קטע מדברי הכנסת
הצעה לסדר-היום
האלימות הגוברת באזורי בילוי
היו"ר אמנון כהן:
אנחנו עוברים להמשך סדר-היום. לפנינו הצעה של חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ, שמספרה 103: האלימות הגוברת באזורי הבילוי בקרב בליינים ובני-נוער. ישיב השר לביטחון פנים אבי דיכטר. בבקשה.
יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר לביטחון הפנים, כנסת נכבדה, תרשו לי לפתוח בתיאור של יומן משטרת ישראל מסוף השבוע: סמוך למועדון פופולרי במרכז תל-אביב נורו שלושה מבלים, תושבי גבעתיים, בעקבות קטטה בין שתי חבורות צעירים. הריב בין החבורות, שהחל בתוך המועדון, הסתיים מחוצה לו. צעיר מתוך אחת החבורות ניגש למכוניתו, הוציא ממנה אקדח וירה לעבר הצעירים מהקבוצה היריבה. כחצי שעה לפני כן הוזעקו ניידות מד"א לטפל בצעירים שנפצעו מדקירות וחבלות בעקבות ריב חבורות צעירים אחרות. על מה הפעם? על מקום ישיבה בפארק.
אמשיך באותו יומן. קודם לכן, בשעה 01:30, בסמוך למתחם הדולפינריום בתל-אביב, נפצעו תשעה צעירים באורח קל עד בינוני מדקירות בריב בין שתי קבוצות אחרות. בשבת נפצע שחקן כדורגל מקבוצת נוער מטבריה מלבנה שהוטחה בראשו בתום משחק כדורגל. לאחר סיום המשחק החלו אוהדים להשליך אבנים על אוטובוס הקבוצה האורחת. כמה מהם תפסו את הצעיר בן ה-17, הכו אותו במקלות והטיחו לבנה בראשו.
בשלושת הימים האחרונים נפצעו בקטטות 21 בני-אדם, והמספר לא סופי. למעשה, מדי יום, מדי שבוע, מצטרפים לרשימות הסטטיסטיקה המזעזעות שמות של אזרחים תמימים שנקלעו למרחץ דמים במועדוני בילוי ונפצעו או שילמו בחייהם. פרט לקורבנות יש מי שנחשפים בכל רגע נתון למציאות האלימה, שהולכת ומתגברת גם בקרב שכבת בני-נוער, המאבדים טרם עת את התמימות ואת חן הנעורים.
רבים בחברה הישראלית מנידים בראשם, אך משלימים עם אותן כותרות וסיפורי הזוועה, עד שהם קרבים לביתם הפרטי ומהווים סכנה של ממש לילדיהם, שאינם בטוחים עוד.
מועדוני הבילוי הפכו לשדה קרב של ממש. טרם הבילוי מצטיידים ומתחמשים בני-הנוער בכלי נשק דוגמת סכינים, דוקרנים ואפילו בנשק חם. חלקם טוענים בטבעיות כי אלה בסך הכול מיועדים להגנה עצמית. רק להגנה עצמית, בסך הכול.
קטטות הן שם נרדף לבילוי עדכני, וסף הגירוי להתפרצות המריבה נמוך מאוד. נדמה שניתן להיקלע לכך בקלות מרובה, כמו אותו חייל שנרצח במועדון בקיבוץ שפיים לפני כשנה וחצי. דור העתיד שלנו לא מהסס להתחמש אף בהיותו בבית-הספר, ונדמה כי כל הגבולות נפרצו. נערים ונערות נסחטים ומאוימים תחת קורת-גג חינוכית, מושפלים ומוכים, ואוזלת היד גדולה.
במחקרים ובדירוג כללי של רמת האלימות במדינות, שנערכו ברחבי העולם, מצטיירת תמונה עגומה. ישראל ממוקמת במקום גבוה מאוד ברשימה בתחום האלימות, מרחק רב מאותה "ארץ-ישראל היפה", שכך אנחנו קוראים לה, שהתכוונו להנחיל לילדינו ולדור המחר.
האלימות פשתה בחברה והפכה מצרה צרורה לבעיה לאומית של ממש. נגע האלימות בקרב בני-הנוער מייצג חברה נגועה וחולה, שיש לשקמה במהירות ובדחיפות.
הגורמים לאלימות בקרב בני-הנוער מרובים, וחובה עלינו לתת עליהם את הדעת. אני אמנה חלק מהם.
לצערנו אנחנו יודעים לומר, כי ילדים שספגו אלימות בצעירותם יהפכו לעתים קרובות ובהעדר שיקום וטיפול למבוגרים אלימים יותר. רבים מבני-הנוער הנוהגים באלימות חווים אלימות בביתם, ומתרגמים זאת גם לשפת התקשורת שלהם עם הסביבה הקרובה כדרך לגיטימית להתנהגות. חלק מבני-הנוער האלימים הם בעלי בעיות אובייקטיביות לא מטופלות, כאלה שנפלטו ממערכות חינוכיות או שאינם מטופלים מספיק על-ידי מוסדות הרווחה.
גורם נוסף הוא המצוקה הכלכלית הקשה היוצרת מקור לחץ רב, שאותו פורקים בני-הנוער המתוסכלים בהתנהגות האלימה והפוגענית.
יש בני-נוער מקרב העולים החדשים שעקרו מביתם ובאו למדינה הנכספת, מדינת ישראל, עם בני משפחתם, והמציאות, לצערנו, טפחה על פניהם בדמות קליטה לא מוצלחת, אי-השתלבות ההורים בחברה וחוסר יכולת להתפרנס בכבוד. כל אלה מגבירים גם הם את האלימות המקצינה והולכת, תוך יצירת תת-תרבויות בחברה אחת ושבר של ממש.
גורם נוסף וחשוב הוא מערכת החינוך, שאינה עושה מספיק ואינה מצליחה לשלב, כך נדמה, בין תכנים לימודיים להעצמת הערכיות של בני-הנוער, לערכים ולנורמות רצויות. נוצר מצב אבסורדי, שבשנים האחרונות השקיעו המורים את כל המשאבים והאנרגיות במאבק ההישרדות היומיומי מול הממשל, מול הממשלה. אין בלבי ספק כי מצוקת המורים והשאלה שניקרה בלבם סביב המשך העסקתם גזלו לא מעט מתשומת הלב וריכוז המאמצים לפתרון האלימות בקרב התלמידים.
התקשורת מוסיפה אף היא מסרים אלימים, המשודרים גם לילדים רכים בשנים, שמלבים את האש ומעניקים לגיטימציה לנורמות לקויות ופסולות. דוגמה לכך תוכלו לראות בקרוב בסדרה חדשה, שתשודר בערוץ-10, הנקראת "אסיר נולד", שבה יככבו אסירים מבתי-הכלא השונים, וכפרס תינתן להם חופשה מהכלא ל-24 שעות. לתשומת לבכם, בין המשתתפים יהיו עברייני מין, עברייני אלימות. ואני שואל אתכם: זה המסר שלנו? זו השאיפה שלנו, שנאנסת או אשה מוכה או ילד שהותקף מינית ישבו בבית ויראו איך מתגמלים את העבריין והופכים אותו לכוכב טלוויזיה? אני מודיע לכם, רבותי, לא לזה התכוון המשורר, ואני מנצל במה זו ומבקש מכם לפעול בנחישות כדי למנוע את עליית התוכנית המבזה הזאת.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, השר, בעיית האלימות המתגברת בקרב בני-הנוער הינה אקוטית, דחופה והכרחית לטיפול. כשם שממשלת ישראל מקצה כספים ומשאבים לטיפול בבעיות דחופות, עלינו להפנים כי בעיית אלימות זו מאיימת עלינו, ולמעשה מאיימת לשבש את פני החברה כולה. לממשלה אין ספק כי יש להקצות מיליארדים לתקציב הביטחון, אך מה עם ביטחון הפנים? כשמשטרת ישראל פנתה לממשלה, היא נענתה בתשובה "לא בכי ולא נהי". אני לא שמעתי תשובה כזו אי-פעם נאמרת לשר הביטחון, ואסור לתשובה כזו להינתן לשר לביטחון הפנים או למשרד, כמו גם למשרדי הממשלה הנוספים המטפלים בנושא. יש להקצות למשטרת ישראל ולמחלקות הספציפיות בה, המתמחות בבני-הנוער, את מלוא המשאבים לטיפול.
יש להכניס שוטרים במדים, שיועסקו בשכר, לאתרי בילוי לבני-נוער, ובכך יצמצמו משמעותית את האלימות ויהוו גורם מרתיע. יש להכניס מצלמות סמויות כגלויות, שיותקנו בתוך אתרי הבילוי ומחוצה להם, תוך הטלת אחריות אישית על בעלי המועדונים ואיום ממשי עליהם כי העסק ייסגר מיידית עם כל גילוי אלימות. יש להרחיק מתפרעים ועברייני אלימות מאזורי בילוי, בדיוק כמו שעושים במגרשי כדורגל.
עשרות מועדונים, אם לא מאות, פועלים ללא רשיון עסק – כדאי שתדעו את זה – מבלי שהם עומדים בתנאים. על גורמי האכיפה להילחם גם בתופעה הזאת ולשלוח מסר ברור לבעלי המועדונים הללו, שהם ייעצרו והעסק שלהם ייסגר ללא כל התחשבות ובאפס סובלנות. האמינו לי שאותם בעלי מועדונים ירוצו להסדיר את רשיונות העסק שלהם. הרתעה, זה שם המשחק.
דרך נוספת למלחמה בתופעה היא בהקניית סמכויות למאבטחים במקומות בילוי, כדי לבצע חיפוש על גופם של המבלים במטרה לגלות כלי נשק בכניסה למקומות הבילוי.
יש להעניק למערכת החינוך את התמיכה הכספית הראויה, ללמידת הנושא באופן מעמיק וליישומו בפועל במערכות החינוך כולן. חינוך לדרכי שלום מתחיל בגיל הצעיר, ואז צריכה המלאכה להתחיל.
מספיק למנות ועדות ולקבור את המלצותיהן במגירות, ועדה על ועדה על ועדה, וכלום לא יוצא מהן.
גורמי הרווחה עומדים חסרי אונים מול ממדי התופעה ועוצמתה וזקוקים אף הם לתמיכה ממוסדת של תקציבים, של תוכניות עבודה מקיפות ושל כוח-אדם.
מסר נוסף וחשוב לי גם לבתי-המשפט, אשר נוטים לנקוט, בכל המדובר בקטינים, פן שיקומי בטיפול באותם קטינים. הדבר מבורך כשלעצמו. אלא שמרבית הקטינים מפרשים את פסקי-הדין בעניינם כחולשה וכאוזלת-יד של מערכת אכיפת החוק ויוצאים בתחושה מעוותת כאילו ידם על העליונה. וכך, בהעדר המשכיות טיפולית מקיפה, השיבה למעגל הפשע מהירה. קטינים שמבצעים עבירות חמורות ראויים להיכלא מאחורי סוגר ובריח, תוך אי-הזנחת הפן השיקומי. גם קטינים אשר מבצעים פשעים חמורים צריכים להיות מורחקים מהחברה. על גורמי האכיפה ובתי-המשפט להתייחס בחומרה כלפי כל מי שנתפס מחזיק בכלי נשק, חם או קר. יש לעוצרו מייד, וזאת כגורם מרתיע ומזעזע.
בני-הנוער של היום, הנוקטים אלימות פושעת ומזיקה, הם אזרחי מדינת ישראל של המחר, ואסור לנו לשכוח זאת. עלינו לשנות את התפיסה הכללית ולהקצות משאבים ראויים, נכונים ואמיתיים לטיפול בנגע זה.
לסיום ולסיכום, אני מפציר בממשלה ובכל יושבי הכנסת ובכל הגורמים המשפיעים להתגייס למלחמה באלימות בקרב בני-הנוער, למגר את התופעה הנוראה הזאת וליצור לכולנו חברה בריאה, תוך מתן עזרה אמיתית לכל השכבות המשוועות לה.
בנימה אישית, אני מכיר את השר לביטחון פנים, איש מצוין לכל הדעות, ואני אומר לו שאם יילחם בתופעת האלימות כפי שהוא נלחם בטרור – ואל תטעו, חברים, זה טרור מבית, ללא צל של ספק – אני מאמין שנוכל להחזיר מעט שפיות למדינה הקטנה שלנו. תודה רבה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה. בבקשה, אדוני השר, תשיב.
השר לביטחון פנים אברהם דיכטר:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, דומני שחבר הכנסת אהרונוביץ באמת דיבר מדם לבו, כאיש שראה את העבריינות, את האלימות מקרוב מאוד, על פני שורה ארוכה מאוד של תפקידים שהוא מילא במשטרה, במסגרת משמר הגבול, עד תפקיד סגן המפקח הכללי.
אכן, חבר הכנסת אהרונוביץ יודע היטב לא רק להגדיר את הבעיה, אלא גם להציב כיוונים לפתרון. חלק מהפתרונות הוא ניסה לממש בעצמו, אבל המציאות, כפי שהוא תיאר אותה, היא קשה, היא כואבת, היא מורכבת, והיא לא בת-פתרון על-ידי אכיפה בלבד, היא אכן בת-פתרון על-ידי גישה מערכתית – חינוך, רווחה וגורמי אכיפה, שכמובן בתוכם גורמי אכיפה של משטרת ישראל, שירות בתי-הסוהר, המשרד לביטחון פנים וכמובן גופים נוספים, כמו משרד המשפטים וכיוצא בזה.
מה לעשות, התקופה האחרונה באמת התאפיינה בסדרה מאוד אינטנסיבית ומאוד פוגעת של מעשי אלימות, בעיקר בסופי שבוע – באזורי הבילויים, בדרך אליהם, ובעיקר בשעות הקטנות של הלילה, לפנות בוקר, כשמי שיצא לבלות באווירה תמימה וחיובית מצא את עצמו בדרכו חזרה בעיצומה של עבריינות ואלימות כואבת, משפילה, ולעתים אפילו מעבר לזה, עד כדי מוות.
אבל, ראוי לומר שהאלימות הזאת מייצגת, לצערי, רק פן אחד של האלימות הכללית שאנחנו חווים במדינת ישראל. לא ניתן לומר שכל האלימות וכל העבריינות הן אך ורק סביב מקומות הבילוי. לצערנו, אנחנו קוראים בימים האחרונים על אירועים מאוד קשים של אלימות במשפחה, של אלימות בבתי-ספר ובסביבתם וכיוצא בזה. גם זה נמצא בתחום אחריותה של משטרת ישראל, בתחום האכיפה. מטבע הדברים, אנחנו חייבים להבחין בין הפעולות המיידיות לבין המסלול האסטרטגי – לתת פתרון מיידי או מענה סביר שיוכל להחזיר מעט את השפיות לעצמנו, ובמקביל לבנות את המסלול האסטרטגי, שתבע בצדק חבר הכנסת אהרונוביץ,
לגבי השאלה, איך נכון לאורך זמן, לאורך חודשים ושנים, להחזיר לנו את המציאות השפויה - די לנו בתקופה קשה מאוד של טרור שחווינו. אי-אפשר שההמשך של הטרור הפלסטיני שפגע בנו יהיה טרור עצמי מבית, ובמקרים מסוימים הוא אפילו יתחרה בתוצאות שלו בטרור שחווינו, שלצערי אנחנו עדיין חווים, מצדם של טרוריסטים פלסטינים.
אגב, לא כל אלימות, המטרה שלה היא לייצר נפגעים. אבל ברגע שנכנסת לשרוול האלימות הזה, לא תמיד אתה שולט בתוצאה שלו. חלק מהתוצאות הן אולי אפילו בניגוד לרצונם של המבצעים, אבל עם התוצאה אי-אפשר להתווכח. כאשר אשה מוצאת את מותה בחניקה, או כאשר צעיר מוצא את מותו בדקירה, התוצאה היא הקובעת, ולצערנו התוצאה היא גם הכואבת.
במשטרת ישראל מתוכננות פעולות מיידיות, גלויות וסמויות, לרבות בסוף השבוע הקרוב – גם במקומות הבילוי וגם בדרכים אליהם ומהם, גם באיתור של אמצעי לחימה קרים ואמצעי לחימה חמים. במקביל לכל אלה יהיה כמובן פיקוח של משטרת ישראל ושל אנשים מהתחום של מניעת עבריינות נוער, שיעשו מאמץ מרוכז בסופי השבוע הקרובים לתת מענה מיידי, ושל מתנדבים מיחידות הנוער של המשטרה ומיחידות אחרות, שפוקדים את אותם מקומות שרשאים למכור אלכוהול אך ורק לגילאים מסוימים, אבל עוקפים את המגבלה הזאת ומוכרים גם לצעירים פחות מנוסים, פחות שולטים בעצמם. לצערנו, התמהיל הזה, בסופו של דבר, מוצא את דרכו למקומות בעייתיים מאוד ומביא לתוצאות כואבות מאוד.
ציין כאן אהרונוביץ את הנושא של המקומות עצמם, שמחויבים על-פי חוק גם בהגבלה של מספר האנשים וגם באמצעי אבטחה, והם לא יכולים להתנער מכך. הם מחויבים בהם על-פי חוק, על-פי התקנות המקומיות. האכיפה הזאת כמובן תבוא לידי ביטוי, וזה חלק מהמענה המיידי.
אגב, יש עבודה שהכין צוות שמינה שר הפנים הקודם, השר אופיר פינס, בראשות ניצב בדימוס במשטרת ישראל אריה עמית. העבודה הזאת הגיעה לידי, ואני מתכוון ללמוד את מסקנותיה ואת המלצותיה, במטרה לראות מה מתוך זה בר-יישום לאלתר. אבל ציין חבר הכנסת אהרונוביץ, שיש הרבה עבודות ויש הרבה ועדות, אך המציאות עדיין קשה, כואבת, והייתי אומר אפילו מסוכנת בכל היבט שהוא.
לכן, המשרד לביטחון פנים רואה צורך להוביל מערכה אסטרטגית בנושא הלחימה באלימות והלחימה בעבריינות כל ימות השבוע, לא רק בסופי השבוע, בכל המקומות במדינת ישראל. בסופו של דבר, אין הבדל בין אירועים המתרחשים באילת, במטולה, בתל-אביב או בצומת הצ'ק-פוסט באזור חיפה.
היו"ר אמנון כהן:
אדוני השר, אתה צריך לסיים.
השר לביטחון פנים אברהם דיכטר:
מכל מקום, הכוונה היא להתוות מדיניות, שתאפשר גם למשטרת ישראל וגם לרשויות האכיפה האחרות, שחלקן שייכות למשרדים אחרים בממשלה, לפעול בצורה רצינית – אם על-ידי משאבים ועם על-ידי כוח אדם, אבל בעיקר בעבודה משותפת – כדי להוביל מערכת אסטרטגית ארוכת טווח.
שמחתי מאוד לשמוע שנשיאות הכנסת החליטה לקיים דיון במליאה בנושא האלימות בשבוע הבא, כמדומני ביום שני. זה אכן נושא שראוי שהבית הזה יעסוק בו בכובד ראש ובעוצמה רבה, שתקרין לכל עבר במדינת ישראל. אבל נדמה לי שמעבר לזה, וזו גם המלצתי אדוני היושב-ראש, יש להעביר זאת לדיון בוועדת הפנים ואיכות הסביבה, משום שלדיון כזה בוועדה ניתן יהיה להביא אנשי מקצוע, שיוכלו לעסוק בסוגיה גם מהזווית המקצועית, מעבר לזווית שהמליאה תעסוק בה ממילא. תודה רבה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה. אדוני המציע, האם אתה מסכים להעביר את הנושא לוועדה?
יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו):
אני מסכים.
היו"ר אמנון כהן:
יש הצעה אחרת לחבר הכנסת נסים זאב.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, אני רוצה לומר לכבוד השר, שמאז הייתי לחבר הכנסת, זה שנים דנה הכנסת בסוגיית האלימות הגוברת, והאלימות לא פחתה, אלא רק התגברה. לצערי הרב, הדיונים פה לא נותנים את הכיוון, את הפתרון או את המענה לבעיית האלימות.
הרי אנחנו יודעים שראשי הפשע המאורגן מסתובבים חופשיים במדינת ישראל. אף שלמשטרה יש כל הראיות, והראיות מוצקות, אולי מבחינה משפטית הן לא מספיקות לעצור אותם. היום התופעה הכי קשה באה לידי ביטוי אצל מי שרוצה "להיות גבר". זה הסלנג של הבחורים, שצריכים לעשות איזה מעשה קונדס שיש בו אלימות ומשהו חריג ביותר כדי להיות שייכים לאותה משפחה, שיכולה להיות גאה. דיברנו קודם על גאים, על נעורים, אולי זה גם חלק מהגאות ומהשפל במדינת ישראל.
אני אומר שהנושא הוא לא המשטרה, כפי שטען כבוד השר, אלא חינוך ורק חינוך, ולצערי החינוך בקריסה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה. אנחנו סיימנו את הנושא הזה.
אנחנו נצביע. מי שבעד העברת הנושא לוועדת הפנים ואיכות הסביבה – יצביע בעד, ומי שנגד - יצביע בעד הסרתו מסדר-היום. אנחנו מצביעים. מי בעד להעביר את ההצעה לוועדת הפנים ואיכות הסביבה?
הצבעה
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – רוב
בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום - מיעוט
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים ואיכות הסביבה נתקבלה.
היו"ר אמנון כהן:
ההצעה התקבלה פה-אחד. ההצעה תעבור לוועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת. בשלב הזה אנחנו נכריז על הפסקה עד השעה 17:00. בשעה 17:00 יש לנו עוד שני נושאים לדון בהם. תודה רבה.
(הישיבה נפסקה בשעה 16:29 ונתחדשה בשעה 17:33.)