קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום צלבי קרס על קיר בית-הספר "מורשה" בפתח-תקווה היו"ר אמנון כהן: אנחנו עוברים להמשך סדר-היום: צלבי קרס על קיר בית-הספר "מורשה" בפתח-תקווה - הצעה לסדר-היום שמספרה 119, של חבר הכנסת חיים אמסלם. בבקשה, אדוני. ישיב השר לביטחון הפנים אבי דיכטר. חיים אמסלם (ש"ס): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מונחת לפני כתבה מעיתון "מעריב", מתאריך י"א באייר התשס"ו, 9 במאי 2006. בכתבה מתואר מקרה שלישי בתוך חודשיים של ריסוס צלבי קרס וכתובות שטנה בפתח-תקווה - פעם אחת בבית-הכנסת הגדול ופעמיים בבית-הספר הדתי בעיר. אין צורך לתאר מה משמעות הדבר; אין צורך לתאר מה הדבר מעורר בלב כל אחד ואחת מאתנו; אין צורך לתאר מה הדבר עורר בקרב אותם מתפללים שהשכימו קום להתפלל ומצאו את הזוועה הזאת; אין צורך לתאר את האסוציאציות הנוראות שהדבר מעורר בקרב ניצולי השואה החיים בקרבנו, שאיבדו את יקיריהם על-ידי חיות האדם שנשאו סמלים אלה. הסמלים שצוירו מסמלים את הגרועה שברדיפות שסבל העם היהודי. מעשים כאלה, של חילול בתי-כנסת, נעשו על-ידי הגרועים באויבינו. בית-הכנסת הוא המקום שבו היהודי ניגש להתפלל לאלוקיו. הוא מסמל יותר מכול את הקשר שלנו לאלוקינו, את הקשר שלנו ליהדותנו. יש מישהו בארץ הזאת שלא מבין את זה? יש מישהו בארץ שלא יודע את זה? מי שעושה מעשה כזה מתכוון במזיד לפגוע בנו בנקודה הכי רגישה והכי כואבת, לזלזל ביקר ובקדוש לנו מכול, לזלזל ולפגוע בעצם יהדותנו. על אירועים כאלה לא נוכל לעבור לסדר-היום. טרם נמצאו אשמים בשלושת האירועים, אבל חובה ראשונה במעלה להשקיע כל מאמץ ולמצות את החקירה ואת הדין עם המבצעים. אדוני היושב-ראש, אם יינתן לי לנחש לפי אירועים דומים בעבר, אם מדובר בתופעה של מהגרים שניצלו, לפעמים ברמאות, את חוק השבות, ורואים במדינת ישראל מקום שבו יחיו חיי רווחה, וכאן הם מגלים כלפינו גילויים של אנטישמיות - האם ייתכן שניתן לדבר כזה לקרות? האם ניתן לכנופיות אנטישמיות – זו המלה – לפעול בתוך מדינת ישראל? אחד מיעדי המדינה הוא בראש ובראשונה להגן על היהודים מפני האנטישמיות. האם נכניס את האנטישמיות אלינו הביתה? אין ספק, בתופעה הזאת צריך להילחם בכל החומרה. מעשים כאלה קרו במדינה בעבר ועכשיו הם קורים שוב. שוב צלבי קרס, ובפעם השלישית בתוך חודשיים באותה עיר, בפתח-תקווה. אם לא ננקוט את כל חומר הדין, ייתכן שנמצא את עצמנו עומדים בפני גל של תופעה חוזרת ונשנית, וזה יגיע לבית הפרטי שלנו. אם לא ננקוט את כל חומר הדין, אולי חלק מהאשמה יהיה בנו. לכן, לדעתי, אם יתברר שאכן אלה פני הדברים, יש ללכוד את המבצעים ולגרשם לארצות מוצאם, חד וחלק. לפי הפרסום בתקשורת, לפחות אחד מהמקרים נעשה על-ידי צעירים בני 14, שעשו שימוש ציני בסמלים הנוראים האלה כנקמה במנהלת, לפי דבריהם. לא מצאה חן בעיניהם התנהגות המנהלת. תרשו לי לשאול אתכם, רבותי הנכבדים, חברי חברי הכנסת, איך קורה דבר כזה במדינת ישראל 60 שנה אחרי השואה? איך צעירים יהודים לא תאחז אותם חלחלה כאשר יבואו לעשות מעשה נפשע כזה? איך נוער בישראל יכול לחלל בצורה כזאת את כבודם של מיליוני אחינו הנספים בשואה? כיוון שמדובר בנערים צעירים בני 14, אי-אפשר לתלות את האשמה רק בהם או בבית-ספרם. אם לא הצלחנו להעביר את משמעות הדברים לנוער בישראל, בלי ספק זהו כשל חמור בחינוך במדינת ישראל. 60 שנה אחרי השואה והדברים כאילו נשכחו מהדור הצעיר. הם לא מבינים מה הם עשו, מעשה קונדס. מדובר הפעם בשלושה מקרים. ייתכן שלא שלושתם נעשו על-ידי אותם מבצעים. לצערנו, זאת לא הפעם הראשונה שאנחנו שומעים על מקרים כאלה. רבותי, כדי שהדברים לא יחזרו, המלחמה בתופעה צריכה לצאת מהבית הזה כתוכנית מסודרת. אל תזלזלו ותמעיטו בערכה של התופעה. התופעה היא חמורה ביותר. בשלב הראשון, לאור חומרת האירועים, יש להשקיע כל מאמץ בחקירת המקרים, למצוא את המבצעים, לחקור את מניעיהם וכמובן למצות אתם את הדין. אך רק בזה לא נוכל לנקות את כפינו ולומר שעשינו די. אם יימצא בחקירה כי אחד המקרים נעשה ממניעים אנטישמיים טהורים, אנחנו חייבים להתעורר. איך יכולנו לחשוב שמי ששנא אותנו לפני 60 שנה, השנאה בלבו שככה? איך יכולנו להעלות על הדעת שמדינה שנועדה לתת מגן ליהודים מפני אנטישמיות, תביא על עצמה את הדברים האלה ותכניס אותם לקרבה? כי את הדברים הכנסנו לקרבנו. זאת לא הפעם הראשונה שאירועים כאלה קורים, ויש להתעורר לפני שיהיה מאוחר. יש לשנות מייד את קריטריוני ההגירה למדינת ישראל. מי שלא צריך להיות פה, אל תכניסו אותו לפה. מדינת ישראל צריכה להתעורר מול ניצנים אלו ולהזכיר לעצמה למה היא נועדה ובשביל מי היא נוצרה. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. השר המשיב, השר לביטחון פנים אבי דיכטר, בבקשה. השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אין ספק שהסוגיה שהעלה חבר הכנסת חיים אמסלם מאוד כואבת, מאוד מטרידה, אם זו פעם אחת, קל וחומר פעמיים ובוודאי כשזה יותר מזה בפרק זמן קצר. אבל נדמה לי שאסור להיחפז ולחבר את זה לדברים שמציקים לנו במישורים אחרים ולקשור את זה לאוכלוסייה כזאת או לאוכלוסייה אחרת. בפועל, כפי שציין חבר הכנסת אמסלם, האירוע הקשה של ציור צלבי קרס על בית-הכנסת, זה באמת צלם בהיכל, גם אם זה על הכותל החיצוני. ללא ספק זה אירוע קשה, שעדיין לא ידוע לנו מי עומד מאחוריו. באירוע השני – ויכול להיות שבשני האירועים גם יחד – ציין חבר הכנסת אמסלם שמדובר בנערים גילאי 14-15 שנעצרו, הודו במעשה, שוחררו לביתם מחוסר אפשרות להחזיק אותם במאסר או במעצר במתקן משטרתי. הנימוק שהם נתנו הוא אולי קל ערך בעיניהם, הוא לא מקל כהוא-זה את הכאב, לא של חבר הכנסת אמסלם, לא שלנו כאזרחים במדינת ישראל, אם יהודים ואם אחרים. נדמה לי שבכלל, פגיעה במקומות קדושים - בתי-כנסת, כנסיות, מסגדים, התופעה הזאת שצצה מעת לעת, היא כואבת. ראוי שתטריד את כולנו כישראלים שחיים במדינת ישראל, ללא קשר לדת, מוצא, גזע, לאום. בכל אופן, מאחר שאנחנו מדברים בעניין צלבי הקרס גם על בית-כנסת וגם בבית-ספר, אז גם אם זה בכוונת מכוון לפגוע בעם היהודי - ולא מזמן עסקנו בזה בצורה מאוד אינטנסיבית סביב יום השואה - ברור לנו לחלוטין מה זה עושה ליהודי שרואה צלב קרס, ולא חשוב אם זה על בית-כנסת או על קיר בית-ספר. אבל, לצערי, הפתרונות לא כולם מצויים בידיה של משטרת ישראל. האכיפה, הענישה אולי כן, מעבר לזה יש גופים נוספים במדינת ישראל שמן הסתם לקחו וייקחו את זה לתשומת לבם. צדק חבר הכנסת אמסלם שציין את המשמעות, שגם אם מדובר בנערים שביקשו לפגוע ברגשותיה של מנהלת בית-ספר, מצאו את עצמם פוגעים ברגשותיהם של יהודים באשר הם, בוודאי בתחומי מדינת ישראל. עם זאת, אני לא חושב שזו תופעה. לשמחתי, זאת סדרת אירועים מצומצמת, ובוודאי כשאנחנו מדברים ביחס לגל אלימות שאנחנו חווים במדינה בעת האחרונה, ונעסוק בזה, אני מניח, בהצעה לסדר-היום בהמשך. לכן, אני חושב שמעבר לדברים המהדהדים באולם, כפי שהדהדו דבריו של חבר הכנסת אמסלם, המלצתי היא להסתפק בדברים האלה ולקוות שמי שישמע אותם בציבור בישראל יבין שקצה נפשנו בתופעה הזאת. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: אדוני המציע, אתה מסתפק בדברי השר? חיים אמסלם (ש"ס): דיון בוועדה. היו"ר אמנון כהן: אם כך, ביקש חבר הכנסת נסים זאב הצעה אחרת. רן כהן (מרצ): אני נרשמתי. היו"ר אמנון כהן: רשום לי פה נסים זאב. חבר הכנסת זאב, אתה צריך לוותר לחבר הכנסת רן כהן, מפאת זה שכבר דיברת על נושא אחר. בבקשה, בקצרה. רן כהן (מרצ): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, התופעה הזאת ראויה להוקעה בכל מצב ובכל מקרה. אין מעשה קונדס עם צלבי קרס, בוודאי לא על בית-כנסת ובוודאי לא על בית-ספר. הדבר הזה הוא בלתי נסבל וראוי להוקעה מקצה הכנסת ועד קצה. בעניין הזה, נדמה לי, טוב שהדבר הועלה על-ידי חבר הכנסת אמסלם, כדי שהדבר הזה יהיה מאוד נחרץ. אני רוצה להסתייג מהצגת הדברים על-ידי חבר הכנסת אמסלם, ברמז על עולים חדשים. מי שמדינת ישראל קלטה אותו – בדין קלטה אותו, הוא אזרח המדינה, ואני לא מציע להסית נגד עולים כאלה ואחרים. כולנו, בשלבים מסוימים, היינו עולים או בני עולים. לכן, נדמה לי שבעניין הזה, לא ראוי לומר את הדברים הללו. היו"ר אמנון כהן: הוא התכוון לעולים לא-יהודים. רן כהן (מרצ): גם עולים לא-יהודים שזכו לעלייה רשמית במדינת ישראל והם אזרחי המדינה, לא ראוי שנסית נגדם. הם צריכים לחיות כאן. אדוני השר, המערכת צריכה לשלב ידיים עם מערכת הרווחה ומערכת החינוך, כדי שיחד תהיה התמודדות עם התופעה הזאת, ולא להסתיר את הראש מתחת לשמיכה. אני קורא לך לעשות את זה עם השרים המקבילים לך בנושא הזה. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה. אנחנו מצביעים על ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך. הצבעה בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – רוב בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. היו"ר אמנון כהן: ההצעה הועברה לוועדת החינוך של הכנסת.