קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום השפעת טראומת העקירה והגירוש מגוש-קטיף על הירידה בשיעור הזכאים לתעודת בגרות במגזר הממלכתי-דתי היו"ר אמנון כהן: אנחנו עוברים לנושא הבא, להצעה לסדר-היום מס' 157: השפעת טראומת הפינוי מגוש-קטיף על הירידה בשיעור הזכאים לתעודת בגרות במגזר הממלכתי-דתי - של חבר הכנסת צבי הנדל. בבקשה. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): מכובדי היושב בראש, גברתי השרה, חברות וחברי הכנסת, הנושא כתוב כאן: השפעת טראומת הפינוי מגוש-קטיף. כשאני הגשתי את ההצעה לסדר-היום היה כתוב: גירוש. יש תיקון כי כנראה יודעים שמפנים אשפה ולכן צריך לכתוב את המינוח הנכון, כי באמת פינו את המתיישבים בדיוק כמו אשפה. לזכותה של השרה אציין, אף שדעותינו הפוליטיות רחוקות כמרחק מזרח ממערב, בהיותה ממנהיגות "שלום עכשיו" בזמנה, שכבר ביום השני לתפקידה היא תפסה אותי פה בכנסת, עוד לפני מסיבת העיתונאים, ואמרה שיש סוגיה שחייבים ללמוד אותה לעומק: התנהגותו של הנוער שכנראה נכנס לדיכאון או למשהו בלתי מובן, וכדאי ללבן. זה סימן מובהק לאכפתיות, ואני מאוד התרשמתי. אני מקווה ומאחל, ואמרתי את זה גם לא על הבמה, ואני אומר את זה גם על הבמה, שהיא תצליח בתפקידה, כפי שעושה רושם בימים הראשונים של התנהלותה, במשרד שבעיני ובעיני כולנו הוא מהיותר חשובים לעתיד המדינה והעם שלנו. באופן טבעי עושים מאמצים גדולים שהמהלך הבזוי והמביש הזה של גירוש היהודים ישתכח. ומדי פעם זה צף ועולה. מה אפשר לעשות? בוודאי אצל ילדים שאין אצלם "פוליטיקלי קורקט" וגם האמת פורצת. הם גם לא התחנכו לעשות הצגות ולעשות כאילו, ושואלים אותך מה שלומך ואתה עונה "ברוך השם הכול בסדר" אף שבפנים אתה מתפוצץ. אצל הנוער זה לא קיים, וזה מוקרן מייד החוצה. אצלם האמת היא האמת. הם עוד לא התקלקלו, עוד לא למדו נימוסים והליכות, וזה מתפרץ. כל היום וכל יום אצל כולם, ולא רק אצל המגורשים. כל שכבת הגיל הזאת, באוכלוסייה הציונית-הדתית, שאצלה המהלך הזה שנעשה הוא מהלך טראומטי מהמעלה הראשונה, ואפילו ברגעים הכי עליזים לא מתבדחים על זה ואין על זה שום מלה צינית, כי זה נעשה באמת למתיישבים הציוניים החלוצים, באמת טובים שבטובים שספגו כבר מספיק רע ורעל שיותר כבר אי-אפשר להוסיף על זה. הם חיים באווירה כזאת ומרגישים שהמדינה מתנתקת מהם, כי מחבל-עזה לא התנתקנו. אנחנו רואים בדיוק מה קורה בבתי-הספר ביד-מרדכי ובשדרות, שבאורח נס לא נרצחו שם ילדים כתוצאה מפרוץ השלום המיוחל, על-ידי גירוש יהודים, הרס התיישבות ובריחתנו מהטרור. בנסי נסים רק תרנגולות נרצחו באזורים האלה. ודאי שעל הנוער זה משפיע. השאלה המרכזית שלנו היא לא רק - וגם זה, אני לא מזלזל בזה - אם כן או לא יינתן, גברתי השרה, אולי ברמת החיבוק, יינתנו הקלות כלשהן, כמקובל כמעט בכל אזור בארץ שעובר מהלכים קשים או תקופות קשות; הקלות כלשהן בבגרות, לא בשביל הציון, אלא כדי שהנוער הזה יחשוב שלמישהו אכפת ממנו. היום הוא מרגיש שלאף אחד לא אכפת ממנו. במקרה שמעתי סיפור מאחד הנערים שנבחן בבחינות בגרות השנה, שבית-הספר ביקש ולא נענה. ראיתי שעיניו נוצצות לא בגלל הפחד מהציון שיקבל או שלא יקבל - הוא עבר דברים טראומטיים יותר קשים מאותו ציון בגרות - אלא מזה שכנראה לאף אחד לא אכפת. והלא-אכפת הזה עושה מאוד קשה לאנשים. אני אומר, שבמהלך הזה, מעבר לכל הוויכוחים שמעבר לחילוקי הדעות המדיניים - ותמיד דואגים להגיד, מין מס שפתיים שכזה, אבל זה כבר היה - ודאי אין חילוקי דעות שמאותו רגע ואילך, בבני-אדם צריך לטפל. אז הריני מודיע לכם, שלא רק במבוגרים לא מטפלים, ולא רק שאנשים קמים בבוקר ואין להם עבודה, ולא רק שלא מקבלים פיצויים ואין להם פרנסה, וגם לא משלמים להם את השכר שהבטיחו בחוק - אגורה לא קיבלו - ולא רק ולא רק ולא רק, אלא גם בנוער הזה, גם בילדים. יש נושא אחר שעליו נדבר אחר כך, על המכתב של השמיניסטים, שהיה איזה "עליהום" גדול עליהם. זה בא ממקום של כאב איום. הם רוצים לשרת את המדינה, הם לא סרבנים. הם רוצים רק להודיע לראש הממשלה: "אדוני היקר, אני רוצה להגן על המדינה, על העם שלי, על הארץ שלי. אני מבקש, אני מתגייס, אל תשלח אותי להרוס חבלי ארץ, לגרש יהודים מביתם. זה לא תפקיד של צבא-הגנה לישראל". זה בא מהמקום הכי אמוציונלי. ילדים שעוברים טראומות כאלה, בתקופות כאלה, אין להם תמיד סבלנות למשחקים האלה של הבגרות המתחכמת, כשאין איזה מינימום של אמפתיה ואין מינימום של אמפתיה אמיתית, לא לצרכים תקשורתיים, מאף אחד מהמערכת הממונה על הביצוע. מדובר באמת, במקרים האלה, לא בכסף, ולא ביתרונות כאלה או אחרים, מדובר בחיבוק. והנוער הזה מקבל כל השנה הזאת, כל יום וכל חודש, כמעט בכל התחומים, כל הזמן, ההיפך לגמרי מחיבוק. גברתי השרה, את בוודאי לא נאשמת בעניין הזה, לא הספקת לחטוף ובינתיים אמרתי רק דברים טובים, אבל מכאן ואילך האחריות עלייך. הבקשה שלי ממך מאוד לא מסובכת: להראות ולהקרין לנוער הזה קצת אמפתיה, קצת סימפתיה; ואני לא מדבר רק על המגורשים. אולי הקלות ודברים טכניים אמיתיים אי-אפשר לתת לכולם, אבל יש להבין שהנוער הזה - כמות המכתבים שאני מקבל מבני-נוער, כי אני אולי יותר מפורסם מבין המגורשים. אולי פעם הייתי צריך להעביר אליכם או דרך פסיכולוג שתראו קצת איזה סוג מכתבים אני מקבל. ראוי שכל אלה, כל בני-הנוער האלה, יקבלו טיפול מיוחד, כי מצבם, מה שהם עוברים, מול אותו חזון אדיר, מתוך אמונה דתית של הקמת מדינה ליהודים בארץ-ישראל, שהיא ראשית צמיחת גאולתנו, שנהרס לנגד עיניהם. תודה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה, אדוני. בבקשה, שרת החינוך. שרת החינוך יולי תמיר: אדוני היושב-ראש, חברי חבר הכנסת הנדל, אני לא רוצה להיכנס פה לוויכוח הפוליטי. אני חושבת שדעותינו ידועות וחילוקי הדעות בינינו מרובים. אבל יש לנו דבר משותף, וזה הרצון לסייע לבני-הנוער בתקופה הקשה שהם עוברים. כפי שאמרתי לך בשיחה שהיתה בינינו, אנחנו התחלנו לעשות פילוחים כדי להבין איפה היה הקושי, כי ירידה כל כך משמעותית בקרב הנוער מהמגזר הממלכתי-דתי היא מאוד נדירה. הנתון המעניין הוא, שאין הבחנה בין התלמידים ביישובים שפונו לתלמידים בשאר היישובים. הנתונים שבידי מראים, שכשניתחו את הבחינות העיקריות, באנגלית, במתמטיקה, בתנ"ך ובלשון, רואים שלמעשה המערכת כולה סבלה שוק, ואי-אפשר לעשות כאן הבחנה. כלומר, אם חשבנו בהתחלה שצריך ללכת דווקא לילדי המפונים ולטפל בהם, אז לפחות מבחינת תוצאות הבגרות, הזכאות לבגרות, שזה אולי רק מרכיב אחד שאנחנו כבר יודעים עליו ולא על דברים אחרים, מבחינה זאת אין משמעות למבחן הזה של מי שפונה ומי לא פונה. זאת אומרת שיש כאן קהילה שלמה שנמצאת במצב לא קל - - - היו"ר אמנון כהן: אבל היא יכלה, גברתי השרה, להעלות את הממוצע בזמן הנורמלי, הרגיל, כיוון שהם חדורי מוטיבציה מבחינה לימודית וההשקעה, ובמקום לשבת וללמוד הקבוצה הזאת - - - שרת החינוך יולי תמיר: אני רוצה לומר - ואולי זה לא יישמע טוב, אבל אני חושבת שזאת האמת - שפחות מדאיגה אותי עכשיו שאלת תוצאות הבגרות. יותר מדאיגה אותי השאלה מדוע זה קרה, כי אני חושבת שזה מצביע על משהו יותר עמוק מאשר כשל לימודי. אם הייתי חושבת שהבעיה היא קריסה בלימודי האנגלית בגוש-קטיף, הייתי אומרת שנביא מורה יותר טוב. אני חושבת שזאת לא הבעיה. אני חושבת שאנחנו רואים פה אינדיקציה למשבר רגשי עמוק, לבעיה מאוד קשה של קבוצה שלמה של בני-נוער, שלא רק המוטיבציה שלהם ללמוד, אלא אולי גם דברים אחרים, נשחקו בתקופה האחרונה. המשרד ימשיך ללמוד את הנתונים וילמד לעומק את הנושא לפני שנציע פתרון, כדי שהפתרון יהלום את הבעיה האמיתית ולא את הבעיה המדומה. אבל, יש לי גם בקשה אליך, חבר הכנסת הנדל. הרבה מהמשבר ומהיכולת להתגבר עליו תלוי במבוגרים ובמנהיגות של הקהילה, ואתה ללא ספק נמנה אתה. משבר האמון ושחיקת הקשר בין הנוער הממלכתי-דתי לבין המדינה, לא יבואו על פתרונם אם המנהיגות, כולל אתה וכולל חבריך, לא ייתנו לזה יד. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אם את היית יודעת איזה מהלך עשו בערב יום העצמאות - אתם לא מעלים על דעתכם בכלל איפה הנוער נמצא - כדי שנהיה מסוגלים בכלל להביא אותו להמנון ולטקס. שרת החינוך יולי תמיר: קודם כול, אני מברכת על זה. כל סיוע שתזדקק לו, מבחינת משרד החינוך, יינתן; וכל שיתוף פעולה, כפי שאמרתי לך, אנחנו נברך עליו. אנחנו עוד ננתח ונלמד את הנתונים שלנו. נזמן פגישה, ואני חושבת שהמטרה הזאת היא מטרה משותפת לכולנו. ביחד נעשה כל מאמץ שבני-הנוער גם ירגישו שאנחנו, כמי שמייצג את המדינה, דואגים להם, וגם נסייע אולי לקהילה כולה למצוא פתרונות איך להתמודד עם סיטואציה של חוסר ודאות מתמשך, שבוודאי תלווה את חייהם בשנים הקרובות. אני לפחות מחויבת לתת להם את מלוא התמיכה והגיבוי ולשתף פעולה אתך ועם מנהיגים אחרים של הקהילה כדי שנעשה את זה בצורה הטובה ביותר והממוקדת ביותר, על-פי הצרכים והבעיות. תודה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה, גברתי השרה. מה את מציעה? להעביר את הנושא לוועדת החינוך להמשך ההתדיינות? שרת החינוך יולי תמיר: אם חבר הכנסת הנדל יבקש להעביר לוועדה, אני לא אתנגד. אני חושבת שהדרך הנכונה לטפל בזה היא לא בהצהרות גדולות בוועדות, אלא בישיבה שלי עם חבר הכנסת הנדל ועם מנהיגים אחרים בקהילה; ברגע שיהיה לנו מירב האינפורמציה, לשבת ולחשוב איך עובדים ביחד. אם חבר הכנסת הנדל רוצה להעביר את הנושא לוועדה, אין לי התנגדות. אני מאוד חוששת שהדיונים הציבוריים האלה לא פותרים, אלא קצת מחממים את האווירה. לכן עצתי המקצועית היא: בואו נשב ביחד ונפתור את הבעיה. אם יש לך רצון להעביר את הנושא לוועדה, כאמור, אני לא אתנגד. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אני מקבל את דעתה של השרה ומסכים להוריד את ההצעה מסדר-היום. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה, אדוני המציע.