קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום מערכת החינוך במגזר הבדואי בנגב היו"ר אחמד טיבי: אנחנו עוברים להצעתו של חבר הכנסת טלב אלסאנע: מערכת החינוך במגזר הבדואי בנגב - הצעה לסדר-היום שמספרה 1519. בשם הידידות בינינו, אני נותן לך עשר דקות. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד השרה - - היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת, נא לאפשר לחבר הכנסת אלסאנע. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): - - כאשר אנו עדים לתופעות כגון עוני, אבטלה, אלימות, אין ספק שאחד הכלים האפקטיביים להתמודד אתם הוא מערכת החינוך, ובעיקר כאשר מדובר בחברה במעבר כמו החברה הערבית הבדואית בנגב, שעוברת תהליך מואץ ולפעמים מאולץ של עיור, שגורם להרבה משברים, ויש לנו תופעות של משבר בזהות, ולפעמים גם משבר שמתבטא בעבריינות. לכן, המשימות המוטלות על מערכת החינוך הן כפולות ומכופלות. אני רוצה להתייחס, גברתי, לנושא של מערכת החינוך בכמה פרמטרים. הראשון הוא התשתית הפיזית. לאחרונה אכן השתתפנו בפתיחת בית-ספר אל-הואשלה, בית-ספר מפואר, ביוזמת הוועד המקומי, המועצה האזורית אבו-בסמה ומשרד החינוך - מחוז הדרום. אני רוצה לראות כמה שיותר בתי-ספר ברמה הזאת, אבל יש מחסור אמיתי בבתי-ספר יסודיים ותיכוניים ביישובים הערביים בנגב. התוצאה היא שאנחנו רואים הרבה מאוד תלמידים אשר מוסעים מדי יום ביומו. במקום להביא את בתי-הספר אל התלמידים ולחסוך בהוצאות, מקימים בית-ספר ואחר כך מסיעים את כל התלמידים אליו. התוצאה היא שהרבה תלמידים נושרים, יש עלויות אדירות של הסעות ואין אפשרות לפעילות לא פורמלית בבתי-הספר, כי אחרי שעות החינוך הפורמלי התלמידים חייבים לחזור הביתה. אנחנו גם עדים לתופעה של תשתית פיזית ירודה, כאשר בתי-ספר - אלה לא בתים פרטיים – שמשרד החינוך הקים אינם מחוברים לכבישי גישה. ראיתי מכלאות ורפתות מחוברות לכבישי גישה ורשת חשמל. בתי-ספר עם 1,000 תלמידים לא יהיו מחוברים לכבישי גישה? האם את יודעת מה קורה בעונת החורף? כאשר הנחלים זורמים ויש שיטפונות, התלמידים לא לומדים, מאבדים שעות לימוד יקרות, וזה מתבטא גם בתוצאות מבחני הבגרות. לכן, הדבר הראשון שצריך לעשות הוא פריסה של בתי-הספר כדי לענות על הדרישה ועל הצורך. צריך להוציא את הפוליטיקה ממערכת החינוך. גברתי השרה, אומרים שלא נקים בית-ספר במקום מסוים שיש בו 4,000 תושבים, כי אם נקים בית-ספר, זה יהיה גרעין הכרה ביישוב. אז נעניש את התלמידים, לא נקים בית-ספר, נסיע את התלמידים. מה התוצאה? האם זה באמת שיקול חינוכי? האם זו באמת המטרה של מערכת החינוך? אביא לך דוגמה. היישוב ירוחם בנגב - ראש המועצה שם הוא ראש מועצה ממונה, שאת מכירה, לשעבר ראש העיר חיפה ויושב-ראש מפלגת העבודה עמרם מצנע. הוא הגיע למסקנה שצריך להקים בית-ספר לתלמידי ירוחם. יש מאות תלמידים שלא מגיעים לבית-ספר, וזו הפרה של חוק חינוך חובה, והוא מוכן להקצות שטח ומוכן לבנות בית-ספר. מי מתנגד להקמת בית-ספר שם? מצד זה מינהלת הבדואים - זה השיקול של מינהל, של אדמות – ומצד זה משרד החינוך. את זה אני לא יכול להבין. כאשר ראש המועצה מגיע למסקנה שצריך להקים בית-ספר, יש מספר תלמידים מתאים ויש צורך, מדוע לא מקימים בית-ספר? לכן צריך להגיע למסקנה גם בעניין בתי-הספר וגם בעניין של פריסת הגנים בתוך השכונות. ילדים בגיל שלוש-ארבע - אנחנו יודעים שהם לא מוסעים, ואנחנו יודעים שתנאי ההסעה ירודים. כדי לספק את החינוך וכדי להעלות את אחוז התלמידים שלומדים בגיל שלוש-ארבע מ7%-5% ל-80%, כמקובל במדינה, צריך לשנות את התפיסה. אסור להיות נעולים על תפיסה שאת התוצאות שלה אנחנו רואים וחשים. העניין של חיבור בתי-הספר למערכת חשמל במקום לגנרטורים - איך יכול להיות שקו חשמל עובר ממש סמוך לבית-הספר, ממש סמוך - והיום כל בתי-הספר מאושרים וקיבלו היתרי בנייה ועל-פי חוק אפשר לחבר אותם. בשנה שעברה ובמשך שנים רבות יש תיקון חוק, הוראת שעה, שמאפשר לחבר בתים פרטיים שנבנו שלא כחוק למערכת החשמל. האם בית-ספר אי-אפשר לחבר? בית פרטי שיש בו אדם אחד, שניים או שלושה מותר לחבר, ובית-ספר שיש בו 1,000 תלמידים אי-אפשר לחבר? איזה היגיון זה? אלה דברים בסיסיים, שמשליכים על רמת החינוך. אי-אפשר לדבר על מעבדות, אי-אפשר לדבר על מחשבים, אי-אפשר לדבר על תנאים חינוכיים ללא מזגנים, וכל הדבר הזה משליך על האווירה בבית-הספר. עניין המורים. יש מחסור קשה במערך החינוכי התומך - יועצים חינוכיים, פסיכולוגים וכדומה - ולדעתי צריך לפעול כדי לסגור את הפער. העניין של החינוך המיוחד אינו מטופל כמעט לחלוטין. יש מחסור קשה מאוד בתחום החינוך הטכנולוגי והעדר פיקוח מקצועי. האם את מעלה על דעתך, גברתי – אין לי בעיה עם זה שיש מפקחים מקצועיים – שבמערכת החינוך הערבית בנגב המפקחת על לימוד השפה הערבית היא יהודייה, שהערבית אינה שפת האם שלה, והיא בכלל לא מבקרת בבתי-הספר? יוצא שתלמידים בוגרי בתי-ספר תיכוניים, עם תעודת בגרות, עם שלוש יחידות בשפה הערבית, לא התקבלו לשום אוניברסיטה. הרבה תלמידים שרוצים ללמוד בירדן, לא מוכנים לקבל אותם עם שלוש יחידות בגרות בערבית. מצד שני, יש לנו דוקטורים בשפה הערבית, שיש להם היכולת והכישורים, ולא מקבלים אותם בהנהלה, במשרד עצמו. אפשר לקבל מנהלת מחוז - למה אין סגן מנהל כדי שיתרום, מועצה חינוכית, מועצה פדגוגית שתשתלב, תעזור, תסייע להתאים את התכנים של מערכת החינוך גם לחברה הערבית בנגב ולהציב יעדים? חינוך זה לא רק ללמוד ולדעת לקרוא ולכתוב, צריך גם יעדים - מה רוצים כדי שאותם תלמידים ידעו מה הם רוצים. זה חשוב מאוד, זה מגן עליהם מפני השפעות חיצוניות ותופעות שליליות של עבריינות. מגדלים דור שהוא זר לתרבות שלו, זר לערכים שלו, ויש לנו התופעות החברתיות השליליות, כי אין הגדרה של המטרות. ללמוד לקרוא ולכתוב זה בסדר גמור, אבל מה רוצים מעבר לזה? בוודאי יש הרבה מה לעשות מעבר לזה. העניין שאני סבור שצריך להביא בחשבון, גברתי, הוא שיש לנו הרבה מורים שמגיעים מהגליל ומהמשולש, עושים שליחות, עושים עבודה נהדרת, וכל מערכת החינוך במחוז הדרום עושה עבודה מצוינת ויש התקדמות – אומנם ההתקדמות לא בצורה הסבירה, לא מה שהיינו רוצים. אני רוצה להדגיש שכשאיציק תומר היה ממונה על המחוז הוא גיבש תוכניות, הוא הוביל מהלכים, ומאז יש תוצאות חיוביות. היו"ר אחמד טיבי: אומרים עליו דברים טובים. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): נכון. מי שעושים, חייבים לציין אותם. שרת החינוך יולי תמיר: גם עמירה חיים ממשיכה בדרך. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): גם עמירה חיים ממשיכה בדרך. יש לי קצת טענות, אבל יש בינינו שיתוף פעולה מצוין, ואני חושב שיש לה רצון והיא משפיעה בצורה חיובית. בהעסקת אותם מורים שמגיעים מהגליל ומהמשולש - ולא נותנים להם את התנאים - יש עלויות של הסעות, שכר דירה, וההשתתפות קטנה. מדוע אי-אפשר להתקשר בחוזים מיוחדים כמו שעושים בירוחם, בשדרות ובמצפה-רמון? אפשר לעשות חוזה מיוחד כדי למשוך מורים טובים, כדי לקלוט אותם בתוך המערכת וגם לתגמל אותם בצורה ראויה. אנחנו יודעים מה העלויות - ההסעות, הנסיעות, ההוצאות, זה לא כמו למישהו שמתגורר בתל-שבע או בכסייפה או בבאר-שבע. בעניין הזה אני סבור שאפשר לעשות, ואפשר לעשות יותר ממה שנעשה עד היום. יש צורך, גברתי, ושמתי לב לזה בתחילת השנה, לטפל בכל הנושא של שילוב ושיבוץ. לא יכול להיות ש-200-100 מורים יחכו בפרוזדורים ומתחילים בתחילת השנה לשבץ. למה לא עושים את זה במהלך כל חודש אוגוסט? למה אי-אפשר לעשות את זה בצורה מסודרת? למה לא לשמור על כבודם של המורים שמגיעים, לקבל את ההפניה, לקלוט אותם בבית-הספר, מול המפקח ומול המנהל? המורה ממתין כמו מקבץ נדבות בפתח המשרדים של המפקחים. לדעתי זה מיותר. צריך לתת את הכבוד הראוי לאותם מורים. אני רוצה לציין, גברתי, שאחד הדברים החיוביים בממשלה הזאת זה שאת קיבלת את התפקיד הזה. זה תפקיד ראוי לך, את ראויה למלא את התפקיד, ומכאן הציפייה והתקווה שתובילי את השינוי במערכת החינוך במגזר הערבי בכלל. יש הרבה תוכניות חומש שהחליטו עליהן ולא תקצבו. דיברו על כיתות ולא קיימו. פעם אומרים שמפעל הפיס צריך להקים, פעם משרד החינוך צריך להקים, פעם משרד האוצר, אבל התוצאה היא שהתלמידים לא לומדים. כאשר באה יוזמה של ארגונים וולונטריים להקים גנים לבני שלוש-ארבע, מאחר שאין כיתות לימוד, מה יעשו? לא ילמדו אותם מתחת לעץ, כי בנגב אין עצים, אז שוכרים חדרים. היו"ר אחמד טיבי: נא לחתור לסיום. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): מה אומרים בסוף? אנחנו רוצים שכל אותם חדרים שכורים, שלא עומדים בדרישות החוק, ייסגרו. סוגרים את אותם חדרים - מה יהיה עם אותם ילדים? מה הפתרון? לדעתי, הטיפול במי שכואב לו הראש לא צריך להיות מייד כריתת ראש. הטיפול הוא לא לסגור את אותן כיתות ולזרוק את התלמידים, אלא לתת פתרונות חלופיים. כל עוד אין פתרון חלופי צריך להמשיך במצב הקיים, כי זה הרע במיעוטו או הטוב המינימלי שאפשר להשלים אתו, ואנחנו שואפים למצב הרבה יותר טוב. אני מצפה, גברתי, שתפעלי בתחומים האלה בצורה שיטתית כדי להביא לשינוי. יש לנו בעיות קשות. משפט לסיכום ולסיום. יש שתי תופעות שלדעתי הן פרמטר חשוב מאוד לבחון את המערכת וכדי שהמערכת תבחן את עצמה – בחינות הבגרות והתוצאות. התוצאות הן הרבה הרבה פחות מהממוצע במדינה, אפילו מהממוצע בבתי-הספר במערכת החינוך הערבית. יש שיפור, מגיעים ל-25%, אבל מדובר ב-25% מתוך אלה שנותרים אחרי הנשירה, מתוך אלה שבוחרים להגיש לבחינות הבגרות, וזה הרבה פחות ממה שאני רוצה ואנחנו רוצים כולנו. שיעור הנשירה ממשיך להיות גבוה לעומת שיעור הנשירה המקובל במדינה - 25%-20% זה גבוה מאוד. שני הפרמטרים האלה הם פעמון אזהרה שצריך להתמודד אתו בצורה רצינית ועניינית. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה לחבר הכנסת טלב אלסאנע. גברתי שרת החינוך, בבקשה. שרת החינוך יולי תמיר: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת אלסאנע, קודם כול נדמה לי שמקובל על כולנו שמצב החינוך במגזר הבדואי בנגב הוא בכי רע, בעקבות הרבה שנים של הזנחה, אם כי, כפי שאמרת, בשנים האחרונות פועלים במשרד החינוך בצורה נמרצת לשנות את המצב, והוא הולך ומשתפר - לאט מדי לטעם כולנו, אבל בהחלט משתפר. העלית פה כמה סוגיות, ואני אשתדל לענות עליהן אחת לאחת, אם כי הכנתי פה גם פירוט של כל התוכניות שאנחנו מקיימים השנה במגזר הבדואי. אולי אני אמנה אותן בקיצור אחר כך. ראשית - בעניין הבינוי. כידוע לך, וגם היית שותף לסיור שערכתי בדרום, עד 2009 נסיים את כל הבנייה בפזורה, ובכל הפזורה יהיו בתי-ספר. דרך אגב, זה לא אומר שלא יהיו הסעות, כי אין ברירה אלא להסיע. זה אומר שיהיו מספיק בתי-ספר חדשים ומודרניים. זה שביקרנו בו, לכל הדעות הוא בית-ספר למופת, ויקומו כאלה ודומיו בכל רחבי הפזורה. אנחנו נמצאים במהלך מואץ מאוד של בנייה, ואני מקווה שהוא יישא פירות כבר בשנה הזאת ובשנה שלאחריה, כך שבעניין הבנייה אנחנו הולכים ומתקדמים. אחרי שנסיים את עניין הפזורה, נפעל גם במקומות אחרים. נדמה לי שבפזורה המצב הוא הגרוע ביותר, והיה כדאי להתחיל שם - זה היה השיקול שלנו. אשר לשיבוצי מורים, אתה לגמרי צודק. יש עודף מורים במגזר הערבי, אבל יש חוסר מורים במגזר הבדואי בנגב. כן נעשה מהלך של עידוד אנשים מהמגזר בדרום להיות מועמדים למורים. ככלל, אנחנו משנים את כל מערך שיבוץ המורים במגזר הערבי עם דגש רב יותר בניקוד שקשור להישגים לימודיים ולא לכל מיני מאפיינים אחרים. זה לא פשוט, וכבר עכשיו יש לזה מתנגדים, אתם יודעים טוב ממני אילו בעיות זה מעורר לי באופן אישי, וגם לכם באופן אישי. יהיו אנשים שלא יתקבלו, יהיו אנשים שהתקבלו בעבר ולא התקבלו השנה. זה לא יהיה קל ולא יהיה פשוט, ואני מניחה שיהיו לחצים אין-ספור בעניין, גם פוליטיים וגם אחרים. לא יעזור לאף אחד, תהיה מערכת אחרת של דירוג מורים - הלוא מדרגים על-פי ניקוד. הדירוג ישתנה, הניקוד ישתנה, ואני מקווה שבעתיד גם אופי המורים ישתנה. בנושא שיבוץ המורים - השיבוץ נעשה בחלקו הגדול לא כפי שאתה חושב, בראשית השנה בספטמבר. הוא נעשה קודם לכן, אבל בספטמבר יש הרבה מאוד הסטות על-פי מספר הילדים בכיתות, ואז אנחנו יודעים סופית כמה ילדים יש בכל בית-ספר. המורים שאתה רואה עומדים בחוץ, מחכים בדרך כלל לשאריות משרה שמתפנות או יורדות, בעקבות שינוי במערך התלמידים באותו מקום ובאותה עת. אין ספק שהמבחן האמיתי שלנו הוא בשיעורי הנשירה וההצלחה בבגרות. יש ירידה בנשירה בשנים האחרונות - לא מספקת, אבל בעניין הנשירה בין ז' לבין י"ב, שיעור הנשירה ירד מכמעט 10% ל-8%. זה לא מספיק, אבל זו התקדמות מסוימת. ברור לשנינו שהנשירה המרכזית היא של בנות, וכאן לכם, בתור מנהיגי הקהילה, יש תפקיד חינוכי. קשה לי מאוד להיכנס לבית בדואי ולשכנע הורה לשלוח בת לבית-הספר, גם אם זה דורש נסיעה מסוימת, כי לא יהיה אף פעם לכל ילדה בית-ספר ליד הבית. פה צריך לעשות מאמץ חינוכי משותף כדי לשכנע הורים לשלוח ילדות לבית-הספר. שיעור הנשירה בקרב הבנות הוא מאוד גבוה, והוא שנותן את התמונה הכוללת של שיעור נשירה משמעותי. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אני לא יודע אם זה תירוץ. אני לא מאשים אותך, כי אלה התשובות - - - אפילו באוניברסיטת בן-גוריון מספר התלמידות המתקבלות הרבה יותר גבוה ממספר הבנים. שיעור הנשירה בקרב הבנים יותר גבוה למרות שצפוי שיהיה גבוה בקרב הבנות. שרת החינוך יולי תמיר: יש לי בשורה בשבילך, שאני לא יודעת אם תאהב או לא. בכל מקום, גם במגזר הבדואי, הבנות שלומדות מצטיינות יותר מהבנים, מצליחות בלימודיהן יותר מהבנים. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אני שמח, כי יש לי רק בנות בבית. שרת החינוך יולי תמיר: יפה, יש לנו שמחה משותפת, גם לי יש רק בנות בבית. היו"ר אחמד טיבי: אנחנו שלושה, ארבעה, חבר הכנסת חנא סוייד יצא מן הכלל. שרת החינוך יולי תמיר: גם לבוז'י יש בן. אלה שמצליחות לשרוד את הנשירה הן מאוד מוצלחות. מה אנחנו עושים לגבי תוכניות הלימוד? השנה אנחנו עושים שלוש תוכניות של תגבור בגרויות במגזר הבדואי: תוכנית שנקראת ל"ב – לקראת בגרות – תוכנית שנקראת ליב"ם 1, שהיא תוכנית שמאתרת תלמידים שחסרה להם בחינת בגרות אחת ומקדמת אותם לקראת בגרות, ותוכנית שנקראת "תפנית", שעוזרת לתלמידים בשלב ההתלבטות אם לגשת או לא לגשת לבגרות ולכמה נקודות לגשת ומסייעת. היא גם נותנת הכשרה מיוחדת לרכזי בגרות בבתי-הספר ומאפשרת להם למפות את התלמידים ולסייע לנו לאתר תלמידים שעלולים להיכשל. יש עלייה בזכאות לבגרות. אני מסכימה אתך לגמרי שהיא לא מספקת, ויש לנו עוד דרך ארוכה. יש לנו במגזר, כמובן, כיתות מב"ר ו"אתגר" ו"תנופה לבגרות" ואומ"ץ – כל אלה קיימים. אנחנו נכנסים השנה באופן מאוד מסיבי עם תוכנית הכנה דווקא בגיל הגן, כי אנחנו מאמינים ששם נקודת המפנה האמיתית. אם נצליח בכניסה לבית-הספר לתת סיוע, בתוכנית שנקראת "אתגרים", אם ניכנס נכון מהגן לבית-הספר, יש לנו סיכוי טוב יותר למנוע פערים עתידיים. יש לנו בעיה עם הוראת השפה הערבית, וכולכם יודעים את זה. אנחנו מתלבטים מאוד איך אנחנו מתקדמים בנושא הזה. הבעיה של הוראת שפה במגזר הערבי - דרך אגב, גם בעולם הערבי - היא שאלה קשה במערכת החינוך. השנה הקצֵינו 80 ימי הדרכה, שזה הרבה מאוד במונחים של המשרד, לייעוץ, להכשרה במיומנויות יסוד, ובכלל זה בשפה הערבית. אני מאוד מקווה שנצליח לפתור את החידה איך מלמדים במגזר הערבי ערבית ברמה טובה, וגם מונעים את הבעיה של עברית ואנגלית שהן כבר שפות שלישית ורביעית, וזה גם קשור לקבלה לאוניברסיטה ולהצלחה. אלה שפות שקשה מאוד להתמודד אתן. בכל הנושא הזה אנחנו עוסקים גם במחקר וגם בעשייה, ואני מקווה שניתן פתרונות טובים יותר בשנים הקרובות. אנחנו מתחילים לפתח בצורה מאוד מסיבית את החינוך המיוחד במגזר הבדואי. השנה פתחנו בערערה מוסד חדש, שיש בו 40 תלמידים. ברהט יש 15 כיתות ולומדים בהן היום 145 תלמידים. בכסייפה יש עשר כיתות ובחורה יש תשע כיתות. זאת אומרת, אנחנו מתחילים להיכנס באופן מסיבי. חסרות לנו כיתות של חינוך מיוחד בכל הארץ, אבל אנחנו עושים מאמץ גדול להגיע להתקדמות ניכרת גם במגזר הבדואי. אנחנו עושים מאמץ להיכנס עם טכנולוגיה למגזר הבדואי השנה. בכל 18 בתי-הספר המקיפים במגזר הבדואי מושם דגש טכנולוגי, יש בהם מגמות טכנולוגיות, ובכולם טכנולוגיה מתקדמת. זאת אומרת, אנחנו לא מורידים את הרמה, להיפך, אנחנו לוקחים אותה אל מקצועות עתידיים. אם תרצה, פה קיים כל החומר וכל הפירוט של התוכניות הקיימות. אנחנו בהחלט הולכים לקראת מהלך שיעודד תלמידים במגזר הבדואי לגשת לבגרות מלאה ואיכותית, כך שהם יוכלו להגיע ללימודים ולהשכלה גבוהה. גני-הילדים הם בעיה מאוד גדולה. הלוא אתה יודע – וגם אתם פניתם אלי בתחילת כהונתי – לנסות ולפתור את בעיית העמותות הפרטיות בגנים, ואני אגיד לך את האמת, אנחנו עומדים בפני דילמה מאוד קשה. אנחנו נחמיר את תנאי הפיקוח כי זה נדרש, כי חלק מהגנים הם לא בטיחותיים. כשנחמיר - חלק ייסגרו, ואנחנו בבעיה של מחסור בגנים. יש מחסור כרוני בגנים בכל רחבי הארץ, בטח במגזר הבדואי, ואני עוד אשב עם מנהיגות הקהילה הבדואית ונחשוב מה עושים, כי הבקשה להחמיר באה מכם – אני נעניתי לה כי אני חושבת שהיא נכונה. דרך אגב, זה נכון לכל המגזר הערבי. ההחמרה תגרום לסגירה, והסגירה תגרום למחסור, ואנחנו נצטרך לראות איך אנחנו מתמודדים בעניין הזה, כי כרגע, וזאת אולי המכשלה הגדולה ביותר שלי: בכלל, החינוך לגיל הרך – במגזר היהודי והערבי – לא מתוקצב. נבנים מעט מאוד גנים חדשים, לצערי, ולכן אנחנו בעניין הזה בדפיציט מאוד גדול. אז אם בכל שאר התחומים אני יכולה להגיד לך שאנחנו בהתקדמות ובתנופה די מסיבית, ואני חושבת שבתוך שנה-שנתיים נראה תוצאות, בעניין הזה עדיין אנחנו במצוקה מאוד קשה בכל המשרד, וזה נושא שצריך לטפל בו. אני מבינה כבר שבתקציב 2007 ידי על התחתונה, והוא לא יצא לדרך, אני מקווה מאוד שזה יקרה בתקציב 2008. זה היה בהחלט בראש סדר העדיפויות שלי, וגם נדמה לי שבראש סדר העדיפויות של ראש הממשלה. אז אם נוכל להתקדם בנושא הזה - ב-2008 נוכל לתת מענה. מה נעשה בשנה הזאת – אנחנו עוד נתייעץ עם המנהיגות באזור ונחליט ביחד איך אנחנו גם מפקחים וגם לא סוגרים, בצורה כזאת שלא ניצור פער בין מה שיש היום למה שעדיין לא הקימה המדינה כפי שהיתה אמורה, לעניות דעתי, להקים. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): יש בעיה, גברתי השרה, בעניין של כבישי גישה וחשמל. זה דבר שהוא אלמנטרי, בסיסי - - - יש בעיה גם בעניין של פתיחה וסגירה - - - קשה לפתוח. אנחנו רוצים גם שיהיה, ואחר כך שיהיה גם פיקוח ברמה - - - זה פתרון הכי קל לסגור. שרת החינוך יולי תמיר: אז אמרתי שוב, שעל הנושא הזה אנחנו נשב ונקיים דיון – עם המנהיגות ועם המחוז – ונראה איך אנחנו מתגברים על הבעיה הזאת. אני לא רוצה לוותר על סטנדרטים של פיקוח. אנחנו כבר עכשיו מתריעים – יש מספיק זמן לתקן לקראת השנה הבאה, אבל אני רוצה שותפות של ראשי הרשויות, שהם יעזרו לי לפקח על התיקונים, כך שבשנה הבאה לא כל מי שעכשיו אנחנו אומרים לו שהוא בבעיה – יהיה בבעיה, כי הוא ימצא דרך לפתור את הבעיות שלו. אשר לעניין הדרכים. תראה, אין ביכולתו של משרד החינוך לסלול כבישים. אנחנו נותנים למינהל הפיתוח את כל תוואי בתי-הספר שלנו. הם יודעים יפה מאוד איפה קם בית-ספר, איפה יש בית-ספר ואיפה יקום בית-ספר, ואנחנו מבקשים ודורשים שהדרכים שמובילות לבית-הספר תטופלנה כראוי. אני לא יכולה להגיד לך שזה נעשה בכל מקרה. לצערי, אחרי הטרגדיה של מותו של התלמיד, באתי לשם, ראיתי את הדרכים המאוד-בעייתיות. לי – כמשרד החינוך – אין דרך לסלול כבישים. אם אני אתחיל לעשות את זה, לא יהיה לי כסף לבנות בתי-ספר. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): מדינת ישראל, משרד החינוך, משרד התחבורה. היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת טלב אלסאנע, נא לתת לשרה לסיים. שרת החינוך יולי תמיר: אני רק רוצה להציע דבר אחד. אם יש דבר אחד שהייתי מציעה שנקיים עליו דיון בוועדה, זה אולי לקיים דיון משותף בוועדת החינוך ובוועדת הפנים על השאלה של סלילת כבישים, כי אני לבד – בתוקף משרד החינוך – לא יכולה לפתור את הבעיה הזאת. היו"ר אחמד טיבי: הצעה טובה. שרת החינוך יולי תמיר: חברנו גאלב מג'אדלה יושב פה, והוא תמיד מטפל באפקטיביות בבקשות שלנו. אולי אם פעם אחת נביא את שני המשרדים האלה יחד, ומשרד הפנים יקבל את תוכנית התשתית שלנו לעתיד ויוכל לעזור לנו בנושא הזה – אני לא יודעת אם זה משרד הפנים או התחבורה, אולי שלושתם אפילו – יקיימו ישיבה וינסו לפתור פעם אחת את הבעיה הזאת בראייה עתידית. היו"ר אחמד טיבי: או תשתיות. צריך לבדוק. שרת החינוך יולי תמיר: אני מציעה שזה יהיה בוועדת הפנים, אני בטוחה שחבר הכנסת גאלב מג'אדלה ינהל את זה היטב והוא יזמין לוועדה את כל הגורמים הרלוונטיים. בסדר? גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): בסדר. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): ועדה משותפת חינוך ופנים, בראשות ועדת הפנים. שרת החינוך יולי תמיר: בסדר. ואולי גורמים נוספים, אם נחליט. תודה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. אין הצעה אחרת, ולכן אנחנו עוברים להצבעה. מי שבעד, הוא בעד ועדה משותפת של ועדת הפנים וועדת החינוך, בראשות ועדת הפנים, שעל הרכבה יוחלט בוועדת הכנסת. בבקשה. הצבעה מס' 28 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים - אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה משותפת של ועדת החינוך, התרבות והספורט וועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. בעד – 9, אין מתנגדים.