קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום הנזק התדמיתי שגורמים ישראלים בהודו היו"ר אחמד טיבי: אנחנו עוברים להצעה לסדר-היום של חבר הכנסת שלמה ברזניץ, שמספרה 1650: הנזק התדמיתי שגורמים ישראלים בהודו. גם על ההצעה הזו ישיב השר יצחק הרצוג. שלמה ברזניץ (קדימה): כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי, אני מאוד נזהר מלהכליל, ולכן אני מראש מתנצל אם הדברים שאגיד היום יפגעו בכמה מהישראלים היפים שמסתובבים בהודו ועושים רק דברים טובים ומועילים. אני רוצה להסביר מאיפה ההיכרות שלי עם הבעיה. פרט לזה שביקרתי בהודו הרבה פעמים, ובפעם האחרונה רק לפני חודש – בדרך כלל לתקופות די ארוכות – אני גם יושב-ראש אגודת הידידות הפרלמנטרית ישראל-הודו, ועוקב אחר הנעשה בצורה קרובה מאוד. אחרי ההקדמה הזאת אני רוצה לומר כמה עובדות. עובדה ראשונה: בכל שנה נוסעים להודו 40,000–50,000 צעירים ישראלים, בדרך כלל מייד אחרי השירות הצבאי. זה כמה אוגדות. עובדה שנייה: השהות בהודו היא חצי שנה בממוצע. זאת אומרת שאנחנו מדברים על מאסה גדולה של צעירים וצעירות ששוהים שם תקופות די ארוכות. צריך לציין, וזה חלק חשוב מהסיפור, שהישראלים לא מתפזרים ברחבי הודו, שהיא מאוד גדולה, אלא יושבים כמעט ללא יוצא מן הכלל בשניים או שלושה מרכזים, שם יש ריכוז אדיר של ישראלים, כמעט עד כדי כך שאין מקום לתיירים אחרים באותם מקומות. מה עושים הישראלים בהודו - ושוב אני מזכיר את ההתניה שלי שזו במידה מסוימת הכללה די גסה, אם כי אני מוכרח לומר שאני מתבסס גם על מחקרים בנושא הזה, ובעיקר על התזה ועל עבודת דוקטורט של ד"ר דריה מעוז מאוניברסיטת תל-אביב, ששהתה הרבה זמן בהודו, וכאנתרופולוגית מתבוננת רשמה את הדברים ותיעדה אותם בצורה די מקיפה. קודם כול, העובדה המצערת ביותר היא שכ-80% מהישראלים שמטיילים בהודו עוסקים בעישון סמים. לא סמים קשים בהכרח, סמים קלים על-פי רוב, אבל עוסקים בזה בהמוניהם, ולפעמים מעבר לסמים קלים. אני מוכרח לציין שלפחות 600 בכל שנה זקוקים לאשפוז כתוצאה מהפרעות פסיכוטיות קשות עקב שימוש מופרז בסמים. זאת אומרת, יש פה בעיה קרדינלית שחייבים איכשהו להתייחס אליה. הם לא יוצאים לשם כשהם מכורים לסמים. אני גם מוכרח לציין, למען ההגינות, שחלקם הגדול יוצאים מהסיפור הזה אחרי שהם חוזרים משם, אם כי לא כולם. זאת אומרת, יש משהו בשהות עצמה ובדרך ההתנהלות שלהם שמוביל אותם למסלול הזה. יש הרבה מאוד בעיות שקשורות לדרך שבה ישראלים מתייחסים למארחים שלהם. יש הרבה מאוד תלונות. אגב, אני מוכרח לציין, שבביקורי האחרון בהודו שוחחתי על זה עם אנשי השגרירות, והם ממש בתוך העניין. הם מודעים לזה, ועושים עבודה מאוד מאוד חשובה, אם כי לפעמים הם חסרי אונים. יש הרבה מאוד תלונות על ישראלים שבזים למקומיים שמארחים אותם, שמאיימים עליהם שאם הם לא יעשו את מה שרוצים מהם, אז הם יזוזו למקום אחר. ואם כל השבט הגדול הזה יזוז, פרנסתם תיפגע. לאחרונה יצא מאמר מאוד חריף וקיצוני במגזין מאוד ידוע בהודו שקוראים לו Asian Age, והכותרת בגדול היתהSmoking Jews . בכלל, לא דובר בכתבה רק על ישראלים, אלא על היהודים המעשנים - מעשנים סמים. הכתבה היא כאמור מאוד מאוד קיצונית וחד-צדדית, אם כי לצערי אני מוכרח להודות שיש בה יותר מגרעין של אמת. הבעיה היא לא רק בעיה תדמיתית, אם כי כך זה מופיע בהצעה לסדר-היום. הבעיה היא בראש ובראשונה ההחמצה הגדולה של המטיילים עצמם. אני יודע שהם טוענים שהם זקוקים לזה כדי "לנקות את הראש". זה הביטוי שמשתמשים בו אחרי השירות הצבאי - צריכים לנקות את הראש. כמה זמן אפשר לנקות את הראש - שבוע, שבועיים, חודש, חודשיים, שלושה חודשים. אי-אפשר לצפות מאדם צעיר ובריא, במלוא אונו, שישב שישה, שבעה, שמונה חודשים במקום אחד. מזג האוויר מתחלף, הוא עובר עם כולם למקום אחר ויושב גם שם הרבה מאוד חודשים, ורק מנקה את הראש. ומסביבו תרבות מדהימה, מסביבו אנשים וצרכים שקשה מאוד לתאר את ההיקף שלהם. האנשים חוזרים ארצה אחרי חצי שנה או שנה של שהות בהודו, חלקם עשו כמה טיולים, כמה "טרקים" בהרים שהם מדהימים ומאוד יפים, אבל הם בדרך כלל לא מכירים את הודו בכלל, לא מכירים הודים ואין להם שום קשר עם הודים. יש להם רק קשר עם ספקי השירותים של התיירות, וזה הכול. זאת אומרת, זאת החמצה אדירה. וצר לי בראש ובראשונה על הצעירים עצמם, שהיו יכולים לבוא מהתנסות כזאת עם חוויות מדהימות, עם דברים שבונים את האישיות של אדם צעיר, ויכלו גם לבוא ולהרגיש שהם עשו משהו, שהם תרמו למשהו. אני יודע שחלק מהדברים שאני עומד להציע נשמעים אולי כחזון עם סיכויים מאוד מאוד קטנים, אבל בכל זאת אני חושב שצריך לעשות משהו, ובשני מישורים. יש מישור אחד צנוע שהוא בעצם מכוון למשרד החוץ. כמו שכל טייל מקבל לפני שהוא יוצא הדרכה וחצי יום עיון על התרופות שהוא צריך לקחת ועל החיסונים שהוא צריך לקחת, וממה הוא צריך להיזהר ואיך הוא צריך לנהוג בנושא הבריאות, לפי דעתי יש מקום ואולי יותר ממקום - בוודאי צורך - לתת גם הנחיה מסוג אחר, כדי שלא יביישו את ישראל ולא יגרמו לה נזק בלתי הפיך. ההודים ידועים כמאוד סובלניים והם יכולים לסבול הרבה מאוד דברים שלא מוצאים חן בעיניהם, עד שזה עובר את הגבול, ואני מקווה שלא נגיע לזה. כבר יש מקומות שכתוב בהם: ישראלים לא מוזמנים להיכנס. כבר לא חסרים מקומות כאלה בהודו. זאת אומרת, אנשים כבר מוותרים על הפרנסה, כי לפעמים יש להם דברים יותר חשובים מהפרנסה. זאת ההצעה הראשונה – צריך לחשוב על איזו הכנה מינימלית של האנשים לפני שהם יוצאים. הדבר השני שאני עומד להציע, ואני עוסק בזה קצת יותר ברצינות מהדקות האלה שאני מופיע כאן, זה לתת הזדמנות לאחוז מסוים מהישראלים, אולי מאלה שהם באמת, נקרא לזה לצורך הקיצור - - היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת מלכיאור. שלמה ברזניץ (קדימה): - - והפישוט, הטובים שבהם, הזדמנות לעסוק במשהו מועיל בחלק מהזמן שהם שוהים שם. אם אדם הולך להתאוורר ולנוח ולנקות את הראש לשישה-שבעה חודשים, לא יקרה שום דבר אם חמישה-שישה שבועות מתוך ששת החודשים האלה הוא גם יעשה פעילות מועילה כלשהי לציבור שזקוק לזה. כמו שיש צבא השלום, אפשר לדבר על תרמילאי שלום. ישראלים הם תרמילאים שיכולים להביא הרבה מאוד ברכה והרבה מאוד כבוד למדינה ולעצמם בראש ובראשונה, ואסור לוותר בעניין הזה. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לחבר הכנסת שלמה ברזניץ. יעלה ויבוא השר יצחק הרצוג. בבקשה, אדוני. שר התיירות יצחק הרצוג: נכבדי היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אדוני המציע, הנושא שאתה מעלה הוא במקרה נושא שאני מודע לו היטב. שימשתי הרבה שנים מתנדב ברשות למלחמה בסמים, וכן כיושב-ראש הרשות למלחמה בסמים עד לפני כשלוש שנים. אני עוקב מאז אחר פעילותה, ומקווה מאוד שיובטח לה תקציבה כראוי וכנדרש לשנת 2007. הנושא הזה עלה. את היוזמה לטפל בצורה מערכתית בצעירים הנהדרים הללו שנוסעים להודו ונופלים לפיתוי של שימוש בסמים בצורות מצורות שונות אני הובלתי. וכך נולדה היוזמה להקים באזור גואה את הבית המוכר שהשר אלי ישי ביקר בו השבוע, בית חב"ד, עם תנועת חב"ד. אני חושב שזה דבר מאוד חשוב, הפרויקט הוא מאוד חשוב, היות שאי-אפשר לכפות על הצעירים הללו להקשיב למשהו. הם נוסעים להודו כדי להתפרק, כאילו לנקות את הראש. הם מתארים את זה בחוויות שאתה כפסיכולוג בוודאי מכיר היטב. חיים אמסלם (ש"ס): החינוך, החינוך. שר התיירות יצחק הרצוג: הם עושים את זה בדרך כלל אחרי הצבא, ומדובר בקרוב ל-40,000 צעירים ישראלים המבקרים בהודו מדי שנה. יעקב כהן (יהדות התורה): בשנה? השם ישמור. שר התיירות יצחק הרצוג: חלקם באים לראות את הארץ ולתור, ליהנות, לראות את התרבות ואת הצד היותר פילוסופי של החיים, להתבודד ולהסתכל על השמש, הנוף והמים ולהיות רחוקים מהלחץ וההמולה של ארצנו הקטנטונת. אבל בפועל אכן יש תהליך של גלישה לפיתויים והידרדרות למצבים מאוד מורכבים ולא נעימים, כפי שאתה תיארת. אנחנו רואים אותם, כמו שאמרת, קרוב ל-600 מהם חוזרים ארצה במצב שאנחנו קוראים לו "סרוטים". דהיינו, צריך לטפל בהם, להוציא אותם מזה ולהחזיר אותם לדרך המלך. זה נעשה על-ידי פעולות ופרויקטים כמו כפר-איזון באזור שדות-ים. לכן, אין ספק שזה מחייב טיפול מקיף. סיכמנו גם עם השגרירות ההודית כאן להעמיד הרבה מאוד מידע והרבה מאוד חומרים. כזכור, היו גם פרשות של ישראלים שנעצרו, והמשפט והדין בהודו מחמירים מאוד, והם קיבלו הרבה הרבה תשומת לב תקשורתית. אבל צריך כל הזמן להקפיד להפנים את הטיפול בתופעה על-ידי המערכת. אני אוסיף, ברשותך, אדוני המציע, כמה מלים ששרת החוץ הוסיפה, ואני חושב שהן משלימות את התמונה לחלוטין: תדמית המטייל הישראלי, כמשתקף בכתבה שפורסמה ב"ידיעות אחרונות", על בסיס כתבה בתקשורת ההודית, שציינת, היא אכן בעייתית ומשליכה לרעה על תדמיתה של ישראל בהודו. אני אוסיף: למותר לציין שישראל והודו מקיימות יחסים מעולים בכל הרמות, ואנחנו רואים בהודו שותפה להרבה מאוד יוזמות, החל בתחומי התרבות וכלה בתחומי התעשייה והכלכלה. הודו היא מדינה בעלת השפעה עצומה בעולם. אומנם יצוין גם, שלצערנו הכתבה מתעלמת מהיבטים חיוביים בנושא התיירות הישראלית להודו. חמור במיוחד יחסם המזלזל של חלק מהתרמילאים הישראליים לתרבות ולדת ההודית, ומשרד החוץ סבור שניתן לבצע שינוי תדמיתי על-ידי נקיטת כמה צעדים, הסברתיים ותקשורתיים, בישראל ובהודו, ולהלן עיקרם: א. עריכתו והפצתו של עלון "טיפים" למטייל - עלון "טיפים" עבור ציבור המטיילים הצעיר הפוקד את הודו, כוונתו לחדד את הרגישויות התרבותיות שבגינן עלולים התרמילאים להסתבך ולמזער את תופעת השימוש בסמים. הכוונה היא שהעלון יחולק בכל נקודת מגע, סוכנויות נסיעות וחנויות מטיילים המתמחות בצעירים, שגרירות הודו בישראל, נציגויות ישראל בהודו, "אל על" וכל כיוצא בזה. דף זה מצוי בשלבי הכנה סופיים והוא יופץ בהקדם. ב. הסברה ותקשורת - בתיאום עם הנציגויות בהודו, בכוונתנו להגיע אל ריכוזי הישראלים לפעולות בעלות אופי הסברתי, לא מעונב ולא מטיף, מנקודת מבט של הירתמות למאמץ לטובת התדמית הישראלית. פעולה ראשונה מתוכננת כבר בחג החנוכה הבא עלינו לטובה, ובו תקיים השגרירות בהודו הדלקת נר למטיילים הישראלים. ג. ישראלים למען הקהילה - זה רעיון של חבר הכנסת שלמה ברזניץ, המציע לקיים פרויקט שבמסגרתו יירתמו תרמילאים בהודו לפעילות חברתית בתחומים שונים. אנו סבורים שהרעיון חיובי ובר-ביצוע, ועשוי להביא לשינוי תדמית המטייל הישראלי בהודו. אומנם דרוש זמן לביצועו. ולבסוף, שיתוף פעולה עם משרדי הממשלה וארגונים אחרים: שיתוף פעולה עם משרד החינוך, הרשות למלחמה בסמים ועוד – כמובן עם משרד החוץ – טרם יציאת הצעירים לחו"ל, וזאת במטרה להכיר ולהיחשף לתרבויות שונות ולסכנות האורבות לאלו העוסקים בסמים. כמו כן ניתן לתכנן פעילות משותפת במהלך שהותם בהודו, למשל, על-ידי פעילות "הבית החם", שנועד לסייע לישראלים הנקלעים למצוקה בהודו. אשר על כן, אדוני היושב-ראש, אני מציע שתי אפשרויות להמשך הדיון: האחת, להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון, שעוסקת בכל נושא יחסי החוץ; השנייה, לקיים על כך דיון רציני ויסודי בוועדה למאבק בנגע הסמים, שבה יש גם המומחיות האמיתית לגבי פעילות "הבית החם". אני משאיר את שיקול הדעת למציע. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה, אדוני השר. מה מציע, אדוני? שלמה ברזניץ (קדימה): ועדת החוץ והביטחון. היו"ר אחמד טיבי: בוועדת החוץ והביטחון. היות שאין הצעה אחרת, אנחנו עוברים להצבעה. מי שבעד, הוא בעד העברת ההצעה לוועדת החוץ והביטחון, מי שנגד – הסרה. בבקשה. הצבעה מס' 30 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה - 4 נגד - אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. היו"ר אחמד טיבי: ובכן, ארבעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הוחלט להעביר את הצעתו של חבר הכנסת ברזניץ לוועדת החוץ והביטחון.