קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום תוכנית עתידית למדיניות ישראל בנוגע ליו"ש בעקבות המהלכים המתחדשים היו"ר יצחק זיו: אנחנו עוברים להצעה לסדר-היום מס' 1663 של חבר הכנסת אברהם רביץ. אברהם רביץ (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אין כאן שר, הוא ייכנס כנראה. חבר הכנסת צרצור, אני מזכיר את שמך לא לחינם. הכול מדברים כיום על עתיד יהודה ושומרון, בבוא העת נקבל החלטות עקב הידברות שתבוא במוקדם או במאוחר. ראש הממשלה מתבטא וכן אחרים. אבל יש רבים בינינו שאינם מדברים על כך כלל. כאילו אם לא נדבר, לא יקרה דבר, ומפטירין כדאשתקד, בבחינת בת-יענה. אני חושב שהשתיקה הרועמת הזיקה לפני פינוי גוש-קטיף, ואם לא ניתן את דעתנו למה שעלול לקרות ביהודה ושומרון, נהיה כבוכים על העבר או על החלב שנשפך. רבותי חברי הכנסת, כפי שאז חשבתי וכתבתי וזעקתי, אני אומר זאת גם היום. זה נשמע כאילו בטרם עת, אבל אז היתה טענה שזה מאוחר מדי. היום לא מאוחר מדי. אני סבור כי יש לפתוח קמפיין בין-לאומי ופנים-ישראלי כדי שבכל הסדר שייעשה – באורח דו-צדדי, ואני מקווה שהוא יהיה דו-צדדי, או אפילו באורח חד-צדדי – בכל הסדר כזה יוכלו יהודים החפצים בכך להמשיך ולגור ביהודה ושומרון בשלום ובביטחון מלא ובקשר רציף עם מדינת ישראל, בלי שאני קושר זאת לשאלה איזה משטר, שלטון, ממשלה, יהיו בשטחים האלה ובאילו שטחים. אני יודע, רבותי חברי הכנסת, שזה לא פשוט, אבל אני גם יודע שהאלטרנטיבה יכולה להיות גרועה עשרת מונים, שכן בכל זאת יש חשש שרבע מיליון יהודים, במין הסדר-לא-הסדר, יצטרכו לקחת את מקל הנדודים כאשר מקל חבטות על גוום השחוח, כפי שזה קרה. אני גם לא חושב שזה צודק וזה אפשרי בכלל שיהודים יהיו מנועים מלגור בכל חלקי ארץ-ישראל, אם הם רוצים בכך, באופן חוקי, באופן לגלי, כפי שכל אדם יכול לבחור את מקום מגוריו בכל העולם כולו, חוץ מבכמה מדינות, שלצערי חלק מהן הן מדינות ערב, שבהן לא כל אדם יכול לבחור. אבל בארץ-ישראל, האם אתם יכולים להעלות על דעתכם שייווצר מצב שלא יוכלו לגור יהודים, וכל אחד אחר כן? אני לא מדבר על שלטון יהודי בכל חלקי ארץ-ישראל, בהחלט מבחינת השלטון אני רואה את המציאות, והמציאות היא כזאת ששלטון הוא ביטוי לרוב שנמצא בטריטוריה המדוברת, והרוב הוא פלסטיני. לכן אני לא מדבר על שלטון או על ישות, אני מדבר על האפשרות לגור שם, לבני-אדם שהם יהודים והם מעוניינים היסטורית, רגשית, הם אוהבים את הנוף, חלקם כבר כמה דורות שם, שיוכלו לגור שם. אני גם ער לחששות. כדי שלא יהיה חשש לישות או לשלטון הפלסטיני שיהיה בחלקי ארץ-ישראל האחרים שמא היהודים יתרבו ובאורח דמוקרטי הם יגיעו לרוב, ושוב פעם לפלסטינים אין ישות משלהם, תרבות משלהם ודת שלהם, אני מציע, כן, בהחלט, שתהיה הגבלה, וההגבלה תהיה על התיישבות של יהודים בחלקי ארץ-ישראל שנמצאים תחת שלטון פלסטיני. אני מציע אפילו איזו הגבלה, שההגבלה הזאת תהיה סימטרית לאותו אחוז של פלסטינים שגרים במדינת ישראל. זה גם ייתן תשובה לכל מיני חששות של כל הצדדים, שמא יקרה הדבר הפוך. הרי פה יש חששות, והנה אנחנו חווים כל מיני חוקים שאנחנו לא אוהבים, שעלו כאן בעת האחרונה, אבל נובעים מתוך אותו חשש, שמא יהודים יאבדו את הרוב ברבות הימים, ולכן אני בהחלט בעד הגבלה. אני לא תמים כל כך. אני יודע, חברי חברי הכנסת, שדבר כזה לא עושים בהוקוס פוקוס, לא עושים את זה גם בחתימה על הסכמים, בדבר כזה צריך לחתום על הסכם, אבל יותר מחתימה על הסכם, צריך לבנות מציאות חדשה, לבנות נסיבות אפשריות, שיראה האחד את זולתו עין בעין ויוכל האחד לחיות ולכבד את הזולת. זה עניין של חינוך, חינוך של שני הצדדים. בראש ובראשונה אני מדבר על היהודים שיגורו שם, יש להתחנך, למרות המאוויים שיש לכולנו, גם לי, לחזון הנביאים, לחזון של ההבטחה האלוקית. אני איש דתי. למרות זאת, למען השלום, למען החיים, אני חייב להגיע לאותה פשרה שאני מזכיר. גם את הפלסטינים - לא אנחנו צריכים לחנך, אנחנו לא יכולים להיות מחנכים של אחרים, בקושי של עצמנו. הם צריכים לחנך את עצמם לאפשרות הזאת, לסבול את היהודים בקרבתם, בתוכם, אלה שגרים עמם. רבותי, אני אומר לכם, לא ייתכן שבארץ-ישראל תיווצר לאורך זמן מציאות כזאת של מין שלום כזה שחלק אחד לא יכול לבוא לחלק השני, יען כי יש שם חרב המתהפכת. זה דבר לא טבעי. זה יכול להיות כתוכנית מעבר, אבל לא כך בונים עתיד. לא ייתכן. באופן פיזי, נוצרים יחסים כאלה, מערכת כזאת. אם זה שלום, הרי זה יכול לקרות גם מבלי שנתכנן את זה, ואז זה ימנע מאתנו את הוויכוחים והחששות שמא יציפו אותנו מיליונים של פליטים שירצו לשוב לביתם, כי הכול יהיה סימטרי, וההנהגות של שני העמים יצטרכו לדאוג לכך; כל אחד, לא רק בגלל האינטרסים שלו, אלא גם בגלל האינטרסים של הזולת, כי זה יהיה יד ביד אוחזת, על מנת ליצור מצב חדש של שלום. זה לא קל, אבל צריך להתחיל בקמפיין כזה. אני יכול לומר לחברי חברי הכנסת, שלא תהיה שום מדינה בעולם, אם נבוא בטענה הזאת, שכדי להגיע לשלום אנחנו מוכנים לכל מיני פשרות, אבל שיהודים יוכלו לגור בכל חלקי ארץ-ישראל, לא תהיה מדינה - לא רק אמריקה תקבל את זה, אמריקה לא אוהבת כיבוש, אבל היא גם לא אוהבת לסלק אנשים מביתם, אפילו אירופה תקבל את זה. אבל אנחנו צריכים לדבר בשתי השפות: בשפה של שלום, של פשרה ושל האפשרות שעמך בית ישראל יוכלו לחונן עפרה, לגור ולחיות בשלום ובשלווה, מתוך תשוקה של קדושה, של אמת ושל יחסי אנוש בכל חלקי ארץ-ישראל. הזכרתי את שמך, חבר הכנסת צרצור, ועכשיו אתה יודע בדיוק למה, וה"למה" הוא שתעביר את המסר הזה למקום שיש בו אוזניים כרויות, אם יש דבר כזה. תודה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. כבוד השר יעקב אדרי ישיב. השר יעקב אדרי: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת רביץ, ניסיתי להבין לאילו מהלכים מתחדשים כוונתך. כרגע, כפי שאתה יודע, יש הפסקת אש באזור עזה, אבל להגיד שיש מהלכים מיוחדים, אני חושב שזה לא נכון. עם זאת, אני בהחלט מסכים לדברים שלך - - - אברהם רביץ (יהדות התורה): לא מהלכים, אבל ראש הממשלה בכל זאת אמר משהו. השר יעקב אדרי: ביום שני בהצעות האי-אמון עניתי בעניין הזה. אני בהחלט מסכים אתך שחייבים לעשות הכנות, חייבים להגיע לכמה הבנות בסיסיות לפני שיגיעו להסכם. אני בהחלט חושב שצריך לשנות אווירה, היא צריכה להיות טובה וסימטרית, צריך לתת כבוד זה לזה בין שני העמים. נושא מאוד חשוב שנגעת בו, ולדעתי הוא העיקר, הוא נושא החינוך. אם לא ישתנה, גם אצלנו, אבל בעיקר בצד הפלסטיני, ובכלל בצד הערבי, זה בכל מדינות ערב - אם נושא החינוך של הילדים לא ישתנה, אני לא רואה שום סיכוי שאי-פעם יהיה כאן שלום. אני אופטימי מטבעי, אבל אני מאמין, כשמחנכים ילדים מגיל אפס לשנוא, יש לזה מחיר לאחר מכן, וזה מה שאנחנו רואים. גם אצלנו צריך לעשות שינויים, אבל בעיקר בצד השני. שוב, נגעת ואמרת הרבה דברי טעם, הרב רביץ, אומנם הדברים עדיין לא הבשילו, זה לא מחר, אבל צריך תמיד להתכונן למחרתיים, ולהתכונן, אני לא רוצה להגיד לחזון אחרית הימים, אבל בסופו של דבר העמים יבינו שצריך לחיות זה ליד זה בכבוד הדדי, מתוך הבנה הדדית, מתוך סובלנות זה כלפי זה. אם את זה נשכיל כולנו להבין, אולי נוכל לקרב את השלום. תודה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. מה הצעת השר? אברהם רביץ (יהדות התורה): אני מציע שיהיה דיון במליאה - זה נושא מאוד חשוב - כשהנשיאות תחליט שהגיע הזמן. השר יעקב אדרי: אני בעד הצעתך. היו"ר יצחק זיו: חבר הכנסת עזמי בשארה. עזמי בשארה (בל"ד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני חושב שזה דיון על רמה, ואני נענה לאתגר רק במשפט אחד. מה שמאפיין את חשיבתו של חבר הכנסת רביץ - שהיא לא פוסט-ציונית, אלא טרום-ציונית. הוא בא מעידן של זכות התיישבות ליד קברי אבות בכל חלקי ארץ-ישראל. מי בתנועה הפלסטינית הכחיש את הזכות הזאת? אבל מאז שיש תנועה ציונית, ההתיישבות כבר לא דתית, היא פוליטית, בשביל לספח קרקע. זה כבר לא עניין של זכות דתית. מי שרוצה לגור ליד קברי אבות כזכות דתית, צריך להיות תושב פלסטיני ואזרח פלסטיני, ואז אהלן וסהלן, אבל לא כאזרח מדינת ישראל שם, אלא כנתין של הרשות, כמו שאני לא מבקש בתוך מדינת ישראל להיות אזרח המדינה הפלסטינית במדינת ישראל, אלא אזרח של מדינת ישראל. אנחנו מדברים עכשיו על גבולות פוליטיים, מדיניים, טריטוריאליים, ולא על הגות דתית. האמת היא שהסימפתיה המקורית שלי היא לעניין הזה, שתהיה פה מדינה אחת דו-לאומית, כל אחד עם הדת שלו, מצוין. אבל מאז ששמו גבולות מדיניים ויש תנועות לאומיות ורוצים גבולות, מי שמתיישב, מתיישב למטרות פוליטיות. אגב, אדוני, אתה יודע שיש הרבה חילונים שמתיישבים, לא מסיבות דתיות, אלא מסיבות לאומניות, בשביל לספח. תודה רבה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. דיון במליאה – בעד. הצבעה מס' 19 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 11 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – אין נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. היו"ר יצחק זיו: בעד - 11, נגד - אפס, נמנעים – אפס. הוחלט לקיים דיון במליאה בתוכנית עתידית למדיניות ישראלית בנוגע ליהודה ושומרון בעקבות המהלכים המתחדשים.