קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום אין לאפשר את חזרתו של אסמאעיל הנייה לרשות הפלסטינית היו"ר יצחק זיו: אנחנו עוברים להצעה לסדר-היום שמספרה 1762 - אין לאפשר את חזרתו של איסמעאיל הנייה לרשות הפלסטינית. חבר הכנסת ישראל חסון. דב חנין (חד"ש): יש לי הצעה אחרת. ישראל חסון (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, אני מקווה שלחבר הכנסת חנין יש הצעה אחרת בנוגע לאסמאעיל הנייה, שתסבר את אוזני. חבר הכנסת חנין, ההצעה האחרת שלך נוגעת לאסמאעיל הנייה? גם זה איכות הסביבה. דב חנין (חד"ש): לא, לתושבי הנגב ורמת-חובב. ישראל חסון (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, ביקשתי לדון בנושא הזה של חזרתו של אסמאעיל הנייה, אבל, ברשותך, אומר כמה מלים בהקשר קצת יותר כולל. אני מנסה להבין את ההיגיון שמדינת ישראל פועלת על-פיו בשבועיים או בשלושת השבועות האחרונים. אומר את זה קצת בקול רם, אדוני סגן השר, ואני מקווה שאני לא טועה: הניסיון לייצב הפסקת אש שתצבור תאוצה ותגיע לכלל תהליך מדיני כזה או אחר – הניסיון הזה לדעתי הוא ניסיון נכון אם עושים אותו ביושר וביושר מקצועי אמיתי של בחינת הדברים ושל הסיכונים שאנו לוקחים. אבל באמת נשגב מבינתי מדוע בשלב הראשון של הניסיון הזה אנחנו מאפשרים תנועה – לפי דעתי חסרת אחריות – של חאלד משעל במרחב ושל אסמאעיל הנייה, שיוצא מכאן ונוסע לאירן לכינוס כזה או אחר. כל זה בזמן שבציר הזה מתפתח תהליך של "חיזבאללה" בלבנון, ואנחנו יודעים מהו. אנחנו מאפשרים את התנועות של האנשים האלה. אני לא רוצה לומר את זה ברמה הדמגוגית של הדיון, אבל למה אסמאעיל הנייה יכול להסתובב חופשי במרחב כשגלעד שליט עוד לא יכול? למה אסמאעיל הנייה יכול לצאת למערכות תיאום, לצאת אל מדינות שבימים הללו מצהירות על כוונתן, שמארגנות כינוסים של הכחשת השואה, שבמוצהר אומרות: לא נכבד שום החלטה? אנחנו מתירים את זה. יכול לומר לי סגן השר: אדוני, אנחנו לא מתירים, אין לנו שליטה על המעבר. יכול להיות. רע מאוד, חמור מאוד, באספקט של איך מבטיחים הפסקת אש. אבל הרי לא ייתכן שלא למדנו כלום בעניין הזה. פשוט לא ייתכן שאדם יצא בתנאים הללו, כשעוד אין לנו שום דבר אמיתי בידיים, שום דבר. אנחנו אפשרנו את יציאתו. אז עשינו טעות אחת - זה לא סוף העולם, בואו נתקן אותה. יצא בן-אדם, לא ציפינו שהוא ייסע לתאם משהו שנוגע לאיכות הסביבה, משהו שנוגע להפסקת האש. אומר במוצהר המנהיג, ראש התנועה שלו: אם לא יכירו בממשלת "חמאס", אם לא ייתנו כך וכך, בתוך חצי שנה אתם הולכים להיכנס לסבב אלים נוסף. ואנחנו מאפשרים להם לנסוע לתאם ומאפשרים לקיים את פגישות התיאום הללו בסוריה, כשידוע שהיא ציר שמחבר גם את ה"חיזבאללה" וגם את אירן. מאפשרים להם להגיע לאירן. ושומעים הצהרות ממנו. הוא אומר דבר מאוד פשוט: מה שהבטחנו לכם לגבי חצי שנה, מה שחאלד משעל הבטיח לגבי חצי שנה, זו הבטחה קצרת טווח. אני מבטיח לכם שני דברים: העומק האסטרטגי שלי הוא אירן וההבטחות שלה, ו"חמאס" בהנהגתי לעולם לא יכיר במדינת ישראל. אז אני מציע שנתקן את הטעות, ונתקן אותה מהר, כי אנחנו כנראה לא בהפסקת אש. אנחנו כנראה מתחילים באמת לספור את הימים שלפני הסיבוב הבא, ואני לא בטוח שזה ייקח חצי שנה. אני לא בטוח שיש מישהו שיודע להגיד כמה זמן זה ייקח, אבל אם הם התחייבו לחצי שנה, נתייחס לזה כאל מכסת מקסימום. אני מבקש בכל לשון של בקשה שהאיש הזה לא יחזור לפה. ואם חזונו נפגש עם החזון האירני, אני מאחל לו שיחיה ימים ארוכים באירן בתקווה – שלו – שחזונו יתגשם, ויום-יום יראה איך מתגשם החזון שלנו לחיות פה בביטחון. אסור לתת לו לחזור לכאן כדי שיניע את גלגלי התופת מחדש, אחרי שעשה את כל מערכת התיאום הזאת. את זה צריך לעצור בכל מחיר. תודה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. כבוד סגן שר הביטחון אפרים סנה, בבקשה. סגן שר הביטחון אפרים סנה: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת חסון העלה נושא חשוב מאוד באמצעות עניין שהוא קצת פחות חשוב. הנושא שלמעשה העלית, אם כי לא קראת לו בשם הזה, הוא מאבקנו ב"חמאס", שהוא חלק מהמאבק שלנו במכלול האסלאמיסטי הקיצוני שמנסה לסגור עלינו. זה בעצם הנושא. השאלה הספציפית שהיא עילת ההצעה, הכניסה של אסמאעיל הנייה לעזה – כנראה מחר – היא דבר טכני משני ולא מהותי. אין לנו כלי אמיתי למנוע את חזרתו, ובפורום אחר הייתי מסביר לך מה ההשלכות השליליות של חסימה כזאת, אם היינו יכולים לעשות אותה. אני מתייחס ברצינות רבה לדבר שהעלית. את הכותרת עזוב בצד לרגע, כי אני אומר לך שאין לנו היכולת הטכנית לעשות את זה, וגם אם היתה לנו, אינני חושב שהדבר היה מועיל. הסכנה של "חמאס" אינה מתמצית בשאלה איפה ישב אסמאעיל הנייה. השאלה העמוקה והמהותית היא מי ישלוט בחברה הפלסטינית. זאת השאלה האמיתית. אגיד לך יותר מזה, אני חושב שבטווח הבינוני, ובטח בטווח הארוך, מדינת ישראל אינה יכולה לסבול שהישות השכנה לה תישלט על-ידי ממשלת "חמאס". זה דבר שאיננו נסבל. המאבק ב"חמאס" הוא לא מאבק אדמיניסטרטיבי. הוא מאבק משולב – צבאי, כלכלי ופוליטי-מדיני. רק מאבק משולב יכול להצליח. אנחנו חייבים שהוא יצליח. אין לנו אופציה שהוא לא יצליח. המאמץ הכלכלי והפוליטי משלים את המאמץ הצבאי. אני חושב שלא לך אני צריך להסביר את זה. אלה הדברים בכותרת הכי טלגרפית. אם זה מקובל עליך - - - ישראל חסון (ישראל ביתנו): האם מה שקרה בשבועיים האחרונים – יציאתו, חזרתו לשטח – מקרב את התוצאה שאתה רוצה לחתור אליה או מרחיק אותה? זה מרחיק אותה. סגן שר הביטחון אפרים סנה: אומר לך אחרת: אני לא רוצה להיגרר כאן לדיון שאני רוצה להמליץ שיהיה במקום אחר; א. אני חוזר ואומר לך, טכנית לא ניתן למנוע את כניסתו לעזה - - - ישראל חסון (ישראל ביתנו): - - - אבל גם אני לא רוצה להיכנס לזה עכשיו. סגן שר הביטחון אפרים סנה: אם העלית את זה כהצעה דחופה, אומר לך מה תשובתי, והיא נאמרת לאחר שיקול דעת. גם אם זה לא מספק אותך, זאת התשובה שאני נותן לך בצורה הכי מוסמכת שאני יודע. אם אתה רוצה שייערך דיון בנושא הגדול שהעלית, אני חושב שמקומו בוועדת החוץ והביטחון, וגם שם – אתה לא חבר בוועדת המשנה, אבל אני ממליץ מאוד שדיון רציני אמיתי יהיה שם. אם רוצים שיהיה מה שנקרא בלעז input אמיתי של הוועדה ושל חבריה, שיהיה דיון רציני, זה המקום לעשות את זה. פה לא דנים על הפניה לוועדות משנה אלא למליאת הוועדה. אני מציע מאוד ששם ייערך דיון רציני מאוד בנושא הזה, כי הבעיה היא בעיה, בנפרד מהעניין הטכני. זו אולי הבעיה הביטחונית המרכזית שלנו היום; זה, ומה שעלול להתרחש בלבנון, שזה סיפור אחר. תודה רבה. היו"ר יצחק זיו: אתה מקבל את הצעת השר. הצעה אחרת - אין. אנחנו נצביע: ועדת החוץ והביטחון או הסרה. הצבעה מס' 24 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. היו"ר יצחק זיו: בעד – 8, נגד – אפס, נמנעים – אפס. הנושא עובר לוועדת החוץ והביטחון.