קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום צמתים מסוכנים בכניסות ליישובים הערביים היו"ר אמנון כהן: אנחנו עוברים להצעה רגילה לסדר-היום שמספרה 1819, של חבר הכנסת עבאס זכור, בנושא: צמתים מסוכנים בכניסות ליישובים הערביים. בבקשה, אדוני, יש לך עשר דקות. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת הנכבדים, אני רוצה לנצל את ההזדמנות לברך את העולם המוסלמי ואת העולם הנוצרי לקראת החגים שיהיו בעוד כמה ימים. אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולדבר אל הצופים שלנו, נוצרים ומוסלמים, בשפה הערבית. (נושא דברים בשפה הערבית) אני עובר לנושא עצמו. בחרתי בנושא הצמתים המסוכנים בכניסות ליישובים הערביים. חיים כץ (הליכוד): תדבר בערבית, זה נעים לשמוע. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): אני מקווה שגם תבין את הערבית. חיים כץ (הליכוד): תדבר קצת בערבית - - - עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): קצת בערבית, קצת בעברית, קצת באנגלית, בכל השפות. חיים כץ (הליכוד): תכניס קצת יידיש. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): מה שאמרתי היה ברכות. אמרתי שאני מקווה שבשנה הבאה נברך על השלום האמיתי בין כל העמים; שכולנו נברך את המוסלמים והמוסלמים יברכו גם את היהודים ויהיה שלום ושקט בכל האזור. חיים כץ (הליכוד): אמן. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): אמן. בחרתי בנושא הצמתים המסוכנים בכניסות ליישובים הערביים, מאחר שהם גורם עיקרי לתאונות הדרכים שאנו עדים להן. לצערי הרב, כמעט כל יום שומעים על תאונות דרכים, והן ממשיכות לגבות מאות קורבנות מדי שנה באין מפריע. בעשר השנים האחרונות אין שינוי משמעותי במספר ההרוגים השנתי בכבישים, והוא נע סביב 500 הרוגים. המחיר הכלכלי של התאונות הוא מעל 10 מיליארדי שקלים לשנה. רק אתמול נהרגו שני בני-אדם בתאונות דרכים. בקריית-אתא נהרג תושב העיר כבן 40 בתאונה שהיו מעורבים בה חמישה כלי רכב, והיו גם פצועים קשה. ראש עיריית קריית-אתא יעקב פרץ אמר אתמול: כבר לפני למעלה משש שנים דרשנו את הרחבת כביש הכניסה לקריית-אתא, ואף שיש אישור של שלושה שרים לתוכנית, ההחלטה לא בוצעה. חבל, הוא אומר, שחיי אדם מתורגמים לשיקול כספי צר. אני מצטרף לדבריו של ראש העיר, ואני חייב להוסיף שאני תושב הצפון ומכיר טוב את המקום. אני יודע ובטוח כי הכניסות ליישובים הערביים באזור מסוכנות פי-אלף מזו של קריית-אתא. עד עצם היום אין מענה ואין טיפול בסוגיה חשובה זו. עד מתי צריך לחכות? רק לצורך השוואה קטנה – אפשר לבקר בכניסה לכפר בועינה-נוג'ידאת, שמספר תושביו כ-3,000, ולראות שאפילו שני כלי רכב לא יכולים לעבור זה לצד זה משני הכיוונים, מפני שהכביש צר מאוד. כואב מאוד לדבר כל הזמן על הפער בין שני המגזרים בכל התחומים, ואפילו בנושא הזה הפער גדול ביותר. מספיק לראות כניסה לעיר או ליישוב וכבר אפשר לדעת, בלי לקרוא את השלט, אם מדובר ביישוב ערבי או יהודי – לפי מצב הכביש, התשתית, התאורה בכניסה והצבת רמזורים. כל זה בטענה של חוסר תקציבים ומשאבים. אנו מדברים על צמתים מסוכנים ביותר שאירעו בהם תאונות קטלניות. בהרבה מקומות ראשי הרשויות והתושבים והעמותות השונות עשו הפגנות, והיה לי הכבוד להשתתף בחלק מהן, כמו בכניסה לכפר ג'דידה, וכלום לא נעשה עד היום. בימי שישי ושבת אי-אפשר לצאת מהכפר בלי לעמוד בתור ארוך של כלי רכב בגלל עומס התנועה. הרבה נהגים מנסים לעשות עבירות תנועה כדי לעקוף את הפקק. גם אם מסתכלים על נתוני משטרת ישראל רואים שהמספר הגדול של תאונות דרכים קטלניות הוא במחוז הצפון, שבו יש הרבה יישובים ערביים. לפי דוח המשטרה לשנת 2005, מספר ההרוגים בתאונות הדרכים שאירעו באזור הצפון היה 157; באזור המרכז - 101 הרוגים; בתל-אביב - 65 הרוגים; בירושלים - 29; במחוז הדרום - 89 הרוגים. מספר התאונות הקטלניות בצפון היה 136; במרכז - 86; בתל-אביב - 62; בירושלים - 29; במחוז הדרום - 67. לא מובן לי מה הקריטריונים להצבת רמזורים בצמתים ובכניסות ליישובים. אני אתן דוגמה קטנה: בדרך מעכו לחיפה, בכל צומת וצומת מוצב רמזור, אבל בכניסות ליישובים ערביים גדולים, כמו ג'דידה, אבו-סנאן, כפר-יאסיף, שיח'-דנון, כאוכב-אבו-אלהיג'א, כפר-מנדא, כאבול, משהד, עראבה ודיר-חנא, אין רמזורים. כל הכפרים האלה הם כפרים גדולים מאוד, ואין רמזורים. כשאתה נוסע מעכו לחיפה, בכל צומת יש רמזור. בכניסה לכפר שיש בו 16,000-15,000 תושבים אין רמזורים, אף-על-פי שבמקומות האלה אירעו הרבה תאונות, אפילו קטלניות, כמו למשל בכניסה לכפר אבו-סנאן, שתושבי הכפר קוראים לה "צומת המוות". לפני כחודש נהרגו שתי נשים בתאונה קטלנית במקום. בכניסה לכפר כאוכב-אבו-אלהיג'א נהרגה אשה לפני כחודשיים, ביום השני לעיד אל-פיטר. לפני יותר מחודש הגשתי בקשה ועוד תזכורת לחבר הכנסת כחלון, יושב-ראש ועדת הכלכלה, האחראית ללחימה בתאונות הדרכים, לעשות סיור עם חברי הוועדה בצמתים שהזכרתי ולראות מקרוב את המצב החמור ואיך אפשר לטפל בנושא. לצערי הרב, עד עצם היום הזה לא קיבלתי אפילו תשובה על שתי בקשותי. הגיע הזמן לתת מענה הולם וטיפול יסודי למניעת תאונות דרכים על-ידי אימוץ תוכנית לאומית לבטיחות בדרכים בכלל, וביישובים הערביים ובכניסות ליישובים שהזכרתי בפרט, על-ידי הקצאת משאבים ותקציבים לפיתוח התשתית והרחבת הכניסות, הגברת התאורה, ובעיקר הצבת רמזורים, כדי להפסיק את הרג האנשים החפים מפשע. תודה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. אדוני השר. השר יעקב אדרי: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מי ששומע את חבר הכנסת זכור עוד עלול לחשוב שהתאונות וההרוגים והפצועים, לצערנו ולדאבוננו, קורים רק בצמתים בכניסות לכפרים הערביים. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): דיברתי בהתחלה על קריית-אתא. השר יעקב אדרי: הבעיה היא כלל-ארצית והטיפול צריך להיות בכל הארץ, בכל המקומות, בכל הצמתים. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): לא שמעת אותי בהתחלה. השר יעקב אדרי: שמעתי, אבל הדגשת והדגשת. הנושא חשוב מאוד והוא נוגע לכולם. ואסל טאהא (בל"ד): הסטטיסטיקה שהוא הביא מתייחסת ליהודים ולערבים - - - הרבה תאונות קורות שם. השר יעקב אדרי: חשוב לטפל בעניין, ולא משנה אם צומת הכניסה הוא בכפר יהודי, ערבי או דרוזי. הנושא בעייתי והוא חשוב. נהרגים אנשים, נהרגים ילדים, נהרגים מבוגרים. הטרגדיה שרודפת אותנו כל יום היא נחלת כולנו וצריך לטפל בה. ראשית, ברצוני לציין כי מכת התאונות היא מכת מדינה ולצערי הרב היא נחלת כולם. עם זאת, משרד התחבורה מודע לבעיות התשתית במגזר הערבי ולעובדה שלחלק מהיישובים הערביים נקבע דירוג נמוך בתחום הבטיחות בדרכים ולשיעור המעורבות הגבוה של האוכלוסייה הערבית בתאונות דרכים קטלניות. כדי להתמודד עם תופעה זו נוקט המשרד פעולות בכמה מישורים: בתחום התשתית – מאז 1993 מוקצה תקציב ייעודי לפיתוח תשתיות במגזרי המיעוטים. בשנים 2005-2001 בוצעו במגזרי המיעוטים פרויקטים רבים בסכום כולל של למעלה מ-495 מיליון שקלים. בשנת 2006 בוצעו פרויקטים בכלל מגזרי המיעוטים בסכום כולל של כ-110 מיליון שקלים. בשנת 2007 מתוכנן ביצוע פרויקטים בהיקף כולל של כ-100 מיליון שקלים. תקציב זה אינו מצריך השתתפות של הרשות המקומית. זה תקציב של משרד התחבורה, עם מכרזים שלו וקבלנים שלו. מובן שכמה שייתנו תקציבים - זה לא מספיק לעומת הצרכים. מכל מקום, יש תשומת לב רבה מאוד לבעיה שציינת. נוסף על כך, מעבר לתקציב במגזרי מיעוטים, כפי שפורט לעיל, ניתן לכל רשות מקומית תקציב נוסף עבור התקני בטיחות וסימון כבישים. אני, כראש עיר, קיבלתי סכום בכל שנה. כל הרשויות מקבלות סכומים, אבל יש בעיה עם הרשויות הערביות. כל רשות צריכה להשתתף ב-15%-10%. זה סמלי, זה כמעט מענק - - - עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): אין כסף ברשויות. השר יעקב אדרי: אני מכיר את האמירה שאין כסף ברשויות. אנחנו שומעים את זה מכל הרשויות. בכל זאת, כאשר רשויות מקבלות מיליון שקלים ממשרד התחבורה לשיפור בתוך היישוב, וצריך לתת רק 100,000 או 150,000 שקל השתתפות, הרשות צריכה לעשות מאמץ ולהשיג את התקציב הזה, כמו שעשיתי בזמני וכמו שחברי האחרים עשו. כך עושים רוב ראשי הרשויות שהנושא באמת חשוב להם. הם מחפשים את הכסף הזה מתחת לאדמה, כדי שיהיה להם ה-matching של 10%. זה כלום. פעולות בתחום הגורם האנושי: הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים הקצתה בשנת 2006 למטות הבטיחות ברשויות המקומיות הערביות כ-25% מתוך התקציב הכולל של 22 מיליון שקלים, בעוד חלקם של תושביהן באוכלוסייה הוא 20%. המטרה בתגבור תקציבי זה היא לחזק את הרשויות הערביות בפעילות שמטרתה טיפול בגורם האנושי. אשר לדרכים שבהן קורות התאונות, הפילוח שלפיו אנו פועלים הוא על-פי קטעי דרך מסוכנים המועדים לתאונות ולא על-פי קרבה גיאוגרפית למגזר. בודקים את הדרכים ומסמנים אותן לפי צבעים – אדום הוא הכי מסוכן, ירוק הוא הכי פחות מסוכן. הטיפול בקטעי דרך אלו, אותם "כבישים אדומים", יצא לדרך בהנחיית השר בשנה זו. השנה, בתקציב 2007, הולכים לטפל בכל הכבישים האדומים. היכן שיש תאונות במספר כזה שהגדיר את המקום כ"כביש אדום", ב-2007 יהיה טיפול. יוקצו לכל הכבישים האלה התקציבים הנחוצים כדי שיהיה טיפול בכל הכבישים האדומים בארץ. בשל חשיבות הנושא, חבר הכנסת זכור, אני מציע המשך דיון בוועדת הכלכלה. היו"ר גדעון סער: תודה רבה לשר. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 12 נגד - אין נמנעים - אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר יצחק זיו: 12 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. ההצעה תועבר להמשך דיון בוועדת הכלכלה.