קטע מדברי הכנסת
הצעה לסדר-היום
השואה והערבים, עובדות נשכחות
היו"ר אמנון כהן:
ממשיכים בסדר-היום. הנושא הבא: השואה והערבים, עובדות נשכחות, הצעה לסדר-היום של חבר הכנסת אברהים צרצור, שמספרה 1910, בבקשה.
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה. לאור הוויכוח שפרץ לאחרונה בנושא של השואה והדברים שהתגלגלו לאחר מכן, הצהרות מהצהרות שונות וגם קובלנות שהוגשו לוועדת האתיקה בכנסת, מצאתי באמת לנכון להביא את הנושא הזה לדיון בהצעה רגילה לסדר-היום. המטרה בדיון הזה היא להשליך אור על הפרשה הזאת, על השואה, מזווית אחרת ומעניינת. אני שואל את השאלה כהקדמה כפתיח – האם תרמו הערבים להצלת יהודים בעת השואה?
על השאלה הזאת ניתנה תשובה חיובית בהחלט. התשובה באה לידי ביטוי בספר ענק שכתב חוקר אמריקאי בולט, בשם רוברט סטלוף, שחקר את הסוגיה במשך ארבע שנים, שבהן הוא שהה ולמד את העובדות במדינות צפון-אפריקה ובאזור דרום-אירופה.
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):
איפה זה קרה? תאר את הנסיבות.
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):
עכשיו אני אסביר את הדברים האלה בצורה מפורטת. אף שיש מוסדות להנצחת השואה בעולם, שהמוסד "יד ושם" בירושלים עומד בראשם, ואלה העלו על נס את פועלם של יותר מ-20,000 איש מרחבי העולם שתרמו להצלת יהודים בעת השואה, וקיבלו את אות הכבוד, חסידי אומות העולם, איננו יכולים להבחין בעשייה דומה כלפי ערבים, שתרמו תרומה הירואית להצלת יהודים בתקופת השואה.
למען האמת, אתמול גלשתי לאתר של "יד ושם", ורציתי באמת לבדוק לעומק אם יש ברשימת אלה שקיבלו את האות הזה, את תעודת הכבוד הזאת, ערבים או מוסלמים. אני מצאתי, ואכן מצאתי, זאת עובדה, ארבעה אנשים - מבוסניה, מאלבניה, מטורקיה ומאינדונזיה.
היו"ר אמנון כהן:
אוזבקיסטן גם קלטה הרבה אנשים.
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):
אולי יש כאלה, אולם לא יותר מזה. היעדרותם של ערבים מרשימת חסידי אומות העולם הביאה את רוברט סטלוף לחקור את הפרשה, מתוך אמונה שחשיפת עובדות אלה יכולה להביא לשינויים של ממש בהתייחסותם של יהודי העולם בכלל ויהודים בישראל בפרט לסביבה הערבית, נוסף על השירות הנאמן שהספר נותן לאמת, ל-truth, שכנראה יהודים רבים אינם מכירים או שאינם בשלים להודות בקיומה ולשנות בהתאם לכך את התנהגותם כלפי הערבים.
רוברט סטלוף מאמין כי חשיפת העובדות המדהימות האלה, שהיסטוריונים התעלמו מהן בכוונה תחילה, או כתוצאה מהתרשלות או בורות או אי-התעניינות, תביא לשינוי המצב המדמם בין היהודים לערבים בעולם בכלל ובין יהודים לערבים באזורנו השכול.
לרגל הוצאתו לאור של הספר שכותרתו היא "השואה והערבים – עובדות נשכחות" כינס מכון ושינגטון למדיניות המזרח הקרוב, סמינר שדן בספר החדש ובתרומת הערבים להצלת יהודים בעת השואה. סטלוף, למי שלא יודע, הוא המנהל בפועל של המכון, שנמנה עם רשימת המוסדות המקורבים מאוד לישראל בבירת ארצות-הברית. הוא גם ידוע בקרבתו ובתמיכתו לארגון איפא"ק היהודי באמריקה.
בסמינר השתתף גם פרופסור אכבר אחמד, ראש המחלקה ללימודי האסלאם באוניברסיטה האמריקנית, נוסף על השגריר הפקיסטני לשעבר בארצות-הברית, וגרג ריקמן, השליח המיוחד למאבק באנטישמיות במשרד החוץ האמריקני.
סטלוף טוען כי הכחשת תרומתם של ערבים להצלת יהודים בצפון-אפריקה ובדרום-אירופה אינה עוזרת כלל וכלל לשיפור מצבן של ארצות-הברית וישראל מול הערבים והמוסלמים במזרח התיכון ובעולם כולו. הוא מאמין כי אחד הכלים להפגת מתחים בין יהודים לערבים הוא הכרה בעובדות אלה, שיהפכו לסיפור ערבי מלא תקווה.
ידוע לכולנו, אדוני היושב-ראש, כי הגרמנים ובעלי-בריתם פלשו לצפון-אפריקה, שבה חיו באותן השנים יותר מחצי מיליון יהודים. בתקופת שליטת הנאצים באזור זה, התקופה שבין יוני 1940 ועד מאי 1943, ביצעו הנאצים ובעלי-בריתם האיטלקים הפאשיסטים שורה של פשעים מכל הסוגים כנגד היהודים וכנגד העמים האחרים. בתקופה זו מילאו הערבים בכל האזור של צפון-אפריקה תפקיד מרכזי בהצלת חיי יהודים או אלפי יהודים. מסופר בספר הזה, כי אלפי ערבים סיכנו את חייהם למען הצלת יהודים ממכונת ההרג הנאצית. הערבים אירחו והסתירו את היהודים בבתיהם, שמרו עליהם ועל רכושם בצורה כזאת שמנעה מהגרמנים לבצע את זממם. הם שיתפו אותם במעט שיש להם, הזהירו את מנהיגי היהודים מהתקפות של נאצים. כמו כן, מנהיגי מרוקו, תוניסיה, אלג'יריה ולוב אימצו את הקהילות היהודיות והגנו עליהן בכל הכוח.
יתירה מכך, המטיפים במסגדים קראו למוסלמים שישמרו על אחיהם היהודים ועל רכושם והגדירו זאת - הוציאו פסקי הלכה שהגדירה את הפעולה הזאת כ "מצווה ממדרגה ראשונה". אני אמנה כמה סיפורים שהם אחדים ממאות סיפורים שהוזכרו בספר הזה. סיפורו של סי עלי אל-סקאט - "סי" בסלנג המרוקני זה "סייד", זה מר - שפתח את חוותו החקלאית ל-60 יהודים שברחו ממחנות הריכוז והעבודה של הנאצים, החביא אותם עד שהנאצים הובסו ונסוגו.
סיפור שני הוא סיפורו של חאלד עבד אל-ווהאב, שאסף מספר רב של משפחות יהודיות לביתו. הוא צירף אותן למשפחתו, לתא המשפחתי האישי שלו, והגן בחירוף נפש על אחת מהנשים, שקצין גרמני ביקש לתקוף אותה מינית, זאת אומרת – לאנוס אותה. הוא הגן עליה בעצמו והקריב את עצמו למענה.
סיפור אחר, מעניין עוד יותר, הוא סיפורו של סי קאדר ג'אבר, הנשיא של המסגד הגדול - קוראים לזה בערבית אל-עזים - בבירתה של צרפת, פריז, שהציל יותר מ- 100 יהודים על-ידי מתן תעודות מיוחדות של מוסלמים, שאפשרו להם להינצל מידי הציידים הנאצים.
סטלוף מסכם את הספר בכך, שיש מקום להכיר בתרומתם של מאות מוסלמים וערבים שביצעו מעשי גבורה באותה תקופה חשוכה. הוא טוען כי אחת הסיבות לכך היא הסכסוך הישראלי-הערבי. הוא טוען שסיבת האי-הכרה של היהודים בסיפורים האלה הוא הסכסוך הקיים היום בין ישראל לבין סביבתה הערבית, ויש מקום להתחיל בפעולה שאולי תעזור בפתרון הבעיה על-ידי הכרה רשמית יהודית במעשי הגבורה שנשכחו בצל קונפליקט דמים שנמשך עד היום.
פרופסור אחמד אכבר שיבח את הספר. דיברתי על פאנל, על כנס, על סמינר שהוכן לרגל יציאתו לאור של הספר הזה. פרופסור אחמד אכבר שיבח את הספר והגדירו "הישג אדיר" שיש בו קריאה לגינוי כל צורה של אנטישמיות, שמחייב לכלול גם את הערבים, דרך הלחימה במה שנקרא "אסלאמופוביה". האסלאמופוביה הזאת שאנחנו חשים בה בימים האלה, ולצערי הרב, החוקים שהובאו היום ואושרו הם סימן למה שאני מדבר עליו עכשיו, דוחפת את הערבים לפינה ולא משאירה להם כל אפשרות להסתכל, הן על עצמם והן על אחרים בצורה נורמלית ושפויה. הספר הזה בא, כך אומר פרופסור אחמד אכבר, לחסל סטריאוטיפים שמעיקים מאוד על מאמצי הפישור בין עמי האזור, במיוחד בין ערבים ליהודים.
גרג ריקמן, שהשתתף בכנס הזה, טוען כי המסלול של יחסי יהודים וערבים אינו חייב לדהור לכיוון התהום. הבנה בין יהודים למוסלמים - אפשרית. התמונות שמביא הספר מוכיחות מעל לכל ספק שמטרה זו ניתנת להשגה על-ידי שני דברים - על-ידי גבורה והכחשה עצמית. והסיפורים שהביא הספר מוכיחים זאת מעל לכל ספק. הדורות של היום, הן הערבים והן היהודים, זקוקים מאוד לחיסון נגד קנאות ופונדמנטליזם מכל הסוגים, הן יהודיים, הן נוצריים והן מוסלמיים, על-ידי חשיפתם, חשיפת הדורות הבאים לחינוך מסוג אחר, לערכים של סבלנות וסובלנות.
כתוצאה מכך, אדוני היושב-ראש, שהנושא הזה הוא נושא חינוכי ממדרגה ראשונה, אני מציע וממליץ מאוד להעביר אותו לדיון מעמיק יותר במסגרת ועדת החינוך. תודה רבה לך.
היו"ר אמנון כהן:
אני רק רוצה לציין, אדוני המציע, שאני חושב שבמדינת ישראל יודעים את הנושא הזה, ולכן יש פה חקיקה בנושא של הכרה בחסידי אומות העולם. אם ידעו מי, כלומר - מישהו צריך להצביע עליהם. אני יושב-ראש האגודה לידידות פרלמנטרית אוזבקיסטן-ישראל, אני עליתי משם, ונודע לי שהיה סופר בתקופת המלחמה - היה "עליהום", של מוסלמים, כביכול, על גרמנים, שלא ישתלטו - ואז, סופר מוסלמי דגול כתב שיר, והוא קרא לשיר: "מאן יהודי מאן" - אני, יהודי אני. זאת אומרת, היה בכך מתן לגיטימציה לעובדה שאנחנו אחים ולכן שאף אחד לא ייגע, כמו שאמרת, ב"אחינו היהודים". וכתוצאה מכך, כ-30,000 יהודים מאירופה שעזבו וברחו משם, נקלטו באוזבקיסטן - בסמרקנד, בטשקנט ובבוכרה - והם חיו ונטמעו בתוכה, והמדינה המוסלמית, למעשה, קלטה אותם, נתנה להם אפשרות לקיים את הפולחן. אני פשוט, כהוקרה לאיש הזה, לסופר שכבר אינו בחיים, ביקשתי מילדיו שיגיעו לארץ. קראנו שכונה על שמו של הסופר הזה בעיר קריית-גת. היה טקס בהשתתפות ילדיו ושגריר אוזבקיסטן, ועשינו את זה כהוקרה לטוב לבו של אותו סופר.
אני חושב שאם יש איזו אינפורמציה קונקרטית על אנשים מסוימים ממדינות מסוימות, וזה יגיע לאנשים שמטפלים פה בנושא הזה, אני חושב שמי שעשה טוב לעם ישראל – אנחנו אף פעם לא שוכחים - יקבל את ההכרה המלאה.
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):
אני שמח מאוד לשמוע את הדברים האלה, באמת, וגם אני מוכן להשתתף בקבלת פניהם של האורחים שלך בעת שהם יגיעו לארץ. זו תהיה הזדמנות טובה מאוד. ויתירה מכך - הרי יש הספר הזה, שיש בו מאות סיפורים. אני יכול להביא העתק מהספר הזה, נלמד אותו במסגרת ועדת החינוך במסגרת מאוד דקדקנית, אולי באמת נגיע לרשימה של אנשים שזכאים לקבל את האות הזה.
היו"ר אמנון כהן :
בהסכמה של כולנו, גם על-פי בקשתו של המציע, השר לא נמצא - נעביר את זה בהצבעה לוועדת החינוך של הכנסת, שילמדו את הנושא ויראו אם אפשר לתת הכרה לאנשים שבאמת, בתקופה כה קשה לעם ישראל, תמכו.
אפשר להצביע, בבקשה.
הצבעה מס' 32
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה - 4
נגד- אין
נמנעים - אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות ווהספורט נתקבלה.
היו"ר אמנון כהן:
ארבעה בעד ההצעה, אין נגד, אין נמנעים. הנושא יועבר לוועדת החינוך של הכנסת להמשך לימוד ויישום.
חברי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, כ"ה בטבת התשס"ז, 15 בינואר 2007, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 18:29.