קטע מדברי הכנסת

הצעות לסדר-היום ציון יום הסטודנט היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו עוברים לנושא הבא: ציון יום הסטודנט, הצעות לסדר-היום מס' 7335, 6652, 7219,7449, 7482 ו-7497. חברי הכנסת, אנחנו מציינים היום במליאה את יום הסטודנט. אני רוצה לפתוח בכמה נתונים משמחים, שכמו בכל שנה אספה עבורנו הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה: בשנה החולפת, שנת 2016, קיבלו 76,000 איש תארים אקדמיים במדינת ישראל. זוהי עלייה של כמעט 3.5% מן השנה שקדמה לה. מדובר בכמעט אחוז מאזרחי ישראל. עשרות אלפי אנשים, גברים ונשים, מכל חלקי האוכלוסייה, שלמדו, השקיעו והשיגו תואר ראשון, שני או שלישי, והצטרפו לקהילה האקדמית הגדולה שכבר קיימת כאן בישראל. אם אנחנו משווים את המספרים לא רק לשנה הקודמת אלא לשנת 1990, לפני קצת יותר מחצי יובל, המספרים מרשימים הרבה יותר: בין השנים האלו גדל פי חמישה מספר הסטודנטים שסיימו תואר במדינת ישראל. באופן כללי, אפשר לומר שמדינת ישראל עשירה היום פי חמישה בבעלי תארים בחינוך, ברפואה, בהנדסה, פי חמישה במשכילים ופי חמישה בידענים. אלו נתונים נפלאים. חברים, מאז ומתמיד ידע העם היהודי שהעתיד שלו תלוי בהשכלה ובידע. גם היום, הביטחון והרווחה של כולנו תלויים בסטודנטים המבריקים, שיוצאים כל שנה מהמוסדות האקדמיים עם הכוח והמוטיבציה להוביל אותנו לפסגות חדשות. אני מקווה שבציון יום הסטודנט הבא נוכל להכריז שהמספרים גדלו אפילו יותר. בישראל יש עוד רבבות סטודנטים שלא סיימו השנה את התואר. הם ממשיכים ללמוד בלא פחות מ-63 מוסדות אקדמיים שונים, שמפוזרים בכל רחבי המדינה: תשע אוניברסיטאות, 33 מכללות אקדמיות ועוד 21 מכללות אקדמיות לחינוך. הסטודנטים האלו מתחילים ממש בימים האחרונים תקופה עמוסה מאוד של מבחני סוף השנה. אני רוצה לומר להם באופן אישי: גם אם המשוואה נראית חסרת פתרון, גם אם המקורות לא כל כך מובנים, גם אם הכתיבה תקועה – אל תוותרו ואל תתייאשו. ההשקעה הרבה שלכם תשתלם בסופו של דבר; עוד מאמץ קטן – וגם אתם תחגגו בטקס סיום התואר. אני רוצה לאחל לאותם 76,000 הסטודנטים הבוגרים – ולכל שאר הסטודנטים בישראל – הצלחה רבה בהמשך הדרך. אתם העתיד שלנו, אנחנו סומכים עליכם. תודה רבה לכל היוזמים. בוודאי שהיוזמת הראשונה, עליזה לביא, תעלה לכאן ראשונה, ואחריה סדר הדוברים יהיה כזה: אורן אסף חזן, מיכאל מלכיאל, יוסף ג'בארין, עיסאווי פריג' ומירב בן ארי. ישיב לכולם סגן שר החינוך מאיר פרוש. בבקשה, חברת הכנסת עליזה לביא. עליזה לביא (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, יום הסטודנט כאן, בכנסת ישראל, בוועדות השונות, כנס מרכזי – כ-400 סטודנטים וסטודנטיות אתנו, ובאמת תודה לחברת הכנסת מירב בן-ארי, שותפתי לשדולה ולעבודה הרבה כאן בכנסת, ולכל ראשי הוועדות ששיתפו פעולה. אדוני היושב-ראש, גם אתה הזכרת, וגם אני רוצה לברך אותך על הביקור שלך, שריגש כאן את כולנו, וגם למדנו מסיפור חייך כמה חשוב ללמוד גם במאסר ולא להפסיק לרגע אחד ללמוד, אם זה שפות – ועם העברית המשובחת שהתראיינת בה מיד כשהשתחררת מהכלא. תמיד ללמוד. תמיד תמיד. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: שם, משום מה, לא הציעו לי ללמוד לתואר אקדמי. זה פספוס. משהו אבד בתקשורת שם. עליזה לביא (יש עתיד): הראית לכולנו איך לומדים למרות התנאים הקשים. אגב, זה מה שבאמת אנחנו רוצים לבוא ולהציף. לא יכול להיות שבמדינת ישראל עדיין הפערים יהיו כל כך גדולים, ושעדיין נדע מה העתיד האפשרי לילד או לילדה שנולדים במרחב סוציואקונומי במיקום גאוגרפי. הנתונים הקשים, שהתאחדות הסטודנטים בראשות רמי שפע, היושב-ראש הנמרץ והפעלתן, מובילה, והדוח הזה, מלמדים אותנו באמת שהמצב רחוק מלהיות משביע רצון. אבל היום זה יום חג, יום שבאמת באנו לכאן, לכנסת, לחבק את הסטודנטים והסטודנטיות, נציגי האקדמיה, והסטודנטים הם פרי ראי של החברה בישראל – של ההווה וגם של העתיד. הצלחתכם היא הצלחת החברה הישראלית כולה. זו לא קלישאה. הסטודנטים הם משאב לאומי מהחשובים שיש לנו כמדינה, חומר אנושי שיודע, שמנהל, שמוביל, שיחקור וגם שיחליף אותנו כאן בבית הזה, אם זה כמחוקקים, אם זה כנציגי משרדי ממשלה ועוד ועוד. זה ה-start-up nation שלנו כמדינה – העתיד, הבסיס לחדשנות. וכמו כל צמח, כל צמח רך, חייבים שהשורשים יהיו עמוקים, ולהשקות, לדשן ולהבין שהסטודנט הישראלי שונה מאוד, אם אנחנו משווים אותו לסטודנטים ברחבי העולם: הוא מבוגר יותר. הוא מגיע אחרי שירות צבאי, שירות אזרחי, שירות לאומי, ולרוב הוא גם נשוי ויש כבר ילדים, והרגישות שצריכה להיות חייבת להיות כלפי הסטודנטים והסטודנטיות שלנו. ביום חמישי האחרון ליוויתי את בתי הבכורה לטקס בטכניון – היא סיימה הנדסה אחרי חמש שנים במקום אחרי ארבע שנים. הטכניון הוא המוסד היחיד בארץ שנותן לנשים שהפכו להיות אימהות במהלך הלימודים שנה נוספת חינם. הלוואי שעוד מוסדות אקדמיים בישראל באמת יאמצו את זה ויאפשרו לצעירים ולצעירות שלנו. אבל הדוח הזה, שדיברתי עליו, שהסטודנטים מפרסמים, דוח הצעירים הראשון של האגודה, מלמד אותנו ש-81% מהצעירים מהיישובים החזקים לומדים באקדמיה, ורק 22% מהיישובים המוחלשים. זה פער שאסור לנו להיות בשקט, ואנחנו חייבים לאגד כוחות, תקציבים, מודעות ופתרונות יצירתיים כדי לצמצם אותו. לא יעלה על הדעת שהפער הזה יימשך. השאיפה שלנו, של כולנו, צריכה להיות שיהיה קשר ברור בין כל ילד שנולד בכל מקום, ולא שנמצא את הקשרים עם מעמד סוציואקונומי כזה או אחר. לא בכדי אולי יום הסטודנט זה יחד עם יום הנגב ויום הגזענות, והדברים קשורים אחד בשני. אני קוראת מכאן בכנסת: אנחנו חייבים להבין שנגישות ללימודים, להשכלה, ללימודי טכנולוגיה, למגוון התוכניות הקיימות, חושפת את הנוער לעולם מתחדש. זו נקודת פתיחה מכרעת. במדינת ישראל יש עדיין ילדים שהתחלת החיים שלהם והמשך החיים שלהם רחוקים מקו התחלה שווה. האקדמיה היא המקום האחרון לבוא ולתקן, לבוא ולאפשר, לבוא ולתת את כל עמודי התמך כדי שהחיים יהיו טובים יותר וכדי שהחברה כולה תצא נשכרת יותר. אסור לנו שהפריפריה הגאוגרפית, הכלכלית, הסוציואקונומית תמשיך להנציח את עצמה במדינת ישראל. בג'סר א-זרקא ובבני ברק רק 5% מהאוכלוסייה פונים לאקדמיה. נקודה נוספת, שאנחנו מדברים ומדברים עליה, היא שהמציאות של עולם התעסוקה משתנה מול עינינו, וכולנו חייבים להתגייס לכך. מדינת ישראל היא אחת המדינות הבודדות שאין בה תוכנית מסודרת, ממוקדת, לגבי השינוי בעולם התעסוקה, ההשלכות על האקדמיה, עולם תעסוקת המחר, ההתאמה של הלימודים גם בגן, בבית-הספר ובאקדמיה והשינויים אל תוך עולם המחר. זה אחד האתגרים המשמעותיים ביותר שניצבים בפני מדינות במאה ה-21. המחקרים מלמדים אותנו ש-41% מהמקצועות עתידים להשתנות – ייעלמו לנו בהדרגה משוק העבודה – ויותר ויותר עובדים יוחלפו. המאה ה-21 מציבה הזדמנות נהדרת בכלכלה, בחדשנות, בשיפור החיים, אבל גם מחייבת אותנו ליצור מנגנונים של התאמה, של כישורים ושל למידה משמעותית, למידה של הידע ושל הטכנולוגיות הקיימות. ישראל שלנו עדיין, לצערי הרב, לא לומדת באמת ולא מתמודדת עם האתגרים הללו. אנחנו נמצאים בתחתית הטבלה בהשוואה למדינות ה-OECD בכל הקשור למיומנויות בדגש על מתמטיקה, קריאה ופתרון של בעיות בסביבה טכנולוגית, והציפייה שלנו מעצמנו היא לא רק להגיע לממוצע אלא להוביל. אנחנו חייבים להיות במובילים. עַם הספר, קראנו לעצמנו? עם הספר אנחנו מכנים את עצמנו – אנחנו חייבים להתאים את עצמנו לכך, להגדרה הזאת ולמחויבות הזאת, גם בעולם משתנה. בישראל שלנו אין תוכנית לאומית או מדינית סדורה שנוגעת בדור העתיד. 131 מדינות בעולם הן עם תוכנית לאומית או מדיניות ברורה לאוכלוסיית הצעירים, ולצערי הרב, מדינת ישראל היא לא אחת מ-131 המדינות הללו, אלא נמנית עם קבוצת המדינות הבודדות שבהן אין התייחסות מיוחדת לקבוצה המיוחדת והחשובה הזאת. צעירים בישראל עוברים מסלול שונה מהמקובל במדינות המערביות האחרות, ודיברתי על כך בראשית דברי. המסלול האחר הזה מחייב אותנו, ביתר שאת, לתת את המענה ואת האתגרים שממשיכים וניצבים בתקופת הלימודים המאתגרת של הסטודנטים והסטודנטיות, הילדים והילדות שלנו. הדברים הללו הופכים את הישראלי שלנו, את הסטודנט שלנו, להיות מעורב. אני באה עכשיו מטקס מרגש, שבו חילקנו תעודות לסטודנטים מצטיינים שפועלים בזירה החברתית-קהילתית. הגיעו 400 בקשות, ורק שישה נבחרו. כל אחד והסיפור של התרומה הקהילתית שלו בתוך מרחב הלימודים שלו, להיות איש במקום שאין אנשים. במקום שהמערכת לא נותנת, לבוא ולראות מי לא נמצא בכיתה, ואיזו אוכלוסיות לא מגיעות, ואיך אפשר – אם זה באוניברסיטת אריאל, או בבינתחומי, או באוניברסיטת תל-אביב – לראות איך אנחנו משפרים את הסביבה שלנו, וכמה אנחנו, כסטודנטים שכן הצליחו וכן נמצאים, מעניקים למי שלא נמצא אתנו. המודלים האלה ראויים לציון, משום שהם מודלים שמלמדים אותנו, כמדינה, כמה הצעירים שלנו תורמים, וכמה עלינו ללמוד מהם בעשייה בשטח שלנו. אז התפקיד שלנו כאן בכנסת, בשדולה שלנו למען הסטודנטים, הוא לבוא ולהציף את האתגרים, את הבעיות, את המענים. זה לא נושא של אופוזיציה וקואליציה. ההצלחה של הסטודנטים והסטודנטיות שלנו היא ההצלחה של המחר והעתיד של כולנו. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת עליזה לביא. חבר הכנסת אורן אסף חזן, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. אורן אסף חזן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, אורחים נכבדים, אני מסתכל על היציע, וזה ציון יום הסטודנט היום. לרגע חשבתי שאולי הגיל הממוצע ללימודי תואר עלה. חבל שלא נוכחים היום סטודנטים. עליזה לביא (יש עתיד): הדיונים בוועדות עדיין ממשיכים. אורן אסף חזן (הליכוד): אה, הדיונים בוועדות עדיין ממשיכים. עליזה לביא (יש עתיד): - - - אורן אסף חזן (הליכוד): כי אני רגיל מהשנה שעברה, היה פה יציע - - - היו"ר יולי יואל אדלשטיין: סליחה, חבר הכנסת חזן, אני עוצר את השעון. אני מקווה שבשום ועדה הדיון לא ממשיך, אולי יש אירועים, אבל אין ועדות במקביל למליאה. בבקשה, אדוני ימשיך. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): אצלנו יש פריימריז. אורן אסף חזן (הליכוד): תכף נאחל לכם הצלחה, אל תדאגי. אצלם יש יותר מועמדים מבעלי זכות בחירה בפריימריז. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו מציינים שוב את יום הסטודנט. מתי נתפכח כולנו – לא רק בבית הזה, כחברה – ונבין שהדבר היחיד שיש לנו זה המשאב האנושי. הרי נכון, לאט-לאט מוצאים פה גז, שעדיין לא שאבו מהים. יש מי שחולמים על אבנים יקרות, יהלומים, זהב, ועוד כל מיני חפצי חן שאולי יעשירו את הקופה, ואולי את החברה בישראל. אבל הדבר האמיתי שמחזיק את החברה בישראל זה הציבור שלו. ואם על הצבא אומרים "עם בונה צבא בונה עם", שלא מכך – אנחנו יודעים שהסטודנטים בונים את החברה שבונה את האקדמיה ואת הלימודים, שבונים אותם בחזרה. זה גלגל החיים, זה מחזור החיים, כולנו מתחילים את הדרך, הולכים לבית-הספר, משרתים בצבא, לפחות רובנו, ואחר כך הולכים, מטיילים קצת בעולם, ואז מגיעים לספסל הלימודים. כמה שנים אחרי כן, אנחנו מתחתנים, מביאים ילדים, ומספר שנים אחרי כן אנחנו מתחילים אתם את אותו התהליך. לצד הדבר הזה, לצד הססמאות שאנחנו מעלים פה פעם אחר פעם, אנחנו גם צריכים להביא פרקטיקה, צריכים להביא מעשים. הרבה פעמים אני רואה חקיקה טובה – ואמרה עליזה לביא, חברת הכנסת, חברתי היקרה, שזה באמת לא עניין של שמאל וימין; הרבה פעמים אנחנו רואים פה חקיקה טובה, שיכולה לקדם לחלוטין את היכולת של כל אזרח ואזרחית, צעיר וצעירה, בכל מקום בישראל, שיהיה לו עתיד לימודי טוב יותר, קל יותר, שיהיה לו נוח יותר בהכשרה שלו. והרבה פעמים, בגלל פוליטיקה קטנה אנחנו נתקעים. אז אני חושב שזה המקום להגיד – וזו הפעם השלישית, השנה השלישית ברציפות שאנחנו מציינים את יום הסטודנט – שהגיע הזמן שבאמת, בהקשר הזה של הסטודנטים, נניח לרגע את הפוליטיקה ונתחיל לעזור. לצד זאת, אנחנו רואים שהמדינה גם, עדיין נמצאת בתנופה. חבל לי וחסר לי ששר החינוך, מי שהוא היום, אם אינני טועה, גם יושב-ראש המועצה להשכלה גבוהה, איננו לוקח חלק בדיון הזה. כנראה יש דברים יותר חשובים. עליזה לביא (יש עתיד): הזמנו אותו. אורן אסף חזן (הליכוד): חבל. עליזה לביא (יש עתיד): גם לכנס הוא לא הגיע. אורן אסף חזן (הליכוד): אבל שמחתי לראות שרק לפני כשבוע הונחה אבן פינה לפקולטה לרפואה באריאל. האוניברסיטאות הולכות ומתפתחות. שמעתי גם איזו הבלחה שאולי גם תהיה אוניברסיטה עברית ערבית ראשונה. מי יודע, גם זו ברכה. כל מה שיעזור לנו כחברה לתת לצעירים שלנו – אחי ואחיותי בני גילי, צעירים ממני ואולי קצת צעירים פחות – את הכלים להצליח במסלול חייהם, אנחנו צריכים לעשות. לצד הדברים האלה אני רוצה לשתף אתכם שאתמול הגשתי הצעת חוק נוספת. בשעה שבאוניברסיטת ובמכללות מי שהולך ומתנדב ב"בצלם" ב"שוברים שתיקה", ועוד כל מיני ארגוני עוכרי ישראל כאלה ואחרים, מקבל נקודות זכות, חיילינו וחיילותינו שיוצאים לשירות מילואים לא מקבלים כלום. לכן אתמול, אדוני-היושב ראש, הגשתי הצעת חוק שכל חייל או חיילת מילואים שיעשה עשרה ימי מילואים בשנה, לא רצופים – לא רצוף, לא אחד אחרי השני – יזכה לארבע נקודות בתואר, ארבע נקודות זכות. אם המוסדות האקדמיים לא יודעים לעשות את זה, אנחנו בחקיקה נחייב אותם. ומכאן, אני שולח לכל אחינו ואחיותינו הסטודנטים, מאות אלפים במספר – לא רק הבוגרים: אלה שהתחילו את דרכם, אלה שממשיכים אותה, אלה שכבר בתואר שני, או חלקם בדרך לקבל פרופסורה ודברים אחרים – הצלחה רבה. אנחנו כאן בשבילכם, לא במילים ריקות מתוכן, כי אם בחקיקה שתעשה לכם את השירות הלימודי הרבה יותר קל. היום הזה גם מציינים את יום הנגב בכנסת. לפני כמה דקות, בנאום בן דקה, ציטטתי את בן-גוריון, מי שחזונו היה יישוב הנגב. למה אני מספר לכם את זה, כי גם היום אנחנו רואים שמי שמיישב את הנגב, מי שמפתח גם את הגליל, זה דווקא הצעירים והצעירות שיורדים ללמוד בפריפריה ועולים ללמוד בפריפריה הצפונית, ומחליטים להישאר שם, לקבוע שם את ביתם. גם להם אנחנו צריכים לתת את הכלים. לצד זאת, מציינים היום בכנסת את יום הגזענות. שמעתי לא מעט חברי כנסת ערבים מהרשימה הפלסטינית המשותפת שעולים אחד אחרי השני למיקרופון ומדברים בגאווה על יום הגזענות. רק מה, יש לי בעיה קשה: אתם הגזענים הרציניים האמיתיים. אתם הגזענים הגדולים ביותר. אז יהיה מי שירים גבה: איך הוא אומר "גזענים" על חברי כנסת ערבים? אני אסביר, אדוני היושב-ראש. משעה שהם לא מכירים בזכות האוניברסלית הלגיטימית להגדרה עצמית; שהם לא מבינים שהעם היהודי, זו זכותו על ארץ-ישראל – זו גזענות של ממש. הניסיון שלהם, ודווקא ביום הזה, לדבר במוסר כפול, בכפל לשון – ברשותך, היושב-ראש, עוד מספר שניות. הניסיון שלהם לעמוד מצד אחד ולבכות ללא הכרה על כמה קשה וכמה הגזענות תוקפת את החברה הערבית בישראל תוך כדי שהם מטשטשים לחלוטין את זכותנו, זו שזכינו לקבל מבריאת העולם וליישם כבר בימינו אנו – זו גזענות של ממש. אני רוצה להגיד לכם, ולבקש בקשה אישית. כשם שאני יודע, כחבר כנסת, איש ימין – וכולם מכירים את דעותי – שאומר פעם אחר פעם, שארץ-ישראל היא לעם ישראל ולא לישמעאל; כשם שאני מכיר שיש פה מיעוט ערבי ואני מקדם נושאים כמו משכנתאות לבדואים בנגב, או לימודי השפה הערבית בקרב כל ילדינו, הגיע הזמן שגם אתם תתחילו להגיד את האמת: שגם לנו, לעם היהודי – ומעל לכול, לא רק "גם" – יש זכות להכרה עצמית במדינת ישראל. שכן, ובזה אני מסכם אדוני-היושב ראש, לא סתם נאמר אותו משפט גדול שהקריא בן-גוריון בהכרזת העצמאות, שנפתח בלפיכך נתכנסו כאן בזאת, ונסתיים באנו מכריזים בזאת על מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת חזן. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – איננו. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה, אדוני. בבקשה, חבר הכנסת יוסף ג'בארין. אחריו – חבר הכנסת עיסאווי פריג'. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שני נושאים חשובים נדונו היום בוועדות הכנסת: היום המיוחד נגד גזענות, ויום הסטודנט. אני רוצה להדגיש, בהקשר של היום נגד גזענות, שאת מהות הפעילות שלי כחבר כנסת, אני רואה במאבק בגזענות, מאבק של יחס, של איפה ואיפה, ובקידום ערכים של שוויון, של כבוד הדדי. אני חושב שהכנסת הזו, בשנתיים האחרונות, הלכה והתרחקה מעקרונות בסיסיים אלו בכמה חוקים שהכנסת הזאת חוקקה, שלדעתי הם סותרים את מהות רעיון השוויון, מהות רעיון הכבוד ההדדי, מהות הרעיון של חופש ביטוי. לפחות בחוק אחד, שזה חוק הדחת חברי הכנסת, אני, יחד עם חברי ברשימה המשותפת, עתרנו לבג"ץ. בשבוע האחרון גם התבשרנו שהעתירה תידון בפני הרכב מורחב של תשעה שופטים, שאני מקווה שאכן יקבלו את טענותינו כנגד עתירה זו. אני רוצה להתייחס גם לנושא של הסטודנטים, נושא שהוא מאוד קרוב ללבי והייתי שותף גם לדיונים שהיו היום בוועדות. הדגשתי – ואני מדגיש מעל הדוכן הזה – את הצורך לקדם את הרעיון של מוסדות חינוך, מוסדות להשכלה גבוהה, שיהיו רב-תרבותיים במדינה, שהאוכלוסייה בה היא אוכלוסייה רב-תרבותית. וכשאני מדבר על מוסדות להשכלה גבוהה רב-תרבותיים, אני מדבר על מוסדות כאלה שקודם כול המרצים, הסגל האקדמי בהם, יהיה סגל רב-תרבותי, ושאנחנו לא ניתקע עם המציאות הזו שאנחנו מסתכלים ברוב מוסדות להשכלה הגבוהה, ומוצאים שככלל, שיעורם של המרצים הערבים בקושי מגיע ל-2% או ל-3%, רחוק מאוד מלשקף את שיעורם הכללי של המרצים. אותה בעיה קיימת גם ברמה של הסגל המינהלי, גם שם צריך לפעול שיהיה סגל מינהלי מגוון, שיש בו ייצוג לכלל האוכלוסיות, לענייננו, גם לאוכלוסייה הערבית. כאן המצב הוא פשוט מביש: יש מוסדות להשכלה גבוהה, כמו האוניברסיטה בחיפה, שכמעט שליש מהסטודנטים בה הם סטודנטים ערבים, אבל כשאני רואה מה קורה בסגל המינהלי של המוסד, אני רואה שבקושי מגיעים ל-2%. בקושי 2% מתוך הסגל המינהלי הוא מהחברה הערבית. אני רוצה גם לקוות שנגיע למצב שגם הדרג הניהולי של מוסדות ההשכלה הגבוהה יערב אנשי אקדמיה ואנשי מקצוע מתוך החברה הערבית. ואם לפני עשר או 20 שנה לא היו מספיק אנשים כאלו, היום אנחנו מבורכים בהרבה חוקרים בולטים ומצטיינים בתחומים שלהם, שבהחלט יכולים להוביל את מוסדות ההשכלה הגבוהה לצד חוקרים מקבוצת הרוב היהודי. אני רוצה שמוסדות ההשכלה הגבוהה ישתמשו באופן ממוסד בשפה הערבית בכל הפעילות שלהם – באתרים, בשילוט בתוך המוסד, בפנייה לסטודנטים. פשוט בכל הפעילות שלהם. אני רוצה שמוסדות להשכלה גבוהה יכבדו גם את החגים של העדות הערביות, ושלא נקבל כמעט בכל כמה חודשים פניות מסטודנטים ערבים על כך שיש בחינה, יש בחינות וצריך להגיש עבודות דווקא בימי החג של העדות הערביות. אני גם רוצה שהמוסדות להשכלה גבוהה – וזה אולי הכי חשוב – ייתנו ביטוי בתוכניות הלימודים לתרבות הערבית, למורשת הערבית, להיסטוריה הערבית. לא ייתכן שסטודנטים ערבים במוסדות להשכלה גבוהה בישראל, כמעט שאין להם גישה ללמוד תכנים שנוגעים להיסטוריה שלהם, לתרבות שלהם ולזהות הקולקטיבית שלהם. את כל זה אני אומר כמובן ליד הצורך לטפח במוסדות להשכלה גבוהה ערכים, אותם ערכים שפתחתי בהם: ערכים של רב-תרבותיות, של סובלנות, של שוויון, של קדמה, של נאורות; ערכים של דמוקרטיה אמיתית. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. חבר כנסת עיסאווי פריג', בבקשה, אדוני. עיסאווי פריג' (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברים וחברות, אני, ביום הסטודנט, שהוא המקור של כל אחד ואחד שנמצא בבית הזה, ציפיתי לראות לפחות את השרים הנוגעים לדבר יושבים אתנו. אבל לצערי הרב, היחס של המדיניות והממשלה ליום סטודנט אומר רבות על הפערים וחוסר הרצינות שאנחנו מייחסים לסטודנט עצמו. אתמול היו אצלנו בסיעת מרצ נציגים מהתאחדות הסטודנטים, שהציגו לנו חוברת שהם הוציאו במימון ישיר שלהם, ושחברת הכנסת עליזה לביא התייחסה לכמה מהנקודות שבחוברת, לגבי נתוני מערכת הסטודנטים ואיך אנחנו מתייחסים לסוגיה הזו ברמה הלאומית. והעובדה, אדוני היושב-ראש, הבולטת, שאצלנו אין מדיניות לצעירים ולסטודנטים. זאת עובדה. במדינות אחרות בעולם הילד נולד, ויש מסלול מכוון לאן הוא מיועד – כמה רופאים אנחנו צריכים בנקודת זמן מסוימת, כמה מהנדסים אנחנו צריכים, כמה מורים אנחנו צריכים, איזה מקצועות אנחנו צריכים. הכול יד מכוונת. ליד המכוונת הזו קוראים מדיניות. אצלנו אין מדיניות. אין יד מכוונת לכל התהליך הזה. מכאן המסקנה שהחזק מתחזק והחלש נחלש. מי שיש לו כוח כלכלי יוכל לרכוש את ההשכלה ואת המקצוע המניב שהוא מבקש, ומי שאין לו, לא יוכל. אפילו שהוא מחזיק ב-IQ והבנה מיוחדים קשה לו, כי אין מדיניות ברורה שתחבק אותו. והנתונים הסטטיסטיים מראים את זה באופן ברור, ואני מעלה אותם: 81% – 81% – ממסיימי תיכון במעמד סוציו-אקונומי גבוה בערים החזקות ממשיכים לאוניברסיטאות, להשכלה גבוהה, לעומת 22% מהערים החלשות והמוחלשות והיישובים שלא ממשיכים. אז הקשר ברור – המצב הסוציו-אקונומי, מקום המגורים שלך, הנגישות שלך לתחבורה הציבורית, למוסד האקדמי – כל האלמנטים האלו – אבא ואימא אקדמאים – מכוונים. העובדות האלו נאמרו בעבר יותר מפעם אחת, ואנחנו שוב חוזרים ואומרים אותן. אנחנו שוב נמשיך להגיד אותן, כי אלו העובדות. אלו העובדות. אני רוצה להביא דוגמה מהחברה שאליה אני שייך, ולשתף אתכם ואת החברים, הח"כים הערבים שאתי. בחברה הערבית יש יותר מ-13,000 מחזיקי תואר בחינוך, תעודת הוראה, שמחכים למצוא מקום עבודה במערכת החינוכית. אין להם מקומות עבודה. אין, מה לעשות. אין. השוק של העבודה בתחום ההוראה בחברה הערבית רווי, מלא. מה תפקידנו? בוויסות ובהכשרת הכמות האדירה של האקדמאים האלו למקומות אחרים. למה אין מדיניות ממשלתית שמכוונת את האלפים האלו, שכולם הולכים "דוך" להוראה? אין מקומות תעסוקה בהוראה – בואו נלך למקומות אחרים. אבל זה מה שמתאפשר לי, לזה מקבלים אותי. אז אני שואל שאלה פשוטה – זה ליקוי שאני חושב שחוסר המדיניות, חוסר ההכוונה הממשלתית בניצול הצעירים והסטודנטים, כולנו משלמים על כך, כולנו סובלים מכך. משפט ידוע, שבכל דיון תקציבי חוזרים ואומרים אותו: שיעור הצעירים בקרב החרדים והערבים הוא מהגבוהים שנמצא במדינה. אי-ניצולם, אי-הכוונה ואי-מתן ההשכלה לציבור הזה גורמים להפסד של מיליארדים למשק. מתי נפנים את זה? מתי נפנים את זה? בעוד שנים אנחנו נבכה שלא ניצלנו את האסטרטגיה הזו ואת ההכוונה. אני מאוד מקווה שאכן נגיע ליום שתהיה מדיניות ברורה, סדורה, בכיוון. תודה, אדוני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה, גברתי. היא תהיה אחרונת הדוברים בין המציעים. לאחר מכן נשמע את תשובת הממשלה מפי סגן שר החינוך מאיר פרוש. מירב בן ארי (כולנו): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מובילה, זאת השנה השלישית, את יום הסטודנט בכנסת בתור יושבת-ראש השדולה למען הסטודנטים וההשכלה הגבוהה, יחד עם חברתי חברת הכנסת לביא. אני ישבתי וכתבתי נאום על סטודנטים, וכמה זה חשוב, ואיזה ועדות נפלאות היו היום, גם בתחבורה הציבורית, גם ברווחה, גם בחינוך. ועכשיו יצאתי מאירוע, והחלטתי שאני לא מדברת אלא מדברת רק עליו. חברת הכנסת לביא ואני – הנה, היא מחייכת – ממש התרגשנו, נכון? יצאנו מאירוע, אדוני היושב-ראש, שבו סטודנטים מדהימים לקחו את החיים הסטודנטיאליים שלהם ופשוט שינו אותם לחלוטין. על מה אנחנו מדברים? עליזה ואני עושות כבר שנה שנייה טקס מיוחד של הכנסת לסטודנטים יוצאי דופן. היו שם ארבעה סטודנטים – חלק בזוגות, שזה כבר שמונה – ארבעה זכו באות הצטיינות של השדולה. עליזה לביא (יש עתיד): מ-400 שפנו. מירב בן ארי (כולנו): 400 פנו. זה טקס מדהים לסטודנט יוצא דופן, מאוד מרגש. נתנו פרס לארבעה. ישבה שם סטודנטית צעירה – אי-אפשר היה להיות אדיש לזה – מול סבא שלה בן ה-97 ניצול שואה, והיא אמרה שהיא יום אחד ציירה אותו. היא אמרה: אני רוצה שתהיה לי מזכרת – כי היא מציירת. היא בכלל לומדת פיזיותרפיה. היא ציירה את סבא שלה. והוא יושב שם בקהל, והוא בקושי שומע, אבל הוא מבסוט וכל הזמן מחייך אלינו ועושה לנו שלום. אחרי שהיא חזרה, היא אמרה: אני אכתוב בפייסבוק פוסט על זה. היא נדהמה מכמות התגובות של אנשים ונשים, בעיקר סטודנטים וסטודנטיות, כמובן, שבאו ואמרו: גם אנחנו רוצים לקחת חלק. הם הביאו לנו תמונות, גלריה מקסימה. כל כך התרגשתי, כי בעיני להיות סטודנט – אוקיי, יש בעיות, יש קשיים כלכליים, לא קל להיות סטודנט במדינת ישראל – אבל להיות סטודנט וגם לפעול למען החברה הישראלית, בעיני זאת אג'נדה וזאת מנהיגות. זאת שירלי בראון, היא הסטודנטית, בשנה ג' באוניברסיטת אריאל שהקימה, את הפרויקט פנים מול פנים – חיבור אמנים עם ניצולי שואה. ודור רינגל, שהוא סטודנט בטכניון – עליזה, אני אומרת לך מה היה אחר כך. עליזה לביא (יש עתיד): - - - מירב בן ארי (כולנו): אני יודעת. את פתחת, אני סוגרת. דור רינגל החליט, במסגרת הלימודים שלו בטכניון, לסייע לעסקים קטנים בעיר חיפה, וגייס לזה סטודנטים נוספים בטכניון. רועי קמחי ועוד שניים מחבריו הקימו את Givit – הם מהבינתחומי, ואני מודה שאני גם משוחדת לגביהם. הם החליטו לאפשר לסטודנטים מעוטי יכולת – שסטודנטים אחרים יעזרו להם לרהט ולשנע את הדירה. זאת אומרת, עד שכבר יש להם דירה לגור, סטודנטים מתנדבים בעיר הרצליה – יעל, את בדיוק מקשיבה – סטודנטים באים וגם משנעים להם את הציוד וגם סטודנטים מתנדבים ומגייסים להם ציוד לבית, משולחן וכיסא. זה מקסים. וגם יוסי קלאר, שהוא סטודנט שנה א' מהדסה, שעוזר למען יוצאים בשאלה – אותם סטודנטים שפרשו מהחברה החרדית ואין להם שום לימודי ליבה של אנגלית ומתמטיקה, והם מאוד רוצים להגיע להשכלה גבוהה. שוב, מה שמקסים בעיני שזה הכול יוזמות של סטודנטים. אני מאוד גאה להיות יו"ר השדולה למען הסטודנטים בהשכלה הגבוהה, אבל אני עוד יותר גאה שיש לנו סטודנטים במדינת ישראל שרואים את הלימודים שלהם לא רק כלימודים אלא כמשימה חברתית. אני מודה שגם כשאני הייתי יושבת-ראש אגודת הסטודנטים של הבינתחומי – ויעל מהנהנת כי זו סגירת מעגל – כשהייתי סטודנטית התנדבתי במרכז בהרצליה, ושנים אחר כך הקמתי מרכז דומה לנוער בסיכון בעיר הרצליה. אז אם זה לא מקור השראה, אז אני לא יודעת מה. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת מירב בן ארי. אני מזמין את סגן שר החינוך מאיר פרוש להשיב בשם הממשלה. בבקשה, אדוני. סגן שר החינוך מאיר פרוש: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הייתי כאן במליאה במשך כל הזמן שהנואמים דיברו. לא הייתי כאן בראשית דבריה של חברת הכנסת לביא – יכול להיות שהיא עשתה את זה, אבל אם לא, אני עושה את זה. אני רוצה לברך אותך על הביקור שלך ברוסיה; על ההופעה המרשימה שלך - - - עליזה לביא (יש עתיד): לא רק שבירכנו - - - סגן שר החינוך מאיר פרוש: אמרתי – לא הייתי בראשית דברייך, אז אני עושה את זה שוב. אולי יש עכשיו יותר חברי כנסת מקודם. עליזה לביא (יש עתיד): זה כן. סגן שר החינוך מאיר פרוש: מגיעות לך מחמאות. אני לא יכול להיות שותף לרגשות שלך, כי לא הייתי שם, לא נולדתי שם, לא עליתי משם. אני כבר דור שביעי מאלה שעלו משם. אבל ברכות. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. סגן שר החינוך מאיר פרוש: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גברתי ממלאת המקום, אני מבקש קודם כול לברך בשם שר החינוך את חברי הכנסת, את כנסת ישראל, על ציון יום הסטודנט בכנסת, וכן את התאחדות הסטודנטים על עשייתה למען ציבור הסטודנטים והקהילה. פעילותה של התאחדות הסטודנטים משקפת היום יותר מבעבר מגמה ערכית הולכת וגוברת של מעורבות חברתית. יש בפעילות זו כדי לסמל שינוי תודעתי ציבורי, ויש בה הכוח להשפיע ולשנות את המציאות החברתית בישראל. ציבור הסטודנטים הוא משאב חברתי והון אנושי בעל יכולת להניע תהליכים חברתיים, ומטרתנו היא לפעול לקידומו האקדמי וכן להגדיל את מעורבותו החברתית בקהילה. שר החינוך כיושב-ראש המל"ג הציב כיעד את חיזוקה של מערכת ההשכלה הגבוהה והנגשתה לכלל האוכלוסיות, וכן את הרחבת פעילותם ומעורבותם החברתית של ציבור הסטודנטים. זו הזדמנות לספר לחברי הכנסת על התכניות שמקדמות מל"ג וות"ת, שמטרתן להיטיב עם ציבור הסטודנטים ולהסיר חסמים עבורם למען השתלבותם המיטבית בהשכלה הגבוהה. אני מבקש לציין כמה דוגמאות. לשם סיוע לסטודנטים לקויי למידה, ות"ת מפעילה מערך תמיכה במוסדות להשכלה גבוהה, מפעילים תוכניות מיוחדות והתאמות לסטודנטים בעלי לקויות למידה. כמו כן, פועלת ות"ת לפיתוח מערכת האבחון בשפה הערבית. סך התקציב לצורך הפיתוח וההטמעה של המערכת עומד על כ-2 מיליון שקל. ות"ת מעמידה מערך מלגות לסטודנטים במסגרת פר"ח בסכום של למעלה מ-100 מיליון שקל בשנה, ובשנת תשע"ז תוקצבו 20,910 מלגות פר"ח. בנוסף, החל משנת הלימודים תשע"ז, ובשיתוף התאחדות הסטודנטים, מתקצבת ות"ת תוכניות ייעודיות במסגרת פר"ח, כגון פרויקט מדברים ערבית, חינוך פיננסי, מאבק בגזענות בבתי-הספר והכנה לבגרות. סך הכול התקציב לתוכניות ייעודיות אלו – כ-3.5 מיליון שקל. החל משנת הלימודים תשע"ו מתקצבת ות"ת את פרויקט קהילות סטודנטים – פרויקט בשיתוף התאחדות הסטודנטים, ובשנת הלימודים תשע"ח יעמוד תקציב ות"ת לנושא זה על כ-13 מיליון שקל. מדובר בתמיכה בקהילות משימתיות, אשר לצד המגורים בעיר שבה בחרו יפעלו לייצר שינוי בסביבה שבה הם חיים, כדי להפוך את העיר למקום טוב יותר ולבית עבורם ועבור צעירים נוספים אשר יבחרו להשתקע בה. פרויקט נוסף הוא אוניברסיטה בעם. כבר משנת הלימודים תשע"ד מתקצבת ות"ת פרויקטים של חשיפה לאקדמיה לאוכלוסיות אשר מודרות מהשכלה גבוהה. הסטודנטים בתוכנית מקבלים מלגה או נקודות זיכוי עבור העברת ידע שימושי לאוכלוסיות אשר לא מגיעות להשכלה גבוהה. פרויקט נוסף הוא מעורבות אקדמיה בקהילה – ות"ת מתקצבת את המוסדות בגין מעורבות אקדמיה וסטודנטים בקהילה. מטרת התוכנית היא עידוד המוסדות להשכלה גבוהה לאימוץ מדיניות חברתית ולפיתוח פרויקטים המסייעים לקהילה. אני מבקש להציג עוד פרויקט: קורסים מקוונים ללימודי אנגלית. ות"ת ומל"ג מקדמות מתווה פיתוח קורסים מקוונים באנגלית. מתווה זה יאפשר לסטודנטים כמה אפשרויות להשלמת לימודי האנגלית הנדרשים לתואר בעלויות נמוכות יותר וגמישות רבה יותר על פני זמן ומוסד לימודים. יש תוכנית, שאני מתכבד לומר זאת כאן מעל הבמה – יש לי הרבה השגות על זה, אבל אומר את מה שהמשרד מבקש לציין. הרחבת התוכנית לשילוב חרדים באקדמיה – המשך הפעלת התוכנית לחרדים גם בחמש השנים הקרובות עד 2022. במסגרת כך, המל"ג הציבה כיעד את המשך הגידול מ-11,000 סטודנטים ל-19,000 סטודנטים חרדים, תוך שימת דגש על האיכות האקדמית והרחבת מגוון תוכניות הלימוד. יצוין כי ההחלטה על המשך הפעלת התוכנית התקבלה, בין היתר, לאור ההישגים המרשימים של התוכנית לחרדים אשר יושמה בחומש הקודם, ב-2011–2016. הישגים אלה כללו זינוק של 83% במספר הסטודנטים החרדים, זינוק של כ-80% במספר מסלולי הלימוד לחרדים, והפעלתן של 19 מסגרות אקדמיות לחרדים לעומת חמש מסגרות בלבד טרם יישום התוכנית הרב-שנתית הקודמת. יש פרויקט שמדבר על הרחבת הנגישות להשכלה גבוהה ליוצאי אתיופיה. במסגרת התוכנית הרב-שנתית של ות"ת תפעל החל משנת הלימודים תשע"ח תוכנית להרחבת הנגישות להשכלה גבוהה ליוצאי אתיופיה. התוכנית תכוון, בין היתר, להגדלת שיעור הסטודנטים יוצאי הקהילה האתיופית בהשכלה הגבוהה, וגם לצמצום נשירתם ולהגדלת שיעור השתתפותם בתארים מתקדמים ובקרב הסגל האקדמי, כאשר בראש התוכנית תעמוד ועדת היגוי לנושא. פרויקט נוסף הוא הנגשת ההשכלה הגבוהה לחברה הבדואית. ות"ת הציבה יעד חדש לשילוב סטודנטים בדואים במערכת ההשכלה הגבוהה, ועל פי היעד, תוך חמש שנים מספר הסטודנטים הבדואים אשר ישתלבו בלימודי שנה א' בתואר הראשון יגדל בכ-75%, אז יעמוד מספרם על לפחות כ-1,500 סטודנטים בדואים, לעומת כ-850 כיום. בכך צפוי מספרם הכולל של הסטודנטים הבדואים הלומדים לתואר ראשון, בכל שלבי התואר, לגדול מכ-2,600 סטודנטים בשנה החולפת לכ-4,500 סטודנטים בסוף התוכנית הרב-שנתית, ובמסגרת זו, לצורך העמידה ביעד, ות"ת תקצה סכום של כ-110 מיליון ש"ח. הפרויקט האחרון שאני מבקש להציג הוא שיפור עבודת המכינות הקדם-אקדמיות. החל משנת הלימודים תשע"ח כל המכינות בישראל עוברות לאחריות מל"ג-ות"ת. הדבר כולל צמצום מספר המסלולים במכינות, קביעת תוכניות לימודים עדכניות במקצועות הליבה במסלולים הייעודיים, הנהגת הכרה הדדית בין האוניברסיטאות בנפרד, מיפוי פרופיל אקדמי של סגל המכינות ואיסוף נתונים על ידי הלמ"ס וכדומה. הצגתי פה מגוון נכבד של פרויקטים, אשר המל"ג והוות"ת מנסים לעשות ולעזור לסטודנטים. אני בטוח שיש עוד דברים נכבדים שלא נתבקשתי להציג אותם ואני לא מתייחס אליהם ברגע זה, אבל אין ספק שמשרד החינוך, אחד הדברים החשובים שלנגד עיניו זה איך מקדמים ואיך משפרים את תנאיו של הסטודנט בישראל. אני רוצה לברך את חברי הכנסת שלקחו חלק בדיון הנכבד הזה במליאה. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לסגן השר. הצעות – האם להסתפק בתשובתו של השר? עליזה לביא (יש עתיד): אנחנו רוצות להמשיך דיון על נושאים - - - מירב בן ארי (כולנו): כן, יש איזה דיון בוועדת - - - היו"ר טלי פלוסקוב: אז אתם רוצים להעביר את זה לוועדה? מירב בן ארי (כולנו): לדיון בוועדת החינוך. עליזה לביא (יש עתיד): לוועדת החינוך על הנושא של - - - היו"ר טלי פלוסקוב: אוקיי. אם אנחנו מעבירים את זה להמשך דיון בוועדות, יש לנו שתי בקשות להבעת עמדה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, דקה עבורך. ואחר כך – חברת הכנסת שרן השכל. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, גברתי היושבת-ראש. אכן קיימנו היום דיונים בעניין מצבם של הסטודנטים בוועדות רבות בכנסת, ויש פער עצום בין מה שצריך לתת לציבור הסטודנטים לבין מה שהוא מקבל. סטודנטים עובדים קשה מדי, חלקם צריכים להקדיש חלק גדול מהזמן לפרנסה, לא יכולים להקדיש את כל הזמן הדרוש ללימודים. ניהלנו בוועדת המשנה לתחבורה ציבורית דיון על כשלי התחבורה הציבורית בדרך לקמפוסים, ומסתבר שלהגיע למקום הלימודים בתחבורה ציבורית לוקח פי ארבעה זמן מאשר ברכב פרטי. אנחנו מקדמים תוכנית שנקראת "מהיר לקמפוס" – חיבור של מרכזי האוכלוסייה, תחנות הרכבת ותחנות האוטובוס המרכזיות למכללות ולאוניברסיטאות באוטובוסים ובמיניבוסים ישירים, כדי שסטודנטים יוכלו להגיע מהר, נוח ויעיל למקומות הלימוד שלהם. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת שרן השכל, בבקשה, דקה גם עבורך. שרן השכל (הליכוד): תודה רבה. אני רוצה קודם כול לחזק את חברותי חברות הכנסת עליזה לביא ומירב בן ארי, שבאמת קיימו את היום המיוחד הזה כדי לצין את הסטודנטים בכל הארץ. מעבר למה שמשרד החינוך והוות"ת והמל"ג באמת עושים בשביל סטודנטים, אני חושבת שהיום המיוחד הזה הוא באמת, כמו שנאמר פה לפני כן, לציין את הסטודנטים המיוחדים שיש לנו, ואיזו עבודה מדהימה הם עושים. וסטודנטים גם מיוחדים מהבחינה של אם זה הורים שהם סטודנטים, ואימהות חד-הורית, וסטודנטים בעלי צרכים מיוחדים, שלוקחים חלק בקהילה הסטודנטיאלית הזו, וביחד משפרים בסופו של דבר את המצב במדינת ישראל, תוך כדי תוכניות והתנדבות. רק דבר אחד קטן: לאורך כל ההיסטוריה, סטודנטים הם אלה שבעצם הובילו מהפכות, מהפכות בתחומים נרחבים, אדירים. ופה במדינת ישראל אני נתקלת בהרבה פניות של סטודנטים, שדווקא הסגל לא נותן להם לעשות הרבה מאוד פעילויות פוליטיות בקמפוס עצמו. וזה משהו שאני כן חושבת שיש צורך להרחיב עליו את הדיון. תודה רבה לכם. מירב בן ארי (כולנו): יו"ר ועדת החינוך יעשה - - - היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, גברתי. בשל חשיבות הנושא – חבר הכנסת אברהם נגוסה, בבקשה, דקה עבורך. אברהם נגוסה (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני גם מצטרף לברכות לחברי, לחברי הכנסת שהגישו את הנושא הזה היום לדיון. בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות קיימנו היום דיון בנושא: שילובם של העולים הצעירים בהשכלה הגבוהה. ודנו עם ראשי האוניברסיטאות, ששמים מחסומים שלא נותנים אפשרות לעולים חדשים להשתלב, בצורה שלא תיאמן, שמקשים במבחנים בעברית – מבחן יע"ל הוא פשוט ברמה גבוהה, שזה חסם לסטודנטים עולים. בנוסף, אני רוצה לציין פה, אדוני סגן שר החינוך – המל"ג לא מטפל בעולים חדשים. וזה מאוד אבסורדי: הוא מטפל בחרדים, בערבים, בדרוזים, בבדואים, אבל בעולים חדשים מל"ג לא מטפל. ולכן אני מבקש ממך: המל"ג צריך להתגייס לטפל בעולים חדשים. קליטת העולים ושילובם בחברה הישראלית דרך השכלה גבוהה היא משימה לאומית. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, אדוני. לפי תנועות הראש של סגן השר, אני מבינה שהוא מסכים עם הקו של העולים. סגן שר החינוך מאיר פרוש: מסכים ורושם לי. היו"ר טלי פלוסקוב: אבל זה נכון. רבותי, אם כן, יש פה הצעה להעביר את הדיון לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, נכון? ככה הבנתי. מירב בן ארי (כולנו): לא, זה ועדת החינוך. עליזה לביא (יש עתיד): ועדת החינוך. היו"ר טלי פלוסקוב: ועדת החינוך. אוקיי, רבותי. אז נצביע על המשך הדיון בוועדת החינוך. מי בעד? מי נגד? בבקשה להצביע. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 14 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 14, אין מתנגדים, אין נמנעים. המשך הדיון ייקבע בוועדת החינוך.