קטע מדברי הכנסת

הצעות לסדר-היום ציון יום המאבק בגזענות היו"ר טלי פלוסקוב: רבותי, אנחנו עוברים לנושא הבא: ציון יום המאבק בגזענות, מס' 7388, 7450, 7476, 7479, 7480 ו-7492. חברי הכנסת, אנחנו מציינים היום במליאה את יום המאבק בגזענות. גזענות היא בורות המובילה לפחד, המוביל לשנאה, שתוצאתה אלימות. חטאה הראשון של הגזענות, היסוד הבסיסי שממנו היא צומחת, הוא חוסר היכרות עם האחר והשונה. במקום ללמוד, במקום לשמוע, במקום להקשיב, גזענים בכל העולם מעדיפים לבסס את עמדתם על סמך מראה עיניים ושמועות שקריות. הם מעדיפים את הקרקע הנוחה של הבורות, מאשר את המאמץ שכרוך בלמידה אמיתית של אורחות חייו של האחר. לבורות יש השלכות קשות, ועם הזמן חוסר ההבנה מוביל לפחד. כולנו מכירים את ההרגשה המאיימת של מקומות לא מוכרים ואנשים לא מזוהים, וכשהפחד מן האחר מתבסס, הוא מצמיח במהרה את הקוצים של השנאה והאלימות. הדינמיקה הזו מוכרת ממקומות רבים ברחבי העולם. היא אינה רק חלק מההיסטוריה אלא נמצאת ברשימת האתגרים שעלינו להמשיך להתמודד אתם גם היום. כשמדובר בנו, בעם היהודי, דחיפות המשימה מחריפה: אנחנו סבלנו מגזענות לאורך כל ההיסטוריה הלאומית שלנו. האנטישמיות, אל שיאה הנורא הגיעה בשואה, והיא הדוגמה המזוויעה לתוצאה שאליה יכולה הגזענות להוביל את המין האנושי. מדינת ישראל מובילה היום את המאבק בגזענות. אין ולא תהיה לנו שום סבלנות לאפליה על סמך היבטים גזעניים משום סוג. ערך זה הודגש כבר במגילת העצמאות שלנו וחוזר בעקרונות היסוד של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. שם נאמר, ואני מצטטת: "זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל". האדם, כל אדם, נברא בצלם אלוהים. ערכו של האדם אינו נגזר ואינו מושפע מגזעו, הוא קבוע ועומד לעצמו. עלינו להיאבק שכך יהיה בכל מקום ובכל תחום במדינת ישראל, דרך הקשבה ולמידה, הורדת מפלס הפחד איש מרעהו וחיזוק ערכי הכבוד והשיתוף ההדדיים. אני מקווה שציון יום המאבק בגזענות, כאן בכנסת, יסייע למאמץ החשוב הזה. תודה רבה. אנחנו עוברים בעצם ליוזמי היום. ראשונת הדוברים, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה, גברתי. חבר הכנסת דב חנין, אתה מבקש דעה נוספת, אני מבינה, וגם עבדאללה. בבקשה, גברתי, לרשותך עד חמש דקות. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): תודה. גברתי היושבת-ראש, אין זה סוד שהחברה הישראלית, לצערי הרב, כבר מוכה במגפה, מגפה של אפליה וגזענות המופנית כלפי האחר, האחר בהיותו אחר, בהיותו קצת שונה, בהיותו בעל, אולי, לפעמים, מראה אחר, צבע אחר, ולפעמים בעל דעות אחרות ומוצא אחר. תוצאות המגפה הזאת הן כה טרגיות והשפעתה היא כל כך גורלית על חייהם של אלפי אזרחים במדינה, שאי-אפשר כבר לעצום עיניים ואי-אפשר להתעלם מקיום התופעה. יזמתי את היום הזה כי חשבתי שהגיע הזמן להתעמת עם הבעיה, להתעמת עם הגל המאוד-קשה ששוטף את החברה הישראלית ולא מוצא לו מעצור, לצערי הרב. התקיימו דיונים בוועדות השונות – בארבע ועדות מהבית הזה – ואני מודה ליושבי-ראש שאישרו את הדיונים האלה. אני חושבת שההשתתפות של עשרות נציגי חברה אזרחית מאוד מעודדת, וגורמת לי לא לאבד תקווה ולחשוב שבאמת אפשר לעלות על דרך המלך וכן אפשר למגר את התופעה מתוכנו. אבל בכנס שקיימתי בשעה 14:00 עם חברתי חברת הכנסת מיכל בירן – שנמנע ממה להשתתף אבל היא שותפה – נעשתה סקירה, ואנחנו עשינו את הכול תחת כותרת של חקיקה אנטי-דמוקרטית וגזענית בכנסת ה-20. שם הייתה הצגה של מחקר, שנעשה בקפדנות רבה, על כלל החוקים שהונחו על שולחנה של הכנסת הזאת וגם כן עברו שלבים אלה או אחרים של החקיקה, והם חוקים אנטי-דמוקרטיים וחוקים גזעניים. אי אפשר להתעלם מהעובדה שהמספרים והסטטיסטיקה היו מזעזעים. 94 חוקים מתחילת הקדנציה הזו, חוקים אנטי-דמוקרטיים, חוקים גזעניים וחוקים העוסקים בהמשך הכיבוש וההתנחלויות, הונחו על שולחן הכנסת; 20 מתוכם אושרו סופית, כולל ארבעה חוקים פרטיים שנכללו בסעיפים בשלושה חוקים שאושרו, ו-10 נמצאים בשלבי חקיקה. כלומר, יש 20 חוקים שעברו מתחילת הקדנציה הזו שהם חוקים אנטי-דמוקרטיים, גזעניים. בכנסת ה-18 עברו רק שמונה חוקים כאלה – לא שזה מעט, שמונה זה הרבה בעיני, ולא צריך שיעבור חוק כזה בכנסת בכלל – ובכנסת ה-17 עברו שישה חוקים. כלומר, הכנסת הזאת, לאחר רק שנתיים מקיומה, כבר העבירה צונאמי של חוקים גזעניים, שבעיני ישנו את המציאות הישראלית בצורה שלפחות אותי מפחידה. מפחיד לחשוב שאפשר להעביר חוקים שמבססים לא רק שיח אלא שנאת האחר, אלא פחד מהאחר – ובעיקר מהאוכלוסייה הערבית, אבל לא רק האוכלוסייה הערבית, כי אי אפשר להתחיל במדרון הזה שנקרא כגזענות ולעצור נגד "אחר" אחד. כשמתחילים תרבות כזו של אי-קבלת האחר, של דה-לגיטימציה של האחר, דה-הומניזציה של האחר – הוא לא בן אדם, הוא לא בן אנוש ששווה לי – זה לא מפסיק אצל הערבים, ואנחנו רואים את זה. כדי לבסס עמדות כאלה – והיום קיימנו דיון על איך נאבקים בתופעת הגזענות נגד יוצאי אתיופיה, הדוח של ועדת פלמור. אני חושבת שהגיע הזמן שתהיה ועדה שתדון באיך המדינה והאחריות שלה – כולל הבית הזה, כולל המקום הזה, שמבסס ומשתית את הקרקע הפורייה, דרך החוקים האלה, לכל אזרח במדינה ישראל, שיחשוב שגזענות היא דבר לגיטימי. ברגע שיש חוקים שמאפשרים גישות גזעניות, אי-אפשר לעקור את זה מהשורש אצל האזרח הקטן. היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסיים, גברתי. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אני רק רוצה להגיד במשפט סיום, גברתי היושבת-ראש, שהמגפה הזו והצונאמי הזה, אם ישתולל עוד ישטוף את כולנו בסוף, ויטביע את כולנו, ולא רק את האחר הזה, אם הוא ערבי או ממוצא אתיופי או מכל מוצא אחר. הגיע הזמן שקודם כול באי הבית הזה, חברי הכנסת, יעמדו איתנים בפני הצונאמי הזה. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חבר הכנסת אברהם נגוסה, בבקשה, אדוני. לרשותך עד חמש דקות. אחריו – חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, אם יהיה באולם. אברהם נגוסה (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אני מבקש לציין שהאזרח אברה מנגיסטו נמצא כבר 1,031 ימים בידי הארגון האכזרי "חמאס". היום אנו מציינים את יום המאבק בגזענות, נושא חשוב מאוד שיש לתת לו מקום דווקא כאן, בכנסת ישראל. האדם נברא בצלם אלוהים, ומחובתנו לכבד כל אדם באשר הוא, ולהוקיע מהחברה הישראלית את הגזענות. התקבצנו כאן במדינתנו מארבע כנפות הארץ. למשל היום קיבלתי בנתב"ג 201 עולים מארצות הברית; בערב יגיעו 60 עולים מאתיופיה; ביום שני יגיעו גם עולים מצרפת. הגזענות הורסת את המרקם החברתי של מדינת ישראל כמדינת מהגרים. החברה הישראלית מורכבת ממגוון עדות הבאות מרקע שונה, תרבויות שונות ומנהגים שונים. זה היופי שלה. לכן, אסור לנו לתת לגיטימציה לגזענות ולאפליה המתרחשת במקומות עבודה, במוסדות חינוכיים, במקומות בילוי או בכל מקום אחר. חברי חברי הכנסת, אני מבקש להביא דוגמה לכישלון של מערכת האכיפה: בשנת 2000, בבית הזה, נחקק חוק נגד אפליה וגזענות במקומות בילוי, בעקבות פנייתם של אזרחים שסבלו מאפליה ומגזענות במקומות בילוי. הוגשו תלונות, נפתחו 119 תיקים פליליים, ומה? לפי הכתבה שהוצגה בערוץ 2 – אפס כתבי אישום. עכשיו, אני שואל אתכם: איך יכול להיות שבאף אחד מהתיקים הללו לא הוגש כתב אישום, ואף אחד לא הועמד לדין? אנו חייבים להפנים שאי-אכיפה של החוק מביאה אותנו למצב שבו אין מנגנון הרתעה. נוכחנו לדעת שיש מקרים שרק דרך מנגנון הרתעה ואכיפה אנו מצליחים להביא נושא כזה או אחר לתודעת הציבור. לכן, מכאן, מהמקום המכובד הזה, אני פונה למערכת האכיפה לאכוף את החוק נגד הגזענות הקיים בספר החוקים של מדינת ישראל. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת אברהם נגוסה. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת עיסאווי פריג'. בבקשה, גברתי, עד חמש דקות לרשותך. יעל גרמן (יש עתיד): תודה רבה לך, גברתי היושבת-ראש, חברי וחברותי, שיילוק, הסוחר מוונציה מסוף המאה ה-16; הכרזה שנמצאה גם ב-2014 וגם ב-2017, ממש לפני כחודש, בפולין, שמתארת ביהודי שאוחז ומחבק מטבע; המילה "היסטריה", המשויכת לנשים ומקורה במילה רחם – האמונה שרווחה עוד בתחילת המאה ה-20 שנשים הן היסטריות ולכן לא ניתן לתת להן זכות בחירה; מתן דפו-פרוברה לנשים ממוצא אתיופי; פסילת תרומות הדם מכל העדה האתיופית; מניעת פונדקאות מהומוסקסואלים; הפרדת היולדות ממוצא אתיופי ומהחברה הערבית משאר היולדות בבתי-החולים שלנו, ומעל הכול, הפצת הפחד והשנאה כלפי הערבים – כולם ביטויים של גזענות. גזענות לפי אחת ההגדרות, שאני חושבת שהיא מאוד מדויקת, היא עמדה שלפיה בני אדם נשפטים על פי השתייכותם לקבוצה מסוימת על פי צבע עורם, מבטאם, מינם, נטייתם המינית וזהותם המגדרית, ולא על פי כישוריהם ותכונותיהם האמיתיות. ולכן, כדי באמת להילחם בגזענות ולא לעמוד כאן ולנאום נאומים – היום זה לא יום חג. אני לא חגגתי ולא בירכתי באף אחת מהוועדות שהייתי. אין מה לברך; זהו יום עצוב, זהו יום מדאיג, זהו יום שמגלה לנו את הפנים המכוערות של החברה שלנו, מראה לנו למעשה את עצמנו. יכול להיות שבכל אחד מאתנו מסתתר גזען קטן, אבל אם כך, כולנו צריכים להילחם בזה. וכדי להילחם בזה וכדי להפסיק עם התופעה הזו, הרי שאנחנו צריכים להפסיק לחלוטין את ההשתלחות בערבים, בנשים, בקהילה הגאה, באתיופים, וצריך להתחיל להעמיד לדין, כפי שאמר חברי אברהם נגוסה. הוא צודק: לא הוגשו כתבי אישום בגין עבירה על חוק איסור אפליה מאז שהוא נחקק לפני 17 שנים. מה זה אומר? זה אומר שמישהו שם למעלה לא חושב שגזענות זו תופעה חמורה. אז בבקשה, להתחיל להגיש את כתבי האישום. ולא יכול להיות שבתי-ספר לא יקבלו ילדות ממוצא אתיופי ואף מנהל לא יפוטר, ואף מנהל לא יועמד לדין אפילו. גם לא יכול להיות שיעמדו פה חברי כנסת ויאשימו את חברי הכנסת הערבים שהם טרוריסטים. זוהי הכללה, זוהי הסתה, זוהי גזענות. ממש כמו שלא יכול להיות שרבנים יקראו להומוסקסואלים סוטים. כל התופעות האלה, כל הביטויים האלה הם גזענות. ואם באמת אנחנו רוצים למגר את התופעה המכוערת הזאת, את הסרטן שנמצא בתוך החברה שלנו, אז אסור לנו כאן בכנסת לתת לחברי הכנסת להשתלח אחד בשני רק בגלל המוצא או בגלל השתייכותם לחברה מסוימת, לעדה מסוימת או למוצא מסוים. וכל עוד אנחנו לא עושים את זה, אז באמת שהכול צביעות. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת יעל גרמן. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה. ואחריו – חברת הכנסת שלי יחימוביץ. עד חמש דקות לרשותך, אדוני. עיסאווי פריג' (מרצ): גברתי היושבת-ראש, חברים וחברות, ישבתי, עמדתי, שמעתי את הפתיח שלך, גברתי, לגבי הגזענות. אם אני לוקח את הדברים שאמרת ואני מתרגם 10% מהם הלכה למעשה, אנחנו בעולם אחר, כי אמרת דברים שמבחינת תוכן הם בגדר חלום. הם בגדר חלום. אמרה לפני חברת הכנסת יעל גרמן, שאצל כל אחד ואחד מאתנו יש את הגזען, האיש הקטן שנמצא בתוכנו, וזה נכון. זה נמצא אצל כל אחד ואחד, אם זה ביישוב שלו, אם זה בקרב האנשים שהוא חי אתם, אם זה במדינה, בכל מקום ומקום. אבל אנחנו כנציגי ציבור, כמחוקקים שעומדים כאן ומובילים את הדגל בחקיקה הגזענית, והתחרות קיימת בין כנסת לכנסת מיהי הכנסת הגזענית ביותר, כפי שציינה חברתי עאידה – זה מפחיד. זה מפחיד. כרטיס הביקור לקונסנזוס הציבורי הפך להיות איזה חוק גזעני חשוך אני מצליח להעביר בכנסת. זה כרטיס הביקור. ובלי שנדע, ובלי שהצעיר, ובלי שהאזרח ירגיש, תראה מה המצב עושה: חקיקה הופכת להיות חלק מהשיח הציבורי, ובלי שנדע – חלק מההתנהגות, ובלי שנדע – חלק מהמיינסטרים של הרוב. הוא הופך להיות עם התנהגות גזענית בלי שהוא יודע, בלי שידע, דוחה את השונה בלי שידע. צבע העור שלך שונה משלו, אז הוא – זה רגיל, רגיל – ייתן לך עבודות ניקיון, זה טבעי. כלפי, אני בן מיעוט, מתווסף אלמנט נוסף: אלמנט הפחד. ותארו לעצמכם שהתמהיל של פחד וגזענות נכנסים ביחד; מה קורה? המשוואה – שנאה. וכשיש שנאה יש אלימות, אז כל אחד מתכנס בינו לבין עצמו בכדי להתגונן. זה המצב. זה המצב שאנחנו נמצאים בו. אני רוצה להרחיק לכת ולהגיד לכם את האמת: אנחנו בשתי הכנסות אחרונות, שאני חבר כנסת משתמש, כל הזמן עולה ויורד שיא הפסגה של החקיקה הזו, מה שנקרא חוק הלאום. חוק הלאום, כשאני קורא אותו וקורא אותו וקורא אותו, זאת פסגת הגזענות והאפליה. זה שאני מעדיף משטר דמוקרטי במקום מדינה דמוקרטית, תתכנסו לזה ותקראו מה המשמעות; זה שאני מפלה במגורים על בסיס דת ולאום, מה זה אומר? זה חוק ששתי כנסות דנים בו ונרתעים. מעלים ונרתעים. מי הח"כ שאמור לקבל את הכרטיס הנכסף בכדי להיכנס לשערי הגזענות הגדולים, הענקיים? תירגעו. אף אחד לא ייקח את הכרטיס הזה. אף אחד לא ייקח את זה. כל חוקי ההצהרה האלו שאתם מנסים להביא לכאן לא רק פוגעים בנו כבני מיעוט או בקבוצה הלהט"בית או בבעלי צבע העור השונה או בכל קבוצת מיעוט שנמצאת במדינה; הם יפגעו במי שמוביל אותם. כי הוא ימשיך, ימשיך, ימשיך, ימשיך, וכל מי ששונה ממנו, כל מי שמתנגד אליו, הוא שונה, והוא ידאג לטפל בו. הוא ידאג לטפל בו. בדיוק מה שקרה לנו, אם אתם שמים לב, בשנה האחרונה בכל מה שאנחנו קוראים השתקה, סתימת הפיות, שהשיא שלה הגיע בכללי האתיקה ששר החינוך מתיימר להוציא באקדמיה ובאוניברסיטאות. גם להם יש חלק: אתם צריכים לשתוק, אתם לא חושבים כמוני, אתם בעלי דעה שונה, אני אגביל אתכם. תודה, גברתי. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת פריג'. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, בבקשה, גברתי. ולאחר מכן יסכם את הדיון שר הכלכלה אלי כהן, בשם שרת המשפטים. בבקשה, גברתי, עד חמש דקות לרשותך. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, כמו שאמרה כאן חברת הכנסת יעל גרמן, בלבו של כמעט כל אחד שוכן גזען קטן, לפעמים הוא סמוי, לפעמים הוא גלוי, אבל יש משהו כנראה בטבע האדם שגורם לו להסתכל על קבוצות אחרות לפעמים כאילו הן נחותות ממנו, מסיבות שונות ומשונות. ובגזען הקטן הזה, שהוא לפעמים בלתי מודע, לא מודע לעצמו אפילו, צריך להילחם כל הזמן, גם ברמה האישית, גם ברמה החינוכית, בתוך הבית, בוודאי ברמה החברתית והלאומית. אני בת למשפחה של ניצולי שואה. שני סבי ושתי סבתותי נספו בשואה, והם היו הקורבן של הגזענות הגדולה והקשה ביותר על פני ההיסטוריה הידועה לנו; גזענות שגרמה להסתכל על יהודים כעל לא אדם, כעל תת-אדם, כעל מי שיש להשמיד ולהעביר מהעולם בשל מוצאו ושיוכו הלאומי. ויכול להיות שבגלל זה אני סולדת סלידה עמוקה ביותר מגזענות, אפילו קצת פוחדת ממנה, היא מעוררת רתיעה, וגם קשובה וערה לכל גילוי של גזענות, בוודאי אותה גזענות שמדוברת אצלנו הרבה, גזענות כלפי ערבים, בין אם הם ערביי ישראל ובין אם הם פלסטינים. ואני אומר שאני מכבדת ומקבלת עמדות מן הימין, אף שהן הפוכות לעמדותי שלי, ויש לי חברים רבים בימין, ואני משתפת אתם פעולה. יש בי קבלה, לא הסכמה, של עמדות שהן ימינה ממני, אבל אין בי שום קבלה, שום הסכמה ושום סלחנות לגזענות. ושני הדברים האלה לא חייבים לבוא בכפיפה אחת. ואנחנו עדים לגילויים רבים, רבים, רבים מדי, של גזענות מהסוג הזה. אבל היום אני רוצה לדבר על גזענות בתוך אזרחי מדינת ישראל היהודים – שגם אצלם מקומה לא נפקד, והיא אפילו מוכחשת עוד יותר מהגזענות שציינתי קודם – והיא גזענות כלפי מזרחים, כלפי יוצאי אתיופיה. הגזענות הזאת היא גם נראית לעין והיא מצמררת במיוחד, כי יש סקאלה של צבע עור: ככל שעורך לבן יותר – ואני אומר את הדברים בצורה הכי מפורשת ובוטה – ככל שעורך לבן יותר, כך אתה מקובל יותר במערכת החינוך, על השלטונות, על המשטרה, בבואך לקבל שירות. בבואך למקום מסוים יש סיכוי גבוה יותר שאם עורךָ או עורךְ לבנים יחשבו שאתה מגיע כמנכ"ל, ואם עורך כהה ושחום יחשבו שאתה מגיע כשליח. וזה קורה חדשות לבקרים לחברים שלי, לאנשים שאני מכירה, שנעצרים לשווא ברחוב לאיזה חיפוש רק בגלל שהם כהי עור. ואני מדברת גם על יוצאי אתיופיה, אבל גם על יוצאי תימן, וגם על אנשים שעורם כהה, בוודאי ערבים. וזה דבר נורא נורא מוזר, כי אנחנו מדינה ים-תיכונית כהה, ורוב אזרחי מדינת ישראל עורם כהה, ובכל זאת הסקאלה הזאת היא חזקה ובוטה אצלנו – בכניסה למועדונים, ועל כך חוקקתי את החוק לגבי הכניסה למקומות ציבוריים, שאוסר בחוק אפליה מהסוג הזה, ועוד שלל חוקים. אבל באמת החקיקה כאן היא פחות רלוונטית, כי באמת הגזענות הזאת מוטמעת וקשה ביותר. זה בלתי נתפס, בלתי נסלח, לעולם לעולם לעולם לא אשלים עם זה שעל פי כהות העור וצבע העור נגזר מעמדו של אדם. את היום הזה, את הדברים האלה, את הזמן שנשאר לי אני רוצה לייחד לסוגיית חטיפת ילדי תימן, שהיא אחת ההתגלמויות הקשות והאכזריות ביותר של גזענות כלפי האחר, כלפי מי שעורו שונה, ולא רק חטיפה אלא גם עוד חשיפות מהעת האחרונה, שאני מודה שאני מתקשה לעכל, בדבר ניסויים שנעשו בילדי תימן, וכמו כל גזענות מכל סוג, זה מתחיל ונגמר בזה שאדם רואה באחר לא אדם, תת-אדם, שאם ייקחו לו ילד הוא לא יחוש יגון עמוק וכבד; שאם יכאיבו לו, לא יכאב לו כלבן אנוש; שאם ישפילו אותו, הוא לא יושפל כמוך. להסתכל על האחר כעל לא אדם – שם מתחילה הגזענות והיא הייתה שם. היא הייתה שם, ואנחנו חייבים להרכין ראש ולהודות בכך. ואת הטרגדיה ואת העוול ואת ההכחשה על מה שאירע שם אנחנו חייבים לתקן, להודות בריש גלי, לפצות, לבקש סליחה עמוקה, להודות בכך בלי "אבל" ובלי "כאילו" ובלי סיבות ובלי תירוצים. היום, ביום המאבק נגד גזענות, ראוי לבכות את הטרגדיה הזאת ולעשות הכול כדי שהיא לא תחזור על עצמה, וכמובן לתקן את העוול למי שהעוול הזה נעשה לו, לילדיו, לנכדיו, למשפחתו. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ. יסכם לנו את הדיון וישיב, יותר נכון, בשם שרת המשפטים, השר אלי כהן. אני רק רוצה משפט אחד עד שהשר עולה לכאן. אני לא כל כך מקבלת את מה שאמרתם על צבע עור כהה. אני מכירה הרבה מקרי גזענות גם לעולים חדשים יוצאי רוסיה, לא מעט. אני אישית חוויתי פה בארץ, כשחיתנתי את הבן שלי ברבנות, דבר מאוד לא נעים. אז צודקים, אין פה צבע ואין פה ריח. גזענות זה משהו שהוא באמת שוטף, כמו שחברת הכנסת יעל גרמן אמרה, סרטן. הוא באמת מתפזר בכל הגוף. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, אני מרשה לעצמי קריאת ביניים. את צודקת, אבל ההבדל הוא שאצלנו, בדור שלי, וגם הורי חוו גזענות כשהם היו ניצולי שואה שעלו לארץ. אבל בדור השני, זה כבר מיתקן. היו"ר טלי פלוסקוב: נכון. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): ואצל מזרחים אין תיקון בדור השני וגם לא בדור השלישי - - היו"ר טלי פלוסקוב: מקבלת את התיקון. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): - - ואצל כהי עור. זה ההבדל באמת בינינו האשכנזים לבין מזרחיים, וצריך להגיד את זה בגלוי, אין מה לעשות. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. כן, אדוני השר. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני אשיב בשם שרת המשפטים, ואחרי זה אני אוסיף ואתייחס לכמה דברים שלי. חבל שחבר הכנסת עיסאווי פריג' לא כאן, היינו מדברים גם קצת בנושא של חוק הלאום שגברתי היו"ר ואני היינו שותפים וחתמנו עליו. קודם כול, ההתייחסות של שרת המשפטים: קודם כול, אני מברכת – היא מברכת, כמובן – על הנושא של יום המאבק בגזענות בכנסת. מדובר בנושא חשוב המצוי בליבת השיח הציבורי, ומוטלת עלינו החובה, כבית המחוקקים של מדינה מגוונת וקולטת עלייה, לנהל שיח בנושא הזה. מעבר לכך, נאמר בעבר כי יש להשקיע ממרצה ומזמנה של הכנסת כדי לפקח על פעילות הממשלה. משרד המשפטים מחויב למאבק בגזענות, שנובע ממעמדו ההיסטורי כזרוע הממשלתית האמונה על שוויון ומתפקידו כמשרד המטה האחראי על תחום המשפט בישראל. החובה לקדם את ערך השוויון וכפועל יוצא להיאבק בגזענות היא עוגן משמעותי בתוכנית העבודה המשרדית, וממנה נגזרות פעולות רבות שאנו מבצעים במהלך השנה. המאבק בגזענות הוא מאבק משולב; אכיפה פלילית לבדה לא תייצר את האפקט המצטבר ולא תביא לצמצום התופעה. מתוך תפיסה זו פועל משרד המשפטים במישורים שונים כדי להיאבק בגזענות. השנה החולפת הייתה שנה משמעותית בתחום המאבק בגזענות, שנה שבה החליטה הממשלה לעסוק באופן ישיר ומעמיק בגזענות נגד יוצאי אתיופיה, שכמובן צריך לבוא ולגנות גם תופעות חמורות מאוד שהיו במהלכה, גם בצבא. אני יודע שחבר הכנסת נגוסה עוד עושה רבות כמובן לטובת הנושא של קליטת עולי אתיופיה. גם ידידתי, סגנית יושב-ראש הכנסת, חברת הכנסת פלוסקוב, עושה רבות לטובת הנושא של קליטת עולים ושילובם בחברה, וללא ספק עשית זאת בעבר ותמשיכי כך בעתיד, גם בהצעות חוק וגם בלא מעט הישגים שהצלחת להשיג בנושא הזה. אפשר גם לציין, חבר הכנסת נגוסה, שהשנה בהחלט זכינו לראות שופטות מבני הקהילה האתיופית שנכנסו. כלומר עוד הישג שהוא חשוב לטובת שוויון בחברה הישראלית. כמובן יש עוד כמה צעדים שבוצעו במשרד המשפטים, וראשית, לפני כחצי שנה מונה במשרד המשפטים ראש יחידת תיאום למאבק בגזענות. היחידה הוקמה על רקע הבנה כי נדרשת פונקציה שתתאם בין הגופים השונים הפועלים במסגרת המאבק בגזענות. כך נעשה בעבר גם בתחום המאבק בסחר בבני אדם, מה שהוביל לשיפור המצב בישראל, שדורגה השנה ראשונה בעולם במאבק בסחר בבני אדם. שנית, כצעד משלים ימונה בחודשים הקרובים – שמח לראות אותך חבר הכנסת עיסאווי פריג', עוד מעט אנחנו מגיעים – למניעת גזענות ואפליה בכל משרד ממשלתי, שיהווה כתובת ברורה לתלונות על ביטויי גזענות ויהיה אחראי על הייעוץ השוטף למנכ"ל בתחום מניעת הגזענות. כמו כן, פועל המתאם החדש במשרד המשפטים לייצר פלטפורמות שיאפשרו הנכחה חיובית של יוצאי אתיופיה במרחב הציבורי ובשיח הציבורי, ובתוך כך בתקשורת. לבסוף מציינת שרת המשפטים שבראייתה ייצוג הולם וגיוון תעסוקתי הם כלי נוסף לצמצום הגזענות. גיוון תעסוקתי מפחית מתחים בין קבוצות האוכלוסייה השונות. בהזדמנות הזאת אני רוצה לומר שגם במשרד הכלכלה והתעשייה יש לנו לא מעט מסלולי תעסוקה שלמעשה נותנים פתרונות לבני מיעוטים שלמעשה באים אצלנו במשרד, לנשים, לחרדים, כל האוכלוסיות האלה מקבלות השתתפות, ואנחנו רוצים לראות אותם במעגל העבודה. מדינת ישראל מממנת עד 30% מהשכר שלהם למשך תקופה של - - - עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): - - - האוכלוסייה הערבית - - - שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: סליחה? עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): השר התייחס - - - ליוצאי אתיופיה - - - שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: לא, לא. אני התייחסתי, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, באופן ספציפי למסלולי תעסוקה שמופעלים במשרד הכלכלה והתעשייה. במשרד הכלכלה והתעשייה יש מסלולי תעסוקה ספציפיים עבור בני המיעוטים. כלומר, בעוד שכאן יבוא יהודי ברמת גן – לא יקבל; יהיה בן מיעוטים בפריפריה – כן יקבל. כלומר, המעסיק יקבל השתתפות של עד 30% משכרו בנושא הזה. מסכמת שרת המשפטים ואומרת שלפעולות שהיא מבצעת כיום יש השפעה משמעותית על צמצום הגזענות בישראל, והיא בטוחה שגם יהיו תוצאות משמעותיות בטווח הארוך. אני רוצה, חבר הכנסת עיסאווי פריג', לדבר גם על הסוגיה שדיברת, הנושא של חוק הלאום. חוק שאני הייתי שותף לו, חוק שהוא נכון. חוק שמגדיר, חבר הכנסת פריג', את מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. זאת מדינת ישראל, חבר הכנסת פריג', זאת מגילת העצמאות. לשם כך קמה מדינת ישראל - - יעל גרמן (יש עתיד): - - - שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: - - המדינה היחידה בעולם, חבר הכנסת פריג', שהוא מדינת הלאום של העם היהודי. קריאות: - - - היו"ר טלי פלוסקוב: חברים, נא להירגע. נא להירגע. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: אני, אגב, רוצה - - - היו"ר טלי פלוסקוב: חברת הכנסת יעל גרמן. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: - - - חבר הכנסת פריג', המקום היחיד שבני מיעוטים זוכים לדמוקרטיה וחופש במזרח התיכון הוא כאן במדינת ישראל. יש כאן זכות הצבעה - - - קריאות: - - - היו"ר טלי פלוסקוב: חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, זה לא מכובד. זה לא מכובד. לא מכובד. עיסאווי פריג' (מרצ): - - - תחפש את - - - שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: חבר הכנסת פריג', כאן - - - היו"ר טלי פלוסקוב: הנה, אתם עושים עכשיו את אותו דבר. תנו בבקשה כבוד לשר. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: - - - וגם יכול להגיד לך, במהלך הכנסת העשרים, חבר הכנסת פריג', חוקק חוק הלאום שמגדיר את מדינת ישראל כבית של העם היהודי. המדינה היחידה בעולם. מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): - - - שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: גם לכם וגם לבני המיעוטים יש זכות שווה ללכת להצביע, להיות כאן חברים - - היו"ר טלי פלוסקוב: חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, אני אקרא אותך לסדר. אני לא רוצה לעשות את זה. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: - - בנושא הזה. להיות חברים בנושא הזה, חבר הכנסת עיסאווי פריג'. אלה למעשה עקרונות היסוד במגילת העצמאות, ואנחנו נעמוד ואנחנו - - - עיסאווי פריג' (מרצ): גילית את זה אחרי 70 שנה - - - שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: נכון. ולכן אנחנו מגדירים את זה. ואנחנו נמשיך, כי מדינת ישראל בנושא הזה היא הבית הלאומי של העם היהודי, ואנחנו נקדם את אותה הצעה שעברה בקריאה טרומית, שכמובן הצעה - - - יעל גרמן (יש עתיד): למה - - - בני בגין? היו"ר טלי פלוסקוב: חברת הכנסת יעל גרמן. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: אני מוכן, חברת הכנסת גרמן. יש בידי את ההצעה של חוק הלאום. אני אשמח לשמוע ממך לאיזה סעיף את מתנגדת כאן. האם את מתנגדת לכך שמדינת ישראל הבית הלאומי של העם היהודי? האם את מתנגדת לכך - - - יעל גרמן (יש עתיד): אני בעד, אני לא מתנגדת. אני בעד החוק של בני בגין. עיסאווי פריג' (מרצ): - - - שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: האם את מתנגדת לכך שהמנון המדינה הוא התקווה? יעל גרמן (יש עתיד): אולי תאמר לנו למה אתה מתנגד לחוק של בני בגין. האם אתה מתנגד לחוק של בני בגין, אדוני השר? שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: האם את מתנגדת לכך, חברת הכנסת גרמן, שירושלים היא בירת ישראל? האם את מתנגדת לכך שמדינת ישראל - - היו"ר טלי פלוסקוב: חברת הכנסת יעל גרמן, כרגע זכות הדיבור לשר. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: - - תפעל ותקרא לקיבוץ גלויות? היו"ר טלי פלוסקוב: לא, זה לא ילך ככה. חבר הכנסת פריג', אני אבקש ממך לצאת. השר משיב. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: אני הייתי שמח, אגב - - - היו"ר טלי פלוסקוב: לא, אדוני השר. אני מבקשת ממך. יעל גרמן (יש עתיד): - - - עיסאווי פריג' (מרצ): - - - היו"ר טלי פלוסקוב: אתם הייתם פה, אתם הייתם פה, אתם דיברתם, וכרגע זכותו של השר להשיב. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: חברת הכנסת גרמן - - יעל גרמן (יש עתיד): האם אתה מתנגד לחוק של בני בגין? האם אתה מתנגד לבני בגין? שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: - - חברת הכנסת גרמן, הנה נמצאת כאן ההצעה של חבר הכנסת דיכטר, שגם אני באופן אישי חתום עליה. הייתי שמח לשמוע למה - - - יעל גרמן (יש עתיד): איפה נמצאת ההצעה של בני בגין? מדוע בני לא בא - - - היו"ר טלי פלוסקוב: חברת הכנסת יעל גרמן, אני קוראת אותך לסדר בפעם הראשונה. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: אני דווקא הייתי נותן לה להשיב. חברת הכנסת גרמן, למה את מתנגדת? עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אבל הוא שואל אותה. עיסאווי פריג' (מרצ): הוא שואל אותה. הוא שואל אותה. היו"ר טלי פלוסקוב: אני לא אתן. לא, אני לא אתן לכם להפריע. זה, עכשיו הוא שואל. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: שירושלים היא בירתה של העם היהודי? יעל גרמן (יש עתיד): - - - היו"ר טלי פלוסקוב: סליחה, סליחה, סליחה. אני אקרא אתכם לסדר. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: חברת הכנסת גרמן. אני לא מתבייש בזה, חברת הכנסת גרמן, שמדינת ישראל היא הבית של העם היהודי. לא מתבייש בזה. עיסאווי פריג' (מרצ): מה זה קשור? מה זה קשור לחוק הלאום? שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: ואני מציע גם לך לא להתבייש. יעל גרמן (יש עתיד): מדוע אתה מתנגד לחוק של בני בגין? שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: הסיבה היחידה, חברת הכנסת גרמן, שאנחנו כאן - - יעל גרמן (יש עתיד): - - - שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: - - היא בגלל שהיה קיבוץ גלויות של היהודים כאן. יעל גרמן (יש עתיד): מדוע אתה מתנגד - - - היו"ר טלי פלוסקוב: חברת הכנסת יעל גרמן. יעל גרמן (יש עתיד): הוא פונה אלי. היו"ר טלי פלוסקוב: לא, את שואלת אותו, את לא משיבה לו. יעל גרמן (יש עתיד): לא, הוא שואל אותי. היו"ר טלי פלוסקוב: לא נכון. אני שומעת מה את אומרת. יעל גרמן (יש עתיד): אדוני השר, אני בעד החוק של בני בגין, שמדבר - - - שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: ואני בעד החוק של חבר הכנסת דיכטר. לכן אני הצטרפתי אליו. לכן, כל מילה שמופיעה שם, אני חותם עליה. ולסיכום - - - יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): גם על הסעיף של השפה - - - שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: קודם כול, אני שותף, חבר הכנסת ג'בארין, בנושא של ועדת השרים שבאה ומקדמת את הנושא של החוק. בנושא של השפה יישמר המעמד של השפה הערבית, אז הנה כאן אני בא ואומר לך גם את הנתון הזה. יעל גרמן (יש עתיד): וסעיף הקבלה? שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: וסעיף שאומר, חבר הכנסת - - - יעל גרמן (יש עתיד): חוק הקבלה, שהכנסתם בפנים לחוק - - - שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: חברת הכנסת גרמן, אני סומך את ידי על החוק הזה, שמדינת ישראל, בהחלט - - - יעל גרמן (יש עתיד): - - - שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: מוגדר שם, חברת הכנסת גרמן, שירושלים היא הבית של העם היהודי, מדובר על נושא של קיבוץ גלויות. יעל גרמן (יש עתיד): אני מדברת על הסעיף של הקבלה. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: מדובר על כך שמדינת ישראל תבוא ותושיט עזרה לכל יהודי באשר הוא בעולם, מסיבה אחת פשוטה: מדינת ישראל היא המדינה היחידה של העם היהודי בעולם. ולסיכום, בנושא של הגזענות, אנחנו נמשיך לבוא ולשמור גם על זכויות של בני המיעוטים במדינת ישראל, ולפעול לנושא של שוויון. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לשר. מה אתה מציע, אדוני? שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: אני מציע שאם רוצים עוד להמשיך לדון בזה באחת הוועדות - - היו"ר טלי פלוסקוב: אתה לא מתנגד. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: - - בוועדת חוקה או משהו כזה, אנחנו לא מתנגדים. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה. כן, רבותי. אני מבינה שאין פה סיכוי להסתפק בתשובתו של השר, לכן יש לנו שתי בקשות להבעת דעה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. נא לגשת למיקרופון. יש לך דקה. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, גברתי היושבת-ראש. אחרי כמעט 70 שנה של מדינת ישראל, נזכרו להחליט ולהגדיר מהי המדינה הזו. עמיתי חברי הכנסת, למישהו יש ספק שהשפה העברית היא השפה הדומיננטית במדינה הזאת? למישהו יש ספק בזה שירושלים היא עיר הבירה? מה אלה כל הקשקושים האלה? המטרה של חוק הלאום הזה נורא פשוטה, להגיד לאזרחים הערבים במדינת ישראל: אתם אזרחים מסוג ב'. זו המטרה. זה כתוב בצורה מפורשת ובצורה מובלעת בחוק. יום הגזענות בכנסת הוא יום חשוב. אני מברך את חברתי חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן על יוזמת היום הזה. היום הזה חשוב כאן בכנסת, כי כמו שראינו, גם היום, הכנסת היא גם מקור הבעיה; חלק גדול מהגזענות בחברה הישראלית זו גזענות שמטפטפת מלמעלה, מהשלטון. היו"ר טלי פלוסקוב: משפט סיכום. אורן אסף חזן (הליכוד): מה עם הגזענות של הערבים? הגזענים הכי גדולים. דב חנין (הרשימה המשותפת): מראש הממשלה וחבר חבריו, מטפטפת למטה לציבור. היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת אורן אסף חזן, יש לך דקה משלך. בבקשה לא להפריע. דב חנין (הרשימה המשותפת): ואני אומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, גזענות היא מחלה מסוכנת. היו"ר טלי פלוסקוב: משפט סיכום, בבקשה. דב חנין (הרשימה המשותפת): היא פוגעת קודם כול בקרבן המיידי, אבל אחר כך היא גם מחסלת את מי שחולה בה. ולכן המלחמה נגד הגזענות - - היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, אדוני. דב חנין (הרשימה המשותפת): - - גזענות נגד ערבים ונגד יוצאי אתיופיה ונגד יוצאי חבר העמים - - היו"ר טלי פלוסקוב: תודה לחבר הכנסת דב חנין. דב חנין (הרשימה המשותפת): - - ונגד כל אזרח במדינת ישראל, היא תפקיד ואחריות של כולנו בבית הזה. אורן אסף חזן (הליכוד): מה עם היהודים? מה עם גזענות נגד יהודים? דב, שכחת להגיד מה עם גזענות נגד יהודים. או שזה לא מפחיד אותך? היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. בקשה נוספת להבעת דעה, חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. בבקשה, אדוני. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, דקה. אני מבקשת לעמוד בזמנים. דקה לרשותך. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): אני אשתדל. גברתי היושבת-ראש, תודה רבה. חברי כנסת נכבדים, זה טוב מאוד שהכנסת, בניין הכנסת, אני מתכוון, מציין את יום המאבק נגד גזענות. אבל זה אירוניה – ואני לא אגיד את המילה "לעג" – שכאן במליאה אנחנו מדברים על המאבק נגד גזענות, במיוחד אחרי התשובה של כבודו, שיש לי כבוד מיוחד בשבילו, שר הכלכלה, אחרי התשובה שלו. לכן זה מחלה, לא רק סרטן, סרטן גרורתי שממנו לא רק קשה להחלים, אלא מחלה מידבקת שאפילו עם טיפול רדיקלי מאוד, קשה לחסל אותו. בכנסת יש שפע של חקיקה גזענית, במלוא המובן של המילה, ואנחנו עדים לזה, ודווקא הכנסת עכשיו דנה, במליאה הזאת, והנה הנוכחות שישנה, על העניין של הגזענות. אורן אסף חזן (הליכוד): - - - תתבייש. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): לכן מן הראוי היה שהיינו מסתפקים בציון המאבק נגד הגזענות - - היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): - - בוועדות, שאכן היו דיונים טובים ומעניינים ואובייקטיביים. וזו אירוניה שאכן בצורה הזאת, בתשובה הזאת של שר הכלכלה, הוא מסכם את הדיון נגד – בעניין הגזענות. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. חבר הכנסת אורן חזן, דקה בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני צפיתי בדיון שהיה פה מבעד למסכי הטלוויזיה, וחשתי מהר להגיע לתוך המליאה כדי לעשות סדר בברדק. אדוני חבר הכנסת דב חנין, לא היום, כמעט 70 שנה אחרי שהכריזו על המדינה היהודית, נזכרנו להגדיר מהי; כבר בהכרזת העצמאות דיברו על מדינה יהודית בארץ-ישראל לעם היהודי. בן-גוריון, זיכרונו לברכה, קרא ליהודים מכל העולם, אמר: פה זה ביתם ומבטחם של היהודים. אנחנו לא נזכרנו בזה פתאום. אתה רוצה שאני אזכיר לך על מה אז לא דיברו? אז לא דיברו על דמוקרטיה, אז לא התייחסו לאחרים ולשכנים. דב חנין (הרשימה המשותפת): אתה קראת את הטקסט הזה? אורן אסף חזן (הליכוד): אז דיברו על מדינה יהודית. דב חנין (הרשימה המשותפת): אתה קראת את הטקסט הזה? אורן אסף חזן (הליכוד): אתה והחברים שלך, אתם בוגדים בערכים שלנו. אתם שכחתם מה זה להיות יהודים. אתם שכחתם מה הייתה הרדיפה כלפי היהודים אז, וכמה היא קיימת בכל העולם. איזו עוד מדינה בעולם נותנת לאזרחיה הערבים שוויון זכויות כמו בישראל? תשאל כל ערבי, גם בשטחים, גם בעזה וגם באום אלפחם איפה הוא היה מעדיף להיות, כולם יגידו לך כאן, בארץ-ישראל. עכשיו אני רוצה לחדש לך. אתם כנראה כל כך עתיקים וכל כך נוח לכם בכיסא, ששכחתם את המציאות. אבל אני והחברים שלי פה נזכיר אותה לכולם, ובזה אני מסיים, גברתי היושבת-ראש. היו"ר טלי פלוסקוב: כן, אדוני. אורן אסף חזן (הליכוד): ארץ ישראל ניתנה לעם ישראל לנחלה, לרשתה. זה הבית שלנו. קודם כול שלנו. כל מי שירצה לחיות פה לצדנו, נברך אותו. לא על חשבוננו. מי שיעז לנסות להעביר אותנו מכאן, אנחנו נשלח אותו מכאן. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה. אורן אסף חזן (הליכוד): ומילה אחת אחרונה, הגזענים הכי גדולים זה אתם. אתם שונאים יהודים. אתם מכים את עצמכם ומוכנים לקבל מכות כדי שאנחנו לא נהיה פה - - היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, אדוני. אני מבקשת לסיים. אורן אסף חזן (הליכוד): - - ואנחנו לא ניתן לזה יד. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת אורן חזן. אורן אסף חזן (הליכוד): ואנחנו גם נמחק לך את החיוך מהפרצוף. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, אדוני. אני מבקשת לסגור מיקרופון. אורן אסף חזן (הליכוד): את החיוך המכוער הזה אנחנו נמחק לך מהפרצוף. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): - - - אורן אסף חזן (הליכוד): שונאת ישראל. את שונאת ישראל. שונאת ישראל - - - את והחברים שלך. היו"ר טלי פלוסקוב: רבותי, מה ההצעות? היוזמים, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אני? היו"ר טלי פלוסקוב: לא, לא. אני שואלת אותך מה ההצעה שלך, לאן את רוצה להעביר דיון. אורן אסף חזן (הליכוד): ועדת חוקה. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): ביקורת המדינה. היו"ר טלי פלוסקוב: כולם מסכימים על העברת הדיון לוועדת ביקורת המדינה? קריאה: - - - ועדת החוקה. אורן אסף חזן (הליכוד): - - - היו"ר טלי פלוסקוב: ועדת החוקה, אוקיי. אורן אסף חזן (הליכוד): אין לך מקום כאן. את בוגדת, את עוכרת ישראל. למה אתם לא מגנים פיגועים? למה אתם לא מגנים? תתביישו. היו"ר טלי פלוסקוב: רבותי, אני מבינה שאין הסכמה. חבר הכנסת אורן אסף חזן, אני קוראת אותך לסדר. אורן אסף חזן (הליכוד): למה אתם לא מגנים פיגועים? עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): - - - היו"ר טלי פלוסקוב: חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, את יזמת את הדיון. אני פונה אלייך כרגע - - - עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): - - - אורן אסף חזן (הליכוד): - - - היו"ר טלי פלוסקוב: לא, לא. אתם לא נותנים להמשיך. אני לא מתכוונת עכשיו לשמוע עוד חברי כנסת. זמן הדיבור תם. כרגע – לא הסתפקנו בתשובתו של השר, אני מבינה, וכרגע יש שתי הצעות. אתם הצעתם לוועדה לביקורת המדינה, מכאן הציעו לוועדת החוקה. אורן אסף חזן (הליכוד): ועדת חוקה. היו"ר טלי פלוסקוב: לכן אנחנו כרגע צריכים להצביע. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אין עדיפות למי שיזם? היו"ר טלי פלוסקוב: לא, אין עדיפות, יש הצבעה. ברגע שיש שתי הצעות זה עובר לוועדת הכנסת לקביעת הוועדה שתדון בנושא. אורן אסף חזן (הליכוד): יושבים פה, מקבלים משכורת, מקבלים - - - , נהנים מהכיסא וצוחקים על כולם מלמעלה. לא יודע, את יכולה לחייך עד מחר, את החיוך הזה אנחנו נמחק לך מהפרצוף. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): - - - אורן אסף חזן (הליכוד): - - - היו"ר טלי פלוסקוב: ההצבעה תהיה כזאת, רבותי, חברות וחברי הכנסת. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): - - - אורן אסף חזן (הליכוד): - - - היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת אורן אסף חזן, אני קוראת אותך לסדר בפעם השנייה. חבר הכנסת אורן אסף חזן, עוד מילה ואני קוראת אותך לסדר בפעם השלישית. ההצבעה תהיה כזאת: מי שבעד להסתפק בתשובתו של השר – מצביע בעד; מי שמצביע נגד – זה אומר להעביר את המשך הדיון לוועדת הכנסת לקביעת הוועדה שתמשיך דיון בנושא. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: אנחנו מסכימים לוועדת הכנסת. היו"ר טלי פלוסקוב: אתה מסכים לוועדה, יופי. אז אנחנו מצביעים עכשיו. שוב, עדיין אני אומרת, אני לא משנה עכשיו את הכללים. אמרתי, מי שבעד – זה להסתפק בתשובתו של השר, מי שנגד – זה לוועדה. לכן, תצביעו – מי שרוצה לוועדה, תצביעו נגד. אורן אסף חזן (הליכוד): אני בעד להעביר לוועדה. היו"ר טלי פלוסקוב: יש כללים פה. רבותי, יש פה כללים. בבקשה אל תלמדו אותנו. אני עכשיו אמרתי איך תהיה ההצבעה, תתנהגו לפי מה שאני הסברתי כרגע. מי שבעד להסתפק בתשובתו של השר – בעד; מי שבעד להעביר את הדיון לוועדת הכנסת – נגד. נקודה. נא להצביע. בבקשה, תבחרו כל אחד במה הוא מצביע. נקודה. יפעת שאשא ביטון (כולנו): מה הבעיה שזה יעבור לוועדה? היו"ר טלי פלוסקוב: אז זה אומר בעד ועדה. להצביע נגד זה בדיוק מה שעשית, זה לוועדה. יש כללים בהצבעות כאלה, נא להקשיב. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 13 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – אפס, 13 חברי כנסת מתנגדים, אין נמנעים. זה אומר שהמשך הדיון בנושא הזה ייקבע – בעצם הוועדה שתמשיך לדון בנושא הזה תיקבע בוועדת הכנסת. נקודה. תודה רבה.