קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר היום מנהלת בית-הספר התיכון "רבין" באילת אסרה על תלמידיה להניח תפילין היו"ר אמנון כהן: אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעה לסדר-היום שמספרה 1998 של חבר הכנסת שלמה בניזרי: מנהלת בית-הספר התיכון "רבין" באילת אסרה על תלמידיה להניח תפילין. בבקשה אדוני. שלמה בניזרי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גברתי השרה. אכן, כפי שאמר היושב-ראש, המקרה המזעזע שאירע בשבוע שעבר בבית-הספר "רבין" - תזכורת, אנחנו מזכירים פה את רבין - כאשר כמה תלמידים החליטו להניח תפילין ואחרים הצטרפו ובהפסקה אחד התלמידים הביא תפילין. עברה שם אחת המורות וראתה אותם, שומו שמים, יהודים מניחים תפילין בבית-הספר החילוני באילת. ואז, מייד אסרה עליהם בפקודה לעשות את הדבר הזה, חס ושלום, בין כותלי בית-הספר. דוד אזולאי (ש"ס): איפה זה אילת? בארץ-ישראל? שלמה בניזרי (ש"ס): אני לא יודע אם זה בארץ-ישראל, צריך לבדוק, גם מבחינה הלכתית. ואז, אותם תלמידים שהזדעזעו מהמקרה התקשרו אלי ושאלה בפיהם: איפה אנחנו נמצאים? ברוסיה? באיזה קומוניזם? במדינה אתאיסטית - - - היו"ר אמנון כהן: ברוסיה היינו מניחים תפילין. שלמה בניזרי (ש"ס): התכוונתי - בימים האפלים. באו ופנו ושאלו אם אני יכול לעשות משהו. אני הזדעזעתי כי אני יודע מה זה תפילין לעם היהודי. בכל יום אנחנו אומרים בתפילה: "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך". והגמרא במסכת ראש השנה, דף י"ז אומרת: מאי ניהו יהודי שלא מניח תפילין יום אחד בראשו נקרא פושע ישראל בגופו. כלומר, אנחנו יודעים שיהודים לאורך כל ההיסטוריה, גם כשהלכו ונשרפו בתוך כבשנים או הובלו בדרכם האחרונה, לקחו את אותם תפילין והיו מוכנים להישרף אתם, כי הבינו שהעם היהודי זה לא רק שם, זה לא רק "טייטל" יהודי. יהדות, צריך ליצוק בה תוכן, צריך ליצוק בה משמעות - - - שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): - - - שלמה בניזרי (ש"ס): היית צריכה להגיש הצעה לסדר-היום. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אין גבול - - - שלמה בניזרי (ש"ס): אני מקווה שהפרוטוקול קלט את דברייך וגם הטלוויזיה. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): - - - שלמה בניזרי (ש"ס): יפה. זה בדיוק מתאים ואני חושב שזה מסתדר גם עם מה שהתפרסם הבוקר על מה שהשרה מתכננת, הקמת ועדה במשרד החינוך כדי לחזק את לימודי התנ"ך בבית-הספר. אני מבין שזו תהיה מועצה ציבורית. דרך אגב, רק הסתכלתי בשמות שפורסמו, לא ראיתי איזה דתי, חרדי, או איזה רב – בכל אופן מדובר בתנ"ך, את יודעת. ראיתי שם מתפקרים מדעת. ראיתי את שמותיהם של ישראל סגל, דב אלבוים, בחורי ישיבה לשעבר. כלומר, הם אמורים לחזק את הלימוד, כאשר מי שמכיר את דעותיהם - - - קריאה: - - - שלמה בניזרי (ש"ס): כן, ממש. אני שומע שאת הולכת לחזק, מה לחזק? ריבון העולמים. תשמעי, כאשר אני שומע על מקרים, לפני זמן מה טיפלתי במקרה, גם הוא באילת, שאיזו מורה – או לצערי, הייתי קורא לה מעבר לחמורה - שבאה ומדברת בגנותו של דוד המלך, מדברת דברים שלא אעלה על הדעת או על דל שפתי, ובתוך כנסת ישראל, כאשר חברת הכנסת שלי יחימוביץ מספרת לנו פה דברים נוראים, כאשר אנו יודעים שבמסגרת טיולים של בתי-ספר לוקחים את התלמידים לכנסיות, לוקחים אותם למסגדים – לא ראיתי ערבים או נוצרים הבאים לבקר אצלנו בישיבות. כאשר הם הולכים למטיפים באבו-גוש דרך הצבא או דרך בתי-הספר, כאשר מורים מתבטאים נגד היהדות, ועכשיו החליטו פתאום לבוא ולחזק, למה, מה קרה, כי אני קורא – המטרה להגיע למקרה באילת - למה זה הוקם? "על רקע התרחקות תלמידים מתנ"ך ולנוכח הקיטוב ההולך ומתרחב בחברה הישראלית בין דתיים לבין חילונים". כלומר, אני מסתכל על המטרות. למה רוצים ללמוד תנ"ך? א. כי יש ריחוק בין דתיים לחילונים; ב. על רקע התרחקות תלמידים מהתנ"ך. תשמעי, אני למדתי בבית-ספר חילוני. אני מדי פעם מזכיר את זה. מה לעשות. כשאני למדתי תנ"ך, לא אהבתי תנ"ך. למה? כי כשלימדו אותי תנ"ך, לימדו אותי על-פי ביקורת המקרא של ולהאוזן ושפינוזה. ואת יודעת, כשהגענו לקריעת ים-סוף פתאום הגיעו אתי לגאות ושפל. כשהגענו למעמד הר-סיני, הגיעו אתי למרכבות האלים של אריך פון-דניקן, שבאו איזה יצורים מהחלל. כשהגענו לבריאה - - - שרת החינוך יולי תמיר: מעניין שאתה זוכר את זה. שלמה בניזרי (ש"ס): כן, אני זוכר, בעוונותי הרבים. כשהגענו לאדם וחווה, למה האשה יולדת בצער, אז אמרו לי – זו אנלוגיה. כדי להסביר את הצער של האשה צריך למצוא לה איזה תפוח שהיא החטיאה מישהו, וכל מיני דברים כאלה. כשמדברים על יהדות ועל דתיים ועל דת אומרים שהם חשוכים, זה דור העבר והכול. אז תגידי לי: איך את רוצה שתלמיד ילמד תנ"ך? הוא יגיד: רגע, אלה באים לדבר אתי עם חוקים ארכאיים של לפני 2,000 שנה. זה לא 2,000 דרך אגב, זה 3,319 שנים מאז מעמד הר-סיני, ואתם רוצים שאותם תלמידים שבאים ואומרים להם, סליחה, אלה חוקים כפייתיים, אלה חוקים ארכאיים, חוקים וחוקים וחוקים, מדברים בגנות התורה, הרבנים והצדיקים, ודוד המלך היה כך וכך ושלמה כך וההוא כך – נו, איך הוא יאהב את התנ"ך, תגידו לי, אם המורה לא מאמין? אני זוכר שאחת מהמורות לתנ"ך שלי היתה מייבאת בשר סוס מחוץ-לארץ, כי אז עוד לא היה בארץ, כנראה, והיא לא האמינה בתנ"ך. כשאדם לא מאמין במה שהוא מלמד, נו, אתה באמת מאמין שהתלמיד שיושב מולך – זה כמו מורה לספורט שיבוא וילמד ספורט כאשר הוא לא עושה ספורט והוא לא אוהב ספורט. איך הוא יאהב את התנ"ך? נו, באמת. אז ככה אתם רוצים להחדיר תנ"ך? זה מתקשר למה שקורה באילת, ריבון העולמים. אני קורא את התגובה של מנהל בית-הספר - העלו אותי לשידור ברדיו "קול אדום", אמרתי שאני אתן להם קרדיט פה, ואז הם נבהלו שם באילת ושלחו תגובה, שמכבדים את כולם, איש באמונתו, כמובן, והם רואים במצווה אחת מתרי"ג המצוות שנצטווינו. אם נצטווינו, למה אתם לא מלמדים את זה ולא מעודדים את זה? ומה הם אומרים? אנחנו מוכנים שתניחו תפילין, מי שרוצה, רק מה? אנחנו מבקשים בחדר צדדי, לא בפרהסיה. חס ושלום. לא בפרהסיה. אתם רואים? תגובה רשמית. יהודים במדינת היהודים. אתם מבינים? אל תעשו את זה בפרהסיה, אל תגידו בגת, אל תבשרו בחוצות אשקלון פן תשמענה בנות הערלים. אתם מבינים תגובה של בית-ספר שאומרת, אל תעשו את זה בפרהסיה, אולי נמצא איזה חדר צדדי, משהו נידח. אתם רוצים להיות יהודים? איך אמר מנדלסון את המשפט הנוראי, שמבחינתו אותו משפט הוא אנטישמי? – היה יהודי בביתך ואדם בצאתך. יעני, מה ההבדל בין יהודי לבן-אדם? זו איזו חיה כזאת שנקראת יהודי. אתם רוצים יהדות, תשימו את זה בפינה שם. ואחר-כך אנחנו מתפלאים למה לא אוהבים תנ"ך, למה לא אוהבים יהדות, למה עוזבים את הארץ בכלל. אנחנו רואים כל הזמן שהעלייה בירידה והירידה בעלייה, וכרגע דיברתם על בריחת מוחות. ראובן ריבלין (הליכוד): יותר עמוק זה למה לא אוהבים יהודים. שלמה בניזרי (ש"ס): אנחנו עצמנו, מה האחיזה שלנו בארץ? למה באים לכאן יהודים? כדי לספוג פה כל שש שנים בממוצע מלחמה או אינתיפאדה או התנתקות? בשביל מה הם צריכים את כל הצרות הללו? כדי לעשות מלחמות לא רצויות ולהיכשל בהן. בשביל מה צריכים לבוא לכאן? אז הם בורחים. אם יש משהו שמחבר – אני לא מכיר הרבה דתיים שעוזבים את הארץ, מכיוון שאנחנו מחוברים פה עם שורשים, ואם לא יהיה להם הדבק הזה שנקרא תנ"ך, יהדות, תורה, בטח שיברחו. למה שיישארו בארץ? כשאני קורא את התגובות הללו, אני יכול להתפוצץ מדברים מהסוג הזה, ובסופה של תגובה, גברתי השרה, מה כותבים שם? אם ירצו להניח תפילין אנחנו נסכים, אבל בתנאי שיביאו אישור מההורים. מדברים פה על בית-ספר תיכון, אנשים בני 17-16. כלומר, אנשים שעושים בחינות בגרות. בגרות, עד כמה שאני יודע, מעידה על בגרות, לא על ילדותיות. כלומר, כשהוא יוצא לאיזה בילוי הוא מביא פתק מההורים? כשהוא הולך לאיזה מקום או קורא איזה ספר, הוא מביא פתק מההורים? כלומר, אם אתם רוצים לעשות את העבירה הזאת, מה נעשה? אבל מה, תביאו אישור מההורים. אנחנו לא רוצים להיות אחראים לעוון הגדול הזה. זה אותו בית-ספר, עד כמה שאני יודע, או בית-ספר אחר באילת שהביאו אליו לפני זמן מה שלושה כמרים ועשו להם סיור. אחר-כך שואלים, רגע, נישואי תערובת. בטח. הם לא מבינים את ההבדל. אומנם, אני מחנך את ילדי שכולנו נבראנו בצלם, כולם בסדר – יהודי, ערבי, נוצרי; אבל - יהודי לבד וערבי לבד ונוצרי לבד, איש באמונתו יחיה לבית אבותם ולבית אימותם. איך אתם רוצים לחבר יהודי ליהדות בלי יהדות? אין דבר כזה. יהדות הולכת עם תורה, עם מצוות. ככה אתה יכול לחבר אותן. זה הקשר, זה הדבק שמחבר את כולנו. לכן, גברתי השרה, כשאני רואה את הדברים הללו, אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה. אני נזכר תמיד בסיפור בגמרא במסכת שבת, דף מ"ט. הגמרא מספרת שפעם היה יהודי אחד שקראו לו אלישע בעל כנפיים. והגמרא אומרת: למה קראו לו אלישע בעל כנפיים? שפעם אחת גזרה מלכות רומי הרשעה שלא יניחו תפילין, שכל המניח תפילין ינקרו את מוחו. והיה אלישע יוצא ומניחם בשוק. היה הולך בכוונה ואומר, אני אראה להם. ראה אותו קסדור, כנראה חייל עם דרגה, ורדף אחריו עד שהגיע אליו. כשהוא ראה אותו, הוא הוריד את התפילין, שם אותם ביד ושואל אותו הקסדור: מה זה ביד שלך? אמר לו: יונה. הוא מסתכל ורואה באמת יונה. נעשה לו נס במקרה. לאותו אלישע, על שם אותו נס שנעשה לו קראו אלישע בעל כנפיים. אבל, מסכנים התלמידים באילת. עוד לא זכו שייעשה להם נס, וביום שישי האחרון, אחרי אותו מקרה, כשהם חששו מהמנהלת, הם נכנסו לחדר צדדי, נעלו את עצמם, אמרו לי שנעלו את החלונות מכל הכיוונים והניחו תפילין. דמעות היו לי בעיניים, וגם עכשיו. שאנחנו במדינת היהודים שלנו יבואו וימנעו מילדים יהודים - נכון, בית-ספר חילוני. מה זה חילוניות? חילוניות היא שאין יהדות, מנותקים מהכול? איך אמר רב סעדיה גאון לפני אלף שנים? אין ישראל אומה אלא בתורותיה. מה שהופך אותנו עם יהודי זה לא שיש לנו "מכבי תל-אביב" או בניינים גבוהים. צריך אוניברסיטאות, צריך בניינים, צריך "מכבי", צריך כל מה שאתם רוצים. אבל בלי יהדות מה אנחנו שווים? מה אנחנו שונים מכל אומות העולם? מה הייחוד של העם היהודי? לכן, גברתי השרה, אני חושב שהדברים הללו, בשקלול של מכלול הדברים - קודם כול צריך לשמוע מה הולך לקרות בבית-הספר הזה, איך פותרים בעיות מהסוג הזה; וכמו כן, כשבאים לפתור בעיות, איך להאהיב את התנ"ך, איך להאהיב את היהדות, זה לא רק לעשות מסדר בוקר לצאת ידי חובה, שהנה עשינו ונתנו איזה משהו, וכבר אפילו בתוך תוכי אני מעלה כל מיני כיוונים של ספקנות למה זה נעשה, אבל בואו נדון לכף זכות. כף אשפה נשאיר בהזדמנות אחרת. אם רוצים באמת יהדות, אם רוצים לקרב את הנוער ליהדותו או לתנ"ך או אני לא יודע בדיוק למה, צריך לעשות את זה בדרכים קצת יותר עמוקות, ולא משהו שטחי כדי לצאת ידי חובה. תודה. היו"ר אמנון כהן: בבקשה, גברתי השרה, נקווה שזו לא תופעה שקורית בכל בתי-הספר בארץ. שרת החינוך יולי תמיר: חבר הכנסת בניזרי ידוע תמיד בלשונו הססגונית, אבל נדמה לי שלקית פה בססגוניות יתר. למיטב הבנתי, ולאחר שהתבררו הדברים וכל אשר קרה בבית-הספר, לטענתה של המנהלת היא לא התערבה בשאלת הנחת התפילין, אלא בשאלת הקמת דוכן בחצר להנחת תפילין, וביקשה מהתלמידים שאם וכאשר הם רוצים להקים דוכן כזה הם יתאמו את זה עם הנהלת בית-הספר ויגדירו את המקום שבכוונתם לעשות כן, בקשה שנראית לי לגיטימית. תחושת הרדיפה שאתה משדר בדבריך, חבר הכנסת בניזרי, לא השתקפה בדברים שאני שמעתי, אבל אני מוכנה לבדוק את העניין שנית. אמרתי, אני מוכנה לבדוק את העניין שנית. שלמה בניזרי (ש"ס): - - - שרת החינוך יולי תמיר: אלה הדברים שנאמרו לי כאשר בדקתי את העניין. אני מוכנה לבדוק את העניין שנית למען הסר ספק. אין לי שום סיבה לחשוד או לחשוב שמורה לא ייתן - - - ראובן ריבלין (הליכוד): השאלה אם היתה פנייה מסודרת לבדוק, אולי הפעילו תלמידים או באו תלמידים ואמרו אנחנו רוצים להניח תפילין. יש מושג יהודי - - - שרת החינוך יולי תמיר: חבר הכנסת ריבלין, זו אכן היתה תחושה, שהמעשה שנעשה לא היה אדם עם עצמו אלא משהו אחר. אמרתי, אשוב ואבדוק את העניין למען הסר ספק. אבל, חבר הכנסת בניזרי, תרשה לי לומר לך שני דברים: האחד – על אודות החינוך, והשני – על אודות התנ"ך. הלוואי שהיו נותנים לילד שחושב מחשבות חילוניות בבית-ספר שלכם את מידת החירות שנותנים לילד שיש לו אמונות דתיות בבית-הספר הממלכתי, שלא לדבר על הממלכתי-דתי. החירות היא לא חד-כיוונית. זכותו של ילד לחשוב מה שעולה על לבו, גם אם הוא דתי וגם אם הוא חרדי. ראובן ריבלין (הליכוד): אני אומר לחברי חברי הכנסת הערבים: תראו איך בדמשק נותנים כבוד - - - שרת החינוך יולי תמיר: הוא לא דמשק, חס וחלילה, הוא בשר מבשרי. מערכת החינוך שלו היא מערכת החינוך שלנו. פתחתי בדברי ואמרתי שאבדוק את העניין ויבוא העניין על תיקונו המלא. הערתי לחבר הכנסת בניזרי, שדיבר כאן בחום על בגרות ועל זכותם של אנשים להחליט איך להיות ואיך לחיות את חייהם, שהבגרות הזאת והאחריות הזאת והזכות הזאת נתונה לכל אדם צעיר באשר הוא, אם הוא דתי ואם הוא חרדי ואם הוא חילוני. גם הבעתי את צערי על כך שבחינוך החרדי זה לא ממש אבן יסוד של מערכת החינוך, גם לאלה שהגיעו לפרקם והם מתבגרים, ואולי אפילו מעבר לזה. דוד אזולאי (ש"ס): אולי כדאי שתבדקי מה קורה בחינוך החרדי. כנראה את לא יודעת מספיק. שרת החינוך יולי תמיר: עם חברתי, חברת הכנסת שלי יחימוביץ', נשמח לבוא יחד ולהעביר פעם שיעור בבית-ספר חרדי על יהדות חילונית. שלמה בניזרי (ש"ס): אם אפשר, ציטוט של אבא אבן. הוא אמר: יהדות זה מושג דתי, ואנו מנסים לחלל את המושג הזה שנקרא יהדות. שרת החינוך יולי תמיר: הערכתי לאבא אבן לא יודעת גבולות. בעניין הזה, כמו בעניינים אחרים, הוא טעה, בעיני. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): באותו סיור אני מוכנה להעביר שיעור בנושא תורת הפמיניזם. שרת החינוך יולי תמיר: אני אשמח. חבר הכנסת בניזרי, אני אשמח לקצת יותר פתיחות בכל מערכות החינוך שלנו. ולעניין התנ"ך. אני אדם חילוני שאוהב את התנ"ך, והתנ"ך הוא שלי בדיוק כמו שהוא שלך. לא לומדים את התנ"ך כדי לקרב את האדם ליהדותו אלא לעברו, לשפתו, לארצו, לתרבותו ולערכיו. יש פנים רבות לתנ"ך. אחת הסיבות שילדים רבים מאוד מתנתקים מלימודי התנ"ך היא שהם מזהים, ובטעות, קשר בין התנ"ך לדת ולמצוות. לא חד הוא בעיני. אפשר לקרוא את התנ"ך, וזה אולי היופי שבספר הזה, באלפי דרכים שונות. אפשר לקרוא את התנ"ך כיצירת מופת ספרותית, אפשר לקרוא את התנ"ך מתוך אהבה גדולה לארץ שאנו חיים בה, אפשר לקרוא אותו בכעס, במחלוקת, ואני חושבת שרק כך אנשים צעירים יוכלו להתייחס אל התנ"ך. שלמה בניזרי (ש"ס): זאת הסיבה שלא אוהבים את זה - כי קוראים את זה כך. שרת החינוך יולי תמיר: אני חושבת שאתה טועה. הלוואי שלימודי התנ"ך היו לימודים שנותנים לילד או לילדה את האפשרות לקרוא את התנ"ך באלפי דרכים שונות. המועצה הציבורית, בראשות השופט לשעבר מישאל חשין - אני הולכת עוד מעט לכנס שלהם - המליצה כמה המלצות. חלקן טובות ויפות בעיני. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אבל אי-אפשר לקרוא את הספר הזה קריאה תמה כאילו מדובר בהיסטוריה בלבד. שרת החינוך יולי תמיר: חס וחלילה, אבל אפשר לקרוא אותו מנקודות מבט שונות, ואני חושבת שחשוב לקרוא אותו מנקודות מבט שונות. אברהם מיכאלי (ש"ס): - - - שרת החינוך יולי תמיר: אנחנו חלוקים. והרי הוא ישב על המדוכה וחשב מה אפשר לעשות, והוא המליץ, ולא כל ההמלצות מקובלות עלי, אבל חלקן מעניינות ויפות. הוא המליץ להתייחס ולקרוא ולהאזין לתנ"ך באופן אחר. זה מאוד מקובל עלי, הרעיון שכל אדם צריך למצוא את נתיבו לספר התנ"ך, כי אם לא נותנים לו נתיב כזה, פעמים רבות הוא לא יקרא ולא ילמד ולא ישכיל. אני שמחה, חבר הכנסת בניזרי, אף שחלפו השנים, ואף שנמהלה מידת זלזול בדבריך עם חלוף הימים ושינוי דעתך, לא נשכחו הדברים שנאמרו לך בבית-הספר, אולי כי הם היו מעניינים. זכור את הדברים, את הפרשנויות, את השמות. לכן, אני חושבת שכל מה שמתבקש הוא לתת בבתי-הספר הישראליים מגוון נתיבים לתנ"ך. אני מאוד תומכת באמירה הבסיסית שאומרת מועצת התנ"ך, שיש לנו יצירה אדירה תחת ידנו ואיננו נותנים את הדעת על חשיבותה בחיינו. חברת הכנסת יחימוביץ' אמרה: חיינו הלאומיים, חיינו האישיים, חיינו המוסריים - כל אחד הוסיף פה את טעמו שלו, וזה טוב בעיני. לכן אלה שחושבים שאני מכניסה הטפה דתית לבתי-ספר טועים, ואלה שחושבים שאני מכניסה איזו בריחה מהדת גם הם טועים. יבחר האדם את דרכו. פתחתי בַּחירות של האדם הצעיר, ואסיים בה: בעיני, מחנך נותן כלים, לא מסקנות. אני יודעת, זאת עמדה מאוד לא פופולרית. כולם רוצים ששר החינוך ייתן את המסקנות, ואני רוצה לתת את הזכות לבחור ולחשוב. קשה מאוד להיות פוליטיקאי דמוקרטי באמת, אבל בעיני, זה הערך היחיד שאני יכולה לעמוד מאחוריו במלוא מובן המלה. אני מציעה שאברר שנית עם בית-הספר וגם עם ראש העיר, שהוא איש שעמדתו נחשבת בעיני, ואשיב תשובה לחבר הכנסת בניזרי. היו"ר אמנון כהן: בבקשה, חבר הכנסת ראובן ריבלין, הצעה אחרת - נושא אחד, ועדיף מסיעה אחרת. ראובן ריבלין (הליכוד): אדוני היושב-ראש, אני מאוד מודה לחבר הכנסת בניזרי שביקש ממני להישאר, כי זכיתי להיות שותף לנושא שהוא בהחלט בנפשנו. גברתי השרה הנכבדה וידידתי המאוד קרובה ללבי. כשאני קורא תנ"ך אני לובש כיפה, ואיני רואה בספר התנ"ך רק מצוות, משום שיש פה כל הסאגה, תולדות עמנו. אך כשאני קורא את תולדות עמנו בתנ"ך אני חובש כיפה, כי זאת גרסא דינקותא. ידיד משותף שלנו ושל חברך לחיים – אישך - טדי קולק, שרק נפטר לפני שבוע, ואותו הובלנו, אמר: אין חילונים ודתיים; יש יהודים שומרי מצוות ויש כאלה שאינם שומרים את כל המצוות. לי אין כוח לשמור תרי"ג מצוות, ובכל זאת תמיד אלבש כיפה. ולמדתי בגימנסיה העברית, וכאשר הנשיא השני של מדינת ישראל, יצחק בן-צבי, היה מלמד תנ"ך, היה חובש כיפה. לא שהוא האמין שיש לעשות זאת, אלא הוא ראה במושג מדינה יהודית-דמוקרטית את הצורך שלו להביע מה יהדותה של המדינה הזאת. להגדיר דמוקרטיה זה דבר מאוד קל. איך נגדיר מדינה יהודית? ואני יודע שהיום יש זרמים שמבקשים - דווקא אלה שמעולם לא הניחו תפילין מתעקשים בעקשנות גדולה שנשים תנחנה תפילין ליד הכותל המערבי, וזאת כל תכלית ראייתם את הדת היהודית. זאת התרסה. שרת החינוך, כאשר דיברת על החינוך העצמאי – אדם הרוצה לחנך את ילדיו לפי ערכי תנועת העבודה, אפשרנו לו זאת, המערכת אפשרה לו. אחד ירצה ללמוד לפי ערכי תנועת ז'בוטינסקי - הלוואי שהיו מקימים איזה בית-ספר לפי ערכי תנועת ז'בוטינסקי. בית-ספר ממלכתי צריך להיות קודם כול בית-ספר יהודי. מה שאת דורשת מהם הוא לא דבר שאת יכולה לדרוש מהם, כי כך הם בחרו, אבל אנו בבית-ספר ממלכתי יהודי לא יכולים לאסור. בשום פנים ואופן ולא יכולה לקום מורה או מנהלת בבית-ספר ממלכתי במדינת ישראל, אם מדובר בתלמידים יהודים - כפי שזה יהיה לגבי המוסלמים והנוצרים בעניינים שלפי אמונתם - ולומר להם: אתם לא יכולים להניח תפילין. תודה. היו"ר אמנון כהן: אדוני המציע, אתה מציע שנעביר את זה לוועדת החינוך של הכנסת? אתה מסכים. נצביע. מי שבעד - מסכים להעביר לוועדת החינוך. מי שנגד - להסיר מסדר-היום. אנו עוברים להצבעה, אפשר להצביע. בעד זה לוועדה, נגד זה להסיר. הצבעה מס' 28 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד - אין אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך והתרבות נתקבלה.