קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום הרחבת הסיוע בשכר הלימוד באוניברסיטה לסטודנטים עולים היו"ר קולט אביטל: אנו עוברים להצעה הבאה לסדר-היום, של חבר הכנסת אלכס מילר: הרחבת הסיוע בשכר הלימוד באוניברסיטה לסטודנטים עולים - הצעה לסדר-היום שמספרה 2172. חבר הכנסת מילר מעלה את הנושא בהתמדה. אלכס מילר (ישראל ביתנו): גברתי היושבת-ראש, חברי הממשלה, כנסת נכבדה, באתי לדבר על עניין שנחשפתי אליו במשך כל שנות שהותי פה בארץ. אני הכרתי את החבר'ה העולים, הייתי חלק מהם - אפילו עד היום. למדתי אתם לתואר הראשון שלי, וראיתי את הבעיות. אני רוצה למקד את הדיון שלי באותם עולים, גם סטודנטים, שנמצאים כאן בארץ ללא הורים. אני רוצה לבקש מכם לתאר לעצמכם מצב שהילד שלכם מגיע למדינה זרה מבחינתו בכל המובנים, חוץ ממובן אחד, המובן של הציונות, שזה הדבר היחיד שקרוב ללבו. הוא מגיע לארץ כי מדינת ישראל מביאה אותו לכאן כדי שילמד, כדי שיקבל השכלה, כדי שיתרום למדינה, אם בצה"ל ואם בעבודה במשק הציבורי או הפרטי. מה שקורה בעצם הוא שאותם ילדים, אותם צעירים, נמצאים במצב שאף אחד לא יכול לתת להם גב מיידי לבעיות הכלכליות שהם נחשפים אליהן בחיי היום-יום. גברתי היושבת-ראש, תראי מה קורה. מגיעים אותם צעירים למדינה, חלקם מגיעים בגיל בית-הספר, מסיימים בית-ספר, הולכים לצבא, תורמים למדינה, יוצאים מהצבא, ומתחילים ללמוד לתואר ראשון. אנחנו מכירים את האקדמיזציה במדינת ישראל, שלכל דבר היום צריך תואר ראשון, ואני לא כל כך מסכים עם זה, כי לא יכול להיות שהיום כמעט אי-אפשר להתקבל לעבודה בלי תואר ראשון. אין היום כמעט שום דבר שאדם שאין לו תואר ראשון יכול למצוא בו את עצמו; כמו שפעם היתה תעודת בגרות. זה המצב, והגלובליזציה משפיעה על כל העניין הזה. בסופו של דבר, אותם צעירים מוצאים את עצמם מחויבים ללמוד לתואר ראשון. אין להם הורים שיכולים להעניק להם בית כדי שהם יוכלו לחסוך ולהשקיע בלימודים. הם נאלצים לעבוד ולשכור דירה, הם נאלצים לעבוד ולהתפרנס גם בשביל לאכול, כי אין להם כאן הורים שיסבסדו להם את הדברים הבסיסיים. עד לפני כמה שנים מדינת ישראל לפחות תמכה בהם בתשלום שכר הלימוד - אני מדבר ספציפית על אותם צעירים שנמצאים בארץ ומטופלים על-ידי מינהל הסטודנטים. מינהל הסטודנטים הוקם בשנות ה-70 בדיוק בשביל זה - לטפל באותם צעירים שמדינת ישראל העלתה לארץ, כדי שיהיו חלק בלתי נפרד מבניית המדינה שלנו. בשנים האחרונות נוצר מצב שהשנה השלישית שלהם קוצצה. זאת אומרת, אחרי שנתיים לימודים – אני כבר לא מדבר על אלה שלומדים הנדסה, שהלימודים שלהם נמשכים לפחות ארבע שנים, ואם מדברים על מדעי הרוח זה שלוש שנים – השנה השלישית שלהם קוצצה, ואני כבר לא מדבר על השנה הרביעית. איך לדעתנו הם אמורים להביא את הכסף גם לשכר דירה, גם לאוכל וגם לשכר הלימוד? אין להם אדם אחד במדינה שיכול לעזור. הקריאה שיוצאת היא: או שתעזבו את הלימודים כי אין לכם איך לממן אותם, או שתחזרו למקום שממנו באתם, כי אדם לא יכול לחיות ברחוב, הוא צריך לגור היכן שהוא, הוא צריך לעבוד. על חשבון מה זה בא? זה בא על חשבון הלימודים האקדמיים שלו, ולכן ברור שאדם שרוב הזמן שלו צריך להשקיע בעבודה שתממן לו גם את שכר הדירה, גם את האוכל וגם את הלימודים, בסופו של דבר הוא לא מצליח להגיע לאותה רמה ששאר החברים שלו מגיעים אליה. הגשתי הצעת חוק שאמורה להסדיר את העניין הזה, וגם שוחחתי עם הגורמים שהטיפול בסטודנטים עולים הוא באחריות המשרדים שלהם, והבנתי שבעצם זה עניין של החלטה, לא צריך בשביל זה הצעת חוק. זה פשוט עניין של החלטה. צריך להחליט לגבי אותם סטודנטים בודדים, שההורים שלהם לא נמצאים כאן, והם מטופלים על-ידי מינהל הסטודנטים. אני לא מדבר על אלה שכבר עברה התקופה שבה הם מוגדרים כעולים, ובאופן כללי אני חושב שאחרי שהכרנו את המצב והעלייה הגדולה כבר נגמרה, אנחנו מבינים שהשנים שבהן הם מוגדרים כעולים אינן מספיקות. אותם עולים לא מצליחים לעבור את האינטגרציה - ואני לא מדבר על הקליטה - האינטגרציה שאנחנו פה עוברים, כשכל בוקר אנחנו מתעוררים לאיזו חדשה אחרת ואנשים שמגיעים מארץ זרה צריכים לעכל את כל העניינים האלה וצריכים לבנות את עצמם כאן. הגיע הזמן שנתחיל לחשוב על האפשרות להאריך את התקופה שבה הם מוגדרים כעולים, אבל זה עניין אחר. אני חוזר אל מה שדיברתי קודם. כמו שאמרתי, זה עניין של החלטה. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): לשנות את ההחלטה של מי? אלכס מילר (ישראל ביתנו): של שר הקליטה, של האוצר ושל כל הנוגעים בדבר. זה עניין של החלטה. זה עניין של העברת תקנה. היו"ר קולט אביטל: של מדיניות. אלכס מילר (ישראל ביתנו): נכון. אתה רוצה שבסופו של דבר אותם אנשים יישארו בארץ, שהם ימשיכו לבנות אותה. הבאנו אותם לכאן, ניתן להם מה שאנחנו יכולים בשביל שנוכל להגיד: חברים, הבאנו אתכם, נתנו לכם את כל הכלים האפשריים, תנצלו את זה. הרי הם תורמים למדינה, הם באו בלי ההורים, ההורים שלהם עדיין נמצאים שם, ורובם מתפרנסים בכבוד. אני מאמין שחלק גדול מהחבר'ה שמגיעים עושים את זה לא בגלל המצב הכלכלי של ההורים במדינה שבה הם גרים. הם מגיעים בגלל העובדה שהם רוצים להיות חלק מהמדינה שלנו. גם אנחנו צריכים לקחת אחריות. חייבים לקבל את האחריות לאנשים האלה. גברתי היושבת-ראש, אני רוצה להתייחס - ואני אגלוש קצת מהנושא - לעניין שאנחנו נחשפים אליו כל יום בתקשורת. היום זה כבר הגיע לממדים מאוד מדאיגים. שמענו היום על מהומות הסטודנטים נגד אותה ועדה שקמה, הוועדה לבחינת ההשכלה הגבוהה. זה אחד הדברים שאותה ועדה היתה צריכה לטפל בהם - בעצם מה זה השכלה גבוהה במדינת ישראל ואיך מקבלים אותה. אני לא חושב שהמסרים שיצאו מהוועדה הזאת, העלאת שכר הלימוד וקביעת שכר דיפרנציאלי למרצים – על זה היתה צריכה לקום הוועדה שאמורה לדבר על כל נושא האקדמיזציה במדינת ישראל, כל הנושא של ההשכלה הגבוהה במדינת ישראל. צריך לצאת מסר לסטודנטים מהמשכן הזה, שקודם כול הם צריכים לנהוג על-פי החוק, ואני גם קורא להם שלא לנהוג באלימות, וזה חשוב מאוד. נכון שהסטודנטים הם הלקוחות של ההשכלה הגבוהה, והם צריכים להילחם על זכויותיהם, אבל אלימות, זאת לא הדרך. זה דבר ראשון. לבסוף, אני קורא לשר הקליטה, למשרד הקליטה, למינהל הסטודנטים לשקול את הצעתי להרחיב את הסיוע לסטודנטים עולים בודדים בשכר הלימוד האוניברסיטאי. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה; ואני מבקשת לחזק את ידיך. היות שיש כסף לתוכניות אחרות – כמו תוכנית סל"ע - להביא אנשים לארץ, בואו נבדוק ונדאג קודם לאלה שנמצאים פה. בבקשה, אדוני השר. השר לקליטת העלייה זאב בוים: גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת מילר, גברתי היושבת-ראש, לגבי ההערה האחרונה שלך – אפשר לדאוג גם לזה וגם לזה, וזה מה שעושים. לכל הפעולות והתוכניות האלה יש תכלית אחת, וכיוון שזאת התכלית – שיהודים מרחבי העולם יבואו לכאן, יעלו וימצאו כאן את ביתם – זאת בדיוק הפעולה שעושה ממשלת ישראל עם גורמים נוספים בעולם היהודי, עם הסוכנות היהודית ואחרים. מובן שאין גבול למה שצריך לתת בתחום הזה, ולעומת זאת השמיכה הרבה פעמים קצרה. הצרכים מרובים מאוד, וכל אחד מאתנו שיושב פה – מי כמונו יודע עד כמה זה קשה. אני רוצה לברך את חבר הכנסת מילר על ההתבוננות שלו, על הדגש הזה בסטודנטים עולים בודדים, ובאמת צריך לומר, מצבם בעניין הזה הוא שונה משל פלחים אחרים של עולים. בכלל, צעירים שעוזבים משפחות ומגיעים לארץ, זה מעשה יוצא דופן ומיוחד. אנחנו מכירים כאלה שבאים לכאן כדי ללמוד, כדי להתגייס לצבא, כדי לשמש חלוץ לפני המחנה המשפחתי, ואחרי זה לא מעט מהם מביאים את המשפחות אתם, וודאי שהם זקוקים לסיוע מיוחד. בצד ההוקרה, הביטוי שלה צריך להיות סיוע מיוחד. אני רוצה לומר שכשמדובר בסטודנטים, אין צורך לומר שיש לנו גוף משותף – הזכירו פה את מינהל הסטודנטים, לא כולם מכירים אותו. הוא מסייע מדי שנה לכ-800 סטודנטים עולים בעלות של כ-110 מיליון שקל. הזכאות היא לתקופה של שלוש שנים, פרק זמן שמאפשר להשיג תואר ראשון, ובסך הכול אנחנו משקיעים למעשה כ-36,000 שקלים בסטודנט בשלוש שנות הלימוד שלו. כפי שאמרנו, החריגים שבקרב הסטודנטים, האנשים הצעירים המגיעים לארץ בתקופת התיכון, כבר בגיל 16-15, הם מה שאנחנו קוראים נעל"ה – נוער עולה לפני ההורים – והם מקבלים סיוע מורחב. לקבוצה הזאת יש סל של הטבות מהתיכון - אני לא אכנס אליו – וסיוע מהמינהל למשך שנתיים נוספות בזמן הלימודים האקדמיים בשווי של כ-24,000 שקל לסטודנט. מה שמבקש פה חבר הכנסת מילר זה בעצם להתייחס לבודדים האלה ולהרחיב למעשה את הסיוע כדי שיינתן לא רק שנתיים, אלא מעבר לזה, כפי שאנחנו נוהגים לגבי סטודנטים שלא עלו כל כך מוקדם, או לא עלו כבודדים - שסטודנט באשר הוא סטודנט יזכה כאמור לסיוע הזה. אם כן, יש לנו כוונה כזאת ובאנו בדברים. צריך לומר, כדי שידעו פה בבית וגם אלה שצופים בנו – חבר הכנסת מילר ביקש להביא הצעת חוק בעניין הזה, ובהידברות בינינו החלטנו שנהפוך את ההצעה הזאת להצעה לסדר-היום כדי לבשר על זה. באופן עקרוני יש הסכמה בנושא. אני אומר באופן עקרוני – אנחנו צריכים למצוא את דרכי הסיוע; אנחנו החלטנו שלא ראוי שנעשה את זה בחוק, אבל ההתחייבות – בוודאי המוסרית, אבל גם הממשית – עדיין עומדת לפתחנו, ואני חושב שאנחנו נמצא את הדרך. כאמור, אני פה, כשר לקליטת העלייה, עם מינהל הסטודנטים והשותפים שלנו – הסוכנות היהודית – נמצא את הדרך, גם בעזרת חבר הכנסת מילר וחבריו, למצוא את התקציב המיועד, כי פה מדובר בתוספת של כמה מיליוני שקלים להרחבה המבוקשת. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: אתה מציע להסיר את הנושא? השר לקליטת העלייה זאב בוים: להסתפק בדברים האלה. היו"ר קולט אביטל: להסתפק בתשובה. אלכס מילר (ישראל ביתנו): לא כדאי שנדבר על זה בוועדת העלייה והקליטה? היו"ר קולט אביטל: אבל אין צורך להעלות את זה בוועדה. השר לקליטת העלייה זאב בוים: אני לא חושב, כי אנחנו סיכמנו. אולי בוועדה, לאיזו אינפורמציה. אלכס מילר (ישראל ביתנו): אני מסתפק בתשובת השר. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. אתה מסתפק בתשובת השר.