קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום גידול במספר המאושפזים בכפייה בבתי-החולים הפסיכיאטריים היו"ר מגלי והבה: הדיון האחרון, שקצת נגענו בו בתשובת השר, אבל הוא זכותו של חבר הכנסת אברהם מיכאלי, הצעה לסדר-היום שמספרה 2285: גידול במספר המאושפזים בכפייה בבתי-החולים הפסיכיאטריים. בבקשה, אדוני. ישיב השר יעקב בן-יזרי, שר הבריאות. אברהם מיכאלי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני מודה לך על התשובה המפורטת הקודמת, ואדוני השר, זאת בדיוק המטרה שלנו, מכיוון שהיום אנחנו צריכים לשבת ולחשוב, ולא להגיע, חלילה, למצב שבו צריך לכבות אש. אנחנו רוצים שכנסת ישראל, אדוני השר, תחזק אותך בדבר הזה. כל תוכנית מפורטת, חשובה, שתגיש לוועדה – אנחנו, ככנסת, רוצים לעזור לך לקדם, אדוני השר, כדי להתמודד עם אותה החמרת מצב שלצערנו כבר קרתה. אדוני היושב-ראש, בהצעה הנוכחית אנחנו עוסקים בבעיה ספציפית חמורה, שגם פורסמה ועלתה בציבור לפני כמה ימים, נושא האשפוז בכפייה. לכאורה, לפי הדוח שפרסם משרד הבריאות, בתי-החולים הפסיכיאטריים היו אמורים לחגוג. על-פי דוח משרד הבריאות שהתפרסם, חלה בשנים האחרונות ירידה דרמטית במספר המאושפזים בבתי-החולים הפסיכיאטריים. אבל הרופאים עצמם, אדוני היושב-ראש, יודעים שאין סיבה למסיבה, כי רבים מהחולים שהופנו לטיפול במרפאות קהילתיות במקום לאשפוז בבתי-החולים הפסיכיאטריים – המרפאות הקהילתיות כנראה לא ערוכות לתת להם שירות. וכך קורה שחולים שנמצאים בקהילה, במקום שיהיו מטופלים, לפעמים מצבם מחמיר, או שאין מעקב ראוי ונכון אחריהם, ולעתים הם מגיעים לאשפוז במצבי כפייה, ובאחוזים שפורסמו – מדובר באחוזי כפייה, אדוני, שהם כמעט פי-שניים מהמקובל. מדובר פה באשפוז בהוראת הפסיכיאטר המחוזי ובאשפוז בהוראת בתי-המשפט. במקרים שבהם הפסיכיאטר המחוזי כנראה לא מצליח לשכנע אנשים שמערערים אחר ההחלטה שלו שאדם מסוים ראוי לאשפוז בכפייה, מבחינה משפטית יש כמובן לכל אדם זכות לערער – אנשים מגישים ערר לבית-משפט, ומספר המקרים שבהם בתי-המשפט מתערבים, ומחליטים לאכוף, כלומר לאשפז את אותם אנשים – שיעור המקרים האלה גם הוא גדל מאוד. מגיעים כך למצבים מאוד-מאוד לא טובים, מבחינת המערכת, שבהם מאשפזים בבתי-החולים, אדוני, אנשים שבעצם, מבחינת הרקורד שלהם, הם עבריינים, בצורה כזאת או אחרת, ובתי-החולים הופכים לבתי-כלא מסוג ב'. זה לא מצב שבתי-החולים הפסיכיאטריים יכולים להתמודד אתו, כנראה, ואותם חולים שמאושפזים בכפייה בבתי-חולים הופכים בעצם להיות גורמים מסוכנים במערכת. במקום להיות חולים רגילים, שמטפלים בהם, מתעסקים בכל הרקורד העברייני שלהם. לכן, אם הגענו לאחוזי אשפוז בכפייה גדולים כל כך, אנחנו צריכים לחשוב על כל הרפורמה שאדוני השר מוביל במערכת האשפוז של חולי נפש, ולבחון איך כל הפתרון שהולכים לממש דרך קופות-חולים, בצורה כזאת או אחרת, ייעשה בצורה נכונה – וחשוב מאוד לטפל בחולי נפש בקהילה, גם כדי להוריד את העומס מבתי-החולים וגם כדי לקלוט את החולים בצורה יותר אנושית – כדי שלא ייווצר מצב שבו בגלל הוויכוחים עם האוצר, אם כן או לא, וכמה כסף להעביר, במקום להיות מטופלים בצורה נכונה, אותם חולים, שהם בני אנוש, יגיעו לצערנו לאשפוז בכפייה. הדוח הזה הוא דוח מדאיג, אדוני השר, ואנחנו צריכים להיערך ולחשוב איך נפתור את הבעיה שעולה ממנו. תודה, אדוני. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת מיכאלי. אדוני השר, בבקשה. שר הבריאות יעקב בן-יזרי: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אין ספק שהנושא, כפי שפורסם השבוע בעיתון, הכניס קצת טלטלה וקצת זעזוע, אם כי צריך לקבל את הנתונים בפרופורציה הנכונה, וחשוב גם לקבל את הנתונים האמיתיים. זה לא בדיוק – יכול להיות שמישהו פרסם נתונים לא כל כך אחראיים, מבחינת המצב, כפי שפורסם באותו יום. מדי שנה משרד הבריאות – שירותי בריאות הנפש – מוציא את השנתון הסטטיסטי, המציג את נתוני השירות, ובו נתוני האשפוז, נתוני השירות המרפאתי בקהילה וגם שירותי השיקום – אם זה בפסיכיאטריה, אם זה בסיעוד ואם זה בכל מערכת בריאותית אחרת. מערך בריאות הנפש במדינת ישראל עובר בשנים האחרונות מהפך משמעותי, שהחל בחקיקת חוק שיקום נפגעי נפש בקהילה. החוק נחקק בשנת 2000 ויושם רק בשנת 2001. בהתאם לחקיקה זו הושמו כ-13,000 בני-אדם במסגרת שיקום בקהילה. כיום מדובר בכ-13,000 חולי נפש משוקמים, והיה לי הכבוד – היה לי העונג – לבקר במפעלים ובמוסדות, גם תעשייתיים וגם שירותיים, שחולי נפש משוקמים עובדים בהם. רבותי, אתם לא תבדילו בין עובד לעובד חולה. שניהם עוסקים באותה מלאכה, אם הלחמה, אם דברים עדינים לייצוא לחו"ל, והאחראים מרוצים מאוד. זאת מצווה כפולה - גם להציל את האנשים האלה וגם ליהנות מפירות עבודתם. זאת אומרת, יש שכר לעמל, כאשר אתה רואה את ההתפתחות הזאת, אם כי היא לא מספיקה וצריך להמשיך בה, להרחיב אותה ולהגדיל אותה. חוק זה איפשר את שחרורם של אנשים רבים ששהו באשפוז ממושך בבתי-חולים פסיכיאטריים. השלב השני של התהליך כלל צמצום מספר המיטות הפסיכיאטריות בבתי-חולים לפחות ב-50%. היו כ-6,500 מיטות לפני עשר, 12, 13 שנים, ונכון להיום יש 3,000 מיטות אשפוז פסיכיאטריות במדינת ישראל. זאת הבעיה, ומתמודדים עם זה. אנו בעיצומו של השלב השלישי, הקרוי "הרפורמה הביטוחית", שמשמעותו העברת האחריות הביטוחית לכלל הטיפולים של בריאות הנפש לקופות-החולים. כאן אני מצהיר חד-משמעית: לא תיסגר מרפאה ממשלתית אחת כל עוד לא יימצא פתרון על-ידי קופות-החולים. זאת אומרת, עם כניסתן של קופות-החולים לקבלת האחריות בנושא הפסיכיאטריה במדינת ישראל, הן ישתמשו בכלים הקיימים היום, נוסף על הכלים שיש לקופות-החולים. לא תיסגר מרפאה אחת כל עוד לא תהיה אלטרנטיבה משמעותית העונה על כל הדרישות בהתאם למה שאנחנו מעבירים אליהן. בתחום הפסיכיאטריה המשפטית, אנו עדים במרוצת השנים האחרונות - יש להבדיל בין פסיכיאטריה רגילה למשפטית. מדובר בחולים אשר מסכנים את עצמם ומסכנים את הסביבה. אלה אנשים שמאושפזים על-פי החלטת הפסיכיאטר המחוזי על-פי חוק טיפול בחולי נפש או לפי צו בית-משפט. שימו לב, שיעור המאושפזים על-פי חוק טיפול בחולי נפש עלה ב-4.7% ושיעור האשפוזים על-פי צו בית-משפט עלה ב-1.7%. רבותי, לא הייתי אומר "לא כצעקתה", אבל זאת חריגה שניתן להתמודד אתה בכלים הקיימים בידינו, ואנחנו מתמודדים עם זה. יש לציין שבמהלך השנים האחרונות, עם צמצום מספר מיטות האשפוז והשיפור בטכנולוגיות הרפואה, בעיקר בנושא הפסיכיאטריה - תרופות חדשות - קוצר משך האשפוז הנדרש כדי להביא את המטופלים לאיזון הרצוי שמאפשר את שחרורם מהאשפוז וחזרתם לקהילה. עם זאת, מהלך כזה כרוך בקושי של המטופלים לשתף פעולה ולהמשיך ליטול את התרופות. לא מספיק להוציא אדם מאשפוז עם הוראות לטיפול כזה או אחר אם המשפחה או החולה לא ישמרו ולא יקפידו על לקיחת התרופות, כי הן חלק בלתי נפרד מהתייצבותו והבראתו. בהעדר שיתוף פעולה ואי-נטילת התרופות עלולה לחול הרעה במצבו של החולה עד כדי צורך באשפוזו החוזר, ובמצב כזה לפעמים מחזירים את החולה. יש לזכור כי אחת הבעיות המרכזיות של מחלת הנפש היא העדר תובנה ומודעות לקיומה של המחלה. לא כל אחד מכיר בכך שהוא חולה נפש, ובדיחות הרבה מספרים על שחרור עם תעודה ביד וכו'. עקב כך, נפגעת ההיענות של המטופל להמשיך בטיפול הנדרש. בהעדר טיפול חלה הידרדרות במצבם של חלק מהמטופלים, עד כדי צורך לאשפזם, גם בכפייה, אם לפי החוק הרגיל ואם לפי צו בית-משפט, כדי לאפשר להם לקבל טיפול. מצב זה הביא לעלייה במספר האנשים המאושפזים בבתי-החולים. במסגרת חוק טיפול בחולי נפש, אשפוזו של אדם בהוראת אשפוז של הפסיכיאטר המחוזי עוברת בקרה נוספת באמצעות ועדה פסיכיאטרית מחוזית, שעל-פי חוק יש להציג את המטופל לפניה בתוך ארבעה ימים. אם אושפז אדם בתוקף חוק, וצריך להכניס אותו בכפייה, ועדה מחוזית חייבת לבדוק אם אכן היתה הצדקה לאשפוזו בכפייה. הוועדה מורכבת משלושה חברים: יושב-ראש שהוא משפטן ושני פסיכיאטרים, אחד משירות המדינה ואחד שלא משירות המדינה. הוועדה בודקת את המטופל ואת ההצדקה להמשך האשפוז הכפוי, או לחלופין לשחרורו מהאשפוז. במרוצת השנה האחרונה, במסגרת פיילוט שנערך אצלנו, מיוצגים המטופלים בפני הוועדה הפסיכיאטרית על-ידי עורך-דין מהסיוע המשפטי במשרד המשפטים. ייצוג זה מאפשר למערכת הפסיכיאטרית והמשפטית גם יחד לקיים בקרה נוספת על ההצדקה והצורך בהמשך אשפוזם של מטופלים אלו. אני מקווה שהמהלך הצפוי של הרפורמה הביטוחית ישפר את השירותים הניתנים בקהילה, ישפר את הנגישות ואת הזמינות של השירותים ויאפשר מתן טיפול טוב יותר לאזרחים, וכך יהיה אפשר למנוע חלק מההידרדרות במצבם של המטופלים בקהילה ולחסוך חלק מהאשפוזים בכפייה. תודה רבה, רבותי. היו"ר מגלי והבה: תודה לשר. מה אדוני מציע? שר הבריאות יעקב בן-יזרי: אני מציע להסתפק בתשובה הזאת. ממילא נושא הפסיכיאטריה לא עבר בחוק ההסדרים, ואנחנו מכינים הצעת חוק. אין ספק שהיא תעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות ותידון בה. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת מיכאלי? אברהם מיכאלי (ש"ס): מסכים.