קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום מצב החינוך במגזר הערבי בדרום היו"ר יצחק אהרונוביץ: הנושא הבא: מצב החינוך במגזר הערבי בדרום - הצעה לסדר-היום שמספרה 2408. השרה הצטרפה אלינו. חבר הכנסת אלסאנע, יש לך עשר דקות. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד השרה, זו הפעם השנייה שאני מעלה את נושא מערכת החינוך במגזר הערבי בנגב על סדר-יום הכנסת, מתוך מודעות לחשיבות החינוך. אני מאמין שהחינוך ייתן מענה על כל התופעות של עוני, של אבטלה, של אלימות, וגם את הכלים, כדי שהאוכלוסייה הערבית בנגב תוכל לתבוע את זכויותיה ולהתמודד עם הבעיות והמשימות שעומדות בפניה. אני רוצה להקדים ולציין שאני לא עושה זאת מתוך ניסיון להתנגח עם מערכת החינוך, אלא מתוך אחריות למערכת הזאת ושותפות עמה. התלמידים שלומדים בה הם הילדים שלנו. אני מעלה את זה גם כחבר הכנסת וגם כאב לילדים שלומדים במערכת. לא מספיק שיש כוונות טובות, אלא צריך לאמץ מדיניות, להציב מטרות, להגדיר יעדים ולקבוע כלים ודרכים להשיג את המטרות האלה. לפני כשבוע התקיים דיון באוניברסיטת בן-גוריון בהשתתפות השרה, ואני מצטער שבאיזו נקודה היתה תחושה כאילו שני הצדדים עומדים משני צדי המתרס - שרת החינוך ומנהלת המחוז מצד אחד וההורים מהצד השני. שני הצדדים עומדים באותו הצד והם נושאים באחריות להצלחות ולכישלונות. אני רוצה להעלות כמה נתונים שאני חושב שיש חשיבות רבה להתייחס אליהם כאל פרמטר, כמו מדחום שמראה באיזה מצב אנחנו נמצאים - האם אנחנו בכיוון הנכון, האם הדבר מחייב שינוי מדיניות. על-פי הנתונים הקיימים, הילדים הערבים בנגב הם 60% מהילדים הנולדים בבית-החולים "סורוקה". פרופסור ברוורמן, רק כביש מפריד בין אוניברסיטת בן-גוריון לבית החולים "סורוקה". בבית-החולים אנחנו 60%, אבל באוניברסיטה אנחנו לא מגיעים ל-2%, וזו הצרה הצרורה. אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): כשאני נכנסתי היו עשרה סטודטים, היום - 270 סטודנטים - - - טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): נכון, אין ספק. אני אתייחס לעניין של חשיבות האוניברסיטה כמנוף לקידום החינוך. לדעתי, יש הרבה מה לעשות. יש כאן חוברת עבת כרס עם נתונים, ואחד המדדים הוא הזכאות לבגרות. התמונה העולה משיעורי הבגרות ברורה. במעבר משנת תש"ס לשנת תשס"א היה זינוק גדול מאוד מ-16.8% ל-27.7%. כלומר, המעבר היה חד, והזינוק היה משמעותי מאוד - מכ-17% לכ-28%. אבל מה התרחש מאז? מאז ועד היום אנחנו בתחום הזה, ובתשס"ה הגיע הנתון ל-26.6%. כלומר, בחמש השנים האחרונות אנחנו מדשדשים במקום. אין התקדמות בהישגים לעומת מה שהיה, והזינוק היה בין תש"ס לתשס"א. בשיעור הלומדים בכיתה י"ב חלה עלייה. בשנת תש"ס למדו רק 63%, והשנה למדו בכיתה י"ב 71%. זו עלייה נכבדה מאוד. מצד שני, זה מצביע על 28% שלא מגיעים לכיתה י"ב ונושרים בדרך. יש לציין שאחת התופעות קשורה לבנות ולהעדר בנייה של בתי-ספר תיכוניים ביישובים הלא-מוכרים. אני יודע שהיום משרד החינוך הולך ומאמץ רעיון להקמת בתי-ספר תיכוניים. אבל לדעתי זה יכול לתת מענה חלקי. זה לא ייתן מענה מלא לתופעת הנשירה. בעניין הזכאות בקרב הלומדים - במדד זה חלה נסיגה מתמדת. בתשס"א היה השיעור 44%, בתשס"ג - 40% ובתשס"ה - 37%. דהיינו, חלה ירידה עקבית של כ-7% בשיעור הזכאות בקרב הלומדים בחומש. למשל, ברהט היתה ירידה במשך שלוש שנים, ומספר הזכאים ירד מ-185 ל-163. זו ירידה של 12%. שיעור הזכאים מקרב הלומדים ירד מ-47.7% ל-33.4%. נוסף על כך, אי-אפשר לדבר רק על הזכאות לבגרות, וצריך לדבר על איכות תעודת הבגרות. אצל מחצית התלמידים מספר היחידות לבגרות הוא מינימלי. היינו, מקרב הזכאים לבגרות בתשס"ה בחינוך הערבי בנגב שיעור הלומדים רק 25 יחידות או פחות לבגרות הוא 50%, לעומת 20% במערכת החינוך הערבית. המשמעות היא ש-40% מהזכאים לא עומדים בדרישות הסף של האוניברסיטאות, ורק 13% מהניגשים מתקרבים לסף הכניסה למקצועות ריאליים ויוקרתיים. כאשר מסתכלים על זכאות לבגרות צריך להסתכל גם על נתון זה. לא אחת קורה שהרבה מהנרשמים לאוניברסיטאות לא מתקבלים, כך שהשיעור של הנדחים מקרב התלמידים הערבים בנגב מגיע ל-50% מהנרשמים לאוניברסיטאות. רק 78% מבני הנוער לומדים, לעומת 93% מהנוער היהודי בגיל הזה. מתוך אותם 78% לומדים - 46% לומדים בלבד, ו-32% לומדים ועובדים יחד. סוגיה אחת תמוהה ובלתי מוסברת לחלוטין היא החלת אזורי עדיפות לאומית בחינוך הערבי בנגב. בג"ץ כבר קבע בדיון ב-27 בפברואר 2006 כי מדיניות הממשלה בתחום אזורי עדיפות בחינוך כפי שהיא באה לידי ביטוי בהחלטה מס' 2288 של הממשלה אינה יכולה לעמוד, שכן היא מביאה לתוצאה שמפלה את המגזר הערבי לעומת המגזר היהודי. בג"ץ קבע כי מדיניות הממשלה מפלה ובלתי חוקית, ומביאה לתוצאה שמשמעה אפליה על בסיס לאום. הממשלה עושה הבחנה אסורה בין יהודים לערבים ויוצרת אפליה הפוגעת באופן שאינו מידתי בזכות לשוויון. אם נשווה את היישובים הערביים בנגב ליישובים היהודיים בנגב, שמקבלים את ההגדרה של אזורי עדיפות לאומית א' לצורכי חינוך - אבל לא כן היישובים הבדואיים בנגב, שכולנו יודעים מה מצבם הסוציו-אקונומי - אין שום היגיון באפליה ובהבחנה הזאת. גברתי השרה, כדי לקדם את החינוך יש לפעול כדי להכיל ולכלול את היישובים הערביים בנגב, כולם באזורי עדיפות לאומית א' לצורכי חינוך, הן בגלל הקריטריונים האובייקטיבים הן מכיוון שגם היישובים היהודים נכללים. אי-אפשר לקבל את הטענה שהמורים מקבלים תמריצים, כי אם אנחנו משווים בין התמריצים שמקבלים המורים במגזר הערבי בנגב לתמריצים שמקבלים המורים שנכללים בהגדרה של אזורי עדיפות לאומית א', לדעתי הפער הוא מאוד רציני ומאוד משמעותי. זה גם משפיע על רמת המורים שמגיעים ומלמדים. בעניין התשתית הפיזית, יש מחסור משמעותי מאוד בכיתות ובבתי-ספר. זה גם בגלל הגידול הטבעי, אבל זה לא נושא מפתיע. אפשר לדעת בכל שנה כמה תלמידים נכנסים למחזור, כי יש לנו נתונים של משרד הפנים על הילודה. לכן, לא צריכים להיות מופתעים. על-פי הנתונים שבידי, דרושה החלפה מיידית של 750 מבנים שמשרד החינוך עצמו מגדיר כפסולים, וצריך גם במהלך העשור להציב מטרה של הקמת 1,750 כיתות להשלמת הצרכים הנובעים מהגידול הטבעי. יש לציין שיש היום בעיה. כאשר אנחנו מדברים על 20 תלמידים לכיתה בכיתות א', ב' וג', הדבר יחייב הקמת עוד כיתות, וזה מחייב התייחסות מיוחדת לאוכלוסייה הערבית בנגב. בעניין השטח לתלמיד, לפי נתוני משרד החינוך עצמו, המופיעים בתוכנית הנגב, בחינוך הערבי בנגב מוקצים 1.7 מ"ר לתלמיד, לעומת 3.9 מ"ר לתלמיד היהודי בנגב ו-4.2 מ"ר לתלמיד היהודי בארץ כולה. לתלמיד הערבי יש פחות ממחצית השטח המוקצה לתלמיד בחינוך העברי. המחסור הזה אינו רק במרחב אלא גם בחדרים החיוניים ללימודים - חדרים ללמידת מדעים, מחשבים ועוד. בעניין גודל בתי-הספר, לפי נתוני משרד החינוך עצמו, בית-הספר הבדואי הממוצע גדול מאד, הרבה מעבר למקובל בישראל. בתי-הספר הערביים בנגב ענקיים. מתוך 35 בתי-ספר יסודיים בחינוך הערבי ביישובים המוכרים, רק בשלושה מוסדות יש פחות מ-400 תלמידים, וב-19 מהמוסדות הללו, שהם 54%, לומדים יותר מ-600 תלמידים. חמור מזה – בתשעה מהם לומדים יותר מ-800 תלמידים, ואין דומה לזה בחינוך העברי. היו"ר יצחק אהרונוביץ: אני מבקש לסיים. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אני רוצה להמשיך ולהתייחס - - - היו"ר יצחק אהרונוביץ: לא להמשיך. אני מבקש לסיים. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): בסדר. עניין חיבור בתי-הספר - גברתי השרה, לא יעלה על הדעת שבתי-ספר שהוקמו על-ידי משרד החינוך לא יהיו מחוברים לחשמל ולכבישי גישה. אלה לא בתים פרטיים. אלה מוסדות ציבוריים. מאז ינואר 2004 ניתן לחבר את בתי-הספר בכפרים הבלתי-מוכרים לחשמל, למים ולכבישים. הדבר לא נעשה, אף-על-פי שיש תכניות מיתאר של משרד הפנים. לדעתי, יש צורך במדיניות חדשה ומקיפה, בשיתוף פעולה עם האוכלוסייה בנגב, עם ההורים. אני חושב ששיתוף פעולה הוא דבר הכרחי ומאוד חשוב, כדי להביא למפנה בתוצאות ולמפנה במערכת החינוך הערבית בנגב. תודה רבה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת טלב אלסאנע. גברתי שרת החינוך, בבקשה. שרת החינוך יולי תמיר: אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת אלסאנע, היינו רק השבוע בדיון ארוך על שאלת החינוך במגזר הבדואי. אין ספק שיש שם מספר קשיים לא מבוטל, ואנחנו מודעים להם היטב. הקשיים הללו נובעים מכמה גורמים, שחלקם נובעים משנים רבות של קשיים, שנוצרו גם מהבדלים תרבותיים וגם מהבדלים של הקצאות משאבים. הם יוצרים היום מצב של קושי מתמשך שאנחנו מנסים בכל כוחנו לפתור אותו. אנחנו מקדישים לפעילות במגזר הבדואי משאבים מרובים, ואם תרצה - לא אקריא פה את כל מה שהוכן לי, זהו מסמך עב כרס - אתה יכול לקרוא את הפירוט הרב של כל הדברים שנעשים. אבל, תרשה לי לומר לך שמקומם אותי שגם כאשר נעשית פעולה - ואולי היא לא אופטימלית, ותמיד אפשר להשקיע יותר, ובוודאי עדיין לא הגענו ליעדים שהצבנו לעצמנו - נאמרים דברים לא מדויקים, וזו היתה הסיבה לכעסי בכנס. כידוע לך היטב, כל בתי-הספר שבנינו בתקופה האחרונה מחוברים לחשמל, למים, וחלקם לאינטרנט. כידוע לך היטב, בתי-הספר שנבנים במגזר הבדואי הם לא רק חדישים, אלא שיש להם בדיוק את אותה ההקצאה פר-תלמיד כמו בכל יישוב אחר. כלומר, אני לא רואה טעם, ואני חושבת שיש בזה טעם לפגם, שכאשר נעשים דברים, מעוותים את העובדות. החישוב למטר פר-ילד כמובן מביא בחשבון גם בתי-ספר לא תקניים, אבל אתה יודע שאנחנו נמצאים במהלך בנייה, שלא היה מואץ ממנו, במגזר הבדואי - גם בפזורה וגם ביישובים. אתה יודע שבתי-הספר החדשים - ואתה היית בחנוכת אחד מהם - הם מהיפים שאנחנו בונים בארץ. אתה יודע שנותנים בהם את המגוון הכי רחב של שירותים חינוכיים. כך שאני חושבת שצריך לתת תמונה מאוזנת ולו גם לצורך מידע לציבור, שידע שאכן נעשים דברים. לא הכול, כאמור, לשביעות רצונך, ובוודאי לא הכול מביא לתוצאות הנכונות. תכנית החומש עובדת במגזר הבדואי באופן משמעותי מאוד. אנחנו רואים שבאמת לא פרצנו את רף 28% של זכאות לבגרות, אבל אנחנו משאירים יותר ילדים בבתי-הספר ויותר ילדים ניגשים לבגרות. כלומר, במספרים המדויקים, אם היינו עכשיו עושים את אותה בדיקה סטטיסטית של מספר הילדים שניגשו לבגרות לפני חמש שנים, היתה עלייה ניכרת. אבל, נדמה לי שגם אתה תסכים אתי שכדאי לנו לעשות מאמץ ולהגיש לבגרות גם ילדים שאנחנו חושבים שלא בהכרח יעברו. זו עמדתי המוצהרת. אני לא בודקת בתי-ספר אך ורק לפי תוצאות הבחינות, אלא לפי כמה ילדים הם מגישים. אני שמחה שהם מגישים יותר ילדים, גם אם הממוצע יורד. על-פי הנכונות שלהם להשאיר ילדים בבית-ספר, עדיין לא הגענו ליעד הרצוי, אבל אני שמחה שהנשירה יורדת. הדברים האלה כמובן צריכים להיעשות בתוך מסגרת כללית של מהלך שגם המנהיגות של הקהילה הבדואית צריכה לקחת בו חלק, כי עיקר הנשירה שלנו היום, או לפחות למעלה מחציה, הוא בקרב בנות שיש עליהן לחץ קהילתי לחזור הביתה, ואתה יודע את זה. אתה צודק שאנחנו בונים יותר בתי-ספר סמוכים למקומות המגורים, בעיקר בפזורה, אבל גם שם תהיה הסעה, כי בפזורה תמיד תהיה הסעה. כך גם ביישובים, ואפילו בתוך רהט מסיעים. אם לא תהיה הירתמות של המנהיגות לעודד בנות להמשיך ללמוד, אנחנו לא נצליח במאבק הזה. אנחנו צריכים אתכם אתנו, כדי שהמאבק שלנו להשארת ילדים במסגרת החינוך יצליח. אין ספק שאנחנו צריכים להעלות גם את מספר הסטודנטים הבדואים. המספר עלה באופן ניכר מאוד. דבריו של חבר הכנסת אבישי ברוורמן נכונים, והוא מכיר את השטח טוב ממני, ונדמה לי שגם טוב ממך, בעניין השכלת סטודנטים במגזר הבדואי. חבר הכנסת אבישי ברוורמן, בדיוק דיברתי בשבחך, ואתה לא היית פה. אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): - - - שרת החינוך יולי תמיר: תצא - אני אמשיך. אני מדברת על עניין הסטודנטים במגזר הבדואי. אוניברסיטת בן-גוריון היא בהחלט חלוצה ומובילה בתחום הזה, והיא גם קידמה, בצדק ובדין, מרצים ופרופסורים מהמגזר הבדואי לתפקידים בכירים. שוב, אנחנו רק באמצע הדרך. לא הגענו ליעד שלנו. אנחנו רוצים להכפיל את מספר הסטודנטים הבדואים. אנחנו נצא בקרוב בתוכנית שאני חושבת שהיא מעניינת ונכונה כדי לקדם את הלמידה בקרב הסטודנטים מבני המיעוטים בכלל. אבל, בעניין הזה אנחנו צריכים להתקדם עקב בצד אגודל. אני מקווה שבשנה הבאה נצליח להגדיל את מספר הסטודנטים הבדואים ונצליח להגדיל את מספר הניגשים לבגרות. אני מאוד שמחה שדווקא בקרב הבנות יש לנו הצלחות אדירות, יותר מאשר בקרב הבנים. דרך אגב, זו תופעה ארצית, אבל במגזר הבדואי היא בולטת במיוחד. אם תסתכל על ממוצעי בחינות בגרות של הבנות, תראה שהם טובים מאלה של הבנים. שוב, אני לא אציג כאן את כל הפרטים, ואשמח לתת לך את התשובה המפורטת. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): גברתי, יש לי שאלה. אשאל שאלה בסוף. שרת החינוך יולי תמיר: אני רוצה לסיים, ואז אשמח לענות על השאלה. אני חושבת שאנחנו צריכים להביא בחשבון שני דברים שבהם אנחנו נשקיע משאבים בשנת תשס"ח: דבר אחד - הכנה לבית-הספר. אני יודעת שהמקום הכי חלש שלנו, ואין לי פתרון מלא כי עדיין לא קיבלנו לזה הקצאת משאבים, הוא הגיל הרך. יש לנו בעיה קשה עם הכנה לבתי-הספר, ושם אנחנו נקצה הקצאה ממוקדת בשנה הבאה. הדבר השני - אני מקווה שבעזרתכם נגיע למצב שיהיה לנו מספר גדול יותר של מתנדבים מהקהילה שמוכנים לסייע בבתי-הספר. אני יודעת שאחרי הכנס היה סוג של - ואומר זאת מאוד בזהירות - חוסר שביעות רצון והבעת מחאה כלפי אמאל על שיתוף הפעולה. אני חושבת שהיא עושה עבודה קהילתית מצוינת. אנחנו זקוקים לאנשים נוספים שעושים עבודה קהילתית, ואני חושבת שעם המנהיגות הבדואית אנחנו יכולים בהחלט להגיע להישגים. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): - - - יש גם בתי-ספר שהמצב שלהם הוא על הפנים. המטרה שלנו - - - לכן פעם אחת אני רוצה לראות שיש תוכנית, נניח לעשר שנים - - - שרת החינוך יולי תמיר: יש. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): שאנחנו רוצים להגיע - - - ובכל שנה מתקדמים עוד צעד. בעניין הנשירה, בעניין של - - - תוכנית שאנחנו יודעים שבעוד עשר שנים, 15 שנה - משיגים את המטרה. לא. כל פעם אנחנו - - - שרת החינוך יולי תמיר: יש תוכנית כזאת, גם בתחום הבנייה וגם בתחום ההישגים הלימודיים. אני אשמח לתת לך אותה. אנחנו בהחלט עובדים על טווחים ארוכים יחסית, של כחומש ואולי יותר מזה. אני בהחלט אשמח לתת לך, כי יש תוכנית כזאת ואנחנו עובדים על-פיה, ואנחנו משתדלים מאוד להגיע למצב שתהיה לנו יכולת לעשות מהלכים ארוכי טווח, כי המהלך הזה, כדי שהוא יצליח, צריך להתפרס על פני כמה שנים. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): - - - היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה, חבר הכנסת אלסאנע. שרת החינוך יולי תמיר: אתה צודק, אין בינינו מחלוקת, חבר הכנסת אלסאנע. אתה צודק. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה. השרה - מה מציעה? להסיר? להסתפק? טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): ועדת החינוך. שרת החינוך יולי תמיר: אין בעיה. אני אגיד בוועדת החינוך מה שאמרתי כאן. בשמחה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: בסדר. גברתי תשב, ואנחנו ניגש להצבעה. חברי הכנסת - נא להצביע. הצבעה מס' 23 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך - 8 נגד - אין נמנעים - אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: בעד - 8, אין מתנגדים ואין נמנעים, אני קובע שההצעה לסדר-היום מס' 2408 תעבור על-פי בקשת חבר הכנסת טלב אלאסנע ובהסכמת השרה לוועדת החינוך, התרבות והספורט.