קטע מדברי הכנסת
הצעה לסדר-היום
ציון חמש-עשרה שנה לפטירתו של מנחם בגין, זיכרונו לברכה
היו"ר קולט אביטל:
אנחנו עוברים להצעה לסדר היום שמספרה 2456, של חבר הכנסת גדעון סער: ציון 15 שנה לפטירתו של מנחם בגין ז"ל. בבקשה, אדוני.
גדעון סער (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני מבקש לדבר היום על אחד מענקי המנהיגים – לא רק של מדינת ישראל, אלא בעתיד לבוא ייאמר: מגדולי המנהיגים של עם ישראל לדורותיו – מנחם בגין ז"ל.
באמת, בימים האלה, כאשר יש תוכניות שונות במלאות 15 שנים לפטירתו, אנחנו חשים את הגעגועים שציבורים רחבים מאוד חשים כלפי מנחם בגין, ואולי בכמה מלים ננסה להבין מדוע.
קראתי באחד המאמרים שהוא צוטט באמירה: "כשאנחנו שירתנו את הציבור בממשלה", ובאותה מידה ניתן היה לצטט אותו אומר: "כשאנחנו שירתנו את הציבור באופוזיציה". אותו כותב, אני כרגע לא זוכר מי זה היה, תהה מתי שמענו איש ציבור מדבר במונחים האלה, של שירות הציבור בכהונה בחיים פוליטיים.
אני חושב שהממד הזה מאוד חסר היום בחיים הציבוריים, לפחות לפי תחושת הציבור. כל ההתנהלות, הצניעות, העובדה שאתה בא לחיים הציבוריים לא כדי שהדבר ישמש קרדום לחפור בו, לא כדי שהדבר ישמש לאיזה צורך אחר, אלא כדרך חיים.
הממד האידיאולוגי, זאת אומרת הפוליטיקה, כפי שהיא צריכה להיות במיטבה, היא זירת מאבק בין רעיונות. והפוליטיקה, כאשר היא מתקלקלת, כאשר הממד הרעיוני נעלם, הופכת להיות זירת מאבקים בין אינטרסים גרידא. הנכונות לשלם מחיר על האמונות והדעות שלך, שהמשמעות היא, כפי שאמרתי קודם, הנכונות לשרת גם באופוזיציה – ואולי אתעכב על זה בהמשך; ההבנה מה זה לשרת את הציבור שבחר בך לפי האמונות של הציבור שבחר בך, ולא מתוך ניסיון מטעם כזה או אחר לאמץ אמונה אחרת, שלא על-פיה נשלחת לשרת את הציבור; הכריזמה, שלא מושגת באמצעות של כוח או כפייה אלא מכוח האישיות ומכוח האמונה ברעיון שאתה מייצג.
אני חושב שאינני היחיד, אבל אני יכול להעיד על עצמי, שכמו אחרים שנקראו לפלא, לא היה שום סיכוי שהייתי מגיע לחיים ציבוריים ולחיים פוליטיים אלמלא בשלב מסוים, בגיל הנעורים, נחשפתי לאישיות ולמנהיגות של מנחם בגין ז"ל.
כל הצד ההומניסטי – אני ראיתי ביום שישי, באחת הכתבות שהיו בערוץ הראשון, את הפליטים מדרפור. חשבתי על הנושא הזה כעל נושא שאין שום סיכוי שהיה קורה לו מנחם בגין היה בשלטון ואולי אפילו בעמדת השפעה. ואם היה קורה, דהיינו אותם פליטים שנמצאים במעצר באוהלים רק משום שברחו ממקום שבו מתקיים ג'נוסייד, אם היה קורה – זה היה נפתר מייד אחרי שהיה משודר.
אולי אביא מתוך דברים שאמר מנחם בגין מעל הדוכן הזה ב-1979, שנתיים לאחר שהמעשה הראשון שעשה לאחר שהגיע לשלטון היה קליטת שתי קבוצות של פליטים וייטנאמים, שהסתדרו בארץ והתאקלמו וצאצאיהם חיים היום בארץ. הוא אומר כך: "לכבוד הוא לבית-הנבחרים של מדינת היהודים שהוא הראשון בעולם הדן בסוגיה האנושית הקשורה בפליטים הווייטנאמים הנמצאים במלזיה. ברגע הראשון שבו שמענו על הטרגדיה האנושית הזאת נקטנו יוזמה. מעל במת הוועד הפועל הציוני אני השמעתי את הקריאה לכל אומות העולם להודיע ללא דיחוי שכל אחת מהן מוכנה לקבל מספר מסוים של הפליטים האלה, המתאים לגודל הארץ או האוכלוסייה. האמת היא שזו הדרך היחידה כדי לפתור את הבעיה הזאת".
מיכאל איתן (הליכוד):
הוא אמר את הדברים האלה, אבל לא כך. אני מתכוון לאינטונציה.
גדעון סער (הליכוד):
אני מצטט, חבר הכנסת איתן. לא התיימרתי לחקות את האינטונציה, לפחות לא בהזדמנות הזאת.
הוא מספר כיצד כל הוועידות הבין-לאומיות או ההצעות לוועידה בין-לאומית, אין בהן תועלת אם הן לא כרוכות בנכונות מהסוג הזה.
הצד הדמוקרטי של מנחם בגין ז"ל: אני מצאתי בתוך ספר דברים שפורסמו מתוך עיתון "חרות" מ-1961, שבהם מנחם בגין מתייחס לרעיון הדמוקרטי, מה הם ששת היסודות של הדמוקרטיה. מאוד מעניין לקרוא את זה היום, כי יש הרבה מאוד דברים שהם אקטואליים. למשל, נושא הבחירה החופשית, חבר הכנסת ריבלין, שיכולה להתקיים רק כאשר היא יכולה להיות חופשית לחלוטין, רק בתנאים מסוימים, בין תוכניות ובין מועמדים, בלי לחץ גלוי או סמוי לפני מעשה הבחירה ובלי פחד מפני מה שנקרא סנקציות אחרי מעשה הבחירה. כל היסוד של הפרלמנט, שמפקח הלכה למעשה על הרשות המבצעת; העליונות של הרשות האזרחית על הכוחות המזוינים של המדינה, שאין לה סייג; העצמאות של המשפט והעליונות של המשפט על שאר הרשויות המדיניות; נושא העיתונות החופשית, כאחד מששת היסודות האלה - עיתונות חופשית, בלי צנזורה גלויה או נסתרת; וכמובן, דבר שהיה מאוד אקטואלי באותם ימים, הפרדה בין השליט לבין המפרנס, כדי שפרנסה לא תהיה תלויה בפוליטיקה.
גברתי היושבת-ראש, גם לבית הזה – הגדיר את זה באותו לקט מזכיר הכנסת אריה האן, שגם אז היה בן-בית בבית הזה, שלא היה לכנסת מעודה, לא לפני בגין ולא אחריו, ראש ממשלה שהתייחס אליה כפי שהתייחס אליה מנחם בגין. אני חושב שהמרכזיות וההבנה העמוקה של כל הפונקציות של הפרלמנט, הפיקוח על הרשות המבצעת, מלאכת החקיקה, במה אמיתית לדיון הציבורי שצריך להתקיים בכנסת, זה דבר שגם אליו אנחנו צריכים היום לחזור.
צריך להבין שמנחם בגין הקים קואליציה חברתית-פוליטית, ששרדה במלא עוצמתה עשורים אחרי שהוא עזב את החיים הפוליטיים. הקואליציה כוללת את כל הכוחות שלא היו חלק מהממסד. כל הציבורים: הציבור הדתי-לאומי, הציבור החרדי, הציבור המזרחי, רובו ככולו. הקואליציה הזאת הוקמה והיתה לא רק קואליציה פוליטית אלא גם קואליציה חברתית, שכוחה עמד לה שנים רבות; היא גובשה בתקופת מנחם בגין וכוחה עמד לה שנים רבות אחרי שעזב את החיים הפוליטיים.
אנחנו איננו יכולים לזכור את מנחם בגין ללא אזכור דרכו וללא הבעת נאמנות לדרכו, כי יש הרבה אנשים אשר מעלים את מנחם בגין ז"ל על ראש שמחתם אבל אין להם לרגע אחד כוונה ללכת בדרכו של מנחם בגין. דרכו של מנחם בגין היתה דרך של נאמנות שאין לה סייג לארץ-ישראל, נאמנות ואהבה גדולה לעם ישראל וגם אהבה למסורת והחשיבות של טיפוח המסורת והפונקציות החברתיות שיש לדבר הזה גם בחברה המודרנית.
אנחנו נמצאים היום, כפי שאמר איש פוליטי בכיר ממני לפני כמה ימים, בלבו של משבר מנהיגות מאוד גדול במדינת ישראל. אני חושב שהדרך לצאת מהמצר הזה היא לחזור גם לדרכו של מנחם בגין אבל גם לאופי ההנהגה ולהתנהלות שסמלה את מנחם בגין בחיים הציבוריים, שאליו מתגעגע העם עד עצם היום הזה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה, אדוני. אם יורשה לי, גם אם לא נמניתי עם מפלגתו, לציין את היושר, ההגינות, הסובלנות, שהשאירו בכולנו טעם של עוד. בבקשה, אדוני השר.
השר יעקב אדרי:
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, 15 שנים עברו מאז הלך לעולמו מנחם בגין ז"ל, ראש הממשלה השישי של מדינת ישראל. בתולדות עם ישראל ומדינת ישראל ייזכר מנחם בגין, בראש ובראשונה, כראשון לפרוץ את חומת האיבה שהקיפה את מדינת ישראל מאז הקמתה וכעושה השלום עם הגדולה באויבינו אז – מצרים. צעד זה הביא לשינוי קיצוני בעולם הערבי לגבי זכות קיומה של מדינת ישראל והתווה את הדרך להסכמי השלום הבאים עם שכנינו.
מנחם בגין הוא אשר הבין שחוסנה הלאומי של מדינתנו תלוי גם בחוסנה החברתי ובתחושת הלכידות הפנימית. לא פעם אחת נשא בגין דברים בזכות הצדק החברתי והצורך בתיקון חברתי. לדוגמה, מר בגין בנאומו בתחנת השידור החשאית של האצ"ל, במוצאי שבת ה' באייר תש"ח, לאחר ההכרזה על הקמת המדינה: "ובמדינתנו פנימה יהי הצדק השליט העליון, השליט גם על שליטיה - - - בל יהי ניצול, בל יהיה בביתנו איש – אזרח או גר – רעב ללחם, חסר קורת-גג, חשוך בגד או נטול השכלה ראשונית. וזכרת כי גר היית בארץ מצרים – צו עילאי זה יקבע את יחסינו אצל שכנינו. ו'צדק צדק תרדף' – צו עליון זה יקבע את יחסינו בין איש לחברו". ובחוברת "השקפת חיים והשקפה לאומית" כתב בגין: "השאיפה לתיקון החברה היא שאיפה אלמנטרית לצדק".
באישיותו של בגין השתלבו רגישות אנושית ואידיאולוגיה חברתית. לאחר שנבחר לראש הממשלה, ביולי 1977, החל בגין ביישום מדיניותו החברתית ובעשיית צדק חברתי. בקווי היסוד של הממשלה בראשותו הופיעו שני מרכיבים עיקריים: דיור וחינוך - שבהם ראה דרך לפתרון בעיית העוני. פרויקט שיקום השכונות שיזם היה המפעל החברתי הגדול ביותר שתוכנן אי-פעם בישראל. הוא הביא לשיפורים רבים בתשתיות, בשירותי הרווחה, בשיכון, בחינוך ובמעורבות הקהילתית בשכונות ובעיירות הפיתוח שהוזנחו במהלך השנים. כך גם חוק חינוך חינם לבני 16 ו-17 שהתקבל באפריל 1978. אין ספק כי צעדיו אלו של בגין הם אבני דרך בעשיית צדק חברתי ובגישור על הפערים.
במישור המדיני והבין-לאומי חתר בגין למניעת מלחמה ולעשיית שלום עם שכנינו. "תפקידנו העיקרי הוא למנוע מלחמה במזרח התיכון. יותר מדי דם יהודי וערבי נשפך באזור הזה. הבה נשים קץ לשפיכות הדמים שכולנו מתעבים", אמר בגין ביולי 1977. בנובמבר אותה שנה נחת מטוסו של נשיא מצרים אנואר סאדאת בישראל, וב-10 בדצמבר 1978 קיבל בגין את פרס נובל לשלום. חוזה השלום בין מדינת ישראל למצרים נחתם במרס 1979 בבית הלבן. זה היה חוזה השלום הראשון שנחתם עם מדינה ערבית.
בגין שאב את כוחו ונחישותו מהסבל הרב ומהרדיפה המתמדת שעבר עמנו בשואה, ועשה הכול לשמור על קיומה של מדינת ישראל. "רק אנחנו ניקח את גורלנו בידינו וננצח", אמר בגין בנאום לאחר הפצצת הכור בעירק. כך גם האמין כאשר הורה לצאת למלחמת לבנון הראשונה ולפעול לביעור קיני המחבלים ולחיסול תשתיות הטרור.
ככל שעוברות השנים מאז לכתו של בגין, מתחזקת ההכרה שהוא היה מגדולי מנהיגי המדינה והעם בדורות האחרונים - מנהיג ואדם שהקדיש את כל חייו למען תקומת העם היהודי וגאולתו ולמען עיצוב דמותה היהודית-הדמוקרטית של מדינת ישראל.
תארים רבים היו לו לבגין - מנהיג, מדינאי, ראש ממשלה ועוד - אולם מעל הכול ייזכר בגין בראש ובראשונה כיהודי גאה, עניו וצנוע, אוהב את הבריות ואהוב על כולם. יהי זכרו ברוך.
היו"ר קולט אביטל:
מה אתה מציע, אדוני? להסתפק?
השר יעקב אדרי:
להסתפק בדברי ובדברי גדעון סער.
ראובן ריבלין (הליכוד):
הצעה אחרת.
היו"ר קולט אביטל:
אני יודעת שהתקנון לא מאפשר, אבל לאור העובדה – אנחנו נאשר.
ראובן ריבלין (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, חברי המציע, אדוני השר, תלמידי מנחם בגין, מוקירי מורשתו וחניכי מורשתו, אדוני השר, 15 שנה אינן נקודת ציון שבה עורכים דברים מיוחדים. פעמים אומרים עשור, פעמים אומרים יובל, אבל 15 שנה - זו לא תקופה שבגללה מייצרים תהודה יוצאת מגדר הרגיל. והנה, שימו לב, דווקא 15 שנה אחרי הסתלקותו של מורי ורבי מנחם בגין, אין כמעט רשת טלוויזיה ואין כמעט אמצעי שידור שלא מקדיש תוכניות רבות להזכרתו ולהזכרת מורשתו. אולי כדאי להרהר ולשאול מדוע. האם אין זה בא משום הערגה, גם מצד מתנגדיו, למנהיג שידע מה הוא רוצה, שידע איך להוביל, שידע לנהוג במלחמה ובשלום בשום שכל ודעת, ביכולת לשנות עמדות שאחרים ייחסו לו כעמדות כאלה ואחרות? האם אין אנחנו כולנו, בארץ ובעולם, מתגעגעים קצת למנהיגים כמו מנחם בגין? האומנם, השר?
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה.