קטע מדברי הכנסת
הצעה לסדר-היום
ארבעים שנה לאיחוד ירושלים
היו”ר יולי יואל אדלשטיין:
אנחנו עוברים להצעה הבאה, הצעה רגילה לסדר-היום מס' 2916 של חבר הכנסת מאיר פרוש בנושא: 40 שנה לאיחוד ירושלים. גם בנושא הזה - תשובה והצבעה במועד אחר. לרשות חבר הכנסת פרוש עד עשר דקות.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, בכלי התקשורת הודיעו שעקב מזג האוויר החורפי בוטלו כל החגיגות של יום ירושלים, כך שאינני מבין מדוע השר שמשמש השר לענייני ירושלים לא נמצא כאן. הוא היה לפחות חוגג אתנו.
היו”ר יולי יואל אדלשטיין:
הוא נתקע בגשם.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
הוא נתקע בבוץ. הוא תקוע בבוץ.
עמיתי חברי הכנסת, היום מתקיימות חגיגות לציון יום ירושלים. כבן דור שביעי בירושלים, כמי שאבות אבותיו נמנו עם בוני ומחזקי גרעין היישוב היהודי במשך דורות בעיר העתיקה, ולאחר מכן היו גם בין מי שנקראים פורצי החומות ומקימי השכונות הראשונות מחוץ לחומות - בשבילי יום כזה הוא גם יום שמחה, ובמשפחה שמחים על כך שיש לנו שוב העיר העתיקה ואפשר לגשת אל הכותל המערבי, ומרגישים שמה נלקח מאתנו ל-19 שנה - יש לנו שוב.
אני מתנצל מראש אם אינני מצטרף בנאום הזה למלל שנשפך כמים גם בימים האחרונים - לא בשירה, אני לא רץ לתת פסוקים. אבל, בצער רב, אני אעשה את ההיפך מזה. אני אביע דברי ביקורת חמורים ואשמיע טענות קשות. אני גם אצביע על הפער הבלתי-נסבל והבלתי-נסלח בין המליצות של "לנצח נצחים" ו"לעולמי עד" לבין המציאות העגומה בשטח.
אדוני היושב-ראש, עומדות לרשותי כמעט עשר דקות, ולכן אתמקד בכמה נושאים עיקריים בלבד. 6,000 יהודים עוזבים את ירושלים מדי שנה. מדוע הם עוזבים? היושב-ראש לשעבר של הכנסת יודע שבעבר היו כאלה שניסו לומר שזה בגלל מחסור במקומות בילוי, אבל גם אז ידענו שקמחי, במכון ירושלים לחקר ישראל, במחקרים שלו מדי שנה, יודע שההגירה השלילית נובעת מיוקר הדיור ומקשיי תעסוקה. מי שרצה להתקדם בפריימריס, אם בעירייה ואם בכנסת, ניסה לרכוב על גל השנאה של מחסור במקומות בילוי בירושלים.
זו אחת האכזבות הגדולות שלי מיהודי כמו ראש עיריית ירושלים לשעבר, ראש הממשלה הנוכחי. הוא היה ראש עירייה עשר שנים - האיש שאני קיוויתי, עם רבים אחרים, שכאשר יגיע לעמדת ההנהגה במדינה הוא אכן יעלה את ירושלים למקום גבוה מאוד בסדר העדיפויות הלאומי. אני אומר במפורש: אכזבה ומפח-נפש ותקוות-שווא שהביאה את כולנו, כל שוחרי ירושלים וטובתה, לתסכול.
כאשר מר אולמרט היה ראש העיר - הייתי סגנו, ואני יכול להעיד שחרף הביקורת שנמתחה עליו יש לו גם קבלות. הקבלות הן על עשייה מרשימה בתחומים שונים, והוא וסגניו וחברי המועצה כולה. ניהלנו מאבקים קשים עם הממשלה - עם הממשלות השונות - ונתקלנו בקשיים לא מעטים, והייתי אומר, גם בחוסר רצון אמיתי לשיתוף פעולה. לכן היתה תקווה גדולה שבתפקידו החדש כראש הממשלה הוא יעמיד את ירושלים במקום הראוי כבירת העם היהודי בפעילותו הממלכתית.
לא נוח לי לציין, מטעמי צניעות, אבל בכל זאת אעשה זאת, אך ההחלטה הראשונה שאני קיבלתי כסגן שר הבינוי והשיכון, כשהייתי ממונה על המשרד, היתה להעביר סכום של 7 מיליוני שקלים לחיזוק התשתיות במזרח-ירושלים, ועשיתי את זה בהעברה מסעיף לסעיף. אני הבהרתי אז לבכירי האוצר כי אין ריבונות על שני חלקי העיר המאוחדת, אם לא נדאג ביושר וביעילות לכבישים, לחשמל, למים ולקווי ביוב גם במזרח-ירושלים. זו גם היתה ההנחיה שלי לבכירי משרד השיכון: לסגור את הפערים בין שני חלקי העיר למען אחדות העיר.
נכון, היו בכל השנים קשיים תקציביים, אבל מר אולמרט היה גם שר התמ"ת והיה אפילו שר האוצר, והוא נהיה לראש הממשלה, ולצערי הוא פשוט שכח את כל מה שחווה על בשרו בעשר שנות כהונתו כראש העיר.
שוב אני אומר שלא נוח לי, אבל אני מזכיר שבימי שירותי במשרד השיכון הנחנו את היסודות לשכונת הר-חומה, ודווקא אהוד, כראש העיר, לא הרפה ממני ולא נתן לי מנוחה: נו, מתי אתה יוצא כבר עם המכרזים להר-חומה? היו קשיים מדיניים מול ויכוחים ללא סוף מבית עם אנשי השמאל, ובכל זאת, ברוך השם, קמה ומוקמת בתנופה שכונה לתפארת, וכולנו יכולים עכשיו להיות גאים בה.
ומה עשה ראש הממשלה בשנה הראשונה לכהונתו למען הדיור לזוגות צעירים? מה הוא עשה? אף אחד לא יודע להצביע. לא זו בלבד אלא שבעת כהונתו - אומנם לא בתפקיד ראש הממשלה אבל כאחד שהקים את הממשלה של שרון - הוקפא החוק לעידוד ירושלים, חוק שאני הגשתי ואושר בכנסת לפני שש שנים. מטרת החוק היתה לתת מענקים והטבות כדי לעודד את הדיור בירושלים ולהיאבק בהגירה השלילית. כמה חודשים לאחר שהחוק נחקק, הוא הוקפא כידוע במסגרת השרירותיות ששוררת פה בבית הזה, במסגרת חוק ההסדרים, וזה היה על-פי דרישת האוצר.
אני חייב לציין שבמהלך התקופה שבין אישור החוק שלי להקפאתו, רכשו כמה עשרות מתושבי העיר דירות או שהרחיבו את דירותיהם, כי החוק גם אפשר למי שמרחיב את הדירה לקבל מענק בהסתמך על מה שהם קראו אז "חוק פרוש", וקבוצת אזרחים אף עתרה לבג"ץ, ושבעה שופטים קבעו בהחלטתם שאי-אפשר לבטל הטבות שחוק הכנסת הבטיח, ואותם אזרחים אכן זכו בהטבות, אך החוק הוקפא שוב לגבי כל האזרחים האחרים.
אני שואל, מדוע לא יכול היה ראש הממשלה להטיל את כל כובד משקלו לחידוש תחולת החוק? מדוע לא עשה כן כדי לעודד זוגות צעירים לרכוש דירה בירושלים? לי אין תשובה.
אדוני היושב-ראש, אני מבקש סליחה, אבל שוב לא נוח לי ואני חייב להזכיר כי בימי במשרד השיכון הוצא וגובש פרויקט התחדשות עירונית, קרי פינוי שכונות ותיקות בכל הארץ ובניית שכונות חדשות תחתיהן. אני עוקב אחר יישום הפרויקט הלכה למעשה, בעיקר בירושלים, והתוצאות לצערי הן דלות ועגומות. הנה עוד מחדל של ראש הממשלה מר אולמרט ועוד חוסר מעש בכל הנוגע לירושלים.
ומה אנחנו שומעים מישיבת הממשלה השבוע, שהוקדשה לירושלים? שמענו על תוכנית השקעות בעלות של 5.7 מיליארדי שקלים, שתתפרס על חמש שנים. אבל מי שמצוי בנושא יודע כי מדובר במחזור של תוכניות שאושרו בעבר, והתקשורת גם כינתה את מסכת ההחלטות, ובצדק, הונאת הציבור. ואני אומר: הונאת הציבור והונאת ירושלים.
אדוני היושב-ראש, כאשר מציגים תוכניות שכבר אושרו כאילו הן חדשות, זו אכן הונאת הציבור. אבל מסתבר שמר אולמרט זכה למוניטין כזה של מי שמחלק שטרות. קראתי גם בעיתון "הארץ" שראשי רשויות מקומיות בצפון הגיבו בספקנות על הבטחותיו של מר אולמרט בעת סיור שהוא ערך השבוע אצלם, ואמר זאת גם שלמה בוחבוט. איך הוא אמר? "אני לא יכול להאמין". אני אשתמש באותן מלים עצמן לגבי ירושלים. אני לא יכול להאמין שמר אולמרט מתכוון בכלל ליישם את תוכניות ההשקעות, אפילו זו הממוחזרת, התוכנית שהוצגה לכבוד יום ירושלים. אני חושב שהיא הושמעה כמס שפתיים, כדי לצאת ידי חובה בלבד, ואני אומר זאת מתוך כאב ומתוך דאגה. באחד העיתונים נכתב עוד, כי תוקם ועדת חקירה נוספת על המחדל הזה.
אדוני היושב-ראש, כדי למנוע את הכיבוש הדמוגרפי של רוב ערבי בתוך 12 שנה יש לחדש לאלתר את תחולת החוק לעידוד ירושלים, שהזכרתי אותו קודם. לא מפני שזה חוק פרוש, אלא מפני שזה המינימום ההכרחי למשוך זוגות צעירים לעיר ולאפשר גם למשפחות ברוכות ילדים להרחיב את דירותיהן. המינימום ההכרחי.
יתר על כן, יש תוכנית מצוינת, שגובשה לאחרונה במשרד השיכון, ואני רוצה להחמיא לשר שטרית ולמנכ"ל אריה בר - תוכנית סיוע לזכאים באמצעות השתתפות בהחזרי משכנתה. תקופת הסיוע אמורה להיות עשר שנים, וההשתתפות הממשלתית תקטן עם הזמן מ-550 שקלים עד ל-100 שקלים לחודש בשנה העשירית. אומנם מדובר על תוכנית לפריפריה, אבל ניתן ליישם אותה גם בירושלים, אם אכן מחפשים את חיזוק ירושלים. אומרים לי ששר השיכון מאיר שטרית מתכוון להעלות את ההצעה בממשלה גם אם ראש הממשלה יתנגד לה. לנוכח ההתנהגות הכללית של הממשלה כלפי ירושלים, לנוכח היחס המתנכר לעיר, סביר שהוא גם יתנגד לתוכנית משרד השיכון. אבל אני רוצה לחזק ולאמץ את ידיו של השר שטרית ואת ידיו של המנכ"ל אריה בר, ואני רוצה לקוות שהם יצליחו.
אדוני היושב-ראש, חייבים ליצור מקורות תעסוקה בעיר הזאת, כי עשרות מפעלים עזבו את ירושלים. ספק אם מישהו בדק ובחן את המכנה המשותף של כל המפעלים שעזבו. ספק, כמובן, אם מישהו בממשלה בחן כל מפעל שירד בנפרד. אך צריך להכין תוכנית לתמריצים, כדי למשוך מפעלים, למשוך תעסוקה בכל הענפים; תוכנית לתמריצים, תוכנית שתעמיד מפעלים בתור להיכנס לירושלים, כי זה צו השעה.
שמעתי רק השבוע כי חברת "אינטל" צפויה להקים מפעל חדש בירושלים. איך זה קרה? זה קרה כאשר יושב-ראש ועדת משנה של ועדת הכספים של הכנסת, חבר הכנסת ראובן ריבלין, שהוא איש ירושלים שאכפת לו מירושלים, דאג שאנשי מרכז ההשקעות ורשות המסים יקיימו מגעים אינטנסיביים עם חברת "אינטל", במטרה לנסח מתווה עסקי שיהפוך את הכניסה לירושלים לאטרקטיבית. חבר הכנסת ריבלין, יישר כוח, אבל מה שאתה עושה זו רק דוגמה למה שצריך להיעשות במסגרת יותר גדולה ורחבה, במסגרת של תוכנית תמריצים לעידוד ולמשיכת מפעלים ותעסוקה לירושלים.
ירושלים היא העיר הענייה ביותר בארץ, וראוי שנקדיש לה קצת יותר זמן, בפרט ביום ירושלים. לי יש השקפה ידועה, השקפה שביטאתי אותה מעל במת הכנסת מספר רב של פעמים, בשאלה כיצד לצמצם את העוני במדינה בכלל. אבל לגבי ירושלים אני ממליץ על עיצוב תוכנית למשיכת מעמד בינוני לעיר, וזה אפשרי. זה אפשרי אם יופחת מס ההכנסה לשכבת הביניים של תושבי ירושלים. הכנסה של יותר מ-11,000 שקלים בחודש נראית לכאורה מספקת, אבל שיעור המס הגבוה גורם לכך ששכבות הביניים אינן מצליחות לגמור את החודש. אם בירושלים נפחית את המס לשכבות הביניים, ניצור מוטיבציה לאנשי מעמד הביניים לבוא ולהתגורר בירושלים, לבוא ולהכות בה שורשים.
עמיתי חברי הכנסת, אני לא יכול לסיים את דברי על ירושלים מבלי שאגע על קצה המזלג בעתידה המדיני, כי בימי אהוד ברק בממשלה, כאשר הסכים לתת ליאסר ערפאת חלקים מירושלים, הזדעקו כולם אל מול חומות העיר העתיקה. מאות אלפים נשבעו: אם אשכחך תשכח ימיני, וחלוקת ירושלים לא תקום ולא תהיה. ומה קרה אחר כך? כולם יודעים שרק הסרבנות של ערפאת הצילה את אחדות ירושלים. אבל לאחרונה הרוח המופקרת של מחלקי ירושלים שבה ומנשבת בממשלת ישראל. אני מסיים את דברי בתקווה: לא תקום ולא תהיה.
במדרש לפרשת קדושים נאמר: ירושלים באמצע ארץ-ישראל, ולשם הדגשה אמרו חז"ל: ירושלים אינה נעשית עיר הנידחת. ולכן, חלוקת ירושלים לא תקום ולא תהיה.
היו”ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה רבה לחבר הכנסת מאיר פרוש. כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר.