קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום התמודדות הממשלה מול ירי ה"קסאמים על שדרות", אשקלון ויישובי הנגב המערבי והטיפול בעורף היו"ר מגלי והבה: אנו ממשיכים בסדר-היום. לפנינו הצעות לסדר-היום. ההצעה הראשונה היא הצעה לסדר-היום מס' 2972 בנושא: התמודדות הממשלה מול ירי ה"קסאמים" על שדרות, אשקלון ויישובי הנגב המערבי והטיפול בעורף. אני מזמין את חברת הכנסת לימור לבנת, בבקשה. לימור לבנת (הליכוד): אדוני היושב-ראש, השר יעקב אדרי, חברי הכנסת שישנם פה והצופים שלנו בערוץ-99 - אני מקווה שיש המונים כאלה - הנושא שעל סדר-היום חשוב מאין כמוהו. אנו ממש חשופים אליו מרגע לרגע, גם ממש בחצי השעה האחרונה; בשעות האחרונות נורו עוד ועוד טילי "קסאם" לעבר העיר שדרות, לעבר הנגב המערבי. אנו יודעים שהעיר שדרות היא זו שעומדת מול המתקפה, בעין מתקפת ה"קסאמים" שנורים מאזור עזה, ותושביה הם אלה שחשופים להתמודדות האכזרית הבלתי נסבלת והבלתי אפשרית הזאת יום-יום, רגע-רגע, זה ימים ארוכים ביותר. אדוני היושב-ראש ירדתי כרגע מישיבת סיעת הליכוד, לכן גם איחרתי בחצי שנייה, וחברי עוד יושבים בישיבה ולכן עוד לא ירדו למליאה. אנו יושבים, ונפגשנו במהלך הישיבה, עם נציגי הורים שכולים, ששכלו במהלך מלחמת לבנון השנייה את בניהם, והם תובעים ודורשים לקיים בחירות ודורשים שממשלת ישראל תלך הביתה. הם דורשים מהממשלה בישראל לקום וללכת הביתה, להתפטר, בשל כישלונה במלחמת לבנון השנייה. יושבים שם ההורים השכולים ומדברים בדם לבם על המחדל העצום שהיה במהלך המלחמה, גם בשטח, גם באותם קרבות שהיו וגם בטיפול בעורף, וחברי ואני יושבים ושומעים את הדברים, ואנחנו רואים לנגד עינינו איך אותו מחדל נורא חוזר על עצמו כאן, יום-יום. עכשיו, בעודנו במלחמה של ממש – שעוד לא קוראים לה מלחמה, נכון, וכאשר צה"ל עוד לא נכנס לאן שהוא צריך להיכנס, נכון – אבל אותו מחדל נורא, גם תוך כדי התקפה נוראית על מדינת ישראל ועל אזרחיה, וגם בעורף עצמו, אצל אלה שיושבים וסופגים בגופם ממש, בחייהם, את ההתקפה, את מתקפת ה"קסאמים". אותו מחדל נורא של הממשלה חוזר כאן בשדרות. אני שומעת היום שהודיעו שהלימודים בעיר שדרות התקיימו היום כסדרם. מה זאת אומרת: התקיימו כסדרם? בואו נראה: 811 תלמידים מתוך 3,000 באו היום בעיר שדרות לבתי-הספר. 161 תלמידי גנים מתוך 900. זה נקרא לימודים כסדרם. זאת עיר שלומדת כרגיל, זאת עיר שפועלת כרגיל. נו, באמת. יש מתקפה, מתקפת "קסאמים", זה ימים אחדים - תקופה ארוכה, אבל בעיקר בשבועות האחרונים – והמתקפה הזאת לא נענית על-ידי ממשלת ישראל. ממשלת ישראל מדברת על מיגון. אנחנו נמגן, אנחנו נכין, אנחנו נעשה – גם את זה היא לא עושה. אבל מגננה? זאת התשובה? ממשלה שאיננה נותנת הגנה לאזרחיה? ממשלה שאיננה מגינה על ריבונותה? לשם מה קיימת ממשלה? לשם מה קיימת מדינה? ממשלה צריכה להגן על אזרחיה, לא להפקיר אותם, כמו שהפקירה את האזרחים, את כל צפון הארץ, במלחמת לבנון, כאשר 34 יום ישבו למעלה ממיליון אזרחים בתוך מקלטים, ברחו מהצפון בכוחות עצמם, בכוחות של גבירים כאלה ואחרים, גם בצפון, גם בדרום. זאת ממשלה שיכולה להמשיך ולמשול? בעזה כבר יש מלחמה, ומי שלא יודע את זה שמע אתמול את ראש השב"כ, את יובל דיסקין, בישיבת הממשלה, מתאר מה כבר יש שם, גם אם עוד לא הופעל, ואומר שהם מסוגלים לפגוע באשקלון, אבל הם החליטו עוד לא לעשות את זה. אבל הם יעשו את זה. אם לא היום אז מחר, ואם לא מחר אז מחרתיים. ומה שאגרו שם ומה שהעבירו שם, אנחנו כבר יודעים. ולכן צריך הציבור לשאול את עצמו אם הוא באמת מוכן להפקיד את גורלו בידי ממשלה כושלת כזאת; האם הוא מוכן לשלוח את בניו כאשר ממשלה כושלת כזאת, ראש ממשלה כושל כזה, עומד בראש הממשלה הזאת? ידידי, צריך לדעת: אנחנו לא מדברים כאן בתכסיסנות, לא בפוליטיקה ולא בכל יתר העניינים האלה. למעשה, מדובר כאן במערכה קשה, סיזיפית, מייגעת, מסובכת, מורכבת. אין כאן "זבנג וגמרנו", זה נכון, אבל כדי שיהיה פתרון, כדי שה"קסאמים" האלה יפסיקו לעוף שם לתוך גופותיהם של אנשים שנפצעים ונהרגים בשדרות, לתוך בתים, עם ילדים עם חרדות – הרי כל חייהם לעולם כבר לא יהיו מה שהם צריכים להיות, גם אלה שכאילו לא נפגעים בגופם, אבל נפשם, נפשם מצולקת ואין להם פתרון; אין להם מקום, אין להם מענה ואין לאן לברוח עם הנפש והנשמה. אז צריך את כל הכושר ואת כל היכולות של המדינה הזאת, של טובי בנינו, של צה"ל, צריך לקחת אותם וצריך להשתמש בהם – עם יחידות מיוחדות, עם המודיעין הכי איכותי שיש לנו, עם כל הכוחות שיש, ויש לנו – לקחת ולפתור, וניתן לעשות את זה. אז אומרים: אז מה? אתם רוצים להיכנס לעזה? עם כוחות לתוך עזה? לא. מי אמר את זה? אנחנו רוצים לכבוש את עזה? ודאי שלא. אבל כן, אנחנו לא רוצים רק לפגוע בכל מיני שטחים פתוחים ולעשות "בומים" מלמעלה ולהגיד: עשינו משהו. לא. יש תחכום הרבה יותר גדול מזה. אני לא מציעה כאן שכל אחד יתחיל לתת עצות מה לעשות. מי שצריך יודע בדיוק מה צריך לעשות, רק צריך את ראש הממשלה החכם, עם האומץ, עם היכולות, ואת האנשים מסביבו עם היכולות, עם האומץ, עם הידיעה מה לעשות, ולא ראש ממשלה פזיז, יהיר, כפי שכתוב בדוח ועדת-וינוגרד. ולא מי שלא מסוגל לקבל החלטות מושכלות ומתייעץ התייעצות סודית – שלוועדת-וינוגרד אפילו לא דווח עליה – עם ידידיה יערי, עם פרי, עם כל מיני אנשים אחרים שהם בכלל לא ממין העניין, והוא לא מדווח לוועדת-וינוגרד, ואחר כך מתברר שהוא בכלל הציע את אותו ידידיה יערי כחבר בוועדת-וינוגרד. זה הרי גובל לא רק בחוסר יכולת, אלא ממש באי-תקינות. אבל נעזוב את האי-תקינות. חוסר יכולת. חוסר יכולת, פזיזות, כישלון. לא הספיק לנו בדרום- לבנון? לא הספיקה מלחמת לבנון השנייה? הנה כאן, דרום הארץ לפתחנו. הנה כאן עזה. אני אומרת מכאן לתושבי שדרות: כן, כולם באים להזדהות, זה נכון. אולמרט בא אליכם בלילות פעם ועוד פעם. נכון. גם ציפי לבני הגיעה אליכם. יפה מאוד. הזדהות זה חשוב. אי-אפשר להסתפק בביקורי הזדהות. הממשלה צריכה לעשות מעשה. הגנה זה יפה, מיגונים זה חשוב – גם זה מדברים ולא עושים – אבל, אנחנו צריכים לענות בהתקפה. שם בעזה צריכים לדעת שעל כל טיל "קסאם" שנורה - גם אם הוא לא פוגע, גם אם אין נפגעים, כל טיל "קסאם" שנורה, צריך, אחרי אזהרה, למחוק שם שכונה. אין ברירה. להודיע לאנשים שיצאו החוצה, כדי שלא יהיו פגיעות בנפש, אבל צריכים לדעת שיש לזה מחיר, מחיר יקר מאוד לאלה שנותנים מחסה לטרור. אחרת, לא נראה לזה סוף. מי שיודע שיש לו חסינות, מה אכפת לו? מי שיודע שיושבת פה ממשלה חלשה, מה אכפת לו? חברים יקרים, חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אין אפשרות יותר לגמגם ולזגזג. אנחנו שוחקים עד דק את כושר ההרתעה של מדינת ישראל. אנחנו שוחקים עד דק. זו כבר לא פוליטיקה. גם אם לא הייתי קוראת לממשלה להתפטר – מה שרוב הציבור רוצה, רוב מכריע – גם מעבר לכל פוליטיקה, אי-אפשר יותר לשחוק את כוח ההרתעה של מדינת ישראל. אנחנו פשוט, במו-ידינו, הורסים את הנשק היקר ביותר שיש לנו. אי-אפשר לקנות אותו, לא מארצות-הברית ולא מצרפת. אי-אפשר לקנות אותו בשום מקום בעולם, לא מוכרים אותו, אין שום סכום בעולם שבו אפשר לרכוש אותו. לנשק הזה קוראים כוח ההרתעה שלנו. וכוח ההרתעה הזה הולך ונשחק בכל רגע יותר ויותר. לכן, אנחנו חייבים, אדוני היושב-ראש, הממשלה הזאת חייבת, מוכרחה, ומעבר לכל מחלוקת פוליטית, לקום ולעשות מעשה, עד שיהיו בחירות – שאני מקווה ומאמינה שיהיו מהר מאוד, אבל עד שיהיו בחירות. כל עוד הממשלה הזאת בתפקידה, היא תמעל בתפקידה אם לא תעשה מעשה מייד. התמונות האלה של תושבי שדרות שיוצאים מהעיר – וזה לא משנה כרגע אם גאידמק הוציא אותם או הממשלה הוציאה אותם. אבל העובדה היא, אדוני היושב-ראש, שהיום הגיעו ללימודים בשדרות 811 תלמידים מתוך 3,000, כשהודיעו שהיום הלימודים מתקיימים כסדרם. זה כסדרם? הממשלה יכולה להסכים שכך זה יימשך? היא לא מבינה שאם היא לא מתקיפה מייד ונותנת מענה ברור, חד-משמעי, ימשיכו לירות על אזרחי מדינת ישראל "קסאמים"? היו"ר מגלי והבה: לסכם, בבקשה. לימור לבנת (הליכוד): תודה, אדוני היושב-ראש. אני מסכמת וחוזרת וקוראת לממשלת ישראל לעשות מעשה ומייד, לתת מענה התקפי ומייד. למגן צריך, אבל מגננה היא לא התשובה. אני קוראת למפלגות היושבות בקואליציה. אני קוראת לישראל ביתנו, אני קוראת לש"ס, לעזוב את הממשלה. אני קוראת למפלגת העבודה ולמי שייבחר היום לעמוד בראשה, מייד לאחר שייבחר, יהיה אשר יהיה, לפרוש מהקואליציה ולהביא את מדינת ישראל לבחירות חדשות בהקדם, כי זה רצונו של הציבור. היו"ר מגלי והבה: תודה לחברת הכנסת לימור לבנת.