קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום החלטת משרד החינוך לבטל את עצמאותו של החינוך העצמאי בניסוח תקנון בית-הספר ובהנחיות הרישום היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הצעה לסדר-היום מס' 3034: החלטת משרד החינוך לבטל את עצמאותו של החינוך העצמאי בניסוח תקנון בית-הספר ובהנחיות הרישום – הצעה של חבר הכנסת מאיר פרוש. בבקשה, אדוני. המשיבה היא שרת החינוך. מאיר פרוש (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, גברתי השרה, צר לנו להודיע לחברי הכנסת מכל הסיעות, כי משרד החינוך הכריז על תוכנית אומללה להרס החינוך החרדי ולחיסולו. זה אומנם נשמע קשה מאוד, אבל לצערנו זאת האמת לאמיתה; אמת אכזרית, אמת כואבת, אמת שמביאה את הציבור החרדי בישראל להרהר ולחשוב על אלטרנטיבה קיצונית ומרחיקה לכת. אני לא אפרט עתה את האופציות העומדות בפנינו, אבל דבר אחד כן אומר: גם בחלומות הרעים ביותר לא האמנו שעל סף שנת ה-60 לקיום מדינת ישראל ייווצרו שסע ובקע כה עמוקים בין הציבור החרדי לבין ממשלת ישראל. אמרתי שלא אפרט את האופציות העומדות בפנינו, אבל משהו חמור יקרה, ואני אומר זאת. לצערנו, רעידת אדמה עלולה להתרחש. אדוני היושב-ראש, עצמאות החינוך היא ציפור הנפש של היהדות החרדית, ותמוה מאוד שבכל פעם אנחנו צריכים לחזור מחדש על אותה הבטחה היסטורית שניתנה לנו ערב הקמת המדינה על-ידי מייסד המדינה, דוד בן-גוריון. אכן, ערב הקמת המדינה ביקש בן-גוריון מהנהגת תנועת אגודת ישראל להימנע מפעילות בזירה הבין-לאומית, כדי ליצור חזית יהודית באו"ם, כי שם אנחנו נאמר: מקימים בית לאומי לכל יהודי. לאגודת ישראל היו אז ארבעה תנאי יסוד, וכולם התקבלו, אחד לאחד. בין השאר נכתב במסמך מכונן שתובטח עצמאות החינוך החרדי. יש האומרים, בצדק, שמסמך זה שקול אפילו למגילת העצמאות, ולכן הוא זכה גם לכינוי "מסמך מכונן". מהי משמעות המושג "חינוך עצמאי"? מהי המהות של עצמאות בחינוך? המשמעות ברורה והכוונה שקופה. עצמאות החינוך משמעה קביעת מה לומדים, איך לומדים ומתי לומדים – וגם עם מי לומדים. כל אלה הם עקרונות שקובעים גדולי התורה, מורינו הרוחניים שמכוונים את דרכנו. המשמעות ברורה, והכוונה אינה משתמעת לשתי פנים: אך ורק מורינו הרוחניים, ולא תהיה בשום מקרה כל התערבות של גורמי חוץ, יהיו אלה אשר יהיו - כי אם עצמאות החינוך, כמו שאנחנו מבקשים, חד וחלק. מושכל ראשון זה אומנם עמד במבחנים קשים, במערכות ובמאבקים רבים לאורך כל שנות המדינה, אבל עמד איתן. חינוך, ועצמאות בחינוך. בסופו של דבר הבינו כל ראשי הממשלות וכל שרי החינוך שהחינוך העצמאי יישאר עקבי, יישאר נאמן לדרך, תמיד תהיה לו העצמאות בחינוך. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, השאלה המטרידה היא מדוע בכל זאת מנסים שוב ושוב לבחון אותנו, לבדוק אולי הפעם נסטה מהדרך העקבית שלנו. מדוע מנסים זאת בכל פעם מחדש, כאשר יודעים שלא נסטה, יודעים שלא נזוז, יודעים שלא נחרוג אף סנטימטר אחד. הנה, רק לפני שבוע היה עוד ניסיון. קיבלנו הנחיות באשר למרכז החינוך העצמאי, הגוף שמפעיל מאות גני-ילדים ובתי-ספר שלנו. הנחיות – יותר נכון לקרוא להן הנחתות; הנחתות כואבות שלעולם לא נוכל להשלים אתן. כל בית-ספר, כך נאמר לנו, יחויב למסור לאישור משרד החינוך את התקנון הרוחני שלו, ויוטל עליו פיקוח הדוק בכל הקשור למיון המועמדים. נו, איזו עצמאות היא זאת אם משרד החינוך צריך לאשר את התקנון הרוחני – דבר שמעולם לא נעשה – והוא גם יטיל עלינו פיקוח? גברתי שרת החינוך, סליחה על השאלה, אבל האם התבלבלתם בתאריך? אתם חושבים שחג פורים היום? בחג פורים מתבסמים בשתיית יין, מתבסמים עד כדי כך שמבלבלים את היוצרות ולא מבחינים עוד בין ארור המן לברוך מרדכי. אבל היום לא פורים – וכי יעלה על הדעת שאנחנו נמסור לאישור משרד החינוך את התקנון הרוחני, וזאת תהיה בעיניכם המשמעות החדשה של חינוך – של עצמאות בחינוך – ואתם גם תטילו פיקוח הדוק? התבלבלתם? עמיתי חברי הכנסת, שרת החינוך מיהרה להצהיר – ואני מצטט – כי היא מתחייבת לאכוף את ההנחיות כבר בשנת הלימודים הבאה, והיא גם ממהרת לומר שנגד המוסדות שלא יצייתו יופעלו סנקציות. מה תעשי לנו, גברתי שרת החינוך? באילו סנקציות תשתמשי? תעמידי אותנו בפינה? סנקציות, איומים, הטלת מורא, הפחדה? למה לדבר אלינו כך, גברתי השרה? למי את מנסה לעשות פה שריר? תעשי קודם כול שיעורי-בית כדי להבין על מי את מאיימת ועל איזו מערכת את מתכוונת לאיים. אדוני היושב-ראש, צריך לזכור שמאז ממשלת בן-גוריון, הממשלה הראשונה של מדינת ישראל, קיבלו מוסדות החינוך החרדי שלנו את האוטונומיה החינוכית הפדגוגית, ונכללים בזה גם סדרי קבלת התלמידים, שאף הם מסורים להנחיית גדולי התורה בדור. אני חוזר: אוטונומיה חינוכית פדגוגית, ונכללים בזה גם סדרי קבלת התלמידים, שאף הם מסורים לגדולי התורה בדור. המלים הנרדפות לאוטונומיה הן כידוע חירות ואי-תלות. אם כן, מה פתאום אישור? מה פתאום פיקוח הדוק בנושאים שהם בנפשנו בתחום שלעולם לא נוכל להתפשר בו? אדוני היושב-ראש, ברור שיש לעתים בעיות קשות הקשורות להורים, לבית ולמשפחה. ברור שיש לעתים גם תלונות, ובצדק – צריך לבדוק. אבל את זה נוכל ללבן בחוג הפנימי שלנו, כי גם על אלה נדון עם המורים הרוחניים שלנו, והם יורו לנו את הדרך. זהו אומנם אחד מיסודות החינוך החרדי. אנחנו ערים ומבינים – אנחנו גם מקפידים שיהיה שילוב נכון בין המוסד החינוכי ובין הבית. לדידנו התנהגות ההורים והוויית הבית והמשפחה הן חלק בלתי נפרד מאופיו ומאישיותו החינוכית של התלמיד. תלמיד מביא לבית-הספר את דרך הבית, את דרך ההורים, ואנחנו אומנם נותנים לאלה משקל רב בקבלת כל תלמיד למוסד חינוכי שלנו. אנו נותנים משקל לידיעה מה קורה בבית ההורים וכיצד הבית מתנהל. ומי שדורש מאתנו לבטל את ההתייחסות שלנו לבית ההורים תובע למעשה שנחדל להיות חינוך עצמאי, שנתפרק מהמהות של עצמאות בחינוך. אנו אומרים לך, גברתי שרת החינוך: איומים לא יעזרו, סנקציות לא יועילו. החינוך התורני, החינוך שאנו גאים לכנות אותו "החינוך הטהור", החינוך הזה חייב להיוותר עצמאי – החינוך העצמאי, כפי שהובטח ונכתב באותו מסמך מכונן. עמיתי חברי הכנסת, תכירו בכך שיש במדינה גם תרבות אחרת; זאת לא תרבות של "כוכב נולד", וגם לא של כל ענפי הבידור האחרים הקיימים ברחובות החילוניים. התרבות שלנו פירושה אמונה, תפילות, פרשת השבוע, דינים, "שולחן ערוך", תלמוד תורה עם דרך ארץ. בבתי-הספר האחרים – יותר בממלכתיים – יש הרבה אלימות, מעשים פליליים, שימוש בסמים ודברים יותר גרועים, כי לדעתנו, אין בהם חינוך לערכים, יש בהם בורות בהקניית מושגי היסוד של היהדות וגם אין בהם שילוב נכון והדוק בין המוסד החינוכי ובין הבית והמשפחה. על-פי תפיסת העולם שלנו, חיבור נכון בין ההורים למורים, בין המשפחה ובין בית-הספר, הוא הערובה להצלחה החינוכית, וזאת תמצית החינוך העצמאי. אדוני היושב-ראש, השילוב הזה, החשוב, בין בית-הספר ובין בית ההורים, בא לידי ביטוי בדברי השבח שהתורה נותנת לאברהם אבינו. כתוב בפסוק: כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט. הכוונה היא שחינוכו של אברהם היה כל כך איתן ומבוסס, שאפילו בשעה שיצחק הבן יצא מביתו, וגם אחרי 120 שנה אחריו, גם אז - ושמרו את דרך ה'. אכן, הבית, המשפחה, ההורים, הם הרגל האחת של החינוך, ובית-הספר הוא הרגל השנייה. זאת מהותו של חינוך עצמאי, ואנחנו לא נסטה, ואנחנו לא נירתע, ואותנו לא יפחידו בסנקציות, כי אנחנו נישאר עצמאים בחינוך שלנו, בהכוונת גדולי התורה ומורי הדור. כה ייתן וכה יוסיף לנו ה'. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מודה מאוד לחבר הכנסת מאיר פרוש. תשיב, כאמור, שרת החינוך, חברת הכנסת יולי תמיר. בבקשה, גברתי. שרת החינוך יולי תמיר: אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת פרוש, נדמה לי שכל הדיונים כולם הם סביב אותו נושא עצמו. חבר הכנסת פרוש, אתם זכיתם לאוטונומיה פדגוגית. לא זכיתם לאוטונומיה גורפת ועוטפת את מערכת החינוך שלכם בהגנה מכל התערבות של המדינה. כי כאשר אתה בא למדינה למימון, זכותה וחובתה של המדינה לפקח על אותם גורמים שהיא מחליטה שהם גורמים מכוננים בחייה לא פחות מכפי שהם מכוננים בחייך. לא התערבנו בשיקולים הפדגוגיים שלכם. אבל כאשר מתוך הקהילות שלכם מגיעות תלונות על אפליה, על השפלת תלמידים, על השפלת הורים, על תחקירים בלתי ראויים – חובתי לתת להם הגנה, כמו לך. אתה אינך עולה עליהם במאומה. ואם באים מורים מהקהילה שלך – ואתה יודע שהתלונה באה מביתך שלך, ואנשיך התלוננו על האופן המשפיל שבו נעשה המיון בבתי-הספר, אני צריכה לתת להם הגנה. כי אני המדינה, ואני צריכה לתת הגנה לחלש בקהילתו. התקנו את התקנות האלה על-פי בקשת אנשים מקהילתך. לכן התקנות האלה הן לא רק צודקות, הן גם ראויות. מאיר פרוש (יהדות התורה): כאשר משרד החינוך לא נוהג כלפינו באופן הגון, לא מחזיר תשובות בזמן – זה משרד מפקח? שרת החינוך יולי תמיר: בבקשה, אדוני. אתה המפקח עלי פה בכנסת. מאיר פרוש (יהדות התורה): נולדנו היום? 60 שנה - - - היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת פרוש, השרה תשיב. לאחר מכן, אם תרצה לפתח אתה דיאלוג, אם היא תסכים, תעשו את זה. לא במסגרת הזמן. שרת החינוך יולי תמיר: חבר הכנסת פרוש, הלוא זה המקום שבו אתה מבקר אותי. זכותך. זכותי להשיב. חובתי להשיב. אבל חובתי לפקח שלא יהיה ילד במדינת ישראל שיושפל בתהליך קבלתו לבית-ספר; שלא תהיה אמא אחת שימדדו את אורך החצאית שלה כשהיא נכנסת לכיתה. ואני חושבת שאתם צריכים, בתוך המסגרת הפדגוגית שלכם, על-פי תכניה – שנדמה לי שכבוד האדם הוא חלק מרכזי בהם – לתת מענה לדרישה הבסיסית של כבוד ושל התנהגות שוויונית כלפי בני קהילתכם. לא ביקשתי שתקבל ילד חילוני לבית-הספר שלך, חס וחלילה. ביקשתי שבתוך הקהילה שלך לא תנהג איפה ואיפה. מאיר פרוש (יהדות התורה): ילד שיש לו טלוויזיה בבית יכול להיכנס לכיתה של הילד שלי? שרת החינוך יולי תמיר: אם הוא מתנהג, בהיותו בבית-הספר - - - מאיר פרוש (יהדות התורה): בית שבו יש טלוויזיה יכול להיות יחד עם הילד שלי בכיתה? שרת החינוך יולי תמיר: אני לא אקים בתי-ספר, אדוני, לאנשים עם טלוויזיה, לאנשים בלי טלוויזיה, לאנשים עם כבלים, בלי כבלים. מאיר פרוש (יהדות התורה): הבטחתם לנו. כשאנחנו היינו באו"ם, אם היו אומרים לנו שלא נוכל לחיות פה, לא היינו נותנים את ההבטחה שלנו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת פרוש, שאני אקרא אותך לסדר בהצעה שלך? שרת החינוך יולי תמיר: חבר הכנסת פרוש, מכל הטענות שאמרת, זו המקוממת ביותר. כי היא מוציאה אותך מהכלל ואומרת: לכאורה הוקמה המדינה בעבורי ולא בעבורך. היא הוקמה בעבור שנינו ובעבור ילדינו. מאיר פרוש (יהדות התורה): לא תהיה לכם מדינה בדרך הזאת. שלא תעזו. אל תפגעו בחינוך שלנו. לא יהיה לכם. בשנת 2007 שרת החינוך תהרוס לנו את החינוך. שרת החינוך יולי תמיר: אני חושבת שאחרי התגובה הזאת אין ברצוני להמשיך להשיב על השאלה. זה דיון לא ענייני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: זכותך. את מבקשת להסיר? שרת החינוך יולי תמיר: אני מבקשת להסיר את ההצעה מסדר-היום, כי לא מתקיים פה דיון ענייני על סוגיה חינוכית אמיתית – מיון בבתי-ספר. אני מוכנה להשיב על כל דבר, אבל אם אנחנו גולשים פה לאיום על המדינה ועל אמירה של "לא תהיה לכם מדינה" – לא מחבר הכנסת פרוש ולא משום אחד אחר לא הייתי מוכנה לשמוע אמירה כזאת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשרת החינוך, חברת הכנסת יולי תמיר. הצעה אחרת מבקש חבר הכנסת צבי הנדל. בבקשה, אדוני. במיקרופון. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): מכובדי היושב-ראש, שרת החינוך, חברי חברי הכנסת, מאחר שהסוגיה טעונה וראויה לבירור, אני מבקש להעביר את הנושא לוועדת החינוך. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת צבי הנדל. המציע, אתה מסכים להצעת חבר הכנסת צבי הנדל? מאיר פרוש (יהדות התורה): כן, שיעבור לוועדה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה. אנחנו מצביעים כהצעת חבר הכנסת צבי הנדל, בהסכמת המציע, בעד – דיון בוועדת החינוך של הכנסת, נגד – להסיר מסדר-היום של הכנסת. בבקשה. הצבעה מס' 35 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד קיום הדיון בוועדת החינוך – 6, אין מתנגדים או נמנעים. אני קובע כי הנושא יידון בוועדת החינוך של הכנסת.