קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום סדרות חינוך לטירונים בצה"ל היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בניגוד לסדר-היום המודפס, כרגע יעלה חבר הכנסת צבי הנדל ויציע את הצעתו הרגילה, הצעה מס' 3064, בנושא סדרות חינוך לטירונים בצה"ל. המשיב, סגן שר הביטחון חבר הכנסת אפרים סנה, כבר כאן. חבר הכנסת צבי הנדל, לרשותך עד עשר דקות. לאחר מכן ישיב סגן שר הביטחון על הצעתו של חבר הכנסת יעקב מרגי בנושא מכתב אנשי מילואים משדרות. בבקשה, אדוני. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): מכובדי היושב-ראש, אדוני סגן השר, חברי חברי הכנסת, קיבלתי לאחרונה כמה פניות מטירונים בצה"ל, ואקרא רק מעט מזעיר ממה שקיבלתי. סמרו שערותי. בשיעור על תולדות הסכסוך הישראלי-הפלסטיני הוצג שלפלסטינים יש זכות שיבה לארץ, כי הם חיו פה, אולם לא הושמעה שום דעה למה ליהודי יש גם זכות מלאה לגור בארץ. בשיעור זה נראה סרטון שלקוח מהטלוויזיה המצרית. מדובר בסרטון ילדים מצויר, המציג את טענותיו של ילד פלסטיני. אחרי שהוא צייר מפתח, והמורה שאלה אותו מה המפתח הזה, הוא אמר: "המפתח הוא של סבא שלי, בבית שהיה לו בישראל". אחר כך מראים סרטון – אחרי שהילד עונה – על ילדים פלסטינים משחקים על רקע בית ענק, יפהפה, ששם חי סבו בפלסטין, ויום אחד באו לשם קלגסים יהודים, חיילים, ירו לכל עבר וגירשו את המשפחה. החיילים הישראלים מופיעים שם לבושי שחורים, והם החריבו את הבית, כמובן. זה סרט הסתה לכל דבר. כשמישהו מהטירונים אמר למנחה שם, לחייל – אני מדבר על לטרון, אדוני סגן השר: אבל זה סרט הסתה, הוא ענה לו: תשמע, רוב הסרט נכון. כאלה הם הדברים. כותב לי הילד – הילד-החייל – שאת הדעה של הישראלים לא ישמעו שם. ויצאנו מהשיעור, הוא אומר, מההנחיה, כאילו זה הסיפור. אני אקח עוד סיפור אחד. טוב, כמובן, כל הסכמי אוסלו והשלום תוארו כהתקרבות אמיתית בין העמים, ובעיקר הסכם אוסלו. אחר כך דיברו על היסטוריה. המדריך אמר – אני קורא רק שורות נבחרות – שהאו"ם החליט על שתי מדינות לשני עמים, והוא נתן מנדט לבריטים. ובסופו של דבר מה שנוצר הוא שהקימו מדינה לעם היהודי, ולא הקימו עוד מדינה. ואחר כך עוד היתה מלחמת ששת הימים, וכבשנו עוד שטחים – ורחמנא ליצלן, הצד השני לא קיבל מדינה. וכשהילדים שאלו אותו: אבל אתה יודע שהקימו את ירדן לפי המנדט שקיבלו, להקים שתי מדינות לשני עמים, קודם הקימו את ירדן, ורק אחר כך את ישראל. נכון שהיו חילוקי דעות על הגבולות, תוכנית החלוקה כך או אחרת, אבל באמצע היתה מלחמת שחרור ולקחנו חלק מהדברים. אז הוא אמר: לא, לא, אתה טועה. לא הקימו עוד מדינה. ולכן אנחנו עכשיו נלחמים להקמת עוד מדינה, כי אנחנו מאז סוחבים אחרינו את אי-קיום החלטת האו"ם, שלא הקימו שתי מדינות. יש עוד דוגמאות. אני לא יודע מה להביא קודם. אחר כך, יש סרטונים על ההתנהגות במחסומים. סרט אחד מראה – אני חושב שזה לקוח מסרט ישראלי – חייל במחסום עוצר משאית עם אבטיחים ומבקש מבעל המשאית לסדר את האבטיחים בשלשות ולועג לו: תעשה מסדר לאבטיחים, ואחר כך הוא שובר את האבטיחים וגם אוכל, וחלק הוא מנתץ. זה סיפור אחד. סיפור אחר הוא על חייל שמוצג כאדם אטום ואכזר כשהערבי המסכן והאומלל – לא נותנים לו לעבור במחסום, והוא מסכן, רוצה לעבור. שאלו אותו התלמידים: אבל יש גם סיפורים אחרים. בסדר, אנחנו מבינים את זה, אבל כשאתה מכין אותנו לעבוד במחסומים, אז יש גם סיפורים שחיילים היו מאוד הומניים ומאוד עזרו, אנחנו במקרה זוכרים מהתקשורת סיפור על אמבולנס ששם הטעו אותנו, ובסוף באמבולנס היו מחבלים או מטען נפץ – אני לא זוכר בדיוק את הסיפור. אז הוא אומר: לא, לא. זה הכול סיפורי סבתא. האמת היא שכך מתנהגים החיילים שלנו, ואתם צריכים להימנע מזה, וכו' וכו'. עכשיו תראה: כשחייל מטירונות טורח לפנות לחבר כנסת – אני לא אתן את השמות שלהם, אף-על-פי שהם לא התביישו לכתוב את השמות שלהם וגם את המספר האישי, אין שום בעיה לאתר אותם – אני ממש בהלם. זאת אומרת, ריבונו של עולם, מצד אחד, אנחנו כאילו מקרינים לחיילים שלנו, במקום להביא למוטיבציה – אני שולח אותם עכשיו לחזית, ויש כל מיני חזיתות, ויש גם כל מיני עבודות ומלאכות, ומה לעשות, בצוק העתים, אנחנו במצב מלחמה, לא כל כך כיף לעשות אותן. אז במקום לתת להם מוטיבציה – כמו שידענו הרי לספר סיפורי גבורה. מה לא ידענו, כדי שחייל, כשהוא מגיע לצבא, יהיה לו מלוא מנת הרוח היהודית, החלוצית, הציונית, על מנת שישרת את המדינה שלו – הוא מקבל מנה גדושה של שקרי כזב, אבל עד העומק. היסטוריה מסולפת, כאילו לקחו את לא יודע מי – עבדאללה, שמדאללה, לא יודע מי – להכין את תוכניות הלימודים האלה, ומעבירים לטירונים שלנו וזהו. אני התלבטתי מאוד מה לעשות עם זה. זאת אומרת, מה, אני אכתוב מכתב? התביישתי לעלות לפה. כי כשאני עומד פה, יש אחרים ששומעים את זה. יש לי הרגשה שכנראה, שום דבר לא עוזר, כי כבר היו המון פניות בהמון דברים שבהן אמרו לנו: מה פתאום? זה לא יכול להיות וזה יטופל. בהקשרים אחרים. עד היום שולחים לקב"ן את ילדי גוש-קטיף, כי הם לא נורמלים שנאבקו נגד. עד היום שולחים. כמה פעמים כבר קיבלנו תשובות שזה לא נכון. בקיצור, קורה משהו בצבא. אני חושב, אני לא יודע, אם לא תיקחו את העניינים בידיים – אני גם קיבלתי יתר תוקף לעניין הזה בשבוע המטורף שאני פותח בו את כל כלי תקשורת – זה ממש לא שייך אליכם אבל כן קשור לעניין – ואנחנו מזכירים את מלחמת ששת הימים, שקמו עלינו אויבינו – לא כל הצעירים זוכרים את זה, אבל אנחנו, הזקנים, קצת זוכרים – קמו אויבינו מסביב והיינו מדינה צעירה ורכה בשנים. עוד לא היינו אפילו בני 20, מדינה בת 19 שנה, ופחדנו פחד מוות. כל הגברים שלנו היו מגויסים, ובחסדי בורא עולם, באמת, היה לנו ניצחון ענקי על כל המדינות מסביב. צה"ל עשה עבודה נהדרת והיתה התרוממות רוח גדולה. כל העולם הריע לנו כי המעטים גברו על רבים, הטובים על הרעים, וחזרנו לחבלי מולדת – שלא תכננו לכבוש, אבל אילצו אותנו, אנסו אותנו. חזרנו לחבלי מולדת ששנים, אלפיים שנה, אנחנו נכספים אליהם כיסופים רבים. והיום אני שומע בכל כלי התקשורת מין הספד אדיר, שאנחנו עם כובש. ריבונו של עולם. עם כובש. בארץ שלנו אנחנו עם כובש. יכול להיות שאנחנו לא צריכים לממש עכשיו את כל הזכות על כל הארץ – ממילא אנחנו לא מממשים – אבל פרופורציות. כשאתה מחבר את כל הדברים האלה יחד, חייל צריך להיות מטומטם גמור בשביל לרצות לשרת מדינה כזאת, עם צבא כזה, שתהיה לו גם מוטיבציה. בסוף אנחנו מתפלאים על האחוזים של הגיוס – יש או אין – עדיין מתעסקים עם החרדים, אם כן מגייסים או לא. מזמן לא זאת הבעיה, יש בעיות אחרות. אין לי עוד הרבה זמן, אני גם לא אנצל את זה. יש לי בקשה: התשובה מאוד חשובה. אני לא בטוח שידעת בדיוק על מה אני הולך לדבר. הבקשה האמיתית שלי היא לא להתנצח. שמישהו ייתן הנחיה לבדוק, לקחת צוות של אנשים שיש להם אחריות עליהם, שיעברו על כל מערכי השיעור של סדרות החינוך האלה. ואם אני טועה אז אני מאושר. אז טעיתי, אז שום דבר לא קרה, אז בדקו פעם אחת. ואם אני לא טועה, אז - לנער את העניין הזה. לא יכול להיות דבר כזה, שבמדינה נורמלית ההתנהלות בתוך הצבא שלנו תהיה דרך סרטונים שמציגים את החיילים שלנו כקלגסים. נכון, רוצים לחנך אותם – מותר, צריך, אני בעד. אני לא רוצה שיתנהגו לא יפה במחסומים, אבל כאילו זה הפרצוף האמיתי שלנו, כי כך אומרים שונאינו? בזכות השיבה – כי אנחנו הברחנו אותם או הרבצנו להם או ירינו לכל עבר? הרי היסטורית זה לא נכון. זה שקר. לא גירשנו אף אחד מביתו. אני מאוד אודה לך, אדוני סגן השר, בהכירי ובהעריכי אותך, אם תגיד לי שזה ייבדק לעומק וזה ישתנה. בעיקר ה"ישתנה". הוא חשוב מאוד לעתיד שלנו. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מאוד מודה לחבר הכנסת צבי הנדל. ישיב, כאמור, סגן שר הביטחון, חבר הכנסת אפרים סנה. בבקשה, אדוני. סגן שר הביטחון אפרים סנה: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת צבי הנדל, הצעתך, בדרך הטבע, היתה הצעה מאוד לקונית, כך שלא יכולתי להשיב לך על פרטי העניין אלא באופן כללי. ובאופן כללי אני רוצה שתדע – ואני מקווה שאתה יודע את זה – סדרת החינוך בצה"ל היא סדרה של חמישה ימים. הערכים שמוטמעים בה – אהבת העם, אהבת המולדת, אהבת הארץ, מקומו של צבא במדינה דמוקרטית, זהות המדינה, חשיבות השירות המשמעותי בצה"ל – מטרת הסדרה הזאת היא לחזק את החיילים בצדקת דרכנו, בחשיבות של השירות המשמעותי בצה"ל, ולכן זה לא עולה בקנה אחד עם מה שאתה אומר, שיש שם תעמולה אנטי-ציונית. בדברים אחרים, אני חושב שאתה מבלבל בין סדרת חינוך ובין תדריך שניתן לחיילים במחסומים, ואולי נותנים להם שם באופן ויזואלי דוגמה איך לא צריך לעשות ואיך כן צריך לעשות. יכול להיות שמדובר בדבר כזה, אבל אם זה נעשה כך, אני מניח שאף אחד לא אומר לחיילים שההתנהגות הפסולה היא הכלל, אלא מראים אותה כדבר שלא צריך לעשות, ובינינו – היו דברים מעולם, ולא מעטים. אני רוצה להציע לך הצעה פשוטה מאוד – אני חושב שזה הדבר הנכון; כל סדרות החינוך האלה לא מועברות על-פי תוכניתו הפרטית של המדריך, רב"ט, סמל או אפילו קצין שמכין את השיעורים. יש מערכי שיעור. יש מערכי שיעור, והמדריך לא יכול לסטות מהתוכן, והוא גם לא יכול להקרין סרט שהוא הביא מהבית. הצבא הוא ארגון מסודר, יש רשימה, וגם ברור מראש לאן הולכים. הולכים ל"יד ושם" או למוזיאון לוחמי-הגטאות. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): זה היה בלטרון. מה שסיפרתי שמעתי מילדים–טירונים שהיו בלטרון כמה ימים. סגן שר הביטחון אפרים סנה: לטרון – שם זה אתר המורשת של השריון, אתר מאוד מאוד מרשים, אגב, ואני מציע את הדבר הבא: נדאג שתקבל את מערכי השיעור של סדרת החינוך ותעבור עליהם בעצמך. זאת זכותך וחובתך כחבר הכנסת, כחבר בוועדת החוץ והביטחון. נדאג שיעמדו לרשותך מערכי השיעור ותקרא אותם. אם יש תלונה ספציפית על מישהו כזה או אחר – אני תמיד מוכן לבדוק. זה מה שאני מציע לעשות. ככלל, ברור – לפחות לך, בהיותך מעלה ההצעה – שסדרות החינוך שעושים הן התמצית המשובחת של החינוך לציונות ולאהבת ישראל, לא לשום דבר אחר. יש דברים שיכולים להיות נתונים לוויכוח ולפרשנות היסטורית ופוליטית, אבל על זה תמיד אפשר להתווכח. אני מציע לך פשוט – גם כדי שתנוח דעתך – שתקבל לידיך את מערכי השיעור, אני אדאג שתוכל לקבל אותם, ותעבור עליהם בעצמך, ואז אני מקווה שתנוח דעתך. אם יהיו דברים שתרצה להשיג עליהם – הכול פתוח. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מבחינה דיונית, אדוני סגן השר. סגן שר הביטחון אפרים סנה: אני מציע להסתפק בהודעתי כי אני לא חושב שחבר הכנסת הנדל חולק עקרונית על מה שאמרתי. לגבי המקרים הפרטניים – אם יהיו לנו הפרטים הקונקרטיים, הספציפיים, של האירועים, תמיד אפשר לבדוק, כמו כל אירוע חריג שקורה בצבא. אבל באופן מעשי, אני רוצה שתנוח דעתו, ולכן אנחנו נמציא את מערכי השיעור ונעביר אותם לחבר הכנסת הנדל. אני מציע להסתפק בזה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אדוני המציע? צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אני מקבל את דבריו של סגן השר. אם אני אקבל את החומר - - - סגן שר הביטחון אפרים סנה: כן. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מכיוון שסגן שר הביטחון הציע להסתפק בתשובתו, וחבר הכנסת צבי הנדל, מציע ההצעה, הסתפק בתשובת השר, אנחנו - - ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): סגן השר - - - היו"ר יולי יואל אדלשטיין: - - נסתפק בתשובת סגן השר. נכון. אם כן, אנחנו מודיעים שהנושא הזה, של סדרות חינוך לטירונים בצה"ל, ירד מסדר-היום של הכנסת.