קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום שטחי שיפוט ותוכניות מיתאר ביישובים הערביים היו"ר מגלי והבה: חברי הכנסת, הנושא השלישי הוא שטחי שיפוט ותוכניות מיתאר ביישובים הערביים, הצעה לסדר-היום שמספרה 3120 של חבר הכנסת מוחמד ברכה, אבל אני מזמין את חבר הכנסת חנא סוייד לנמק את הצעתו. ישיב לו כמובן שר הפנים, השר רוני בר-און. בבקשה. חנא סוייד (חד"ש): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, במעבר חד מנושאי מלחמה, שלום, חוץ וביטחון לנושאי פנים, אני מעלה היום הצעה בקשר למדיניות משרד הפנים בנושאי תכנון ותחומי שיפוט ביישובים הערביים. בראשית דברי אני רוצה לומר, שעיקר הבעיה, שכולם מודעים לקיומה, מתבטאת בבנייה רבה ללא היתר, בתכנון לקוי ובתשתיות מפגרות ברוב היישובים. אני טוען שעיקר הבעיה טמון בעניין מבני ובעניין של מדיניות. אני רואה שהבעיה העיקרית שרוב היישובים הערביים סובלים ממנה בתחום התכנון היא איך מטפלים ומנהלים את נושא התכנון באותם יישובים. כידוע, על-פי חוק התכנון והבנייה, ברוב היישובים, בעיקר הגדולים, ובכל המועצות האזוריות, אותה מועצת רשות שנבחרת ישירות על-ידי התושבים – היא או ועדת משנה שלה – מהווה את הוועדה המקומית לתכנון ובנייה. לעומת זאת, ברוב היישובים הערביים הזכות הזאת לתכנן אינה קיימת ואינה ניתנת לאותם יישובים. בעצם היא ניתנת למשרד הפנים בצורה של ועדות מרחביות. על-פי סעיף 19 לחוק התכנון והבנייה מקימים ועדה מרחבית, שהיא הוועדה לתכנון ובנייה, שאמורה להיות מקומית, אבל אינה כשמה, אלא היא יותר ועדה אזורית שמאגדת בתוכה כמה יישובים. אותה ועדה ששר הפנים ממנה היא שמנהלת את ענייני התכנון באותם יישובים. פעם ניתן היה להבין זאת, זה היה הגיוני במידה כזאת או אחרת, מכיוון שאז היה מדובר ביישובים קטנים ובאמת היה קשה להקים ועדה לתכנון בכל יישוב ויישוב. לאחר שאותם יישובים הפכו להיות מגה-כפרים או בעצם ערים קטנות, עדיין ננקטת אותה מדיניות ועדיין אין באפשרות הרשויות המקומיות הנבחרות להוביל את ענייני התכנון והבנייה באותם יישובים. עדיין הזכות הזאת לתכנן את המקום, את הסביבה הקרובה, את הרחוב, את השכונה, אינה ניתנת לאותם יישובים, אלא מסורה לגוף חיצוני, שכמעט אין לרשות המקומית כל קשר אתו. הקשר רופף לחלוטין. אני לא רוצה להכביר מלים על הכישלון של הוועדות המרחביות. אני חושב שבמשרד הפנים יש הכרה מלאה בכך שהוועדות המרחביות בעייתיות במיוחד - הן לא מתנהלות טוב ואינן יוזמות תכנון. מהניסיון אנחנו יודעים על מספר רב של תוכניות, שהוועדות שאמורות לייצג בהן את היישובים, ליזום, לעקוב ולקדם אותן אינן עושות את הדבר הזה. לכן הגיל הממוצע של תוכנית מיתאר מקומית בחלק ניכר מהיישובים הערביים הוא בין חמש לעשר שנים, ובהרבה מקרים אף יותר מזה. היו"ר מגלי והבה: אדוני, הייתי רוצה שתדגיש גם שחלק מראשי הרשויות הם הגורם לכך שחלק מהתוכניות נתקע ולא מתקדם. אסור לנו לתת להם הנחות. כמו שהממשלה והוועדות לא עושות את המוטל עליהן, גם חלק מראשי הרשויות לא עושים, ומי כמוך מכיר את הבעיה. חנא סוייד (חד"ש): אני לא רוצה לתת הנחה לשום ראש רשות. אני חושב שמחובתו של ראש רשות לקדם תוכניות. אם לראש הרשות, כראש רשות, אין סמכויות בתחום הזה - וחוק התכנון והבנייה לא נותן לראש המועצה המקומית או לראש הרשות שום סמכות בעניין הזה - אני לא יכול לבוא אליו בטענות. אני בעד שהוא ילחץ ויעבוד במסגרת הוועדה המקומית, אבל בסופו של דבר הוא לא הסמכות, ולכן הוא יכול להפנות אצבע כלפי הוועדה המרחבית. אני רוצה לחזור ולציין שהתפקוד של הוועדות המרחביות זכה לביקורת רבה מצד משרד הפנים, והגיע הזמן שמשרד הפנים יחשוב מחדש על דרך לחזק את הקשר בין הרשויות המקומיות לבין הוועדות המרחביות. אני קורא לשר הפנים לשקול את האפשרות שיישובים גדולים יזכו בוועדות לתכנון ובנייה, ועדות מקומיות כפי שהשם שלהן אומר, היינו שזה מביא את האזרח ישר לעירייה שלו, קרי לוועדה המקומית לתכנון ובנייה. הוועדות המרחביות נכשלו בתפקודן ואנחנו רואים את התוצאות בשטח. אני גם טוען שיש ניגוד אינטרסים בפעולות של הוועדות המרחביות. כדי להצדיק את קיום הוועדות המרחביות, ולו מבחינה כספית, הן לא מקדמות תוכניות, כי זה מביא להן קנסות. הן חיות מקנסות וכך הן מכלכלות את תקציבן. בוועדה מקומית צריך להפנות את האגרות וההיטלים לרשות המקומית, אבל קנסות אפשר לקחת לקופה של הוועדה המרחבית. הגיע הזמן לשנות את המבנה הזה של ועדות מרחביות ומצד אחר להשקיע יותר ולהכריח את אותן ועדות מרחביות להשקיע בתכנון ולהציב להן מגבלות זמן לקידום תוכניות. דבר אחר שאני רוצה לדבר עליו הוא העניין של תחומי שיפוט. אנחנו יודעים ששר הפנים מקדם חוק עיריות חדש. זו כשלעצמה יוזמה מצוינת. אני חושב שהחוק ישן, אבל הטעות העיקרית שנעשית כאן היא שמלבישים חוק עיריות חדש ומודרני על מפה מוניציפלית שאבד עליה כלח. המפה המוניציפלית, קרי חלוקת השטח במדינת ישראל לרשויות מוניציפליות, נעשתה בעיקר בשנות ה-50 וה-60. הגורם העיקרי בחלוקת השטח היה אמצעי הייצור. אמצעי הייצור והמרכיב הכלכלי העיקרי היה אז החקלאות ולכן רוב השטחים ניתנו למועצות האזוריות, כי שם עסקו בחקלאות. היום, כמעט בכל המועצות האזוריות החקלאות היא עניין שולי לחלוטין והן מתעסקות בעיקר בתעשייה ובתיירות. בשביל תעשייה ותיירות לא צריך ש-85% משטח המדינה יהיו בידי המועצות האזוריות. הגיע הזמן לשנות את הנוסחה הזאת. מעבר לעניין הכמות, מעבר לזה ש-8% המתגוררים במועצות האזוריות שולטים ב-85% משטח המדינה, יש גם עניין האיכות של שטחי השיפוט. שטחי השיפוט של היישוביים הערביים הם קטנים, אבל נוסף על כך הם לא איכותיים, אין בהם פרות חולבות. אנחנו יודעים שכמעט בכל מועצה אזורית ובהרבה רשויות גדולות, גם ערים, יש או בית-חולים או אזור תעשייה או איזו פרה חולבת שבסופו של דבר תורמת לכך שההכנסה של הרשות המקומית מארנונה היא גדולה, אותה רשות מקומית שיש לה אזור תעשייה גדול או בית-חולים שמשלם כמה מיליונים טובים, יותר מ-10 מיליוני שקלים בשנה, לקופה של הרשות המקומית. במקרה שהרשות אין לה פרה חולבת, אין לה המקור הזה, היא מסתמכת בעיקר על ארנונה ממגורים. אנחנו יודעים שהבעיה של היישובים הערביים בעיקר היא שיש בהם אוכלוסייה ענייה, חלשה מבחינה סוציו-אקונומית, ולכן יש בעיה בהכנסות ממסים. זאת לעומת הלוקסוס הקיים כאשר יש מפעלים או בתי-חולים או משרדי ממשלה גדולים. לכן אני מבקש משר הפנים שבמסגרת הרוויזיה של חוק העיריות ישקיע גם מחשבה ויפעל למען שינוי המפה המוניציפלית, כך שתהיה שונה גם מבחינה כמותית וגם מבחינה איכותית. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת חנא סוייד. אדוני שר הפנים. שר הפנים רוני בר-און: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ההצעה לסדר-היום עסקה בדבריו של חבר הכנסת ברכה שאמר "ידוע לכול" – כל הצעה לסדר-היום שמתחילה במלים "ידוע לכול" מעוררת אצלי חשד. אם ידוע לכול, למה צריך לדון בזה? – "כי כל שטחי השיפוט בקרב האזרחים הערבים הולכים וקטנים, ותוכניות מיתאר חדשות כמעט שאין, דבר שגורם למצוקה אמיתית בקרב אזרחי המדינה הערבים". על כך הוא ביקש לקיים דיון. חבר הכנסת חנא סוייד דיבר בענייני ועדות מרחביות, ואשיב על דבריו במשפט אחד: מזלו של המגזר הלא-יהודי בענייני התכנון והבנייה הוא שקיימות הוועדות המרחביות, שאלמלא כן אני מפחד לחשוב הלאה. בתשובה על ההצעה לסדר-היום: מינהל התכנון שבמשרד הפנים מוביל בתקופה האחרונה – ואני גאה לעמוד בראש המשרד שמוביל זאת – מהלך חסר תקדים של הכנת תוכניות-אב ותוכניות מיתאר ליישובים הלא-יהודיים בישראל. המטרה היא לשפר את איכות החיים ביישובים במגזר הלא-יהודי, לרבות הוספה ניכרת של שטחים למגורים, של מבני ציבור, של אזורי תעסוקה ושל שטחים פתוחים ותשתיות. אמרתי, ואני חוזר ואומר, שכנגד הזכות שלנו לתבוע אכיפה והריסה של בנייה בלתי חוקית לעולם עומדת החובה שלנו לאפשר פתרונות של תכנון ושל דיור, וכך אנחנו נוהגים. הפרויקט שאנחנו מובילים מגובה במדיניות תכנון ארצית, גם כפי שהיא באה לידי ביטוי בתמ"א 35 וגם כפי שאומצה על-ידי הממשלה. חבר הכנסת חנא סוייד, אני רוצה לומר לך, שמתכנון מגיב עברנו לפאזה של תכנון יוזם. אנחנו לא עונים על צרכים, אלא יוזמים את הפתרונות. זה חשוב מאוד, ואתה, שהיית ראש רשות – וצריך לומר: ראש רשות למופת – יודע את ההבדל. לצורך קידום הפרויקט המיתארי במגזר הלא-יהודי בלבד הקצינו השנה תקציב של יותר מ-60 מיליון שקל. תשים לב למספרים, ואני מציע לכל חברי הכנסת לשים לב טוב טוב למספרים, משום שאחיזת העיניים, או הטענה, או דמעות התנין, או הקש והגבבה שמעלים פה מדי שבוע בדבר קיפוח המגזר הלא-יהודי במדיניות התכנון – אלה דברי הבל ורעות רוח שלא באים אלא לזרוע שנאה, ולמזער ו/או להצדיק עבירות פליליות בפאזה השנייה. 91 מ-128 יישובים לא-יהודיים, יותר משלושה-רבעים, נכללים בתוכנית פרויקט התכנון. לכל היישובים האחרים יש תוכניות מאושרות עדכניות. מאותן 91 תוכניות שמקודמות כרגע, ב-24 יישובים הסתיים הליך התכנון, ויש עוד 54 תוכניות מיתאר בהכנה, ש-46 מהן כבר בשלב האישור הסטטוטורי. שלוש תוכניות נמצאות רק בשלב של תוכנית-אב. נוסף על כך, המדיניות שלנו היא שמוסדות התכנון אינם מעכבים אישור תוכניות מפורטות גם אם תוכנית-האב או תוכנית המיתאר אינה מאושרת. אני גם הנחיתי הנחיה מפורשת – ועומדים על כך, ואני בודק את זה – שלא מתנים תכנון ואישור מיתארי בשינוי גבולות מוניציפלי, כפי שנעשה בעבר. פעם, כשבאת לתכנן ורצית לעבור את גבול השיפוט המוניציפלי שלך, אמרו: רגע, תלך לוועדה לגבולות מוניציפליים – מהלך שלקח עוד שנה, שנתיים, שלוש, ארבע או חמש שנים, או בכלל, ורק אז התחלת לתכנן. אמרתי: אם ברמת התכנון זה מקובל, תתחילו לתכנן. לעניין השני נדאג אחר כך. לכן, אני קובע חד-משמעית, ואיש לא יסתור את זה, שאין קשר בין שטחי השיפוט ובין תוכנית המיתאר, כפי שנטען בהצעה לסדר-היום. אנחנו במינהל התכנון לקחנו על עצמנו את המשימה לממן ולהכין על חשבוננו את המפות של גבולות השיפוט, כדי למנוע עיכובים מיותרים, ובתוכנית-אב אנחנו מיישמים את העקרונות האלה: מענה מלא על צפי האוכלוסייה עד שנת 2020, הקצאת שטחי ציבור ותשתיות, התאמה לצרכים המיוחדים של האוכלוסייה הלא-יהודית, פיתוח אזורי תעסוקה ומלאכה, וכן, בפעם הראשונה, שיתוף הציבור בתהליך התכנון בדרך של קבוצות מיקוד שאנחנו מקיימים - נוער, נשים, בעלי עסקים, פנסיונרים ועוד כיוצא באלה. אדוני היושב-ראש, אני יכול עכשיו לקחת עוד חצי שעה מזמנה של הכנסת ולהקריא לך - - גדעון סער (הליכוד): לא תעשה את זה. שר הפנים רוני בר-און: - - את רשימת כל תוכניות-האב המאושרות והתוכניות בהכנה של המגזר הלא-יהודי. 60 תוכניות-אב מאושרות, ועוד תשע תוכניות מיתאר, מאבטין דרך דיר-חנא וכל המקומות שמופיעים פה. יש עוד 57 תוכניות שבהכנה, תוכניות-אב, תוכניות מיתאר בשלב תכנון ותוכניות מיתאר בשלב אישור. אבל מה לי טוב ומי לי טוב או מה לי טובה מעדותו של יושב-ראש פורום ראשי הרשויות הערביות, מר שאוקי חטיב, שעם חברי הפורום – ראש עיריית נצרת מר ראמז ג'ראיסי, ראש המועצה המקומית כפר-יסיף מר עאוני תומא, ראש המועצה המקומית בועינה-נוג'ידאת מר סאלח סולימאן, ראש המועצה המקומית רהט מר טלאל קרינאווי, ראש המועצה המקומית בוסתאן אל-מרג' מר אחמד זועבי, ראש המועצה המקומית כפר-קרע מר זוהיר יחיא וגם ראש המועצה המקומית פורידיס מר עבד אל-ראוף מואסי – בפגישה במשרדי לפני שבועיים, בדיון בנושא תוכנית מיתאר במגזר הערבי, ואני מצטט: "יו"ר הוועד בירך על תהליכי התכנון במגזר הלא-יהודי וביקש כי המשרד יהיה גם זה שירכז את השלב הבא של הכנת התוכניות המפורטות - התלוי בהליך מורכב ויקר של איחוד וחלוקה", וכאלה וכאלה תשבחות שאמנע מכם את הצורך לשמוע אותן. אמרתי לכם: מצפוני בעניין הדרישה מכם למלא אחר חוקי התכנון והבנייה ואחר התביעה שלי להרוס מבנים בלתי חוקיים הוא נקי, בעיקר בגלל מה שאנחנו עושים בעבור המגזר הלא-יהודי בענייני תכנון ובנייה. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: מה אדוני מציע? שר הפנים רוני בר-און: אחת היא לי. אני רק זוכר שכל הדיונים האלה משכפלים את עצמם בוועדה, תופסים את זמנה של הוועדה, את זמנם של חברי הכנסת ובעיקר גם את זמנם של הפונקציונרים במשרד. אני חושב שחבר הכנסת חנא סוייד, מכיוון שהתשובה היתה מפורטת – סליחה שאני מרשה לעצמי את הכמעט-מחמאה הזאת – יסתפק בתשובה פה. היו"ר מגלי והבה: תודה. חבר הכנסת סוייד, מסתפק? חנא סוייד (חד"ש): אני מבקש דיון בוועדה. היו"ר מגלי והבה: אם כך, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. שר הפנים רוני בר-און: אני מבקש שלא יהיה – כלומר להסיר. היו"ר מגלי והבה: אם כך, נעשה הצבעה: בעד – זה בעד ועדה; נגד – זה בעד הסרה, אם כמובן הרוב יהיה נגד ההצעה. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 5 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 12 נמנעים – 1 ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. היו"ר מגלי והבה: בעד – 5, נגד – 12, נמנע אחד. אני קובע שאנחנו מסירים את ההצעה לסדר-היום של חברי הכנסת סוייד וברכה, והיא יורדת מסדר-היום. הודעה – אין. אם כך, אנחנו ממשיכים בסדר-היום שלנו.