קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום הקפאת התהליך המדיני על-ידי הממשלה היו"ר אחמד טיבי: הנושא השלישי הוא הצעה לסדר-היום מס' 3265: הקפאת התהליך המדיני על-ידי הממשלה – מאת חבר הכנסת מוחמד ברכה. אני מזמין את חבר הכנסת ברכה לנמק את הצעתו במסגרת זמן של עשר דקות. מוחמד ברכה (חד"ש): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, לכאורה נפלה ההצעה ביום שבו מתקיים מפגש בשארם-א-שיח', ולמראית עין המפגש הזה יכול להיכנס לקטגוריה של תהליך מדיני שאינו מוקפא ואינו קפוא. אבל האמת היא שלפי המזוודות – או התיקים – שנושאים המשתתפים לשארם-א-שיח' אנחנו יכולים לדעת, אפילו בלי להציץ בתיקים האלה, שהתיקים האלה ריקים, במיוחד מזוודתו ותיקו של ראש הממשלה, שנוסע לשם כדי לייצר מצב של אחדות דעים, של גורל משותף או של תפיסה משותפת, בעקבות ההפיכה של ה"חמאס" בעזה – תפיסה משותפת עם מצרים, עם ירדן ועם הרשות הפלסטינית. הדבר אינו חורג לדעתי מעצם ההגדרה הזאת – הניסיון לייצר יחסי ציבור של קוטב כביכול מתון באזור, שבא כדי לומר דבר אחר מזה שנאמר באותה הפיכה נפשעת של ה"חמאס" בעזה. מעבר לזה – שום דבר. גם הדיבור על שחרור אסירים ושבויים: ראש הממשלה נוסע עם הוראה – עם מרכאות או בלי מרכאות – של גורמי הביטחון שלא להעלות את זה. הדיבורים על הפשרת כספים – נדמה לי שזאת הפעם השמינית או התשיעית שהובטח שהכספים האלה יופשרו. יכול להיות שזה יקרה הפעם, במידה מסוימת, והרי כבר נאמר שזה ייעשה בצורה הדרגתית; זאת אומרת שבכל צומת בהמשך הדרך, על כל אירוע, אפשר להפסיק ולסגור את הברז, ומה שיישאר מההחלטה הוא רק האמירה התקשורתית. אנחנו עדים למצב שבו הממשלה אינה מנהלת תהליך מדיני, או אינה מתיימרת לנהל תהליך מדיני, אלא מנהלת את המשבר, משדרגת את המשבר, מעלה את הטונים, מורידה את הטונים, מדברת על חיבוקים, על הטבות כאלה ואחרות, אבל עולם כמנהגו נוהג, והיא ממשיכה בדרכה כממשלת הסירוב – כמו קודמותיה – לתהליך מדיני אמיתי. במקום זה היא מנהלת מדיניות של הפחדה, שהיא עצמה מזינה – במצור, בהרעבה, בגיחות, בפלישות ובחיסולים – ואז היא מייצרת את המושג של הפחדה, ובסופו של דבר התהליך הזה, לצערנו, מגשים את עצמו, במו-ידיה של ממשלת ישראל. אם מישהו ישאל אם אני מאשים את ממשלת ישראל במה שקרה בעזה, מובן שאני אומר: כן, בהחלט: אותה ממשלה הכניסה לתוך סיר הלחץ האדיר האיום הזה מיליון וחצי פלסטינים, ששם בשלב מסוים זה יתפוצץ. אבל זה לא מנקה בעיני כהוא-זה את ההתנדבות – את ההתגייסות – של גורמים פלסטיניים – ואני מתכוון ל"חמאס" – להיכנס לתוך המלכודת שנטמנה להם וללכת על הפיכה או על הכרעה של ויכוח פנים-פלסטיני בכוח. אי-אפשר, בשום פנים ואופן, שלא לראות את ידיה המטונפות של ממשלת ישראל, ממשלת הכיבוש, במה שקורה לעם הפלסטיני. מדברים היום על כך שבעקבות אותו אירוע נורא בעזה הממשלה רוצה לקרב – או להתקרב לאבו- מאזן, לעזור לאבו-מאזן. אני אומר לכם, ואמרתי את זה לפני כמה ימים בהופעה במועצה המרכזית של אש"ף ברמאללה: אבו-מאזן אינו זקוק לחיבוקים, לא של הישראלים ולא של האמריקנים; הוא אינו זקוק להטבות, לא של הישראלים ולא של האמריקנים. הוא צריך מה שצריכים שני העמים, גם העם הפלסטיני וגם העם בישראל: תהליך מדיני ויישום ההחלטות וההסכמים שכבר קיימים, בעיקר בכל מה שקשור למשא-ומתן על הסדר הקבע, אבל גם מתחת לזה, כל מיני פרטים בדרך – כמו שחרור כספים, שחרור אסירים, הסרת המצור ודברים כאלה. משה שרוני (גיל): עם מי אפשר לעשות את זה? מוחמד ברכה (חד"ש): אתה אל תעשה שום דבר. שב בשקט. אל תעשה שום דבר. לא צריך שאתה תעשה. לפני כחודש היתה לי שיחה עם אבו-מאזן, והוא סיפר לי איך אותן פגישות בינו ובין אולמרט מתנהלות. הוא מגיע לפגישה, ואז פורסים לו כל מיני מפות ואומרים לו: מזיזים את המחסום הזה מכאן לכאן – במשא-ומתן של שני מנהיגים, כאשר אפשר לשלוח כל מיני פקידים בדרגה 3 ובדרגה 4. למה מביאים אותו לדבר כזה? מוציאים את כל האנרגיות של המפגש, ומה שנשאר זה בעצם שום דבר. הדיבור על הסרת המחסומים ועל הזזת המחסומים הוא בלוף אחד גדול. בעצם שבוע לפני הפגישה מוסיפים עוד מחסומים, וביום הפגישה מבטיחים להסיר חלק מהמחסומים שהוספו, מסירים אותם, אבל לאחר כמה ימים שמים מחסומים במקומות אחרים, וכך נוצר מצב – שאני מקווה שיגיע לדיון בוועדת החוקה, על רקע הדוח של הבנק העולמי, שהתפרסם לפני כמה שבועות, על המציאות הנוראה של מעבר וניידות של בני-אדם, של סחורות ושל בעלי-חיים, ועקב כך ערעור, השחתה וקריסה של הכלכלה הפלסטינית. זה סוג המפגשים, ולכן במפגש הקודם אבו-מאזן לא רצה לבוא, כי לא היה סדר-יום אמיתי. גם למפגש הזה, שהיה אמור להתקיים לפני כמה ימים, הוא סירב לבוא, מאותן סיבות. משה שרוני (גיל): גם בהסכם מכה לא היה שום דבר. מוחמד ברכה (חד"ש): מהמפגש בשארם-א-שיח' אני לא רואה שיצאו בשורות גדולות. להיפך. אני חושב שזה יהיה מקום – או הזדמנות, או במה – לתחזק את המשבר הזה. אני לא יודע אם השאלה הזאת נכונה או לא, אני בטוח שהיא לא נכונה: האם ממשלת ישראל באמת חושבת שהיא יכולה ליהנות מהמצב הנוכחי? האם היא יכולה לראות בזה אינטרס שלה, כפי אמר אחד השרים בממשלה, השר רפי איתן, שזה מצב מצוין לישראל? האם חוסר היציבות – או הנצחת חוסר היציבות – באזור, בהקפאת התהליך המדיני או בערעור כל בסיס לתהליך מדיני, הוא אינטרס ישראלי? אני חושב שזה לא משחק באש, אלא משחק בחיי בני-אדם – גם פלסטינים וגם ישראלים. מי שלא מתקדם לכיוון של שלום, ויכול ליהנות מהשרפות שמסביבו, סופו שגם הוא ישרוף לפחות את האצבעות באותן שרפות. אני חושב שמה שנדרש היום הוא לא פגישות של יחסי ציבור ולא ניסיון לנצל את המשבר בזירה הפלסטינית הפנימית כדי לייצר מציאות מדומה של התקרבות, כביכול, בין שתי ההנהגות, הישראלית והפלסטינית, בחסות מצרים וירדן. מה שנדרש ומתבקש הוא לוח זמנים למשא-ומתן להסדר שלום. בלוח הזמנים הזה צריכים להיכלל גם הפרטים של חיי היום-יום, למשל לא להרשות בשום פנים ואופן שיהיה משבר הומניטרי ברצועת-עזה; גם אם יהיו כאלה שיגידו שזה עלול לעזור ל"חמאס" – בסופו של דבר חוץ מה"חמאס" יש שם מיליון וחצי אנשים, וזה יהיה פשע לתת להם לגווע ברעב ובמצוקה. בתהליך הזה, של קביעת לוח הזמנים למשא-ומתן על הסדר הקבע, צריכים להיכלל גם הסרת מחסומים וגם שחרור שבויים. זאת ההזדמנות להתייחס לקלטת של גלעד שליט, שפורסמה היום על-ידי ה"חמאס". אין ספק שלא תוכן הדברים שלו הוא הדבר החשוב, אלא עצם העובדה שהוא מדבר – זה הדבר החשוב. למה אני אומר שזה לא חשוב? כי מטבע הדברים, אדם במצבו לא אומר מה שעולה בדעתו, אלא מה שמכתיבים לו בצורה כזאת או אחרת. גם נוסח הדברים מוביל לכך. אני חושב שזה אות חיים חשוב. אני לא אומר את זה לזכותו של ה"חמאס" ולא לזכותם של שוביו. אני אומר שזאת הזדמנות. גם כאן מישהו יגיד שאם ישראל תשחרר שבויים תמורת גלעד שליט זה יהיה הישג ל"חמאס". אני חושב שצריך לטפח עכשיו את האפשרות שיכולים להתקיים מגעים ישראליים-פלסטיניים ויכולות להיות לזה השלכות על חיי היום-יום של הפלסטינים. צריך שהעם הפלסטיני ירגיש שהמגעים האלה הם לא – כפי שמנסים לצייר אותם אנשי ה"חמאס" – כל מי שמקיים מגע עם ישראל הוא בוגד, אלא הם כורח המציאות של כובש ונכבש. המגעים האלה אמורים לסמן מוצא ואפשרות של חיים אחרים מהחיים תחת מצור, כיבוש וחומות. לכן, אדוני היושב-ראש, יש מקום – ובדחיפות – ליצור מנגנון וסדר-יום של משא-ומתן מדיני על סוגיות של הסדר הקבע. זאת קריאתי לארבעת המנהיגים שמתכנסים שם; יש להתחיל בזה היום, בשארם-א-שיח', אחרת זה יהיה אך ורק לתחזק את הסכסוך ולחכות לפיצוץ הבא, שאף אחד לא ירוויח ממנו. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. השר הרצוג - בבקשה, אדוני. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: מכובדי, אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, הנושא שהועלה כאן הוא הנושא שבשיא סדר-היום הציבורי ביום הזה. אנחנו נעים בשני צירים – מצד אחד פסגת שארם, שיש לה משמעות גדולה מאוד בבוקה והמבולקה בעזה וברשות הפלסטינית, ומצד שני שידור הקלטת ובה דבריו של החייל גלעד שליט. כולנו מתפללים ופועלים – באמת – לשובו הביתה ולחיק משפחתו במהרה. אני חושב שיש אפילו קשר בין השניים; הצעד שנעשה בחשיפת הקלטת הזאת נועד לטרפד בצורה כלשהי – או לגנוב את ההצגה מהמפגש בשארם-א-שיח', ואני חושב שיש פה מהלך עם משמעויות פסיכולוגיות שנועד לגרום למורך לב בצד הישראלי. אין ספק שעצם העובדה שאנחנו רואים את פניו ואת תמונתו – כשלעצמה היא דבר חשוב. אנחנו נפעל בכל דרך ובכל אמצעי, ואנחנו לא חוסכים דבר, כדי להביא את גלעד שליט הביתה בשלום. אשר למצב המדיני, אין טענה יותר מגוחכת מהטענה שישראל לא עושה כלום. אני חושב שזה פשוט לא נכון, וכדאי שנאמר את האמת. הסיטואציה שהתחוורה לעינינו בשנה האחרונה היא מדאיגה; מצד אחד נשיא פלסטיני מתון, שכוונותיו טובות ואמירותיו טובות, ומצד שני ממשלה שאפילו לא היתה מוכנה להכיר בישראל על-פי הסכמי אוסלו – היא גמגמה בכל הקשור להסכמים וודאי לא הסכימה לעמוד בתנאי הקוורטט הבסיסיים, הפשוטים וההגיוניים. וכי מה יותר פשוט מאשר להגיד: כן, אנחנו ממשיכים – ממשיכים בהסכמי אוסלו, מכירים בכם ומוכנים להמשיך לדבר אתכם? כך הכול היה מקבל כיוון אחר. אבל האמת היא שבסיס התפיסה ה"חמאסית" הוא דה-לגיטימציה ופסילה מוחלטת של קיומה של הישות היהודית במזרח התיכון. זאת האמת, זאת תפיסת העולם, ובל נכחד: כל השאר הוא מלים, והמציאות הזאת מורכבת מאוד. מה שקרה בשבועיים האחרונים הוא דרמטי ביותר. אי-אפשר להגיד: זהו, ממשיכים הלאה, "פוס", הכול בסדר; אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו מתקדמים. קרו כאן שני תהליכים מקבילים: תהליך אחד של השתלטות "חמאסית" נוראה. חבר הכנסת ברכה, אני מציע לך לקרוא את התיאורים של אבי יששכרוף ב"הארץ" מיום שישי, כיצד עמדו פעילי "חמאס" – לוחמי "חמאס" – עם לפטופ, עם שמות של פעילים ועם תעודות זהות; אם ליד מספר תעודת הזהות והשם היה סימן אדום – חיסול. צבע אחר – לרסס את הרגליים. צבע אחר – לשחרר. היות שהיה להם מאגר מידע של משרד הפנים, פעילים של ה"פתח" שעברו במחסומים הוצאו להורג, בצורה כמעט לא נתפסת, בידי "אחיהם" מה"חמאס". זאת הסיטואציה שהתחוורה לכולם בעזה. יובל שטייניץ (הליכוד): לא רק במחסומים, גם בבתי-החולים. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: נכון. ומדובר גם בהשלכת אנשים מבניינים רבי-קומות. מנגד, ביהודה ושומרון עדיין שולטת הממשלה של הרשות הפלסטינית, הממשלה שמינה אבו-מאזן לאחר שפיזר את הממשלה של הנייה, הממשלה בראשות סלאם פיאד. זאת ממשלה שתמיד אמרנו שאנחנו נפעל ונשתף אתה פעולה, כיוון שהיא בעצם טיבה וטבעה מכירה בישראל, מכירה בהסכמים, חותרת להפסקת הטרור, ומבחינתנו היא בוודאי שותפה אפשרית למשא-ומתן אמיתי, אם ובמידה שהדבר מתאפשר. המבחן הגדול של הוועידה היום הוא לא במלים, הוא לא בצילומים, אף שגם להם יש משמעות, כיוון שאנחנו רואים בצילומים קואליציה של ראשי מדינות מתונים, שעומדת מול קואליציה פנאטית שבסיסה באירן. והשאלה, האם היום יהיו סיכומים אופרטיביים, חשובים, אפשריים, שיאפשרו לנו לצאת לדרך חדשה של תפקוד בשטח, יאפשרו לדחוק את רגלי ה"חמאס" ויאפשרו להביא, בעצם, מתווה ואופק מדיני אמיתי, שכן אנו מחויבים כולנו למתווה המדיני הזה. לשם כך אישרה אתמול ממשלת ישראל את הפשרת כספי המסים של הרשות הפלסטינית. לשם כך, נאמר במפורש, ואני חוזר על דברי ראש הממשלה, שייבחנו כל הנושאים להורדת החיכוך, למעבר סחורות, מה שנקרא שיפור איכות החיים ביהודה ושומרון ולאזרחים הפלסטינים בכלל. ננקטו גם צעדים הומניטריים ברורים במחסומים ובמעברים מעזה, ונוסף על כך כל מה שקשור במכלול היחסים העתידיים שנוגע לסוגיות שקשורות לחיי היום-יום של הפלסטינים. בכל אלה ואחרים בוודאי עוסקת הוועידה. הוועידה גם עוסקת בהברחות האמל"ח לעזה. היא עוסקת, כמובן, בהקפדה ובהכבדת היד הביטחונית למניעת הברחות האמל"ח, דבר שמאוד מטריד את כולנו. ומטרידה אותנו, כמובן, התמונה של ישות חמאסית-אירנית שהולכת ומתבססת בעזה. זאת סיטואציה איומה. זאת סיטואציה של פילוג העם הפלסטיני לשניים, סיטואציה רעה, סיטואציה שישראל אינה מברכת עליה ואינה רואה בה דבר חיובי, אבל עם זאת מחויבת להתמודד אתה. ובראש ובראשונה, מחויבת לסייע לגורמים רוצי השלום ורודפי השלום, המכירים בישראל והמוכנים להגיע אתה למשא-ומתן בנחישות ובאחריות, תוך כדי עמידה בהתחייבויותיהם להילחם בטרור, וכמובן לחתור ליישום ההסכמים שנקבעו עם ישראל. אני חייב לומר שבביקורו של ראש הממשלה בארצות-הברית, לפני שבוע, נדונו הנושאים הללו. שני המנהיגים מחויבים לחזון שתי המדינות לשני עמים, אבל כמובן, הסיטואציה החדשה, כפי שגם נדונה עם מזכ"ל האו"ם, מדברת בעד עצמה, ולא יהיה אפשר להתעלם מקיומה של הסיטואציה הזאת בכל תהליך מדיני שאליו אנחנו מחויבים ואותו נרצה לקדם. אשר על כן אנו חוזרים ומדגישים שהיינו רוצים לראות את הפלסטינים פועלים, קודם כול למען עצמם וכמובן בסיוע חיצוני, שמחויבות לו גם כל השותפות בקהילייה העולמית ובאיחוד האירופי. אנחנו צריכים לראות שהמנהיגות הפלסטינית מקבלת אחריות, מגלה נחישות ומשנה את המצב. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: מה אתה מציע, אדוני השר? שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: אני מציע להעביר את הדיון לוועדת החוץ וביטחון, בשל חשיבותו. היו"ר קולט אביטל: האם המציע מסכים? מוחמד ברכה (חד"ש): אני בחיים לא מגיע לשם. אני מציע בבוא העת שזה יהיה במליאה. היו"ר קולט אביטל: אתה מסכים למליאה? ובכן, אנחנו מצביעים עכשיו. בעד זה מליאה, נגד זה הסרה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום - 18 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: בעד - 18, נגד - 1, אין נמנעים. אני קובעת אפוא שהנושא עובר לדיון נוסף למליאה.