קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום נכונותו של ראש הממשלה להעביר שכונות בירושלים לריבונות זרה היו"ר דליה איציק: חברי חברי הכנסת, הנושא הראשון, הצעה לסדר-היום מס' 3692 בנושא: נכונותו של ראש הממשלה להעביר שכונות בירושלים לריבונות זרה, של חבר הכנסת אפי איתם. בבקשה, אדוני, אתה מוזמן לנמק את ההצעה, יש לך עשר דקות. אפי איתם (האיחוד הלאומי - מפד"ל): כבוד יושבת-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת, "חזרנו אל בורות המים, לשוק ולכיכר, שופר קורא בהר-הבית בעיר העתיקה". מי מאתנו לא שר את השיר הזה בתחושה שהמלים הללו הן בדיוק המיתר של הלב שלו, הן המיתר המשותף של כולנו שעליו פרטה ברגע של חסד נדיר המשוררת נעמי שמר. "שופר קורא בהר-הבית" – חזרנו הביתה במלחמת ששת הימים, וידענו בידיעה ברורה, לא פתלתלה, לא מתחמקת, לא פוליטית, לא עקומה, שהעיר הזאת שחוברה יחדיו היא שלנו. ותקיעת השופר בהר-הבית מבשרת את חזרתה של האומה הישראלית אל שורשיה, אל מקור מחצבתה. אוי, מה היה לנו מאז. איך "התנכללנו", נקלינו, והפכנו להיות סוחרי הסמלים שלנו, סוחרי המורשת שלנו, ואפילו כבר לא בהיחבא, כבר לא בבושה, כבר לא מתחת לשולחן – על השולחן – ירושלים מַסחָרה. נכון, מגייסים את כל הנכלוליות האפשרית כאילו העולם, כאילו עם ישראל, כאילו מנהיגי האומות שסביבנו אינם יודעים שכשאנחנו אומרים "וולאג'ה" או "סוואחרה" או כל מיני שמות של שכונות שהן לבה של ירושלים וקוראים להן בשם הערבי כאילו אלה כפרים ערביים נידחים שמי רוצה בהם בכלל. אז אני לא אתפלא אם ראש הממשלה יעמוד כאן כמו שעמד לפני שבוע ומנה שכונות במרכז ירושלים ורק נתן להן שם ערבי, שם של מי שוויתר עליהן כבר, לא בשפתו, לא במשא-ומתן, אלא בעומק נשמתו היהודית. אני לא אתפלא אם יעמוד כאן ראש ממשלה, ואולי ראש הממשלה הזה ויגיד: "לאל-קודס התפללנו? אבו-דיס, וולאג'ה, אל-קודס – מה איבדנו שם?" המסע הזה שבו כבר יוצרים דה-לגיטימציה לירושלים, מקלפים אותה, חותכים אותה, סוחרים בה, כאילו מישהו יודע באיזו שכבה מעבר לוולאג'ה ומעבר לסוואחרה ומעבר לטעמרה באמת הוא ידע לעצור. היום היה דיון בוועדת הפנים, ושם חברו חברי כנסת ערבים, שיושבים כאן, בצורה מניפולטיבית למצוקתה של הפטריארכיה היוונית כדי לעשות חלוקת ירושלים, אתם יודעים איפה? אני אגיד לכם: כאן, הכנסת הזאת עומדת על אדמותיה של הפטריארכיה היוונית - - ואסל טאהא (בל"ד): זאת עובדה. אפי איתם (האיחוד הלאומי - מפד"ל): - - וכשחברי כנסת ערבים חברו אל הכנסייה הנוצרית במשימה קדושה לבטל את ההסכם הבלתי-כתוב – נכון – שיש בין מדינת ישראל לבין הפטריארכיה באיזה מין להט קדוש שצריך עכשיו מהר להסכים ולאשר את הפטריארך, כי אחרת נגרם נזק נורא למדינת ישראל. הרי זאת צביעות ונבלה. מה שעומד מאחורי העניין הזה הוא לומר לעולם: כנסת ישראל יושבת על אדמה לא לנו; בית-המשפט העליון יושב על אדמה לא לנו. אז זאת סוואחרה, זה וולאג'ה – החלוקה מתחילה כאן, במקום הזה. כשאני בוועדת הפנים של הכנסת צריך להיאבק מול חבר כנסת שיושב בבית הזה ויודע בדיוק מה הוא עושה כשהוא מקומם עלינו את הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית, ורוצה שהסכם החכירה של הכנסת ושל בית-המשפט העליון ייפתח מחדש – מאיפה נושבות הרוחות האלה? מאיפה באה החוצפה הזאת? רק ממקום אחד - - ואסל טאהא (בל"ד): הסילוף זה חוצפה. הסילוף שאתה מתאר זו חוצפה. אפי איתם (האיחוד הלאומי - מפד"ל): - - כשהיהודים עצמם החליטו לסחור בירושלים, אין לי יותר טענה לאף אחד. וגם לנו לא תוכל להיות טענה כשמכל החורים יצוצו אנשים שיטענו לבעלות על ירושלים. מישהו חושב שהוא ידע לחלק את זה? הוא ידע לעצור את זה? הוא ידע להמציא איזה קו שמעבר לו אנחנו ניאבק על ירושלים מאבק ללא פשרות? הצחקתם אותי. אין כבר קווים אדומים במדינה הזאת שאחריהם נאבקים ללא פשרות. הקווים האלה לא נמצאים בשדרות, הם לא נמצאים בצפון הארץ, הם כבר לא נמצאים ביהודה ושומרון, ועכשיו הם כבר גם לא בתוך ירושלים. וכל אחד מאתנו מתפורר ומתכווץ באיזו פינה משלו שעד שאליו לא הגיע האסון, עד שאליו לא הגיעה היד המפרקת, הסוחרת, המוכרת – אז "שלום עלייך נפשי". ככה לא בונים מדינה, ככה לא מקיימים מדינה, ככה לא מקיימים אומה – ככה מקיימים קהילה בזויה, שפלה שתהיה למשל ושנינה בעיני כל באי עולם. ולא תהיה דרך חזרה מן העניין הזה. איך אמר פעם מישהו: פעם אחת שאנחנו יודעים מה המקצוע שלכם, היתר זה כבר רק עניין של מחיר. אומה שמספסרת בסמליה, בריבונותה, בבירתה – היתר זה כבר רק עניין של מחיר. הניסיונות לצבוע את חלוקת ירושלים בצבעים של תהליך שלום הם שקר נורא מאין כמותו. האם באמת מישהו בבית הזה חושב שוולאג'ה היא סלע המחלוקת? ואם באבו-דיס יהיה so-called "פרלמנט" וישב שם אבו מאזן נשיא ופיאד ראש הממשלה? ומהפרלמנט הזה – איך אמר אתמול השר לביטחון פנים: תצא מדיניות ה"יא-עיני". זאת אומרת, אנחנו משחקים אותה פרלמנט, אבל תלכו עכשיו לירות "קסאמים" ו"קטיושות" על הכנסת - מה נגיד אז? "אופס, סליחה"? כמה עיוורים ומטומטמים אנחנו יכולים להיות אחרי כל הניסיונות שנעשו - - - היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת אפי איתם, יא עֵיני זה "עיניים שלי", "יעַני" זה "כאילו". זה מה שאמר לי חבר הכנסת - - - אפי איתם (האיחוד הלאומי - מפד"ל): יעַני. צודקת. אני מודה לך על התיקון. אני ממש מודה לך שהסרת מכשול מלפני. נכון, "יעַני". יעני פרלמנט, יעני דמוקרטי, יעני שלום. עד שהאידיוטים יסכימו לסגת – יעני פרטנר מתון. אבל ברגע שזה ייגמר התוצאה היא כמעט בלתי נמנעת. לא רק שלא יהיה לנו ביטחון, לא יהיה לנו מה שמדינת ישראל נועדה לו ונוסדה עבורו – לא יהיה לנו כבוד לאומי. כן, זה שחוק; כן, זה סמרטוטי; כן, זה לא פוליטיקלי-קורקט, זה לא גמיש, זה לא רציונלי, זה לא מבין את העולם. תסתכלו סביבנו מה עושות אומות בשביל כבודן הלאומי; מה עושים עמים בשביל סמלי הקיום, האחדות והמשמעות שלהם. ואנחנו, נותר לנו סמל אחד: ירושלים בירתנו הקדושה; ואתה אנחנו הולכים לעשות מסחר סוסים עם אנשים שלא עמדו במילתם לרגע. כמה זה יכול להיות מצמרר, תחשבו על זה. יושב ראש הממשלה שלנו בתמימות או בשוטות - שלא אומר נבזות, כי כבודו מחייב - וכבר עושה מאמצים לדבר עם הדחליל הזה, אבו מאזן. ובו-זמנית אנשיו, אנשי ארגונו, ה"פתח" המתון – טוב, הם לא הגיעו למארב אפקטיבי, הם לא יכלו להצליח, אבל כוונת הזדון הזאת, והוא איננו יודע. להרוג את ראש הממשלה זה איזה מין מבצעון, זה איזה מין משהו שברח בין האצבעות. אז אחת מהשתיים, או שהפרטנר הזה הוא אפס גמור או שהוא נוכל בקנה-מידה כזה שבוודאי אסור לשבת אתו לרגע. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): בשלב זה רק החברים שלך רצחו ראש ממשלה. רצחו את רבין. החברים שלך הם הרוצחים. אפי איתם (האיחוד הלאומי - מפד"ל): ועולם כמנהגו נוהג. על העיוורון הזה לא תינקו, על העיוורון הזה של הובלת תהליך שמחירו חלוקת ירושלים לא נינקה כולנו. אני בא לקרוא לראש הממשלה כאן, מעל הבמה הזאת, ברגע האחרון. אהוד אולמרט - - - מנחם בן-ששון (קדימה): חבר הכנסת איתם, אני רוצה קריאת ביניים. היו"ר דליה איציק: לא, לא, לא, אתה לא יכול. הוא בסיום. אפי איתם (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אני מוכן לענות על שאלות. אשמח. היו"ר דליה איציק: אי-אפשר. מחכה פה שר החוץ של גאורגיה ואנחנו צריכים לסיים. מנחם בן-ששון (קדימה): יש לי שר, אדבר אתו. אפי איתם (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אני תמיד שמח לענות על שאלות מעל הדוכן הזה, אם הן לא קריאות מתלהמות. אני פונה מכאן לראש הממשלה ולממשלת ישראל - - - אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): סמל המתינות, אפי איתם. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): טיבי גם כן. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת טיבי, תודה. אתה גם סגן יושבת-ראש הכנסת, עוד מעט תחליף אותי. אפי איתם (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אני לא יודע למה לא הולך לי אתכם. מה, אני אומר משהו שמרגיז אתכם? היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת אפי איתם, אתה מסיים. אתה שלוש דקות אחרי הזמן. נא לסיים. אפי איתם (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אני רק מבקש מכאן, בקריאה אולי של הרגע האחרון, לומר לראש הממשלה: אל תלך לאנאפוליס. אל תלך אל המלכודת הזאת, הכרויה לך ולממשלתך ולכולנו. אל תמיט קלון על מדינת ישראל. אולי מעבר לכול, תעצור לרגע ותתבונן על אותה תמונה, ותזכור את אותה מקאמה שכתב חיים חפר: הכותל הזה ראה צלבנים, הכותל הזה ראה את רבי יהודה הלוי נדרס בפרסותיו של סוס, הכותל הזה ראה מוסלמים חוגגים, אבל הוא אף פעם לא ראה צנחנים בוכים. הרגע הזה, שהצנחנים שלנו איחדו את ירושלים, הוא רגע קדוש, הוא רגע נשגב. אל תיגע בו, אל תכזיב את זכרם, את זכר גבורתם, ותשאיר את ירושלים מאוחדת לנצח. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני. חבר הכנסת רובי ריבלין, סליחתך.