קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום תקציב 2008 מנציח את האפליה ומגדיל את הפערים החברתיים היו"ר דליה איציק: אנחנו עוברים להצעתו של חבר הכנסת אחמד טיבי בנושא: תקציב 2008 מנציח את האפליה ומגדיל את הפערים החברתיים, שמספרה 3694. חבר הכנסת אחמד טיבי, יש לך עשר דקות, בבקשה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני לא יכול שלא להתייחס לדבריו של חבר הכנסת ריבלין שדיבר על גבולות ירושלים. אני רוצה להזכיר לו – אני לא יודע אם הוא זוכר – איך אחרי הכיבוש נקבעו הגבול הצפוני והגבול הדרומי של מה שקרוי ירושלים רבתי, הגבולות המסופחים. בצפון ירושלים היה מפעל עראק ואז המושלים הצבאיים ומפקדי האזור אמרו, גם אנשים דתיים אמרו, לא רוצים מפעל עראק בתחום של ירושלים, שהוא מפעל של ערבים. אז עד למפעל העראק נקבע הגבול של ירושלים צפון. מדרום היה מפעל לסיגריות, גם ערבי, אז אמרו, מה, סיגריות של ערבים בתחום של ירושלים, אחר כך יתחילו לשווק אצלנו, אז סיגריות של ערבים זה מחוץ לירושלים. כך נקבעו גבולותיה של מה שנקרא ירושלים רבתי. תחזור להיסטוריה של הכיבוש בתחילתו ואתה תראה, בדיוק כך נקבעו הדברים. אגב, גם אמרת, סוואחרה, הדרך אל, השליטה על - ככה כובשים, הורסים, מסירים בתים, כפרים, מאז 48' ועד היום. ככה נקבעה הגיאופוליטיקה של הארץ הזאת. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת טיבי, תרשה לי הערה אחת ברשותך. יש לי היום כאבי אוזניים, למה לצעוק? אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אני צעקתי? אני מבקש להוריד את הווליום של המיקרופון. אני שמח שאת מסכימה עם התוכן, רק לא עם הווליום. יואל חסון (קדימה): אפשר להוריד לגמרי את הווליום. היו"ר דליה איציק: ואני לתומי סברתי שהנושא הוא פערים חברתיים. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אגב, עובדה היסטורית, איך הצלחתם להשאיר את ג'סר א-זרקא בלי להסיר אותה מעל פני האדמה? אני לא מצליח להבין, אני כערבי מתקשה להבין, זה טוב לב שנפל על אלה שכבשו את החוף? יישוב ערבי יחידי על החוף. מה קרה, מה השיקולים? אני זוכר מנהיג ישראלי, היום הוא לא בחיים - פעם הוא אמר לי, תגיד תודה שגם ג'סר א-זרקא, אבל גם פוריידיס עדיין על המפה. כי בדרך כלל יהודים - הוא אמר לי - מה שקרוב לחוף רצוי שיהיה בידי יהודים. לכן, זה משהו אקסקלוסיבי, יוצא מן הכלל - - - ראובן ריבלין (הליכוד): לא גירשנו את האזרחים בוולאג'ה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): כן, אבל אתה אומר שוולאג'ה היתה חשובה והכביש המוליך, המשפיע, כל מה ששולט על, אם הוא ערבי, מפסיק להיות ערבי, מתחיל להיות יהודי. ראובן ריבלין (הליכוד): אף אחד לא רצה לשנות את וולאג'ה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): מדבריך הסקתי, לא חשוב מי גר שם, לא חשובים האנשים; העיקר - מי שולט על הכביש. לכן, טוב שאמרת את הדברים וטוב שהזכרתי לך. בטח רוב חברי הכנסת יודעים היסטוריה יותר טוב ממני, אבל אולי חלקם לא ידעו על מפעל הסיגריות בדרום ועל המפעל לייצור עראק בצפון, שאגב, היום לא קיים. ראובן ריבלין (הליכוד): עניין הסיגריות היה בגלל חברה ישראלית. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): לא, לא, זה מפני שלא רצו סיגריות ערביות בירושלים. ראובן ריבלין (הליכוד): לא רצו תחרות לסיגריות ישראליות. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): מובן שעלה כאן אחד מחברי הכנסת המתונים ודיבר על המתלהמים בצד השני. אני לא יודע אם הוא הזכיר את המלה שלום, אוזני לא צפצפה, אבל הוא דיבר על מתינות. מדובר באותו חבר כנסת שביקש לחסל אסירים בפרדס, להוציא אותם מהכלא, לחנות בפרדס ולחסל אותם בתוך הפרדס. לכן, כדאי שדברים יהיו בקונטקסט הנכון, גם של הדברים וגם מי שאומר אותם. אבל תמיד מרענן יותר לשמוע דברי שלום ומתינות ולדבר על קיצונים בצד השני מאשר על אנשים שביקשו לחסל אנשים בתוך פרדסים. גברתי היושבת-ראש, תקציב המדינה אומר שוב לאן פניה של ממשלת ישראל, כפי שהיו מועדות פניה של ממשלת ישראל הקודמת וזאת לפניה, בכל הקשור לאוכלוסייה הערבית. תקציב הוא אמירה אידיאולוגית, אמירה חברתית-כלכלית, אבל זו הפרוגרמה, זאת האג'נדה, הראייה הפוליטית, החברתית-הכלכלית של מקבלי ההחלטות במדינה. ושוב, התקציב הזה אומר "לא" גדול לאזרחים הערבים. לא פלא שלפני כל תקציב באים במגעים עם כלל סיעות הבית, חוץ מהסיעות שמייצגות את הציבור הערבי. לי נאמר כמה פעמים: אנחנו לא צריכים את הקולות שלכם. האמת היא, שלא כל מי שלא צריך את הקולות שלו אינו מקבל את חלקו בעוגה הציבורית. יש כאן נציגים של הימין, של המתנחלים, הם מצביעים נגד התקציב ובכל זאת הם מקבלים חלק, אף-על-פי שהם לא גרים בתוך מדינת ישראל, אף-על-פי שהם גרים בחוץ-לארץ. אגודת ישראל היא באופוזיציה, יהדות התורה באופוזיציה ותמיד באים אתם בדין ודברים ומנסים לפחות להקשיב ולהיענות לחלק מהצרכים שלהם. גם לאוכלוסייה הערבית יש צרכים, כלכליים, חברתיים, תשתיות. מנחם בן-ששון (קדימה): הם לא אומרים שכספים שלקחו מהישיבות העבירו לסקטור הערבי? אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אני לא מכיר את הטענה הזאת. אני רוצה לספר לך על העיר שלי, טייבה, חבר הכנסת בן-ששון. גרים שם יותר מ-35,000 איש, אדוני. האשפה ממלאת את הרחובות. היום עשיתי סיור בארבעה בתי-ספר בטייבה, בחלק מבתי-הספר השירותים פרוצים, האשפה ממלאת את הכניסות לבתי-הספר, המצב התברואתי מסכן את התלמידים, היו כמה מקרים של קדחת הנילוס בעיר טייבה. כדאי להיכנס ולראות את ערמות האשפה בעיר. לפני כמה חודשים הדיח שר הפנים דאז, רוני בר-און, את העירייה הנבחרת ומינה ועדה קרואה בראשות אחד מקציני שירות בתי-הסוהר. רן כהן (מרצ): מה אחד? נציב שירות בתי-הסוהר. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): לא, הוא לא היה נציב. הוא היה מפקד כלא באר-שבע. הוא מונה, כטענתו של שר הפנים לשעבר, מעל דוכן זה, כי הוא מכיר את המנטליות של הערבים. זה מה שאמר השר רוני בר-און באחת מההברקות ההיסטוריות שלו. רן כהן (מרצ): זה היה אפילו בתשובה על קריאת ביניים שלי. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אני פונה לעורכי העיתונים, אם יש לי השפעה עליהם, לצטט את השר רוני בר-און, שבתגובה להתנגדות שלי: למה מינית את טוויזר, שהוא מפקד בית-כלא? הוא אמר: הוא מתאים כי הוא מכיר את המנטליות של הערבים. עד כדי כך הוא מכיר את המנטליות של הערבים, שלפני כחודש הוא התראיין באחד המקומונים, רבותי חברי הכנסת. שאלו אותו, תגיד, אתה לא מפחד בטייבה? הוא אמר, מי שיתקרב אלי בטייבה, אני מייד שולף ויורה בו. זה ראש עיר. ממשלת ישראל מינתה אותו להיות ראש עיר כדי לפתור את הבעיות שלה ולא להתחיל לירות באנשים ולאיים לשלוף אקדח ולירות בהם. אגב, מאז הוא לא מצליח להיכנס לעירייה, הכניסה לעירייה מרותכת כי העובדים לא קיבלו משכורות יותר מ-30 חודשים. תארו לעצמכם את רעננה או את קריית-גת - לא מקבלים משכורת 30 חודשים – היו מוצאים פתרון. לכן, שר הפנים אומר, שהוא רוצה לפנות לבית המשפט כדי לקבל הקפאת הליכים. אם יצליח, מה טוב, אפשר להעביר תקציבים. אם לא, כבן המקום יזמתי הצעת חוק מיוחדת לטייבה. ראובן ריבלין (הליכוד): הקפאת הליכים זה מסוכן, כי היא לא מותירה העדפת נושים. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): לא בטוח שבית-המשפט יסכים, כי כבר היה הסכם נושים קודם. ראובן ריבלין (הליכוד): בית-המשפט לא ייתן לעולם העדפת נושים. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אגב, זאת אחריות של משרד הפנים, כל הזמן היה לו חשב מלווה. הוצעה הצעה שמדברת על טייבה כמקרה חריג; שר הפנים אמר מעל דוכן זה: זה מקרה חריג, לא היה כמותו, כדי שיהיה חשבון מוגן שיוכלו להעביר תקציבים למערכת החינוך, לתברואה, לעובדים, למאות המשפחות. זה יכול להיות הכלי האחרון שיציל את תושבי העיר. אני רוצה להזכיר בחטף, גברתי, את הבעיות במערכת החינוך. כיתות לימוד - אלפי כיתות לימוד חסרות במגזר הערבי. חקלאות, סלילת כבישים, אין אזורי תעשייה. השר רן כהן, ידידי, מכיר את הנושא, את התביעה להקים אזורי תעשייה, היית שר המסחר והתעשייה. חבר הכנסת ריבלין, מתקני ספורט – כמה פעמים אני יכול לפנות למפרץ, לקטאר, ולבקש שיתרמו לאצטדיון, לדוחא ולמקומות אחרים? זה גם תפקידה של ממשלת ישראל, לשלם ישירות לסקטור הערבי, כי זאת זכות יסוד. יש גם בעיה הקשורה במערכת החינוך במגזר הערבי, מערכת החינוך הערבית. יש שם גם פוליטיזציה, גם פרוטוקציוניזם, תחלואי עולם שלישי, איומים, שתלטנות של מפקחים, של מנהלי בתי-ספר, העברות של מורים, אי-העברות של מורים, מינוי של מורים חדשים, מינוי של מנהלים. אתם הייתם מתביישים אם הייתם יודעים את הפרטים שמגיעים אלינו, ואנחנו מעבירים את הפרטים האלה למשרד החינוך כדי שהם יטופלו. עד לרגע זה, משום-מה, הווירוס הזה מתפשט ואין מי שיעצור אותו. לכן רצינו להציע אי-אמון בממשלה, אבל היות שראש הממשלה לא נמצא פה, זה הפך להצעה לסדר-היום. גברתי היושבת-ראש, זכותם של האזרחים הערבים לתקציב שווה, לצדק חברתי ולצדק חלוקתי. אנחנו נמשיך לתבוע זאת. תודה. היו"ר דליה איציק: תודה. גברתי השרה, תשיבי על ההצעה. השרה רוחמה אברהם-בלילא: גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת טיבי, אני מקווה שתישאר עד שאסיים להשיב, משום שבנאום שלי דאגתי לפרט את כל אותן ההעברות התקציביות שהמגזר קיבל ואני לא רואה מצב שבו הממשלה משלמת ישירות. אין מצב כזה שהיא משלמת ישירות, אבל היא לוקחת פרויקטים ושמה אותם בסדרי עדיפויות. אני רוצה לומר לך, גם בנושא של תקציב 2008 ממשלת ישראל קבעה סדרי עדיפויות, יעדים ומטרות כלכליות ברורות, והכול ללא חריגה ממסגרת התקציב. בתקציב המדינה לשנת 2008 יש תוספת משאבים לטובת הרפורמה בחינוך בסך של 1.3 מיליארד שקלים. תקציב משרד הרווחה גדל ב-270 מיליון שקלים, ולטובת ניצולי השואה הוקצו למעלה מ-400 מיליון שקלים. לתקציב סל התרופות נוספו 350 מיליון שקלים. וכן הוחלט על הגדלת תקציב הביטחון בסך של 2.9 מיליארדי שקלים. תקציב 2008 מבוסס על מבנה ברור, על מבנה עקבי ונאמן לסדרי העדיפויות ומהווה המשך ישיר למדיניות הממשלה כפי שנקבעה עם כינונה. במדיניות המקרו-כלכלית של הממשלה יש הגדרה ברורה של יעדים רב-שנתיים להעלאת שיעור התעסוקה ולצמצום ממדי העוני. אבל זה רק באופן כללי, כי תיכף אתייחס למגזר, חבר הכנסת טיבי. הדגש בהיבטים החברתיים של הממשלה התמקד בהגדלת שיעור ההשתתפות של השכבות החלשות בשוק העבודה, מתוך הכרה ברורה שזאת הדרך הנכונה ביותר והמהירה ביותר להביא לצמצום הפערים וליציאה ממעגל העוני. חבר הכנסת טיבי, עסקת בנושאים רבים ואין לי ספק שגם שעתיים על הדוכן לא היו מספיקות לטענות ולנהי שלך. אבל עם זאת, אני מוכרחה להודות, כשאתה רוצה לפעול למען נושא מסוים, יש לך הדרך לעשות זאת, אתה פונה ישירות לשרים, לא אחת דיברנו בינינו, אבל זאת לא הסוגיה. אני ציפיתי, שבנאומך, שכלל עשר דקות, תספר מה קרה בשנים האחרונות במגזר. הרי לא היתה הנצחה של מצב מסוים שבו ממשלת ישראל הנוכחית והקודמת התעלמו לחלוטין מהמגזר. לא היה מצב כזה. נגעת בסוגיה של הכיתות, נגעת בהרבה מאוד תחומים, ותרשה לי להשיב בפרטי פרטים בכל מה שנגעת. חבר הכנסת טיבי, במסגרת תוכנית הבינוי, 8,000 כיתות לימוד בבתי-הספר ברחבי הארץ, קבעה הממשלה ש-40% מהכיתות שייבנו יוקצו למגזר הלא-יהודי. אני רוצה להזכיר לך שהשיעור הזה גדול בהרבה מכל מגזר אחר באוכלוסייה. כמו כן, הממשלה הזאת מקצה משאבים בפיצול כיתות א' וב', בשיפור ההישגים הלימודיים, בהעצמת החינוך הבלתי-פורמלי, בפיתוח כוח-אדם ובשיפור התשתיות הפיזיות בחינוך הלא-יהודי. נוסף על כך, בוועדת השרים לענייני המגזר הלא-יהודי התקבלה החלטת ממשלה מס' 415 בנוגע לסבסוד הוצאות פיתוח תשתיתיות. משמעות ההחלטה היא, שחיילים משוחררים יקבלו סבסוד של כ-90% מאומדן עלויות הפיתוח ועד לתקרה של 120,000 שקלים חדשים ליחידת דיור בבנייה עצמית. החלטה נוספת שהתקבלה בוועדת השרים לענייני המגזר הלא-יהודי עוסקת בקידום השוויון ושילוב אזרחי ישראל הערבים בשירות המדינה. הממשלה החליטה לאמץ את המלצות הצוות המשותף של נציבות שירות המדינה, משרד המשפטים ואגף התקציבים במשרד האוצר. אני בטוחה שאתה מעורה וער להחלטה הזאת שהתקבלה. הצוות הוקם במטרה לאתר דרכים נוספות לקידום ייצוגם ההולם של בני האוכלוסייה הערבית, לרבות הדרוזית והצ'רקסית בשירות המדינה. חברי חברי הכנסת, כנראה שהזיכרון קצר. רק במושב החולף אישרה הכנסת הצעת חוק ממשלתית הקובעת ייצוג הולם בקרב כלל עובדי המגזר הציבורי. הממשלה גם קיבלה החלטה להקצאת משאבים לטובת עידוד התעשייה והתעסוקה במגזר הלא-יהודי. 39 מיליון שקלים מושקעים לטובת פיתוח – אתה רושם את זה, חבר הכנסת טיבי? - הרחבת אזורי תעשייה קיימים ותמיכה באזורי תעשייה המצויים בשלבי ההקמה ביישובים במגזר הערבי, הדרוזי והבדואי. היקף התמיכה הממשלתית במסגרת מענקי האיזון לרשויות המקומיות הערביות הוא כפול ממשקלם היחסי באוכלוסייה. מדובר במדיניות ממשלתית מתוכננת שבאה מתוך צורך אמיתי לגשר על פער התשתיות שנוצר במשך שנים ארוכות. אני רוצה לומר דבר נוסף, אפשר לומר שממשלת ישראל משקיעה; אולי היא לא משקיעה מספיק, אבל אי-אפשר לומר שממשלת ישראל מתעלמת לחלוטין מהמגזר. את זה ציפיתי לשמוע ממך מעל הדוכן, חבר הכנסת טיבי, ביושר, בהגינות: נכון, אתם עושים, אבל בעינינו זה לא מספיק. זה לגיטימי. גם אני אומרת, אנחנו משקיעים מתוך רצון לצמצם את הפערים החברתיים מחד גיסא, ומאידך גיסא, גם לנסות לגשר על הפערים בינינו ולקרב את האוכלוסייה הזאת, משום שבעיני היא אוכלוסייה חשובה מאוד. אשר לרשויות המקומיות במגזר הערבי, פיזורן של המועצות הערביות, טייבה, כפר-כנא, כפר-מנדא ונוספות, הוא הסימן לכך שהממשלה לא מתעלמת ממשבר הרשויות. בהיותי סגנית שר הפנים בעבר הבאתי לפתרון שהיה מוסכם על כל הרשויות הערביות. אתה הרי יודע שהבעיה העיקרית היא, כאשר יש חוב, גם אם הממשלה רוצה להעביר משכורות לאנשים שלא מקבלים שכר זה חודשים ארוכים, הרי שאי-אפשר לעשות את זה בשעה שיש הוצאות לפועל מכאן ועד הודעה חדשה. חבל שהגענו למצב, שהרשויות במגזר הערבי קורסות. אבל בכל מקרה שבו הודח ראש רשות ופוזרה המועצה הנבחרות, נתגלו מקרים של ניהול לא תקין. גם את זה צריך לומר. היה שימוש לא ראוי בכספי ציבור, מינוי מקורבים ושחיתות שלטונית. המשבר ברשויות נבע בעיקרו מהתנהלותם הקלוקלת, לעתים של ראש המועצה ולעתים של חברי המועצה. עשר רשויות מקומיות פוזרו, ומונו תחתן ועדות קרואות שינהלו את ענייני הרשות עד לקיום בחירות. אני די מצפה מכם – אני מוכרחה לומר – לתמוך במהלך הזה, משום שהוא אולי יביא לפתרון הבעיה, שהיא בעיה קשה, ולא לגלגל עיניים לשמים ושוב לומר: שום דבר לא נעשה ואתם מתעלמים מכל המגזר. זה לא נכון. הגיע הזמן שתדברו קצת על חצי הכוס המלאה, ואתה הוגן כשאתה אומר דברים לכאן או לכאן. בפעם הבאה שתנאם – אגב, אני מודה לך על עצם ההתחשבות שלך: כאשר ראש הממשלה בחוץ-לארץ הסכמתם להפוך את הצעת האי-אמון שלכם להצעה לסדר-היום – אבל יחד עם זה, בפעם הבאה אני אהיה כאן כדי להקשיב קצת יותר על מה שכן נעשה. אני אשמח לשמוע גם מה לא נעשה ומה צריך לשפר ולתקן, אבל לא צריך לעשות מזה נושא לסדר-היום. לא נגעת בדבריך בהקדש המוסלמי, ולפיכך - - - רן כהן (מרצ): זה נושא קלאסי להצעה לסדר-היום. אם הכנסת לא תעסוק בזה - - - השרה רוחמה אברהם-בלילא: ודאי, אבל כשחבר כנסת שעולה לדוכן הנואמים, יאמר את הדברים לכאן ולכאן, שהרי הציבור יושב ומקשיב, וצריך שיאמרו לפחות גם משהו על הדברים שכן נעשים. זאת הציפייה שלי. לכן, אדוני, לאור הדברים שאמרתי, אני מציעה להסיר את ההצעה מסדר-היום. תודה רבה. היו"ר יצחק זיו: תודה, כבוד השרה. נעבור להצבעה. אני רק רוצה לשאול את חבר הכנסת אחמד טיבי, אתה מסתפק בדבריה? אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): - - - משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, יש לי הצעה אחרת. היו"ר יצחק זיו: הצעה אחרת. בבקשה. משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבר הכנסת אחמד טיבי העלה כאן בעיה מאוד מעיקה, בעיה שמעיקה עליו ומעיקה על חלק גדול מחברי הכנסת. יכול להיות שאת צודקת, ויכול להיות שלא – כפי שנהוג בפרלמנט. מה יותר פשוט מנושא כזה – אחרי שהסיעה שלו הסכימה שלא להגיש את זה כהצעת אי-אמון, היות שראש הממשלה נסע לחוץ-לארץ, הוא הופך את זה, בהסכמה, להצעה לסדר-היום. צריך להפעיל גם את הראש, אי-אפשר להפעיל את הרוב האוטומטי שיש לכם – ה-78 - - - ראובן ריבלין (הליכוד): אפשר, אפשר. רן כהן (מרצ): זה לא הוגן. ראובן ריבלין (הליכוד): אפשר, אפשר. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): היא לא הבינה אותך. תגיד שאתה דואג. ראובן ריבלין (הליכוד): ודאי שאני דואג. אפשר לפתוח את הישיבה באיזו שעה שרוצים, ולא בשעה הייעודה; אפשר לומר שכולנו בעד ירושלים ולהצביע נגדה – אפשר הכול. היו"ר יצחק זיו: נא לאפשר לחבר הכנסת גפני לסיים את דבריו. משה גפני (יהדות התורה): רק שיאפשרו לי. היו"ר יצחק זיו: חבר הכנסת רובי ריבלין, חבר הכנסת גפני, נא לשים לב גם לשעון. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): יש לו פנייה נרגשת - - - משה גפני (יהדות התורה): רק הפריעו לי. גברתי השרה, את השרה המקשרת. יש לך היום – נכון לרגע זה – רוב גדול בכנסת. לא לעולם חוסן. חבר הכנסת טיבי מעלה נושא שראוי להיות הצעה לסדר-היום – הוא רוצה לדון בו במליאה, הוא רוצה לדון בו בוועדה. לא לדון בנושא שהוא מעלה אחרי שהוא היה הגון כלפיכם ולא הגיש אותו כהצעת אי-אמון? אני מציע לא ללכת ובאופן אוטומטי לגייס את הקואליציה כדי להצביע נגד. על מה להצביע נגד? זה חוק? זאת הצעת אי-אמון? זאת הצעה לסדר-היום. אם כנים דברייך, שיש חצי כוס מלאה וחצי כוס ריקה, בואי נדון בזה, ותאמרו – נציגי הממשלה יאמרו בוועדה מהי חצי הכוס המלאה. יואל חסון (קדימה): זה נאמר. היא אמרה. מה יש יותר מהתשובות שלה? היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. קריאות: - - - קריאה: למה לא לוועדה? השרה רוחמה אברהם-בלילא: כי אני מציעה להסיר את זה מסדר-היום. היו"ר יצחק זיו: חבר הכנסת אחמד טיבי, אתה מסכים להעביר לוועדה? השרה רוחמה אברהם-בלילא: לא, אני לא מסכימה להעביר לוועדה. היו"ר יצחק זיו: אתה מסכים לוועדה? קריאות: - - - היו"ר יצחק זיו: חבר הכנסת אחמד טיבי, אני שואל אותך האם אתה מסכים להעביר את הנושא לוועדה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): ודאי - - - היו"ר יצחק זיו: תודה. יואל חסון (קדימה): אנחנו לא מסכימים. השרה רוחמה אברהם-בלילא: בעד זה ועדה; נגד זה הסרה. היו"ר יצחק זיו: אני חוזר. בעד זה ועדה; נגד זה הסרה. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 26 נמנעים – אין ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. היו"ר יצחק זיו: בעד – שישה, נגד – 26, ואין נמנעים. ההצעה הוסרה מסדר-היום. קריאות: - - -