קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום סבל הנוסעים בתחבורה הציבורית בכלל ובקווי בני-ברק–ירושלים בפרט היו"ר דוד רותם: חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום - הצעה לסדר-היום מס' 3979 של חבר הכנסת יעקב כהן: סבל הנוסעים בתחבורה הציבורית בכלל ובקווי בני-ברק–ירושלים בפרט. בבקשה, אדוני. יעקב כהן (יהדות התורה): כבוד היושב-ראש, אדוני השר, חברי כנסת נכבדים, הנושא המדובר והכאוב הוא סבלם המתמשך של חלק נכבד מהאוכלוסייה, המונה למעלה ממיליון אזרחים, הנצרכים לנסוע בתחבורה הציבורית. מדובר באזרחים שלא זכו, לצערנו, לא בשני רכבים ואף לא ברכב אחד, והם תלויים יום-יום בחסדי שר התחבורה וחברות התחבורה הציבוריות. אני פונה אל השר. אחד מהיעדים הוא להגביר את השימוש בתחבורה הציבורית, וחייבים להגיד שהמצב קשה מנשוא, יותר מאשר אפשר לחשוב. הכשלים הם רבים, במיוחד - אם ניקח אותם אחד-אחד. דבר ראשון - התחבורה הציבורית לא עומדת ביעד הזמנים, בלוח-הזמנים, וזה מגיע למצב שאנשים נזקקים לעמוד זמן רב בתחנות. נוסף על כך, הרכבים שמגיעים לנסיעות הבין-עירוניות לא מתאימים, ישנים, הם רחבים עם מפרקים ומתאימים רק לנסיעות עירוניות, וזה גורם שבאמצע הנסיעה הרכבים נתקעים. פגשתי יהודי שהגיע לירושלים, והוא אמר לי שהוא נסע בשלושה רכבים – מבני-ברק לירושלים הוא עבר שלושה רכבים עד שהוא הגיע. אנחנו חייבים להגיד שאנחנו בתור חברי הכנסת נזעקים לדבר הזה חדשות לבקרים על-ידי נוסעים שממתינים בקוצר רוח בתנאים קשים. זאת תופעה שמתרחשת דבר יום ביומו. זה לא דבר נדיר. הבעיות הן במיוחד בערבי ובמוצאי שבתות וחגים. רבותי, לפני שלושה שבועות ראיתי בערב שבת, כשהיה עומס בתחנות - היו שם מחזות קשים ביותר. הגעתי לתחנה, ובתחנה אחת עמדו יותר מ-200 איש וחיכו למעלה משעה. אי-אפשר לתאר את הסבל של משפחות שלמות שעומדות שעה, אוטו אחד עובר, וכשהוא הגיע הוא היה מלא. הרושם שנוצר הוא שחברות התחבורה עושות טובה שהן לוקחות את הנוסעים, ואני מדבר על קווים רווחיים ביותר. לצערנו, אלה שממונים ואחראים להחלטות הם יהודים שלא רגישים לנושא, כיוון שיש להם רכב פרטי. לכן המצוקה הפכה קשה מיום ליום. העיתונות מלאה בנדון, אם זה בכתבות בעיתונות, אם במכתבים למערכת. אני מתאר מכתב שהופיע בעיתונות לאחרונה – אמא שעומדת עם שישה ילדים יותר משעה ומחכה לאוטובוס, כאשר על פניה חולפים אוטובוסים וכולם מגיעים דחוסים ואפילו לא עוצרים. שוחחתי השבוע עם הורים וילדים שנאלצו לנסוע בקו מירושלים לבני-ברק ולא יכלו לעלות ונאלצו לנסוע בעמידה. אי-אפשר לתאר את הסבל של ילדים שנוסעים בעמידה. אי-אפשר לתאר את הסבל כשבמושב האחורי נסעו שמונה איש במקום ארבעה-חמישה מקסימום. אי-אפשר לתאר את המצב שזקנים נדחפים לאוטובוסים דחוסים, אמהות וילדים עומדים בשמש, בחום, בקור ובגשם, תינוקות והורים נוסעים בעמידה. רבותי, המצב לא מתאים, לא לשנות האלפיים ואף לא לשנות קום המדינה. אני חושב שבזמן שאנחנו מקפידים ומחפשים תקציבים והשר ומשרד התחבורה מקציבים תקציבים לשיפור התחבורה הציבורית, לשיפור הנגישות ולהקלה בדרכים, ומוסיפים מיליארדים בתשתיות – אני חושב שאפשר לעשות דבר שלא דורש הוצאה כספית אלא קצת רצון, וזה יביא להכנסה. חברי כנסת נכבדים, לאחרונה התפרסם שהוועדה הציבורית שמינה שר התחבורה בנוגע להפרטת התחבורה הציבורית הגיעה למסקנות חד-משמעיות בדבר הצורך ברפורמה בתחבורה על-ידי הכנסת חברות נוספות. הוועדה קובעת שהדבר יביא לידי חיסכון בכספי ציבור. לפי ממצאיה, במקומות שנכנסו החברות המתחרות, יש עלייה בתדירות הנסיעה בין 11% ל-107%. יש עלייה בטיב ובגיל הרכבים בין 5% ל-110%. מנגד, יש ירידה חדה בתעריפי הנסיעות, דבר שהביא לחיסכון בתשלומי הציבור בהיקף של 120 מיליון שקל. יש חיסכון נוסף של 100 מיליון שקל בתמיכה של המדינה בתחבורה הציבורית. רבותי, איך יכול להיות מצב שהמדינה מסבסדת את התחבורה הציבורית ב-1.7 מיליארד שקל, ובזמן שהחברות המתחרות עוד משלמות – איך לא קמה על כך ועדת חקירה? איפה מבקר המדינה? מה ההיגיון ומה הפירוש של זה? הדבר מחייב אותנו לבדוק את המצב. הנתונים הם רעידת אדמה. אין עיני צרה בחברות "אגד" ו"דן", ואני לא רוצה להגיע למסקנות של הוועדה שממליצה להגביל את מספר המכוניות של "אגד" מ-3,500 ל-800, אבל ברור שחייבים להגיע לידי שינוי המצב. נפגשתי עם מנהלי "אגד" ו"דן", וכולם מביעים רצון למעשה. אולי הם רוצים, אבל הם לא מסוגלים. לכן צריך להיות פתרון אחד – להביא חברות מתחרות, להביא לתחרות, להכניס תגבור של קווים חדשים על-ידי חברות מתחרות כדי להקל את המצוקה הנוראית. נוסף על כך, הגשתי הצעת חוק שלפיה כל נוסע שנוסע בעמידה כי אין מקום ברכב, ישלם 50%. אני רוצה לומר שאם היום אנחנו במצב שבו אנחנו מחייבים חגורת בטיחות ואנחנו אומרים שבלי חגורת בטיחות, אפילו במושב האחורי, מסוכן לנסוע, ודאי שמסוכן לנסוע בעמידה. זה לא אנושי ולא יכול להיות שאדם שנוסע בעמידה מקריית-שמונה לתל-אביב ישלם מחיר מלא. הייתי אומר שצריך לשלם לו את המחיר. לכן, חייבים להעביר את החוק הזה, ואולי זה ימגר את התופעה של נסיעה בעמידה. דבר נוסף שרציתי להעלות – מדוע לא עושים כרטיסיות הנחה בנסיעות בין-עירוניות כדי שיהוו תמריץ לנסיעה בתחבורה הציבורית? אני פונה אל שר התחבורה שייכנס בעובי הקורה ויתערב מיידית. משרד התחבורה צריך להעמיד את החברות בפיקוח. חייבים להגביר את תדירות הקווים, ולחלופין, חייבים להוסיף קווים על-ידי חברות מתחרות, וזה ישפר את המצב. רבותי, זה עלה לראש סדר-היום של הנוסעים בתחבורה הציבורית. יגיע מצב שאנשים יצאו להפגנות, וכבר קרה שחסמו את "אגד" ולא נתנו לאוטובוסים להיכנס לערים. לכן, אני קורא לממשלה ולשר התחבורה להתערב בנושא, לזעזע את המערכת ולהפסיק את ההתעללות הקשה באזרחים, ולומר די לסבלם של יותר ממיליון נוסעים הסובלים ממצב התחבורה הציבורית הכושלת. תודה. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת כהן. השר עמיחי אילון, בשם שר התחבורה, בבקשה. השר עמיחי אילון: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מייצג את שר התחבורה. הבעיה היא בעיה קשה. בשום פנים ואופן אני לא רוצה להתווכח עם הנתונים. הנתונים הם נתונים קשים. אני מעיד שהנתונים האלה מוכרים במשרד התחבורה. יעקב כהן (יהדות התורה): הנתונים מוכרים או שהם נוכרים להם. הם לא עושים שום דבר. הם מדברים רבות. השר עמיחי אילון: כל הנתונים שנתת מוכרים. הנתונים הם נתונים מוכרים – גם הנתונים שנתת על מידת הצפיפות והאי-נוחות, בלשון המעטה, וגם הנתונים שנתת על סקר שנעשה בנושא המעבר לחברות בקווים פרטיים. הדילמה מאוד קשה, משום שהקצב של גידול האוכלוסייה במגזר ובאותם מקומות שמהם בעצם אתה מקבל את הנתונים הוא כזה שאנחנו לא משיגים – לא בנושא התשתיות וגם לא בנושא התחבורה הציבורית – את מה שראוי היה שניתן כשירות לאזרח. לכן אנחנו בבעיה מאוד מאוד קשה. המשרד נערך למצוא פתרונות. על חלק מהפתרונות לא רק רמזת אלא גם אמרת, כמו הפרטת קווים. זה דבר שהמשרד בוחן גם באמצעות ועדה שציינת, ואני אוסיף ואומר על זה מלה. שמואל הלפרט (יהדות התורה): הוא בוחן הרבה שנים את נושא ההפרטה. השר עמיחי אילון: הנושא הזה נבחן תוך כדי עשייה. יש מקומות שבהם השירות כבר ניתן על-ידי חברות פרטיות, ועובדה היא שגם חבר הכנסת כהן ציטט מתוך אותן תוצאות. דרך אגב, על מנת להשלים את התמונה - וזה חלק מהבעיה בתהליך ההפרטה, שמצד אחד הוא צריך להיבחן ובחלקו גם להתבצע, ומצד אחר צריך להיות מאוד מאוד זהיר. למה? משום שתהליך הפרטה כזה, יש בו סכנות גדולות מאוד. יש גורמים שהם לא מקצועיים שנכנסים לשירות של התחבורה הציבורית רק כדי לעשות כסף. יש פה גם אלמנטים של בטיחות שהם מאוד מאוד מרכזיים, וגם איזו איכות של שירות. אתה קראת מתוך דוח אחד, ואני יכול לומר לך שיש דוחות – ואני יודע להצביע לך על קווים – שבהם המעבר לחברות פרטיות גרם נזק גדול מאוד מבחינת השירות שמקבל האזרח. דרך אגב, בעמק יזרעאל יש שני קווים כאלה, והקווים האלה די עיכבו את הקצב שבו בעצם המשרד מוציא קווים להפרטה. אנחנו צריכים לעשות את זה מאוד בזהירות. הדברים האלה נבחנים. ממשלת ישראל החליטה למנות ועדה – אגב, נציגי הציבור החרדי הם חלק ממנה – על מנת להיערך טוב יותר. הוועדה הזאת תגיש את מסקנותיה בחודשים הקרובים. מעבר לזה, לפי הנתונים שנמסרו לי ממשרד התחבורה, הבעיה שהיתה בקו מבני-ברק לירושלים טופלה. הקו הזה היה מאוד מאוד בעייתי. יש החלטת ממשלה על הקמת רשות תחבורה ציבורית שתהיה רגולטור. היתרון ברשות הזאת הוא שאנחנו מוציאים את הבקרה ואת איכות השירות – מוציאים את מדידת איכות השירות ממשרד התחבורה, שיכול להיות שהוא אחראי ואז הוא בבעיה, והרשות גם תקבע את הסטנדרטים בשילוב כל נציגי המגזרים באוכלוסייה הישראלית, כמובן גם אותו ציבור שאותו אתה מייצג. היו"ר דוד רותם: תודה, אדוני השר. מה השר מציע? השר עמיחי אילון: מבחינתי התשובה מספיקה. אם לא – אנחנו לא מתנגדים שהנושא יעבור לוועדה. השאלה היא איזו ועדה אתה מציע. יעקב כהן (יהדות התורה): ועדת הכלכלה. השר עמיחי אילון: מקובל עלי. היו"ר דוד רותם: הצעה אחרת לחבר הכנסת מיכאלי, בבקשה. אברהם מיכאלי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, הבעיה שמועלית כאן היא בעיה ארצית, ובכנסת התייחסנו לבעיה זו כבר כמה פעמים. אני חושב שלמשרד התחבורה אין מספיק כלים לפקח על חברות שרשאיות באמצעות זיכיון לעסוק בתחבורה הציבורית. אני חושב שאנחנו צריכים פה להתמקד יותר בפיקוח ובהטלת סנקציות על אותן חברות שלא עומדות בתנאי הרשיון. אני מסכים עם אדוני השר שהחלפת קווים מסוימים באזורים מסוימים בין חברות קיימות לא תמיד הצליחה. לא מזמן היה דיון בוועדת הכלכלה על חברת "קווים" באזור גוש-דן, בקעת-אונו, שזה האזור הכי מרכזי במדינת ישראל, והמעבר מחברת "דן" ל"קווים" לא היה מוצלח, ועד עכשיו התושבים סובלים מכך. לכן, אני חושב שמשרד התחבורה חייב ליצור מנגנון פיקוח והטלת סנקציות, שזה יורגש בכיס של החברות או בסיכון של נטילת הזיכיון מהן, ואז המצב ישתפר. היו"ר דוד רותם: ולכן אדוני מציע לאיזו ועדה? אברהם מיכאלי (ש"ס): אני מציע שהדיון יתקיים פה במליאה. היו"ר דוד רותם: חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. מי שמצביע בעד - הוא בעד ועדה. מי שמצביע נגד - הוא בעד דיון במליאה. נא להצביע. הצבעה מס' 20 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה - 8 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום - אין נמנעים - אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר דוד רותם: בעד – 8, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כך, אני קובע שההצעה לסדר-היום תועבר לדיון בוועדת הכלכלה של הכנסת. תודה רבה.