קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום הצעות ה"חמאס" להודנה היו"ר אמנון כהן: אנחנו עוברים להצעה לסדר-היום מס' 4260 של חבר הכנסת מיכאל איתן בנושא: הצעות ה"חמאס" להודנה. בבקשה, יש לו עד עשר דקות. הוא מסיים בשלוש דקות. מיכאל איתן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ירי של נשק מכוון אל אוכלוסייה אזרחית במטרה לפגוע באזרחים חפים מפשע, זהו פשע מלחמה, זו עבירה על החוק הבין-לאומי, זה מעשה שאין לי מלים לגנות אותו. אנחנו עדים, לצערי הרב, יום-יום, שעה-שעה, לירי מכוון כזה מרצועת-עזה, מכוון לריכוזי אוכלוסייה אזרחיים, במטרה לפגוע באזרחים חפים מפשע. כל המשפט הבין-לאומי וכל המוסדות הבין-לאומיים, הקהילייה הבין-לאומית ואפילו בית-המשפט שלנו, לא מסוגלים לעצור את זה. אפילו הצבא שלנו לא מסוגל לעצור את זה. נמצאת שם תנועת "חמאס", שהיא כרגע השולטת בפועל. אני לא נכנס כרגע לעימות הפנים-פלסטיני ולוויכוח הזה שביניהם. הם מתיימרים להציע הפסקת אש. כלומר, מתחילים עם פשעי מלחמה, ועכשיו אומרים: בואו נתחיל משא-ומתן על הפסקת אש. מחזיקים בגלעד שליט שם, ומשרבבים גם את העניין הזה לתוך התבשיל. גם זה מעשה שלא ייעשה. נשאלת השאלה, האם בכלל, אלה שמציעים הפסקת אש, האם הם בכלל מסוגלים לקיים אותה. ההיגיון אומר, שאם מישהו, אפילו שהוא פושע מלחמה, בא והציע איזו הצעה, אז הוא התבסס על זה שבצורה כזו או אחרת מי שייעשה אתו הסכם, הוא גם יצטרך להביא את הסחורה. הוא מתיימר להגיד: אני גם מסוגל לקיים את הפסקת האש. אם היום, למשל, ממשלת ישראל תעשה הסכם עם אבו מאזן, הוא אפילו לא יתיימר להגיד: חברים, אני מבטיח לכם שאני אעשה הפסקת אש ולא יירו "קסאמים" מעזה, כי הוא יודע שהוא לא מסוגל לבצע. הוא אפילו לא מתיימר להגיד דבר כזה. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): הוא לא שולט שם. מיכאל איתן (הליכוד): הוא לא שם. נכון. אז הוא לא מתיימר. הם מתיימרים. אומרים: אנחנו יכולים להציע דבר כזה, כי אנחנו מסוגלים לעצור דבר כזה. אנחנו לא יכולים בשום פנים ואופן לתת פרס למי שהוא פושע מלחמה ונוקט שיטות פסולות מהיסוד במלחמתו. בני-אדם יש להם מגבלות גם על הדרך שבה הם נלחמים. בני-אדם, כאשר מגיעים למצב הגרוע מכול ורוצים להרוג זה את זה, אומרים: רגע אחד, גם לזה יהיו מגבלות וחוקים. לפגוע באוכלוסיות אזרחיות, זה דבר שלא עושים היום. הם נוהגים כך. נתקדם רגע. אנחנו רוצים לעצור את זה, אנחנו רוצים לשחרר את גלעד שליט, ורומזים לנו שיכולות להיות דרכים כאלה ואחרות. אני מאמין שממשלת ישראל מנסה כל דרך אפשרית לעשות את שני הדברים. בסופו של דבר, מי שרוצה לשחרר את גלעד שליט פועל על רקע הומניטרי, על רקע מחויבות שלו, והוא ישראלי ויהודי, וזו ממשלה שאחראית לשלום אזרחיה. אם מותר לי לומר, היא אחראית גם לחיים של אנשים בשדרות ועוטף-עזה. זו מטרה לא פחות חשובה. אם אומרים לי שעל מנת לשחרר את גלעד שליט ממשלת ישראל יכולה, בלי להכיר באויב הזה, להגיע לאילו הסדרים שעל-פיהם אפשר יהיה לעשות עסקאות כאלה ואחרות ולשחרר את גלעד שליט – ואני חושב שדעת הקהל בישראל, אם הסיכון הביטחוני שייגרם יהיה סביר, כי צריך לזכור כי תמורת שחרור גלעד שליט מבקשים מאתנו לשחרר מחבלים, ועד היום כל הסטטיסטיקות מראות שחלקם אחר כך הופכים להיות שותפים למעשי טרור. זה אומר במלים אחרות, שכתוצאה משחרורו של גלעד שליט ועסקה שבה ישוחררו טרוריסטים, אנחנו לוקחים על עצמנו סיכונים ביטחוניים כבדים, ואנו מצווים לעשות את זה מאחר שהערך של פדיון שבויים אצלנו, התחושה של הסולידריות, התחושה שכל המדינה היא מול גלעד שליט, רואה אותו, שומעת אותו ויודעת שצריך להציל אותו, מחייבת אותנו לקחת סיכונים עד לגבולות מסוימים. בהקשר הזה אני שואל את עצמי, איך זה קורה שכל פעם המחיר שדורשים מאתנו עבור שחרור של שבויים שלנו כל הזמן רק הולך ועולה, כל הזמן הולך ועולה ואנחנו כל הזמן צריכים להגמיש את עמדותינו ולשנות את החוקים שקבענו לעצמנו. זה לא סתם עמידה על עיקרון שאנחנו אומרים "לא נשחרר רוצחים עם דם על הידיים". זה לא שאנחנו מאוהבים באיזה פרינציפ. מאחורי המלה הזאת, "אנחנו לא יכולים לשחרר רוצחים עם דם על הידיים" אנחנו אומרים שמכל חמישה, שישה, עשרה רוצחים עם דם על הידיים או מחבלים שיש להם דם על הידיים, שניים ימשיכו לפעול ויגרמו לעוד אסונות ולשפיכות דמים. את זה הסטטיסטיקה מראה לנו. זאת אומרת, זה לא שיש לנו איזה עיקרון, איזה פרינציפ, אנחנו לא יכולים לסכן את עצמנו. וכאן נשאלת השאלה, האם אנחנו, מדינת ישראל, נשלם כל פעם מחירים ונצטרך כל פעם לקחת סיכונים גדלים והולכים, והצד השני, אין לו מה להפסיד, הוא רק יכול להגיד "תנו לי עוד"; או שמדינת ישראל תדע להכות בהם ולומר להם, אתם מחזיקים שבוי שלנו ולא מוכנים בתנאים סבירים לבצע עסקאות, אז אתם תסבלו קשות, ונכה בכם. וחלק מהתמורה שתקבלו תמורת ניהול משא-ומתן תהיה שאנחנו נקל את המכות הקשות שאתם צריכים לקבל, כי אתם לא מוכנים לבצע את העסקאות בתנאים שגם היו מפליגים. אבל כשהם ממוגנים, כשיש להם חסינות מכל העולם, כשהם יכולים להפגיז יישובים ישראליים תוך ביצוע פשעי מלחמה, ולנו אסור להפסיק להם את החשמל לכמה שעות, אז איזה תמריץ יש? אז מעלים את המחירים כל הזמן. אני אומר את הדברים האלה מתוך מחשבה שכמו שאני רוצה לראות את גלעד שליט, ולצורך העניין הזה אני מוכן לדבר עם פושעי מלחמה, אני רוצה לראות גם את תושבי שדרות ועוטף-עזה מוּצָאים מהמלחמה. הם לא צריכים להיות במלחמה. אנחנו יושבים פה על מי מנוחות. הם נמצאים במלחמה כל הזמן. אם לצורך המצב הזה צריך להגיע לאיזה הסדר, אז אני סומך על הממשלה. אני סומך על הממשלה שתדע שמצד אחד, כמו שבנושא השחרור אנחנו לוקחים סיכונים ביטחוניים, אנחנו יודעים יפה מאוד שכשאומרים לנו "הפסקת אש", אויב שמשתמש בפשעי מלחמה על מנת לממש את רצונו, אנחנו לא יכולים להאמין לשום דבר; אנחנו יודעים שכל רגע הוא יכול לחדש את האש; אנחנו יודעים שאסור להאמין. אבל אנחנו יכולים להביא את זה גם בחשבון. לא אלמן ישראל, גם מדינת ישראל יכולה לעשות דברים. ומצד שני, אם נראה שמהדבר הזה אפשר לעשות משהו שייתן לנו יכולות גם להביא שקט לשדרות – וזאת לא הדרך היחידה, כפי שאמרתי קודם – ולהחזיר את גלעד שליט – וזאת לא הדרך היחידה להגיע להסדר – הם צריכים להיות תחת לחץ ותחת איום. כמו שהם עושים דברים אנחנו יכולים לעשות פי-אלף. אז לא צריך לעשות פי-אלף, צריך לעשות פי-ארבעה, פי-חמישה, פי-שלושה. היו"ר אמנון כהן: תסיים, אדוני. מיכאל איתן (הליכוד): אני מייד מסיים. אנחנו במלחמה. הם אומרים "הפסקת אש", זאת אומרת הם אומרים בעצמם, אנחנו במלחמה. אנחנו אומרים, אנחנו במלחמה. במלחמה מתנהגים כמו במלחמה, לא משחררים את החיילים שיירו בנו עוד פעם. אבל במלחמה, כמו שאומרים לי שיש כל מיני ערוצים וכל מיני דברים וממשיכים להילחם והתותחים רועמים, אז אני סומך על הממשלה, ואני בטוח שזה גם נעשה כך, שהיא תמצא גם ערוצים כאלה או אחרים בלי להפסיד שום עמדה תוך נטילת סיכונים סבירים, כמו שיש נטילת סיכונים בביצוע פעילויות צבאיות על מנת להביא את שני הדברים - את גלעד שליט הביתה ושקט לתושבי שדרות בלי לסכן את ביטחון המדינה ואת קיומה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. תשיב בשם הממשלה השרה רוחמה אברהם-בלילא. בבקשה. השרה רוחמה אברהם-בלילא: אדוני היושב-ראש, אני מודה לך, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת מיכאל איתן, אני באופן אישי, ואני מאמינה שמרבית הבית הזה, מייחלים ליום שבו ישוב גלעד שליט הביתה. כמו כן אני גם מייחלת ליום שבו אנחנו נוכל להביא את השקט לתושבי שדרות. עם זאת, תשובתי בשם ראש הממשלה תהיה קצרה מאוד באשר לכל השיחות של ממשלת ישראל עם ארגון ה"חמאס", ותשובתי היא כזאת: ממשלת ישראל הודיעה פעמים רבות בעבר שהיא מוכנה לדבר עם כל אחד שיקבל את עקרונות הקהילה הבין-לאומית, וביניהם: הכרה בישראל והפסקת הטרור כלפיה. כל עוד ארגון ה"חמאס" שהשתלט על עזה מסרב להכיר בעקרונות אלו ואינו מכיר בישראל, לא ניתן לקיים כל דיאלוג אתו. אני מקווה, שוב, שאנחנו נזכה לראות במהרה, למרות כל מה שאמרתי, את גלעד שליט שב אלינו ולבית משפחתו. אני אסיים ואומר: "ואין לך מצווה רבה כפדיון שבויים". תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה. מה את מציעה, גברתי השרה? אתה מסתפק? מיכאל איתן (הליכוד): אני מסתפק. היו"ר אמנון כהן: יישר כוח. אנחנו ממשיכים בסדר-היום. יש ישיבה של ועדת הכספים, ונראה לי שהמציע הבא נמצא שם בהצבעות על שתי הצעות שלו.