קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום איסור פעילות דתית בבית-ספר תיכון ברמת-גן היו"ר יולי יואל אדלשטיין: נזמין את חבר שלמה בניזרי להצעה לסדר-היום מס' 4450: איסור פעילות דתית בבית-ספר תיכון ברמת-גן. הפעם השר יעקב בן-יזרי ישיב בשם שרת החינוך בתיאטרון המסכות שלנו. שלמה בניזרי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אדוני השר, חבר הכנסת צרצור, שהוא שיח', יודע שזה נושא דתי, והוא בא לעזור לי כנראה. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): נכון, זה נושא חשוב. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אגלה לך סוד, הוא בוודאי בא לעזור לך, אבל הנושא הבא הוא שלו. שלמה בניזרי (ש"ס): תירצת את זה יפה. אני יודע שאני כבר נודניק בנושא הזה, אבל מה לעשות, יש כמה בתי-ספר ברמת-גן שתלמידים שם התחילו לשמור קצת יהדות, טיפ-טיפה, וזה למורת רוחם של המנהלים ושל כמה גורמים ברמת-גן. אקרא לכם סיפור שהתלמיד בעצמו כותב לי. מה הוא כותב לי? תקשיבו טוב. אלירן וחבריו לספסל הלימודים בתיכון "אורה מודיעים" החליטו על דעת עצמם להתפלל בין כותלי בית-הספר. בהתחלה התלמידים עשו את זה בבית-הספר "אורה מודיעים" בהיחבא, בשל חשש שייתפסו, יינזפו ואף יושעו מהמסגרת הבית-ספרית בשל מעלליהם. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): זה במסגרת האנוסים. שלמה בניזרי (ש"ס): בדיוק, אני מייצג אנוסים, אני מרגיש את זה. דוד אזולאי (ש"ס): איפה זה היה? שלמה בניזרי (ש"ס): בית-הספר "אורה מודיעים" ברמת-גן. דוד אזולאי (ש"ס): פה בישראל? לא יכול להיות. שלמה בניזרי (ש"ס): לאחר זמן מה, בשל שיפוצים במתחם בית-הספר, מקום התפילה המקורי נחסם לגישת התלמידים, ולכן אלירן ושאר המתפללים נאלצו למצוא מקום תפילה חלופי, אשר היה גלוי יותר לעיניהם של העוברים והשבים בבית-הספר. באחד מן המקרים, מנהלת בית-הספר, הגברת דלילה אשכנזי, פנתה אל אלירן בדרישה להפסיק מייד את התפילות הנערכות בתחומי בית-הספר, ואף הבהירה לו כי אף שהיא עצמה מכבדת את ערכי הדת היהודית – ישתבח שמו, מדליה, היא מכבדת – היא לא מסכימה שבבית-ספר חילוני ייערכו תפילות. אני לא מכיר כזה מושג בית-ספר "חילוני". יש "ממלכתי" ויש "ממלכתי-דתי". ממלכתי זה לא נקרא חילוני. תשאלו במשרד החינוך, תראו שאין הגדרה כזאת. בתגובה על דבריה, אלירן החליט שלא להביע את דעתו באופן ורבלי – שו הדא ורבלי? – מחשש כי הדבר עלול לגרום להפסקת התפילות ואף לפגיעה בו אישית וכו'. לאחר המקרה המתואר – אני לא אוהב לדבר מדפים, אבל אני רוצה להגיד את המלים האותנטיות של התלמיד – אלירן וחבריו "נתפסו" פעם נוספת כשהם מתפללים, ובעקבות כך ננזפו שנית על-ידי המנהלת. כמו כן, הוריו של אלירן הוזמנו לבית-הספר על-ידי המנהלת כדי לדון בפרטי המקרה, בנוכחות אביו ורכזת השכבה. במסגרת שיחה טלפונית שניהלה רכזת השכבה עם אביו של אלירן, צוין בפניו כי אלירן מסתכן בעזיבת בית-ספר התיכון. שיחה זו יצרה מצב שבו אביו של אלירן ניסה לשכנע את בנו להפסיק להתפלל, אף שתמך במעשיו של בנו בתחילה. גם לו מגיעה מדליה. אביו של אלירן נזף בו מתוך חשש כי המשך השתתפותו בתפילות יסכן את המשך לימודיו בבית-הספר התיכון. עכשיו מגיע הקטע הפיקנטי. במסגרת השיחה הפרונטלית בהשתתפות אלירן, אביו, רכזת השכבה ומנהלת המוסד החינוכי, הובהר לאלירן כי אם לא יחתום על מסמך - - שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): שיעבור סדנה לחילונים. שלמה בניזרי (ש"ס): - - אשר הוצג בפניו במהלך הפגישה, הוא יושעה מבית-ספר לאלתר. המסמך אשר הוצג בפני אלירן אסר עליו לקיים פעילות דתית מכל סוג בין כותלי בית-ספר, כגון תפילת יחיד, תפילת רבים, הנחת תפילין ואף קריאת ספר או ספרון בעל סממנים או תכנים דתיים. דהיינו, לאלירן לא ניתנה האפשרות אף לקרוא את ברכת המזון, משום שאינו זוכר את הברכה בעל-פה, וכפועל יוצא מכך הוא חייב להיעזר בספרון. גם אני חוזר בתשובה. אני לא זוכר את כל ברכת המזון בעל-פה. זה מוגזם כבר. מנהלת בית-הספר ציינה כי עד שאלירן יחתום על המסמך, הוא מושעה מכל הפעילויות הבית-ספריות. אלירן סירב, כמובן, בכל תוקף לחתום על מסמך דרקוני ולא דמוקרטי שכזה, אף שהופעל עליו לחץ מצד אביו, אשר פחד כי אלירן עלול לאבד את מקומו בבית-הספר. בסופו של יום, לאחר שאלירן הרהר בנוגע לנושא והבין כי אין לו ברירה, הוא חתם על המסמך על כורחו. אלירן הבין שמשמעותה של חתימה זו היא חזרתו המיידית לבית-הספר, ולכן בחר לחתום על המסמך. אבל, שימו לב. הילד הזה כנראה חכם – בזמן החתימה על אותו מסמך אלירן דרש כי יקבל תצלום של אותו מסמך ונענה בחיוב על-ידי מנהלת בית-הספר. אלירן ניגש למחרת אל הרכזת, כפי שנאמר לו יום קודם לכן, אך למרבה הפתעתו הרכזת סירבה להעניק לו עותק של המסמך שעליו חתם. הרכזת טענה כי המסמך נזרק לפח האשפה על-ידי מנהלת בית-הספר. אלירן נדהם למשמע אוזניו והבהיר למנהלת כי מבחינתו החוזה בטל ומבוטל, וכי כל ההליך האמור התנהל באופן ערמומי ולא חוקי. כיום אלירן נמצא בבית-הספר, אך נאסר עליו ועל כל התלמידים להתפלל בשטח בית-הספר. הוא עוד קיבל איומים מכיוון שהתקשורת התחילה לחקור ואבא שלו שוב פעם נכנס וכו' וכו'. רבותי, הסיפור הזה - כפי שנשאלתי פה, באיזו מדינה זה היה, זה היה במדינת היהודים, בשנת 2008, תשס"ח. לא תאמינו, זה בדיוק הסיפור שמחתימים ילדים במדינת היהודים. מישהו יכול להאמין בדבר כזה? דוד אזולאי (ש"ס): אדוני בטוח שהדבר הזה היה? קשה להאמין. שלמה בניזרי (ש"ס): אני קורא לכם מלה במלה. למה אנחנו הולכים רחוק? רק לפני חודש היה דיון בוועדת החינוך של הכנסת ובאו לשם מנהלי בית-הספר, בא לשם הורה שאמר שהוא לא מוכן שיהיו תפילות בבית-הספר כי הוא פוחד, חס ושלום, שמא אולי – הוא אמר את זה כל כך ברצינות, הוא כמעט בכה, שמא ילדיו יידבקו בחיידק הזה ששמו חזרה בתשובה או קצת יהדות. כלומר, איפה אנחנו נמצאים, תגידו לי. אם היה מקרה כזה קורה בכל מדינה בעולם - אנטישמיות, אנטישמיות. כל הכנסת היתה נרעשת פה, והיו עושים יום, כן - כמו שהיה אז באו"ם, כשאמרו שאנחנו, הציונות, היא גזענות. כל העולם הזדעזע. רבותי, אני מנסה, דרך אגב, להעלות לתקשורת החילונית את הסיפורים האלה שקורים שם. אתה לא מצליח. אולי, אולי, היום או מחר תהיה איזו כתבה. כשיש איזה בית-ספר בעמנואל - ואנחנו מגנים - התקשורת לא פסקה מלחגוג. היו דיונים פה במליאת הכנסת, מי לא דיבר על זה. שרת החינוך מייד הזדרזה ללכת ולשלוח מכתבי איום לבית-הספר. מסכים אתם. אצלי, שרת החינוך הגיעה לפה, למליאה ואמרה: תגיד, אם היה קורה בבית-ספר דתי שחילוני היה עושה הפוך ממה שצריך בחוקי בית-הספר - לא היה רוצה להתפלל, למשל. תראו איזו שרת חינוך, השם ישמור. אמרתי לה – תשמעי, בבית-ספר חילוני יש חוקים כמו שיש בבית-ספר דתי. בבית-ספר דתי יש חוקים שצריך להתפלל, לבוא עם כיפה, והכול. אם ילד יבוא ויגיד שהוא לא רוצה להתפלל, הולך בלי כיפה - זה נגד חוקי בית-הספר. גברתי השרה - וגם שאלתי את זה את אנשי משרד החינוך בוועדה: האם יש חוק שאוסר על ילד להתפלל? או שיש איזו הוראה בחוק או תקנה? לא, אין כזה דבר. אז מה מפריע לכם שילד, בהפסקה, לא על חשבון הלימודים, לא באופן הפגנתי או כל דבר אחר, יתפלל? דרך אגב, אני לא מדבר פה על יהודים או על ערבים. כי ממשרד החינוך באו לוועדת החינוך ואמרו לנו שיש ילד מוסלמי באחד מבתי-הספר - אני לא זוכר איפה, באזור תל-אביב, שביקש להתפלל חמש תפילות ביום, לא אחת. והם אמרו לי: אדוני, הרב בניזרי, אנחנו מנענו ממנו. אמרתי להם: אתם פושעים. אם ילד מוסלמי רוצה להתפלל ואין לו אפשרות אחרת, כי הוא נמצא בשטח בית-הספר, אתם צריכים לתת לו להתפלל, לאפשר לו להתפלל. מה זאת אומרת, למה הוא לא יתפלל? אם הוא מאמין בזה, למה לא תיתן לו? - לא, זה בית-ספר חילוני. אין מושג כזה "בית-ספר חילוני". חוץ מזה, אתם תמיד לימדתם אותנו את מגילת העצמאות, "איש באמונתו", "איש בדתו" - אני לא יודע בדיוק מה. פתאום נגמרים כל החוקים פה? מה קרה, אתם פוחדים שמישהו ידביק מישהו פה? ואני אומר לכם - אני לא רוצה לדבר הרבה כי אני מת לשמוע את התשובה של השר. ושוב - אדוני השר, ברחמיו על כל מעשיו, אנחנו ממש מתנצלים, אדוני, שאנחנו את כל קצפנו מוציאים היום על כבודו. אבל זה שוב - זה כשל של המערכת שהשרה - אתה שם לב כבר על כמה הצעות לסדר-היום אתה עונה בשם שרת החינוך? מילא שר שמבטל הצעה אחת או שתיים, אבל כבר חצי יום זה רק שרת החינוך, והיא לא מצאה לנכון לבוא? לא שכשהיא באה לפה היא גורמת לנו איזו שמחה על הפתרונות שלה, אבל לפחות תבוא, תראה התייחסות. אבל אנחנו נשמע את תשובת אדוני ואנחנו מודים לך. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת שלמה בניזרי. כאמור, השר בן-יזרי ישיב בשם שרת החינוך. אני חושב שאפילו בממשלות מעבר לא ראיתי שר עם כל כך הרבה תיקים כמו שיש לשר בן-יזרי. שר הבריאות יעקב בן-יזרי: אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, גם הפעם אגיד דברים בשם אומרם, אבל אני לא יודע אם אני מביא גאולה לעולם או לא. דוד אזולאי (ש"ס): - - - שר הבריאות יעקב בן-יזרי: לא, לא. בכל זאת אני הבטחתי, ואם אני אמרתי שאני מדבר בשם השרה, אז בכל זאת אני מדבר ומצטט אותה: בדיון שהתקיים בוועדת החינוך והתרבות בנושא זה לגבי בית-ספר אחר, "אהל שם" ברמת-גן, סוכם שבית-הספר יאשר מתן זמן תפילה לתלמידים על-ידי הארכת משך ההפסקה. שלמה בניזרי (ש"ס): שקר. זה לא התבצע. שר הבריאות יעקב בן-יזרי: בבדיקת הנושא עם מנהלת בית-הספר "אורה מודיעים" התברר כי התלמידים מסיימים את לימודיהם בשעה 13:00, דבר המאפשר להם קיום תפילה בזמן ובמקום הראוי, עם תום הלימודים. בכל מקרה, המנהלת - עם הדגשה – לא הפסיקה את התפילה, ולא – עוד הפעם עם הדגשה - הענישה תלמידים. היא עצמה באה מבית מסורתי, ולכן אין לטעון נגדה על חוסר סובלנות מטעמי דת. אני סבורה כי טוב היו עושים הפונים לו פנו תחילה למחוז, כמקובל, ואני משוכנעת כי היה נמצא פתרון ראוי לסוגיה. אגב, סמוך לבית-הספר יש מבנה של בית-כנסת אשר ייפתח על-פי בקשת התלמידים, וחשוב לציין כי בית-הספר אינו מונע ואינו אוסר קיום תפילות בזמן ובמקום המתאים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מה השר מציע? מה אדוני מציע? שלמה בניזרי (ש"ס): ועדה - - - היו"ר יולי יואל אדלשטיין: המציע, חבר הכנסת בניזרי, האם יש הסכמה? הצעה אחרת לחבר הכנסת מיכאלי, בבקשה. אברהם מיכאלי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, רבותי השרים, לצערנו, הנושא שעולה פה כנראה לא שייך לרמת-גן בלבד, והפגם הוא כנראה בכמה וכמה מקומות והמערכת לא ערה לזה. אני קיבלתי פנייה לפני כמה ימים מאור-יהודה. יש בית-ספר תיכון מקיף כללי שהילדים שם, לצערם, כנראה התחילו להתפלל ונזרקו על-ידי מנהל בית-הספר. פנו אלי ואמרו לי שהנושא כואב להם, ואמרתי להם שיעבירו את זה לטיפולנו, ואני רואה שהנושא עולה. אני חושב ששרת החינוך, כנראה – בפעם הקודמת היא ענתה לנו פה, במליאת הכנסת: רבותי, אתם תתחשבו כמו שאני מתחשבת במערכת הממלכתית, כביכול זו מערכת ממלכתית שלה, של שרת החינוך, שהיא קבעה את האידיאולוגיה של בתי-הספר. עם כל הכבוד, היא צריכה להבין שכנראה הבעיה קיימת בהרבה בתי-ספר, והיא צריכה להיות ערנית לזה, כדי שההנחיה תצא ממנה לכל מנהלי בתי-הספר - להתחשב בילדים שרוצים להתפלל או לעשות דברים שהיהדות מאפשרת להם. עלי ברוסיה לא נאסרו כאלה דברים, ואני לא מבין איך במדינת ישראל אוסרים כאלה דברים. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): הצעה אחרת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: זה לא בגלל חשיבות הנושא, אבל חבר הכנסת מיכאלי הציע דיון בוועדה. היא יכולה להציע להסיר, כי יש הסכמה בין - - - שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הסיפור ששמענו כאן מפיו של חבר הכנסת בניזרי אינו משעשע כלל ועיקר. מעבר לעובדה שמדובר בתסריט סהרורי, שבו במדינת ישראל, שאליה נקבצו שאריות הפליטה אחרי שבשנות קיומו של עם ישראל בגולה היהודים ספגו רדיפות כיוון שהיו יהודים, נמנע מתלמידים במדינת ישראל להתפלל בבית-הספר - מעבר לעובדה הזאת, גם מנקודת השקפתי כחילונית וכמי שמגדלת ילדים חילונים בבתי-ספר שאינם בתי-ספר ממלכתיים-דתיים, אני סבורה שיש כאן פגיעה עמוקה ומשמעותית בדמוקרטיה, בחופש הביטוי, בחופש הדת של התלמידים. כפי שבית-הספר לא יכול לאסור על תלמידיו להאמין באמונות שונות, לדגול בעמדות שונות, הוא בוודאי לא יכול לאסור עליהם להתפלל. אני חושבת שהדבר הזה - ואני אומרת את זה בצער - מאפיין גישה חילונית מסוימת שאני מסתייגת ממנה, שמבטאת עוינות כלפי הדת. זו גישה שגויה, אפילו עם מרכיבים אנטישמיים לפעמים, ואם תגידו לי מה להציע בסוף האמירה הזאת - אני אציע. אני מציעה לדון בנושא בוועדת החינוך של הכנסת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: נצביע על העברה לוועדה מול הצעה להסיר את הנושא מסדר-היום. הצבעה מס' 27 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת. בעד – 9, אין מתנגדים או נמנעים. אני קובע כי הנושא יידון בוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. אני גם מאוד מקווה שבמהלך הדיון הזה הנושא יטופל על-ידי איזה חוזר מנכ"ל או משהו שמבהיר את המצב.