קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום ביטול מחקר על השיטה המצטיינת להוראת המתמטיקה היו"ר דוד רותם: אנחנו עוברים להצעה לסדר-היום מס' 4607, של חבר הכנסת אברהם רביץ, בנושא: ביטול מחקר על השיטה המצטיינת להוראת המתימטיקה. בבקשה, אדוני. אברהם רביץ (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, כבוד שרת החינוך, אני רוצה להעלות לסדר-היום פרשייה מאוד מוזרה, בלשון המעטה. הסיפור, בכל צורה שמתבוננים בו, מעלה תהיות קשות לגבי הדרך שבה מתנהל משרד החינוך וטוהר מניעיהם של כמה מראשי המשרד. הפרשה החלה, חברי הכנסת, בשנת 2003. באותה שנה התקיים מבחן פיז"ה השנתי. תוצאות המבחן חשפו כשל עמוק בהבנת המתמטיקה של ילדי ישראל. תוצאות המבחן היו שיא בכשל מצטבר לאורך השנים. היתה ביקורת ציבורית, ומשרד החינוך החליט לבצע מחקר אקדמי מקיף שמטרתו לקבוע איזו תוכנית לימוד במתמטיקה לכיתות א'-ב', מבין שש השיטות הנלמדות, היא הטובה ביותר. התקיים מכרז ומכון ויצמן נבחר לערוך את המחקר. משרד החינוך הקצה לכך סך של מיליון שקל. הצעת המחקר של מכון ויצמן היתה כזאת: מאחר שיש שש שיטות לימוד, כל שיטה תיבחן בשש כיתות על-פי חלוקה פנימית של שתי כיתות בשלושה בתי-ספר באזורי רמה שונים. החלו תצפיות, מבדקים, ראיונות של מורים, במהלך של כשנתיים וחצי. ב-2004 הוגש דוח ביניים. ב-2005 התקיימה בחינת הישגים מסכמת של יותר מ-1,200 תלמידים שהשתתפו במחקר. ב-2006 כתבו חוקרי מכון ויצמן את הדוח הסופי. על-פי הדוח שיטת "משתלם בטבעיים" – כך קוראים לשיטה הזאת – זכתה במקום הראשון ושתי השיטות של מט"ח, שהוא המרכז לטכנולוגיה חינוכית, במקום האחרון. למה אני מציין את זה? כי עד אותו זמן, מט"ח שלט בשוק ספרי הלימוד במתמטיקה ושיטת "משתלם בטבעיים" היתה שיטה כמעט אנונימית שנלמדה בכ-3% מכלל בתי-הספר. אלא שכאן קרה דבר מוזר. במקום להכריז בקול גדול על התוצאה, לספר לכולם שאולי יש שיטה מצוינת שלא ידענו על אודותיה, הדוח נגנז ולא התפרסם. וכאן מתחילה העלילה להיות מעניינת, מרתקת. טלפון אנונימי מגורם בכיר במשרד החינוך לאברהם ברג, מנכ"ל הוצאת "חניה", שזו ההוצאה שמוציאה לאור את תוכנית "משתלם בטבעיים", חושף בפניו, בסוד: אתם זכיתם במקום הראשון. ברג ניהל מאבק משפטי נואש שבו דרש לפרסם את התוצאות. לפני כארבעה חודשים התפרסמה כתבת תחקיר של "ידיעות אחרונות" שחשפה את הפרשה ואת המניעים להסתרת הציונים. על-פי מסקנות התחקיר, כפי שהופיעו בכתבה, המניעים הם הקשרים שבין אנשי משרד החינוך לאנשי מט"ח, כך "ידיעות אחרונות". גם בפני העיתון "ידיעות אחרונות" שחקר את הפרשה סירב משרד החינוך לחשוף את תוצאות מבחני ההישגים. בעקבות התחקיר זימן יושב-ראש ועדת החינוך, חבר הכנסת מיכאל מלכיאור, את ועדת החינוך והזמין את ראשי משרד החינוך בתחום המתמטיקה ואת המדען הראשי האחראי על המחקר. אני לא נכחתי בישיבה, אבל שמעתי, גם מאנשים שנכחו בישיבה, וגם קראתי את התבטאויותיו של חבר הכנסת מלכיאור. חברנו מלכיאור, הרגוע בדרך כלל, יצא מגדרו על כך שהמדען, פרופסור סידני שטראוס, לא הביא לוועדה את ציוני מבחן ההישגים כפי שהוא - מלכיאור - דרש ממנו יום קודם. למרות בקשותיו של מלכיאור מהמדען הראשי, המדען הראשי, פרופסור סידני שטראוס, הדהים את משתתפי הוועדה בזלזול שהפגין כלפיהם, כשאמר שאינו מוצא את הדוח, שאינו מוצא את החוקרים של מכון ויצמן, שלא השיג את מזכירתו שאצלה במחשב נמצא, ועוד תירוצים מגוחכים, עד שמלכיאור התפרץ עליו ואמר לו שהוא מסתיר את הציונים יותר מהסתרת הכור האטומי. לאחר לחץ של מלכיאור לקבל את הציונים בו ביום, ביקש פרופסור שטראוס ארכה שנמשכה כעשרה ימים. רק לאחר שהעיתון "ידיעות אחרונות" הודיע לשרת החינוך יולי תמיר על כוונתו לפרסם תחקיר המשך על השערורייה הזאת, החליטו במשרד החינוך לפרסם. לכאורה היה נדמה שהנה העניין הסתיים וציבור ההורים והמורים יקבלו סוף-סוף את המידע יקר הערך על השיטה הטובה ללימוד המתמטיקה. אז זהו שלא – משרד החינוך המשיך בדרכו המוזרה לנסות ולהסתיר את הציונים למרות הוראות המחוקק. איך עושים זאת? פשוט מאוד. דוחפים את פרסום התוצאות באתר המדען הראשי, במקום נידח, במקום שאין סיכוי בעולם שמישהו ידע להגיע אליו, בלי שום הפניה, בלי שום כותרת. זה אולי יישמע לכם בלתי סביר בעליל, אבל העובדות הן שמשרד החינוך נמנע עד היום מלהוציא הודעת דובר או חוזר מנכ"ל על הציונים, ולמעשה אף אחד לא יודע על קיום המחקר או כיצד ניתן להגיע אליו. השאלות שאני מבקש לקבל עליהן תשובות הן: מדוע משרד החינוך, אחרי שהשקיע מיליון שקל ושלוש שנות מחקר, ממשיך להסתיר את השיטה שיכולה לשפר פלאים את רמת המתמטיקה של ילדי ישראל, הנמצאת בשפל גם היום? מדוע משרד החינוך אינו ממליץ עליה בקול רם? מדוע אינו מוציא הודעת דובר או חוזר מנכ"ל הממליץ על שיטת "משתלם בטבעיים"? מדוע השרה לא יוצאת בהכרזה בעניין? אני יודע שבוועדת החינוך העלה פרופסור שטראוס טענה כאילו הוא גנז את המחקר משום שהמדגם לא היה מספיק סטטיסטי. ובכן, אם כך הם הדברים, אז אני מבקש לקבל תשובות על השאלות הללו: מדוע לא הופסק המחקר באמצע? האם, על-פי גישת המדען הראשי שהמדגם לא טוב, מישהו ממשרד החינוך נתן את הדין על כך? מנין יודע פרופסור שטראוס מהו המדגם הסטטיסטי הנכון? מהי מקצועיותו של פרופסור שטראוס? מהו לדעתו המדגם הנכון? אני מבקש להודיע כאן לראשי משרד החינוך, כי בניגוד אליהם, אני לא אומר דברים מהשפה ולחוץ, ללא שום אסמכתה מדעית, אלא בגלל שכך נראה לי. אני רוצה לומר להם, כי בניגוד לפרופסור שטראוס, ברשותי חוות דעת מקצועית של חברת "מאגר מוחות", בראשותם של פרופסור יצחק כץ ופרופסור ברוך מבורך. החברה בחנה את המחקר ואת משתתפיו ונתנה חוות דעת שלפיה המדגם הסטטיסטי של המחקר הזה הוא אופטימלי. מצוין. אין טוב ממנו. אז אני לא מבין איך מרשה לעצמו פרופסור שטראוס, שאינו סטטיסטיקאי, לומר דברים מופרכים שכאלה. אני מבקש להוסיף וליידע כי הדברים הובאו לערכאות, ובית-המשפט המחוזי בתל-אביב קנס את משרד החינוך ב-13,000 שקלים על העלמת מידע מהציבור במתכוון, ועדיין משרד החינוך לא התעשת. לדעתי, הקנס היה צריך להיות 13,000 שקלים לכל יום שהמשרד נמנע מפרסום תוצאות המחקר. ושאלה אחרונה, לאור דרישת ועדת החינוך לפרסום התוצאות, האם המדען ממשיך לנקוט קו עצמאי וממשיך לסרב להכיר בתוצאות המחקר ולגרום נזק לילדי ישראל? האם שרת החינוך וכל ראשי המשרד מודעים להתנהגותו זו? משרד החינוך העלה טענה נוספת, ולפיה המחקר אינו משקף מאחר שהוא נערך בבתי-ספר חרדיים, ששם רמת הבנת הנקרא גבוהה. אני מודה על המחמאה, אבל מה לעשות, והתוכנית "משתלם בטבעיים" נבדקה בכמה בתי-ספר ממלכתיים וממלכתיים-דתיים, אבל לא בבתי-ספר חרדיים. אני מוכרח לעשות גילוי נאות ולספר לכם, חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, שמחברת השיטה היא במקרה או שלא במקרה אשה חרדית. לא נראה לי שעבירה כזאת שוללת ממנה את הזכות להוציא תוכנית טובה, מצוינת, מתחת ידה. היו"ר דוד רותם: תודה, חבר הכנסת רביץ. גברתי שרת החינוך, בבקשה. שרת החינוך יולי תמיר: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, השאלה שמעלה חבר הכנסת רביץ היא שאלה עניינית וראויה, וצר לי שהוא בחר לסיים את דבריו ברמז לא ראוי, שכאילו עובדת היותה של מחברת התוכנית חרדית, דבר שלמדתי רק הרגע מדבריך, הרב רביץ, היה לו חלק ועניין בהחלטה. אברהם רביץ (יהדות התורה): זה היה לשם ההומור. שרת החינוך יולי תמיר: למעשה, משרד החינוך ערך ניסיון שמטרתו להעריך חמש תוכניות שונות בהוראת המתמטיקה בבתי-הספר היסודיים. הבדיקה נערכה על מנת לנסות ולבחון את התוכניות השונות. דרך אגב, ממילא בראשית הדרך לא היה ניסיון לדרג את התוכניות. וזה אולי חלק מהבעיה המתודולוגית שפרופסור שטראוס התייחס אליה. מדוע לא היתה מגמה להשוות את התוכניות או לדרג אותן? משום שקשה מאוד בגודל המדגם הנוכחי לתת מענה אמיתי על השאלה איזו תוכנית טובה יותר, מה גם שהתברר במהלך הניסוי שמורים משלבים שיטות בבתי-הספר, כלומר, לא נמצא מקרה מבחן שנקרא סטטיסטית "נקי", שבו יושמה רק שיטה אחת. דרך אגב, אנחנו שמחים על כך ואנחנו ממליצים, בעיקר בכיתות הצעירות, שמורה יהיה רגיש. יש מורה שלומד כי ילד מסוים מבין יותר בשיטת האיור ויש ילד אחר שמבין יותר בשיטת ההסבר ויש ילד אחר שמבין בשיטת ההתנסות המעשית, ובסופו של דבר אין לנו, כמשרד, ואני חושבת שזה נכון פדגוגית, התנגדות לשילוב שיטות במערכת. שוב, זה מאפיין בעיקר את הכיתות הצעירות, כי שם המיומנויות של הילד עדיין לא מלאות. רק במקרה אתמול בלילה, אם תרשה לי, אתה לא צופה בטלוויזיה, אבל אני צופה ובשעות מוזרות, חזרתי לביתי בשעה 01:00, פתחתי את הטלוויזיה לראות את תוצאות הבחירות בארצות-הברית; תוצאות הבחירות לא היו, אבל היתה כתבה מרתקת על הוראת הקריאה במדינות שונות בארצות-הברית, והשורה התחתונה של הכתבה הזאת, שהיתה מאוד מעניינת מבחינתי, היא שאין שיטה אחת טובה, והם מעודדים מורות לעשות מעשה של שיטה מעורבת, דבר שגם אנחנו עושים, כי ילד אחד לומד - - יעקב כהן (יהדות התורה): מה עשו עם המחקר הזה? שרת החינוך יולי תמיר: תיכף אני אומר. - - אותיות יותר טוב על-ידי פיסול בפלסטלינה, ואחד באיזו שיטה אחרת של שימוש בקצף, שהוא מסרטט עליו את האות, והשלישי בכתיבה תמה. יש כאן וריאביליות שמקובלת עלינו, ולכן היה קשה לבודד את השיטות השונות. זה דבר ראשון. דבר שני שראוי לציין, שהתוכניות כולן נבדקו במספר קטן של בתי-ספר. הבעיה היא לא חרדים או לא חרדים, אלא שהתלמידים באים עם מאפיינים סוציו-אקונומיים שונים, ולכן קשה מאוד היה לדעת אם שיטה אחת מצליחה יותר, משום המוכנות של הילדים. כמו שאתה יודע, חבר הכנסת רביץ, ילדים מחתך סוציו-אקונומי גבוה יותר באים מוכנים יותר – אנחנו מדברים על אלף-בית – לעסוק בחומרי למידה מופשטים מילדים ממוצא סוציו-אקונומי נמוך יותר. מה הוויכוח? נגיד מה הוויכוח. הוויכוח הוא על לימוד מספרים באופן המחשתי. אני אזכיר לכם את שיטת הבדידים, שהיתה פעם להיט. אני זוכרת שהילדים שלי למדו עם בדידים, ואף פעם לא הבנתי למה שני צהובים ועוד סגול זה ירוק. הם הבינו מזה משהו. אני לא בטוחה שזה היה הכי טוב, אבל היתה תחושה שילדים צריכים לעשות קונקרטיזציה. היום יש שיטה שהולכת הרבה יותר לרמות ההפשטה, והוויכוחים הם על רמות הפשטה שונות של התוכניות, וכמובן גם על אופן הלימוד בפרקים השונים. בסופו של דבר מסקנת המחקר היתה ששיטות שונות נותנות מענה שונה ליכולות דיפרנציאליות שונות של ילדים, ולכן לא הוכרעה השאלה מה תהיה התוכנית, זאת אומרת, לא הומלץ על תוכנית אחת. למה עושים מחקרים כאלה? זה קשה מאוד בשיטות לימוד, אבל לפעמים יש שיטות שעל פניהן לא מתאימות בכלל, זאת אומרת, בשום פרמטר הן לא מתאימות. ואז אנחנו מוציאים אותן מסל השיטות. למשל, כשהיה הוויכוח הגדול, שגם הוא דרך אגב לא הוכרע, וגם הוא יחזור, אני מבטיחה לכם, איך ללמד קריאה, להזכיר לכם את כל הנושא של "השפה כמכלול" או קריאה פונטית, היתה בסוף הנחיה להוציא את "השפה כמכלול", כי היתה תחושה שזה באמת משאיר יותר מדי ילדים בחוץ. אבל אם יש שיטה שפונה להבנה של חלק די ניכר מהילדים, אנחנו משאירים אותה כאופציה הוראתית ולא מוציאים אותה מהמאגר. פסלנו לכן רק תוכנית אחת, שנקראת "מתמטיקה יסודית", שהיתה בנויה על כך שכל הכיתה תעשה בדיוק אותה תוכנית, והשארנו את הווריאביליות בכיתות. אין לנו שום כוונה ושום רצון להסתיר את המחקר, הוא נמצא באתר המדען הראשי. אם זה לא בולט מספיק, אני אבקש ממנו לשים אותו במקום בולט יותר. אחרי שאלתך ניגשתי ומצאתי את זה די בקלות, אבל אין בעיה לשים את זה במקום בולט יותר. יעקב כהן (יהדות התורה): אין לזה שייכות שהעורך - - - שרת החינוך יולי תמיר: כבר אמרתי לפני שנכנסת, חבר הכנסת כהן, שלא ידעתי על כך עד הרגע שאמר לי את זה חבר הכנסת רביץ. מעולם לא שאלתי סופר שכותב ספר לימוד איפה הוא גר, מה אמונתו, איך הוא נראה ומה הוא עושה, חוץ מאשר אם הוא מבין בתחום הידע. יעקב כהן (יהדות התורה): השרה בטח לא ידעה, השאלה אם המשרד ידע. שרת החינוך יולי תמיר: אני חושבת שהחוקרים לא דנו בשום מקרה ובשום אופן במוצאה או באמונותיה או במגדרה של הכותבת. בסופו של דבר אנחנו כרגע נמצאים בתוכנית ליבה במתמטיקה, דרך אגב, שלא הושלמה לכיתות הגבוהות. אנחנו נמצאים במחשבה איך להשלים אותה, כשאנחנו פותחים בכיתות הנמוכות. זה לא יקרה בכיתות הגבוהות; בכיתות הגבוהות צריך להחליט על תוכנית אחידה, ולכן ההתלבטות היא גדולה, כי בסוף יש הבדל בין הוראה לצורכי הבנה לבין הוראה לצורכי ידע. זאת אומרת, אם בסוף במבחן במתמטיקה יש משוואה בשני נעלמים, צריך לדעת לפתור אותה. כדי להבין איך חושבים חשיבה מתמטית, אפשר לעשות את זה בדרכים שונות. לכן, נשארנו עם כמה תוכניות רלוונטיות. כיון שההבדל בציונים בין התוכניות היה זעום, השארנו את האופציות, להוציא תוכנית אחת, כפי שציינתי, ואני חושבת שאנחנו נוקטים את השיטה הנכונה. חבר הכנסת רביץ, אני גם חושבת שאנחנו נוטים לתת אפשרות למורים גם לבחון את התוכניות מנקודת הראות של ההוראה של המורה. גם המורה לפעמים מתחבר לתוכנית אחת יותר מאשר לתוכנית אחרת, ולי אין התנגדות. אני מוצאת שמורה שבוחר את אופן ההוראה שלו הוא בדרך כלל יותר שלם אתו ועושה את הדבר כראוי. לכן, התוכנית באתר. אם צריך, נגרום לכך שאפשר יהיה למצוא אותה בקלות. המחקר נמצא באתר. השיטות כולן מתקיימות כרגע במערכת. למיטב הבנתי, אין צורך ליצור שיטה אחת אחידה. יש צורך ליצור סטנדרט אחיד, וזה הדבר שאנחנו מנסים לעשות. אם נגיע בסוף – מבחינתי, זה המחקר הטוב ביותר – כשנעשה את מבחני המיצ"ב שלנו, ובתי-ספר שנוקטים שיטה אחת יהיו באופן סיסטמטי בדרגת ידע יותר נמוכה בגלל שיטת הוראה אחת או אחרת, אנחנו נפסול אותה. היו"ר יצחק זיו: מה כבוד השרה מציעה? להסתפק? שרת החינוך יולי תמיר: מה שאתם רוצים. מי שרוצה שיעור במתמטיקה יכול לקבל אותו אצל יושבת-ראש המזכירות הפדגוגית שלי, שזו התמחותה – הוראת המתמטיקה בגיל הרך. היו"ר יצחק זיו: המציע? אברהם רביץ (יהדות התורה): גברתי השרה, אם אפשר – לדון בוועדה. היו"ר יצחק זיו: איזו ועדה? אברהם רביץ (יהדות התורה): ועדת החינוך. שרת החינוך יולי תמיר: אין בעיה. בשמחה. היו"ר יצחק זיו: אנחנו נעבור להצבעה. בעד – זה לוועדת החינוך. אברהם רביץ (יהדות התורה): תוסיף את קולי, בבקשה. שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: גם את שמי. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 2 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות וספורט נתקבלה. היו"ר יצחק זיו: בעד – 2, ואני מצרף את קולותיהם של חבר הכנסת רביץ והשר פואד בן-אליעזר. הנושא עובר לוועדת החינוך.