קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום הדחייה בפרויקט הקרווילות והפגיעה בבית-הספר "שובו" בניצן היו"ר יצחק זיו: אנחנו עוברים להצעה לסדר-היום שמספרה 4647 בנושא: הדחייה בפרויקט הקרווילות והפגיעה בבית-הספר "שובו" בניצן. חבר הכנסת אברהם רביץ, בבקשה. אברהם רביץ (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברי הכנסת, אני חושב - אדוני השר, אתה אמור לענות לי – שהיום, יותר מתמיד, כאשר ממשלת ישראל נמצאת בתוך מהלך כזה או אחר של דיונים מדיניים שאמורים להשפיע על חיי היהודים הדרים ביהודה ושומרון, אנחנו לא יודעים לאן זה יוביל. לטעמי, הייתי רוצה שבסופו של יום יהודי יוכל לגור בכל מקום בארץ-ישראל בבטחה. לא תמיד תחת שלטון ישראל, אבל אם לבו חפץ לחונן עפרה באיזה מקום בארץ המובטחת, שיוכל לעשות כן, ומדינת ישראל תהיה מבוצרת ומבוטחת, וגם חייו שלו במקומות האלה. אבל אני לא בטוח שהולכים לקבל את שיטתי בעניין. אין לך זמן יותר חשוב להראות לכולם שמה שקרה בגוש-קטיף לא עומד לחזור על עצמו, מבחינת היחס לתושבים שנאלצו לעזוב. אם רוצים, אפשר להשתמש במלה "גורשו"; אחרים יאמרו "פונו". עניין של השקפת עולם כמעט. אבל כאשר לנגד עינינו, לאחר כמה שנים של הטרגדיה האנושית שקרתה עם פינוי גוש-קטיף, הולכים עכשיו ודנים בדבר שהוא פי כמה וכמה משפיע על מספרם של היהודים שבשיטה מסוימת עלולים לסבול קשות - לפיכך אני חושב שזה גם לא ישים בכלל, לא ישים. אף אחד מאתנו לא רואה לנגד עיניו כיצד אפשר, לאחר גוש-קטיף, להוציא בכוח 200,000 תושבים ולא ליישבם בשום מקום. הייתי קצת מעורב בקדנציה הקודמת בפעילות סביב השיקום של מפוני גוש-קטיף, ואני לא יכול לומר שיש לנו דוגמה טובה. העניין נסחב ונסחב ונסחב. במה שאנחנו עוסקים היום, למשל לגבי הקרווילות בניצן, אנחנו עוסקים בפינג-פונג בין רשויות מסוימות, והכדור הנזרק מרקטה לרקטה הוא האנשים עצמם - אני מתכוון לרקטת הפינג-פונג. אין לך דבר חשוב יותר מאשר לקדם, לעקוף את כל הוויכוחים בין עיריית אשקלון לבין המחוז וכל מיני גופים, שכל אחד מחזיק בטלטלה במקום הזה ואומר: שלי הוא, כולה שלי. זה אחד הדברים הביורוקרטיים – חוץ מדברים אחרים - שמעכבים את קידום בניית האתר. בינתיים, התושבים שאכן קיבלו פיצוי, לרבות פיצוי למחיה, פיצוי דיור - אבל מה לעשות, הם לא נמצאים במקומם והם אוכלים את הקרן של חייהם העתידיים מבחינת המבנה. אנחנו מלאים תירוצים, ואנחנו תמיד צודקים. אנחנו צודקים, כי על הנייר אנחנו צודקים. אבל המציאות היא קשה עד מאוד. אסור לנו להסתכל בראי של המציאות הזאת. מכאן אני מגיע לעוד דבר אומלל - איך שאצלנו משחקים מאחד לשני. בניצן במשך שנים יש בית-ספר "שובו", שהוא אחד מהמפעלים החשובים ביותר במדינת ישראל מבחינה חינוכית. הוא מגובה גם על-ידי הממשלה - משרד החינוך - וגם על-ידי יהודי ארצות-הברית, בראשות אגודת ידידים אמריקנית בראשותו של אייב בידרמן, שהוא פילנתרופ ידוע במדינה. הם ראו לנגד עיניהם חלום, לגרום לילדים האלה, שהגיעו מרוסיה ונותקו מהיהדות – להחזירם אל היהדות בתוך המסגרות האלה. הם חיפשו בכל מקום, ולצערי, משרד החינוך והמערכת כולה לא רואים אותם כמו כל ילד מילדי ישראל, אף-על-פי שלכל הדעות הם מקבלים חינוך טוב יותר בכל המקצועות. הם שכרו את המקום בניצן - מבנה שנדמה לי שצריך להיות מבנה שמור - שכרו את המקום לחמש שנים עם אופציה לעוד חמש, והשקיעו שם הון תועפות. בינתיים העסק נמכר לסל"ע, שהם המבצעים, והם מקבלים צווי פינוי. חלק הם הצליחו לפנות - את התיכון. בית-ספר יסודי של מאות ילדים וילדות – אומרים להם שעד 30 בפברואר הם חייבים להתפנות. היו"ר יצחק זיו: 30 בפברואר זה בסדר, התאריך הזה יכול להישאר. אברהם רביץ (יהדות התורה): נדמה לי שכתוב שם סוף פברואר. לא שמים לב שבדרך דורסים עוד מפעל עצום כזה של ילדי ישראל, שלא יהיה להם איפה להיות. הם יהיו בחולות. הם הלכו למדבר. אף אחד לא היה שם, אף אחד לא חלם לעשות שם משהו, והם תקעו יתד והשקיעו שם מיליונים. הפילנתרופים האלה מארצות-הברית השקיעו מיליונים. אז בסדר, יש הסכמים, צריך להעביר, הסכם צריך לקיים. אבל צריך לראות גם את הילדים לנגד עינינו. לא ייתכן שהילדים האלה ייזרקו ויגידו: אתם תחפשו להם. מה זה יחפשו להם? איפה? עיריית אשקלון מאוד קשוחה בעניין מסיבה שאני לא מבין. לכן, אני כורך את שני הדברים יחד, כי אם וכאשר תיבנה העיר הזאת – הרי הולכת להיבנות שם עיר יפה – יהיה שם מקום גם לילדים האלה. הם ילדים מהאזור. זה כרוך זה בזה, זה הפתרון. אבל אני מדבר על שני הדברים גם בנפרד וגם ביחד. אדוני השר, לך יש הרבה דברים טובים. הדבר שיש לך יותר מכולם, ואף אחד לא יוכל להכחיש את זה - יש לך לב רחב. אמרו לך את זה כבר פעם? ואתה יודע בלב הרחב הזה לכלול הרבה דברים טובים ולהיות במקרה הזה גם האבא של המפונים ושל הילדים. תודה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. כבוד השר בנימין בן-אליעזר, בבקשה. שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברי הכנסת, הרב רביץ, בראשית דברי אני רוצה לומר לך, שאני מסכים לקביעה שלך שעל האופן והצורה והדרך שבה התבצעו הפינוי וההתיישבות החדשה יש הרבה מה להעיר לגבי התייחסות הציבור לבאות. אין ספק. אבל אני מקווה מאוד – אני לפחות עושה כל מאמץ לנסות ולעשות הכול כדי שהשגיאות שנעשו יתוקנו. באתר הקרווילות בניצן מתגוררות בעיקר המשפחות ההולכות ליישובי הקבע בשכונת הגולף - הרצוג - באשקלון, בניצן ובניצנים. לאחר שנערכה הגרלה למשפחות ניצן ושכונת הגולף ונעשו תשתיות, המשפחות כעת בעיצומה של הגשת התוכניות והוצאת היתרי בנייה, כך שקיים כבר פתרון ל-300-250 משפחות. לעומתם אנשי המושבים אינם מוכנים לגשת להגרלות כל זמן ששאלת גבולות השיפוט לא הוכרעה. לכולם – שכונת הגולף, ניצן וניצנים – הוצע ללכת להגרלות עוד לפני למעלה משנה - להוציא אנשי ניסנית - להרצוג באשקלון. האחרים התעקשו קודם לסיים את המשא-ומתן לגבי כל הדרישות שלהם. אנשי נווה-דקלים בניצן הגיעו למסקנה שכדאי להם ללכת קדימה ולבנות את ביתם ובהחלט להמשיך לנהל משא-ומתן לגבי הנושאים האחרים. כיום אנשי נווה-דקלים משקיעים את כל מרצם בתכנון בית הקבע שלהם ובצמיחה מחדש, בדיוק כמו אנשי שכונת הרצוג. חבל שאנשי המושבים לניצנים לא נוהגים כך. לגבי השתלשלות האירועים של פינוי בית-הספר "שובו" מניצן, אני מצטט את מה שנאמר לי: על-פי הסכם עם חברת "ניצני ים", הנהלת "שובו" התחייבה לפנות את בית-הספר משטחי האתר בניצן בסוף שנת הלימודים, ביוני 2006. בהתאם להסכם הוצא צו פינוי בבית-המשפט כנגד "שובו", ולפיו היה עליהם להתפנות לפני פתיחת שנת הלימודים הקודמת. הנהלת "שובו" פעלה באופן חד-צדדי כאשר החליטה במהלך חופשת הקיץ לעשות הכנות לפתיחת שנת הלימודים החדשה בספטמבר 2006 באתר בניצן. המינהלת פנתה אל הנהלת "שובו" שתפעל ליישום ההסכם שעליו התחייבה. בשלב זה הם פנו לחברי כנסת ולמשרד השיכון לקבל ארכה למציאת פתרון חלופי למקום בית-הספר. בסיוע המועצה האזורית נמצא פתרון, אם כי חלקי, בבת-הדר. החצי השני של בית-הספר הושאר, בהסכמת משרד השיכון, בחלקו הצפוני של האתר, תוך הבטחה מפורשת שהישארותם לא תפגע בהמשך העבודות באתר, ותוך התחייבות ברורה שביוני 2007, בסיום שנת הלימודים, האתר יפונה. למרבה ההפתעה הסרט חזר על עצמו פעם נוספת. הנהלת בית-הספר לא פינתה את האתר כפי שהתחייבה. שר הדתות פנה אל ראש מינהלת סל"ע, שתגלה הבנה למצב ותאפשר המשך השהייה בניצן לכמה חודשים עד למעבר למקום החלופי. המינהלת הבהירה שהדרישה לפנות היא לאלתר, מכיוון שהקבלנים התנגדו לעבוד באתר כאשר מתקיימת פעילות של ילדים במקום. למרות הקשיים בהמשך העבודות באתר, הנהלת המוסד קיבלה, לפנים משורת הדין, ארכה נוספת ממשרד השיכון, אשר אמורה להסתיים בימים אלה. למרבה הצער, למרות כל המאמצים והסיוע שניתן משר הדתות ומראש מינהלת סל"ע, הנהלת המוסד לא עשתה פעילות המוכיחה הכנות לפינוי האתר. משרד השיכון דרש פינוי האתר ללא דיחוי, מכיוון שבמצב הנוכחי לא ניתן להמשיך את העבודות באתר – אני כבר לא מדבר על סכנות לילדים מעצם קיום העבודות. ברצוני להדגיש, מכובדי, שהקבלנים דורשים פיצוי כספי בגין עיכוב בביצוע העבודות על-פי החוזה שנחתם עמם. אלו הם עדי וזו התשובה כפי שהיא ניתנה. אני חוזר ואומר שאנחנו נעשה כל מאמץ כדי לסייע בידי האוכלוסייה שנמצאת שם, שתעבור מינימום סבל, ואני יודע מה המשמעות של הדבר הזה, גם לילדים וגם למשפחות. אני מציע להסתפק בתשובתי. אברהם רביץ (יהדות התורה): ברשותך, אני מוכן להסתפק בתשובתך לחלק הראשון, כי אתה שם שוחה ומכיר את זה אישית, ואת החלק השני נעביר לוועדת החינוך, התרבות והספורט. שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: אין לי בעיה. מאיר פרוש (יהדות התורה): הצעה אחרת. שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: מה הוא אומר? היו"ר יצחק זיו: הוא מבקש הצעה אחרת. בבקשה. מאיר פרוש (יהדות התורה): אדוני השר, מקובל שכאשר חבר מבקש מליאה, יכול חבר כנסת אחר לבקש - - - שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: בכבוד רב. היו"ר יצחק זיו: אם השר מסכים, בבקשה. שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: בכבוד רב. מאיר פרוש (יהדות התורה): מה שאני מבקש רק להעיר – מובן שאני לא חולק על דבריו של חברי הרב רביץ. אני רק רוצה לומר לאדוני השר ש"שובו" היו מאוד מבקשים לעבור למקום אחר, למבנה אחר, ויש כל מיני הצעות - יש המכללה באשקלון, יש בית-הספר במועצה אזורית שפיר. המבנים האלה נבנו על-ידי המדינה. אם המדינה היתה בעלת-הבית פה והיתה יכולה לעשות משהו, אז ודאי שהם היו מסכימים. העניין הוא רק שכל ראשי המועצות האלה לא מסכימים לקבל את "שובו", כך שאפילו אם נחליט ש"שובו" מסיימת בתוך כמה חודשים, אז ל"שובו" אין לאן ללכת. ועל זה, אדוני השר, מאוד נשמח אם נקבל תשובה. שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: אני, כל מה שהיה לי להשיב – צר לי רק שנכנסת בסוף. היו"ר יצחק זיו: כבוד השר, אין צורך להשיב. אין צורך להשיב. מאיר פרוש (יהדות התורה): אני שמעתי את הכול. שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: אוקיי. אין לי בעיה שהחלק השני יעבור לוועדת החינוך. זה מה שהוא ביקש. היו"ר יצחק זיו: אנחנו נעלה את זה להצבעה על ועדת החינוך, בבקשה. שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: אני בעד זה. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 4 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. היו"ר יצחק זיו: בעד – 4, נגד – אפס, נמנעים – אפס. הנושא עובר לוועדת החינוך.