קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום שחרור מחבלים היו"ר דליה איציק: הנושא הבא הוא הצעה לסדר-היום מס' 6482, של חבר הכנסת אביגדור ליברמן בנושא: שחרור מחבלים. מי מחליף אותו? בבקשה, אדוני, יש לך עשר דקות. יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): גברתי היושבת-ראש, שרים, חברי הכנסת, שבוע חלף מאז הפיגוע בדימונה. המשפחה קמה לפני כמה שעות מהשבעה. ראש המשפחה עדיין נאבק על חייו. הוא שוכב מחוסר הכרה בבית-חולים "סורוקה" בבאר שבע, ונאבק על חייו. לפני יומיים, שני האחים אושר ורמי טויטו הולכים לתומם באחד הרחובות בעיר שדרות להוציא כסף מהבנקט, ו"קסאם" נופל לידם. אושר נפצע קשה מאוד, רגלו נקטעה. אחיו פצוע. הם הועברו לבית-החולים "תל השומר" לשיקום. כל חטאם היה שהם הלכו ברחוב ללא מיגון, ללא מחסה. הם הלכו להוציא כסף כדי לקנות מתנה לאב המשפחה. אתמול התבשרנו שממשלת ישראל החליטה להלבין 32 מחבלים מתוך רשימה של כמה מאות שהוגשו על-ידי הנשיא הפלסטיני. אותם 32 מארגון "גדודי חללי אל-אקצא" שידם היתה בטרור, הם קיבלו למעשה זיכוי, והם יכולים להסתובב חופשי ברחובות. ה-32 הם רשימת חלקית, ובדרך נמצאים כמה מאות נוספים, שכל מה שמבקשים מהם זה לעבור שלושה חודשים כשידם לא תהיה בטרור. ואם זה יהיה לא 90 יום, זה יהיה 100 יום, או 92 ימים? פה יש בעיה. אנחנו פשוט נותנים להם הלבנה. אחרי 90 יום משחררים אותם, והם יכולים לחזור לאותם ארגונים ולהיות פעילים. אסור להם לשאת נשק. אבל הם כן יכולים להיות בארגון. ההמשך הזה של שחרור מחבלים או הלבנת מחבלים זאת מדיניות לא נכונה, זאת מדיניות של הדלת המסתובבת, זאת מדיניות שאנחנו נשלם עליה מחיר יקר. אני מזכיר, בפיגוע בדימונה, אחד המחבלים שוחרר מהכלא הישראלי, ויש עוד דוגמאות של מחבלים שחוזרים ונוקטים אמצעי טרור, וכל הנושא של שחרור וזיכוי – הם שוכחים את זה, הם חוזרים לסורם וחוזרים למעגל הטרור. בין אלה שקיבלו כרגע זיכוי נמצא רב-מחבלים בשם זכריה זביידי, אותו אחד, אותו פושטק שאנחנו מכירים מג'נין, שכל פעם מתגאה בנשק, הוא השלפן עם הנשק, שכל פעם הוא מאיים, והוא ששלח מחבלים לפגוע בכוחות צה"ל ובאזרחים. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): כמה זמן הוא בכלא? לא מזמן. יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): הוא היה ברשימה של אלה שקיבלו למעשה זיכוי. הרי אנחנו נותנים עכשיו זיכוי ל-32 מחבלים שלא נגעו בטרור 90 יום, והם למעשה יכולים לחזור לשורות ה"פתח", לשורות הארגון, ולהיות למעשה לוחמים ללא נשק. אנחנו לא יודעים מתי הם ייקחו את הנשק, איך הם ייקחו. אנחנו פשוט מאמינים להם. אני רוצה לחזור לכמה דוגמאות שהיו בעבר, כדי לראות את אחיזת העיניים שיש פה. אני לא יכול שלא להיזכר במה שהיה לפני 20 שנה, עסקת ג'יבריל, מי שזוכר. 1,150 שוחררו. שליש חזר בתוך שנה, מתוך 1,150, והשאר חזרו בגל המהומות הראשון שפרץ. למעשה, כולם חזרו למעגל הטרור. אותם 415 מגורשי "חמאס" לפני שבע שנים הניבו רבי-מחבלים, בהם מאמנו של יחיא עיאש – אותו יחיא עיאש הזכור לנו – אותו מאמן שלו ואותו המורה שלו, עבד אל-עזיז רנתיסי, שהיה אחראי למותם של למעלה מ-200 ישראלים שהוא פגע בהם. הוא שלח מחבלים שאחראים לפיגועים קשים מאוד. אלה אותם אנשים ששוחררו מהכלא הישראלי. הגל השלישי, משוחררי מחוות אוסלו, 50% מהם חזרו ונכלאו שנית. 854, ליתר דיוק, שוחררו וחזרו. התופעה הזאת נמשכת גם היום. כל השחרורים בשנה האחרונה, שאני התנגדתי להם גם כשר, חלקם יחזרו, ומי שמשלה, הוא משלה את האנשים ואת עם ישראל. הם יחזרו לסורם. אומרים שצריך לעשות מחוות; אי-אפשר, חייבים לעשות מחוות לעם הפלסטיני. לא למחבלים. אומרים: אבל אין להם דם על הידיים. מה זה אין להם דם על הידיים? מי שתכנן פיגוע, מי ששלח את המרצחים, לא נגוע בדם על הידיים? הפיצוץ שהיה בדימונה לפני שבוע – מעל במה זו אמרתי בשבוע שעבר, שצריך לנקוט כמה פעולות מיידיות. האחת היא דרום הר-חברון, עשרה קילומטרים של גדר. שמעתי שמתכוונים סוף-סוף לגדר את האזור ולחסום את המעבר בין דרום הר-חברון לישראל. לגבי גבול מצרים, הגדר שלא קיימת שם – שמעתי שסוף-סוף יימצאו המקורות והכסף יימצא כדי לשים שם גדר. עניין המחבלים שיכולים לבוא גם מדרום הר-חברון וגם מגבול מצרים, זה ביום-יום. מי שהוציא את המפגעים האחרונים של ה"חמאס" זה מדרום הר-חברון, זה בשליטה של הרשות הפלסטינית. זה לא עזה, זה חברון. ואותם מחבלים שחדרו לסיני, והם ייכנסו אלינו מגבול מצרים – צריך להקדים ולהקים את הגדר, כי אין לנו פתרון יותר טוב. אי-אפשר להציב שם חייל על כל מטר. הירי על שדרות – הנושא הזה עלה יותר מפעם אחת. ואני חייב לציין גם את עניין שחרור המחבלים, שמביא את הרשות ואת הנוגעים בטרור ברצועת-עזה לעמדת כוח. מבחינתם הם שואבים כוח כדי להמשיך בזה. הם רואים בזה כלי כדי לנסות לסחוט ממדינת ישראל עוד ועוד ועוד. במקרה הזה זה שוב שחרור של מחבלים. אני רוצה לסיים ולומר, שאני יודע שאדוני השר רמון נמצא אתנו, ואני יודע שאתה מנהל ויושב בראש ועדה של שחרור מחבלים. אני פונה אליך, השר רמון. אני יודע שאין מחיר בעבור החייל גלעד שליט, אבל כל מי שנגוע בטרור וכל מי שנמצא מאחורי סורג ובריח – שיישאר ויירקב במקומו. אני אומר את זה פה. שר האוצר רוני בר-און: - - - הם לא מוכנים לקבל. יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): הם לא מוכנים? אני מתאר לעצמי שתמצאו את הנוסחה. אני מבין את מידת הציניות, אבל אי-אפשר - - - שר האוצר רוני בר-און: אז תן פתרון. יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): לתת פתרון זה לא בכנסת, לתת פתרון זה להגיע לעסקה בחדרי-חדרים. אני לא דן פה כרגע בעסקה של גלעד שליט, אבל ברגע שנוגעים במחבלים - - - שר האוצר רוני בר-און: זה קשה. יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): ודאי שזה קשה. להמשיך במחוות זה מצוין. אנחנו פשוט רק נותנים ולא מקבלים, ולתת ולא לקבל זה לא נכון. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני. השר חיים רמון, בבקשה. השר חיים רמון: גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, ברצוני להבהיר שכל מה שאומר איננו מתייחס לנושאים הקשורים לגלעד שליט. אני כבר הבהרתי מעל הבמה הזאת, שכל מה שאנחנו מנסים לעשות על מנת להביא לשחרורו של גלעד שליט, אנחנו מייחדים את זה אך ורק לנושא הזה, ובאופן טבעי אני לא ארחיב על כך את הדיבור. הרבה מאוד מן הפרסומים שמתפרסמים הם רחוקים מלהיות מדויקים, ואני מקווה מאוד שמה שנעשה יביא בסופו של דבר לחזרתו של גלעד שליט הביתה. לא במקרה דיברת על כך שלפני 20 שנה חזרו רבים מעסקת ג'יבריל לטרור. נכון, העסקה הזאת מלווה אותנו הרבה מאוד שנים, ונדמה לי שאנחנו לא חזרנו על מה שהיה בעסקת ג'יבריל בשום מקרה אחר. היתה עסקה יוצאת דופן, חריגה, שנויה במחלוקת עד היום, ותוצאותיה הן מאוד בעייתיות. זה לא המצב עם מה שקרה בשנה-שנתיים האחרונות, כאשר הממשלה עשתה כמה מחוות כלפי הרשות הפלסטינית, במיוחד לאחר שהוקמה הממשלה בראשותו של סלאם פיאד. הממשלות לא עשו שום מחוות בנושא שחרור אסירים כאשר היתה ממשלת "חמאס" בשנים האחרונות. אנחנו לא עשינו מחוות בתקופת האינתיפדה השנייה. אבל הגיעו לשלטון ברשות הפלסטינית, והם מייצגים את הרשות הפלסטינית, שני מנהיגים שאין מתונים מהם. הם חלשים, זה נכון. הם מנסים לעשות דברים – גם זה נכון. לא במקרה מה שקורה בשכם, אני בטוח שאתה מודע לכך, זו התחלה, זה לא מספיק, אבל זו בהחלט התחלה. והמנהיגים האלה הגיעו לשלטון והם משקל נגד ל"חמאס". מה תפקידה של ממשלת ישראל? מה היא עושה? מה היא צריכה לעשות מול המנהיגים? אז יש כאלה שמפחדים שחס וחלילה יהיה פרטנר ואז צריך לעשות הכול על מנת להפיל אותם מה שיותר מהר. כדאי להתנכר להם. אבל יש כאלה שסבורים שייתכן, לא בוודאות, שניתן לחזק אותם ולהפוך אותם לפרטנר. אחד האמצעים זה לעשות מחוות כלפיהם. מחוות מאוזנות. וכשאנחנו שחררנו כמה מאות אסירים, שחררנו כמה מאות אסירים שלאיש מהם אין דם על הידיים, ואתה יודע שההגדרה של דם על הידיים היא מאוד רחבה. מי שמשלח לא שוחרר, כי דינו כדין דם על הידיים. כל הקטגוריות שנקראות, 4, 5 ו-6, זה אלה שהיו מעורבים בניסיונות שלא צלחו. אני מסביר: בניסיונות שלא צלחו. אלה הקריטריונים. יש שישה קריטריונים; מי שגיבש אותם זה ראש השב"כ לשעבר והיום השר לביטחון פנים אבי דיכטר, והם אלה שמנחים את הממשלה עד היום. ובכל האסירים ששחררנו, המחבלים ששחררנו לא היה אף אחד עם דם על הידיים במובן הרחב של המלה. ונכון, יש סיכונים. דרך אגב, השיעור – ואני בדקתי את זה – מהם שחוזר, הוא נמוך יותר מהשיעורים שחוזרים האסירים שמשתחררים מבית-סוהר רגיל. אחוזים מאוד מעטים. אבל לקחנו סיכון מסוים, לא דרמטי, לא גדול, כדי שיהיה סיכוי. אי-אפשר ליצור סיכוי בלי לקחת איזה סיכון. והשאלה אם הסיכון הזה סביר. ואני סבור, והממשלה היתה סבורה ברוב גדול, שהסיכון הזה הוא סיכון סביר; הוא סיכון סביר, זה הכול. אנחנו יכולים לעמוד בו. מדינת ישראל יכולה לעמוד בו. למה? כי אנחנו רוצים להילחם בקיצונים ולחזק את המתונים. זה מה שאנחנו רוצים לעשות. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אתם עוד מאמינים בזה? השר חיים רמון: יש כאלה שלא מאמינים בזה בכלל, נכון. ואז באמת אין טעם, אם אתה לא מאמין בשום דבר. אם אתה חושב שכולם אותו דבר ואין הבדל בין ה"חמאס" לבין ה"פתח", לבין אבו מאזן לבין הנייה – אם אתה חושב כך זה בסדר, אז אסור לעשות את הדברים. הממשלה הזאת חושבת אחרת. יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): איזו מחווה הם עשו? השר חיים רמון: פעם ראשונה אחרי הרבה שנים עומדים בראש הרשות שניים שמחויבים להילחם בטרור וגם מנסים. אתה יודע שהם מנסים. לא מצליחים? ייקח זמן. פועלים? בהחלט. תראה, במקום מאוד מסובך כמו שכם עושים עבודה. היא לא מושלמת – לא מושלמת, אבל נעשית. עכשיו באים ואומרים: הרי משם זה בא. מי ששולל מכול וכול ואומר: כולם אותו דבר, אז כולם יהיו בסופו של דבר "חמאס". אבל אז לא יהיה פרטנר ואנחנו נהיה מאושרים. הממשלה הזאת חושבת אחרת ולכן בהחלט לוקחת סיכון, לא גדול, כמחוות – משחררת כאלה שאין להם דם על הידיים, לא במספרים דרמטיים, ואומרת: בואו נחזק את אלה שאנחנו מאמינים שיהיו פרטנר. וזה סיכון סביר אל מול סיכוי שאנחנו צריכים לבדוק אותו. לכן זו המדיניות של הממשלה ואנחנו מקווים שהיא תניב פירות. אם לא תניב פירות – הסיכון הוא בהחלט מחושב ורחוק מלהיות בעייתי. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: מה אתה מציע? השר חיים רמון: אני מציע להעביר את ההצעה לוועדת חוץ וביטחון. שר האוצר רוני בר-און: להסיר. השר חיים רמון: סלח לי, אדוני השר בר-און, אתה גם שר אוצר וגם יושב-ראש הקואליציה? חבר הכנסת אפללו – – – אלי אפללו (קדימה): הסתפקנו בוועדת חוץ וביטחון, להעביר לוועדת חוץ וביטחון. השר חיים רמון: אני מסתפק בכך שהמציע יסכים להעביר את ההצעה לוועדת חוץ וביטחון, ושם נקיים דיון רציני, כי הסוגיה היא רצינית ובעייתית. היא לא פשוטה, ואני מציע ששם יתקיים הדיון לפרטיו. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: חברים, לפני שאנחנו מצביעים, מי שבעד, בעד הצעתו של השר. מי שנגד – נגד, אם זה יעבור זה עובר לוועדת חוץ וביטחון. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 41 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת חוץ וביטחון נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההצעה עברה ללא מתנגדים לוועדת החוץ והביטחון. תודה רבה.