קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום הפקעת 40 דונם משטח בית-הקברות המוסלמי טאסו ביפו היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הצעה לסדר-היום מס' 4810 – הפקעת 40 דונם משטח בית-הקברות המוסלמי טאסו ביפו. חבר הכנסת אברהים צרצור הוא המציע. המשיב הוא שר הפנים, חבר הכנסת שטרית. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): כבוד היושב-ראש, מכובדי השר, כנסת נכבדה, מלאכת הגזלה של נכסי הווקף האסלאמי בישראל החלה מאותו יום שבו נולדה מדינת ישראל. בשנת 1950 קם לתחייה חוק דרקוני כזה, שנקרא "חוק נכסי נפקדים", שלפיו כל נכסי הווקף האסלאמי שהם בבעלותו של הקדוש-ברוך-הוא הפכו לנכסי נפקדים, ולכן הועברו לבעלותה של מדינת ישראל, למינהל מקרקעי ישראל ולגופים שונים השייכים לממשלת ישראל. מתוקפו של אותו חוק הוסמך בתחילת שנות ה-70 שר האוצר להמליץ בפני ממשלת ישראל להקים ועדי נאמנים שמטרתם ותפקידם לטפל בנכסי הווקף האסלאמי ולנהל אותם, במיוחד בערים המעורבות, מהצפון ועד הדרום. שר האוצר ממליץ, הממשלה מחליטה לגבי האנשים האלה. לצערי הרב, ועדי הנאמנים באותן שנים, תפקידם היה לא להגן ולא לטפל בנכסי הווקף האסלאמי לטובת המוסלמים והאוכלוסייה המוסלמית בתוך אותן ערים מעורבות. המטרה והתפקיד של אותם ועדי נאמנים באותן שנים – אני לא מכליל את כל ועדי הנאמנים – היתה פשוט מאוד לחסל את שארית נכסי הווקף האסלאמי ולהעביר אותם למדינת ישראל. הסיפור שלנו היום, שהוא בית-הקברות טאסו, בשטח של 80 דונם, הוא אחת הדוגמאות הבולטות שמצביעות על הטרגדיה שבה נמצאים נכסי הווקף האסלאמי. הסיפור התחיל משנת 1973, באותה שנה, ועד הנאמנים מכר, במלוא מובן המלה, 40 דונם מאותו שטח של בית-הקברות לחברת השקעות בשם "יוסי השקעות", בסכום של 2.8 מיליוני לירות. אחד מחברי הוועד התנגד בטענה שהמחיר הוא פחות מהמחיר הריאלי וביקש לבטל את העסקה הזאת; הוא בא והתנגד לסכום שהוצע כמחיר ל-40 הדונם של בית-הקברות, וטען שההחלטה התקבלה שלא בנוכחותו; הוא רצה להיות שם כדי לקחת חלק ברווחים, כדי שייקח גם את החלק שלו בעסקה הזאת. בשנת 1977 הצדדים הגיעו להסכם – אני מתכוון ועד הנאמנים וממשלת ישראל – שבית-המשפט ימנה כונס נכסים והכונס הזה יטפל בעסקה בצורה כזאת שהוא יפרסם מכרז בסכום מסוים של 4 מיליוני לירות, מי שייגש למכרז הזה וישלם את הסכום, יקבל את 40 הדונם, אם לא – "יוסי השקעות" תשלם את הסכום ותקבל לידיה את השטח הזה. המוסלמים החריפו את התנגדותם לעסקה וביקשו לבטלה כליל. בשנת 1995 שר הבינוי והשיכון דאז, פואד בן-אליעזר, נכנס בעובי הקורה, וביקש לבטל את העסקה הזאת ולתת לחברת "יוסי השקעות" שטח מחוץ לגבולות בית-הקברות. לפני שנתיים, שלוש שנים, ובצורה מדויקת ב-2006, המוסלמים הגישו ערר לבג"ץ, ולצערי הרב, ב-4 בפברואר 2008 החליט בג"ץ אכן לאשר את העסקה הזאת, דהיינו, להעביר את השטח הזה לבעלותה של "יוסי השקעות". בקשתי עכשיו מהממשלה, מכבוד שר הפנים, ואני מפנה את תשומת לבו שהאחראי על ועד הנאמנים, האחראי על נכסי הנפקדים, הוא ממשלת ישראל. ועד הנאמנים ביפו באותו זמן עשה טעות דרקונית כזאת, שפגעה קשות באינטרס העליון של המוסלמים ביפו ובאזור, בבית-הקברות שהוא היחיד היום שמפנים אליו את המתים, גם את המתים המוסלמים ביפו וגם באזור כולו. הגיע הזמן שממשלת ישראל תיקח את הנושא לידיים, תשלם לחברת "יוסי השקעות" את הסכום שהיא שילמה או שהיא תפצה אותה בשטח אחר בבעלות מינהל מקרקעי ישראל, וייתנו לחיים ולמתים המוסלמים לנהל את חייהם בצורה מסודרת. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת צרצור. חבר הכנסת מאיר שטרית, שר הפנים, ישיב. שר הפנים מאיר שטרית: אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מתכבד להשיב על ההצעה לסדר-היום של חבר הכנסת אברהים צרצור. האמת היא שזה סיפור שהוא קצת מדהים, אפילו מזעזע, הייתי אומר. הנאמן שמונה, או הנאמנים מטעם הווקף, בתיאום עם ממשלת ישראל, לנהל את השטח הזה של בית-הקברות, החליט על דעת עצמו, אני מניח, בלי אישור של הווקף ובוודאי בלי אישור של הממשלה – למכור את הקרקע לאדם פרטי, לחברה פרטית, והוא מכר את הקרקע. על זה התנהלו משפטים שנמשכו הרבה מאוד זמן. זה הגיע לבית-המשפט העליון, שבסוף הדרך, לא מזמן, פסק שהעסקה היא עסקה. זאת אומרת, שמי שקנה את הקרקע, אכן היא שייכת לו. אני לא מבין למה מישהו קונה קרקע שיש עליה קברים. מה הוא יעשה אתה, אני לא מבין. אני לא מבין את הנאמן שהולך ומוכר את שטח בית-הקברות למישהו אחר. אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, שלא ידוע לי על שום מקרה שבו המדינה היתה שותפה, או יודעת, או נתנה, במחדל או במעשה, יד למעשה של פגיעה בנכסים של הווקף. להיפך, אני יודע שיש זהירות מאוד גדולה במדינה, שלא לנגוע בנכסי הווקף. אני לא יודע מה קרה בתהליך הזה, אין לי מושג. האמת היא שאני גם לא יודע למה אני התבקשתי לענות על ההצעה הזאת, מכיוון שלא אני ממנה את הנאמנים, אלא שר האוצר באישור הממשלה. יכול להיות שצריך לענות על זה שר המשפטים בגין אחריותו לאפוטרופוס הכללי, שאחראי על נכסי נפקדים, או שר האוצר. אבל למיטב היכרותי את המערכת, הממשלה לא היתה שותפה, במחדל או במעשה, לעניין הזה, והיא ודאי שלא יכולה לקחת אחריות על מחדל של אדם שהוא נאמן מטעם הווקף לעשות פעולה כזאת. למיטב ידיעתי, האיש הזה נרצח בגין המעשה הזה. נרצח, כוונתי, כי אנשים שלא אהבו את מה שהוא עשה מתוך הווקף, טיפלו בו. לפי מיטב ידיעתי. אני לא רוצה להישבע על זה, אבל כך נראה לי, שהאיש - - - ג'מאל זחאלקה (בל"ד): זה שמכר את - - - נרצח. שר הפנים מאיר שטרית: שמכר את הקרקע. כן. זה מה שאמרתי, זה שמכר את הקרקע. זה שמכר את הקרקע שילם את המחיר הכי יקר, מבחינתו, כיוון שלמיטב ידיעתי טיפלו בו מפני שמכר את נכסי הווקף למישהו אחר, בלי הסכמתו של אף אחד אחר. אז למיטב ידיעתי הוא נרצח. עכשיו, אני לא יודע אם אפשר להחזיר את הגלגל לאחור. בית-המשפט העליון פסק. אין דרך "רוורס" מהעניין. עכשיו בכלל האיש ההוא לא קיים. אני לא יודע מה הכלל החל – יש לו יורשים, אין לו יורשים, לכן גם קשה לי לענות, אדוני, על השאלה. לכן, אדוני היושב-ראש, אני מציע להעביר את ההצעה לוועדה שאחראית לעניין הזה – ועדת הפנים, אני מניח – יזמינו את האנשים הנוגעים בדבר, יבדקו, ידונו. אין לי שום התנגדות שידונו בכך. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): מסכים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אולי ועדת הכספים? אם אתה אומר ששר האוצר, בעצם, אחראי לנושא הזה. שר הפנים מאיר שטרית: כספים, בבקשה, אין לי התנגדות. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): אולי ועדה משותפת של שניהם? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אה, לא. לא נסבך את העניין. אני מציע - - - שר הפנים מאיר שטרית: הם לא יקימו ועדה משותפת. כספים. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): בסדר. כספים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: ועדת הכספים. אז המציע, חבר הכנסת אברהים צרצור, מסכים עם הצעת השר להעביר את הדיון לוועדה, לכן אנחנו יכולים להצביע. מי שבעד – בעד דיון בוועדה. מי שנגד – להסיר מסדר-היום של הכנסת. הנושא הוא הפקעת 40 דונם משטח בית-הקברות המוסלמי טאסו ביפו. בבקשה. הצבעה מס' 25 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת. בעד – 11, אין מתנגדים, אין נמנעים, אני קובע כי הנושא אושר לדיון בוועדת הכספים של הכנסת.