קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום המדיניות של חסימת פיתוח היישובים הערביים על-ידי תכנון לקוי בוועדות התכנון והבנייה היו"ר קולט אביטל: אנחנו עוברים להצעה הבאה לסדר-היום, שמספרה 4847, בנושא: המדיניות של חסימת פיתוח היישובים הערביים על-ידי תכנון לקוי בוועדות התכנון והבנייה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מבין ששר הפנים אינו נוכח - - - היו"ר קולט אביטל: מי שישיב לך במקום שר הפנים הוא השר אדרי. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): בעולם הרחב מקובל זה עשרות שנים העיקרון של שיתוף האזרחים בתהליכי התכנון – עיקרון של שקיפות התהליך התכנוני. בארץ, במיוחד כשמדובר באוכלוסייה הערבית, הדבר הזה או שלא נעשה בכלל או שנעשה רק למראית עין. אין שיתוף פעולה אמיתי של התושבים בהליכי התכנון, אין מסירת אינפורמציה אקטיבית, כמו שצריך, וכל הליך התכנון – במיוחד כשמדובר בתוכניות מיתאר – בא לצמצם את המרחב שבו היישובים הערביים מתקיימים. גופי התכנון הם זרוע ממשלתית להעמקת האפליה ולחסימת התפתחותם של היישובים הערביים. העקרונות שמנחים אותם אינם עקרונות אזרחיים, אלא עקרונות אידיאולוגיים של תכנון ליהודים, והיישובים הערביים הם מעין מכשול בפני התכנון הכללי. התוצאות נראות לעין – היישובים הערביים נמצאים במצב כאוטי, מה שקרוי "בנייה לא חוקית" שהתושבים הערבים נאלצים לעשות. רוב תוכניות המיתאר של היישובים הערביים נעשו בשנות ה-80, והן צילמו מצב קיים ולא נתנו מענה לצרכים העתידיים של הציבור הערבי. הן תוכננו ל-20 שנה, ורובן ככולן נגמרו מזמן. התבשרנו שיש תוכנית וכי שוקדים על תוכניות מיתאר ליישובים הערביים. חיכינו לזה, רצינו בזה, אבל תוכניות המיתאר שהוצעו אינן פותרות את הבעיות הקיימות ואינן נותנות מענה לצרכים של היישובים הערביים. גם בקריטריונים התכנוניים אין התחשבות במצב התרבותי והחברתי של האוכלוסייה הערבית. אחד העקרונות שמנחים בתכנון הוא שכאילו מתחילים לבנות את היישוב מחדש. אומרים שביישוב כפרי יהיו ארבעה בתים לדונם, ובכל בית-אב יהיו חמש נפשות, ולפי זה מחשבים את המסגרת של תוכנית המיתאר. ביישובים גדולים יותר התוכנית בנויה על שישה בתים לדונם – כך עד שנת 2020 – אם מדובר בחמש נפשות לכל בית-אב, אז 30 אנשים לדונם. לפי זה מחשבים את השטח הדרוש לבנייה פרטית. כאילו זה שטח חדש, כאילו אין בעלות פרטית על הקרקע ואין ליישוב היסטוריה. כאילו באים לשטח חלק, שאין בו כלום, ומתחילים לבנות מחדש. כאילו התושבים זה עתה היגרו לכאן, ועברו ליישוב שלהם. מחילים על היישובים הערביים את העקרונות שלפיהם בנו יישובים כמו מודיעין – ואני מדבר עכשיו רק מבחינת המספר, ולא מבחינת רמת הפיתוח. כאילו אלה יישובים שנבנו על שטח ריק ונעשתה בהם חלוקה תכנונית על-פי העיקרון שאמרתי. היישובים הערביים התפתחו בצורה אורגנית. הם קיימים לפני שהתקיימו מוסדות התכנון. הם התפתחו בצורה מסוימת, ובמקום שהמתכנן יבוא ויתחשב במה שקיים ויתחשב בצורת החיים ויתחשב בצרכים של היישובים ויתחשב בחלוקה של הקרקע, הוא בא מלמעלה ומנסה לכפות על היישובים את תוכניות המיתאר כראות עיניו. גברתי היושבת-ראש, אני חושב שהמצב פחות או יותר ידוע לחלק גדול מחברי הכנסת לפחות, אבל אם באמת רוצים לקדם תוכניות מיתאר למען התושבים ולא נגד התושבים, והאוכלוסייה הערבית מרגישה שכל הליך התכנון מכוון נגדה ולא למענה, לא למען פיתוחה אלא כדי לחסום את התפתחותה, צריך לאמץ עקרונות פשוטים כמו שקיפות, כמו מסירת מידע אקטיבית, שאנשים ידעו מה הולך, שהתהליך התכנוני יהיה שקוף, שמנגנון שיתוף הציבור יהיה מנגנון פעיל ואפקטיבי ולא רק למראית עין להזמין אנשים, להראות להם את התוכנית וללכת הביתה. צוותי ההיגוי צריכים להיות צוותים מאוזנים. היום למשל, תוכניות-אב נעשות על-ידי צוותי היגוי. מה קורה בצוות היגוי? בצוות היגוי שמונה 17 אנשים יש נציגים של משרדים ממשלתיים, של גופי תכנון, ולתושבים יש נציג אחד, שזה העירייה. אבל לא תמיד. הנה למשל, יש בעיה והממשלה לא נותנת מענה עליה. מה קורה כמו במקרה של באקה–ג'ת ומקומות אחרים שיש ועדה ממונה וראש עיר ממונה שלא נבחר על-ידי הציבור ואינו מייצג את הציבור אלא מייצג את משרד הפנים שמינה אותו? אז התושבים נשארים ללא ייצוג בכלל בוועדת ההיגוי וקולם לא נשמע. פניתי כמה פעמים לוועדות ההיגוי ולאחראים על התכנון ולשרים וביקשתי שיהיה נציג ציבור במקרה שיש ועדה ממונה ונעניתי שראש העיר נמצא. ראש העיר, עם כל הכבוד, מייצג את משרד הפנים, לא מייצג את התושבים. אפילו אחד מתוך 17 נשללת זכותו מהתושבים. ביקשנו אפילו את הפריווילגיה הקטנטנה שנציגי התושבים או ועד עממי שקם למען תוכנית מיתאר או תוכנית-אב יציגו את עמדתם בפני הוועדה. אמרו לנו: לא, נקבל מהם רק דברים בכתב, נקרא אותם, וכמובן כולם יודעים מה ההבדל בין זה שאתה שולח מכתב ובין זה שאתה מופיע, אתה מתווכח, אתה עונה, אתה מנסה לשכנע; יש הבדל גדול מאוד בין דברים בכתב ודברים שנאמרים בצורה מסודרת. אני חושב שהייעוץ לתושבים לא צריך להיות מטעם אנשים שמכינים את התוכנית. צריך לסדר שיהיה לאנשים ייעוץ בלתי תלוי, כי מי שמציג את התוכנית הוא האיש שתכנן אותה, הוא האיש שמייצג את הגוף שתכנן והוא מוטה לכיוון שלו ולכיוון שהממסד מתכנן ולא למה שהתושבים רוצים. בוועדות התכנון אין ייצוג הולם לציבור הערבי. לציבור הערבי יש צרכים תרבותיים וחברתיים מיוחדים והם לא באים לידי ביטוי. אין ייצוג של העניין ולא של התושבים. מה הבעיה? פה יש אחת הבעיות הקשות ביותר ואני חושב שזה אפילו טיפשי. לא רק לא צודק אלא טיפשי לגמרי. מה קורה כאן? במקום לבוא לתושבים – ואני יכול להביא הרבה דוגמאות כאלה, במקום לשתף פעולה עם התושבים, לשמוע את טענותיהם, לרשום אותן, לעשות דו-שיח מקדמי אתם, משאירים לאזרח את הזכות להתנגד, ויש זכות להתנגד. היו"ר קולט אביטל: זה לכל האזרחים. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): ואז מה קורה? יש תוכנית-אב או תוכנית מיתאר ומתחילות ההתנגדויות, עשרות, מאות ואלפי התנגדויות, והאזרח הופך להיות מתנגד, מעכב את התהליך התכנוני. השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי: - - - ג'מאל זחאלקה (בל"ד): לא, אני בעד שייתנו, אני רק אומר שאפשר לצמצם את זה בצורה דרסטית. השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי: אני מסכים אתך. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אני אומר שאפשר לצמצם את ההתנגדויות בצורה דרסטית אם באים לדו-שיח מקדמי עם התושבים. יש המקרה של באקה–ג'ת, של בסמה, של מג'ד-אל-כרום, של טייבה. אני חושב שאפשר – לתושבים יש הצעות הגיוניות ומקצועיות, ואפשר לחסוך את ההתנגדויות שגוררות את העיכוב בעשר שנים של תוכנית מיתאר. דוגמה אחת, גברתי היושבת-ראש, שנבהיר את העניין. דיבר אתי המהנדס של בסמה ואומר לי - - - משה שרוני (גיל): - - - 12 קומות לגובה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): המהנדס של בסמה אומר לי: קיבלנו תקצוב ל-20 גני-ילדים. היות שהתוכנית תקועה, הם לא יכולים לבנות אותם. זו רק דוגמה אחת, אני יכול להביא עשרות ואפילו מאות דוגמאות כאלה. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה, אדוני השר אדרי ישיב בשם שר הפנים. השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי: גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, הנושא שהעלה חבר הכנסת זחאלקה הוא באמת נושא כאוב, בעייתי, מסובך, במיוחד במגזר הערבי. אני זוכר מה זה להכין תוכנית בניין עיר, עשיתי את זה גם כראש עיר, גם כיושב-ראש ועדת תכנון ובנייה באזור שלנו, וראיתי את הוויה-דולורוזה שצריך לעבור על מנת לאשר תוכנית. אני בהחלט מסכים עם חבר הכנסת זחאלקה שאומר: הנושא של ההתנגדויות עבר את גבולות הטעם הטוב. צריך להתנגד, זה נכון. אני הייתי בכלל מתחיל קודם כול בדיאלוג עם התושבים, אבל מי שצריך לעשות את זה הוא ראש העיר. הוא שמוביל ביישוב שלו את העניין. הוא צריך לשבת אתם, לשמוע אותם, ובסוף ראש העיר מחליט. לומר - לתת ביטוי לתושבים, זה נשמע טוב, אבל לכל תושב בכפר ובכל מקום יש דעה משלו והוא רוצה את הגן לידו והשני לא רוצה את הגן לידו. זה מאוד כואב שיש הרבה מאוד תקציבים לבנייה, הבאת דוגמה של גני-ילדים; יש הרבה מאוד דברים שמאשרים להם תקציבים. גברתי היושבת-ראש, לפני כחצי שנה אישרתי כמה מגרשים למגזר הערבי, מגרשי ספורט משולבים כי זה היה מאוד חשוב, אישרנו את זה. לצערי הרב, אף מגרש עוד לא יצא לביצוע, לא בגלל הכסף, הכסף כבר היה, אלא מפני שבתוכניות המיתאר אין אישור ועל המגרש יש לו, בקצה, בית, ואני אומר, אני לא יכול לתת כסף לדבר שהוא לא חוקי, זה ממשלה. ונתנו לא מעט מגרשים, 12, 14 מגרשים לכל המגזר, ועכשיו הולכים לשלב ב' ואין אפשרות להוציא מגרש אחד. אחד לא. וזה מראה את הבעיה הכאובה. אבל לתלות את זה רק במדינת ישראל – זה לא נכון. מדינת ישראל בעבר עשתה טעויות בעניין, אבל בשנים האחרונות יש רצון אדיר מצד משרד הפנים לקדם תוכניות מיתאר. והנה, מי שצריך להוביל את הדברים זה משרד הפנים, ועדות התכנון וראש העיר. בעל-הבית בכל כפר זה ראש העיר, לא יעזור כלום. זה נכון לגבי כפר ערבי, יהודי ודרוזי. אבל הכול תקוע וזה לא פשוט. אני חושב שצריך לומר בהגינות שזה לא רק משרד הפנים. משרד הפנים נותן תקציבים, עושה מאמץ. בסופו של דבר, אמרת שמישהו צריך לתכנן; אין מה לעשות, צריך להיות מהנדס, אדריכל, הוא שמביא את התוכנית ומתייחסים אליה. חלק מתנגדים, אחרי זה משנים, משפרים, עושים את כל מה שצריך. אבל אני אומר שוב שהאחריות היא על המנהיגות המקומית. אם יש מנהיגות מקומית חזקה, ויש דוגמאות מצוינות גם במגזר הערבי, יש אנשים שמובילים ועושים את הדברים ועושים את זה טוב. ויש מקומות, ולצערי הרב הרבה, לא מעט מקומות, שראש המועצה או ראש העיר במקום, לא מעניין אותו, הוא במקום אחר לגמרי והוא ראש מועצה כושל. אגב, זה נכון גם לגבי היישובים היהודיים. אם יש ראש עיר טוב, ואני רואה את זה, אני מסייר בארץ, אתה רואה שהוא מוביל תכנון, ביצוע. חבר הכנסת זחאלקה, יש תקציב בהרבה מאוד יישובים; נתנו, אבל אי-אפשר לבנות, כי אין תוכניות ואין אישורים. ואם יש למישהו אישור, אז על המגרש ישבו לו. ואמרתי: אני מאוד מקווה שבכוחות משותפים נוכל לפתור את זה, כי הבעיה היא בעיה כאובה וצריך לפתור אותה. אני מאמין שעם רצון טוב, ובעיקר עם הנהגה מקומית שתוביל את השינויים, אפשר גם אפשר לפתור את הבעיה. היו"ר קולט אביטל: מה אתה מציע, אדוני השר, ועדה או הסרה? משה שרוני (גיל): להסיר מסדר-היום. היו"ר קולט אביטל: להסיר מסדר-היום, או ועדה? השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי: אני חושב שכדאי שהנושא יידון. אין לי בעיה שהוא יידון בוועדה. היו"ר קולט אביטל: ועדת הפנים? השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי: כן. היו"ר קולט אביטל: אוקיי. אנחנו עוברים להצבעה. בעד – דיון בוועדת הפנים. נגד – הסרה מסדר-היום. השר הציע להמשיך לדון בנושא בוועדת הפנים. גדעון סער (הליכוד): מי שרוצה ועדה מה הוא מצביע? היו"ר קולט אביטל: מי שרוצה ועדה מצביע בעד. מי שרוצה הסרה מצביע נגד. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 20 נגד – 6 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: בעד – 20, שישה מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת שהנושא יועבר לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה.