קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום מבצע מעצר פליטים אפריקנים השוהים בישראל היו"ר אחמד טיבי: אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום, הצעתו של חבר הכנסת דב חנין, הצעה לסדר-היום מס' 4958: מבצע מעצר פליטים אפריקנים השוהים בישראל. בבקשה, אדוני. יש לך עשר דקות. דב חנין (חד"ש): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, בימים האחרונים מתנהל מבצע מתואם שבמסגרתו נעצרים ומעוכבים מבקשי מקלט ופליטים, בהם גם פליטים רבים שנושאים עמם ניירות רשמיים מנציבות האו"ם לפליטים בישראל, מבית-הדין לביקורת משמורת ואפילו מהיועץ המיוחד לשר הביטחון. האנשים האלה, שיש להם אישורים רשמיים על מעמדם, מעוכבים ונעצרים בידי המשטרה, ואני רוצה לתת כמה דוגמאות למהלך הזה. אני מחזיק בידי, למשל, מכתב פנייה ליועץ המשפטי לממשלה, שמתאר פעולה של משטרת ההגירה בקיבוץ יוטבתה, שזה שנה וחצי מארח פליטים מסודן. לכל הפליטים האלה יש אישורים לשהות במקום, ומשטרת ההגירה בכל זאת מגיעה לקיבוץ יוטבתה, עוצרת את הפליטים האלה לוקחת אותם מהמקום. הטענה היא שהמעצר או העיכוב הזה נעשים לצורך זיהוי. זוהי טענה מוזרה, כי בסך הכול האנשים האלה נושאים עמם אישורים רשמיים, שהנפיקו הרשויות הרלוונטיות. אנשי קיבוץ יוטבתה, שחיים ועובדים עם הפליטים האלה זמן רב, מכירים אותם ויכולים להעיד שלא נפלה שום טעות בזיהוי שלהם. למרות כל זאת, הפליטים האלה עוכבו בעיצומו של יום, בלא שום התראה מוקדמת, ונלקחו מהמקום. זה דיווח אחד. יוטבתה. אני קורא על מבצע אחר, שנעשה בערד. שם נעצרו 32 פליטים ומבקשי מקלט, חלקם פליטים שנמצאים בחלופת מעצר במלון בערד, בדרכם למשטרת ההגירה בעומר כדי לחתום בהתאם לתנאי השחרור שלהם. אז במבצע אחד בערד נעצרו 32 פליטים, ויום לאחר מכן נעצרו 17 פליטים נוספים. גם הפליטים שנמצאים בחלופת מעצר בקיבוץ אליפז בערבה נלקחו למעצר בלא התראה. המהלך הזה של מבצעי המעצרים כולל פריצה של המשטרה למקלטים שבהם שוהים פליטים, לרבות המקלט של הפליטים בתל-אביב. גם שם פרצו אנשי המשטרה אל המקום, אספו אתם פליטים במספר גדול, עצרו אותם והעבירו אותם למעצר. דרך אגב, לא ברור אם הדבר הזה נעשה עם צו מעצר או בלי צו מעצר, אם הדבר הזה נעשה עם צו חיפוש או בלי צו חיפוש. אני מחזיק בידי מכתב רשמי של ראש אגף המבצעים של משטרת ישראל, ניצב ברטי אוחיון, ובו הוא מתאר מבצע להרחקת עובדים זרים שהתחיל בסוף פברואר ויסתיים – לפי המכתב – בסוף חודש מרס 2008. על-פי המסמך של אגף המבצעים, בכל יום, עמיתי חברי הכנסת, ייעצרו 300 שוהים בלתי חוקיים שהסתננו דרך גבול מצרים. שירות בתי-הסוהר צריך להיות ערוך לקליטתם של 300 עצורים כל יום. אם אנחנו מדברים על מבצע שמתחיל בסוף פברואר ומסתיים בסוף מרס, זה כמובן מספר גדול מאוד. אחד הסעיפים במסמך הזה שהוציא אגף המבצעים במשטרה הוא שמשרד החוץ יטפל במציאת פתרונות לכל העצורים שלמדינותיהם אין קשרי חוץ עם ישראל. המשפט האחרון הזה מרמז, כך אני חושש, גם למדינות כמו סודן, שמהן הגיעו לישראל לא מעט פליטים, אלה הם פליטי דרפור הידועים והמוכרים לכולנו. כמובן, אלה הם פליטים שמשמעות הגירוש שלהם בחזרה לסודן היא סיכון אמיתי של חייהם וללא ספק פגיעה חמורה וקשה באמנה להגנת זכויות הפליטים, שמדינת ישראל חתומה עליה. עמיתי חברי הכנסת, המתרחש היום בתחום מבצע גירוש הפליטים הוא רק חלק ממדיניות כוללת בעייתית ביותר שממשלת ישראל אימצה ביחס לסוגיה, שהיא סוגיה משמעותית ורצינית בעולם של היום. אנחנו מדברים על גלובליזציה. הגלובליזציה הזאת שמתנהלת היום בעולם היא גלובליזציה קשה ואכזרית, גלובליזציה של תאגידים גדולים ושל רמיסת זכויות האדם – זכויות חברתיות, זכויות אנושיות, זכויות לאומיות, זכויות של מיעוטים בכל העולם. התוצאה של הגלובליזציה הזאת היא יותר ויותר פליטים. חלק מהפליטים האלה הם פליטים של רצח עם, חלק מהפליטים האלה הם פליטים של משבר האקלים. מדינת ישראל בעצם מנהלת היום גבול פתוח עם מצרים, אני מניח שבגלל שיקולים כאלה או אחרים, אבל ביחס לפליטים שמגיעים לתוך תחומי מדינת ישראל, מדינת ישראל איננה מציעה תשובה מערכתית כוללת להתמודדות עם השאלה הזאת. כנראה, אדוני היושב-ראש, שלישראל יש תסביך פליטים. שומעים את המלה "פליטים", אז האינסטינקט הראשוני הוא לעצום את העיניים מאוד חזק, מתוך אמונה שאם רק נעצום את העיניים מספיק חזק, גם הבעיה תיעלם. היו"ר אחמד טיבי: זה תסביך חדש או שאתה מכיר את זה משנים? דב חנין (חד"ש): כנראה לתסביכים יש רקע היסטורי. כך אני חושש, אדוני היושב-ראש. היו"ר אחמד טיבי: דרך אגב, מי שלמד רפואה יודע שלכל מחלה יש history, אחר כך diagnosis, לאחר מכן - prognosis. אנחנו מדברים על ההיסטוריה של תסביך. דב חנין (חד"ש): אנחנו מדברים על ההיסטוריה של התסביך, וזה כנראה תסביך קשה, כי בבעיה הזאת צריך לעצום עיניים מאוד מאוד חזק כדי להיות מסוגלים להכחיש אותה. אנחנו רואים מכבסת מלים ביחס לטיפול בפליטים האלה – במקום לדבר על "גירוש" מדברים על "הרחקה". אדוני היושב-ראש, את הבעיה הזאת אי-אפשר לפתור בשיטה של laissez faire – שכל רשות תטפל ככל שהיא יכולה – פעם מטילים את האחריות על המשטרה, פעם מטילים את האחריות על השלטון המקומי. בתל-אביב, למשל, העירייה משתדלת לעשות משהו להגן על הפליטים ולתת להם מענה. בסופו של דבר, כיוון שהבעיה הזאת לא הולכת להיעלם, כיוון שהמציאות של הפליטים בעולם הגלובליזציה העכשווי לא הולכת, לצערי הגדול, להתחסל – המציאות הזאת תימשך ואפילו יש סכנה אמיתית שתתחזק – הגיע הזמן שמדינת ישראל תגבש לעצמה גישה כוללת ומערכתית עם פתרונות כוללים לשאלה הזאת. לא מספיק לגלגל את האחריות על רשויות מקומיות, לא מספיק לנהל מבצעים ממוקדים כאלה או אחרים, ובוודאי לא נכון ולא ראוי להשאיר את כל הטיפול בפליטים ובמבקשי מקלט בידיה של משטרת ההגירה. העקרונות להגנה על פליטים אינם חדשים. העקרונות האלה קיימים ומוכרים באמנה בין-לאומית שמדינת ישראל חתמה עליה. האמנה הזאת היא אמנה משנת 1951, והיא נחתמה בעקבות המציאות הנוראה של גלי הפליטים העצומים והאיומים שהיו אחרי מלחמת העולם השנייה. דרך אגב, במדינת ישראל, שחלק מתושביה היהודים הם פליטים בעקבות מלחמת העולם השנייה, צריכה היתה להיות בוודאי רגישות מיוחדת למציאות של פליטים ושל מבקשי מקלט. ההגנה על פליטים ועל מבקשי מקלט חייבת להיות מושתתת על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין. מדינת ישראל צריכה לקלוט פליטים אם היא רוצה להיות חלק ממשפחת העמים הנאורים, אם היא רוצה אכן להכיר בלקח ההיסטורי שעמד ביסודה של אמנת הפליטים מ-1951, ואם היא רוצה באמת להיות נאמנה לערכי הדמוקרטיה וזכויות האדם. אם מדינת ישראל רוצה להיות נאמנה לערכים האלה, היא לא יכולה לגרש ולהחזיר פליטים למקומות שבהם צפויה סכנה לחייהם, לשלמות גופם או לחירותם. אנשים שצפויים לסכנה כאמור חייבים להיות ראויים וזכאים להגנה שתאפשר להם קיום נאות בכבוד. אנשים שיש לגביהם חשש מבוסס שהם יירדפו בגין ההשתייכות הגזעית שלהם, הדת, הלאום, ההשקפה הפוליטית או ההשתייכות לקבוצה חברתית מסוימת, הם פליטים הזכאים להגנה. אלה הם העקרונות שקבועים באמנה שישראל חתומה עליה, ולכן ישראל צריכה לתת מקלט בטוח ומעמד בישראל לאנשים נרדפים ועקורים בהתאם לאותן התחייבויות בין-לאומיות שהיא נטלה על עצמה. זה מחייב את ממשלת ישראל ליצור מערכת מקלט נגישה, הוגנת ויעילה. זה מחייב את מדינת ישראל להבטיח שיישמר עקרון השוויון בין מבקשי המקלט לכל אורך בירור בקשת המקלט בהליכים מוסדרים. מדינת ישראל חייבת גם להבטיח שבמיוחד יישמרו זכויותיהם של ילדים מבקשי מקלט, ובכלל זה זכויותיהם לחיים, להתפתחות, לזהות, וכמובן זכותם שלא להיות מופרדים מהוריהם. עמיתי חברי הכנסת, עם חבר הכנסת אופיר פינס-פז הבאתי בפני הכנסת הצעת חוק שבאה לעגן את מעמד הפליטים ואת זכויותיהם בישראל. זו הצעת חוק מאוד מאוזנת, מחושבת, עם מנגנונים של בקרה, עם מנגנונים של חשיבה חברתית רחבה, תוך התחשבות במשפט הבין-לאומי ובחובות שלו וגם ביכולות של מדינת ישראל. לצערי הגדול, עד היום ועדת השרים לענייני חקיקה לא מצאה לנכון לתמוך בהצעה הזאת, ולצערי, ההצעה נפלה בכנסת. אני מקווה שבסיבוב הבא ממשלת ישראל וגם כנסת ישראל ילכו לפתרון כזה של חקיקה כוללת, כי רק חקיקה כוללת ופתרון כולל יוכלו לתת מענה לבעיה, שלא הולכת להיעלם. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לך, חבר הכנסת דב חנין. אדוני השר לביטחון הפנים, השר אבי דיכטר, בבקשה. השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, חבר הכנסת דב חנין, הנתונים מצביעים על גידול דרמטי במספר המסתננים לישראל דרך גבול מצרים ממדינות אפריקה, רובם המכריע למטרות עבודה בלתי חוקית במדינת ישראל. הנתונים בהחלט מצביעים על גידול דרמטי. בשש-שבע השנים האחרונות, כמדומני, כבר חצינו את קו 7,000 המסתננים. בחודש פברואר האחרון בלבד עצר צה"ל על הקו – על קו הגבול בין מצרים לבין ישראל – יותר מ-1,800 מסתננים. אגב, בניגוד למה שאמרת, חבר הכנסת דב חנין, רובם המכריע אינם מסודן, וגם המסתננים מסודן הם לאו דווקא מאזור דרפור, שהוא האזור שנתון בסכנה. אריתריאה, למשל, היא הרבה יותר דומיננטית כמקום המוצא של מסתננים, אבל מסתננים מגיעים משורה ארוכה של מדינות ברחבי אפריקה, מלבד אריתריאה ומלבד סודן. בערים במדינת ישראל שוהים כאמור אלפי מסתננים, חלקם עם אישורים של משרד הפנים, חלקם בטיפול נציבות הפליטים של האו"ם וחלקם בלא כל תיעוד. בדיון שהיה בראשות ראש הממשלה, ב-24 בפברואר, השתתפו בין השאר שר הביטחון, סגנו, שרת החינוך, שר האוצר, שר הפנים, שר הרווחה, שרת החוץ והשר לביטחון הפנים. ראש הממשלה הנחה את המשרד לביטחון הפנים לוודא כי ברחבי מדינת ישראל לא מסתובבים מסתננים שהגיעו דרך הגבול ממצרים ממדינות אפריקה באופן בלתי חוקי ובלא היתרים. המשטרה פתחה במבצע אכיפה רחב-היקף בקרב המסתננים, למעשה מאילת ועד אזור המרכז, ולבדוק כל מי שנמצא כאן באופן בלתי חוקי, או מי שמתברר שהוא נמצא כאן באופן בלתי חוקי – כדי לדעת אם הוא בר-הרחקה או לא. ב-25 בפברואר – למחרת ההנחיה של ראש הממשלה – התחלנו במבצע. במסגרת הפעילות נבדקו מסתננים רבים חסרי תיעוד וכאלה שהיה ספק אשר לזהותם. צריך לזכור שבחלק גדול מאוד מהמקרים מסתננים שהגיעו ממצרים – דרך מצרים – הגיעו בעצם בלי שום תיעוד שמאפשר זיהוי שלהם, והשמות שהם נקבו בהם היו כמובן על אחריותם בלבד. הפעולה הזאת נעשית גם כדי להשלים את הבירור עם משרד הפנים, ולבדוק את האישורים ואת ההגנה הנדרשת – אם נדרשת – על-ידי נציבות הפליטים של האו"ם שנמצאת במדינת ישראל. הנתונים על התקדמות המבצע הזה עד היום – למעשה, עד אתמול – הם אלה: כ-1,600 מסתננים נעצרו, 1,300 מהם שוחררו לאחר שהנושא נבדק עם משרד הפנים, אומתה זהותם וניתנו אישורים מסודרים. קרוב ל-450 מהם נשאו אישורים של נציבות הפליטים של האו"ם, וההגנה שניתנת להם היא כמובן הגנה מספקת. כ-300 מהם הועברו למשמורת בהתאם לחוק הכניסה לישראל. כ-100 מה-300 האלה שוחררו בידי בית-הדין לביקורת, מוסד שעובד באופן רצוף עם מתקן המשמורת המרכזי בקציעות ועם מתקן אחר של מינהלת ההגירה במרכז הארץ. המסתננים הבלתי-חוקיים מוחזקים בישראל בכמה מקומות. המקום המרכזי, כפי שאמרתי, הוא קציעות – מקום מבוקר מאוד, רבים הגיעו לשם, וראוי לומר שהגיבו בהפתעה רבתי לנוכח מה שמצאו; נדמה שכלא בקצה מדינת ישראל – קציעות – עלול להיות משהו נידח, והמבקרים כולם הופתעו מאוד לראות מתקן משמורת שמוחזק, באמת, בצורה מכובדת מאוד, מכבדת מאוד בני-אדם – בין גברים, בין נשים; היו אפילו כמה מקרים של נשים הרות, והיתה גם לידה במתקן הזה. 29 מסתננים בלבד גורשו מהארץ במהלך הפעילות הזאת, לאחר שהתברר שלפי כל אמות המידה אפשר לגרשם. נסים זאב (ש"ס): 29 מתוך כמה? השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: לא עקבת אחרי. מניתי את כל המספרים ואמרתי: בסופו של דבר, מתוך 1,600 - - - נסים זאב (ש"ס): שמעתי 1,800. השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: לא, לא. לטובת חבר הכנסת זאב ומי שלא האזין, אני חוזר: 1,800 מסתננים נעצרו רק בחודש פברואר בידי צה"ל בגבול מצרים-ישראל. זה נושא אחד. אני עובר עכשיו לנושא אחר: מאז תחילת המבצע, ב-25 בפברואר, נעצרו בידי משטרת ישראל כ-1,600 מסתננים. 1,300 מהם שוחררו לאחר שהתברר שיש להם, או שאפשר לתת להם, על-פי משרד הפנים – מחויבים לתת להם – היתרי שהייה בישראל, שגורמי משרד הפנים מספקים. 450 מ-1,300 המסתננים האלה קיבלו את הגנת נציבות הפליטים של האו"ם, כלומר הנציבות הזאת הכירה בהם כפליטים, ואני מניח שהם יטופלו במסגרת ההתחייבות הממשלתית לקלוט משהו כמו 500 פליטים במדינת ישראל – אותם פליטים מחבל-דרפור שחבר הכנסת חנין דיבר עליו קודם לכן. כ-300 הנותרים – 1,600 פחות 1,300 – 300 הנותרים הועברו למשמורת חוקית. כ-100 מהם שוחררו לאחר מיון נוסף שנעשה בבית-הדין למשמורת, אשר מוסמך להשאיר או לשחרר, כך שמתוך ה-200 שנשארו במשמורת חוקית – מאלה שנעצרו במבצע, לא מתוך סך הכול; מתוך סך הכול יש כ-1,300 אנשים במשמורת חוקית, אולי היום כבר 1,500. מתוך ה-200 שבמבצע גורשו 29. גורשו, הווי אומר שהתקיימו התנאים שמאפשרים לגרש אותם – שיש מדינה שקולטת אותם, שיש להם דרכונים, שהמדינה שאליה מגרשים אותם מוכנה להנפיק להם דרכונים; לצערי, לא כל המדינות באפריקה שאפשר לגרש אליהן מסתננים שהגיעו משם מוכנות להנפיק דרכונים כאן במדינת ישראל – הווי אומר, שגרירויות של כמה מדינות מערימות קשיים רבים מאוד בכל הקשור להנפקת דרכונים לאנשים שהגיעו מהן, כך שבסופו של דבר אפשר לגרש רק אדם שיש מדינה שקולטת אותו ויש לו מסמך רשמי – דרכון או תעודת מסע – שבאמצעותו אתה יכול להעלות אותו על טיסה ולהחזיר אותו לארץ מוצאו או למדינה שהסכימה לקלוט אותו, ואכן המספרים הם קטנים מאוד. ב"החזרה החמה" – מאחר שכולם הגיעו ממצרים, כל ה-7,000 או יותר מ-7,000 שדיברתי עליהם קודם לכן, הכוונה היא לקחת אותם ולהחזיר אותם במעבר ניצנה או כרם-שלום – עד היום היה אירוע אחד כזה, שבו, נדמה לי, חזרו כ-40 מסתננים בלבד. מהמספרים אפשר להבין שאם אנחנו, מדינת ישראל, לא נדע להתמודד בצורה הרבה יותר אפקטיבית עם המסתננים הנכנסים לכאן באופן בלתי חוקי – רובם המכריע מגיעים למטרות עבודה ולא לשום מטרה אחרת; רובם המכריע מגיעים למטרות עבודה, עם כסף רב שניתן להשיג כאן בישראל, והדברים עוברים מפה לאוזן. קו הגבול בין מצרים לישראל הוא, כמובן, בעייתי מאוד מבחינתנו. כל אחד מבין שחובת המניעה של ההסתננות ממצרים לישראל חלה בראש ובראשונה על המצרים מהשטח המצרי, ולאחר מכן על צה"ל בגבול ישראל-מצרים. המשטרה פוגשת אותם כשהם כבר בתוך ישראל, אחרי שהצבא אסף אותם והביא אותם אל מתקני המשמורת של שירות בתי-הסוהר או משטרת ישראל, או שהמשטרה כבר פוגשת אותם בערים - באילת, בבאר-שבע או במקומות אחרים. אלה הנתונים. אני ממליץ להסתפק בזה. אני לא רואה יכולת הרחבה מעבר לכך. דב חנין (חד"ש): אני חושב שיש טעם, דווקא מפני שהמבצע נמשך, להמשיך לשמוע נתונים בוועדת הפנים. השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: אין לי התנגדות שהדיון בנושא יימשך בוועדת הפנים והגנת הסביבה. היו"ר אחמד טיבי: היות שהשר הסכים לוועדה, אז אחרי ההצעה האחרת נעבור להצבעה. בבקשה, חבר הכנסת נסים זאב. נסים זאב (ש"ס): אדוני השר, אני פשוט לא מבין מאיפה התמימות של חבר הכנסת דב חנין. בשם הגלובליזציה, בשם זכויות אדם, אנחנו צריכים לפתוח את שערינו, ולהפקיר את מדינת ישראל. יש מסכנים, יש פליטים, יש עניים, יש אביונים. אנחנו הפכנו להיות המדינה שצריכה לקלוט את כל האזרחים מהמדינות השונות של העולם. אנחנו לא יכולים לשאת את עצמנו, אנחנו לא מתמודדים עם עצמנו, עם הבעיות שיש לנו בתוך המדינה. לכן, אדוני השר, צריך לעשות כל מאמץ, קודם כול למנוע אותם בשערים. מה פירוש 29 מתוך 1,600 פליטים אנחנו מחזירים? זו בושה. זו תעודת עוני לממשלת ישראל. צריכים בכל הכוח, בכל העוצמה. ככה מעבירים סמים, ככה מעבירים אמל"ח, אז גם פליטים וגם – לא רוצה להגיד עוד מה מעבירים פה, על גמלים ועל חמורים. הפכנו להיות שק החבטות של העולם. אם לא נתעורר בזמן, אני אומר לך, אדוני השר, כל אפריקה תגיע לפה. למה לא? אז צריכים לעצור את זה בצורה חוקית. צריך, לדעתי, לעגן את זה בחוק. לא יכול להיות שאלה הם הכללים שנוגעים ל-29 ולא ליותר. צריכים להרחיב את המעגל של הכללים, וצריכים למצוא את הדרך החוקית להחזיר את כולם למקום שממנו באו. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. מי שבעד - הוא בעד העברה לוועדה. מי שנגד - הוא בעד הסרה. הצבעה מס' 22 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה - 4 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום - 3 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר אחמד טיבי: בעד – 4, נגד – 3. אני מודיע לך, חבר הכנסת נסים זאב - - - שר הבינוי והשיכון זאב בוים: דיברת בעד והצבעת נגד. מה עשית? היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. זה עובר לוועדת הפנים והגנת הסביבה.