קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום צדק תכנוני לציבור הערבי: יום האדמה והמאבק לשוויון היו"ר יצחק זיו: אנחנו עוברים להצעה לסדר-היום שמספרה 5068: צדק תכנוני לציבור הערבי: יום האדמה והמאבק לשוויון. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני מתכבד להביא לפני הכנסת את ההצעה לסדר-היום בנושא: צדק תכנוני לציבור הערבי: יום האדמה והמאבק לשוויון. אתחיל בכמה מלים על יום האדמה. השנה נציין 31 שנים ליום האדמה. יום מרשים של מאבק אזרחי, ציבורי, דמוקרטי של הציבור הערבי. 30 במרס 1976 היה יום היסטורי, שבו היתה שביתה כללית של האוכלוסייה הערבית, ולצדה הפגנות מחאה, פעולות מחאה – נגד הכוונה להפקיע, בגל נוסף של הפקעות, אדמות – בעיקר בגליל. זה היה מאבק ציבורי ואזרחי מרשים מאוד, שלצערנו הרב נתקל אז, כזכור, בדיכוי קשה. בפעולה משטרתית וצבאית, ונפלו שישה חללים. אבל היום הזה זכור באמת כיום של התגייסות והתעוררות האוכלוסייה הערבית בישראל במאבק להגנה על זכויותיה ועל מעמדה. יש לי הזכות, אדוני היושב-ראש, לייצג בכנסת את אותה תנועה פוליטית שיזמה את יום האדמה בזמנו. חד"ש והמפלגה הקומוניסטית הישראלית עמדו בראש המאבק הזה כתנועות פוליטיות משותפות לערבים וליהודים. ביום האדמה ההיסטורי, ב-1976, היו הפגנות לא רק של האוכלוסייה הערבית, בסח'נין, בנצרת, בעראבה, בדיר-חנא, בטייבה ובמקומות נוספים, אלא היו גם הפגנות הזדהות ברחוב דיזנגוף בתל-אביב ובאוניברסיטה בירושלים. הציבור הדמוקרטי היהודי עמד לצדה של האוכלוסייה הערבית במאבק שלה. 31 שנים עברו, אבל לצערי הדרך לשוויון עדיין ארוכה מאוד. מאז הקמת המדינה הקרקעות של הערבים אזרחי ישראל נתונות לכרסום מתמשך. מצד אחד האוכלוסייה הערבית גדלה בקצב מהיר, והצרכים שלה גדלים, ומצד שני המרחב הולך ומצטמצם. מצד אחד אנחנו רואים בישראל התפשטות גדולה מאוד של ההתיישבות היהודית, אבל מהצד השני אנחנו רואים בעצם קפיאה מוחלטת במקום של היישובים הערביים. בזמן שהאוכלוסייה היהודית בישראל הולכת ומתפשטת ברחבי הארץ – מאות יישובים חדשים הוקמו מאז הקמת המדינה, ויישובים חדשים הורחבו – בציבור הערבי היישובים נותרו, אפשר לומר, כמעט קפואים לחלוטין; מדובר ביישובים שבהם ישבו ערבים לפני 50 שנה. מובן שהיישובים האלה גדלו; חלקם הפכו לערים, אבל בעצם אלה אינן ערים אמיתיות. אלה הם כפרים שפשוט התנפחו וגדלו, והפכו לערים בלי שום תשתית של ערים. נוסף על כך, יש היום בישראל עשרות יישובים ערביים, שחלקם עומדים על תלם כבר עשרות שנים ויותר, שאינם זוכים לכל הכרה מטעם המדינה, וכך נמנעים מהם עד עצם היום הזה שירותים בסיסיים, בזמן שיישובים יהודיים, ואפילו כאלה שמספר התושבים בהם קטן יותר, נהנים מכל התשתיות והשירותים. כמה מספרים, עמיתי חברי הכנסת: הערבים הם היום 18% מכלל אזרחי ישראל, ואילו שטח השיפוט של המועצות המקומיות הערביות הוא בסך הכול 2.5% משטחה של המדינה. אזרחים ערבים מחזיקים בבעלות פרטית בערך 3.5% מקרקעות המדינה. זאת אומרת, יש פער עצום בין מספרם של האזרחים הערבים לבין ההיקף הטריטוריאלי של השלטון המקומי הערבי והיקף הבעלות הפרטית של אזרחים ערבים על קרקעות מדינה. קריאה: - - - דב חנין (חד"ש): נכון. מצד שני, אדוני השר, כשאנחנו מדברים על קרקעות חקלאיות ואנחנו מדברים על אוכלוסייה ערבית, שבעברה הלא-רחוק היתה כולה או ברובה הגדול אוכלוסייה חקלאית, אתה לא יכול לעצום את העיניים ולא לראות את העובדה שהאוכלוסייה הזאת למעשה איבדה לגמרי את המשאב של הקרקע. מעטים מאוד באוכלוסייה הערבית מתפרנסים מחקלאות. יותר מזה, אתן זוויות נוספות לאותה שאלה של קרקעות: ברוב היישובים הערביים הקצאת הקרקע לצורכי ציבור נופלת מרמת המינימום הארצית. לאזרחים ערבים בישראל יש קושי, בחלק גדול מהקרקעות במדינה, לבצע בפועל חכירה של קרקעות או לרכוש קרקעות. אדוני היושב-ראש, הזכרתי את העובדה שמאז הקמת המדינה הוקמו בישראל מאות יישובים ערביים. אני חושב שהמספר הנכון הוא כ-800 יישובים ערביים שהוקמו מאז הקמת המדינה. לעומת זאת, אפילו יישוב ערבי אחד לא הוקם ביוזמה של ערבים - - - שר הפנים מאיר שטרית: - - - דב חנין (חד"ש): לא, יישובים יהודיים. כ-800 יישובים יהודיים הוקמו מאז הקמת המדינה. לעומת זאת, לא הוקם יישוב ערבי אחד ביוזמה של ערבים. הוקמו כמה עיירות, שמדינת ישראל רוצה לכנס אליהן את האוכלוסייה הערבית בנגב, בדרך כלל שלא מרצונה של האוכלוסייה הזאת. בתחום הקרקעי המצב היום הוא שבישראל יש למעלה מ-1,000 יישובים יהודיים לעומת פחות מ-100 יישובים ערביים מוכרים. רוב קרקעות ישראל מנוהלות על-ידי מועצת מינהל מקרקעי ישראל, והמועצה שלו מורכבת מנציגות של מדינת ישראל מצד אחד ושל העם היהודי מצד שני. לקרן הקיימת לישראל ניתן ייצוג של 50% במועצה. לפי מיטב ידיעתי נכלל נציג ערבי אחד במועצה, וגם זה בעקבות החלטה של בג"ץ. אדוני היושב-ראש, כשאנחנו מדברים על היישובים הערביים בישראל, אנחנו מדברים על מצב של מצוקת דיור קשה, צפיפות, מחסור בשטחי ציבור, העדר רזרבות קרקעיות לבנייה ולפיתוח סביבתי ותעשייתי. הזכרתי את הכפרים הלא-מוכרים, שעל מנת לתת פתרונות לבעיה שלהם יש צורך בהקצאה משמעותית של קרקעות שבבעלות המדינה. אדוני שר הפנים, אני שמח שאתה זה שעונה על הנושא הזה, כי אני יודע שבתפקידך הקודם רצית לקדם התייחסות כוללת לסוגיית האזרחים הערבים-הבדואים בנגב. אשמח לשמוע אם תוכל להתייחס לנושא הזה גם עכשיו, כי גם בתפקידך הנוכחי אתה בוודאי קשור לנושא ויש לעמדתך משמעות מאוד גדולה לגביו. על מנת להתמודד עם המחסור הקרקעי ביישובים הערביים נדרשת מדיניות ברורה של העדפה מתקנת בהקצאת קרקעות שבבעלות המדינה ליישובים הערביים. אדוני היושב-ראש, כשאנחנו מדברים על המאבק של האוכלוסייה הערבית לשוויון, אנחנו מדברים לא רק על המאבק על הקרקע. האפליה הסביבתית של האוכלוסייה הערבית מתבטאת גם באפליה שלה בתחום הקרקע אבל גם באפליה שלה במשאבים נוספים. היום דיברנו רבות בכנסת על משבר המים, ואין שום ספק שגם בנושא הזה האזרחים הערבים בישראל, וקודם כול האזרחים הערבים בנגב, מופלים לרעה. יש היום אלפים רבים של אזרחים ישראלים-ערבים בנגב שאינם זוכים למים, והם נדרשים לבקש ולהתחנן על נפשם לפני כל מיני ועדות מים למיניהן, כדי לקבל את הזכות הבסיסית הזאת. אדוני היושב-ראש, אפליה סביבתית נמצאת בתחום המשאבים אדמה ומים, אבל היא נמצאת גם בתחום הזיהומים. בתחום הזיהומים האוכלוסייה הערבית בישראל סובלת ממנת יתר של מפגעים, החל בביוב, שעדיין זורם ברחובות, וכלה בזיהומים אחרים, תעשייתיים ואחרים, שפוגעים ביישובים הערביים. אני רוצה להגיע לנקודה חשובה במיוחד והיא מצוקת הדיור. באוכלוסייה הערבית כולה יש מצוקת דיור שנובעת מהעובדה שהריבוי הטבעי גדול מאוד אבל אין תשובות, אין מענה וכמעט אין בנייה של דיור ציבורי לאוכלוסייה הערבית. לכן יש מצוקת דיור גדולה מאוד ביישובים הערביים. חלק גדול מהיישובים הערביים סובלים ממצוקה מיוחדת בגלל העדר תוכניות מיתאר, וכתוצאה מזה אנחנו עדים לגלים של צווי הריסה והריסות בתים בנגב, בטירה, בקלנסואה, בלוד וברמלה. אם אנחנו מזכירים את הערים המעורבות – הריסות בתים של האוכלוסייה הערבית ביפו. המאבק על האדמה, אדוני היושב-ראש, הולך ונעשה יותר ויותר המאבק על הבית, על הזכות של אנשים לחיות תחת קורת-גג, לחיות בביטחון בביתם. איך מנוסחת האמירה האנגלית? "ביתי הוא מבצרי". שירגישו האנשים ביטחון לפחות בבית שלהם. אדוני היושב ראש - - - היו"ר יצחק זיו: אני אבקש לסיים. דב חנין (חד"ש): אני מסיים. האזרחים הערבים לא נהנים לבנות ללא רשיון, הם רוצים מאוד לבנות עם רשיון אבל הרבה פעמים אין להם אפשרות לבנות עם רשיון; או שאין תוכנית מיתאר או שמוסדות התכנון המקומיים לא מתפקדים, כמו בטירה, אדוני השר. ולכן אנשים בונים בלית ברירה ללא רשיון. המדיניות שצריכה להנחות את ממשלת ישראל בנושא הזה צריכה להיות שלאנשים יש הזכות לאדמה, יש הזכות למים ובוודאי ובוודאי יש להם הזכות לחיים תחת קורת-גג, הזכות לבית, לחיים בביטחון בבית, זכות בסיסית של כל אחד ואחת מאתנו. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. כבוד שר הפנים מאיר שטרית, בבקשה. שר הפנים מאיר שטרית: אדוני היושב-ראש, אני מתכבד להשיב על הצעת חבר הכנסת דב חנין. מינהל התכנון במשרד הפנים מוביל בשנים האחרונות מהלך חסר תקדים של הכנסת תוכניות אב - תוכניות מיתאר - מעודכנות למרבית היישובים הלא-יהודיים. מטרות הפרויקט: 1. שיפור איכות החיים ביישובים, לרבות תוספת ניכרת של שטחים למגורים, מבני ציבור, אזורי תעסוקה, שטחים פתוחים ותשתיות ברמה נאותה – כמענה על צורכי היישובים בטווח הארוך; 2. הסדרת המצב התכנוני, כך שייתן מענה על צורכי היישוב והשתלבותו בסביבה; 3. מתן בסיס תכנוני להשתלבות יישובי המגזר הלא-יהודי בהתפתחויות החברתיות-הכלכליות של כלל החברה בישראל. 66% מהיישובים הלא-יהודיים כלולים בפרויקט – 85 יישובים מתוך 128. לרוב היישובים הנותרים יש תוכניות מאושרות הנותנות מענה על צורכי התפתחותם. במקצת היישובים מקודמות תוכניות מיתאר על-ידי הרשויות המקומיות עצמן. הפרויקט מגובה בסדרה של החלטות ממשלה ובמדיניות התכנון הארצית, כפי שגובשה ואומצה בתמ"א 35. מדיניות התכנון מצביעה על כיווני התפתחות חדשים ליישובים ועל כללי צפיפות מגוונים – על-פי גודל היישוב, מצבו החברתי-הכלכלי ומבנהו הדמוגרפי. תוכניות האב-המיתאר מיישמות כמה עקרונות ראשיים: 1. מענה על הצפי לגבי גודל האוכלוסייה ביישובים בטווח הארוך; 2. הקצאה של שטחי ציבור למוסדות ושל שטחים ירוקים לדרכים ולמערכות תשתית; 3. הקצאת קרקעות מדינה, ככל הניתן, לבנייה רוויה למחוסרי דיור להשלמת צורכי הציבור; 4. פיתוח אזורי תעסוקה משותפים אזוריים במגמה להגדיל את הכנסות הרשויות המקומיות; 5. יצירת מסגרות לפתרונות אזוריים במגוון תחומים – איכות סביבה, הסעת המונים, קבורה וכיוצא באלה; 6. התאמת הבנייה לצרכים המיוחדים של סוגי האוכלוסייה השונים, לייחוד של כל יישוב - למשל, מבנה הבעלויות על הקרקע, שמירת האופי העירוני או הכפרי, שימור ערכי דת ומסורת, מסחר ומלאכה בהתאם לצורכי היישוב; 7. תוכניות אב-מיתאר מקודמות בהשתתפות מלאה של ראשי הרשויות, מהנדסי הרשויות. כמו כן, התכנון מלווה בתהליך של שיתוף הציבור בדרכים מגוונות. במסגרת קידום תוכניות המיתאר משלב מינהל התכנון, במידת האפשר, מתחמים של בנייה ציבורית רוויה על קרקעות בבעלות המדינה. כמו כן, השאיפה היא שהצפיפות במגורים ביישובי המגזר הלא-יהודי תתקרב לזו שביישובים היהודיים. מגמה זו נתקלת בקשיים בשל קיומו של סחר קרקעות מצומצם ביותר ומימוש אטי של הקרקעות בבעלות הפרטית. עד היום התקיימה ביישובים אלה מסורת של בנייה לא צפופה, וצפוי כי תהליך השינוי יהיה הדרגתי. מהלך הכנת תוכניות המיתאר ליישובים במגזר הלא-יהודי מלווה ביצירת אזורי תעסוקה משותפים לרשויות יהודיות וערביות, במטרה להגדיל את הכנסות הרשויות המקומיות ולשלב את האוכלוסייה הלא-יהודית בכלכלת המדינה. בימים אלה הוריתי למינהל התכנון לבצע עבודת מטה, שמטרתה בחינת אפשרות לתוספת נדבך עירוני פלורליסטי ומודרני לאוכלוסייה הערבית בישראל, במטרה להרחיב את מרחב ההזדמנויות והניידות של האוכלוסייה, ליצור ערך וסחירות לקרקע, לעודד פיתוחו של מעמד ביניים ולהעצים את המשאבים והמנופים הכלכליים, החברתיים והתרבותיים של האוכלוסייה. אני מתכוון עוד בשנה זאת, בעזרת השם, להביא את ההחלטה להקים עיר ערבית נוספת בישראל לאישור בממשלה, ואין לי ספק שהיא תאושר על-ידי הממשלה. לצורך קידום פרויקט התכנון המיתארי במגזר הלא-יהודי הוקצה עד היום תקציב בסך של 60 מיליון שקלים. להמשך תהליך התכנון יוקצה תקציב משמעותי נוסף. יודגש כי על אף הקיצוצים התקציביים הגדולים שנערכו בתקציבי משרדי הממשלה בשנים האחרונות, התקציב המיועד לפרויקט זה גדל. השאיפה שלי, אגב, חבר הכנסת דב חנין, היא להשלים את רוב תוכניות המיתאר ביישובים הערביים בשנת 2008, ולכן ביקשתי מהוועדות המחוזיות להאיץ את קצב הדיונים בתוכניות האלה ולזרז את תהליך התכנון, כדי לקדם ולהביא אותן לכלל סיום. יש לציין כי הצלחת המהלך התכנוני תלויה בראש ובראשונה בנטילת האחריות על-ידי המנהיגות המקומית, בסיוע הוועדה המקומית, אחריות שבאה לידי ביטוי בגיבוי תהליך קידום תוכניות המיתאר, ביצוע ההפקעות לצורכי ציבור, גביית אגרות והיטלי פיתוח ואכיפת החוק כנגד הבנייה הלא-חוקית. אנו עושים את המירב להביא לשיפור הנדרש ולהביא לצדק התכנוני הנדרש עבור הציבור הערבי בישראל. אוסיף מלים אחדות לחבר הכנסת דב חנין: אל תאשים את המדינה בלבד. אני אומר בצער שחלק גדול מהבעיות או הסחבת בתהליכי התכנון ביישובים הערביים הוא המחלוקות הפנימיות, העובדה שאנשים לא מוכנים בשום פנים ואופן שיפקיעו מהם קרקע, גם לצורכי ציבור, באותם יישובים ערביים. אם תשאל את ראשי הרשויות הערביות תראה שיש להם בעיה אדירה להפקיע שטח כדי להקים מתנ"ס או בית-ספר, למשל, או לסלול כביש. בכלל, להפקיע ממישהו קרקע זאת מלחמת עולם. לכן, הכללים שתקפים בחברה היהודית, לצערי לא תקפים בתוך היישובים הערביים; יש מגבלות קשות ביותר על יכולת ראשי הרשויות לפעול. מה עוד שבמגזר, בהרבה יישובים לא גובים – לא אגרות פיתוח, לא היטלי השבחה, לא מסים, ולכן יש להם גם פחות כסף לעשות את הפיתוח. ואז כאילו המדינה יוצאת אשמה, כי טוענים: לנו אין פיתוח. בטח שלא יהיה פיתוח אם אנשים לא משלמים אגרות. כשאתה בא לבנות בית במקום כלשהו, אתה משלם במחיר הבנייה שלך את כל הפיתוח הסביבתי, את הכבישים, המים, הביוב, הניקוז. לכאורה, כשאדם מקבל רשיון בנייה ביישוב ערבי, הוא צריך לשלם מראש את כל הוצאות הפיתוח. לצערי זה לא קורה, ברוב היישובים זה לא קורה. התוצאה: אין פיתוח, ואחר כך מתלוננים למה אין פיתוח. אנחנו מנסים לשנות את תפיסת העולם, וראשי הרשויות במגזר הערבי גם מבינים את זה ומתחילים - - - דב חנין (חד"ש): הם יזמו מצדם מהלך להגברת הגבייה. שר הפנים מאיר שטרית: חבר הכנסת דב חנין, תאמין לי, בהכירי במה מדובר, אנחנו רחוקים מאוד משם. אנחנו עושים תהליך של עידוד ואימוץ, הליכה בהדרגה וכל מה שאפשר לתמיכה, אבל אנחנו מאוד רחוקים מהמטרה. אני אומר לך שיש בעיות חמורות ביותר. אגב, דבריך, כשאתה אומר שלא ניתנו קרקעות ליישובים ערביים, הם לא נכונים. במשך השנים, בהרבה יישובים ערביים נעשה שינוי גבולות, וסופחו קרקעות של המדינה ליישובים ערביים כדי לאפשר להם התרחבות וגידול של השטחים. אחרת היישובים הערביים לא יכלו לגדול ולהיות ערים בישראל. אני חושב שהתהליך הזה צריך להימשך וחייבים לעבוד עם הרשויות המקומיות ועם המגזר ולשנות דפוסי חשיבה. שיהיה ברור שהפקעת קרקעות לצורכי ציבור היא קריטית. תנסה לעשות תוכנית איזון וחלוקה ביישוב ערבי. אתה יכול לגלגל את זה במשך עשר שנים וזה לא ייגמר, כי אף אחד לא מסכים עם השני, אם אתה נוגע לו בחצי סנטימטר באדמה שלו, הוא לא מוכן לשמוע, אף-על-פי שמדובר באותו יישוב, בזכויות בנייה שוות – תהליכים ארוכים ומייגעים שהם לא הגיוניים. המון אמוציות יש בעניין. אני מקווה שעם הזמן, לאט לאט גם משתנה הדור וגם התפיסה משתנה, דבר שישפר את המצב בכל מקום. תבין, רוב הקרקע ביישובים הערביים היא קרקע פרטית. זאת בעיה גדולה מאוד. במקום שזה קרקע המדינה, אין בעיה, המדינה מתכננת, מוציאה למכרזים, מי שקונה – קונה. קרקע פרטית אתה לא יכול, כמעט אף אדם לא מוכר קרקע לאדם אחר. הם לא מוכנים בכלל למכור קרקעות. כשהייתי שר השיכון יצאנו בפרויקט שקובע שאדם ביישוב ערבי שבונה בניין בבנייה רוויה, כלומר בכמה קומות, יקבל מהמדינה, ממשרד השיכון, 50% סבסוד על פיתוח הקרקע, כדי לעודד אנשים לבנות בנייה רוויה. אף אחד לא יזם. אף אחד. כי התפיסה היא שכל אדם יש לו קרקע, הוא בונה את הבית שלו, בונה קומה נוספת לבן שלו, עוד קומה לבן הבא, שלוש-ארבע קומות, זה הבית שלו. כל בן גר בקומה נוספת. שיגור מישהו אחר אתם – ברוב המקרים זה לא מקובל. לכן צריך גם שינוי בגישה. אני מקווה שנוכל להתגבר על זה. היו"ר יצחק זיו: מה מציע כבוד השר? שר הפנים מאיר שטרית: אין לי התנגדות להעביר את ההצעה לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה, זאת הוועדה הראויה. דב חנין (חד"ש): אנחנו מעדיפים מליאה. שר הפנים מאיר שטרית: שיהיה במליאה, אין לי התנגדות. היו"ר יצחק זיו: הצעה אחרת לחבר הכנסת אברהים צרצור. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): אני מוותר. היו"ר יצחק זיו: אם כך, אנחנו עוברים להצבעה. מליאה מול הסרה. הצבעה מס' 18 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. היו"ר יצחק זיו: שישה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה אושרה ועברה למליאה.