קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום הג'נוסייד הארמני היו"ר אחמד טיבי: אנחנו עוברים להצעה לסדר-היום שמספרה 5136: הג'נוסייד הארמני - של חבר הכנסת חיים אורון. בבקשה. חיים אורון (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בראשית דברי אני מבקש לקדם בברכה את קונסול ארמניה בישראל ואת נציגי ועדת הפעולה של העם הארמני בישראל, ולבקש מהם סליחה על כך שהם יושבים כל כך הרבה שעות, אבל זה מה שקורה ביום רביעי, כאשר קשה לדעת בדיוק מתי הסעיף יגיע לסדר-היום. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני שב ומעלה, זו השנה השנייה ברציפות, את הנושא של שואת ארמניה, של הג'נוסייד הארמני, במועד הקרוב ככל האפשר ל-24 באפריל, שזה היום שבו הארמנים מציינים את יום הזיכרון לג'נוסייד הארמני. אני לא הראשון וזו לא הפעם הראשונה שהנושא הזה עולה על סדר-יומה של הכנסת. קדמו לי, לפני שנים, חברי הכנסת יאיר צבן ויוסי שריד, ובשנים שלפני פטירתו, חבר הכנסת יורי שטרן, שראה עצמו כמי שחייב להעלות את הנושא הזה מדי פעם. באזכור השמות הללו אני לא רק רוצה להזכיר את תפקידם של קודמי במאבק הזה, אלא כבר בראשית דברי אני רוצה לומר שלא מדובר בנושא של ימין ושמאל. מדובר בנושא שחוצה מפלגות, חוצה עמדות, ואני רוצה לומר שמדובר בנושא שיש לו משמעות יהודית ראשונה במעלה. בשנת 1990 התפרסמה ב"הארץ" עצומה של יותר מ-60 אנשי ציבור. אני לא יכול לקרוא את שמות כולם, אבל הופיעו זה בצד זה חברי הכנסת, סופרים ואנשי אקדמיה – שולמית אלוני ובני בגין, ראובן ריבלין ויוסי שריד, יאיר צבן ועוזי לנדאו, עמוס עוז ומשה שמיר – ועוד רבים רבים אחרים שהתלכדו באמירה אחת מאוד ברורה, ואני מצטט: דווקא כבניו של העם שידע שואה שלא נודע כמותה בתולדות אנוש, דווקא כבניו של העם שנלחם כיום כנגד הכחשתה, חייבים אנו לגלות רגישות מיוחדת לאסונו של עם אחר. אנו מסרבים להשלים עם התעלמות כלשהי מרצח העם הארמני. אני, מבחינה זאת, קיבלתי על עצמי, עם חברי, להמשיך להעלות את הנושא הזה כל פעם מחדש, במועד הקרוב ביותר ל-24 באפריל, מהטעם הפשוט, כי בדרך כלל בתאריך עצמו הכנסת נמצאת בפגרה, ולכן זאת ההזדמנות האחרונה להעלות את זה גם השנה. אני רוצה לומר שגם התקשורת הישראלית לאו דווקא מקדישה תמיד תשומת לב ראויה לנושא הזה, להוציא מי שרואה עצמו כשליח של המאבק הזה, הכתב הוותיק של הטלוויזיה הישראלית יעקב אחימאיר, שמלווה את הנושא הזה בכל פעם ומעלה אותו מחדש באמצעים שעומדים לרשותו. במה מדובר? שרידי העם הארמני נאבקים זה 80 שנה ויותר על הכרה בין-לאומית באסון שפקד אותם, הג'נוסייד שלהם. הם זוכים להצלחה במקומות רבים. רק בשנים האחרונות, בשני פרלמנטים או בשני בתי-נבחרים מאוד משמעותיים – בצרפת התקבל חוק שמכיר בג'נוסייד הארמני ובקונגרס האמריקני התקבלה החלטה שמכירה בג'נוסייד הארמני. האם לא היה ראוי יותר, אדוני היושב-ראש, שדווקא כנסת ישראל, ככנסת ישראל, בתור מי שמייצגת יותר מכל התכנסות אחרת את העם היהודי, תהיה הראשונה שתתייחס ותכיר בשואה הארמנית? לא היה ראוי שאנחנו נהיה אלה שנבוא ונאמר: קרה לכם אסון גדול לפני 80 שנה, ואנחנו מזדהים עם כאבכם ואנחנו מבינים את מאבקכם להכרה בין-לאומית בג'נוסייד הארמני? זאת חובה שלנו. זאת חובה שלנו דווקא בתקופה – וגם היום עלה בהקשר מסוים הנושא הזה – שבה לא חולף שבוע שבו אנחנו לא מתמודדים עם מהלכים של הכחשת השואה היהודית מצד מי שרוצים לשכתב את ההיסטוריה, ואומרים: עזבו, זה לא היה כמו שאתם אומרים, או לפחות אומרים: תשאירו את הדיון הזה להיסטוריה. למה אתם מציינים אותו, למה אתם אומרים אותו? ואנחנו אומרים: יש דברים שצריך להשאיר להיסטוריונים. יש דברים שההיסטוריה קובעת בהם את עמדתה, אבל יש מבחנים מוסריים שחברה לא יכולה לברוח מהם אל תוך ספרי היסטוריה עתידיים, שמישהו יכתוב אותם בצורה כזאת או אחרת. וזה, אדוני היושב-ראש, מה שמונח על סדר-יומה של הכנסת. לא באתי לכאן היום והצעתי שהכנסת ביום רביעי אחר הצהריים, בשעת דמדומי המושב, תקבל החלטה על הכרה בג'נוסייד הארמני. זאת דעתי. אני מציע וחוזר ומציע זו השנה השנייה, במסגרת הצעה לסדר-היום, שיש לה משמעות ואני לא מזלזל בה, שתאמר הכנסת: אנחנו רוצים לקיים דיון רציני במסגרת אחת הוועדות. נשמע את כל העמדות, ואני מודע לכל המחלוקות, ואני גם מודע לכל הלחצים, ואני מודע ללחצים הגדולים שבאים מכיוון טורקיה בנושא הזה. אבל אסור להם שימנעו מאתנו את הדיון הרציני, שבעיני הוא קודם כול דיון מוסרי על הכרה בג'נוסייד הארמני. אני מאוד מקווה, אדוני השר, שקיבלת על עצמך להביא את דבר הממשלה, שבצד העמדה שכנראה אתה תקריא אותה, תאפשר לכנסת, ויאפשרו אותם חברים שיושבים פה לכנסת, לקיים את הדיון הזה. אני לא רוצה להסתיר מאיש: אני לא בא לדיון הזה כאדם נייטרלי, יש לי עמדה וכך לרבים מחברי מכל חלקי הבית הזה. ומניתי שמות והייתי יכול להמשיך ולמנות רבים נוספים, יש עמדה. אני חושב שהדיון הזה חייב שיתקיים בכנסת ישראל. אני מאוד מקווה שכנסת ישראל תמצא את הדרך הנכונה להביע את הזדהותה עם הג'נוסייד הארמני. אנחנו חייבים את זה לעם הארמני, אנחנו חייבים את זה לעצמנו. אנחנו חייבים את זה לעצמנו כישראלים, אנחנו חייבים את זה לעצמנו כנציגים של העם היהודי בדיון הזה, שלא יכול להיות שהוא לא ישמיע את דברו. משום שקהילות יהודיות רבות, בכל אותן ארצות שבהן מתנהל הדיון הזה, נוקטות עמדה מאוד ברורה, וכך יוצא שלאורך שנים מדינת ישראל וכנסת ישראל, בתור שכזאת, נמנעת מנקיטת העמדה. אני מצפה שההצעה תאושר כהצעה לסדר-היום ותועבר לדיון בוועדה המתאימה. אני מציע את ועדת החינוך. אני יודע שעיגלתי פה את התקנון. עיגלתי את התקנון, גברתי סגנית מזכיר הכנסת, כדי להבהיר לאותם חברי הכנסת שחוששים שמא באתי לחטוף פה בשעת ערב מאוחרת איזו החלטה שזאת לא כוונתי. כוונתי היא להגיע לדיון רציני, שבסופו, כך אני מקווה, תונח הצעת החלטה על שולחן הכנסת, כפי שקורה בדיונים של ועדה, ואז היא תהפוך לעמדה של כנסת ישראל. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. השר שלום שמחון, בבקשה. שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת אורון, חבר הכנסת המציע, כיהודים וישראלים יש לנו רגישות מיוחדת, ואף חובה מוסרית, להזכיר טרגדיות אנושיות, בהן את מעשי ההרג באוכלוסייה הארמנית במהלך מלחמת העולם הראשונה, בשנים 1915–1916, שנותיה האחרונות של האימפריה העות'מאנית. מדינת ישראל מעולם לא הכחישה את קיומם של אירועים נוראים אלה. ישראל אף הביעה הבנה לעוצמת הרגשות הקשורים לנושא, בהתחשב במספר הקורבנות הגדול ובסבל הקשה שעבר העם הארמני. עם זאת, במהלך השנים הפך הדבר לנושא פוליטי טעון בין הארמנים ובין הטורקים, וכל צד מנסה להוכיח את צדקת טענותיו אשר לאירועים ההיסטוריים שהתרחשו באותה עת. אל חקר האירועים בסוגיה רגישה זו יש להגיע בדיון פתוח, המבוסס על נתונים ועל עובדות, ולא בהחלטות או בהצהרות של פוליטיקאים. אני לא יודע אם שרת החוץ מכנה אותך פוליטיקאי, אבל אני מניח שהיא מתכוונת באופן כללי. חיים אורון (מרצ): זה לא כינוי גנאי. שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: אני קורא את הדברים, אבל את עמדתי כלפיך אתה יודע. אני רק ממלא את תפקידי. זאב אלקין (קדימה): השר שמחון, פוליטיקאי זה לא דבר רע. שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: בסדר, אבל לפעמים זה עלול להישמע בקונוטציה בעייתית. בסך הכול רציתי להביע את חיבתי ליושב-ראש מרצ החדש, לאחל לו הצלחה ולבטא את הערכתי האישית כלפיו. אני גם מאחל לך מזל טוב ליום הולדתך. מדינת ישראל מבקשת, לפיכך, שלא לקבוע מוסכמות על אשר אירע, שכן זה עלול להיות בחזקת צידוד בעמדות פוליטיות של אחד הצדדים. אנו מקווים כי שתי המדינות תעשינה כל מאמץ כדי להגיע לדיאלוג פתוח ומעמיק אשר יאפשר להן להבריא פצעים שנותרו פתוחים עשרות בשנים. מדינת ישראל הביעה בכמה הזדמנויות בעבר, בצינורות דיפלומטיים, את נכונותה לסייע לשני הצדדים להגיע לדיאלוג כזה. תודה רבה. גם אני מאמץ את הבקשה של חבר הכנסת אורון ומקבל את הצעתו להעביר את הדיון בזה לאחת הוועדות. תודה. היו"ר אחמד טיבי: הצעה אחרת - חבר הכנסת דב חנין. אחריו - חבר הכנסת זאב אלקין. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, אני מניח שיש אנשים בבית הזה שכאשר הם שומעים את הנושא הזה עולים לנגד עיניהם שיקולים מדיניים שונים, וודאי ששיקולים מדיניים צריך לשקול, וצריך להביא אותם בחשבון. אבל מעבר לכל שיקול מדיני צריכים להיות שיקולים ערכיים ומוסריים, ולמדינת ישראל חייבת להיות עמדה בסוגיה כל כך נוראה וכל כך קשה כמו הטרגדיה שעברה על העם הארמני. אני חושב שזאת מחויבות מוסרית שהיא גבוהה וחשובה יותר מכל השיקולים ומכל המורכבויות שאולי כמה מחברי שוקלים. אני חושב שההצעה שהממשלה מסכימה לה, והמציע יוזם אותה, להעביר את הנושא לוועדה, היא הצעה שקולה וראויה מאוד, בנסיבות העניין, ואני מציע לבית להתאחד סביב ההצעה הזאת בלי ויכוח מיותר. היו"ר אחמד טיבי: תודה. חבר הכנסת אלקין. זאב אלקין (קדימה): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אדוני המציע, חברי חברי הכנסת, אני מברך את המציע על שקידתו בנושא הזה ועל כך שהוא כנראה יגרום לכנסת לקבל עוד מעט החלטה היסטורית, ואם לא להכיר בג'נוסייד הארמני לפחות סוף-סוף להניח על שולחן הכנסת את הדיון הזה, כדי שיתקיים. אני מציע לקיים את הדיון בוועדת החינוך של הכנסת, ואני פונה לכל חלקי הבית, לחברי הכנסת מכל סיעות הבית – גם לחברי בישראל ביתנו – הדבר יהיה לזכר חבר הכנסת יורי שטרן, זיכרונו לברכה, שכפי שג'ומס ציין הוא ניסה להעלות את הנושא הזה על סדר-היום במשך שנים רבות. אני מציע להתאחד סביב ההצעה הזאת, להצביע בעדה ולקיים דיון בוועדת החינוך של הכנסת. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה. חבר הכנסת יוסף שגאל. יוסף שגאל (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, מי שמדבר על הנושא הזה לא מבין את כל המהות של העניין ולא מתייחס להשלכות האפשריות. זה נושא רגיש ממדרגה עליונה, וצריך לדון בו בכובד ראש. במשך כל השנים מדינת ישראל לא נהגה לנקוט צד בנושא הזה. מדובר פה בהשלכות על יחסים דיפלומטיים ועל שיתוף פעולה עם בעלי הברית שלנו באזור, למשל טורקיה. הדבר עלול גם להשפיע על גורלם של עשרות אלפי יהודים שגרים באזרבייג'ן. אני מציע להעביר את הדיון בנושא – אף שאני חבר ועדת החינוך, התרבות והספורט – לוועדת החוץ והביטחון, כדי שתהיה התייחסות עניינית לנושא, ולא מתוך שיקולים פוליטיים או רגשיים. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה. הצבעה. נחליט על ועדה ואחר כך ועדת הכנסת תכריע בין ההצעות. הצבעה מס' 32 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר אחמד טיבי: 11 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. ועדת הכנסת תכריע באיזו ועדה יידון הנושא. אנחנו עוברים להצעה הבאה שעל סדר-היום, הצעת חבר הכנסת דוד אזולאי, שעניינה צעירה בת 18 עצורה. הוא לא פה.