קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום השביתה ברשויות הדרוזיות והצ'רקסיות היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו נעבור לנושא הבא: השביתה ברשויות הדרוזיות והצ'רקסיות – הצעה לסדר-היום שמספרה 5264. מעלה את הנושא – כהצעה רגילה – חבר הכנסת סעיד נפאע, וישיב שר הפנים מאיר שטרית. בבקשה, עד עשר דקות לרשות חבר הכנסת נפאע. סעיד נפאע (בל"ד): כבוד היושב-ראש, כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, ידעתי עוד קודם להיותי חבר הכנסת, שכל אימת שחבר סיעה ערבית נגע בנושא הקשור לדרוזים, צעקו לו או עליו: מה זה עניינך? היות שלי לא יכולים לעשות זאת, כנראה, משתעשעים להם חלק מחברי הבית – ואתמול היה עד לזאת יושב-ראש הישיבה, סגן יושב-ראש הכנסת – בסברה שאין אני מייצג אלא מיעוט שבמיעוט; כפי שקרה אתמול, אומנם בהקשר אחר. להם ולאלה החושבים כמותם אומר שלושה דברים. האחד סטטיסטי וחשוב שיישמע ויירשם בספרי "דברי הכנסת": מפלגתי קיבלה במגזר הזה 5,800 קולות, שהם 22% מהמצביעים, ואף הגיעה ל-28% באחד הכפרים, הרבה יותר מאשר מפלגותיהם של אותם חברי הכנסת שקיבלו קולות במגזר היהודי. השני, טיעון שכזה יש בו מן הרשעות – מנה גדושה. כי צפוי מנציג ציבור להתייחס לגופו של עניין ולא לגופו של אדם, יהיו המחלוקות אשר יהיו. השלישי – בדנן, אני מייצג את כולם. וכעת לגופו של עניין. זה כחצי שנה מנסים ראשי הרשויות, כבוד השר, בסבלנות ובסובלנות, להביא את מצוקותיהם בפני המשרדים השונים, וכל ניסיונותיהם העלו חרס. לפני כחודש, ולרגל ביקורי ראש הממשלה ושרים רבים, וביניהם כבודו, אצל הרשות הדתית, לברך בעלייה לרגל לקבר הנביא שועייב, הם שוב העלו את מצוקותיהם. אלא שראש הממשלה ושריו עסוקים היו – וגם היום הם עסוקים, כנראה – בדברים אחרים. לכן החליטו ראשי הרשויות – הם השביתו את המועצות שביתת אזהרה, ואף אחד לא שמע; יצאו עם עובדיהן להפגנות ולחסימת צמתים, ואף אחד לא שם, לא הסתכל לכיוונם. השביתו את המועצות השבתה כללית, ולאף אחד לא הזיז. רביעית, נכון שהשביתה פסקה לפני יומיים, אבל אתמול בלילה הסכימו על החרפת הצעדים, בשורה של אקטים שטרם פורסמו. צעדים שכאלה לא יטיבו עם אף אחד, ודי לזכור את מה שקרה ב-1991 לפני משרד ראש הממשלה. כבוד השר, רבותי, ראוי שהכנסת תיתן על כך את דעתה, על-ידי דיון מעמיק בוועדה המוסמכת, המתאימה. ראוי שהכנסת תתערב לפני שיהיה מאוחר. שר הפנים, שהוא בערבית דמת' – שהיא מלה יותר חזקה מאשר "נעים הליכות" בעברית – לא רואה את התמונה לעומקה, או שהוא ניזון לגבי המצב ממקורות שהם עצמם טועים או מטעים, ובהתעלמו מראשי הרשויות טעות גדולה הוא עושה. בערבית יש פתגם האומר: "התמדה ברדיפת מוג הלב תלמדו גבורה". קל וחומר כשיש לך עסק עם אנשים שאינם כאלה, או שכלפיהם הפתגם המתאים הוא: "היזהר ממכובד אם תשפילו" – וזה בדיוק מה שאתם עושים עם קבוצת אנשים זו. על אף כל מחאותיהם, לא ניאותם אפילו לשבת אתם עד היום. מה לא עשיתם למגזר זה בעניין השלטון המקומי? מיזגתם רשויות על-כורחן, וגם כאשר בנק ישראל אומר שהמיזוג נכשל אתם בשלכם, תוך התעלמות מקונסנזוס כלל-עדתי נגד מיזוג זה. פירקתם מועצות מתוך גישה אליטיסטית אפוטרופסית, גם רשויות שתושביהן הביאו להחלפת ההנהגה הכושלת בחדשה, כי לדידכם רק יהודי יכול; כפיתם תוכניות מיתאר אבסורדיות, קיזזתם מענקים, כמעט איפסתם תקציבי פיתוח, והשורה ארוכה. אני לא נכנס לתוכניות המיתאר ומצוקת הדיור ולא להפקעות. כבוד השר, לא קשה לי לצפות את ההרצאה שתישא עוד מעט בפנינו. אבל אני יודע שהרצאה זו היא פרי עטם של פקידים, קהי חושים לדעתי. אני בטוח שהיא תסתור את הצעתי, שהיא גם פרי דבריהם של ראשי הרשויות. אבל אין מצב טוב יותר מאשר לעמת אותם עם הכנסת, עם הוועדה המוסמכת, כדי לברר ואחר כך לגשר. כל הטיעונים בעד ונגד, גם אם ינוסחו במלים היפות ביותר, לא יכולים לגבור על הנתונים שלהלן, שיש בהם אינדיקציה חדה וחלקה למצב לאשורו. דוח מינהל מקרקעי ישראל, שחולק לנו לאחרונה, קובע: בשנים 2002–2004 חולקו במגזר הזה בין 100,000 התושבים 770 מגרשים. לפי נתוני משרד השיכון – 1,116 מגרשים בין השנים 2000 ו-2007. בתקופה המקבילה – 2002–2004 – למספר תושבים שווה בשאר המגזר הערבי חולקו 1,270 מגרשים, לעומת 771, כפי שאמרתי. לכרמיאל ולכפר-ורדים, לאוכלוסיה של 50,000 תושבים – לא 100,000 תושבים – ולשנה אחת, 2006, לא לשבע שנים: 8,080 יחידות דיור. דוח משרד החינוך לשנת 2005 על הישגי בני גיל 18 לשנה שקדמה מצביע: 59% מבני ה-18 היהודים משיגים ציון בגרות איכותי, המקנה לנושאו קבלה לאוניברסיטאות, 38% מבני ה-18 הערבים, וכשפילחו את זה לעדות השונות – 26% מבני ה-18 הדרוזים. 50% מכפר מע'אר לא מחובר לביוב, ומי הביוב מחלחלים למי השתייה, והתשתית לא הוחלפה 40 שנה. המועצה נקנסת על 24% פחת מדי שנה במאות אלפי שקלים. ב-1992 פרצה בבית-ג'אן בשל מצב דומה מחלת הצהבת בין התינוקות. האם נחכה שזה יקרה גם במע'אר? כבוד השר, כבוד היושב-ראש, חברי שבמליאה, השאלה שמתגלגלת היום בכל בית במגזר הזה היא: למה כפיות הטובה הזאת? בלא קשר לעמדתי בשאלה זו, אנשים רוצים תשובה, ומצפים מאתנו, חברי הכנסת, להביא את המצוקות האלה לדיון מעמיק בוועדה המתאימה, שאולי יביא להם את התשובה. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת נפאע. השר מאיר שטרית - בבקשה, אדוני. אולי תפתיע. חבר הכנסת נפאע חושב שאתה תסתור את דבריו. תעלה ותגיד: אני מסכים עם כל מלה, ואז יהיה גורם הפתעה בדיון. בבקשה, כבוד השר. שר הפנים מאיר שטרית: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להשיב על ההצעה של חבר הכנסת סעיד נפאע. ברור שאני לא מסכים לכל דבריו. הוא אמר שאולי פקידים מטעים אותי, וכי פקידים כתבו לי את התשובה. אז אני מתכבד לענות לך, ואתה רואה שאני עונה בלי נייר ובלי פקידים אלא מהראש. ההבדל ביני לבינך, חבר הכנסת נפאע, הוא שאני מכיר את הנתונים על בוריים. אתה לא מכיר את הנתונים. אני מכיר את הנתונים היטב, כפי שתיכף אפרט. אני אינני מכחיש שיש בעיה ביישובים הדרוזיים, אבל הסיבות לבעיה הן לא מה שאתה אומר, ומי שמסר לך את האינפורמציה הזאת הטעה אותך, כי האינפורמציה פשוט לא נכונה. נתחיל בכך שאתה אומר שהיום לא מצליחים להיפגש אתי. זה מה שאמרת. לא רק שנפגשתי עם כל ראשי הרשויות הדרוזיות, אלא שמאז אני שר הפנים – זה כבר תשעה חודשים – נפגשתי שלוש פעמים בשלוש ישיבות נפרדות עם ראשי הרשויות הדרוזיות. נוסף על כך נפגשתי עם כל אחד ואחד מהם לבד, בפגישת עבודה. מלבד זאת, ביקרתי ברוב היישובים באופן אישי, כך שבעניין הזה בוודאי שאי-אפשר לבוא אלי בטענות. אני מכיר את האנשים באופן אישי, אחד אחד. עכשיו קצת נתונים. יש 11 רשויות דרוזיות ורשות צ'רקסית אחת, כפר כמא, שיחד יש בהן כ-115,000 תושבים, שהם 1.48% מכלל האוכלוסייה בישראל. מרבית הרשויות הדרוזיות, למעט כסרא-סמיע, מע'אר וג'וליס, נמצאות בתוכניות שדרוג, תוכניות הבראה. כלומר, הן חתמו על תוכניות הבראה, לא עמדו בהן בניגוד להתחייבויותיהן, ועושים שדרוג לתוכנית ההבראה, מלבד כסרא-סמיע, מע'אר וג'וליס. במועצה המקומית ירכא, כפי שאתה יודע מינו ועדה קרואה, כי אותה פיזרנו, כי המצב שם הפך בלתי נסבל. משרד הפנים מעביר, כפי שאתה יודע, לכל הרשויות התלויות-מענק מענקי איזון. כמובן, אנחנו מעבירים מענקים לכל הרשויות בארץ, ובוודאי לכל הרשויות הדרוזיות. אני אומר לך שלמרות הקיצוץ במענקי משרד הפנים, התקציב של הרשויות הדרוזיות לא נפגע. לא רק שהוא לא נפגע – תבחן את תקציבי 2008, מענקי איזון – המענקים של רוב הרשויות הדרוזיות עלו. לעומת זאת, הרשויות היהודיות, שבעבר היתה להן נוסחת איזון גבוהה יותר – ירדו. אנחנו הרי עושים שוויון על-פי נוסחת גדיש במענקים, ואתה רואה שהתקציב של כל הרשויות היהודיות קוצץ, וכל הרשויות הדרוזיות ורוב הרשויות הערביות, המענקים שלהן עלו השנה. כדי לקבל מושג על הנתונים, אף-על-פי שכבר אמרתי ששיעור התושבים הדרוזים באוכלוסייה הוא 1.48%, השיעור של המענקים שהם מקבלים ממשרד הפנים בכלל המענקים שניתנים ליישובים מקבלי מענק בלבד – אינני סופר את אלה שלא מקבלים מענק – אם אני לוקח אותם מכלל התושבים שמקבלים מענק, הם מקבלים 5.03% ממענק האיזון, כלומר פי-שלושה מחלקם באוכלוסייה. אלא מה? לצערי הרב, אני אומר את זה בצער, חלק מראשי הרשויות הערביות וראשי הרשויות הדרוזיות – רבים מהם לא ממלאים לצערי את החלק שהם חייבים למלא. הם לא גובים מסים ולא גובים תשלומים עבור מים. שיעורי הגבייה, שהם חלק ניכר מתקציבי הרשויות – אם אראה לך את הנתונים, ואשמח לקיים על כך דיון בוועדה, כפי שאתה אומר, ואני מוכן להציג בוועדה רשות-רשות עם הנתונים שלה. לצערי הרב, הנתונים של הגבייה בחלק מהרשויות הם באחוזים בודדים, בניגוד גמור לכל מה שנדרש לעשות ראש עיר, גם בגבייה עבור מים, שם אין הנחות ואין כלום. אדם קונה מים – הוא צריך לשלם, כמו כשהוא קונה חשמל. הוא צריך לשלם לרשות. אחרת הרשות משלמת על המים שהוא צרך. אותו הדבר לגבי הארנונה. שם זו בכלל קטסטרופה – פשוט לא גובים מסים מאנשים. אני כבר לא מדבר על גבייה של אגרות, היטלים של ביוב, פיתוח, מים. כשאדם בונה בית ביישוב דרוזי או ערבי, אחת הבעיות הגדולות היא שראשי הרשויות, מתוך רצון להיות נחמדים לתושבים, מוותרים להם על אגרות הפיתוח. התוצאה – הוא גומר לבנות את הבית שלו, והבתים מאוד יפים, ויש גם בתים מאוד גדולים, אבל אין לו כביש, אין לו מים, אין לו ביוב, אין לו חשמל, אין לו טלפון. והוא אומר: מה זה? דופקים אותי. בצדק, מבחינתו כאזרח, בצדק. וכבר שוכחים מהר מאוד שאותו ראש עיר רצה להיות נחמד כלפיו וויתר לו על אגרות הפיתוח. אבל אם הוא ויתר לו על אגרות הפיתוח, אין לו כסף לעשות את הפיתוח. מי ישלם בשבילו על הפיתוח? לך לכל יישוב בארץ שאתה רוצה שבונים בו בתים – לא חשוב אם שיכונים או בתים פרטיים. כשאדם משלם על דירה את מחיר הדירה, הוא משלם בתוכה את מחיר הפיתוח כולו – את הכביש, את המים, את הביוב. לכן יש פיתוח. ביישובים שבהם בונים בתים פרטיים – ואני מומחה בזה, כי בניתי אצלי בעיר, כשהייתי ראש עיר, לפני הרבה שנים, 1,600 וילות בשכונה אחת בלבד – המדינה לא רק שלא נתנה לי גרוש, היא קיבלה ממני הרבה כסף. כי את הקרקע שקודם היתה שווה כלום, אני תכננתי אותה. מכרו את הקרקע בהרבה מאוד כסף. אני לא קיבלתי מהמדינה גרוש. כל הפיתוח שנעשה בשכונה שולם על-ידי התושבים שקנו את המגרשים. אתה מוכר מגרש, במחיר המגרש יש מחיר פיתוח. אתה גובה את מחיר המים, הביוב, הכביש, הניקוז, החשמל, הטלפון, אנטנה מרכזית - הכול. ואז, כשתושב נכנס לבית שלו, הוא יודע שאני אחראי לתת לו את כל הפיתוח מההתחלה ועד הסוף כי הוא שילם על זה, ואם אני לא עושה את זה הוא יכול לתבוע אותי ולהעמיד אותי לדין, ובצדק. אם ביישוב הדרוזי או הערבי לא גובים את מחיר הפיתוח, אין להם פיתוח. אתה יודע, נפאע, אני הסתובבתי ביישובים הערביים והדרוזיים גם כשר התחבורה, גם כשר השיכון וגם עכשיו כשר הפנים. תבדוק, השארתי בכל מקום שהייתי, למשל כשר התחבורה, בכל היישובים בצפון עשרות מיליונים לכל יישוב לפיתוח כבישים כי ראיתי שהכבישים המרכזיים ביישובים באמת מוזנחים, ואת זה אי-אפשר לגבות מהתושבים, ואין סיבה שלא יסדירו את הכבישים איפה שאפשר להסדיר. כשר השיכון – תבדוק - אני בניתי יותר מעשרה מתנ"סים חדשים ביישובים הערביים, כי חשבתי שצריך מתנ"ס בכל יישוב ערבי, כדי שיהיה מקום לצעירים לפעול ולעבוד בו, וחנכתי עשרה מתנ"סים שמשרד השיכון מימן. התחילו לבנות עוד לפני והשלמתי את בנייתם, כי אני חושב שזה רצוי מאוד שבכל יישוב יהיה מתנ"ס - מקום לצעירים, ספרייה, מקום לפעולות נוער, אולם אירועים. במקומות האלה נבנו מתנ"סים מאוד יפים. אני אומר לך שכאשר אתה משקיע במתנ"ס 20 מיליון שקל ואתה בא אחרי שנה לראות מה קורה במתנ"ס הזה ומוצא אותו סגור, כי אין למועצה כסף להפעיל אותו, כיוון שהיא לא גובה את המסים מהתושבים שלה - לא מים, לא ארנונות, לא ביוב ולא היטלים - אז אתה אומר לעצמך: רגע, מה אנחנו עושים פה? עבודה סיזיפית? אתה משקיע הון עתק והוא נשרף. אספר לך סיפור. אני לא רוצה לנקוב בשם היישוב, זה לא יישוב דרוזי. כשר השיכון באתי לבקר ביישוב, בנגב דווקא. ראש המועצה לוקח אותי לסיור ביישוב ואני רואה ביישוב אולם ספורט שהמדינה השקיע בו 25 מיליון שקל, חדש. ראש המועצה לוקח אותי אליו ומראה לי ששרפו את האולם ביישוב שלו. האולם לא פעל אף פעם, לא עשו אף פעולה באולם. הוא ביקש שאני אתן לו כסף לשפץ את האולם. אמרתי לו: תסלח לי, אתה גרוש לא תקבל. עם כל הכבוד, אם לך לא אכפת - אם היית מפעיל את האולם כמו שצריך ושומר עליו, הוא לא היה נשרף. אתה מתקציבך תשפץ אותו ואחר כך תדבר אתי. לא יכול להיות שאנחנו משקיעים עשרות מיליונים ואתה בא מחר לאולם שרוף, לאחר שקיבלו 25 מיליון שקל, ולא השתמשו בו אפילו פעם אחת. אני אומר לך, חבר הכנסת נפאע, מאחר שאתה מייצג את העדה הדרוזית גם בכנסת במיטב כוחך, ואני אתך, אני רוצה לשפר את המצב הזה. אני מאוד רוצה לשפר את המצב הזה. ואי-אפשר לשפר את זה בנחמדות. אי-אפשר לשפר את זה כך שהמדינה תכסה בכל פעם את הכסף שלא גובים. קודם כול, אין מקורות. תקציב משרד הפנים הוא נתון. אני לא יכול להרחיב אותו. זה מה שהאוצר מעמיד לרשותנו, והוא מחולק לפי נוסחה. בנוסחה הזאת יש העדפה ליישובים הדרוזיים. אני אומר לך גם מספרים. אני יכול להראות לך, אם תהיה בוועדה, יישוב יישוב. אני אומר לך שהדרך לתקן את המצב היא הפוכה - להביא לכך שההנהגה המקומית של היישובים תעשה את העבודה שלה כראוי; שתגבה את המסים בלי חוכמות ואת המים בלי חוכמות, מכל תושב. תושב שלא משלם את המים שלו גוזל אחרים, כי מישהו משלם במקומו את החשבון. בעיקר אין לרשות כסף להפעיל את השירותים האלמנטריים שלה - את החינוך, את הפיתוח, לשלם משכורות. כמה פעמים ראיתם ביישובים שאנשים לא קיבלו משכורות. ממה זה נובע? מן אללה? לא גובים את המסים מאנשים. אגב, בכל היישובים האלה אתה לא תמצא אף אחד שלא משלם חשבון חשמל, או חשבון טלפון, או פלאפון, או טלוויזיה. כולם משלמים, מאה אחוז. למה? כי הם יודעים שאם הם לא משלמים מנתקים להם. נורא פשוט. רק מסים ומים הם לא יכולים לשלם - אגב, גם ביישובים יהודיים, לצערי, בחלק מהמקומות. לכן, אני לא מקבל תירוצים של אני לא יכול לשלם. אין דבר כזה. אתה מקבל שירות - אתה צריך לשלם. המדינה, תפקידה לעזור, ואנחנו עוזרים. אני אומר לך, חבר הכנסת נפאע, אני חושב שצריך להוביל מאמץ גם מצד ההנהגה הפוליטית, וגם מצדך, דווקא כלפי ראשי הרשויות. לומר להם: חברים, בואו נשנה דיסק בראש, בואו נתחיל לעשות את העבודה שלנו כמו שצריך. אין סיבה שתושבים ביישובים שלנו יסבלו. אגב, תפקידי כשר הפנים הוא לוודא שתושבים בכל יישוב בארץ, גם ערבי וגם יהודי, יקבלו שירותים ברמה ראויה. במקומות שאנחנו מגיעים למסקנה שהרשות המקומית איננה מסוגלת לתפקד ואין שם אחריות, אנחנו מפזרים את הרשות המקומית. אני אמשיך לפזר רשויות שלא יתפקדו, כי החובה שלי היא לדאוג שהתושב יקבל את השירות. אגב, אני יכול להצביע בפניך על יישובים שמינינו בהם ועדות קרואות ואתה רואה שבתוך חודשים אחדים התמונה משתנה מקצה לקצה. באותו יישוב שקודם לא גבו בו גרוש, ראש ועדה קרואה גובה מה שלא גבו שנתיים בתוך שלושה חדשים. זה מאותם אנשים, לא החליפו את האנשים. זאת אומרת, זה עניין של רצון ועניין של להפסיד להתנחמד ולפעול על בסיס חמולתי ולומר, החברים שלי - אני לא גובה מהם, מאחרים אני גובה. אפשר לתקן את המצב. אגב, חבר הכנסת נפאע, הרי הייתי, כמו שאתה אומר, מברך את העדה ביום חג הנביא יתרו, בבית של מואפק. חלק מראשי הרשויות קמו ודיברו. אתה מכיר אותי, אני מאלה שאומרים ביושר את מה שהם חושבים. אני לא מרמה, לא מנסה להיות נחמד ולהגיד לאנשים דברים שיאהבו לשמוע. אני אומר להם את האמת, כי כך צריך לנהוג באנשים, כי אני מכבד אותם. אני חושב שאסור לרמות אותם. יותר קל לבוא ולהגיד: שמע, אני אתן לך עוד 500,000 שקל, עוד 400,000 שקל, בוא נעבור את החודשים האלה. זאת לא הדרך שלי. זה יותר מדי רציני בשביל להשאיר את זה באוויר ולהתנחמד ולתת עוד קצת ועוד קצת, ואז מתרגלים ואומרים: בכל פעם שתהיה לי בעיה אני אפנה אל המדינה. אני חושב שצריך לכבד. אם מכבדים את האנשים צריך לומר להם את האמת. אני אומר להם את האמת כמו שהיא וגם מנסה לעזור כמיטב יכולתי, אלוהים יודע. גם באותו כנס אמרתי לראשי רשויות, הרי לא כולם ככה, ועובדה שיש ראשי רשויות שמתפקדים נהדר. בכסרא-סמיע אין לו שום בעיה. הוא גובה אחוזים מאוד גבוהים על המים, אחוזים מאוד גבוהים מהמסים. כל השירותים שלו עובדים כמו שצריך והמשכורות משולמות בזמן. הוא לא חייב גרוש לאף אחד. אגב, מי שעושה את זה, אני מוסיף לו, כי אני חושב שצריך לעודד את הטובים, לא את אלה שכושלים בעבודתם. בג'וליס ראש המועצה עשה ועושה מאמצים אדירים. הוא נבחר לפני שנה וחצי, אחרי שהמועצה שם פוזרה, והוא עושה מאמצים גדולים מאוד. אגב, אני מאוד חושש לו, אני אומר לך ביושר. מדוע? כי הוא עושה את עבודתו כהלכה. הוא צמצם את מספר העובדים לפי תוכנית ההבראה, הוא גובה מסים מאנשים בכוח ובלחץ. לכן, ביום הבחירות, הוא עלול לאבד את מקומו, כי הוא עושה את עבודתו. אתה מבין את האבסורד? באמת, הוא פנה אלי ואמר: אולי אתה יכול להאריך לי את הקדנציה? אמרתי: הלוואי. אם היה לי חוק כזה הייתי שמח לעשות את זה. יש כמה דוגמאות כאלה, שאדם נבחר לפני שנה וחצי ופתאום מחליפים אותו כי הוא עושה את העבודה שלו, כי הוא כבר לא נחמד. אתה מבין את הבעיה? אני מציע, בואו נשנה גישה. בואו נבחר את הלא-נחמדים; את אלה שעושים את העבודה שלהם כמו שצריך; אלה שמספקים שירות לתושבים שלהם; אלה שמוכנים להילחם על התושבים שלהם ולעשות את העבודה כמו שצריך, כי אז כולם נהנים. יושבים פה כמה חברי כנסת שהם ראשי ערים לשעבר, גם מהסקטור הערבי, שמכירים את זה. חנא סוייד, נדמה לי, היה בעצמו ראש מועצה; גם נפאע עצמו. אפשר, אדוני היושב-ראש, לעשות עבודה. לי, חבר הכנסת נפאע, לי לא יכולים לספר סיפורים. אני עצמי הייתי ראש של יישוב שהיה אחד הנחשלים ביותר בישראל כשנבחרתי, ב-1974. בתוך 13 שנה, בשלוש קדנציות כמעט - שתיים וחצי, עזבתי באמצע השלישית - הפכתי אותו לאחת הערים היפות בארץ. שוב, לא בנחמדות עשיתי את זה אלא בראיית עולם שכל אחד צריך לעשות את תפקידו. לכן, חבר הכנסת נפאע, אני אשמח להעביר את הנושא לוועדה, ואם תרצה אני אשמח בוועדה לפרט יישוב יישוב, מה באמת המדינה עושה, מה המאמצים שהתושבים או הרשות המקומית עושים, ותראה שלא כצעקתה. הבעיה היא לא בצד הזה. הבעיה, לצערי, היא דווקא בצד השני. אני אומר את זה דווקא ערב בחירות, כי חשוב לעודד את בחירתם של מועמדים מקומיים נחרצים עם יכולת לנהל את היישובים שלהם. זה מה שצריך לעמוד בפני התושבים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר הפנים. אדוני מסכים להצעת השר? סעיד נפאע (בל"ד): כן. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אם כן, אנחנו נצביע. בעד זה דיון בוועדה, ועדת הפנים במקרה הזה. נגד זה להסיר מסדר-היום של הכנסת. בעד – דיון בוועדה, נגד – להסיר מסדר-היום. הצבעה מס' 24 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה - 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד - 8, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שההצעה אושרה ותעבור לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת.