קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום רופאים מגלים שחולים עניים אינם מסוגלים לרכוש תרופות היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הנושא הבא: רופאים מגלים שחולים עניים אינם מסוגלים לרכוש תרופות, הצעה לסדר-היום מס' 5445 של חבר הכנסת אברהם מיכאלי. אני מבין שגם בנושא הזה לא נזכה לשמוע את תשובת הממשלה. יעקב ליצמן (יהדות התורה): איך זה, אדוני, שאין שרים? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני לא יכול לקבול על כך שאין שרים, כי שר המשפטים המכובד נמצא אתנו. יעקב ליצמן (יהדות התורה): גם שר האוצר לא היה וגם זה לא נמצא. ללא תשובת שר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חמור מאוד, חבר הכנסת יעקב ליצמן. אין לי אלא להסכים אתך. כל מה שבסמכותי לעשות זה לדרוש שיהיה שר תורן במליאה. אין בכוחי להכריח את הממשלה להשיב על הצעות לסדר-היום, כפי שאדוני, שבקיא בתקנון, יודע. בבקשה, חבר הכנסת מיכאלי. אברהם מיכאלי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני חייב לומר ששר הבריאות התקשר אלי והודיע לי דרך הלשכה שלו שהוא יצא בעקבות הפיגוע ל"ביקור חולים", ולכן הוא לא יכול להיות פה ולהשיב לי. עם זאת, בהסכמתו אני מעלה את הנושא היום, ואני אבקש, בתיאום עם חברי הכנסת, לאפשר המשך טיפול, כי הנושא חשוב מאוד ולא רציתי לדחות אותו עוד - הוא נדחה כבר מלפני שבועיים. אדוני, אני רוצה להביא בפני הכנסת נושא כאוב מאוד: דוח חדש של עמותת רופאים לזכויות אדם, שהגיע אלי תחת הכותרת: רופאים מדברים על חולים עניים. מדובר, אדוני היושב-ראש, בדוח שמתעד ומנתח ראיונות עומק אשר ביצעו נציגי העמותה עם 44 רופאים בקהילה, רופאי משפחה ורופאי ילדים. בראיונות אלה הם ביקשו לדעת על תופעה של חולים עניים שמוותרים על רכישת תרופות או על קבלת טיפולים רפואיים, תרופות וטיפולים המצויים בסל הבריאות, והפעם מזווית הראייה של רופאים. הרי על התופעה של ויתור על רכישת תרופות וטיפולים נוכח תשלומי ההשתתפות שבהם נדרשים החולים לשאת כבר היו כמה מחקרים מדעיים, ולצערנו הנושא מוכר. הרבה מאוד חולים אין להם יכולת להשתתף בתשלום שהם נדרשים כדי לקנות את התרופות, והם לא קונים את התרופות. בדוח הזה מתוארת תגובה של רופאים מול המצב המביך הזה, שהם עומדים מול חולים שזקוקים לטיפול. רבים מהרופאים ששוחחו עמם דיווחו על מקרים שבהם התברר להם שמטופל לא רכש תרופה או טיפול רפואי בגלל חוסר יכולת לשאת בעלות הכלכלית של תשלום ההשתתפות, ומובן שיש לזה השלכות רפואיות. הרופאים דיווחו, לפי האמור בדוח, שמצבו הרפואי של אותו מטופל הידרדר עד כדי כך שהיה צורך באשפוז בבית-חולים. לפעמים דיווחו אותם רופאים שהשיהוי בקבלת הטיפול הרפואי הנדרש גרם למטופל פגיעה בריאותית בלתי הפיכה. הדוח מגלה שחוסר הנחת של הרופאים ממצב הדברים הזה גורם לרופאים לנקוט לעתים דרכים מאוד "יצירתיות" מתוך רצון לסייע למטופלים. למשל, רופאים דיווחו על מתן תרופות ממאגר הדוגמיות שסיפקו להם סוכני המכירות של חברות התרופות; על מרשם של תרופות חלופיות זולות יותר, אך לצער החולים מועילות פחות מבחינה רפואית; על מרשם של תרופות בתאריכים פיקטיביים, שלא ייפול ברבעון מסוים, מוקדם או מאוחר יותר. בכך יש חיסכון כלכלי עבור המטופל; על מימון אישי, אדוני היושב-ראש, של התרופה או הטיפול על-ידי הרופאים עצמם, ועוד כהנה וכהנה דרכים יצירתיות. אבל, אדוני היושב-ראש, פתרונות אלה, כפי שעולה מהדוח, מעידים יותר על עומק הבעיה מאשר על פתרונה. הם מעוררים גם לא מעט דילמות אתיות עבור אותם רופאים שרואיינו ודבריהם הובאו בדוח. אנחנו מדברים פה על תופעה שרופאים שואלים את עצמם כיצד להתמודד עם המצוקה הזאת של החולים העניים. חלק מהדוגמאות שמובאות שם, אם אנחנו שומעים אותן, קשה לנו להתעלם מהן, וקשה לנו היום להבין כיצד יכול להיות שהחולים נותרים במצב כזה והמדינה לא ערה לכך. מספר רופא בקופת-חולים "לאומית" בבית-שמש על משפחה, במקרה משפחה חרדית, שמגיעה לשם ומביאה ילד לטיפול. מספר אותו רופא שהוא מכניס עירויים בקופת-החולים, וזאת למה? כי למשפחה אין כסף לנסוע במונית לבית-החולים, והעירויים שהיו אמורים להינתן בבית-החולים - הרופא מנסה לחסוך למשפחה נסיעה לבית-החולים והוא עושה את זה בקופת-חולים. הוא נותן אנטיביוטיקה דרך הווריד, דבר שלא מקובל לעשות במרפאת קופת-חולים. הרופא תופר פצעים ועושה לתינוק בדיקת שתן עם קטטר – גם כן פעולה שלא אמורה להתבצע בקופת-חולים. כל הטיפולים הרפואיים האלה – מצד אחד הרופא מגלה נועזות, הרופא מגלה פה התנדבות יתירה לעזור לאותו חולה. מצד שני, אין ספק שהחולים שמקבלים טיפולים רפואיים במצבים האלה לא מקבלים את הטיפול הראוי והנכון, ואין ספק שאותו ילד, שאמור לקבל טיפול רפואי בבית-חולים בתנאים היגייניים מסוימים או תחת השגחה מסוימת - כשהוא מקבל את זה בקופת-חולים הוא גם עומד בסכנה וגם מצבו הרפואי עלול להידרדר. לפי אותו דוח, אדוני היושב-ראש, יש דילמות שהרופאים לא מסוגלים לעמוד מולן, כי לא למדו על כך שום דבר בבית-הספר לרפואה. בבית-הספר לרפואה רופאים לומדים שצריך להתמודד ולהתאים את עצמם לתת טיפול רפואי הכי טוב, אבל הם לא הורגלו לעמוד במצבים של חוסר יכולת לקבל טיפול רפואי. המצב הכלכלי של החולים קשה עד כדי כך שהם לא יכולים לשלם עבור הטיפול המינימלי שסל הבריאות מאפשר להם לקבל. דילמה כזאת מעמידה אין-ספור דילמות אתיות ומקצועיות בפני אותם רופאים. כמובן, בנושא המשפחה והילדים המצב הוא בלתי נסבל. המצב הזה, אדוני היושב-ראש וחברי חברי הכנסת – חבר הכנסת מיכאל איתן, שנמצא פה אתנו – גורם למצב שחולים מסוימים, שאמורים לקבל טיפול רפואי מקובל במסגרת סל הבריאות, לא יכולים לקנות את התרופות שהם צריכים לקבל. למשל, חולה סוכרת שהוא חולה מורכב ויש לו כמה מחלות - יתר לחץ דם, כולסטרול גבוה - והוא זקוק לכל מיני תרופות לאזן את המצב שלו. הרבה פעמים אותו חולה מבוגר סטנדרטי, זקוק לשש-שבע תרופות, אמור לקנות שש-שבע תרופות וההשתתפות העצמית שלו מגיעה בין 300 ל-400 שקל, ואין לו כסף לקנות. מה הוא עושה? במקום לקנות את כל שש-שבע התרופות הוא לפעמים קונה אחת, שתיים או שלוש, ובמקום לאזן את המצב שלו הוא לוקח פעם תרופה א' ופעם תרופה ב'. לא רק שהוא לא מאזן את המצב שלו, לפעמים הוא גם מסבך את המצב שלו. רופאים מתארים בדברים האלה את הפגיעה שנגרמת לחולים מכך שהם לא יכולים לרכוש את אותן תרופות ולא לוקחים את המינונים הנכונים של התרופות. כמובן, ההשלכות הבריאותיות של אותה הימנעות מקבלת התרופות הן חמורות. ההשלכות הן לא רק גופניות אלא גם נפשיות. רופאים מספרים על מצבים שחולה מסוים שהיה צריך לקבל תרופות מסוימות ולא קיבל אותן - מצבו הרפואי מידרדר ולא רק שהוא חולה בגוף אלא הוא גם הפך לחולה בנפש, כי הוא כבר לא עומד בלחץ והוא בא לרופא במצב מסובך עוד יותר. הרופא צריך להיכנס אתו לעימותים, ולפעמים קשה לו כבר לתקשר עם אותו חולה. אותו מצב גופני-נפשי גרוע של חולה מדרדר את הרופאים למצב של עוינות והתרחקות, ואז הדינמיקה של רופא-חולה, מערכת היחסים הטבעית והמובנת שצריכה להיות בין רופאים לחולים, מידרדרת ומגיעים למצב שהחולה לפעמים משקר, בלית ברירה, לרופא שהוא לקח תרופה. היום הרופאים כבר עוקבים אחרי קבלת תרופות באמצעות המחשב. הם יכולים לדעת אם מי שנתנו לו תרופה קנה אותה או לא. החולה עומד בדילמה מול הרופא. שואל אותו הרופא: לקחת תרופה? כאשר הוא יודע שהוא לא לקח תרופה. החולה אומר לו: לקחתי, אבל הרופא יודע שהוא לא אומר אמת. אז מה הוא צריך להגיד לו - אדוני, למה אתה משקר? הוא לא רוצה להגיד לו את זה. בקיצור, כל מערכת היחסים בין רופא לחולה הפכה להיות של עוינות והתרחקות. הבילוש אחרי החולה, אחרי מתן טיפול - מר ביבי הקטן, לא ביבי הגדול. המצב של עוינות ובילוש גורם לקריסה של מערכת היחסים הנורמלית בין רופא לחולה. הרופאים גם מספרים על מצב יותר מגוחך, שהוא גם אנושי, אולי. הרופאים מספרים שהם נאלצים הרבה פעמים, עקב המצב הקשה של החולים האלה, לשלם מכיסם עבור התרופות. סיפרתי קודם שנותנים דוגמיות של תרופות לחולים, הדוגמיות שנמצאות אצלם במגירה מסוכני מכירות. מה לא טוב בזה? מצד אחד, כשנותנים להם דוגמיות, מקלים עליהם באותו רגע, אבל מצד שני מדובר בדוגמיות מאוד יקרות, והרופא שנותן לחולה תרופה כזאת יקרה אולי מרגיע את הבעיה שלו בטווח המיידי, אבל אם החולה לא ימשיך לקבל את אותו סוג של תרופה בהמשך – מצבו מידרדר מהר מאוד בחזרה. אז שוב אנחנו מגיעים לאותו מצב, שמגיע לרופא חולה מסובך, במצב גופני הרבה יותר קשה. אומרים שגם הרוקחים עומדים באותו מצב, והרבה פעמים כשחולה מגיע עם מרשם ואין לו כסף לקנות את התרופה, גם הרוקחים נאלצים לשלם מכיסם. אדוני היושב-ראש, בסוף, השאלה היא איפה פה ההיגיון. המדינה בעצם רואה פה פגיעה, גם בבריאות הגופנית, גם בבריאות הנפשית וגם בסיבוך המצב הכלכלי של המדינה בכך שנאלצים לאשפז את אותם חולים בבתי-החולים, במצב רפואי הרבה יותר קשה. אז יש פה חוסר היגיון כלכלי. לא נותנים, לא רק את הטיפול המיידי, ההכרחי - לא נותנים גם את הטיפול המונע, ובסוף המצב של החולה, גם העכשווי וגם העתידי, מידרדר. אני חושב, שכשאנחנו שומעים על דוח כזה אנחנו לא יכולים לעבור לסדר-היום. לכן, אני חושב שאחד הדברים שצריכים לשקול ברצינות זה איך להקל, או אפילו להגיע למצב קיצוני ולבטל את אותה השתתפות בתשלום על תרופות, שחולים מסוג מסוים, במצב סוציו-אקונומי מסוים, נאלצים להתמודד אתה, ואנחנו ככנסת צריכים להזדעק על כך ולא יכולים לעבור על זה לסדר-היום. דיבר לפני חבר הכנסת פרוש על "המשק לאן?" לפעמים מדברים גבוהה-גבוהה על "המשק לאן", אבל אנחנו רואים שאנשים נופלים ומתמוטטים ביום-יום. אם אנחנו לא נהיה ערים לכך אנחנו נחטא למטרתנו. לכן, אדוני היושב-ראש, אני חושב שהנושא צריך לעלות על סדר-היום, ואם אנחנו נתרום לפחות את חלקנו ככנסת, זה יהיה שכרנו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: רק, אדוני, בשבילי – לא הבנתי מה שסיכמת. ששר הבריאות ייתן לך תשובה במועד אחר ואז נצביע, או שאתה מבקש להצביע? אברהם מיכאלי (ש"ס): לא, אדוני, אני מבקש להצביע. שר הבריאות אמר שהוא יעביר לי משהו בכתב, אבל זה לא מונע ממני להצביע, ולכן – מבחינה פרוצדורלית, אדוני, אני ער לכך שאני יכול לדרוש רק מליאה, אבל חבר הכנסת מיקי איתן – אני מבין שאתה תציע להעביר לוועדה, כי הנושא צריך לבוא לדיון עמוק יותר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כן. חבר הכנסת מיכאל איתן מאוד ביקש הצעה אחרת, וביקש לבקש דיון בוועדה. מיכאל איתן (הליכוד): אני עכשיו מתלבט מה יקרה עם ההצעה שלי, ממי אני אבקש. אברהם מיכאלי (ש"ס): אני, אני אשאר פה אתך. מיכאל איתן (הליכוד): טוב. אז אני מבקש להעביר את זה לוועדה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אם כן, שמענו הצעה אחרת, של חבר הכנסת מיכאל איתן. זה מקובל גם על המציע. אין תשובת הממשלה, לכן ההצבעה היא, חברי הכנסת, מי שמעוניין להצביע בעד – זה בעד דיון בוועדה בנושא החשוב הזה של רכישת תרופות על-ידי אוכלוסיה ענייה; נגד – להסיר מסדר-היום. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 32 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 3 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 3, אין מתנגדים או נמנעים. אני קובע כי הנושא רופאים מגלים שחולים עניים אינם מסוגלים לרכוש תרופות יידון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת.