קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום כוונת הפרקליטות להגיש כתבי אישום נגד אזרחים בשפרעם בגין מותו של הרוצח נתן זאדה היו"ר דוד רותם: אנחנו עוברים לנושא הבא – הצעה לסדר-היום של חבר הכנסת מוחמד ברכה על כוונת הפרקליטות להגיש כתבי אישום נגד אזרחים בשפרעם בגין מותו של הרוצח נתן זאדה. אדוני, בבקשה. מוחמד ברכה (חד"ש): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, ב-4 באוגוסט 2005 הגיע אוטובוס שהסיע סטודנטים ועובדים לתחנה בשכונת מרשן בשפרעם. היה בתוך האוטובוס אדם שברגע שהאוטובוס עצר הוא שלף את נשקו והתחיל לירות בנוסעים. הוא רצח ארבעה אזרחים, לא בגלל שמותיהם, לא בגלל ייחוסם, לא בגלל מי שהם מבחינה משפחתית, אלא מפני שהם אזרחים ערבים. זה היה יכול לקרות לכל אזרח משפרעם, והיה יכול לקרות בכל אחד מהיישובים הערביים חוץ משפרעם. אותו אדם, אותו רוצח, גם פצע כ-12 אזרחים, וכוונתו, כמובן, לא היתה לפצוע אלא להרוג. מטבע הדברים האיש רצה לרצוח כמה שיותר נוסעים, גם כאלה שבאו לקול זעקותיהם של הקורבנות מהכביש לאותה שכונה בשפרעם, שתושביה נמנים עם העדה הדרוזית, אבל הם אחים של כל התושבים, כפי שכל התושבים אחים להם. לכן, מטבע הדברים, אנשים באו ונזעקו למקום, והמטרה היתה שהאיש יחדל ממסע הרצח שלו. לאחר מכן, אדוני השר, התבררו עובדות נוספות. אמו של אותו רוצח אמרה שהיא הזהירה מבעוד מועד את רשויות הצבא שהבן שלה עומד לעשות משהו קשה, היות שהוא היה עריק. האיש התאכסן בהתנחלות שידועה ומוכרת בקיצוניות של האנשים בה, ויש להניח שאם האנשים שם – או חלק מהם – לא ידעו על מעלליו העתידיים של אותו רוצח, לפחות היה להם מושג לאן פניו מובילות. לאחר אותו טבח בשפרעם המשטרה ניהלה חקירה ועצרה שבעה צעירים משפרעם, חלקם לתקופות של חודשים, כדי להגיש נגדם כתבי אישום באשמת רצח. הם התבקשו להפקיד ערבויות ולהפקיד את דרכוניהם. לאחר מסע בלתי נלאה של ניסיון להגיש נגדם כתב אישום, בית-המשפט החליט לשחררם ואחר כך - להחזיר להם את הערבויות ואת דרכוניהם. לפני כמה שבועות הודיעה הפרקליטות על כוונתה להגיש כתבי אישום כנגד 12 אזרחים משפרעם, הפעם לא באשמת רצח אלא באשמת תקיפה וגרימת חבלה. באותה הודעה שיצאה מהפרקליטות נאמר שאותו רוצח עלה על אוטובוס, הרג ארבעה אנשים ופגע במספר נוסף של אנשים מסיבות שאינן ידועות. הפרקליטות לא יכולה לכתוב דבר כזה. היא לא יכולה לכתוב משפט כזה: "מסיבות שאינן ידועות". הרי חקירה לא נעשתה. ולגבי התנהגותו ומעלליו של אותו רוצח - הכתובת היתה על הקיר. במקום לבדוק ולהתחקות אחר דרכיו של אותו רוצח עוד לפני שהגיע משפרעם, כשהוא ערק מהצבא - לאן הוא הלך; מי חיפה עליו; אותם אנשים שקיבלו את ההודעה של אמו שהוא עומד לבצע דבר קשה - איך נהגו באותה ידיעה; מי חיפה; מי שתק. איך לא נחקרו אותם "עשבים שוטים" שמתהלכים בינינו ויכולים להרוג מסיבות שאינן מוכרות. אני עומד כאן, אדוני השר, כדי להאשים, ולא כדי להדוף אשמה מעל בני עירי תושבי שפרעם, כי כל דקה שהיתה מתארכת בחייו של אותו רוצח היתה גובה קורבנות נוספים. אני עומד כאן כדי להאשים: מי חיפה, מי שתק ומי לא חקר, ואיך הגיע אותו רוצח לאן שהגיע. מי הגורמים בצבא, באותה התנחלות או במערכת המשפט שלא מילאו את תפקידם עד כדי כך שהמערכת ידעה שאותו רוצח רצח ארבעה ופגע באחרים, אבל היא יכולה לבוא ולומר בבירור: מסיבות לא ידועות. לא מוכרות. הסיבות ידועות ומוכרות. דעותיו ועמדותיו של האיש מוכרות וידועות. תנועותיו ידועות ומוכרות – גם אם זה בדיעבד, אבל גם אפשר היה אחרת. לכן, אני מאשים את אותם גורמים, אבל מעבר לזה, אני מאשים את אותם גורמים בפרקליטות שהם נגועים בשיקולים פסולים, והייתי אומר אפילו - שיקולים גזעניים, שיודעים שיש להגיש כתבי אישום נגד אנשים שהתגוננו, שזה לראות את הערך של חייו של אותו רוצח, הערך בהמשך חייו של אותו רוצח, אבל אותם גורמים בפרקליטות, לרבות היועץ המשפטי לממשלה עצמו, ידעו לסגור תיקים שמתייחסים להריגתם של 13 אזרחים ערבים באוקטובר 2000, כשוועדת חקירה ממלכתית חקרה מה שחקרה וציינה מה שציינה, והפנתה מה שהפנתה – לפעמים לכיוון קונקרטי מאוד, אפילו בשם. היועץ המשפטי, גם אחרי שהוא כביכול עשה פוזה של בדיקה מחדש של אותם תיקים שנסגרו לפני שלוש שנים – הוא סגר אותם לפני כמה חודשים, לפני פחות משנה. חייו של רוצח יקרים למדינה עד כדי כך שתובעים 12 אזרחים ערבים למשפט. חייהם של 13 אזרחים ערבים אינם יקרים דיים לנהל משפט צדק על-פי המשפט הישראלי? אף אחד מהנהגת הציבור הערבי ומהמשפחות השכולות לא דרש עד היום ללכת לערכאה בין-לאומית, אלא כל מה שביקשו הוא שהמשפט הישראלי יעשה דין צדק עם אותם אנשים שלחצו על ההדק, עם אותם אנשים שנתנו את ההוראות לצלפים. צלפים כידוע אינם מכוונים על ברווזים אלא על אנשים, וצלפים מכוונים כדי להרוג, ומי שאמר לצלפים ללחוץ על ההדק אמר להרוג, והם מוכרים בשמותיהם אחד-אחד. אפילו לא טרחו לקיים מראית עין של משפט צדק. וכאן, כשהנרצחים הם מבני שפרעם והנפגעים הם מבני שפרעם, באים להגיש כתבי אישום נגד 12 תושבים. אני חושב, אדוני השר, שיש משהו מאוד מסריח בממלכה שאתה מופקד עליה. יש משהו מאוד נגוע בגזענות ובשיקולים זרים. יש זילות של חיי אדם אם הוא נמנה על עם מסוים, ויש הגדרה של חייו של פושע, של רוצח, אם הוא שייך לעם אחר. זה דבר שאינו מתקבל על הדעת. זה כתב אישום נגד החשיבה הקיימת במדינה, אבל גם כנגד אותם גורמים בממלכה שלך. תודה רבה, אדוני. היו"ר דוד רותם: תודה. אדוני שר המשפטים. שר המשפטים דניאל פרידמן: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני אקרא את תשובת הפרקליטות בעניין בקשתו של חבר הכנסת מוחמד ברכה לדון במליאת הכנסת בעניין החשודים בפרשת שפרעם: ההחלטות בפרשה קשה זו, התקבלו בפרקליטות מחוז חיפה (פלילי) - - מוחמד ברכה (חד"ש): זו לא פרשה, זה טבח. היו"ר דוד רותם: חבר הכנסת ברכה, עשר דקות אדוני דיבר. אדוני ייתן לשר, כי יש לו רק חמש דקות. מוחמד ברכה (חד"ש): אני לא יכול למשוך את מילותיו של השר מפיו, אבל אני יכול לתקן אותן. שר המשפטים דניאל פרידמן: - - על בסיס בחינה מדוקדקת של הראיות בתיק ועל סמך מיטב השיקולים המקצועיים והענייניים, ועליהם בלבד. במסגרת זו התקיימו דיונים בעניין גם בלשכתנו – זאת אומרת, בפרקליטות המדינה – באשר לסוגיות העקרוניות ונלקחו בחשבון גם ההיבטים הציבוריים של ההחלטה המקצועית בתיק. לגופו של עניין נבקש להדגיש, כי הפרקליטות הודיעה שהיא שוקלת הגשת כתבי אישום כנגד המעורבים. המכתבים אשר נשלחו לחשודים הם מכתבי הזמנה לשימוע טרם קבלת החלטה. רק לאחר קיום השימועים, אם אכן יבחרו החשודים לקיימם, תתקבל החלטה באשר להגשת כתבי אישום בפרשה. אני רוצה להוסיף כמה מלים משלי. אני לא חושב שניתן לומר שהפרקליטות היא גזענית. אני לא חושב שניתן לומר - - - מוחמד ברכה (חד"ש): יש גורמים נגועים. שר המשפטים דניאל פרידמן: אני לא חושב שניתן לומר שהפרקליטות נוהגת בצורה לא הוגנת. אני רוצה לומר לחבר הכנסת ברכה: אכן המקרה עצמו מזעזע, הוא מזעזע מכיוון שיהודי לקח נשק והלך לפגוע בערבים או בדרוזים באשר הם ערבים, ולא בשם שום דבר אחר. זה דבר בלתי נסבל, בלתי נסבל. אבל אני רוצה לומר לך שהמקרה שמחבל פלסטיני לוקח נשק ויורה בנשים, בילדים, בתינוקות, רק מפני שהם יהודים גם הוא מעשה זוועה, וגם הוא מעשה של יום-יום, והוא הרבה הרבה יותר נפוץ מהמקרה הזה. המקרה הזה הוא נדיר, הוא יוצא מן הכלל. מסתובבים פה אלפי יהודים עם נשק, אלפי חיילים עם נשק. זהו מקרה יוצא מן הכלל שביוצא מן הכלל. המקרה הזה של טרוריסטים ערבים, טרוריסטים פלסטינים, שהורגים נשים וילדים - היתה תקופה שזה היה מעשה של יום-יום. גם היום יורים טילים על נשים ועל ילדים רק מפני שהם יהודים, לא משום סיבה אחרת. לבוא ולהגיד כאן שמפלים, שיש יחס גזעני? איך אפשר לומר את הדברים האלה? יתר על כן, אם ייתפס מחבל, הוא ייתפס חי, ואחרי שהוא נתפס, אם חייל יהודי יפגע בו הוא ייענש, ואנחנו עושים את זה. מוחמד ברכה (חד"ש): קו 300 למשל. שר המשפטים דניאל פרידמן: אנחנו עושים את זה. לא עושים את זה? מוחמד ברכה (חד"ש): אתם לא עושים את זה. שר המשפטים דניאל פרידמן: כמה מחבלים נתפסו במעשי הזוועה הגדולים ביותר ונשארו בחיים? לא הרגו אותם. כמה רוצחים של נשים וילדים? את מי מבקש נסראללה לשחרר? רוצח של נשים וילדים, והוא נשאר בחיים, לא עשו לו לינץ', לא הרגו אותו. מוחמד ברכה (חד"ש): מיסטר פרידמן, זה לא מתאים לשר, גם לא מתאים לאיש אקדמיה לעשות את המאזן הזה. אני לא בא כדי להגן על רוצחים ומפגעים. אני מבקש להתייחס לעניין. אתה רוצה לקיים דיון פוליטי, מי הורג יותר, מי עושה מצור, מי מרעיב אנשים, מי מטיל פצצות? נו, באמת. שר המשפטים דניאל פרידמן: לא, לא. אנחנו מתנגדים לפגיעה באנשים שחדלו לסכן אנשים אחרים, אפילו אם רגע קודם הם רצחו, וזו הבעיה שעומדת בפני הפרקליטות. אינני יודע אם במקרה הזה מוצדק או לא מוצדק להגיש כתב אישום, יכול להיות שלא מוצדק. אנחנו לא מתערבים בתיקים ספציפיים. אם מדברים על המדיניות של מדינת ישראל, המדיניות היא שאחרי שאדם חדל לסכן את זולתו, הוא יועמד לדין פלילי ולא ייפגע על-ידי אזרחים אחרים, זה הכול. אני חושב שהפרקליטות פה נוהגת בתום לב ואי-אפשר לומר שהיא גזענית. תודה. היו"ר דוד רותם: ולכן, מה אדוני מציע? שר המשפטים דניאל פרידמן: אני מוכן להעביר את הנושא לדיון להיכן שחבר הכנסת ברכה מבקש. מוחמד ברכה (חד"ש): ועדת החוקה. שר המשפטים דניאל פרידמן: בבקשה. היו"ר דוד רותם: האם יש הצעה אחרת? אין. אנחנו עוברים כעת להצבעה. מי שבעד - זה להעביר לוועדת החוקה; מי שנגד - זה בעד להסיר. נא להצביע. הצבעה מס' 27 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 2 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר דוד רותם: שניים בעד, אחד נגד, אין נמנעים. אם כך, אני קובע שההצעה תועבר לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת.