קטע מדברי הכנסת

שחרור מחבלים ורוצחים ללא תמורה והחובבנות המדינית של ממשלת אולמרט-לבני-ברק היו"ר דליה איציק: חברי חברי הכנסת, בוקר טוב לכם. הנני מתכבדת לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי, י"ט באב, 20 באוגוסט. חברי חברי הכנסת, על סדר-היום - כנס מיוחד של הכנסת. נפתח בדיון בהצעות שעל סדר-היום בהתאם לסעיף 37(ב) לתקנון הכנסת. להזכירכם, בישיבה דחופה ומיוחדת של הכנסת הצעה דחופה לסדר-היום תנומק במסגרת זמן שלא תעלה על עשר דקות לחבר הכנסת. ההצעה הראשונה בנושא היא שחרור מחבלים רוצחים ללא תמורה והחובבנות המדינית של ממשלת אולמרט-לבני-ברק – הצעה לסדר-היום שמספרה 5827. אני מזמינה אותך, אדוני, יושב-ראש האופוזיציה מטעם סיעת הליכוד, לנמק את ההצעה. בבקשה, אדוני; יש לך עשר דקות. למה אין שר? בבקשה, אדוני. בנימין נתניהו (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, שלום לך - - היו"ר דליה איציק: שלום, אדוני. בנימין נתניהו (הליכוד): - - ידידי חברי הכנסת, אני רוצה לפתוח בדבר שיהיה בהסכמה בבית הזה, ולברך את שחר צוברי בכל הברכות על השגת מדליית ארד באולימפיאדת בייג'ין. הוא מביא כבוד למדינת ישראל ולספורט הישראלי, וזה חשוב. זה בהסכמה. עכשיו אני הולך להגיד משהו שהוא לכאורה לא בהסכמה, משום שאנחנו מתנגדים בחריפות למה שעשתה הממשלה, אבל אני אומר לכם שמחוץ לבית הזה, מה שאני הולך להגיד הוא בהסכמה לא פחות רחבה. הממשלה החליטה לפני ימים אחדים לשחרר מאות מחבלים, ואני שואל שאלה אחת פשוטה: למה? תמורת מה? מה קיבלנו? בין המחבלים הללו היא החליטה לשחרר שני רוצחי ישראלים - את הרוצחים של צילה גלילי ז"ל ויהושע סלומה ז"ל, שנרצח בחברון, ואני שואל למה? מה היא קיבלה? מישהו יכול לומר לי מה קיבלנו תמורת השחרור הזה? בכלל, חציית הקו של שחרור מרצחים הוא חצייה מאוד מסוכנת במלחמה נגד הטרור. אנחנו הבאנו, הסברנו לעולם בפעולות אין-ספור - שחלקן נחקקו בהיסטוריה העולמית - שלא נכנעים לטרור. גורמי הביטחון, כוחות הביטחון, חיילי צה"ל מסכנים את חייהם יום-יום, נכנסים למאורות הטרור, תופסים את הטרוריסטים הללו, לפעמים הורגים חלק ולפעמים כולאים חלק. כשאנחנו שומרים אותם בכלא אנחנו משדרים לאותם מחבלים שיש מחיר לטרור, יש פה משוואה של צדק ותגמול. כשאנחנו באים ובמו-ידינו פורמים את זה, צריכה להיות סיבה מיוחדת, עודפת, יוצאת מן הכלל לעשות דבר כזה. ואני שואל, למה? מה קרה שהממשלה הולכת ומשחררת פתאום מאות מחבלים, לרבות רוצחי ישראלים, מחבלים עם דם על הידיים? אז התשובה שקיבלנו לכאורה היא שהדבר הזה מחזק את אבו מאזן. זה לא מחזק את אבו מאזן, זה מחליש את ישראל ומחזק את גורמי הטרור. היום גורמי הטרור יודעים שאין שום בעיה, זו רק שאלה של זמן, ואפשר לבצע עוד פעולות טרור. אם ניתפס – נשוחרר, ובקלות יחסית. היום נתבשרנו מעל דפי העיתונות שבירדן - שלשם הממשלה הזאת העבירה גם רוצחי ישראלים וככה כל שליט ערבי מקבל את מכסת המרצחים והמחבלים שלו - עכשיו, בעקבות השחרור הזה, כך מבשרים לנו בתקשורת, החליטה ממשלת ירדן לחון את שני רוצחי הישראלים שנמצאים שם. אנחנו פורמים את כל האיסור הזה, את כל העיקרון המוסרי של המאבק בטרור, במו-ידינו על לא כלום. אני חושב שרוב הציבור, חלק עצום של הציבור, מבין שהדבר הזה פסול ומשקף חולשה, משקף אובדן דרך. אובדן הדרך הזה אינו מוגבל רק לנושא המחבלים, הוא אובדן דרך בשלושת התחומים העיקריים שלנו - בביטחון, בכלכלה ובחינוך הממשלה הזאת איבדה את הדרך, אם בכלל היתה לה דרך לאבד. בביטחון אנחנו רואים כישלון רודף כישלון, מהכישלון במלחמת לבנון דרך ההסכמים שבאו אחרי מלחמת לבנון, דרך ההתחמשות של "חיזבאללה", דרך ירי הרקטות על יישובינו, וכמובן דרך אותה "תהדיה", שמאפשרת את המשך ההתחמשות של "חמאס". אבל עכשיו אתם יכולים להוסיף על הכישלון המתמשך הזה כמובן את שחרור המחבלים. ובכן, יש כאן כישלון אחד שמתלווה אליו עכשיו, כפי שאנחנו למדים - גם נכונות לוויתורים נוספים שיביאו אלינו עוד סיכונים ביטחוניים. הנכונות היא, כפי שאנחנו למדים, למסור את כל שטחי יהודה ושומרון לידיים פלסטיניות, קרי, לידי ה"חמאס", ולחלק את ירושלים. למעשה הממשלה הזאת לא למדה כלום והיא ממשיכה באותה דרך. הכישלון השני הוא כמובן בתחום הכלכלה. אני יכול לבשר לכם, לצערי, שהממשלה הזאת איבדה, אחרי שגמרה לקטוף את כל פירות הצמיחה שאנחנו הבאנו - היא הולכת לאבד את תקופת הצמיחה, ואנחנו עומדים בפני נפילה משמעותית; הצונאמי בדרך. הדבר הזה מבשר רעות לאזרחי ישראל ולכלכלת ישראל וגם לביטחון ישראל. אי-אפשר לבסס ביטחון ללא כלכלה, ואנחנו מגיעים למצב שאנחנו נדרשים לעשות בחירות שלא היינו נדרשים לעשותן לו יכולנו להמשיך את הצמיחה. הכישלון השלישי, כיוון שבכלכלה לא היתה שום רפורמה מאז עזבנו את הממשלה, הוא כמובן בחינוך, שגם שם לא היתה שום רפורמה זולת פרסומות. אבל מה שמתרחש בחינוך זה לא רק אובדן מיומנויות אלא גם אובדן ערכים. במערכת החינוך של הממשלה הזאת מוציאים את ז'בוטינסקי ומכניסים את ה"נכבה". אני מנצל את ההזדמנות לקרוא לראש הממשלה - הוא עדיין ראש הממשלה: תעצור את זה. תוציא את ה"נכבה" ותחזיר את ז'בוטינסקי. היינו אומרים אותו דבר אם מישהו היה בא ומציע להוציא את בן-גוריון. מה זאת אומרת להוציא את ז'בוטינסקי או להוציא את בן-גוריון או להוציא את אבות הציונות ומחוללי מדינת ישראל - - - היו"ר דליה איציק: אגב, זה נכון, אדוני, שהוציאו את זאב ז'בוטינסקי? יואל חסון (קדימה): יש לה כוונה לעשות את זה, אבל עדיין היא לא עשתה - - - היו"ר דליה איציק: מה ההסבר, למה? לימור לבנת (הליכוד): גברתי, זה גם לא הוכחש על-ידי שרת החינוך. יואל חסון (קדימה): אנחנו לא ניתן לה לעשות את זה. בנימין נתניהו (הליכוד): אני קורא לראש הממשלה להחזיר את ז'בוטינסקי למערכת החינוך ולהוציא את ה"נכבה". לא יעלה על הדעת שדבר כזה יקרה במדינת ישראל, אבל הוא מתרחש בממשלה הזאת, שכאמור איבדה את דרכה. את משולש הכישלון שלה - בביטחון, בכלכלה ובחינוך - אנחנו נחליף במשולש של הצלחה; אנחנו נשקם את הביטחון ונפסיק את מדיניות התבוסה, נחליף אותה במדיניות של עוצמה. אנחנו נבסס את הכלכלה ונחדש את תנופת הצמיחה וגם את תנופת התשתיות, כי אנחנו רואים שגם הרכבות, שאנחנו השקענו בהן ברגעים הקשים ביותר בשנת 2004 - הכפלנו ואפילו שילשנו את תקציב הרכבות כשעדיין היינו בשפל כלכלי, כי היינו מחויבים לבניית התשתיות לצפון ולדרום ובכל מדינת ישראל - הדבר הזה נעצר, ואם יש דבר שפותח את האופקים, מבטל את הפריפריה, מצמצם את הפערים, זה בוודאי פריסת תשתיות של תחבורה מהירה לפריפריה. אנחנו נחדש את זה במלוא העוצמה כחלק מאותה תנופה כלכלית שנחדש. הדבר השלישי זה החינוך. נעצור את הדהירה הזאת של הפקרת ערכים, וכמובן נביא רפורמה אמיתית בחינוך, שתצעיד את ילדי ישראל להישגים שהם היו מוכרים בהם ושהציבור מייחל להחזרתם. אני חושב, גברתי, שהדברים הללו שרוב הציבור מייחל להם עומדים לעמוד לפני בחירה בזמן הקרוב. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת מרגי. בנימין נתניהו (הליכוד): אני חושב שהממשלה הזאת איבדה את דרכה ועומדת לסיים את דרכה, ואני מקווה ומאמין שהציבור - בחודשים הקרובים תינתן לו הבחירה, ואני משוכנע שהוא ידע לבחור נכון. תודה רבה לך. היו"ר דליה איציק: תודה, אדוני. אני מצטרפת לקריאתך בעניין ז'בוטינסקי. אומר לי יושב-ראש ועדת החינוך שזה לא נכון. יש לי הרגשה שהכנסת מאוחדת כולה – ימין ושמאל – בעניין זה. הוא מנהיג חשוב מאין כמוהו, מן המשפיעים ביותר, ואני מאוד מקווה ששרת החינוך תמצא את הדרך להבהיר שזה לא נכון. לא נכון שהכנסת תתערב בתוכניות לימודים, אבל זה לא קשור לתוכנית הלימודים; זה שכתוב היסטוריה. תודה, אדוני. האם חבר הכנסת החדש נמצא כאן? נסים זאב (ש"ס): - - - היו"ר דליה איציק: כן, זה שכתוב היסטוריה. מה, אני מפתיעה אותך, חבר הכנסת נסים זאב? נסים זאב (ש"ס): ודאי שלא, אף פעם. היו"ר דליה איציק: איפה חבר הכנסת החדש, מי קורא לו? אנחנו רוצים להשביע אותו עוד מעט. בבקשה, אדוני סגן השרה. סגן שרת החוץ מגלי והבה: גברתי היושבת-ראש, ראש האופוזיציה, חברי חברי הכנסת, למדתי מהבן שלי בכיתה ח' את המושג זיכרון של שנייה, זיכרון של דג, ואדוני יושב-ראש האופוזיציה חושב שהזיכרון של העם הזה הוא אולי זיכרון של כמה שניות, ולא שנייה. רן כהן (מרצ): של כמה דגים. סגן שרת החוץ מגלי והבה: של כמה דגים, אני מקבל את התיקון. אני שומע - - - חיים אורון (מרצ): עם הדגים הבעיה היא בעיקר של המים - המים עכורים. סגן שרת החוץ מגלי והבה: בסדר, הרי אחר כך כל אחד יפרש לעצמו את החשיבות של הדברים. כשאנחנו מדברים על כך ששוחררו מאות אסירים פלסטינים – שוחררו 200 אסירים פלסטינים, מתוכם שניים עם דם על הידיים. האנשים האלה היו בכלא כבר - - גדעון סער (הליכוד): הרבה יותר משניים. סגן שרת החוץ מגלי והבה: - - 30 שנה. הם קיבלו את העונש שלהם, היו בכלא, ואלה אנשים שכבר יוצאים אולי לחפש דרך אחרת, כי את העונש - - - בנימין נתניהו (הליכוד): תמורת מה? סגן שרת החוץ מגלי והבה: תיכף נגיע לתמורות. אני ישבתי אז כעוזר קטן כזה, בסמכות קטנה, מולך, כשהיית ראש הממשלה. היה שם אריק שרון והיה איציק מרדכי. גדעון סער (הליכוד): אז לפחות היית צנוע. סגן שרת החוץ מגלי והבה: מה הייתי? גדעון סער (הליכוד): אז לפחות היית צנוע. סגן שרת החוץ מגלי והבה: אני ממשיך להיות צנוע, ולפחות בדבר אחד, בכל הבית הזה - - - גדעון סער (הליכוד): לא ראינו את זה בתחילת הדברים שלך. סגן שרת החוץ מגלי והבה: - - - כל אלה שיושבים פה יודעים כמה אני צנוע - להבדיל ביני לבינך. אני לא שואף להיות ראש ממשלה, גדעון סער. רן כהן (מרצ): גדעון, לא כדאי לדבר על צניעות - - - סגן שרת החוץ מגלי והבה: חברים, אני רוצה להגיד: היו שחרורים כשחטפו לנו חיילים. היו שחרורים. אתם זוכרים את עסקת ג'יבריל – 1,400 אסירים שוחררו אז, בזמנו של המנוח ראש הממשלה רבין. אחר כך היה טננבאום, אתם זוכרים גם את זה. חיים אורון (מרצ): מי היה ראש ממשלה אז? סגן שרת החוץ מגלי והבה: אריאל שרון. חיים אורון (מרצ): מי היה שר האוצר? סגן שרת החוץ מגלי והבה: בנימין נתניהו. חיים אורון (מרצ): מה הוא הצביע? סגן שרת החוץ מגלי והבה: בעד השחרור. תודה על הבחינות, אבל אני רואה שאני עובר את הבחינות אצלך, ידידי אורון. חיים אורון (מרצ): עומדים פה על הדוכן - - - כלכלה - - - סגן שרת החוץ מגלי והבה: תיכף, תיכף נדבר על הכלכלה, תיכף. תיכף נדבר על הכלכלה. דוד רותם (ישראל ביתנו): אולי אדוני סגן השר - - - לימור לבנת (הליכוד): - - - סגן שרת החוץ מגלי והבה: חברים, אנחנו היום - - - דוד רותם (ישראל ביתנו): אדוני סגן השרה, אולי כדאי לדבר - - - היו"ר דליה איציק: סליחה. ראובן ריבלין (הליכוד): אם חיים אורון היה ראש ממשלה, היו מחזירים את ירושלים תמורת השבויים האלה. סגן שרת החוץ מגלי והבה: אני לא בטוח כל כך. ראובן ריבלין (הליכוד): אם חיים אורון היה ראש ממשלה, היו מחזירים את תל-אביב ויפו. סגן שרת החוץ מגלי והבה: אני שמח שהערתי את חברי באופוזיציה. חיים אורון (מרצ): - - - לימור לבנת (הליכוד): - - - ראובן ריבלין (הליכוד): - - - היו"ר דליה איציק: בבקשה, נא לתת לסגן השר להמשיך, לא להפריע. סגן שרת החוץ מגלי והבה: מה שאני רוצה להגיד, חברים, שהורגלנו, לצערי הרב, לכך שארגוני הטרור האכזריים ביותר שחוטפים לנו חיילים – יש להם דרישות לשחרר מחבלים. בדרך כלל, כל ממשלות ישראל משתדלות שלא להיגרר ולא להחזיר להם תמורת אותן חטיפות. אנחנו מנהלים משא-ומתן עם הרשות הפלסטינית פרק זמן ארוך, ויש - - - יובל שטייניץ (הליכוד): למה? שרון לא ניהל משא-ומתן. היו"ר דליה איציק: לא, לא, אתה עכשיו לא מפריע. סגן שרת החוץ מגלי והבה: תסלח לי, יובל שטייניץ - - - גם לא רוצה שננהל משא-ומתן עם אף אחד. היו"ר דליה איציק: אדוני סגן השרה, סליחה. חבר הכנסת מגלי והבה, אתה רוצה לענות על שאלות – זה בסדר גמור, אבל אם הם מפריעים, אז זה התפקיד שלי. אני - אין לי בעיה שתענה. סגן שרת החוץ מגלי והבה: ברשותך, גברתי. היו"ר דליה איציק: אין לי בעיה עם זה, רק תגיד לי. דווקא זה מעניין. סגן שרת החוץ מגלי והבה: אני רוצה להתייחס לגופו של עניין. אנחנו מנהלים משא-ומתן עם הרשות הפלסטינית, ואנחנו ראינו דרך אגב את שינוי הקונספציה אצל אבו מאזן וברשות הפלסטינית – להגיע להסדר שלום עם ישראל רק דרך משא-ומתן, ואת זה הם עושים. כל ההתחייבויות שלקחו על עצמם – אני מדבר על ראש ממשלת פלסטין, פיאד, וגם אבו מאזן וכל החבורה שלו, ואני לא רוצה להרחיב – בכל מה שהם עושים ומתחייבים - - - גדעון סער (הליכוד): אמרת פלסטין. זה הרשות הפלסטינית. סגן שרת החוץ מגלי והבה: הרשות הפלסטינית. אנחנו מאמינים שיבוא יום ויהיה שלום בינינו לבין הפלסטינים. גדעון סער (הליכוד): בעזרת השם. סגן שרת החוץ מגלי והבה: בעזרת השם, ודאי. יש כאלה שלא רוצים, אז שימשיכו - - - יובל שטייניץ (הליכוד): הם הפסיקו את ההסתה? הם התחייבו להפסיק את ההסתה במערכת החינוך? האם סגן השר אומר שברשות הפלסטינית אין הסתה יותר במערכת החינוך? האם הם מילאו את ההתחייבויות להפסיק את ההסתה? סגן שרת החוץ מגלי והבה: תשמע, אני רואה את ההשלכות, אני גם ראיתי – אותה ממשלה ואותם שרים ואותו ראש ממשלה, כשהיה צריך לנהל משא-ומתן על שחרור אנשים, הוא נענה. אנחנו כרגע לא בקטע הזה; אנחנו שחררנו 200 אסירים. דרך אגב, יש לנו קרוב ל-11,000 אסירים פלסטינים, בתי-הכלא שלנו מלאים. אנחנו כרגע מדברים על הרצון לחזק את הכוחות הפרגמטיים, ואנחנו מנהלים אתם משא-ומתן. הם מראים לנו כיוונים אחרים והם רוצים להגיע אתנו לשלום. ואם שחררנו 200 אסירים - זה ודאי וודאי עדיף על שחרור תמורת חטיפת חיילים. לא ניתן את הפרס הזה לכל מי שינסה לחטוף חיילים או לחטוף אזרחי ישראל. מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): אדוני, אני יכול לשאול שאלה? סגן שרת החוץ מגלי והבה: הממשלה הזאת תעשה הכול כדי שלא יהיו חטיפות, וגם בטיפול במשא-ומתן אנחנו מקווים שהחייל שליט יחזור מהר הביתה. גם שם נצטרך לשלם, אבל אנחנו לא רוצים לחזור על מקרים כאלה שיחטפו חיילים ונלמד אותם את הדרך הזאת – שאתם יכולים לחטוף ולקבל אסירים. אנחנו מחזקים כאן את הפרגמטים, ואנחנו לא מסתירים את זה. מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): אדוני סגן השרה, האם בתמורה לשחרור - - - יובל שטייניץ (הליכוד): האם בתמורה לשחרור הם התחייבו להפסיק את ההסתה במערכת החינוך? מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): כבוד היושבת-ראש, אני מבקש לשאול שאלה. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת שטייניץ, שמענו. הוא לא רוצה לענות לך. סגן שרת החוץ מגלי והבה: אני לא יכול לדבר עם ארבעה אנשים ביחד. מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): אני מבקש לשאול שאלה. סגן שרת החוץ מגלי והבה: אז תן לי לסיים את התשובה. בבקשה. מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): אני לא נגד מחוות, לא נגד המשא-ומתן, וגם לא נגד שחרור אסירים, אבל האם זה נכון שעומדים לשחרר את הרוצח של יהושע סלומה? חשוב מאוד לדעת את זה. זה רוצח בדם קר, יושב בבית-סוהר וצריך לשבת כל חייו בבית-סוהר. סגן שרת החוץ מגלי והבה: אני דיברתי על שחרור שני מחבלים עם דם על הידיים, שנשפטו אפילו לפני תהליך השלום. הם ריצו, כל אחד מהם, מעל 30 שנה, והם - - - מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): - - - סגן שרת החוץ מגלי והבה: מעל 30 שנה. ואני שוב אומר: אנחנו הלכנו לקראת אותה רשות שמנהלת אתנו משא-ומתן ורוצה להגיע אתנו להסדר במשא-ומתן. שמעתי גם את יושב-ראש האופוזיציה – ואף אחד לא לוקח לו את הזכות הזאת שהוא הוביל את הכלכלה. גם הממשלה הקודמת, גם ראש הממשלה הקודם, נתנו לו את הקרדיט, ואנחנו גיבינו את זה. הממשלה הזאת עדיין שומרת על הקו - כיצד נוכל לעמוד מול השינויים בכלכלה המתחוללים בעולם. מה שמפתיע אותי הוא, שאותו ראש אופוזיציה, שכל כך חרד לצמיחה ולכלכלה, מילא אותנו בקיץ האחרון בהצעות חוק שהוא עצמו, כשהיה שר האוצר, התנגד להן, והוא עצמו הצביע בעדן ועודד להצביע בעדן, כדי שיהיו לנו הוצאות, להגדיל את ההוצאות הציבוריות הממשלתיות, ואחר כך יבוא כראש ממשלה ויגיד – אם יהיה בכלל – שהוא רוצה להטיל גזירות כלכליות. חברים, כשמדברים על כלכלה, אז בואו ניתן קרדיט לרוני בר-און, לממשלה, שכן הצמיחה עדיין נמשכת. אנחנו רואים את המשבר הכלכלי הבין-לאומי, אבל אחוז האבטלה רק בירידה והצמיחה עדיין נשמרת בהתאם לשינויים הכלכליים הבין-לאומיים. לעובדות האלה, אדוני ראש האופוזיציה, אי-אפשר להתכחש. אני רוצה להזכיר לך שאנחנו כבר שנתיים וחצי בשלטון, והכלכלה מוכיחה שאנחנו בדרך הנכונה. זה מה שאנחנו עושים. בהצעות החוק הפופוליסטיות שעולות למשק ואנחנו יודעים שלא יבואו לידי מימוש - אותו ראש אופוזיציה, שחרד מצונאמי וחרד לכלכלה, הצביע בעדן. אני מסתכל על רובי ריבלין, לשעבר יושב-ראש הכנסת - - נסים זאב (ש"ס): מה עם כל אותם אנשים - - - שאין להם מה לאכול - - - סגן שרת החוץ מגלי והבה: - - ואני מצדיע לו. אני רואה את האחריות הלאומית שלו כשהוא יושב בוועדת הכספים ומגן על כך שלא יהיו חוקים פופוליסטיים שיעלו למשק, אבל יושב-ראש האופוזיציה עושה את ההיפך. חברים, לציבור יש זיכרון, ויש זיכרון טוב. נסים זאב (ש"ס): - - - סגן שרת החוץ מגלי והבה: כן, הרב נסים - - - היו"ר דליה איציק: לא, אתה מסיים, אדוני. זו לא שעת שאלות, אני מצטערת. נסים זאב (ש"ס): - - - היו"ר דליה איציק: לא, סליחה, תמתין. סגן שרת החוץ מגלי והבה: אני רוצה לומר לכם חברי - ואני שמח לראות את ספסלי האופוזיציה ואת יושב-ראש האופוזיציה - שיגיד לנו את האמת, איפה קבור הכלב. הוא חושב שאם הוא יבוא ויציג לנו את התורה על רגל אחת, נרוץ לקלפיות ונצביע בעדו. אז אדוני יושב-ראש האופוזיציה, העם בישראל רואה, שומע, זוכר. אני מבטיח לך שהוא רוצה את הממשלה הזאת בראשות קדימה. תודה רבה, גברתי. היו"ר דליה איציק: תודה, אדוני. חבר הכנסת נסים זאב, רצית לשאול. נסים זאב (ש"ס): רציתי לדעת מה עם בת-עין. יש שם יהודים עצורים כבר שנים ואין להם דם על הידיים. מה עם מחווה כלפי אותם אנשים? - - - רן כהן (מרצ): האם השחרור שלהם יעזור לאבו מאזן - - - סגן שרת החוץ מגלי והבה: איפה היהודים האלה עצורים? לא שמעתי. נסים זאב (ש"ס): יש עצורים מחבורת בת-עין. הם כבר שנים במעצר, בבתי-סוהר. אין להם דם על הידיים, הם לא הואשמו במשהו - - - רן כהן (מרצ): אדוני סגן השר - - - היו"ר דליה איציק: התשובה במועד אחר. תודה, אדוני. סגן שרת החוץ מגלי והבה: אני רוצה שכל ישראלי באשר הוא ישוחרר ויגיע הביתה. זה מה שנעשה וכך יהיה. תודה. היו"ר דליה איציק: תודה. מה אתה מציע, אדוני סגן השר? מליאה? ועדה? סגן שרת החוץ מגלי והבה: מה שהם רוצים. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת סער, מה שאתה רוצה. סגן שרת החוץ מגלי והבה: ועדה, מליאה, מה שאתה רוצה. אני מסכים לוועדה. גדעון סער (הליכוד): ביקשתי הצעה אחרת. היו"ר דליה איציק: אתה כל כך רוצה לנצל את הזכות הטכנית שלך? בבקשה, אדוני. גדעון סער (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, אחרי דברי סגן שרת החוץ, אני חושב שהתחדד הצורך לומר לאזרחי ישראל את מי מתכוונים לשחרר חינם אולמרט, לבני וברק. אז כך: אותו רוצח של יהושע סלומה, שהזכרת אותו, סגן שר החוץ, רצח בכלא אסיר נוסף שהוא חשד בו בשיתוף פעולה עם ישראל, כך שאתה חייב להיות מודע לעובדה שאתם משחררים רוצח סדרתי. היו"ר דליה איציק: סליחה, אדוני, זה לא נאומים. גדעון סער (הליכוד): זה נוהל מקובל בהצעה אחרת. היו"ר דליה איציק: אני יודעת, אבל הצעה אחרת זה לא נאומים. תעשה את זה קצר. גדעון סער (הליכוד): אני אעשה את זה במסגרת הדקה כמקובל. דבר נוסף - 63 מהמחבלים שמשוחררים התחילו לרצות את עונשם רק בשנה שעברה. חלק ניכר מהם לא ריצו אפילו חצי מתקופת המאסר, למרות הקריטריון שקובע שאי-אפשר לשחרר לפני שני-שלישים. נקודה אחרונה, גברתי היושבת-ראש, רוב המחבלים שמשוחררים הורשעו בעבירות שהעונש עליהן מגיע ל-20 שנות מאסר - עבירות כמו ניסיון לרצח, הנחת מטעני חבלה, ריגול חמור וכו'. אלה הגורמים הפרגמטיים שממשלת ישראל מחזקת. היו"ר דליה איציק: תודה, אדוני. אם כך, בעצם יש הצעה אחת - להעביר לוועדה. חברי חברי הכנסת, בואו נעשה הצבעה. מי שנגד – בעד להסיר. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 24 נגד – 4 נמנעים - אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ובכן, ארבעה נגד, 24 בעד. ההצעה עברה. אני קובעת בזאת שההצעה בנושא שחרור מחבלים ורוצחים נכללה בסדר-היום והועברה לוועדת החוץ והביטחון. אנחנו נעבור להצעה השנייה - קיצוצים בתקציב. חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת ריבלין, בוודאי תרצה לשמוע את הצהרת האמונים של חבר הכנסת החדש. נא לשבת.