קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום העלאת תעריפי התחבורה הציבורית היו"ר יצחק זיו: הנושא הבא הוא הצעה לסדר-היום מס' 5926, של חבר הכנסת אורי מקלב: העלאת תעריפי התחבורה הציבורית. אורי מקלב (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני לא הייתי חבר בבית הזה בזמן המאבק ביוזמה להעלות את מחירי הלחם, אבל כאזרח מן השורה התרשמתי – התרשמתי מאוד – מהמאבק, מהדאגה, מהאכפתיות, מהרצינות של נציגי הציבור, של שרים בממשלה, של חברי כנסת, נגד העלאת מחירי הלחם; מאבק תקשורתי, הפגנות. הפגיעה לא היתה ברוב רובה של האוכלוסייה במדינה. היא היתה בציבור מסוים, והיתה בו פגיעה קשה כתוצאה מייקור הלחם, כי הלחם היה הבסיס המרכזי של המחיה שלו. ברוך השם שאין משפחות רבות כאלה, מספיק מה שיש. החלטת הממשלה והאוצר להעלות בינואר 2009 את תעריף התחבורה הציבורית ב-12%, מעבר להעלאה שכבר היתה השנה, מעל 4% - על אף הירידה במחירי הדלק, היא פגיעה קשה, גדולה וחדה באוכלוסייה; ולא רק באוכלוסייה החלשה - גם באוכלוסייה גדולה שרוצה ומתאמצת לכלכל את מחייתה בצורה מכובדת ולא להזדקק לאחרים. היא חוסכת ומנהלת את משק-הבית שלה בחסכנות וביעילות כדי שתוכל לחיות עם ההכנסה שלה. אוכלוסייה הרבה יותר גדולה - גם היא תיפגע, ותיפגע מאוד, מהייקור הדרסטי של הנסיעות בתחבורה הציבורית. לחלק גדול מהאוכלוסייה התחבורה הציבורית היא מרכיב מרכזי בהוצאה של משק-הבית. לאחר המזון, סעיף התחבורה יכול להיות הסעיף המרכזי והשני בהוצאה של המשפחות האלה; יש משפחות שאצלן זה לאחר החינוך: המזון, החינוך, ואחר כך התחבורה הציבורית, אבל אין ספק שההוצאה היא הוצאה גדולה ומרכיב גדול. יחסית למשפחות שצורכות לחם – שתי כיכרות ביום למשפחה של שש נפשות – ההוצאה לתחבורה ציבורית היא הרבה יותר גדולה. היו"ר יצחק זיו: נא לסיים. אורי מקלב (יהדות התורה): אני אשתדל לקצר יותר. אני רוצה עוד להגיד שמשפחות רבות, משפחות מכובדות – ואני מכיר את זה מקרוב – מתביישות בתופעה הזאת, ומי שמכיר את זה מקרוב, הילד בא לאבא שלו ואומר: אבא, אני צריך כרטיסייה; והאבא צריך להוציא קרוב ל-60 שקלים כדי לתת לו כרטיסייה. לא עוברים כמה ימים ויש בקשה שנייה – ואתה רואה איך קשה לאבא – בשלושה-ארבעה ימים נגמרת הכרטיסייה בלי שהוא עשה דברים גדולים. הוא רק נסע לבית-ספר – או שלא נסע לבית-ספר, הלך לחבר לעשות שיעורים, ואחרי זה לקניות או לצרכים אחרים. ויש ילד אחד, לפעמים יש כמה ילדים. נפגשתי עם פקיד – לא פקיד בכיר אבל פקיד מכובד במשרד ממשלתי שנמצא פה לידנו בכנסת. נתגלגלה שיחה והוא סיפר לי – והוא מרוויח – כמה קשה לו ההוצאה וכמה ההוצאה היא רבה על ההסעות לילדים לצורך החינוך לבד, כשהם נאלצים לנסוע. רוב רובם של הנוסעים בתחבורה הציבורית הם קשישים, עולים, נוער; משפחות רבות בישראל נאלצות לנסוע בתחבורה הציבורית. כולנו יודעים על הקושי שקיים - אני לא רוצה עכשיו להרחיב, אין זמן להרחיב – על השירות המוגבל שמקבלים עבור העלייה הזאת, שרחוק מלהיות משביע רצון. מעבר לכל ההוצאות שהיום מוטלות על המשפחות האלה – על מזון, על ייקור מוצרי המזון, ארנונה, העלייה במחירי המים – עכשיו זה בתחבורה הציבורית. אבל האבסורד והתמיהה היותר גדולה היא על הממשלה; ממשלה שקבעה והשקיעה כסף רב בהעדפה לאומית לתחבורה הציבורית, בעידוד השימוש בתחבורה הציבורית – זה מה שמעודד תחבורה ציבורית? צמצום תאונות הדרכים, הגברת הביטחון בכבישים. רק היום יש שתי הצעות לסדר-היום שנוגעות לנושאים של תחבורה ציבורית ותקציבי החינוך לבטיחות בדרכים. אנחנו לא מדברים על פגיעה במשק מהעומס בכבישים. הממשלה מוציאה כסף רב כדי להגביר את השימוש בתחבורה הציבורית, והגדירה את זה כמשימה. אנחנו לא מדברים על פגיעה באיכות הסביבה. היו"ר דוד רותם: נא לסיים. אורי מקלב (יהדות התורה): יד שמאל מכה את יד ימין במכה חזקה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני קודם כול רוצה להודות ליושבת-ראש הכנסת ולחברי הנשיאות, שהכירו בהצעה שלי כהצעה דחופה, אבל אנחנו גם יודעים שהכנסת היא בסוף תקופתה, ואני מבקש את עזרתכם, שלא נישאר כקול קורא במדבר; שנוכל לעשות גם משהו, שהדבר הזה של ההעלאה בתעריפי התחבורה הציבורית לא יישמע בחלל הריק. תודה רבה לכם. היו"ר דוד רותם: תודה, אדוני. שר התחבורה והבטיחות בדרכים, בבקשה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים שאול מופז: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, את מחירי התחבורה הציבורית לא קובע משרד התחבורה והבטיחות בדרכים אלא משרד האוצר, אשר מביא את העלאת המחירים לחתימה פורמלית של שני השרים. אני רוצה להסביר כי מנגנון מחירי התחבורה הציבורית בישראל הוא מנגנון אוטומטי, והוא נקבע על-פי הוראות צו פיקוח על מצרכים ושירותים. על-פי מנגנון זה יש להעלות את תעריפי הנסיעה באוטובוסים בהתאם לעלייה במדד המחירים לצרכן. בשל עליית המדד בשנת 2008, בעיקר במחירי המזון והדלק, נדרשה עלייה של כ-3% במחירי התחבורה הציבורית על-פי מנגנון זה. התייקרות זו מתווספת להתייקרות של 9% במחירי התחבורה הציבורית, שאותה קבעה הממשלה במסגרת ההחלטות הנגזרות מהתוכנית הכלכלית לשנת 2009. סך ההעלאה המתוכנן לינואר 2009 הוא 12%. אני הבעתי את דעתי על ההעלאות הללו במסגרת הדיונים מול משרד האוצר, ואף התנגדתי להעלאה האמורה בישיבת הממשלה, אך משהתקבלה ההחלטה, משרד התחבורה מחויב להחלטות הממשלה, ואנו נדרשים על כן ליישמה. ככלל, העמדה שלי ועמדת גורמי המקצוע במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים היא שיש לעודד את השימוש בתחבורה הציבורית, הן על-ידי בניית תשתית מתקדמת, יעילה וזמינה, והן על-ידי סבסוד הנסיעות לטובת האזרחים ועידוד המעבר מרכב פרטי לתחבורה ציבורית. לצערי הרב, אינני יכול לומר כי העלאת תעריפי הנסיעה שיזם משרד האוצר עולה בקנה אחד עם עמדתי זו. יש לציין כי לייקור בפועל נדרש אישור משותף של שר האוצר ושל שר התחבורה והבטיחות בדרכים. על כן, כשתוגש אלי בקשה זו, אשקול אותה על-פי העמדה שהצגתי. היו"ר דוד רותם: מה אדוני מציע? שר התחבורה והבטיחות בדרכים שאול מופז: אני מציע להמתין עד אשר תוגש ההצעה הזאת. כרגע אני לא רואה צעד נוסף שאפשר לעשות. היו"ר דוד רותם: אדוני מציע להסתפק בתשובתו. שר התחבורה והבטיחות בדרכים שאול מופז: לעת הזאת, כן. היו"ר דוד רותם: חבר הכנסת מקלב, השר מציע להסתפק בתשובה. אדוני מסכים? אורי מקלב (יהדות התורה): מחוסר ברירה. היו"ר דוד רותם: אם כן, אנחנו נרשום לפנינו שהמציע מסכים להסתפק בדברי השר. תודה רבה.