קטע מדברי הכנסת

חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעה השנייה. הממשלה ביקשה, לעומת ההצעה שהציג חבר הכנסת ליברמן, להסיר את הנושא מסדר-היום, ויש שתי הצעות נוספות. חבר הכנסת חרמש, לרשותך דקה. בבקשה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): יש לי שתי הצעות. שי חרמש (קדימה): מכובדי חברי הכנסת, הרשו לי להביע – להיות פה לפה למי שנמצא בזירה. אני, קודם כול, רוצה לכבד בברכה את דוד בוסקילה, ראש עיריית שדרות, שטרח להגיע הנה ויושב ביציע, וראוי הדבר לתשומת לב. רבותי, בואו נזכיר רק דברים קצרים: מאפריל 2001 נחתו אלפי "קסאמים" ומרגמות על אזור עוטף-עזה. אין ממשלה אחת שיש לה בעלות על העניין. בואו לפחות את זה נאמר בגלוי. התחלפו ראשי ממשלה, שרי ביטחון – ההצלחה הקולוסאלית הזאת היא נחלת רבים פה בבניין. אני אומר: רבותי, היזהרו בצניעותכם גם בדברים האלה. אני רוצה לומר דבר פשוט: תושבים נטשו, ומרגמות נופלות בלא הרף. לדאבוני הרב, הרגיעה לא נוצלה. כאן אני אומר לך, שר הביטחון: הרגיעה לא נוצלה להכנה משמעותית של האוכלוסייה לקראת העימות שאתה וכולנו יודעים שהוא נמצא לפתחנו. 3,300 חדרי ביטחון תוקצבו. למיטב ידיעתי, בשדרות לא נבנה אפילו חדר ביטחון אחד, בקיבוצים נבנו אולי עשרות בודדות. הכשל הוא כשל ביורוקרטי. היו"ר עתניאל שנלר: והצעתך? שי חרמש (קדימה): אני כבר מביא את ההצעה. תן לי עוד דקה בזכות הנסיעה שעשיתי. היו"ר עתניאל שנלר: לא, דקה יש לך על הכול. שי חרמש (קדימה): אומר דבר אחד: אין שידור של דחיפות; אין שידור של חירום. אנחנו גוררים רגליים בבניין החד"מים - חדרי המיגון. אנחנו מעכבים במינהל תיקים שמתיישנים. לא פתחנו מסלול ירוק להשקעות. משרד האוצר לא מאריך כרגע את תוקפן של תקנות ההטבות במס. אני רוצה להציע הצעה לסדר. ממשלת ישראל בעבר - - - איתן כבל (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, זה נאום. שי חרמש (קדימה): איתן כבל, אתה גורם נזק לבוחריך באזור. תשתוק. היו"ר עתניאל שנלר: מה הצעתך? שי חרמש (קדימה): הצעתי אחת ויחידה – לקרוא לממשלה להקים - - - היו"ר עתניאל שנלר: אתה לא הבנת את השאלה שלי. האם להסיר את הנושא מסדר-היום? ועדה? מליאה? שי חרמש (קדימה): סליחה, יש לי הצעה. אני מבקש להציע שכנסת ישראל תקרא לממשלה להקים רשות חירום אזרחית לאזור שדרות ועוטף-עזה, שתקבל סמכויות מוחלטות, מעל מינהל, מעל ועדות, מעל תקציבים. דברים עומדים בצנרת ושום דבר לא זז. גורם אחד. חלון אחד. זאת ההצעה. היו"ר עתניאל שנלר: תודה. אתה יודע שדווקא משום שזאת ישיבה מיוחדת אני לא ממש מקפיד, אבל זאת היתה דקה ארוכה מאוד מאוד. חבר הכנסת אופיר פינס - בבקשה, אדוני. שי חרמש (קדימה): סליחה, זאת הצעתי. אתה רוצה להוריד אותה? אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): אני מבקש את אותה דקה - כמו של שי חרמש. זה אפשרי? אדוני היושב-ראש, אני רוצה לפנות אל חברי בליכוד. חברים, הדרך שלכם הרי תוביל את מדינת ישראל לאסון. אתם יודעים את זה ואנחנו יודעים את זה. אני לא יודע מתי הפריימריס שלכם בליכוד, אבל אני מבין שעד אז אנחנו נהיה עדים לאין-סוף צרחות, צעקות והתלהמויות, כי זה כנראה עושה קולות בפריימריס, ואולי גם בבחירות. אבל את האמת אתם יודעים כמו שאנחנו יודעים: את הסכסוך הזה צריך לנהל בנחישות, באיפוק, עם הרבה שכל ובלי התלהמות. שמעתי אתמול את בוגי יעלון שכבר רוצה לחסל את אחמדינג'אד. זה יפה מאוד. אתם יודעים טוב טוב לאן כל ההצהרות האלה יובילו את מדינת ישראל. אולי הוא ייבחר ראשון בפריימריס של הליכוד, אבל הוא יסבך את מדינת ישראל ויגרום לה נזקים כבדים. לכן, פחות התלהמות, יותר רצינות, יותר אחריות. אני חושב שאתם צריכים לברך על הרגיעה. הרגיעה הוכיחה את עצמה, עם כל הבעייתיות שלה, עם כל הקשיים שלה. עדיין היא עדיפה על כניסה לעזה וניסיון לכבוש אותה. אתם יודעים שאתם יכולים לדבר על זה, אבל אתם לא באמת יכולים לעשות את זה. לכן אני מציע: יש ויכוח פוליטי, הוא לגיטימי, אבל בוויכוח הפוליטי צריך גם להיות ענייניים. גדעון סער (הליכוד): יש לכם ויכוח עם עמי אילון, תדבר עם עמי אילון. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה לחבר הכנסת אופיר פינס-פז. אנחנו עוברים להצבעה. יובל שטייניץ (הליכוד): אדוני היושב-ראש, אני ביקשתי. היו"ר עתניאל שנלר: לא, על-פי התקנון יש שתי הצעות נוספות. האם חבר הכנסת ליברמן – מה אתה מבקש? אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): אני מבקש ועדה. היו"ר עתניאל שנלר: נחזור על אותה הצבעה כמו קודם, כי הממשלה ביקשה להסיר והמציע ביקש להעביר לוועדה. ובכן, נצביע. מי שבעד – הוא בעד הסרת הנושא מסדר-היום. מי שנגד – תומך בהעברת הנושא לוועדת החוץ והביטחון. אנחנו הולכים להצביע על הצעת ישראל ביתנו. מי שבעד – מוריד את הנושא. מי שנגד – מעביר לוועדת החוץ והביטחון. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 16 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 13 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.