חומר רקע
עמד ה משלימה של "יד לאישה" בעניין הצעת חוק בתי דין רבניים (בוררות ,)התש
פ"ג–
23
20
לקראת דיון בוועדת חוקה, חוק ומשפט–
05/03/2025
בהמשך לעמדתנו שהוגשה לקראת הדיון שהתקיים ביום11/12/2024
, אשר במסגרתה הובעה
הסתייגות מקידום הצעת החוק (מצ"ב כנספח1
), מובאת בזאת עמדה משלימה, המוסיפה היבטים
נוספים שלא נדונו בדיון הקודם ואשר ראוי כי יילקחו בחשבון במסגרת
שיקולי הועדה.
1.
השלכות מחקריות על פסיקת בתי הדין הרבניים בבוררויות
,"נבקש להפנות את תשומת לב חברי הוועדה למחקרו של פרופ' רון קליינמן, "הכל כמנהג המדינה
.אשר עוסק בפסקי דין שנפסקו בסכסוכי עבודה שנידונו במסגרת בוררות בבתי הדין הרבניים
( ממצאי המחקר מצביעים על כך כי רוב מוחלט של הדיינים החרדים20
מתוך24
) פסקו בניגוד
לחוקי המ גן הקוגנטיים של דיני העבודה, תוך העדפת האינטרסים של מוסדות חינוך חרדיים על פני
( טובת העובד או העובדת. לעומתם, כלל הדיינים מהציונות הדתית4
מתוך4
) פסקו בהתאם לחוקי
המדינה ולזכויות המגן של העובדים.
מסקנתו המרכזית של המחקר היא כי: "
פסיקתם של חלק מהדיינים החרדים לטובת מוסדות
חרדיים נגזרה גם מהשקפתם החרדית ולא רק מן הכללים ההלכתיים. יש מן החידוש בטענה
שלהשקפתו של דיין עשויה להיות השפעה על פסיקתו גם בעניינים ממוניים אזרחיים, שאינם
קשורים לדיני משפחה..."
אין להתעלם ממסקנות אלו, המעידות על כך כי השקפת עולמו של הדיין עלולה להוביל להעדפת
אינטרסים מגזריים על פני שמירה על זכויות הפרט. המחוקק נדרש לשקול בכובד ראש האם ראוי
להרחיב את סמכויות בתי הדין הרבניים לדון בנושאים ממוניים, כאשר קיים חשש לפגיעה בזכויות
המתדי
ינים בשם אינטרסים מגזריים.
2.
מינוי נשים כבוררות–
היתכנות הלכתית ומשפטית
כ כל שיוחלט לקדם את הצעת החוק יש לאפשר מינוי נשים כבוררות שכן ,בהתאם להצעת החוק
הסמכת בית הדין הרבני לשמש כבורר מבוססת על הסכמת הצדדים, בהתאם לעקרון ההלכתי של
"קיבלוהו עלייהו". עקרון זה קובע כי כאשר צדדים מסכימים למינויו של בורר מסוים, סמכותו
נגזרת מהסכמתם ולא מדיני הדיינות החלים
ב בית הדין. לפיכך, אין כל מניעה הלכתית למינוי אישה
כבוררת, שכן היא פועלת מכוח הסכמה חוזית ולא מתוקף מעמדה כדיינת.
ניתן לראות כי גם
בהיסטוריה היהודית ישנן
דוגמאות לנשים ששימשו כפוסקות וכמנהיגות הלכתיות, דוגמת דבורה
הנביאה, אשר "שפטה את ישראל" (שופטים ד', ד'), וברוריה, שנודעה בלמדנותה ואף השתתפה
.בדיונים תלמודיים
במציאות המשפטית של ימינו, בה נשים מ
כ
הנו ת כשופטות, בוררות ויועצות משפטיות, אין כל
הצדקה למנוע מנשים לכהן כבוררות בהליכי בוררות בבתי הדין הרבניים. אי -
מתן אפשרות למינוי
נשים כבוררות עלול להוות פגיעה בעקרונות השוויון הקבועים בחוקי היסוד ובחוקים שונים של
;מדינת ישראל (חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ;חוק יסוד: חופש העיסוק
חוק שיווי זכויות
האישה, תשי"א–
1951
; חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-
1988
).
3.
פומביות הדיון–
עקרון יסוד בשיטת המשפט
הצעת החוק מבקשת להרחיב את סמכויות בתי הדין הרבניים לדון גם בסכסוכים אזרחיים, אשר
אינם בגדר ענייני נישואין וגירושין. ככל שיוחלט לקדם את ההצעה, יש להבטיח כי דיונים אלו
יתקיימו בדלתיים פתוחות, בהתאם לעקרון פומביות הדיון, אשר מהווה עקרון יסוד בשיטת
המשפט בישרא
ל.
סעיף68(ה) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-
1984
, קובע חריג לכלל פומביות הדיון
בענייני משפחה, אולם החרגה זו אינה חלה על סכסוכים אזרחיים וממוניים. סגירת דלתיים באופן
גורף בהליכי בוררות בפני בתי הדין הרבניים עלולה ליצור פגיעה חמורה בעקרון השקיפות ולמנוע
ב
יקורת ציבורית ומשפטית ראויה על ההליכים המתנהלים בהם.
ל
סיכום -
,לאור האמור לעיל, עמדתנו היא כי אין לקדם את הצעת החוק בעת הזו
הן מהסיבות שפורטו בניר
העמדה שהוגש לדיון
שהתקיים ב
יום
11/12/24
והן נוכח ממצאי המחקר אשר הובאו בניר עמדה
.זה
ככל שהמחוקק יבחר לקדם את ההצעה חרף הקשיים המשמעותיים שהיא מציבה, יש להבטיח את
שילובן של נשים בהליכי הבוררות ולשמר את עקרון פומביות הדיון בכל הנוגע לסכסוכים אזרחיים.
בכבוד רב,
"יד לאישה"
עמדת "יד לאישה" בעניין הצעת חוק בתי דין רבניים (בוררות ,)התש
פ"ג–
23
20
:לקראת דיון בועדת חוקה ביום11/12/24
עמותת יד לאישה הינה עמותה המייצגת נשים מסורבות גט ועגונות בהליכי גירושין קשים
המתנהלים בבתי הדין הרבניים, ופועלת זה כשלושה עשורים למיגור התופעה. העמותה מפעילה
ארבעה סניפים הפרוסים ב
רחבי
,הארץ, ומונה צוות של עורכות דין וטוענות רבניות וותיקות
המכירות את מערכת בתי הדין לעומקה. מתוך הכרות יסודית
ורבת שנים עם מערכת בתי הדין
מובאת להלן עמד ת העמותה
ביחס להצעת :החוק שבנדון (להלן)""הצעת החוק.
הצעת החוק מבקשת להרחיב את סמכויות בתי הדין
הדתיים,
ובכללם
תי ב
הדין
הרבניים,
לדון גם
,בסכסוכים אזרחיים .וזאת מכח הסכמת הצדדים להסמיך את בית הדין כבורר בעניינם בעמדתנו
להלן נתייח
ס רק לבתי הדין הר
בניים, נוכח
.העדר הכרות עם בתי הדין האחרים
אנו סבורות כי לא נכון ולא ראוי בעת הזאת לקדם את הצעת החוק . הסתייגותנו מהצעת החוק
נובעת
מש
לושה
:היבטים
1.
בהיבט
הפרקטי –
קיים
חשש
לעומס יתר
ופגיעה בציבור המתדיינים בהעדר תוספת תקציב .
2.
בהיבט הערכי –
קיים
חשש לצמצום נוסף בפלורליזם המשפטי-הלכת .י
3.
בהיבט המהותי -
ישנם פערים מהותיים בין תפיסת המשפט העברי לבין תפיסת המשפט
הישראלי באופן ש
עלול להו
ביל ל
מערכות משפט סותרות .
לו עמדה
:בהרחבה
1. חשש לעומס יתר והקרסת המערכת ללא תוספת תקציב מתאימה –
הצעת החוק בנוסחה הנוכחי
אינה כוללת סעיף תקציבי, ולמעשה מציעה להרחיב באופן משמעותי את היקף התיקים שידונו
בבתי הדין, תיקים מורכבים במהותם הדורשים זמן שיפוטי רב, וכל זאת מבלי להרחיב תקינה
של דיינים ומבנים מעבר ל תקינה הקיימת
היום. בדברי ההסבר להצעה נאמר כי: "הצעת החוק
מעגנת בחקיקה את המצב הנוהג ממילא בבתי הדין הרבניים ולפיכך לא תידרש תוספת תקציבית
לצורך יישום החוק בבתי הדין הרבניים...". זוהי אמירה.החוטאת לאמת
זהו לא המצב הנוהג
,כיום בבתי הדין. מאז פסיקת בג"צ בענין סימה אמיר1
בתי הדין הרבניים אינם דנים בנושאים
אזרחיים ואף לא קיימת אפשרות טכנית לפתיחת תיק במזכירות בית הדין בין מתדיינים שאינם
.בני זוג, או בהליכים שאינם ענייני נישואין וגירושין
חשוב לציין כי הסמכות הנתונה היום לביה"ד בענייני נישואין וגירושין הינה סמכות
יי ,חודית
ולציבור המתדיינים בנושאים אלו אין אפשרות לפנות לערכאת שיפוט אחרת. ציבור זה סובל
,כבר היום מעומס כבד ומעינוי דין וזאת עוד מבלי להרחיב את סמכויותיו של בית הדין
לנושאים
.נוספים על העומס הרב ניתן ללמוד ממכתבו של השר לשירותי דת אל היועמ"ש מיום16/5/24
,
.שנכתב במענה למכתבו של יועמ"ש בית הדין עו"ד שמעון יעקבי2
במכתבו מציין השר כי פעל
,למינוי בהול של דיינים עמיתים עקב מצוקה שעלתה מהשטח והמחסור החמור בדיינים. בהמשך
מצטט השר את מכתבו של מנהל בתי הדין הרבניים המפרט את המצוקה והצורך הדחוף במינוי
.הדיינים
גם בהתייחס לבית הדין הגדול ציין השר כי בית הדין הגדול זקוק למינויים למלוא
.התקנים ואף למעלה מכך
1
בג"צ8638/03
אמיר נ' בית הדין הגדול(, פ"ד סא1
)
259
.
2 פורסם בתקשורת :, ראו למשלhttps://www.bhol.co.il/news/1662552
נספח 1
עולה אם כן, כי כבר עתה המערכת אינה עומדת במתן השירות הנדרש במסגרת הסמכויות
.הקיימות, ובכך נגרם סבל, עינוי דין ועיגון קשה למתדיינים המוכרחים לבוא בשערי בית הדין
במצב דברים זה, לא
סביר להוסיף סמכויות ו להרחיב פעילות שאינה הכרחית למערכת עמוסה
,ממילא
מבלי להרחיב ולהוסיף תקנים נדרשים
בהתאם.
,בהינתן כי הצעת החוק מחייבת תוספת תקציב יש לומר כי אין זה ראוי בעת הזאת כאשר הציבור
,קורע תחת הנטל הכלכלי של המלחמה להו
ציא
הוצאה שאינה
הכרחית
מהקופה הציבורית
שבסופו של יום אינה משרתת אלא פלג צר של אוכלוסיה.
2. חשש לצמצום נוסף בפלורליזם שיפוטי
–
בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר כי בית המשפט
העליון הכיר בצורך של קבוצות בקרב הציבור היהודי בישראל ליישב סכסוכים בבתי דין
."הפוסקים לפי דין תורה, וכי צורך זה משתלב בעקרון "הפלורליזם המשפטי אמירה זו חזרה על
עצמה גם בניירות עמדה שונים שהוגשו לו ו.עדה
ראשית, נעיר כי לא צוין בדברים היכן הכיר בית משפט עליון בצורך זה. ככל שהכוונה לדברים
שהובאו בבג"צ סימה אמיר, הרי שיש לדייק ולומר כי בית המשפט העליון הביע עמדה הפוכה
" :מזו המקודמת בהצעת החוק, ונצטט הצורך של חוגים שונים בעולם הדתי להיזקק למערכות
חלופיות של הכרעה בסכסוכים הוא צורך מוכר וראוי. ואמנם, מוכרות מערכות שיפוט רבניות
חלופיות שאינן קשורות למערכת השיפוט הרבני הממלכתי, המכריעות במחלוקות בין בעלי דין
בקהילה. ניתן להקנות להן בהסכמת הצדדים סמכויות ל שמש בוררים. הצורך של קהילות שונות
במערכות הכרעה חלופיות בסכסוכים, המיוחדות להן, יכול לקבל מענה בפנייה למסגרות בוררות
,פנימיות
שאינן נימנות על מערכת השפיטה הממלכתית
)(ההדגשה אינה במקור,
אשר בתחומן
.ניתן לישב מחלוקות מכח הסכמת הצדדים "..
3
עולה, כי בית המשפט העליון סבר כי הצורך של קהילות שונות במערכות משפט חלופיות
אינו
אמור לקבל מענה במערכת
הממלכתית , אלא להמשיך ולהתפתח במסגרות פרטיות, וכפי שבפועל
קורה גם היום
. מכאן ש הצעת החוק אינ
ה יכול ה
.להישען על דברים אלו של בית המשפט העליון
,זאת ועוד ,לגישתנו דווקא המסגרת הממלכתית תצמצם את הפלורליזם ההלכתי המתקיים
,היום במערכת בתי הדין הפרטית אשר מאפשרת גישות הלכתיות שונות בהתאם לקהילה אליה
,משתייך בית הדין. לעומת זאת המצב הקיים כיום
ב
מסגרת הממלכתית מש
קף
גישה הלכתית
שמרנית, ולא מאפשר התפתחות וגיוון של גישות הלכתיות נוספות. מגמה זו לצערנו קיימת באופן
מובהק גם
בתחום העגינות .
דיינים שביקשו לפסוק פסיקות אמיצות ולהתיר עגונות בדרך
הלכתית פחות מוכרת, נבלמו על ידי המערכת ו
פסיקתם הפכה ללא לגיטימית .
4
,ככל שהרצון להגביר את הפלורליזם המשפטי הינו כנה ואין כוונת מנסחי הצעת החוק לשרת רק
,פלג צר של האוכלוסיה הרי שהדרך לעשות זאת היא באמצעות בתי דין פרטיים המאפשרים לכל
אדם לבחור לעצמו את בית הדין המשקף בצורה הטובה ביותר את השקפת עולמו הדתית
.וההלכתית
אם תאושר הצעת החוק הרי ש אנו עלולים לאבד גם את הגיוון הקיים כיום במערכת
.הפרטית
3
בג"צ8638/03
אמיר נ' בית הדין הגדול(, פ"ד סא1
)
259
,
'עמ28
-
27
.
4 ראו פרשת העגונה מצפת
)(תיק (אזורי צפת861974/2
פ '' נ' פ מיום20/05/2014
)
,
ופרשת העגונה
שהותרה וחזרה לעגינותה (תיק (אזורי תל אביב )
197584/3
'פ' נ' פ מיום01/11/2021
.)
3.
פערים מהותיים בין תפיסת המשפט העברי לבין תפיסת המשפט הישראלי –
סעיף4
להצעת
החוק קובע כי "בעניין שהובא בפני בית דין בהתאם לחוק זה רשאי בית הדין לדון ולפסוק לפי
"הדין הדתי שחל בו
, ובמשמע-
.בבתי דין רבניים הדין שיחול יהיה דין תורה
השופט מנחם אלון ז"ל
ש עסק במשך70
שנות פעילותו המשפטית והאקדמית בפיתוח המשפט
העברי והטמעתו במשפט הישראלי,
מתאר בהקדמה לספרו "המשפט העברי" את המשפט העברי
לדורותיו כמשפט חי, נוהג ושימושי, ומתוך כך-
כמשפט דינאמי ומתפתח, משפט המאזין לרחשי
התקופה ומבין לצרכי הדור. ככזה, סבור היה השופט מנחם אלון כי ניתן היה להתאים את
המשפט העברי כמעט לכל תחומי המשפט באשר הם, אך למרבה הצער הוא היה בודד במלאכתו
'ולא חברו אליו רבנים ותלמידי חכמים להוביל את הנושא. לדבריו הוחמצה השעה, וכלשונו (עמ
104
לספרו ): "אילולא ענוותנותם ויראת ה הוראה של נושאי ההלכה, היינו זוכים שהם גופם היו
פותרים עניינים אלה במשפט העברי גופו בדרכים המקובלות להמשך יצירתו ופיתוחו, כפי שנהגו
חכמי הדורות."...מאז ומתמיד עם זאת ,
:לדבריו "
הדרך הראשית להחייאת המשפט העברי
ולהחזרתו לחיי המעשה היא על ידי קליטתו המחודשת במערכת המשפטית של המדינה העברית .
רק בדרך זו יחזור המשפט העברי להתמודד עם הבעיות שהזמן גרמן, ורק מתוך התמודדות זו
תופח בו מחדש רוח רעננה ומשיבת
נפש, שיש עמה תסיסה של יצירה" .
בניגוד לגיש
ה זו של השופט מנחם אלון,
הצעת החוק מבקשת לחלק את מערכת המשפט
הישראלית לשתי מערכות נפרדות המתקיימות זו כנגד זו מבלי שיש בינ
י הן הפריה הדדית או
התאמה. בפועל, נקבל מערכת משפט אחת הכפופה לחוקי הכנסת ומחוייבת לערכים מודרניים
ולתפיסת צדק
מערבי,
ומערכת משפט שני
י ה הכפופה לדין תורה ומחוייבת לערכים דתיים
ולתפיסת צדק שונה. דבר זה יוביל לחוסר אחידות ולאובדן הקוהרנטיות הנורמטיבית במשפט
הישראלי, ומעבר לכך–
.ההחמצה שעליה דיבר השופט אלון תונצח בחקיקה
לאור כל האמור, אנו סבורות כי לא נכון ולא ראוי לקדם את הצעת החוק בנוסחה הנוכחי.
ככל
שקיימים משאבים, פיזיים ורוחניים כאחד,
מוטב להשקיע אותם
בשיפור
,המערכת הקיימת
ובהטבת
.מצבם של מי שמחוייבים כיום על פי חוק להתדיין בבית הדין הרבני
במידה והוועדה ת חליט לקדם את הצעת החוק, חרף הקשיים הרבים שהיא מעלה, נבקש להעלות
'מס
,נקודות חשובות לדיון :ולהלן בתמצית
1.
הצעת החוק נשענת .על הסכמת הצדדים לסמכות בית הדין לדון כבורר
בכדי
להבטיח שהסכמה
זו תינתן מדעת ,
5 יש ל קבוע כי
הה סכמה
תינתן לאחר שהצדדים
,קיבלו מידע רלוונטי הבינו את
משמעות הסכמתם, ואת ההשלכות של החלת
ה דין הדתי לעומת הדין האזרחי בעניינם .
2.
הצעת החוק מ
ובילה ל
כך שבתי הדין י .שמשו בעת ובעונה אחת הן כערכאת שיפוט והן כבורר
עלולות להיות לכך השלכות מרחיקות לכת במצב בו צדדים מתדיינים ב ענייני נישואין וגירושין
מכח סמכות השפיטה ש ל בית הדין, ובמקביל לכך ישנם עניינים אזרחיים בין אחד הצדדים לבני
( משפחת הצד השני נ .)ושא נפוץ ושכיח בסכסוכי גירושין במצב זה יכול צד לעשות שימוש לרעה
בהליך הגי רושין כדי להבטיח התדיינות.הנוחה לבני משפחתו
3.
ה צעת החוק אינה
מתייחסת באופן מפורש לזכות הערעור
, ויש צורך בהבהרת הנושא .
האם
קיימת זכות ערעור כפי שצוין בדברי ההסבר להצעה, או שמא אין זכות ערעור אלא בהתאם
לאמור בחוק הבוררות, וכ
משתמע מ סעיף5
.להצעת החוק
5
.וראו לענין זה מהי הסכמה מדעת בתחום הרפואי, המחייבת קבלת מידע מלא בטרם תינתן הסכמה