הצעת חוק לדיון מוקדם

מספר פנימי: 2237092 הכנסת העשרים וחמש יוזם: חבר הכנסת איתן גינזבורג ______________________________________________ פ/6377/25 הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון – שחרור על-תנאי ממאסר), התשפ"ו–2025 דברי הסבר מדינת ישראל נמצאת במשבר כליאה חמור ומתמשך, הנמשך זה שנים רבות ומחמיר עקב העומסים הגוברים במערכת הכליאה. מצוקת הצפיפות בבתי הסוהר חורגת מהיכולת להעניק תנאים מינימליים לאסירים. לנוכח המצב החריג והקיצוני, מן ההכרח לקדם במקביל למהלכי הבינוי בשירות בתי הסוהר גם חלופות אפקטיביות לכליאה אשר יביאו לריווח משמעותי של בתי הכלא ולצמצום הפגיעה בזכויות העצורים והאסירים. חשוב להדגיש כי תנאי המחיה הקשים אינם רק פוגעים אנושות בזכויות העצור והאסיר, בכבודם ובשלומם, אלא גם עלולים לפגוע בסופו של דבר גם באפשרות שלהם להשתקם ולהשתלב בחברה לאחר השחרור ממאסר – ובכך נפגע גם הציבור הרחב. למרות זאת, הנתונים מלמדים כי בשנים האחרונות דווקא חלה ירידה ניכרת בשיעור האסירים הזוכים לשחרור על-תנאי ממאסר. על רקע מצוקת הצפיפות בבתי הסוהר, גובר ומתחדד הצורך בהגברת השימוש במנגנון השחרור על-תנאי ממאסר, החל על אסירים שממילא סיימו לרצות את רוב המאסר שהוטל עליהם. בכך, יש כדי להפחית כליאה מיותרת ולתרום לאינטרס השיקום של אסירים כמו גם לאינטרס הציבורי, נוכח העובדה ששחרור על-תנאי מלווה בתוכניות פיקוח ובקרה המסייעות בהשתלבות האסיר המשוחרר בחברה ומפחיתות מעורבות בפשיעה חוזרת. לכן מוצע כי תשתנה נקודת האיזון הקיימת בימי שגרה בחוק, כך שאסיר הנושא עונש מאסר שאינו עולה על שלוש שנים, וסיים לרצות שני שלישים ממאסרו, ישוחרר על-תנאי ממאסרו, אלא אם מתקיימים טעמים מיוחדים מבוססים הנוגעים למסוכנות לציבור או להתנהגות שלילית בתקופת המאסר. -------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום כ"ה בכסלו התשפ"ו (15.12.2025) תיקון סעיף 2 1. בחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א–2001 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 2(א), ברישה, במקום הסיפה החל במילים "רשאית היחידה" יבוא "ישוחרר על-תנאי ממאסרו, אלא אם מצאה היחידה לשחרור ממאסרים קצרים כי קיימות ראיות המצביעות על מסוכנות מובהקת או על התנהגות שלילית מתמשכת בתקופת מאסרו". תיקון סעיף 3 2. בסעיף 3 לחוק העיקרי, אחרי סעיף קטן (ב) יבוא: "(ג) על אף האמור בסעיף קטן (א), אסיר כאמור באותו סעיף קטן, הנושא עונש מאסר לתקופה שאינה עולה על שלוש שנים, ישוחרר על-תנאי ממאסרו אלא אם מצאה הוועדה כי קיימות ראיות המצביעות על מסוכנות מובהקת או על התנהגות שלילית מתמשכת בתקופת מאסרו."