חומר רקע
1
בס"ד
כסלו
"תשפ
ו ,
77
למדינת ישרא
ל
נייר עמדה1 -
"הצעת חוק שיפוט בתי דין דתיים (בוררות), התשפ
ה-
0202
2 ,
,השבת סמכות ללא צורך באישור בית משפט 'הוספת סע4(3)
מבוא
נייר עמדה זה קורא להשיב לבתי הדין את סמכותם לדון כבוררים בהסכמת הצדדים בעניינים אזרחיים, ללא צורך
באישור בית משפט לשם אכיפת פסק הבוררות.
תקציר
בימים אלו נידונה בוועדת חוקה בכנסת הצעת חוק שיפוט ב)תי דין דתיים (בוררות התשפ"ה-
0202
, לקראת קריאה
.שנייה ושלישית
מטרת הצעת החוק לעגן בחקיקה את הנוהל, הש יה קיים במדינת ישראל במשך כ02
,שנה על פיו בתי
הדין הרבניים דנ
ו
בהסכמת הצדדים בעניינים אזרחיים שאינם
ענייני ה מעמד אישי. בתי הדין הרבניים עסקו מאז
.ומעולם בהסכמת הצדדים בענייני ממון, דיני עבודה ובענייני הלכה ,למרות זאת בפסק הדין בבג"צ8088328
,
3
המכונה
,בג"ץ סימה אמיר
,ביטל בג"ץ את סמכות בתי הדין לדון בעניינים אזרחיים בהסכמה ו קבע
כי עיקרון החוקיות מחייב
שסמכותו של בית הדין הרבני לדון בהסכמת בעלי דין תעוגן בחקיקה
, תוך קריאה למחוקק לעגן את סמכותם בחקיקה.
נייר עמדה זה יוצא מתוך הנחה, המעוגנת בדעתם של מלומדי משפט,
כי פסק הדין סימה
א מיר הינו'ות טע
בדבר
משנה'
. בשונה מפסק הדין, מאז ומעולם הכיר המחוקק בייחודו של בית הדין
הרבני כ
חובש 'שני כובעים'
.החוקי והדתי
הכרה זו נבעה מ
היות
בית הדין מוסד חברתי ושיפוטי
מכונן,
,בתולדות ימיו של העם היהודי מוסד שקדם לכינונה של
מדינת ישראל .
מאז כינונה של מדינת ישראל, הבאים בשערי בית הדין
צעדו
.בשני מסלולי כניסה
הדין האישי -
מכוחו
של המחוקק, ושיפוט אזרחי - מכוח
ה של הסכמת הצדדים ומכ
ו
ח הדי.ן הדתי משנכנס אדם בשערי בית הדין ,קנ נ ית
ל בית הדין הסמכות השיפוטית
לדון בענ
נו יי. תב הליכי החקיקה
של חוק שיפוט בתי המשפט וחוק יסוד השפיטה
בכנסת
ישראל , נשמרה הסמכות המאפשרת את
כניסתו של אדם לשערי בית ה
דין
.הן בציר המעמד האיש והן בציר ההסכמה
בשונה מהמשפט האזרחי, הב .וררות במשפט התורה היא חלק מהדין,בדיני ישראל
נתיבי הדיון השונים הן בציר הדין
והן בציר הפשרה ח
ים סו תחת ה סמכות
השיפוטי
ת.
הדיינים הדנים בהסכמת הצדדים כבוררים אינם מסירים מעל
ראשם את'כובע הדיין',
וממילא נשמרים
מעמד
ם ה משפטי וחזקת
ה תקינות ,שלהם. כדיינים מוכרים ע"י המחוקק
יכולת האכיפה שלהם
אינה צריכה להיות תלויה בבית המשפט.
,מעבר לכך משתוקן תיקון4
לחוק הבוררות
ב ,שנת תשע"ח
נק בע כי בית המשפט המוסמך לדון בענייני בוררות (כגון
אישור או ביטול של פסק בורר ) הוא בית המשפט שלו הייתה הסמכות העניינית לדון בסכסוך במקור, אילו היה מוגש
כהליך משפטי רגיל. התיקון השווה את הליך הבוררות ביוזמת הצדדים,
להליך בוררות שיוזם בית המשפט. כשם
ש
כאשר בית המשפט הוא שהעביר את העניין שלפניו לבוררות, אזי בית המשפט המוסמך הוא למעשה או תו בית משפט
שהעביר את התיק
, כך בבוררות יזומה ידון בית המשפט המוסמך עניינית,
ולא תהיה סמכות ייחודית לבית המשפט
המחוזי .על ע
י
קרון זה לחול גם על בתי הדין הרבניים, משנכ
נ
ס אד
ם לשעריהם מכ
ו
ח הסכמת הצדדים
,להליך בוררות
תהיה הסמכות לדון בה ולאשר אותה, לבתי הדין עצמ
ם.
1 נכתב ע"י הרב יעקב יקיר והרב יאיר קרטמן.
2
3הצעות חוק מס' פ2278302
:(מספר פנימי0297922
3) ו־פ2279302
:(מספר פנימי0290298
); הועברו לוועדה ביום א' באדר התשפ"ג(
00
בפברואר0208
(.
3
.ניתן ביום ח' בניסן התשס"ו
2
סמכות בתי הדין לדון כבוררים כחלק מסמכותם השיפוטית
בתקופת ממשלת המנדט, בשלהי שנת2907
נקבעו תקנות כנסת ישראל ושם בסעיף8
הוגדרו מועצת הרבנות הראשית
ולשכות הרבנות המקומיות כמוסדות כנסת ישראל. בסעיף0(2) נקבעה סמכותן המשפטית של לשכות הרבנות: "כל
לשכת רבנות תשמש בית דין רבני ממדרגה ראשונה באותם המקומות שייקבעו ע"י מועצת הרבנות הראשית ,ותהיה
לה אותה הסמכות המסורה לבתי הדין של כנסת ישראל בישראל עפ"י כל דבר מלך במועצתו או עפ"י כל פקודה או
עפ"י כל חוק אחר של מדינת
."ישראל
עוד נקבע בסעיף22(ד) לתקנות כי מועצת הרבנות הראשית ולשכות הרבנות
רשאיות: "ליישב עפ"י הוראות פקודת הבוררות הנוהגת מזמן לזמן ,כל סכסוכים בין יהודים מקום שנכתב שטר בוררין
על ידי שני
"הצדדים.
כלומר, ניתנה למוסדות אלה סמכות לדון כבוררים בכל ענין, כולל ענייני הממונות, כאשר הצדדים
.הסכימו לחתום על שטר בוררות, אף שמדובר במוסדות ייצוגיים של כנסת ישראל
מבחינה מציאותית, במשך עשרות שנים עד לפסק הדין בבג"ץ סימה אמיר4
שניתן בשנת0220, בתי הדין הרבניים ה יו
דנים בדיני ממונות מכוח חוק הבוררות כשהצדדים היו חותמים על שטר בוררות, ופסקי הדין היו נאכפים, לאחר
שאושרו בבית המשפט המחוזי, כמו כל פסק דין שניתן בבוררות. בתי הדין ראו את סמכותם לדון נובעת מכוח מצ
ו ות
התורה 'אשר תשים לפניהם', וראו בחוק הבוררות ובחתימה על ש .טר הבוררות, את הדרך לאכיפת פסק הדין
בג"ץ סימה אמיר
ב פסק
ן די ה דנה השופטת פרוקצ'יה
בשאלה, האם יכול בית הדין הרבני לקנות סמכות ולדון בעניין מכוח הסמכת
?הצדדים אותו כבורר על פי חוק הבוררות, אף שאין לו סמכות שיפוט רגילה בעניין מכוח חשבד"ר היא מנתחת את
היסודות לסמכות בית הדין הרבני וקובעת כי
מכיון שבית הדין הרבני הינו ערכאת שיפוט ממל כתית, אשר
הוקמה מכוח
,החשבד"ר, חל עליו עקרון החוקיות, דהיינו אין לו סמכות אלא במה שהחוק מקנה לו והחוק נתון
לפרשנות ההלכה הפסוקה .
,לדבריה
החוק קובע בסעיף9
לחשבד"ר שלבית הדין הרבני יש סמכות לדון בהסכמת
הצדדים בענייני המעמד האישי או ירושה וממילא ברור שעניינים אחרים.שאינם מופיעים בחוק אינם בסמכותו
בנוגע
למקור סמכות מתקנות כנסת ישראל קובעת השופטת כי עם קום המדינה חדלה "כנסת ישראל "כמשמעותה בעת
שלטון המנדט ,להתקיים ,ונפסקה5 כבר הלכה בבית המשפט כי לתקנות אלה שוב אין עוד
.תוקף
אחד הקשיים,
שציינה השופטת בנוהג של בתי הדין
לדון מכוח בוררות, נוגע באיזון הראוי בין הערכאות6:
יתר על כן ,המציאות בה בית המשפט המחוזי עשוי לפקח מכח חוק הבוררות על החלטות בית הדין הרבני
בתורת בורר עלולה לפגוע באיזון הראוי בין הערכאות ,ולהביא להחרפת המתח בין זרועות השיפוט האזרחיות
...לדתיות
פס"ד סימה
אמיר – טעות בדבר משנה
,פסק הדין הזה אשר חולל שינוי יסודי וגזר על בתי הדין הרבניים להפסיק את אשר נהגו מקדמת דנא לדון בענייני ממון
עורר סערה בבתי הדין. כחודש לאחר מכן הגיב בית הדין הגדול באחד מפסקיו לבג"ץ סימה אמיר7:
4
בג"ץ8088328
סימה אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים
,(פורסם בנבו0.4.0220
)
5 ע"פ
407304
יאיר נ 'מדינת ישראל ,פד"י יט(8
)
420
.
6
לעיל הערה4
בפסקה28
.לפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה
7
:'בית דין הגדול, תיק מס 2 -
04
–
2822
., פס"ד רל' במאגר המקוון
בהרכב הדיינים הרבנים :דיכובסקי, בן שמעון ,בר
.שלום
דברים מעין
אלה משמיענו השופט צ' טל שה יה בדעת מיעוט בבג"ץ8009392
כץ נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים ,
(פ"ד נ4
)
292
,
027
(
2990
" :)בתי-
3
עלינו לציין במאמר מוסגר ,ש
פסיקת בג"ץ מהוה פגיעה קשה ב"סטטוס קוו "וביחסי בתי הדין עם בתי
המשפט .בתי הדין הרבניים לא נולדו עם הקמת המדינה .בתי דין אלו קיימים מאז מעמד הר סיני... בארץ
ישראל היו בתי דין רבניים במשך אלפי שנים .בתקופת המנדט הבריטי ובתקופה העותומנית שימשו בתי הדין
הרבניים בכל הפונקציות השיפוטיות ,והיתה להם סמכות שלטונית לפסוק ולבצע .מדינת ישראל קיבלה את
בתי הדין הרבניים כיצור חי וקיים ,אלא שהעניקה להם סמכות פורמלית בקטע צר של דיני משפחה .אולם
בתי הדין המשיכו להתקיים במלוא מעמדם בכל התחומים האחרים בהסכמת הצדדים .הדרך הפורמלית
לביצוע פסק הדין נעשתה באמצעות שטר בוררות ,שמטרתו היתה לאפשר לזוכה להפעיל את פסק הדין
באמצעות ההוצאה לפועל .בג"ץ ורשויות המשפט האחרות כיבדו וביצעו את פסקי הדין הללו מאז קום
המדינה ,ללא עוררין .בכל הפעמים שהנושא עלה לדיון משפטי ,לא עורערו סמכותו ומעמדו של ביה"ד בנושאים
אלו .יש לציין שאזרחים שומרי מצוות מצווים לפי ההלכה להתדיין בבי"ד רבני ,והם עושים זאת בהסכמה של
שני הצדדים .האלטרנטיבה המוצעת להם לפנות לבתי דין פרטיים ,שהמצב בחלק גדול מהם אינו מניח את
הדעת ,פוגעת ביכולתם של שומרי מצוות לקיים את מצוות הדת כראוי.
פרופסור
שו
חטמן
על
פס"ד סימה אמיר
בכנס הדיינים-
התש"ע נמתחה ביקורת
מפי
'פרופ
אליא ב
שוחטמן על בג"ץ סימה אמיר. שוחטמן הגדיר את פסק הדין
"טעות בדבר משנה", וכך הוא סיכם את עמדתו8
:
פסק-הדין בפרשת סימה אמיר ,בו נעקרה מבתי-הדין הרבניים סמכות רבת-שנים ,המעוגנת בחוק ,לשמש
כערכאת שיפוט דתית ,בהסכמת הצדדים ,תוך התעלמות מן הגיבוי שקיבלו בתי-הדין הרבניים במרוצת
השנים מהמערכת המשפטית כולה ,ותוך מתן פירוש לסעיף
22
(ד()
4
)לחוק יסוד השפיטה ,המתעלם מן
ההיסטוריה החקיקתית של החוק ומדברי חקיקה אחרים ,המאשרים את הכרת המחוקק במעמדו הייחודי
של בית-הדין הרבני ,הרשאי לפעול בשתי הפונקציות גם יחד :גוף שיפוטי שמכוח החוק ,וערכאת שיפוט
דתית שמכוח הסכמת הצדדים ,הוא בגדר של "טעות בדבר משנה."
.. על המחוקק לומר את דברו ,ולהחזיר
לבתי-הדין הרבניים את מעמדם מימים ימימה .זהו צורך של הציבור שומר תורה ומצוות במדינה ,הנצרך –
מבחינה הלכתית – לשירותיו של בית-דין קבוע (הנבחר על-ידי המדינה ורשויותיה ,ומכוח הסכמת הציבור ,)
הדן דין תורה ,לצורך הכרעה בסכסוכים אזרחיים ועוד .זהו גם צורך של מדינת-ישראל ,כמדינה יהודית ,לדאוג
להמשך יישומו ופיתוחו של המשפט העברי על-ידי הגופים השיפוטיים הממלכתיים
.שלה
דין לפי דין תורה קיימים ועומדים בישראל מימות עולם .חכמינו מזכירים את בית-דינו של משה רבנו
...
וממנו ואילך נמשכת שלשלת הקבלה
ונמשך די תורה ,בלא הפסק ,עד ימינו אלה .
...
בית הדין הרבני שבדורנו ,גם הוא חוליה בשלשלת זו .בניגוד למה שיכול להשתמע מדברי חברי ,
השופט זמיר ,ומפי הפסיקה שהביא ,לא מדינת ישראל הקימה את בית הדין הרבני .בית הדין הרבני קדם לתקומתה של מדינת ישראל .
...
המחוקק הישראלי ,כאשר בא בשנת תשי"ג (
2928
)לקבוע תחום שיפוטם של בתי-דין רבניים ,מצא גם הוא לפניו בתי-דין קיימים ועומדים .
חוק שיפוט בתי דין רבניים אינו מקים בתי-דין רבניים .הוא אך נותן גושפנקא ממלכתית לשיפוטם של בתי-דין הקיימים זה מכבר.
...
פירוש
הדבר שהמחוקק ניצל מכשיר קיים ,בית-דין רבני ,והעניק לו שיפוט ייחודי ממלכתי בענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל ,ושיפוט
מקביל ,בהסכמת כל הצדדים ,בשאר ענייני המעמד האישי .בעניינים אלו ,ובהם בלבד ,פועל בית הדין הרבני כמוסד שלטוני וכאורגן רשמי של
המדינה .האם בכך ניטל ממנו או נגרע ממנו כוחו שהיה לו מאז ומקדם !?סבורני שאין הדבר כך".
8 א' שוחטמן
, כנס הדיינים תש"ע
,280
278
עורכים:
'א
'צ שינפלד ,ש' יעקבי
'ור רכס
)(תשע"ב . לדעתו הסיבה שעד שנת2992
לא העלתה
המערכת המשפטית ספקות בנוהג זה היא: "ההבנה ששררה אז בקרב המערכת המשפטית כולה הייתה ,שבשבתו כבורר ,אין בית-הדין ה
רבני
פועל כבית משפט של המדינה ,ועל-כן אינו מוגבל לסמכויות שהוקנו לו בחוק .לפי תפיסה זו ,בשבתו כבורר ,אין בית-הדין הרבני פוגע בעיקרון
החוקיות ,באשר במעמדו כערכאת שיפוט דתית ,אינו מחויב כלל למסגרת הסמכויות שנקבעה לו בחוק שיפוט בתי דין
."רבניים
4
בספרו'סדר הדין'
'(עמ2408
) ביאר פרופ' שוחטמן את עמדתו. לדבריו, ניתוח היסטוריית החקיקה של סעיף7(ב()
4)
לחוק בתי המשפט, ו של סעיף22
(ד()
4
)לחוק יסוד השפיטה - הקובע
ים
" :כי מוסמך בית המשפט העליון בשבתו כבית
משפט גבוה לצדק –
לתת צווים לבתי דין דתיים לדון בענין פלוני לפי סמכותם או להימנע מלדון או מלהוסיף ולדון
;בענין פלוני שלא לפי סמכותם ובלבד שלא ייזקק בית המשפט לבקשה לפי פסקה זו אם המבקש לא עורר את שאלת
הסמכות בהזדמנות הראשונה שהיתה לו ; ואם לא היתה לו הזדמנות סבירה לעורר שאלת הסמכות עד שניתנה החלטה
על ידי בית הדין הדתי, רשאי בית המשפט לבטל דיון שנתקיים או החלטה שניתנה על ידי בית הדין הדתי ללא סמכו"ת
- מלמד, כי המחוקק הכיר במעמדו הייחודי של בית-הדין הרבני ,הרשאי לפעול בשתי הפונקציות גם יחד :גוף
שיפוטי שמכוח החוק ,וערכאת שיפוט דתית שמכוח הסכמת הצדדים :
נוסח
זה של החוק, שקיבל את אישורה של הכנסת, מבחין איפוא בעליל בין בתי דין וגופים שיפוטיים ומעין
שיפוטיים אחרים שאין להם כל סמכות - גם לא בהסכמת הצדדים - לדון בעניינים שהחוק לא הסמיך אותם,
ובין בתי דין דתיים(ורבניים במשמע) הרשאים לדון אף בעניינים שהמחוקק לא הסמיכם לכך,
וזאת כאשר
ניתנה לכך הסכמת הצדדים ולו בדרך של שתיקה אילו נשאר נוסח החוק כפי שהיה בהצעת החוק,
לא היו
רשאים בתי הדין הרבניים לדון בשום עניין שהחוק לא הסמיכם, גם לא בהסכמה,
וזה הרקע לנוסח הסופי של
החוק כפי שהתקבל בכנסת.
הסיבה לכך שהמחוקק מצא לנכון להקנות לבתי הדין הרבניים מעמד מיוחד,
המאפשר להם לדון בעניינים
שבהם החוק לא הסמיך אותם - בשונה מיתר הגופים השיפוטיים במדינה - היא,
שבמדינת ישראל קיים
ציבור גדול של יהודים שומרי תורה ומצוות, שיש להם עניין לקיים התדיינויות אך ורק על פי דין תורה.
ההלכה היהודית, שציבור זה מחויב לה, אוסרת התדיינות בפני בתי משפט שאינן דנים על פי דין תורה,
כאשר קיימת אפשרות להתדיין על פי דין תורה. מתוך התחשבות בצרכיו הדתיים של ציבור זה,
העניק
המחוקק לבתי הדין מעמד שונה מיתר הגופים
השיפוטיים
במדינה,
ואיפשר להם לדון בעניינים שהחוק לא
מסר לסמכותם כשניתנת לכך הסכמת הצדדים...
חוק יסוד השפיטה, שהתקבל בכנסת בשנת תשמ"ד, לא שינה אף הוא במאומה בעניין זה,
וההוראה שהיתה
כלולה בעבר בסעיף7(ב()
4) לחוק בתי המשפט התשי"ז,
מצויה עתה בסעיף52
(ד()
4) לחוק יסוד השפיטה,
ללא כל שינוי.
מה שהיה נכון בעת שהתקבל חוק בתי,המשפט נכון איפוא גם כיום בעקבות חוק יסוד השפיטה,
לאמור:
בית הדין הרבני עשוי לקנות סמכות לדון בעניינים שהחוק לא הסמיך אותו לדון בהם כערכאת
שיפוט דתית, וזאת מכוח הסכמת הצדדים גם אם מדובר בהסכמה שבשתיקה.
ומשקנה בית הדין הרבני
סמכות כאמור, מנוע בג"ץ מלהתערב.
מצב חוקי זה אשר כדבריו הנ"ל של שר המשפטים קדם לחוק בתי המשפט הוא הבסיס לפרקטיקה הקיימת
מזה דורות לפנות לבית הדין הרבני
כבית דין דתי
באותם עניינים שבהם אין מניעה חוקית לשיפוטו של בית
הדין כערכאת שיפוט דתית.
דהיינו, המחוקק בחוק שיפוט בתי המשפט ובחוק יסוד השפיטה הכיר במעמדו הייחודי של בית-הדין הרבני ,הרשאי
לפעול בשתי הפונקציות גם יחד :גוף שיפוטי שמכוח החוק ,וערכאת שיפוט דתית שמכוח הסכמת הצדדים . פסק
ן די ה
של השופטת פרוקצ'יה מתעלם מהיסטוריית החקיקה ומלשון החוק, ואין הוא אלא'טעות בדבר משנה'.
5
ה
בוררות והשיפוט בבית הדין כ
מסלולי שפיטה
הליך הבוררות הוא חלק אינטגרלי מ
משפט ה
תורה ., הדין והפשרה כאחד מוכרים בדיני ישראל גם בהליך הבוררות
' חובש הדיין הבורר את
כובע הדיין .'הדבר
בא לידי ביטוי בדבריו של
הרב דיכובס
קי9
:
על מנת להבהיר את הדברים, יש צורך ליתן את הדעת להבחנה היסודית בין המשפט
העברי לבין המשפט
.האזרחי בנדון זה במשפט האזרחי נמצא המושג ״פשרה״ מחוץ למערכת החוקים הקונבנציונלית
. בתי
המשפט אמורים לפסוק לפי החוק בלבד. במערכת הדינים האזרחית, נעשית הפשרה ־
במידה והיא קיימת ־
.מחוץ למסגרת הרגילה, בלשכת השופט או מחוץ לכותלי בית הדין גם הבוררו ת אינה הליך שיפוטי, ופסק דינו
של הבורר טעון אישור של בית המשפט (סעיף
08
לחוק הבוררות). השופטים אינם יושבים בבוררות, ואם יעשו
.כך יפגעו במעמדם השיפוטי..
.הפשרה בדין תורה אינה מצוייה מחוץ לדין, אלא היא חלק מהדין
,סירוב לפשרה, למרות ההסכמה לדין
נחשב כסירוב ל
דין תורה. ממילא, כאשר בית הדין פוסק על דרך של פשרה, אין הוא יורד מ״כ
ס א של דין״
לכסא ״בורר״, אלא
הפשרה הינה
.חלק מהותי־אינטגרלי של הדין עצמו
משום כך נפוץ מאוד בבתי הדין
,הנוהג של מתן פסק דין לפי שיקול דעת ״רחב״
.שמשמעותו ההלכתית היא עשיית פשרה
הנוהג להחתי ם על
שטר בוררות ולקבל קאג״ס
הוא בהתאם להלכה ש״פשרה צריכה קניין״ או שטר ,(עיין שו״ע ורמ״א, שם
,)סעיף ז
.ואינו בא בשום פנים להפוך דיינים לבוררים פסק דין שניתן בסוף ההליך הוא איפוא פסק
דין לכל
פרטיו ודקדוקיו, אלא ששיקול הדעת של הדיינים במתן פסק דין זה הוא שיקול דעת רחב של פשרה.
הנה כי כן, סמכותם של בתי הדין אינה נובעת מהחתימה על שטר הבוררות-
מקור סמכותם הוא מסיני. הליך הבוררות
הוא חלק אינטגרלי מהמשפט העברי, הדין והפשרה כאחד מוכרים בדינ
י ישראל. פסק דין בפשרה ובבוררות
הוא פסק
.דין לכל דבר ועניין המבוסס על שיקול דעת של פשרה
בתי הדין הדנים כבוררים אינם כפופים לבית המשפט המחוזי
כפי שנאמר, בדיני ישראל, הפשרה והדין הם חלק אינטגרלי מהמשפט. הדיינים הדנים בהסכמת הצדדים כבוררים
אינם מסירים מעל ראשם את'כובע הדיין'
.. ממילא סמכותם ויכולת האכיפה שלהם אינה תלויה בבית המשפט המחוזי
דברים נכוחים בעניין כתב הרב דיכובסקי10
:
בספרה ״בוררות ־ דין
ונוהל״(תל־אביב, תש״ם) כותבת ס׳ אוטולנגי (בעמ '
288
:)
"
דומה שהאפשרות שהצד
שיפסיד בפסק יוכל לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשת
ביטול פסקו של השופט־הבורר, כשאותו בורר עלול
להיקרא להעיד ־ ולהחקר ־
.על ההליכים שהיו בפניו ־ היא לבדה עלולה לפגוע במעמדו כשופט
מסיבה זו
נראה
ששופט לא יימצא מכהן כבורר
, ואם זה אך התמנה למשרתו הרמה ־ ייטיבו
הצדדים לעשות אם יסכימו על
החלפתו באחר".
,כלומר, הרעיון ששופט ישמש כבורר ויהיה כפוף בפסק דינו לבית המשפט המחוזי
כמו האפשרות כי ייקרא
להעיד ולהיחקר נחשבת לפגיעה במעמדו השיפוטי, ואינה יכולה
.להתקבל על הדעת
,בהמשכו של אותו קטע
:מוצאת המחברת חריג אחד לכלל האמור "
הסדר מיוחד, מבחינה זו, מהווה איפוא ההסדר שבסעיף8
לחוק
שיפוט בתביעות קטנות, תשל״ו־5791
, לפיו ״ רשאי שופט בית המשפט, בהסכמת בעלי הדין לדון בתביעה
כבורר ...״. במקרה זה, כדי להתגבר על החשש
שהעלינו לעיל, נקבע כי
הוראות חוק הבוררות בסעיפים08
עד
9 "מעמדו של בית דין רבני בדיני ממונות כבורר", שנתון המשפט העברי כרך טז-
'יז עמ207
(תש"נ-
)תשנ"א.
10 מעמדו של בית דין רבני בדיני ממונות כבורר, שנתון המשפט העברי כרך טז-
'יז עמ207
(תש"נ-
.)תשנ"א
6
09
,
וכן82
עד82
, לא יחולו על הבוררות ולכן ״ דין פסק בורר לפי סעיף זה, פרט לערעור, כדין פסק דין של
בית משפט לתביעות קטנות.״
במילים פשוטות: כאשר שופט יושב בדין כבורר במקרה חריג ־ במסגרת חוק
שיפוט בתבי,עות קטנות ־ אזי פסק דינו אינו כפוף לאישורו או לביטולו של בית המשפט המחוזי
פרט לערעור
.במסגרת המקובלת
כיצד יעלה איפוא על הדעת שבית הדין הרבני ־ המקביל מבחינת סמכויות השיפוט
לבית המשפט המחוזי ־
יכפוף עצמו ביודעין לבית משפט זה ? האם יעלה על הדעת שדיינים
ייקראו להיחקר או להעיד על פסק דינם
?בבית המשפט המחוזי
זאת, ועוד אחרת: ״מאבק הסמכויות״ בין בתי הדין הרבניים לבתי המשפט המחוזיים
,הוא מן המפורסמות
.ומאמצים רבים נעשים בכל אחת משתי הערכאות בתחום ה״סמכות״
כל אחת משתי הערכאות אינה
״מוותרת״ מרצונה החופשי על סמכו,ת שמוקנית לה
לדעתה, מכוח החוק. מכאן, שאין להעלות על הדעת כי
בתי הדין הרבניים יכפיפו את
,עצמם וינמיכו את קומתם על מנת להיכנס תחת חסותו של בית המשפט המחוזי
.המקביל להם בסולם ערכאות השיפוט
,דהיינו
הרעיון ש
דיין ישמש כבורר ויהיה כפוף בפסק דינו לבית המשפט המחוז י, כמו האפשרות כי ייקרא להעיד
ולהיחקר נחשב
ים לפגיעה במעמדו השיפוטי . לדיינים המוסמכים הרשמיים בישראל ולבתי הדין הרבניים מעמד
משפטי וחזקת תקינות שאינ
ם זקוק
ים
.לאשרור מבית המשפט בית הדין הרבני מקביל מבחינת סמכויות השיפוט שלו
לבית המשפט המחוזי וממילא אינו
צריך
.להיות כפוף אליו
חוק הבוררות תיקון4 תשע"ח-
0258
תיקון4
" :לחוק הבוררות קבע כי
בחוק הבוררות, התשכ"ח -
2908
" "
"בית המשפט-
בית המשפט המוסמך לדון, לפי
כל דין, בעניין שהוסכם למסרו לבוררו
ת".
כלומר, התיקון קבע שבית המשפט המוסמך לדון בענייני בוררות (כגון
אישור או ביטול של פסק בורר) הוא בית המשפט שלו הייתה הסמכות העניינית לדון בסכסוך במקור, אילו היה מוגש
כהליך משפטי רגיל.
התיקון נועד לייעל את הליכי הבוררות ולמנוע סרבול בירוקרטי. במקום להעביר את כל התיקים לבית המשפט המחוזי
לטיפול בענייני בוררות, הסמכות נשארת בערכא ה המתאימה ביותר לפי אופיו וסכומו של הסכסוך. לדוגמה, אם סכסוך
כספי בסך022,222
ש"ח הועבר לבוררות, הבקשה לאישור או ביטול פסק הבורר תוגש לבית משפט השלום, שהיה
.הערכאה המקורית המוסמכת לדון בתביעה
" :כפי שנאמר בדברי ההסבר לתיקון
תכליתו של התיקון המוצע בחוק זה ה יא ליצור התאמה בין סמכות השיפוט לגבי
הליכי בוררות לנושא הבוררות ולקבוע כי בית המשפט המוסמך לדון בענייני בוררות הוא בית המשפט שלו נתונה
הסמכות העניינית לדון בסכסוך נושא הבוררו
ת."
דהיינו, לפני התיקון לחוק, בבוררות יזומה ע"י הצדדים
, בית המשפט המוסמך לדון באותו
עניין היה בית המשפט
המחוזי שלו נתונה סמכות ייחודית(
זאת גם אם התובענה שנדונה לפניו איננה נכללת בגדר סמכותו העניינית לפי חוק
בתי המשפט)
, ואילו
לאחר התיקון,
בית המשפט המוסמך לדון בענייני בוררות הוא בית המשפט שלו נתונה הסמכות
העניינית לדון בסכסוך נושא
הבוררות
. בכך יוצר התיקון התאמה בין סמכות השיפוט לגבי הליכי הבוררות,
לבין
.הבוררות
7
,אמור מעתה
בית משפט השלום י דון בבקשות הקשורות לבוררות בתביעות כספיות שסכומן אינו עולה על0.2
מיליון
ש"ח, ובעניינים אחרים שבסמכות
ו. לא יעלה על הדעת, להכפיף את בית הדין הרבני הד
ן כבורר לבית משפט השלום
לצורך אכיפת פסק הבוררות. כפי שנאמר,
בית הדין הרבני מקביל בסמכותו לבית המשפט המחוזי, הוא בעל מעמד
משפטי וחזקת תקינות,
.ואין להכפיפו לערכאה נמוכה ממנו
דברי סיכום
מאז ומעולם הכיר המחוקק בייחודו של בית הדין הרבני כחוב ש 'שני כובעים' החוקי והדתי. הכרה זו נבעה מהיות בית
הדין מוסד חברתי ושיפוטי מכונן, בתולדות ימיו של העם היהודי, מוסד שקדם לכינונה של מדינת ישראל. משנכנס
.אדם בשערי בית הדין, נקנית לבית הדין הסמכות השיפוטית לדון בעניינו
תב הליכי החקיקה של חוק שיפוט בתי
המשפט ו חוק יסוד השפיטה בכנסת ישראל, נשמרה הסמכות המאפשרת את כניסתו של אדם לשערי בית הדין הן בציר
.המעמד האיש והן בציר ההסכמה
.בדיני ישראל, נתיבי הדיון השונים הן בציר הדין והן בציר הפשרה חוסים תחת הסמכות השיפוטית
הדיינים הדנים
בהסכמת הצדדים כבוררים אינם מסירים מע ל ראשם את כובע הדיין, וממילא נשמרים מעמדם המשפטי וחזקת
.התקינות שלהם. כדיינים מוכרים ע"י המחוקק, יכולת האכיפה שלהם אינה צריכה להיות תלויה בבית המשפט
תיקון4
,לחוק הבוררות בשנת תשע"ח .השווה את הליך הבוררות ביוזמת הצדדים להליך בוררות שיוזם בית המשפט
כשם ש
כא שר בית המשפט הוא שהעביר את העניין שלפניו לבוררות, אזי בית המשפט המוסמך הוא למעשה אותו בית
משפט שהעביר את התיק , כך בבוררות יזומה ידון בית המשפט המוסמך עניינית, ולא תהיה סמכות ייחודית לבית
המשפט המחוזי .משכך, על הצעת חוק שיפוט בתי דין דתיים (בוררות), התשפ"ה-
0202
להחיל
עיקרון זה גם על בתי
הדין הרבניים.
משנכנס אדם לשעריהם מכוח הסכמת הצדדים להליך בוררות, תהיה הסמכות לדון בה ולאשר אותה
לבתי הדין עצמם.
הצעה חוק זו מתייחסת לסמכות בוררות, מאחר
ש
מסתמן כי לגביה יקל לגבש הסכמה .
למרות היתרונות שאנו רואים
בנתינת סמכות שיפוט לבתי הדין, נראה
בעינינו,
כי היכולת
יום כ
.לגבש הסכמה היא יתרון העולה עליהם
בהמשך
לכך ,
כהד לדבריה של השופטת פרוקצ'יה "כי המציאות בה בית המשפט המחוזי עשוי לפקח מכח חוק הבוררות על החלטות
בית הדין הרבני בתורת בורר עלולה לפגוע באיזון הראוי בין הערכאות ,ולהביא להחרפת המתח בין זרועות השיפוט
האזרחיות לדתיות"
,
,יש להשיב לבתי הדין הרבניים את סמכותם לדון כבוררים בהסכמת הצדדים בעניינים אזרחיים
ללא צורך באישור בית משפט
.לשם אכיפת פסק הבוררות
המלצה
,יש להשיב לבתי הדין הרבניים את סמכותם לדון כבוררים בהסכמת הצדדים בעניינים אזרחיים ללא צורך באישור
בית משפט
.לשם אכיפת פסק הבוררות
'יש להוסיף לנוסח הצעת החוק את סע4(8
" :) וזו לשונו על אף האמור בחוק הבוררות ובכל דין אחר, ניתן יהיה לאכוף
פסק בוררות שניתן לפי חוק זה כאילו ניתן על ידי בית משפט."
'נוסח זה זהה, לנוסח סע2(ב) בהצעת
חוק שיפוט בתי
,)דין דתיים (בוררות
התשפ"ב–
0200
3, פ8840304, שהונחה על שולחן הכנסת ה-
04
.ע"י חבר הכנסת שמחה רוטמן