חומר רקע
5.1.2026
לכבוד
ועדת החוקה חוק ומשפט
כנסת ישראל
ירושלים
,כב' יו"ר הוועדה
,חברי ועדה נכבדים
:הנדון
הצעת חוק שיפוט בתי דין
דתיים (בוררות)
", התשפ
ה-
5
202
קבועה לדיון נוסף בוועדה ליום6.1.2026
אנו מתכבדים להגיש בפניכם נייר עמדה מפורט , בקשר להצעת החוק שבנדון, ונבקש כי הוועדה הנכבדה
תשקול את הדברים בהתאם לקראת הכנת הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית :
מבוא
1.
,הח"מ משתייך למגזר החרדי, משמש כעו"ד במקצועו
עוסק בעיקר בתחום הליטיגציה האזרחית , ומייצג
בפועל לקוחות רבים בעיקר מתוך המגזר החרדי–
הן בפני בתי דין תורניים מגזריים, והן בפני ערכאות
שיפוטיות
והערכאות השיפוטיות
השונ
ות .
2.
בנוסף, לח"מ ניסיון בייצוג בעלי דין
אזרחי ותושבי חוץ אשר הוגש ו נגדם הליכים בב תי דין רבני ים
בישראל ב
קשר למקרי עגינות חו"ל, לפי הוראות חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג -
1953
(להלן– "חשבד"ר)"
.
3.
,במסגרת הדיון בוועדה
הונחו בפניכם
ניירות עמדה שונים מטעם ארגונים מגוונים, כאשר מרביתם
עוסקים בביקורת (חיובית או שלילית) על הצעת החוק מהיבטים שונים , אשר נשתדל שלא
לנגוע בהם.
4.
הצד השווה שבמרבית העמדות שהוצגו בפניכם ביחס להצעת החוק הוא, כי הן אינן מגיעות מציבור
הצרכנים הפוטנציאלי של הצעת החוק, אלא מכיוונים שונים, וחלקם אף ממניעים שונים אשר אינם
.בהכרח דאגה כנה לעקרונות המובעים באותם ניירות
5.
נייר עמדה זה, שונה מבחינה זו: הביקורת שתוצג כאן על הצעת החוק, באה מתוך היכרות אישית
ופנימית את מערכות השיפוט המשמשות כיום את המגזר החרדי, ואת ציבור הצרכנים הפוטנציאליים
.של הצעת חוק זו קהל היעד
אשר הצעת החוק שבנדון תשליך עליו ישירות, הוא קהל הלקוחות של
הח"מ ושכמותו , דהיינו –
בני המגזר החרדי והדתי, אשר נדרשים לעתים לבוא בהתדיינות אזרחית בפני
ערכאת שיפוט ומבכרים מטעמים אידיאולוגיים ערכאה שתדון על פי דין תורה .
6.
בנייר עמדה זה, מבוקש להציג בתחילה את היתרונות ובעיקר את הצורך של קהל היעד–
בערכאת שיפוט
ממלכתית שתדון לפי דין תורה.
7.
מ אידך בהמשך נייר העמדה, יוצגו הקשיים האינהרנטיים והסיכונים שבהצעת החוק במתכונתה
,הנוכחית
באופן שאינו מותיר כל מקום לאישורה במתכונתה הנוכחית .
2
8.
כפי שיו
צ
ג, ה צעת החוק במתכונתה עושה שימוש
בפיקציה משפטית בלתי יעילה
"של הליך "בוררות ,
מורכבת ומס
ובכת
, אשר הופכת את ה
צעת החוק לב .לתי תועלתית בעליל
9.
עוד יוצג, כי בהצעת החוק סיכון חמור של הקניית סמכויות יתר לב תי הדין הרבניים, באשר הם הוכיחו
עצמם כמי ש
אינם מייחסים ערך
לגבולות הסמכות ואינם מכירים במגבלות הכוח שבידיהם, באופן אשר
.עשוי לגרום נזק לציבור המתדיינים, אשר יעלה על התועלת שתופק מן ההצעה
10
. לסיום, יוצ ג פתרון אפשרי אשר יהא
בו משום מענה לצורך והתגב רות .על המכשולים
הצורך בערכאה שיפוטית ממלכתית שתדון לפי דין תורה
11
. זכות הגישה לערכאות של כל אזרח ואזרח, הינה זכות יסוד בעלת מעמד על-
חוקתי, כפי שנאמר לעניין
זה ע"י כב' השופט ברק ב ע"א6805/99
'תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ
הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים ,
(נז5
)
433
(
2003
) :
"הזכות לפנות לבית -
המשפט היא זכות חוקתית. בעבר היא הייתה חלק
מהזכויות ההלכתיות. כיום היא נגזרת מחוקי היסוד עצמם. יש לה מעמד
חוקתי-על -חוקי ."
ובלשונו של כב' השופט מ' חשין ב ע"א733/95
ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ ,
(נא3
)
577
(
1997
) :
"זכות הגישה לבית -המשפט אין היא זכות -
יסוד במובנו הרגיל של המושג
זכות-
יסוד. שייכת היא למסדר נורמות אחר בשיטת המשפט. ניתן לומר –
וכך אומַ ר אני– כי נעלה היא על זכות -
יסוד. לא עוד, אלא שקיומה הינו תנאי
הכרחי וחיוני לקיומן של שאר זכויות -היסוד. זכות הגישה לבית-המ שפט
הינה צינור החיים של בית -
המשפט. התשתית לקיומם של הרשות השופטת
ושל שלטון החוק ."
12
. כ-
76%
מתוך אוכלוסיית מדינת ישראל, מוגדרים כיהודים, מתוכם כ11.4%
מוגדרים כחרדים, וכ-
12%
מוגדרים כדתיים וכ-
33.5%
מוגדרים כמסורתיים1.
המגזר החרדי, מונה קרוב למיליון נפש, וכך גם
.המגזר הדתי. יחדיו, המגזר שומר התורה והמצוות מונה קרוב לשני מיליון איש
13
. זכות יסוד נעלה ועל -
חוקתית זו של גישה לערכאות, נפגעת
אנושות ביחס ל
ציבור
זה
של שומרי תורה
ומצוות
, המהווה אחוז נכבד מכלל האוכלוסייה בישראל.
ציבור
זה ברובו ,, מנוע מטעמים אידיאולוגיים
מליזום ולנקוט הליכים משפטיים בפני ערכאות אשר אינן דנות על פי .דין תורה
14
.
מניעה זו אינה נובעת חלילה מזלזול במערכת המשפט, בבתי המשפט, בשופטים או בחוק. מניעה זו נובעת
מטעמים אידיאולוגיים של העדפת מערכת הדינים של תורת ישראל וקידושה. בשל הכבוד שציבור
זה
רוחש כלפי ה
משפט
העברי –
שימוש יזום במערכת משפט שאינה פועלת על בסיס המשפט העברי הוא
אסור לשיטתו
על פי ההלכה היהודית
, למעט במקרים בהם אין למשפט העברי מענה וכל
י אכיפה .
15
.
סכסוכים או חילוקי דעות בתחום האזרחי הינם נחלת הכלל, אף של הציבור הדתי והחרדי. גם בציבור
זה נעשות עסקאות סחר ומכר, גם שם יש מחלוקות בין שכנים, וגם בתוך ציבור זה, למרבה הצער, נעשות
עוולות אזרחיות ונזקים נגרמים. ציבור זה, כמו כל אוכלוסייה ומגזר, זקוק למערכת מ שפט אשר תדע
.לדון ולשפוט ביניהם, דין צדק, דין אמת ודין שלום
16
.
המניעה ההלכתית המובנית בציבור זה מלפנות לערכאות אזרחיות זה כלפי זה, והעדר ערכאות אזרחיות
הדנות על פי דין תורה גורמות עוול
ל .ציבור זה, ולמעשה מונעות ממנו את זכות הגישה לערכאות
17
.
אדם דתי, המבקש למצות את זכויותיו כלפי פלוני אשר הזיק לו, אלמוני שהפר חוזה כלפיו, או פלמוני
שחלוק עליו בשאלה מיהו בעל הזכויות
במחסן או בגג בבניין המשותף
–
נעדר כל אפשרות של ממש
1
אתר ויקיפדיה ", ערך "דת בישראל
3
להביא את תביעתו בפני ערכאה בעלת סמכות , מבלי להיחשף לעבירה על דתו ומצפונו או לחלופין
.לחששות של נידויים וחרמות בעקבות פנייה לערכאות
18
.
הפתרון הקיים בדיעבד לציבור זה, הוא באמצעות הטריבונאלים הוולונטאריים הקהילתיים–
בתי הדין
.התורניים הפזורים בין הערים והקהילות, אשר פועלים מכוח חוק הבוררות
19
.
הקשיים שבדיון בבתי דין אלו, רבים הם. החל מהעדר כל כלי אכיפה לזמן את היריב לדין, כלה בהעדר
כלים לאכוף את פסקי הבוררות מבלי לפנות לבית המשפט, וכן קשיים הנובעים מלחצים קהילתיים לדון
בפני גורם כזה או אחר, חששות מנידויים במקרה של סירוב, חששות ממניעים ושיקולים ז .רים ועוד
20
.
הח"מ ע ד למקרים לא מעטים, בהם אנשים המשתייכים למגזר החרדי נאלצים לוותר על זכויותיהם
ולשבת בחיבוק ידיים למרות עוולות שנגרמות להם ו/
או גניבות
ה מתבצעות ביחס לרכושם, בשל החשש
.מנקיטה יזומה של הליכים משפטיים, וההלכה היהודית בעניין זה
21
.
רק לשם המחשה, הח"מ ע ד למקרה שבו משפחה שלמה וענפה, ירשה מאביהם נכסים רבים והון עתק
, אך אחד מבני המשפחה השתלט לבדו על מלוא נכסי העיזבון וע₪ של מאות מיליוני
ו .שה בהם כבשלו
למשך11
שנים תמימות ]![
אף אחד מבני המשפחה לא נקט בהליך כלשהו כדי למצות את זכויותיהם
.בשל החשש מן האיסור ההלכתי
22
.
,בכך בא לביטוי הצורך של מגזר נכבד במדינת ישראל, במערכת שיפוט אזרחית הדנה על פי דין תורה
.אשר מנגד הינה בעלת סמכות חוקית ומשפטית, וזאת כדי שתהא למגזר זה זכות גישה לערכאות
23
.
זכות היסוד של חופש המצפון, כוללת בתוכה אומנם "חופש
מ "דת
ביחס ל כל אדם, ואולם היא כוללת
בראש ובראשונה את "חופש
ה ,דת", כלומר את החופש והחירות לכל אדם לפעול על פי מצפונו ודתו
ובלשון סעיף יח' להכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם מיום10.12.1948
:
"כל אדם זכאי לחירות המחשבה, המצפון והדת .
חירות זו כוללת את הזכות להמיר את דתו או את אמונתו ולתת ביטוי לדתו
או לאמונתו -
,לבדו או בציבור, ברשות היחיד או ברשות הרבים, דרך הוראה
נוהג, פולחן ושמירת מצוות."
24
.
מדינת ישראל, כמדינת העם היהודי אשר
הושתתה במגילת העצמאות
"
על יסודות החירות, הצדק
והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל" " והבטיחה במסגרתה בין היתר חופש דת, מצפון, לשון חינוך
ותרבות ", ראוי כי תספק לציבור שומר התורה והמצוות, ככל שהוא חפץ בכך, מערכת משפט הפועלת על
.בסיס עקרונות המשפט העברי ותורת ישראל
25
.
כאשר המדינה אינה מספקת מסלול שיפוטי מוסדר לציבור רחב המבקש להתדיין על פי אמונתו, נוצר
ואקום מסוכן. סכסוכים נותרים בלתי מוכרעים, זכויות קנייניות אי
נ ן נאכפות, וחזקים עלולים לנצל את
.חולשתם של חלשים ביודעם כי אין בידי האחר אמצעי אכיפה ממשיים
26
.
אין זה מצב ראוי במדינת חוק. שלטון החוק אינו מתמצה בקיומה של מערכת משפט אחת בלבד, אלא
,ביכולתה של המדינה להבטיח שכל אזרח יוכל למצות את זכויותיו במסגרת מוסדרת, מפוקחת ואכיפה
מבלי להידרש לוויתור על אמונות יסוד המחייבות אותו .
27
.
דווקא העקרונות
הדמוקרטיים
וזכויות היסוד עליהם נשענת ומתבססת המדינה, הם אלה
המחייבים
.את מתן זכות הגישה לערכאות לכל אדם, לרבות מתן פתרונות דיוניים לציבור שומרי התו"מ
28
.
,הצעת החוק מיטיבה עם ציבור דתי זה, באשר היא מעניקה לו זכות של ממש לגישה לערכאות
פלטפורמה של התדיינות משפטית אזרחית בפני ערכאה בעלת סמכויות מנהליות, אשר דנה לפי דין
.תורה, על פי אמונתו והוראות דתו של ציבור זה
29
.
הצעת החוק יכולה אף להביא מזור לציבור זה מכיוון נוסף: העדר ההיענות של בעל דין להזמנה של בית
הדין הרבני, אפשר שיכולה כשלעצמה, מבחינה הלכתית, לשמש מעין "היתר" לנקוט בהליך בפני ערכאה
"אזרחית אחרת (אף מבלי שיופק "היתר מפורש.)שכזה
4
30
.
אומנם מאידך, אסור שהזמנה כזו מטעם בית דין רבני, תגרום ללחץ פסול על בעל דין במישרין או
בעקיפין, ככל שאין ברצונו להתדיין בפני ערכאה זו . חשש זה ניתן לאיזון ותיקון באמצעות החלת איסור
מפורשת ו/או החמרת האיסור ועונשו בדבר הפעלת לחצים ואיומים מכל סוג ומין כלפי כל אדם מתוך
מטרה לכוף עליו להתדיין בפני ערכאה כזו או אחרת, ממשלתית או פרטית, או כדי למנוע ממנו לנקוט
בהליך משפטי אזרחי, ומן הראוי שהוו
עדה תיתן דעתה אף לכך בהזדמנות זו.
31
.
.בהקשר זה, יש לראות בהצעת החוק צעד צודק והכרחי הראוי לתמיכה באופן עקרוני
32
.
.מכאן ואילך, נדון דווקא בקשיים הרבים והמשפטיים העולים מהצעת החוק ויישומה, ורבים הם
33
.
,ניירות עמדה רבים הוגשו בפני חברי הוועדה הנכבדים התנגדויות שונות נרשמו וביקורות מגוונות
הושמעו במגוון תחומים. דומה כי ענייננו שונה, ואנו נבקש להעלות נקודות מהותיות לדיון, בדבר חששות
.אמת של אותו ציבור מתדיינים אשר הצעת החוק עתידה להשליך עליו ישירות
הבוררות כפיקציה משפטית
מיותרת
34
. שמה של הצעת החוק, יש ב
ו
מן ההטעיה. דומה כי מדובר בהקמה של מוסד
בוררות נוסף על אלו
הקיימים, ואשר לפי לשון הצעת החוק המונחת בפני הוועדה–
תהא כפופה .לחוק הבוררות כביכול
35
. כך
אף
נדמה מ
תוכן הצעת החוק
כאשר בסעיף4
מוצע כביכול שיחולו, בשינויים המחויבים, הוראות חוק
( הבוררות למעט סעיפי שכר הבורר31
–
35
.)
36
.
בכל הכבוד, הציבור הדתי נו יא
זקוק למוסד בוררות
נוסף
אשר לא יהא הבדל מ
הותי
בינו ובין "בד"צ
העדה החרדית" או "בית דין צדק הישר והטוב" או "בית הדין ארץ חמדה גזית" וכל כיוצא בזה בתי דין
תורניים לדיני ממונות הפועלים מכוח חוק הבוררות
, למעט לעניין שכר הבוררים.
.פתרון זה כבר קיים
37
.
,הצורך הוא דווקא בערכאה שיפוטית ממלכתית, אשר בידה סדרי דין וכלי אכיפה אפקטיביים מחד
ומאידך אין צורך במסגרתה לפנות לערכאה אזרחית אחרת לשם אישור הפסק או מתן סעדים .
38
.
,דיני הבוררות, הוחלו ביחס לבתי הדין הרבניים
מ ימי קדם, כאשר לא הייתה סמכות בחוק לדון בדיני
ממונות
ונדרש היה ליתן מענה משפטי מכ ו ח איזו סמכות יושבים בתי הדין הרבניים בדין, או אז הומצאה
ה"פיקציה" המשפטית בדבר הקניית סמכות לבתי הדין הרבניים באמצעות מוסד הבוררות–
פיקציה
.אשר בוטלה בהוראת בג"צ לנוכח השימוש במשאבים ציבוריים ללא הסמכה מפורשת בחוק
39
.
משעה שהמחוקק רואה לנכון עתה, להקנות לבתי הדין הרבניים סמכות מפורשת ,לדון בדיני ממונות
"אין עוד כל צורך לחזור למוסד ה"בוררות עליו ניתן לוותר . בתי הדין הרבניים יכולים לקבל סמכות
,שפיטה מלאה ,בכפוף להסכמת כל הנוגעים בדבר.וברי שזוהי הכוונה בפועל
40
.
אם
נותיר את הצורך לאשר את פסק 'הבוררות' בפני בית המשפט המוסמך הרגיל, לא הועלנו דבר , ולא
יהא כל הבדל בין בוררות בפני בית הדין הרבני ובין בוררות בפני"
בית דין
צדק ושלום נשקו"
. זאת מעבר
לכך שמצב שבו פסק 'בוררות' בהליך ערעורי בפני שלשה דייני הרכב של בית הדין הרבני הגדול, יידרש
לאישורו של שופט בבית משפט השלום בטרם ניתן יהא לאכיפה–
.אינו רצוי ואינו הגיוני
41
.
בהקשר זה, יש מן הצדק בדבריו של היועץ המשפטי להנהלת בתי הדין הרבניים ד"ר רפי רכס, אשר
במהלך ישיבת הוועדה מיום2.12.2025
הביע את הסתייגותו מן הצורך לאשר את פסקי הבוררות בפני
.בית המשפט, וכב' יו"ר הוועדה הביע את תמיכתו בהסתייגות זו
אין זה מן הראוי או מן הרצוי כי
הכרעות של הרכב בית דין רבני אזורי או בית הדין הרבני הגדול יהיו נתונות לפיקוח, או לביטול, או
.זקוקות לאישור, ע"י שופט של בית משפט שלום או בית משפט מחוזי הדבר נוגד את עיקרון הכיבוד
ההדדי של הערכאות, עשוי לפגוע ב
איזון הראוי בין הערכאות, ולהביא להחרפת המתח
בין זרועות
השיפוט האזרחיות לדתיות .
42
.
משמעותה של ההסתייגות האמורה, היא כי בניגוד לכל ערכאת בוררות אחרת –
הליך הבוררות שבפני
בתי הדין הרבניים, לא יהא כפוף לפיקוח/ צורך באשרור/ אפשרות לביטול–
ע"י בתי המשפט
5
המוסמכים. אלא בהיותו גוף שיפוטי ממלכתי לעצמו, יהא בית הדין הרבני עצמאי בפסיק
ו ית ו שתינת נה
לאכיפה ישירה
.על פי כל דין
43
.
אולם בעניין זה –
הצורך באישור או הסמכות לביטול פסק בוררות אינם חזות הכול. סמכותו של בית
:המשפט נמשכת ונפרסת לכל אורך הליך הבוררות על פי חוק הבוררות, והיא כוללת בין היתר את
-
הסמכות לעכב הליכים לפי סעיפים5 – 6
;לחוק
-
;הסמכות שלא לעכב הליכים חרף קיומה של תניית בוררות
-
הסמכות להאריך תקופות לפי סעיף7
)(א
;לחוק
-
הסמכות למנות בורר לפי סעיפים8 – 9
;לחוק
-
הסמכות להעביר בורר מתפקידו לפי סעיף11
;לחוק
-
הסמכות למנות בורר חליף לפי סעיף12
;לחוק
-
הסמכות לבטל הזמנת עד לפי סעיף13
)(ג
;לחוק
-
הסמכות ליתן סעדים וסמכויות עזר במהלך הבוררות לפי סעיף16
;לחוק
-
הסמכות להאריך תקופות לפי סעיף19
;לחוק
-
הסמכות לתקן ליקויים בפסק בוררות (טעויות סופר וכיו"ב) לפי סעיף22
;(ד) לחוק
-
הסמכות לאשר פסק בוררות לפי סעיף23
;לחוק
-
הסמכות לבטל פסק בוררות לפי סעיף24
;לחוק
-
הסמכות להחזיר לבורר פסק בוררות לפי סעיף25
;לחוק
-
הסמכות שלא לבטל פסק בוררות לפי סעיף26
;לחוק
-
דרכי דיון הקבועים בסעיפים27
–
28
;לחוק
-
הסמכות להטלת עיקולים וסמכויות עזר ואכיפה לאחר פסק הבוררות לפי סעיף29
;לחוק
-
הסמכות לדון בערעור ברשות על פסק בוררות לפי סעיף29
;ב לחוק
-
סמכויותיו של רשם בית המשפט לפי סעיף37
;לחוק
-
הליכי ערעור ברשות לפי סעיף38
;לחוק
-
הזכות להגשת תובענה על בסיס פסק בוררות לפי סעיף39
;לחוק
-
הסמכות לשר המשפטים להתקין תקנות לביצוע החוק לפי סעיף42
.לחוק
44
.
'עולה מהצעתו של יועמ"ש הנהלת בתיה"ד בפני הוועדה (ע29
,
31
–
32
לפרו' הישיבה מיום2.12.2025
)
כי סמכות הביטול והביקורת תינתן לפי סעיף24
(9) ו -
24
(
10
.) בלבד, ולבית המשפט העליון או לבג"צ
45
.
אם נדייק את הדברים, ואת אותה הסתייגות ממתן סמכויות פיקוח/ ביטול/ אישור לבית המשפט–
נדרש לתקן את חוק הבוררות (ביחס להצעת החוק שבנדון) בכל אחד מן הסעיפים המנויים לעיל, שבהם
הסמכויות השונות ניתנות לבית המשפט המוסמך
, ולהעניק סמכויות אלה בפועל לבתי הדין הרבניים.
46
.
,ואכן בטרם נקבעה ההלכה בבג"צ
סימה אמיר , נהגו בפועל בתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות על
בסיס
דיני ה .בוררות מעטים היו המקרים, וכמעט שלא ניתן לאתרם, שבהם פסקי ה'בוררות' של בתי
הדין הרבניים עמדו למבחן בפני בתי המשפט המחוזיים
. וכך נאמר בעניין זה בפסק הדין ב בג"ץ
8638/03
סימה אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים,
(סא1
)
259
(
2006
) :
"דרך כלל, במהלך ההכרעה כאמור, אין הקפדה על בירור קיומו של הסכם
בוררות ועל תחולתו של חוק הבוררות והכללים החלים על פיו, כמו למשל על
מנגנון האישור והביטול של פסק בורר ועל תפקידו של בית המשפט המחוזי
'כערכאה המוסמכת על פי חוק הבוררות (אוטולנגי, שם, עמ168; דיכו ,בסקי
מעמדו של בית דין רבני הדן בדיני ממונות כבורר ,
שנתון המשפט העברי
טז-יז (תשן-
)תשנ"א527
'; המר268/88
דלרחים נ' דלרחים (, פס"מ מט3
)
428
; בד"מ2329/99
כפיר נ' כפיר(, פד"י נה2
)
518
, פסקה5
.)
פסק בורר הניתן על ידי בית הדין הרבני לעיתים קרובות אינו עובר הליכי
אישור או ביטול בבית המשפט המחוזי, כנדרש על פי חוק הבוררות לצורך
,הוצאתו לפועל, ולבית הדין הרבני אין סמכות לאשר פסק בורר (פרשת קהתי
'שם, עמ220
; בג"צ5289/00
מוגרבי נ' בית הדין הרבני הגדול
, תק-
על
2000
(2
)
581
; פרשת כפיר, שם, פסקה5
.)
יתר על כן, המציאות בה בית המשפט המחוזי עשוי לפקח מכח חוק הבוררות
על החלטות בית הדין הרבני בתורת בורר עלולה לפגוע באיזון הראוי בין
הערכאות, ולהביא להחרפת המתח בין זרועות השיפוט האזרחיות לדתיות
,(א. פורת
בית הדין הרבני כבורר ), קרית משפט ב' (תשס"ב503
,
521-4
;
'דיכובסקי, שם, בעמ529
)
."
6
47
.
בניגוד לעמדה שהובעה במהלך ישיבות הוועדה, בפועל –
ישנם לא מעט הליכי בוררות פנים -
,מגזריים
ה מסתיימים בבית המשפט בבקשה לאישור ו/או לביטול, אך אומנם מדובר באחוזים קטנים יחסית
,מכלל הליכי הבוררות
כ
אשר לרוב,
הצדדים להתדיינות.מכבדים את תוצאותיהם
48
.
וכאן המקום לחדד–
ההימנעות במגזר הדתי והחרדי, מנקיטת הליכים לביטול פסקי בוררות, אינה
נובעת בהכרח מתקינות ההליכים או מהסכמת הצדדים לתוצאותיהם. לעתים קרובות מאוד היא נובעת
מן החשש המובנה לנקוט בהליך החותר תחת סמכותו של בית הדין הקהילתי. הליך שכזה נתפס מבחינה
קהילתית כחמור בה רבה מאשר נקיטת הליכים משפטיים בין בעלי דין. מדובר בקריאת תיגר של ממש
על הדיינ/ים ועל דין התורה. זהו היבט נוסף של הקושי או העדר תועלת של ממש במתן "זכות" לכאורית
להגשת בקשת ביטול בפני בית המשפט או אף בפני בג"צ
, שלא לדבר על הצורך למצות הליכים
תחילה
במסגרת הליך ערעור .
49
.
:והנה דוגמית לשאלות משפטיות שתצוצנה, והתרחישים הבעייתיים הצפויים
א.
אומנם, הצעת החוק בנוסחה הנוכחי, מחייבת את הצדדים לחתום על טופס הסכמה בסמוך למועד
הדיון, אך
מה יעלה בגורלם של בעלי דין אשר חתמו בהסכם על תניית
,בוררות בפני בית הדין הרבני
ובהתגלע המחלוקת –
אחד מהם מסרב לכך: האם תניית הבוררות תיאכף? אם כן, על ידי מי? האם
בתי המשפט יעכבו הליכים משפטיים לפי סעיף5
?לחוק בעקבות תנייה שכזו
ב.
?איזה גורם יהא מוסמך, אם בכלל, להעביר בורר מתפקידו ו/או למנות בורר חליף
ג.
?איזה גורם יהא מוסמך, אם בכלל, ליתן סמכויות עזר להליך הבוררות
ד.
?איזה גורם יהא מוסמך, אם בכלל, ליתן סמכויות עזר ואכיפה לפסק הבוררות
ה.
?איזה גורם יהא מוסמך, אם בכלל, לבטל פסק בוררות באלו
?עילות
?ובאלו מועדים
ו.
?האם תקנות הבוררות תחולנה על בוררות לפי הצעת חוק זו
ז.
?האם ימי הפגרה יהיו במנייני הימים הרלוונטיים
50
.
אם נבחן את הצעת החוק "לאור" הסתייגות זו מסמכו
יו ת בית המשפט, המשמעות היא כי ""בוררות
אין כאן, אלא הקניית סמכות שפיטה יש כאן. ההצעה בפועל הינה מעין המנגנון הקיים כיום ביחס
להליכי ירושה, על בסיס סעיף155
לחוק הירושה, תשכ"ה-
1965
–
לפיו, עם קבלת הסכמה בכתב של
"כל הצדדים הנוגעים בדבר" מוסמך בית הדין הדתי לתת צו ירושה או צו קיום צוואה, לקבוע זכויות
.למזונות מן העזבון, למנות מנהל עיזבון, לחלק נכסי עיזבון ועוד ובכלל זאת לדון ולנהוג לפי הדין הדתי
הסמכויות שיינתנו לבתי הדין הרבניים בפועל
51
.
:וכאן מגיע ה"אַ בָל" הגדול
התוצאה האמיתית של אישור הצעת החוק היא כי בפועל תינת
נה
לבתי
הדין הרבניים סמכויות מנהליות ואכיפתיות
בלתי מוגבלות ,ללא ביקורת שיפוטית אפקטיבית ,
בכל
הקשור לניהול הדיונים, מתן סעדי ביניים, סמכויות עזר, צווי עשה וצווי לא תעשה, סמכויות אכיפה
ועוד. החשש ממתן סמכויות אלה בידי בתי הדין הרבניים, עולה על כל תועלת אפשרית מהצעת החוק .
52
.
אם אכן יהא צורך בשינוי כל אותם סעיפים בחוק הבוררות המקנים סמכויות לבית המשפט הרלוונטי–
,הרי שתידרשנה הלכה למעשה לבית הדין הרבני בעצמו, מלוא הסמכויות המוקנות לערכאה שיפוטית
:וזאת על מנת שבית הדין יוכל לנהל את הדיון באופן תועלתי, ולדוגמה
-
;הסמכות להזמנת עדים, פסיקת שכרם והוצאותיהם
-
;הסמכות לנקיטת אמצעי כפיה וענישה כלפי עד שלא נענה להזמנה
-
;הסמכות לגביית עדות מחוץ לתחום השיפוט
-
;דרכי המצאה ותחליפי המצאה
-
;עיקול נכסים
-
;עיכוב יציאה מן הארץ
-
;ערובה להמצאת נכסים
-
;מינוי כונס נכסים
-
מתן סעדים זמניים וצווי ביניים– עשה ולא תעשה
, במהלך הבוררות ;
-
סמכויות אכיפה לפי פקודת ביזיון בית המשפט ;
-
מתן סעדי עזר והבטחת ביצוע והעדר סיכול–
.אחרי פסק הבוררות
7
53
.
לעיל נמנו סמכויות עזר שונות, אשר בענייני בוררות נתונות הן לבית המשפט, ואילו בענייננו –
הן
תידרשנה
להינתן לבתי הדין הרבניים, כדי שהדיונים יהיו
יעילים ואפקטיביים . בלעדי סמכויות אלה
נעדרת הערכאה כל כלים בידיה כדי לקיים הליך שפיטה ענייני וראוי .
54
.
לגוף פסקי הדין שיינתנו, יהא לבתי הדין הרבניים הסמכות המלאה ליתן סעדים הצהרתיים, סעדי
.אכיפה, פסקי דין חפציים וקנייניים, צווי עשה וצווי לא תעשה, צווי ביצוע בעין, צווי פירוק שיתוף ועוד
55
.
ואכן, עיון בנוסח
הסכם הבוררות אשר צורף להצעת החוק דנן , מעלה כי במסגרת הסמכות למתן סעדים
שיוקנו לבית הדין הרבני (סעיף5
:לנוסח ההסכם המוצע), יהא בית הדין רשאי
"
,לתת פסק הצהרתי, צו עשה או לא תעשה, צו ביצוע בעין, צווי ביניים
סעדים זמניים, החלטות ביניים אחרות, וכל סעד אחר שבית המשפט
מוסמך לתתו; כמו כן רשאי הוא לתת פסק ביניים המכריע בנושא הבוררות
חלקים חלקים .
56
. זהו
הסעיף הרלוונטי אשר עשוי לגרום לנזק רב, אשר יעלה על התועלת שבהצעת החוק, כפי שיפורט
.להלן, ובמיוחד בהעדר ביקורת שיפוטית
57
.
אף בנוסח לסעיף8
באותו הסכם בוררות, מוצע כי סדרי הדין בבוררות יהיו סדרי הדין הנהוגים בבתי
הדין הרבניים, בשינויים המחוייבים –
קרי, לפי תקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל
התשנ"ג , ולפי
.דברי החקיקה הקיימים בעניין
58
.
בעניין זה יש לציין, סמכויותיו של בית הדין הרבני בכל ענין שבשיפוטו, מוסדרות בין היתר בחוק בתי
דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), תשט"ז-
1956
(להלן– "חוק כפיית ציות "). בחוק זה מוסדרות בין
היתר סמכויותיו של בית הדין להזמין בעלי דין, להזמין עדים, לכפות התייצבות, לכפות מתן עדות, לחייב
בתשלומי עדים, להזמין אסירים או עצירים, לכפות ביצוע החלטות לפי פקודת הביזיון, לעכב יציאה מן
.הארץ, לעקל נכסים, לכנוס נכסים ועוד
.סמכויות עזר אלה מעוגנות אף בחלקן בתקנות הדיון
59
.
לא זו אף זו, בימים אלה מונח בפני הממשלה)תזכיר חוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון
,)(תיקון
התשפ"ה –
2025
, אשר עניינו בהרחבה נוספת ומהותית של סמכויות העזר של בתי הדין הרבניים לפי אותו
חוק, והשוואה מוחלטת לסמכויות בתי המשפט ואף יתרה מכך .
60
.
אומנם כאשר עלתה השאלה בפני הוועדה, האם פסקי הדין יהיו אכיפים לפי פקודת הביזיון, ניתנה
תשובה שלילית, או אם תזכיר החוק הנ"ל יחול אף על דיונים לפי הצעת החוק דנן–
ניתנה שוב תשובה
,שלילית ע"י יועמ"ש הנהלת בתיה"ד, ואולם בפועל אין בהצעת החוק הסתייגות כלשהי לפיה הסמכויות
הדיוניות שבחוק כפיית ציות או שבתקנות הדיון לא תחולנה על הליכי 'בוררות' בדיני ממונות.
61
.
,כמו כן אין בהצעת החוק הבחנה כלשהי שתיעשה בין צווים והחלטות שיינתנו על ידי בתי הדין
הרבניים בשבתם כערכאות בהליך 'בוררות' ובין צווים והחלטות שיינתנו על ידם כערכאה שיפוטית .
.הצווים וההחלטות ייראו זהים לחלוטין לפי הצעה זו, והם יינתנו לפי אותם סדרי דין המקנים סמכויות
62
.
וזאת למודעי: רשויות מנהליות בישראל רגילות לקבל צווים והוראות מבתי הדין הרבניים בעניינים
,שבשיפוטם, והינם רגילים לציית לצווים הניתנים ע"י בתי הדין הרבניים בכל דבר ועניין ולפעול על פיהם
לרבות אך לא רק–
רשות האכיפה, משטרת ישראל, שרות בתי הסוהר, רשות האוכלוסין, ביקורת
הגבולות, רשם המקרקעין, רשם התאגידים, משרד התחבורה, ועוד . כל אלה כפופים בנהליהם לצווים
.הניתנים ע"י בתי הדין הרבניים
63
.
המשמעות היא כי לפי הצעת החוק הנוכחית, ככל שתאושר, תינתנה לבתי הדין הרבניים סמכויות בלתי
מוגבלות, לפעול ולצוות ולאכוף סעדי ביניים וסעדי קבע כלפי כל גורם ורשות .
64
.
מנגד, ככל שסמכויות דיוניות אלה לא תינתנה לבית הדין הרבני –
יהא ההליך נעדר כל אפקטיביות
ותועלת. אדרבה, התועלתיות תהא
פחותה
מאשר בהליך בוררות בפני טריבונל וולונטרי, במסגרתו ניתן
לקבל סמכויות עזר מבית המשפט לפי סעיף16
לחוק הבוררות –
ואילו בהליך בפני בית הדין הרבני, אין
כל גורם ממנו ניתן יהא לקבל סמכויות עזר, ופנייה לבית המשפט אף תהווה פגיעה בבית הדין
ומכל
מקום, ציבור המתדיינים יימנע מכך, מאותה הסיבה בשלה הסכימו מתחילה להתדיינות זו .
8
65
.
?ואם תאמר: מה חסרון יש בהקניית סמכויות אלה לבתי הדין הרבניים
בתי הדין הרבניים אינם מכירים במגבלות הכוח ובגבולות הסמכות שבידיהם
66
.
בתי הדין הרבניים מכירים היטב את הכוח והסמכות שהמחוקק מסר בידיהם, ומנצלים אותם היטב עד
,תום. אך מנגד ,למרבה הצער אינם מכירים במגבלותיהם
.על פי הוראותיו של אותו מחוקק
67
.
:טיעון זה, מועלה בשני מישורים
א.
במישור הסמכות הכללית העניינית
לדון בהליכים מסוג מסוים ,
בתי הדין הרבניים נוהגים באופן
עקבי ומגמתי–
לחרוג מן הסמכויות שהוקנו להם בחוק, וליטול לעצמם סמכויות לדון בעניינים
.שהמחוקק לא אפשר להם, כפי שיפורט להלן
ב.
במישור ה
כוח המנהלי שנמסר בידי בתי הדין הרבניים
לעשות שימוש באמצעי אכיפה ובמתן סעדים
,מסוימים בתי הדין הרבניים נוהגים באופן עקבי ומגמתי, לעשות שימוש בכוח שנמסר בידיהם, ללא
.רסן וללא גבול, תוך חריגה מסמכות, מבלי להפעיל את מנגנוני האיזונים והבלמים שקבע המחוקק
68
.
:התנהלות זו של בתי הדין הרבניים, נובעת משתי סיבות עיקריות
א.
חוסר מודעות והעדר היכרות של מרבית הדיינים
–
עם הוראות החוק באופן כללי, עם הוראות
.החוקים הספציפיים המקנים סמכות לבתי הדין ואף עם הוראות חוקי היסוד הרלוונטיים
כב' הדיינים היושבים בדין, אינם עוברים הכשרה משפטית כתנאי למינויים, אינם רגישים להבדיל
בין זכויות יסוד לזכויות רגילות, אינם יודעים להבחין בין הוראה מהותית להוראה דיונית, ואינם
מומחים במתן פרשנות ראויה לדברי המחוקק בכל עניין, ובהקשר לסמכותם בפרט.
ב.
היכרות
עם סעיף אחד ומיוחד בחוק הדיינים, תשט"ו -
1955
(סעיף12
)
" :ואימוצו ללא סייג אין על
דיין מרות בעניני שפיטה זולת מרותו של הדין לפיו הוא דין " (כנ"ל בסעיף2
.)לחוק יסוד: השפיטה
אף סעיף זה, מתפרש ע"י כב' הדיינים בשגגה, כמי שמטיל עליהם אך ורק את מרותו של הדין העברי
ולא את הדין הכללי אשר הסמיכם לשפיטה, ובניגוד לפסיקה בעניין זה (ראו ד"נ10/69
רחל
בורונובסקי נ' הרב הראשי לישראל הרב נסים, כה(1)
007
(
1971
) .)
69
.
" הוראותיו של המחוקק, משמשות לרוב עבור בתי הדין הרבניים כמעין
המלצה." בלבד
70
.
.התוצאה, מבחינת שני המישורים שלעיל, היא הרסנית ודורסנית כלפי ציבור המתדיינים, כפי שיפורט
71
.
ויובהר, אין כאן תרעומת
חלילה על כב' ה דיינים הגאונים היושבים בדין, אשר תורתם אומנותם –
פשוטו
כמשמעו
. כשם שלא מצופה מש
ופט בבית המשפט לענייני משפחה להכיר את דיני העובדה, או להיפך ,
אין מצופה מדיין בבית הדין הרבני להכיר את עקרונות המשפט החוק תי או את הוראות החוק בכלל, או
את הגישות השונות בדבר פרשנות דברי חקיקה בפרט. זהו נושא שאינו חלק מתחומי מומחיותו של דיין
בבית הדין הרבני .
72
. הק ריאה היא דווקא כלפי ה
מ ,חוקק
אשר מתבקש לפעול להכנסת רפורמות באופן התנהלות בתי הדין
הרבניים, כדי להשיג ולממש את מטרות החקיקה בעניין סמכויות בתי הדין הרבניים , לטובת קהל
המתדיינים וייעול ההליכים בעניינם .
במישור הסמכות הכללית:
73
. על האמת להיאמר : לבתי הדין הרבניים בישראל, היסטוריה מגמתית רבת שנים של נטילת סמכויות
.שלא כדין, וחריגה מן הסמכויות שהוקנו להם על פי חוק
9
74
. סמכויות
השיפוט והאכיפה של בתי הדין הרבניים, מוסדרות בעיקר בחוק שיפוט בתי דין רבניים
(נישואין וגירושין), תשי"ג -
1953
(להלן – "חשבד"ר ,)"); וכן בחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון
תשט"ז-
1956
(להלן–
"חוק כפיית ציות ,)"); וכן בחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין
תשנ"ה -
1995
(להלן– "חוק קיום פסקי דין.)"
75
. על זו הדרך ,מרבית
תיקוני החקיקה בקשר לסמכויות בתי הדין הרבניים, נעשו בפועל בעקבות פסיקות
קודמות של בג"צ בהן הובעה תרעומת כנגד בתי הדין הרבניים אשר נטלו לעצמם סמכות שלא הוקנתה
"להם בחוק, ונשללה מהם סמכות זו, כאשר תיקון החקיקה נעשה על מנת לתקן את המצב ו"להחזיר
לבתי הדין הרבנ.יים את אותה הסמכות שנשללה מהם בבג"צ לאחר שנטלוה שלא כדין
76
. להלן
:מקבץ קטן וחלקי של דוגמאות
א.
בעקבות בג"ץ26/51
סלם מנשה נ' יושב ראש וחברי בית דין הרבנות בירושלים,
ה714
(
1951
)
חוקק
.חשבד"ר
ב.
בעקבות בג"ץ3914/92
לאה לב נ' בית הדין הרבני האזורי בתל -אביב-יפו, מח(2)
491
(
1994
)
חוקק
'תיקון מס3
;לחוק כפיית ציות
ג.
בעקבות בג"ץ6751/04
מישל סבג נ' בית-הדין הרבני הגדול לערעורים, נט(4)
817
(
2004
)
, חוקק
'תיקון מס3 לחשבד"ר ;
ד.
בעקבות בג"ץ5185/13
פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (
נבו28.2.2017
)
ובעקבות בג"ץ
851/22
חיה לאנה רלב"ג נ' מועצת הרבנות הראשית לישראל (
נבו23.4.2023
)
', חוקק תיקון מס10
.לחוק קיום פסקי דין
ה.
בעקבות בג"ץ5988/21
פלוני נ' פלונית (
נבו19.2.2025
)
', חוקק תיקון מס6
;לחשבד"ר
ו.
בעקבות בג"ץ473/24
פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים (
נבו22.6.2025
)
, פורסם תזכיר
חוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון)(תיקון), התשפ"ה–
2025
.
77
. אף בפני הוועדה הנכבד ה
כעת–
הצעת החוק שבנדון, אשר "נולדה" בעקבות פסק הדין ב בג"ץ
8638/03
סימה אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, סא(1)
259
(
2006
)
, ואף בעקבות פסק הדין
ב בג"ץ(ירושלים)
3269/95
יוסף כץ נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים, נ(4)
590
(
1996
)
ולאחר
"ניסיונות רבים ומגוונים "להחזיר
.לבית הדין הרבני את הסמכויות בדיני ממונות
78
.
ההיסטוריה מלמדת
ש בבתי הדין הרבניים השתרש "נוהג" פסול לפיו–
הוראות החוק המגבילות את
סמכויותיו לתיקים מסוימים ומקרים מסוימים , משמשות עבורם כ"המלצה" בלבד, ובפועל בתי הדין
נוהגים ליטול לעצמם סמכויות יתר, עד אשר אחד המקרים מגיע לבג"צ, זה שולל מבתי הדין הרבניים
"את הסמכות הספציפית ובעקבות כך מגיע המחוקק ומבקש "להשיב את האבדה–
להחזיר את הסמכות
.לבתי הדין, הפעם באמצעות חקיקה מוסדרת. זוהי המסורת רבת השנים
79
.
כדי להגיע למצב של פסיקת בג"צ השוללת סמכות של בתי הדין הרבניים, על המתדיין למצות תחילה
הליכים, דהיינו–
לא להשלים עם פסיקת בית הדין האזורי, להגיש ערעור בפני בית הדין הגדול ,
להידחות, ורק אז פתוחה בפניו הדרך, אם בכלל, לעתור בפני בג"צ בדבר העדר סמכות לבתי הדין , ובלבד
שטען להעדר סמכות בהזדמנות הראשונה .
80
.
משמע, על כל מקרה שבו בג"צ שלל בפועל את סמכותו של בית הדין הרבני לדון בעניין מסוים, ישנם
עשרות ושמא מאות מקרים של נטילת סמכות שלא כדין, אשר בעל הדין נאלץ להשלים עם הפסיקה של
בתי הדין, או היה נטול אמצעים להשיג עליה, או נעצר בהליך הערעור, או אף אם לא היה לו את הידע
והיכולת להשיג עליה, והעדר יכו .לת זו נוצלה לרעה
81
.
הנה דוגמה לכך: בישיבת הוועדה מיום2.12.2025
נאמר לענייננו 'ע"י יועמ"ש הנהלת בתיה"ד כך (ע32
:)
"
אני רק אדגיש נקודה חשובה שהזכירו לגבי הפחד הגדול מבית הדין הרבני
כאשר נשלחת הודעה עם סמל המדינה ושאנשים ייתנו את הסכמתם כשאין
,להם באמת הסכמה. קיימת בחוק הישראלי, מזה שנים רבות גם לפי סעיף
10
9 לפי חוק שיפוט בתי דין רבניים , וגם סעיף155
לפי חוק הירושה, אפשרות
של סמכות לאחר מתן הסכמה. אני נמצא במערכת כבר14
שנה. אני לא זוכר
,אפילו בג"ץ אחד שהתקבל, או שהיה אפילו על זה שבית הדין הרבני כפה
סמכות. זה תמיד בהסכמה. ואם זה לא בהסכמה, אנחנו מבטלים את
הסמכות שלנו ,. אנחנו כמו כל ערכאה שופטת וכאשר כתוב הסכמה, זה
הסכמה מלאה]" [ההדגשים הוספו.
82
.
והנה מילותיו של אותו יועץ משפטי נכבד בפני אותה הו
ועדה
)(בהרכב שונה ,
בישיבתה מיום7.9.2020
'(ע
5 – 6
:לפרוטוקול), הסותרות לחלוטין את שנטען על ידו זה עתה, וכדלהלן
"
היו כמה תיקים שאני זיהיתי, שהם לא עונים לתנאים של תיקי עגינות
חוץ-
לארץ, כי הם לא עומדים בתנאים של החוק. אלא שבמקרה הזה אני
נזהר עם מה שאני אומר, אני לא רוצה לעודד את עורכי הדין של הסרבנים
,לבדוק יותר טוב, אבל עורך הדין של הסרבן לא בדק כמו שצריך את התיק
ולא
טען את הטענות האלה, ולמעשה הוא המשיך ודן בנושא. ואז במקרה
כזה, מי שמכיר, יש תפיסת סמכות מכוח סעיף9
,, הסכמת הנוגעים בדבר
שלפי פסיקת בית המשפט העליון היא יכולה גם על ידי התנהגות. אז
במקרה הזה האישה הרוויחה...
...
נפתח תיק, ויחד עם התיק, כמו שצריך, עורך הדין של האישה, עורכת
הדין של האישה, הגישו צו עיכוב יציאה, ועכשיו באים ודנים, ויש כמה
תנאים בחוק. היה נגיד תנאי אחד שלא קיים, שאני מבחין בו, אבל לי אסור
כמובן לייעץ, להביע את הדבר הזה, עורך הדין של הצד השני מסיבותיו ל א
הצביע על זה והמשיכו לדון. למעשה מה שהאישה הרוויחה שהיא קיבלה
גט, אבל התפיסה הייתה מכוח סעיף9
" .
83
. כלומר, באופן מודע
ובמכוון , בתי הדין הרבניים–
בהיוועצות עם היועמ"ש מטעם ההנהלה, פותחים
,תיקים ומנהלים אותם בהעדר קיומם של תנאי הסמכות הקבועים בחוק נותנים בה ם החלטות וצווים
ומנצלים לרעה את חוסר ההבנה של בעל הדין או עורך דינו בכללי הסמכות הבינלאומית, ובדרך זו
"רוכשים" לעצמם לטענתם סמכות לפי סעיף9
" לחשבד"ר. הזוהי
הסכמה מלאה."? נתמה
84
.
אין מנגנון כלשהו, בבתי הדין הרבניים, לבחינת קיומם של תנאי סמכות הקבועים בחוק, במסגרת פתיחת
תביעות ותיקים שונים. התיקים נפתחים ובתי הדין דנים בהם, נותנים בהם צווים במעמד צד אחד ופסקי
.דין, ואינם בוחנים את שאלת הסמכות כל עוד השאלה אינה מתעוררת ע"י אחד הצדדים
85
.
ואם בעל הדין אינו מודע למגבלות הסמכות המשפטית –
מיד קמה עליו הטענה ][השגויה שהוא לא טע
ן
להעדר סמכות בהזדמנות הראשונה ובכך העניק לבית הדין סמכות לפי סעיף9 לחשבד"ר . זהו דפוס
.פעולה שאינו עולה בקנה אחד עם כללי המנהל תקין ועם זכות היסוד לכל אדם להליך שיפוטי הוגן
86
. ראו לעניין זה פסק הדין ב רע"א8118/15
מפעלי ים המלח בע"מ נ' הרשות הממשלתית למים וביוב
(נבו
12.2.2016
):
"כפי שנפסק לא אחת, על כל ערכאה שיפוטית להקפיד הקפדה יתרה שלא
לחרוג מגדרי סמכותה ומכאן חובתה לבדוק –
גם מיוזמתה ואפילו לא
הועלתה בעניין זה טענה על ידי בעלי הדין-
האם נתונה לה סמכות עניינית
לדון בהליך המובא בפניה ."
87
. בתי הדין הרבניים, אינם מכירים בחובה עקרונית זו החלה על ערכאות שיפוט , וחלף בחינת קיום תנאי
סמכות, בתי הדין הרבניים,, שמא מתוך אידיאולוגיה
,עוסקים בפועל ב"מרוץ סמכויות" של עצמם
ל .רכוש סמכות בכמה שיותר תיקים ועניינים
88
.
היה זה מן הדין, כי בכל הליך והליך שנפתח בפני בתי הדין הרבניים, תינתן בראש ובראשונה החלטה
ה בוחנת וקובעת את סמכותו או העדר סמכותו של בית הדין הרבני לדון בהליך, על
ב .סיס הדין הרלוונטי
89
.
פעם אחר פעם, הח"מ נקלע לסיטואציות שבהן נדרש "להקריא" בפני דיינים בבית הדין, סעיפי חוק
המשמשים בסיס ל ][העדר
סמכות
ם של
בתי הדין, וכאשר למרבה האבסורד–
בית הדין אינו מכיר את
.הסעיפים הרלוונטיים, את תנאיהם ואת המגבלות שבהם
11
90
.
מתן סמכויות נוספות לבתי הדין הרבניים, רק תפתח פתח לחריגות נוספות מסמכות ולמחלוקות
משפטי
ות חדשות שתתפתחנה בעקבות כך.
במישור הכוח המנהלי :
91
.
מטבע הדברים, כל סמכות וכוח שיפוטי המסור לערכאות שיפוט על פי חוק, עשוי לעתים קרובות לפגוע
,בזכויות יסוד של בעלי הדין השונים, אם זה בזכות הקניין, חופש החוזים, הזכות לכבוד, הזכות לחירות
.הזכות לחופש תנועה, הזכות לפרטיות, חופש הביטוי, חופש ההתאגדות, חופש העיסוק ועוד
92
.
הכרעה שיפוטית אזרחית בין שני בעלי דין, תפגע ,במרבית המקרים, מטבע הדברים בזכויות יסוד של
אחד המתדיינים, תוציא מזה זכויות קנייניות
ותעניק
ן לזה וכיו"ב .
93
. פגיעה בזכויות יסוד בסיסיות, שהינן לב לבה של הדמוקרטיה, דורשת איזונים ובלמים , הקיימים בכל
מערכת משפט בכל מדינה מתוקנת .
94
.
בהתאם, כאשר מגיעה ערכאה שיפוטית אזרחית ונאלצת לפגוע בזכויות יסוד של בעל דין, הרי שהמחוקק
או מחוקק המשנה הציבו בפני הערכאה תנאים ומגבלות אשר נועדו לאזן את הפגיעה. השופט נדרש
.לשקול ולבחון את כלל התנאים והמגבלות וליתן הכרעתו על בסיסם
95
.
הדוגמאות המובהקות ביותר, הן ביחס לצווי ביניים או צווים קבועים של עיכוב יציאה מן הארץ או
:הטלת עיקול על נכסים ו/או כספים וכל כיו"ב
96
.
,בבוא בית המשפט בהליך אזרחי להטיל על פלוני צו עיכוב יציאה מן הארץ, או צו עיקול נכסים וכיו"ב
,ובכך לפגוע בזכויות יסוד של בעל הדין
ידרוש הוא מ:בעל הדין היריב
-
;הגשת בקשה מפורטת ומנומקת
-
;צירופו של תצהיר המפרט את כלל העובדות הקשורות בהליך עצמו, ואשר ביסוד הבקשה
-
;פירוט סיכויי ההליך העיקרי
-
;פירוט מאזן הנוחות
-
;נימוק ופירוט אודות יסוד ההכבדה
-
;תום לב בכל המישורים והעדר שיהוי
-
הפקדת ערובה משמעותית .
אחרי כל אלה, בית המשפט האזרחי ישקול את השיקולים יבחן את המבחנים, יאזן ככל הנראה בין
זכויות הצדדים, את עמדת הצד השני, יאפשר חקירות ודרישות, לא ימהר להיענות למבוקש, אלא רק
במשורה, לעתים נדירות ובמידה הסבירה הנדרשת, תוך שקילת ערובות וחלופות אחרות
אשר פגיעתן
במשיב ובזכויותיו
פחותה בהתאם לחובה המושתת בדין על כל ערכאה .
97
.
,מנגד מה נדרש בבתי הדין הרבניים כדי לבקש הטלתו של צו עיכוב יציאה כלפי הצד השני? הגשת
בקשה בת שתי מלים
ותו לא .: חשש עיגון/ חשש להימלטות
לא נדרש תצהיר, לא סיכויים, לא הכבדה, לא מאזן, לא תום לב, לא ערובה
, ואף לא סמכות – גארנישט .
98
. רשות האוכלוסין ומנהל בקורת הגבולות מצייתים על-
אוטומט לצווי בית הדין הרבני, ודי בכך. בית הדין
.הרבני לא נדרש לנמק, או לנהל דיון, או לבחון תנאי סמכות לעכב יציאה, או כדי לדון בתיק בכלל
99
. תתכבד נא הוועדה להשוות נתונים בין כמות צווי עיכוב היציאה הניתנים בבתי הדין הרבניים
והיחס
לכלל התיקים , ובין
היחס של ה צווים
הניתנים בבתי המשפט השונים .. התוצאה תהא שערורייתית
100
.
תתכבד נא הוועדה לברר בכמה מהליכי הצווים הזמניים נדרש בית הדין הרבני להפקדת ערובה מצד
,מבקש הצו, לעומת הדרישה להפקדת ערובה בבתי המשפט וכן להיפך
.לעניין שקילת החלופות
101
.
היד הקלה על ההדק שבה בתי הדין הרבניים מתנהלים תוך פגיעה בזכויות יסוד של המתדיינים, אינה
.מתקבלת על הדעת בשום מדינת חוק דמוקרטית
12
102
.
הדברים אמורים במיוחד, אך לא רק, ביחס לאזרחי ותושבי חו"ל. האפשרות הנדירה להטיל עליהם
מגבלות תנועה במסגרת בתי המשפט לעומת הקלות הבלתי נסבלת שבה בתי הדין הרבניים מטילים
עליהם צווים אף בהעדר כל סמכות לדון בעניינם –
.מגלמת פערים בלתי נתפסים בערכים שבין הערכאות
103
.
בתי הדין הרבניים פועלים במישור זה כאילו אין דין ואין חוק, אין הוראות מגבילות ואין סדרי דין. יש
.כוח מנהלי ודי בכך בתי הדין מפזרים צווי עיכוב יציאה, ואף צווי מעצר במעמד צד אחד וללא דיונים
מוקדמים ולרוב– בהעדר סמכות לכך בחוק, ו כאשר נטען כי בית הדין הרבני נעדר סמכות בחוק להטיל
סנקציה כזו או אחרת–
.ניתנות תשובות מתחמקות כמו "סמכות טבועה" וכיוצא בזה
104
.
הוא הדין לעניין הטלת עיקולים על נכסים בהתדיינויות על חלוקת רכוש בין בני זוג, והוא הדין לעניין
.כל החלטה פוגעת ומגבילה כיו"ב
105
.
בתי הדין הרבניים אינם משווים ערך מיוחד לזכויות יסוד, לזכות הקניין, לחופש התנועה, לחופש החוזים
ועוד. הכוח והשליטה והיכולת לאכוף פסקי דין, אף בהעדר סמכות לכך –
הם חזות הכול, ומטרה זו
.גוברת על כל תכלית אחרת
106
.
הכוח המנוצל בידי בתי הדין הרבניים
לאכוף
,את החלטותיהם לאחר מתן פסק דין והכרעה בכל הליך
אין דומה לו בכל מערכת משפט דמוקרטית נורמטיבית. ההפרדה המתחייבת בין הרשות השופטת
והרשות המבצעת, בין השפיטה ובין האכיפה–
.פשוט אינה קיימת במערכת בתי הדין הרבניים
107
.
כאמור לעיל, לבתי הדין הרבניים נתון הכוח המנהלי להטיל סנקציות שונות כלפי מתדיינים ואחרים
וליתן צ וו
ים כלפי רשויות שונות , כאשר אותן רשויות אינן יודעות ואינן מוסמכות להבדיל ולהבחין בין
צווים שניתנו בסמכות ובין כאלה שניתנו
תוך חריגה הימנה.
108
.
,אפשרויות ההשגה והערעור על החלטות ביניים שכאלה, קשות ואף גורמות לעוינות מצד בתי הדין
.וכאשר ממילא אין היתכנות להגיע לביקורת שיפוטית באמצעות בג"צ אלא לאחר מיצוי הליכים
109
.
,בנסיבות אלה
קיים בענייננו
חשש כנה ומובהק, כי הענקת סמכויות נוספות ,לבתי הדין הרבניים
בתיקים ובמקרים נוספים, תנוצל לרעה, ותשמש בפועל לפגיעה בזכויות יסוד של מתדיינים .
110
.
אדם שיבקש לפגוע בזולתו, יהא עבורו קל ביותר לפתוח בהליך ממוני בפני בית הדין הרבני, ולעתור
במסגרתו במעמד צד אחד להטלת צו עיכוב יציאה מן הארץ או צו עיקול. ההיענות לבקשה זו תהא זריזה
.וקלה פי עשרות מונים מאשר בהתדיינות בפני ערכאה אזרחית אחרת
111
.
הנזק והפגיעה בזכויות העשויים להיגרם בעקבות חקיקה כזו, ובמיוחד בהעדר ביקורת שיפוטית
ישירה
על ההליך
, גדולים על התועלת שתצמח ממנה .
העדרן של תקנות סדרי דין
112
.
בתי הדין הרבניים פועלים זה שנים רבות מבלי שהותקנו תקנות סדרי דין ע"י מחוקק המשנה ביחס
.לדיונים המתנהלים בהם
113
.
עד כה, סדרי הדין בבתי הדין הרבניים מתנהלים לפי הוראות תקנות הדיון, אשר הותקנו ע"י גורם שלא
הוסמך בחוק (מכוח "סמכות טבועה"), ואשר לכאורה קיים קושי אינהרנטי לראות בתקנות סמכות
חוקית, במיוחד כאשר
אלה עשויות לפגוע בזכויות יסוד, ו
נוכח
.פסקאות ההגבלה שבחוקי היסוד
114
.
היתרון המובנה העיקרי של מערכת שיפוט ממשלתית, היא הוודאות הדיונית והמשפטית, סדרי הדין
הקבועים והברורים, ובעיקר–
יעילותה של המערכת, לעומת טריבונאלים אחרים שבהם המתדיינים
.מצויים בחוסר ודאות מובהק, בהעדר סדרי דין ברורים
115
.
העדרן של תקנות סדרי דין מעוגנות בחקיקה ראשית, פוגע בוודאות הדיונית וביעילות ההליכים, באופן
.המאיין את יתרונות החקיקה לחלוטין
13
העדר
ההכשרה המשפטית
116
.
כאמור לעיל, ההתנהלות הנזכרת ,של בתי הדין, תוך חריגה מסמכות וניצול לרעה של כוח מנהלי נובעת
בעיקרה מבורות משפטית לכאורה , ולא חלילה מהתנהלות זדונית ומכוונת לפגוע בזולת. אולם הדבר בא
.בסופו של יום על חשבון המתדיינים, וללא הצדקה
117
.
לא ייתכן ליתן כוח בידי רשות מנהלית לפגוע בזכויות יסוד של הפרט, מבלי לוודא כי הכוח ינוצל
בסבירות ובמידתיות ותוך הפעלת האיזונים והבלמים ומושכלות יסוד חוקתיים .שקבע המחוקק
118
.
שופט בבית המשפט לעניינים מנהליים, מכיר את
דיני המשפט המנהלי ואת סמכויותיו על פי החוק –
על
בורי
ם. כנ"ל ביחס לשופט בית הדין לעבודה המכיר היטב את דיני העבודה ואת גבולות סמכותו , שופט
בפלילים המכיר את חסד"פ על בוריו, שופט מעצרים המכיר את חוק המעצרים ופקודת המעצרים ישר
והפוך, מפקח על המקרקעין המכיר את חוק המקרקעין על בוריו, שופט אזרחי את דיני החיובים וכן
.הלאה על זו הדרך
119
.
לא ייתכן מצב שבו יושבת ערכאה שיפוטית ה מוסמכת על פי חוק פלוני, המגביל אותה לסמכות עניינית
במקרים מאוד מסוימים, ולמתן סעדים מאוד מסוימים– ואותה ערכאה,
נכבדת וחשובה ,ככל שתהא
.אינה מכירה כלל את החוק, סעיפיו השונים, לשונו ופרשנותו על פי הפסיקה, או פשוט מתעלמת מהם
.בכל הכבוד הראוי, זהו המצב הנתון. לפחות זוהי התחושה המתקבלת
120
.
העדר ההכשרה המשפטית וחוסר ההבנה המשפטית של הדיינים היושבים בדין, מובילים לכך שניתנות
הכרעות שיפוטיות המהוות עיוות דין חמור כלפי המתדיינים.
מתן כוח מנהלי וסמכות שיפוטית
ו מכשירי אכ
הפי בידי מערכת זו
שאינה מכירה במגבלות הכוח שבידה –
כמוהו כהפקדת אקדח או מטול
רימונים בידי מי שאינו יודע להפעילו בזהירות .
121
.
נוסף על האמור ביחס למגבלות הכוח וגבולות הסמכות –
ביחס להכרעה במחלוקות בדיני ממונות נדרשת
הבנה מעמיקה והיכרות ישירה עם דיני המקרקעין, דיני הקניין, דיני חוזים וחיובים, דיני חברות, דיני
שותפות, דיני עבודה ועוד כיו"ב, וזאת
אף
.אם הדיון נערך על פי דין תורה
122
.
המשפט העברי במקורו, אינו נותן
כיסוי
על כל תחומי ההתדיינות האזרחית בעולם המתפתח, ונדרשת
הבנה בסיסית של ההוואי העסקי, והיכרות כאמור עם הדין האזרחי הקיים –
המשפיע ומשליך ישירות
.)אף על ההלכה היהודית (דינא דמלכותא/ מנהג המדינה/ סיטומתא
123
.
,המותבים הנכבדים היושבים בדין בבתי הדין הרבניים גאונים בהלכה ו יודעים ומכירים היטב את כל
סעיפי השולחן ערוך וכל נושאי כליו, אך בכל הכבוד, לפחות ביחס למרביתם–
הם נעדרי כל ידע בסיסי
בדין האזרחי החל ובמצבים המשפטיים הנתונים הרלוונטיים לכל התדיינות , ומשכך הם נעדרים כל
יכולת של ממש ומנועים מלשבת בדין כדיינים ושופטים בסוגיות מורכבות אלו הזרות להם .
124
.
בעוד בבתי דין התורניים הקהילתיים, אנו נתקלים רבות בבוררים אשר פונים
אלינו או ל אנשי מקצוע
,אחרים לשם קבלת חוות דעת מקצועית
בתחום כזה או אחר אשר הבוררים מודעים להעדר ה ידע שלהם
ב אותו תחום–
אין
הליך שכזה ב
ב תי הדין הרבניים, אשר נותנים בקביעות הכרעות שיש בהן היבטים
.משפטיים רבים ושונים
125
.
בהינתן האמור, חרף הרצון הכנה והתכלית הנכספת
כי תהא לציבור הדתי והחרדי אפשרות להתדיין
בערכאה שיפוטית
ממלכתית לפי דין תורה, לעת הזו, רבו החסרונות על היתרונות
ו"אין הצר שווה בנזק
"המלך.
פתרון אפשרי
126
.
הפתרון היחיד הנראה לעין, אך לא בעתיד הקרוב–
הוא
בהכשרה משפטית .
127
.
המצב כיום הוא שבשאלות משפטיות אליהן נדרשים בתי הדין, הייעוץ המשפטי של הנהלת בתי הדין
נותן מענה ולכאורה מכתיב את ההכרעות השיפוטיות ,. בכל הכבוד
זהו לא המצב הרצוי או המותר .
כאשר
עסקינן בערכאה שיפוטית, המכריעה לעתים קרובות בשאלות שבמשפט השנויות במחלוקת–
לא ייתכן
14
שההכרעות השיפוטיות תיכתבנה בפועל ע"י יועץ משפטי להנהלת בתי הדין, אשר לא שמע את הצדדים
ולא מונה כדיין או שופט על ידי הוועדה למינוי דיינים או על פי חוק.
128
.
הואיל וההכרעות העומדות ואשר תעמודנה בפני בתי הדין הרבניים ככל שהצעת החוק תתקבל אי פעם
–
תהיינה הכרעות הדורשות בין היתר היכרות מעמיקה עם עולם המשפט בתחום האזרחי, הן ביחס
,לפסיקה בתובענות עצמן, הן ביחס לרכישת סמכות והן ביחס למתן סעדים שונים זמניים או קבועים
הרי ש מן הראוי היה כי בכל הרכב של שלשה דיינים היושב בדין, יהא לפחות דיין אחד מתוך השלושה
שהוא בעל
השכלה משפטית אקדמית , וכי אף יתר הדיינים יעברו מפעם לפעם השתלמויות והכשרות
בדין האזרחי כדי שיכירו לכל הפחות את החוקים והדינים הנוגעים לסמכויות בית הדין
,ולזכויות יסוד
ואת מושגי היסוד בתחומים שבהם הם מתבקשים לדון.
129
.
,הוא הדין, אגב, שהכשרה הפוכה הייתה מתבקשת ביחס לשופטים בבתי המשפט לענייני משפחה
.הנדרשים לעתים קרובות לדון ולהכריע על בסיס הדין האישי. אך זהו לא הנדון שבפניכם
130
.
במצב שבו חברי ההרכבים ב בתי הדין הרבניים יהיו, לפחות בחלקם, בעלי השכלה משפטית, ניתן יהא
אף להרחיב עוד את סמכויותיהם לדון על פי דין תורה, לרבות –
לדוגמה–
)מתן סמכות (הפוכה
לבתי
,הדין לשמש כערכאות שיפוטיות לפי חוק הבוררות דהיינו גורם שיפוטי מאשר או מבטל או בעל סמכות
למתן סעדים ביחס להליכי בוררות פרטיים המתנהלים לפי דין תורה, אשר הצדדים לבוררות יסכימו
.לכך. יש בכך צורך מובהק מן הטעמים המפורטים לעיל
131
.
במצב כזה, ניתן יהא, ואף רצוי יהא כי תבוא חקיקה אשר תקנה סמכות שיפוט מלאה לבתי הדין
,הרבניים לדון על פי דין תורה בעניינים אזרחיים, במקום שבו בעלי הדין ייתנו הסכמתם לסמכות זו
מעין הסמכות לפי סעיף155
לחוק הירושה, תוך התקנת תקנות סדרי דין ברורים, וללא כל צורך
ביצירת
.פיקציות משפטיות של היצמדות לחוק הבוררות ללא צורך בכך
132
.
קיימת אף אפשרות ואין זה מופרך מבחינה משפטית, שהרכבי הדיינים בבתי הדין הרבניים, יכללו
בתוכם משפטנים
חיצוניים
אשר
אינם
,בעלי הכשרה בדיינות. הסדרים דומים קיימים בבתי הדין לעבודה
או בוועדות ערר למיניהם (כגון בתחומי המיסוי או בתכנון ובניה), שבהם ההרכבים כוללים במקביל
.מומחים בתחומים שונים
133
.
קביעת הרכבים הכוללים בתוכם בעלי השכלה משפטית, עשויה להחזיר במהרה את אמון הציבור בבתי
.הדין הרבניים
134
.
כמו כן, מן הראוי–
כפי שהוזכר לעיל–
כי
מכל מקום, בכל הליך והליך שנפתח ב ,פני בתי הדין הרבניים
,תינתן בראש ובראשונה החלטה שיפוטית
מבוססת ומנומקת, בד בר קיומה או העדרה של סמכות
עניינים ל
פתוח ולדון בהליך על
.פי הוראות הדין הקיים. החלטה הניתנת לערעור בזכות בהליך מהיר
135
.
עד למועד שבו יוכשרו בעלי השכלה משפטית לשבת בהרכבי בתי הדין הרבניים, תוכנית שהיא בעלת
משמעות תקציבית, אך מנגד–
,אין ספק שהיא תפחית משמעותית מן העומס המוטל על בתי המשפט
,ותחזיר כאמור את אמון הציבור בבתי הדין הרבניים
נדמה שהקניית סמכויות נוספות לבתי הדין
הרבניים
.עשויה לגרום לעיוות דין ולעוול מתמשך כלפי ציבור המתדיינים
סיכומו של דבר
136
.
בנייר עמדה זו, הוצגו היבטים שונים של ביקורת ביחס ל .הצעת החוק שבנדון
137
.
תחילה הוצג הצורך הגובר בקרב הציבור הדתי והחרדי המהווה נתח נכבד באוכלוסייה–
בערכאה
שיפוטית מוסמכת על פי חוק, אשר תדון על פי דין תורה, והצורך להנגיש את זכות הגישה לערכאות
.ביחס לציבור זה
138
.
בהמשך, הוצגו הקשיים הרבים מהם העולים מהצעת החוק, באופן אשר עשוי לפגוע אנושות בזכויות
.דיוניות ובזכויות יסוד של אותו ציבור מתדיינים פוטנציאלי
139
.
.בהקשר זה, הוצגו הקשיים האינהרנטיים בהחלת חוק הבוררות, תוך ביטול סמכויותיו של בית המשפט
מנגד–
ככל שיוותרו סמכויותיו של בית המשפט, העדר כל תועלת לכאורה .בקידום החקיקה
15
140
.
נטען כי אין צורך בחזרה לפיקציה המשפטית לכאורה של החלת סמכות על בסיס חוק הבוררות, ניתן
לקבוע סמכות שפיטה בהסכמה כפי שהיא קיימת על פי סעיף155
.לחוק הירושה
141
.
הוצגו הקשיים הנערמים בהעדר השכלה והכשרה משפטית לדיינים היושבים בדין, ובמיוחד בנטילת
סמכויות יתר, הן
ביחס ל סמכות עיקרית לדון בהליכים שהחוק אינו מתיר, והן ביחס לסמכויות עזר
שונות, והן ביחס .להיכרות עם מושגי יסוד ועם הדין האזרחי בתחומי ההתדיינות
142
.
הוצג הקושי בהעדר ביקורת שיפוטית על השימוש של בתי הדין הרבניים בסמכויות על פי החוק, למעט
.בג"צ במקרים רחוקים ולאחר מיצוי הליכים
143
.
.הוצג הקושי בהעדר תקנות סדרי דין שהותקנו על פי חוק ביחס לנהלי ודרכי הדיון בבתי הדין הרבניים
144
.
הוצע פתרון אפשרי (שאינו ישים לכאורה
ב
עתיד הקרוב) לשל
ב
משפטנים או דיינים בעלי השכלה
.משפטית, בתוך הרכבי בתי הדין הרבניים, באופן אשר עתיד להחזיר את אמון הציבור בבתי הדין
145
.
מכל מקום, ואף אם הוועדה לא תראה להתייחס לביקורת השלילית שהובעה לעיל
בקשר להתנהלות בתי
הדין הרבניים ונטילת סמכויות על ידם שלא כדין , הרי שאין ספק שיש להידרש במיוחד לקשיים העולים
מנוסח הצעת החוק, ביחס להחלת חוק הבוררות
והוראותיו השונות והתקנות על פיו, והתאמה מושלמת
של חקיקה ברורה ומושלמת, לרבות חקיקת משנה בהתאם, באופן אשר לא תיצור מחלוקות פרשניות
חדשות מבחינה משפטית ולא תותיר שטחים אפורים ושאלות פתוחות בקשר לסמכויות בתי הדין, סדרי
הדין ונהלי הדיון ויעילותו, סמכויות עזר .ודרכי הביקורת השיפוטית
146
.
מבוקש אפוא מחברי הוועדה הנכבדים, לשקול את הדברים בכובד ראש בטרם הגעתם לכלל החלטה
.בעניינה של הצעת החוק שבנדון
ב
ברכה וב
כבוד רב ,
אברהם זינגר , עו"ד