חומר רקע
סקירה של השפעת ביטול חובת ההשקעה בתכני ילדים בעולם
בשנת 2003, במסגרת חקיקת חוק התקשורת הבריטי החדש, הופחתו החובות הרגולטוריות להשקעה בתכני ילדים בערוצים המסחריים. מהלך זה נעשה תוך מחשבה כי השחקנים בשוק ימשיכו להשקיע בהפקות לצעירים, על מנת לשמר לקוחות קיימים ולמשוך חדשים או מטעמי מסחור.
כתוצאה מכך, חלה הידרדרות באיכות התוכן המיועד לילדים והשידורים בטלוויזיה הבריטית התבססו בעיקר על תכנים בין-לאומיים גנריים. כך, בדו"ח שפרסם רגולטור התקשורת הבריטי (Ofcom) בשנת 2017 בנושא תכני ילדים בטלוויזיה, ניכרת הפחתה מהותית בהקף ההשקעה בתוכניות מקור בריטיות לילדים – מהקף השקעה בסך של 116 מיליון לירות שטרלינג בשנת 2006 להקף השקעה בסך 70 מיליון לירות שטרלינג בשנת 2017; דהיינו, ירידה של כ-40% בהקף ההשקעה.
בהתאם, הקף השידור הראשוני של הפקות מקור בריטיות לילדים ירד מ-1,584 שעות בשנת 2006 ל-673 שעות בלבד בשנת 2016, קרי - צניחה של כמעט 60% בהקף שעות השידור השנתי.
עוד עולה מאותו דו"ח שבשנים האמורות ההשקעה בתכני ילדים בריטיים הגיעה ממקור אחד בלבד – ערוץ BBC, תאגיד השידור הציבורי הבריטי, אשר סיפק 87% מהפקות המקור לילדים.
בשווקים נוספים ברחבי אירופה זיהינו מגמה דומה; במרבית המדינות שהסירו את חובת ההשקעה בתכנים לילדים ונוער, אכן חלה ירידה משמעותית בהשקעה של הערוצים המסחריים בתחום זה.
בצרפת, לאחר ביטול החובה ב-2009, הערוצים הפרטיים כמעט הפסיקו לייצר תכנים מקוריים לילדים לגמרי; באיטליה דווח על ירידה חדה של 66% בהשקעה בתכנים לילדים מצד הערוצים המסחריים בשנים שלאחר ביטול החובה.
הפחתת חובות ההשקעה אף פגעה בתחרות בהבט המגוון של הפקות הילדים, תוך שהגופים המסחריים חדלו כמעט לחלוטין מהשקעה בתכנים אלה.
באוסטרליה, בוטלה ב-2020 חובת השידור וההשקעה בתכני ילדים עבור הערוצים המסחריים. מספר שעות השידור של תכני ילדים מקוריים ירד מכ-600 שעות בשנה לכמעט אפס בתוך שנים ספורות. בין 2014 ל-2021 חלה ירידה של מעל 90% בהפקות ילדים חדשות בערוצים המסחריים. מרבית ההפקות שנותרו עברו להיות ממומנות ע"י גופי שידור ציבוריים בלבד.
בקנדה, לא בוטלה חובת ההשקעה הכללית בתוכן מקור, אך בוטלה החובה הייעודית להפקות מקור לילדים עבור הערוצים המסחריים. כתוצאה מכך, בין 2011 ל-2018, חלה ירידה של כ-35-40% בהשקעה בתוכן ילדים ונוער. מספר סדרות המקור החדשות לילדים ירד מכ-25-30 בשנה לפחות מ-15, כשמעל 70% מההשקעות בתוכן ילדים הגיעו מגופים ציבוריים ומקרנות ממשלתיות.
באירלנד, בוטלה ב-2004 חובת ההשקעה בתוכן ילדים בערוצים המסחריים. כתוצאה מכך, היקף הפקות המקור לילדים ירד בכ-50% בתוך פחות מעשור, והתחילו לייבא יותר ויותר סדרות מבריטניה וארה"ב. גוף השידור הציבורי באירלנד (RTE) הפך למקור של כ-80% מהפקות הילדים המקומיות.
במדינות כמו דנמרק וניו זילנד, בהן אין חובת השקעה ייעודית בתוכן לילדים עבור ערוצים מסחריים, מעל 85% מהפקות המקור לילדים מופקות או ממומנות ע"י גופי השידור הציבוריים.
מן הנתונים הללו עולה תמונה עקבית וברורה - בשווקים שבהם בוטלה או הופחתה חובת ההשקעה הייעודית בתכני מקור ילדים, הערוצים המסחריים לא המשיכו להשקיע בהם מיוזמתם. להפך, הדבר הביא באופן כמעט מידי לירידה חדה ומתמשכת בהיקף ההשקעה בהפקות המקור לילדים, מעבר לתכנים מיובאים וגנריים, וריכוז כמעט מוחלט של תכני המקור לילדים אצל גופי השידור הציבוריים.
הנתונים מראים באופן חד משמעי שהפקות מקור לילדים אינן יכולות להתקיים לאורך זמן ללא מנגנון רגולטורי מחייב, וכי ביטול חובת ההשקעה מובילה לפגיעה עמוקה ביצירה המקומית לילדים.