הצעת חוק לדיון מוקדם
מספר פנימי: 2195958
הכנסת העשרים וחמש
יוזם: חבר הכנסת גלעד קריב
______________________________________________
פ/56/25
הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – הרחבת זכויות נפגעי עבירה), התשפ"ג–2022
דברי הסבר
כללי מטרת תיקון חקיקה זה להרחיב את היקף זכויות נפגעי העבירה המעוגנות בחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א–2001 (להלן – החוק). לאחרונה אף הוצע להעניק לזכויות אלה מעמד חוקתי (ר' סעיף 16 להצעת חוק יסוד: זכויות בהליך הפלילי (הצעות חוק הממשלה – 1523, מיום כ"ט באדר א' התשפ"ב (2.3.2022), אשר לפיו "נפגע עבירה כהגדרתו בחוק, זכאי לכך שההליך הפלילי בעניין העבירה שממנה נפגע יתנהל באופן שיבטיח שמירה על זכויותיו על פי כל דין והגנה על כבודו כאדם"). לפיכך מוצע להרחיב את זכות היידוע של נפגעי העבירה על ההתפתחויות בהליך הפלילי, וכן את זכויותיהם בשלב הסדר הטיעון ובשלב הטיעונים לעונש. רוב התיקונים יסודם בדוח הוועדה הבין-משרדית לבחינת הטיפול בנפגעי עבירות מין בהליך הפלילי (טבת התש"ף, דצמבר 2019), בראשות כב' השופטת דבורה ברלינר (להלן – דוח ברלינר).
סעיף 1 סעיף 4 לחוק קובע דרכי התאמה במימוש זכויות נפגע עבירה, ובפרט בסעיף קטן (ג) שבו נקבע כי "מידע והודעות לפי הוראות חוק זה יימסרו, ככל הניתן, בשפה מובנת לנפגע העבירה." מוצע לקבוע כי לגבי השפה הערבית, מידע והודעות לפי הוראות חוק זכויות נפגעי עבירה יימסרו בשפה הערבית אם נפגע או נפגעת העבירה מבקשים זאת, ולא רק ככל הניתן מצד הגורם שמוסר את המידע. הוועדה סברה כי תיקון מוצע זה מבטא את מעמד השפה הערבית במדינת ישראל, בהיותה "שפה בעלת מעמד מיוחד" במדינה, כאמור בסעיף 4(ב) לחוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, ושפתו של המיעוט הגדול ביותר בישראל.
סעיף 2 סעיף 17 לחוק מסדיר את זכותם של נפגעי העבירה להביע עמדה לעניין הסדר טיעון או הסדר לסגירת תיק בפני התובע. בהמלצות דוח ברלינר נכתב כי רצוי שבמקרים המתאימים, ידווח הפרקליט לבית המשפט מה היה תוכנה של עמדת הנפגע להסדר הטיעון. נוכח האמור בדוח ברלינר וההכרה בכך שמתן הזכות לנפגעים להביע עמדה בהליכים המשפטיים מועיל להליך, מגביר את אמון הציבור בו, וכן מפחית מהקורבנות המשנית של הנפגעים ותורם לשיקומם, מוצע לאמץ המלצה זו ולהרחיבה לכלל התיקים שעניינם עבירות מין ואלימות חמורה, ולהטיל על בית המשפט חובה לברר מה הייתה עמדת נפגע העבירה להסדר הטיעון המוצג בפניו.
יצוין כי ההשוואה למדינות אחרות מלמדת כי יש הבדלים ביניהן בהיקף ההשתתפות של נפגעי ונפגעות עבירה. למשל, בארצות הברית, הן במשפט הפדרלי והן בכמה מהמדינות (כגון פלורידה, רוד איילנד ואריזונה), לנפגע העבירה זכות עצמאית להישמע בפני בית המשפט גם בשלב הצגת הסדר הטיעון. לעומת זאת, במדינות אחרות (כגון אוסטרליה, בריטניה וקנדה) אין לנפגע זכות להצהיר בפני בית המשפט על עמדתו בשלב זה, להבדיל מהצהרה על נזקיו בשלב הטיעון לעונש (גלעד נוה, "זכויות נפגעי עבירה ומעמדם בבית משפט בנוגע לענישה והסדרי טיעון – סקירה משווה", הכנסת, הלשכה המשפטית, תחום המחקר המשפטי).
בעת הכנת הצעת החוק לקריאה השנייה ולקריאה השלישית, תבחן הוועדה אם להותיר את הבאת עמדתו של הנפגע בפני בית המשפט באמצעות התובע כמוצע או לאפשר להביא את עמדתו בכתב, בעל פה או בדרך אחרת. עוד תבחן הוועדה אם ליישם המלצה נוספת מדוח ברלינר בדבר מתן זכות להבעת עמדה בפני התובע טרם קבלת החלטה על חזרה מכתב אישום (עמ' 13 לדוח). זאת בשל , סופיות ההחלטה שמשמעותה סגירת התיק ואף זיכוי הנאשם.
סעיף 3 סעיף 18 לחוק מסדיר את זכותו של נפגע העבירה להצהיר בכתב על כל פגיעה ונזק שנגרמו לו בשל העבירה, ואת זכותו שהצהרה זו תוגש לבית המשפט באמצעות התובע, בעת הדיון בעניין גזר דינו של הנאשם. מוצע לקבוע שנפגע שמסר הצהרה בכתב כאמור יוכל למסור גם הצהרה בעל פה על פגיעה ונזק שנגרמו לו, בשלב הטיעונים לעונש. בעת הכנת הצעת החוק לקריאה השנייה ולקריאה השלישית תבחן הוועדה אם הצהרה בכתב תהיה תנאי לאפשרות נפגע העבירה להצהיר בעל פה בפני בית המשפט על פגיעתה של העבירה בו ועל נזקיו או שאפשרויות אלו לא יהיו תלויות זו בזו.
עוד מוצע לקבוע כי הוראה זו תחול לגבי עבירות אלה רק אם נפגע העבירה ביקש זאת – עבירת האיומים אם נפגע העבירה הוא בן משפחתו של הנאשם, עבירת תקיפה כלפי בן משפחה ועבירת תקיפה הגורמת חבלה ממשית כלפי בן זוג. הטעם לסיוג הזכות להביע עמדה בתיקים בעבירות אלה נובע מכך שהמשא ומתן לקראת גיבוש הסדר הטיעון בתיקים אלה מנוהל פעמים רבות בימי הקראות מרוכזים שכן העבירות הללו חלק ניכר מעבודת התביעה המשטרתית, ובנסיבות אלה נבצר מהתביעה להודיע לנפגע העבירה על פרטיו של הסדר הטיעון המתגבש. מסיבה זו, מוצע לכלול הוראה דומה גם בתיקון המוצע לסעיף 18 לחוק.
סעיף 4 סעיף 22 לחוק, העוסק בזכאותם של בני משפחה, קובע כי אם העבירה גרמה למותו של אדם, יינתנו הזכויות לפי החוק לבני משפחתו של נפגע העבירה, לפי סדר קדימויות אלה: מי שהיה בן זוגו בעת מותו; ילדיו; הוריו; אחיו. בהיעדרם של כל אלה יוענקו הזכויות למי שהיה אפוטרופסו בעת מותו. מוצע לאפשר גם לבני משפחה של נפגע עבירה שנפטר שלא בשל העבירה לקבל מידע שאותו היה זכאי נפגע העבירה לקבל לפי החוק. כמו כן מוצע להתנות את הזכות בבקשת הקרובים שתופנה לגוף שאמור למסור את המידע. בעת הכנת הצעת החוק לקריאה השנייה ולקריאה השלישית תבחן הוועדה אם להחיל על בני משפחה של אדם שנפטר שלא כתוצאה מהעבירה גם זכויות אחרות של נפגע עבירה, כגון הזכות להבעת עמדה.
סעיף 5 מוצע להוסיף להגדרה "עבירת מין או אלימות" הקבועה בתוספת הראשונה לחוק גם את סעיף 347ב לחוק העונשין, התשל"ז–1977, הקובע עבירה פלילית על יחסי מין בין כהן דת לאדם שקיבל ממנו ייעוץ או הדרכה. הסעיף נוסף לחוק האמור בשנת 2016 (חוק העונשין (תיקון מס' 122), התשע"ו–2016, ס"ח התשע"ו, עמ' 718).
סעיף 6 סעיף 8 לחוק מסדיר את זכותו של נפגע עבירה לקבל מידע על זכויותיו ועל הדרך שבה מתנהל ההליך הפלילי. סעיף 8(ג)(1) לחוק קובע כי נפגע עבירה שביקש זאת זכאי לכך שהגופים המפורטים בתוספת השנייה לחוק יידעו אותו על שלבים בהליך הפלילי בקשר לעבירה שממנה נפגע, כמפורט באותה תוספת. בהתאם להמלצת דוח ברלינר, מוצע להוסיף לחובת היידוע לנפגע עבירה שביקש זאת גם מתן הודעה על הגשת בקשה לקיום דיון נוסף לפי סעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד–1984 (להלן – חוק בתי המשפט) ועל הגשת בקשה לקיום משפט חוזר לפי סעיף 31 לחוק בתי המשפט.
סעיף 7 סעיף 8(ג)(2) לחוק קובע כי נפגע עבירת מין או אלימות חמורה שביקש זאת זכאי לכך שהגופים המפורטים בתוספת השלישית יידעו אותו על פרטים נוספים בהליך הפלילי בקשר לעבירה שממנה נפגע, לרבות לעניין זכותו לפי סעיפים 16 ו-17 (זכות להביע עמדה לעניין עיכוב הליכים ולעניין הסדר טיעון או הסדר לסגירת תיק), כמפורט באותה תוספת. בעקבות המלצות דוח ברלינר מוצע להרחיב את הזכויות לפי התוספת השלישית כמפורט להלן.
לפסקה (1)
מוצע להוסיף לחובת היידוע של נפגע עבירת מין או אלימות חמורה, בעבירות מסוימות, שביקש זאת, גם יידוע לגבי הגשת ערר על מעצר חשוד או נאשם בעבירת מין כהגדרתה בסעיף 14א(ד) לחוק, או על שחרורו ממעצר. עם זאת מוצע לקבוע כי ההודעה על ערר שהוגש על ידי החשוד או הנאשם תימסר בסמוך לאחר שנודע על כך לרשות החוקרת או לתביעה.
לפסקה (2)
חוק המגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה, התשס"ה–2004 (להלן - חוק המגבלות), מסמיך את בית המשפט להטיל על עבריין מין כהגדרתו באותו חוק, בצו, מגבלות על מגורים, עבודה או לימודים במוסד לימודים בקרבת מקום המגורים או מקום העבודה של נפגע העבירה או מוסד הלימודים שנפגע העבירה לומד בו, אם שוכנע שקרבה לעבריין המין עלולה לגרום לנפגע נזק נפשי של ממש. בפרט 8 לתוספת לחוק הסיוע המשפטי, התשל"ב–1972, נקבע כי נפגע עבירה מין זכאי לסיוע משפטי, ללא בחינת זכאות כלכלית, בכל הנוגע להליכים לפי חוק המגבלות. בהתאם להמלצת דוח ברלינר, מוצע להוסיף לחובת היידוע הודעה על הזכות של נפגע עבירת מין שזכאי לכך להגיש בקשה להוצאת צו לפי חוק המגבלות וכן על זכותו לסיוע משפטי.
סעיף 8 סעיף 10 לחוק מעגן את זכותו של נפגע עבירת מין או אלימות שביקש זאת לכך שהגופים המפורטים בתוספת הרביעית לחוק יידעו אותו על מהלך מאסרו של הנידון, או על מהלך שהייתו של הנאשם או הנידון במשמורת חוקית אחרת בעקבות העבירה, לרבות לעניין זכותו לפי סעיפים 19 ו-20 (זכות להביע עמדה לפני היחידה לשחרור ממאסרים קצרים או לפני ועדת שחרורים ולעניין חנינה). מוצע לעגן בתוספת הרביעית את החובה ליידע נפגע עבירת מין או אלימות שביקש זאת גם במקרה של שחרור קטין ממעון לאחר שבית המשפט ציווה על החזקתו במעון נעול חלף מאסר. גם תיקון זה מוצע בעקבות המלצת דוח ברלינר בנושא (בעמ' 131-132).
סעיף 9 מוצע לתקן את חוק השיפוט הצבאי, התשט"ו–1955, בהתאמה לתיקונים המוצעים בחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א–2001.
סעיף 10 סעיף 2 לחוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים), התשט"ו–1955 (להלן – חוק הגנת ילדים), מסדיר את אופן העדת ילדים עד גיל 14 ומאפשר התאמות רבות בנושא זה. בדוח ברלינר הומלץ לתקן את החוק כך שחוקר ילדים יהיה רשאי לקבוע את ההתאמות הנדרשות לעדות בבית המשפט לפי הרשימה שבסעיף 2(ד) גם לגבי ילד שתלונתו נחקרה בידי חוקר הילדים בטרם מלאו לו 14 שנים, ובעת מתן העדות בבית המשפט טרם מלאו לו 15 שנים. התיקונים המוצעים באים ליישם המלצה זו.
לפסקה (1)
מוצע לקבוע לגבי ילדים שנחקרו לפני גיל 14 אך מעידים בבית המשפט לאחר שמלאו להם 14 שנים וטרם מלאו להם 15 שנים כי יחול סעיף 2(ג) לחוק הגנת ילדים הקובע כי בית המשפט רשאי, ביוזמתו או לבקשת חוקר הילדים, לצוות על הפסקת גבייתה של עדות או קבלתה של הודעה כאמור בסעיף 2(א) אם הוא סבור, לאחר ששמע את חוקר הילדים, שהמשך ההעדה עלול לגרום נזק נפשי לילד. עוד מוצע להסמיך את חוקר הילדים לקבוע כי הילד שנחקר לפני גיל 14, אך מעיד במשפט לאחר שמלאו לו 14 שנים ובטרם מלאו לו 15 שנים, יעיד באחת הדרכים המנויות בסעיף 2(ד), ולהחיל את הוראות סעיף 2(ה) אשר לפיו לאחר תחילת עדותו של ילד, רשאי בית המשפט לקבוע תנאים, התאמות והוראות כמפורט בו; סעיף 2(ו) שעניינו במתן זכות להביע עמדה לילד על תנאי ההעדה; וסעיף 2(ז)(1) שעניינו בהערכה מחודשת של נחיצות תנאי ההעדה שנקבעו סמוך לפני מתן העדות
לפסקה (2)
סעיף 2ב לחוק הגנת ילדים מסדיר נוכחות של מלווה ושל חוקר ילדים בעת מתן עדות של ילד. מוצע להחיל גם סעיף זה על ילדים שנחקרו לפני גיל 14 ובעת המשפט מלאו להם 14 אך טרם מלאו להם 15 שנים.
סעיף 11 כדי לאפשר לרשויות להיערך ליישום התיקון המוצע, מוצע כי תחילתם של הוראות שנדרשים להן תקציב או תקני כוח אדם תהיה שנתיים מיום פרסומו של התיקון המוצע, וכי אפשר יהיה לדחות גם מועד זה בצו של השר הנוגע בדבר, לאחר התייעצות עם שר המשפטים ובאישור הוועדה. בעת הכנת הצעת החוק לקריאה השנייה ולקריאה השלישית תבחן הוועדה האפשרות לקצר את תקופות הדחייה באופן שונה.
יצוין בנוסף, כי המלצה מרכזית שנזכרת בדוח ברלינר היא זכות נפגעי עבירות מין לליווי עובד סוציאלי שהוכשר לכך ממועד הגשת התלונה ועד להליכים שאחרי גזר הדין. בדוח נכתב כי יישום המלצה זו "יכול להיות נקודת מפנה בהתייחסותו של נפגע עבירת מין להליך הפלילי ובנכונותו להתלונן ולהעיד במשפט". בעת הכנת הצעת החוק לקריאה השנייה ולקריאה השלישית תדון ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת (להלן – הוועדה) בעיגונה של זכות זו, תוך החלתה באופן מדורג.
השפעה על זכויות הילד
הצעת החוק נועדה לסייע לקטינים להתמודד עם הליכים משפטיים בעקבות פגיעה בהם, בין היתר על ידי כך שחוקר הילדים ינכח במהלך עדותו של ילד שמלאו לו 14 שנים וטרם מלאו לו 15 שנים בבית המשפט, ויהיה רשאי להתנות את עדותו של ילד כאמור בתנאים הקבועים בסעיף 2(ד( לחוק הגנת ילדים, כולם או מקצם. נוסף על זה, לבית המשפט סמכות לצוות על הפסקת גבייתה של עדות ילד כאמור, ביוזמתו או לבקשת חוקר הילדים, אם הוא סבור, לאחר ששמע את חוקר הילדים, כי המשכה עלול לגרום נזק נפשי לילד.
הצעת חוק בנוסח זהה אושרה בקריאה הראשונה בכנסת העשרים וארבע (הצעות חוק הכנסת – 929).
--------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
י"ח בכסלו התשפ"ג (12.12.2022)
תיקון סעיף 4 1. בחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א–2001 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 4(ג), בסופו יבוא "ואולם, אם נפגע העבירה ביקש זאת – יימסרו מידע והודעות כאמור בשפה הערבית." בחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א–2001 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 4(ג), בסופו יבוא "ואולם, אם נפגע העבירה ביקש זאת – יימסרו מידע והודעות כאמור בשפה הערבית." בחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א–2001 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 4(ג), בסופו יבוא "ואולם, אם נפגע העבירה ביקש זאת – יימסרו מידע והודעות כאמור בשפה הערבית."
תיקון סעיף 17 2. בסעיף 17(ד) לחוק העיקרי, אחרי "יברר בית המשפט" יבוא "עם התובע" בסופו יבוא "וכן יברר עימו את עמדת נפגע העבירה בנוגע להסדר הטיעון, אם הובעה בפני התובע לפי סעיף קטן (א)". בסעיף 17(ד) לחוק העיקרי, אחרי "יברר בית המשפט" יבוא "עם התובע" בסופו יבוא "וכן יברר עימו את עמדת נפגע העבירה בנוגע להסדר הטיעון, אם הובעה בפני התובע לפי סעיף קטן (א)". בסעיף 17(ד) לחוק העיקרי, אחרי "יברר בית המשפט" יבוא "עם התובע" בסופו יבוא "וכן יברר עימו את עמדת נפגע העבירה בנוגע להסדר הטיעון, אם הובעה בפני התובע לפי סעיף קטן (א)".
תיקון סעיף 18 3. בסעיף 18 לחוק העיקרי, אחרי סעיף קטן (א) יבוא: בסעיף 18 לחוק העיקרי, אחרי סעיף קטן (א) יבוא: בסעיף 18 לחוק העיקרי, אחרי סעיף קטן (א) יבוא:
"(א1) נפגע עבירת מין או אלימות חמורה שמסר הצהרה בכתב כאמור בסעיף קטן (א), זכאי למסור את הצהרתו גם בעל פה לפני בית המשפט בדיון בעניין גזר דינו של הנאשם; ואולם, בעבירות המפורטות בסעיף 17(ב) תחול הוראה זו רק אם נפגע העבירה ביקש למסור את הצהרתו בעל פה כאמור." "(א1) נפגע עבירת מין או אלימות חמורה שמסר הצהרה בכתב כאמור בסעיף קטן (א), זכאי למסור את הצהרתו גם בעל פה לפני בית המשפט בדיון בעניין גזר דינו של הנאשם; ואולם, בעבירות המפורטות בסעיף 17(ב) תחול הוראה זו רק אם נפגע העבירה ביקש למסור את הצהרתו בעל פה כאמור." "(א1) נפגע עבירת מין או אלימות חמורה שמסר הצהרה בכתב כאמור בסעיף קטן (א), זכאי למסור את הצהרתו גם בעל פה לפני בית המשפט בדיון בעניין גזר דינו של הנאשם; ואולם, בעבירות המפורטות בסעיף 17(ב) תחול הוראה זו רק אם נפגע העבירה ביקש למסור את הצהרתו בעל פה כאמור."
תיקון סעיף 22 4. בסעיף 22 לחוק העיקרי, האמור בו יסומן "(א)", ואחריו יבוא: בסעיף 22 לחוק העיקרי, האמור בו יסומן "(א)", ואחריו יבוא: בסעיף 22 לחוק העיקרי, האמור בו יסומן "(א)", ואחריו יבוא:
"(ב) בני משפחה המנויים בסעיף קטן (א), של נפגע עבירה שנפגע במישרין מעבירה ונפטר שלא בשל העבירה, זכאים לקבל מידע שנפגע העבירה היה זכאי לקבל לפי חוק זה, ובלבד שביקשו זאת מהגוף שאמור למסור את המידע." "(ב) בני משפחה המנויים בסעיף קטן (א), של נפגע עבירה שנפגע במישרין מעבירה ונפטר שלא בשל העבירה, זכאים לקבל מידע שנפגע העבירה היה זכאי לקבל לפי חוק זה, ובלבד שביקשו זאת מהגוף שאמור למסור את המידע." "(ב) בני משפחה המנויים בסעיף קטן (א), של נפגע עבירה שנפגע במישרין מעבירה ונפטר שלא בשל העבירה, זכאים לקבל מידע שנפגע העבירה היה זכאי לקבל לפי חוק זה, ובלבד שביקשו זאת מהגוף שאמור למסור את המידע."
תיקון התוספת הראשונה 5. בתוספת הראשונה לחוק העיקרי, בפרט 5, אחרי "347א," יבוא "347ב,". בתוספת הראשונה לחוק העיקרי, בפרט 5, אחרי "347א," יבוא "347ב,". בתוספת הראשונה לחוק העיקרי, בפרט 5, אחרי "347א," יבוא "347ב,".
תיקון התוספת השנייה 6. בתוספת השנייה לחוק העיקרי, בסופה יבוא: בתוספת השנייה לחוק העיקרי, בסופה יבוא: בתוספת השנייה לחוק העיקרי, בסופה יבוא:
תיקון התוספת השלישית 7. בתוספת השלישית לחוק העיקרי – בתוספת השלישית לחוק העיקרי – בתוספת השלישית לחוק העיקרי –
(1) אחרי פרט 2 יבוא: (1) אחרי פרט 2 יבוא: (1) אחרי פרט 2 יבוא:
(2) אחרי פרט 5 יבוא: (2) אחרי פרט 5 יבוא: (2) אחרי פרט 5 יבוא:
תיקון התוספת הרביעית 8. בתוספת הרביעית לחוק העיקרי, אחרי פרט 9 יבוא: בתוספת הרביעית לחוק העיקרי, אחרי פרט 9 יבוא: בתוספת הרביעית לחוק העיקרי, אחרי פרט 9 יבוא:
תיקון חוק
השיפוט הצבאי 9. בחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו–1955 – בחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו–1955 – בחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו–1955 –
(1) בסעיף 513ד(ג), בסופו יבוא "ואולם, אם נפגע העבירה ביקש זאת – יימסרו מידע והודעות כאמור בשפה הערבית."; (1) בסעיף 513ד(ג), בסופו יבוא "ואולם, אם נפגע העבירה ביקש זאת – יימסרו מידע והודעות כאמור בשפה הערבית."; (1) בסעיף 513ד(ג), בסופו יבוא "ואולם, אם נפגע העבירה ביקש זאת – יימסרו מידע והודעות כאמור בשפה הערבית.";
(2) בסעיף 513יח(ד), אחרי "יברר בית הדין הצבאי" יבוא "עם התובע" ובסופו יבוא "וכן יברר עמו את עמדת נפגע העבירה בנוגע להסדר הטיעון, אם הובעה בפני התובע לפי סעיף קטן (א)."; (2) בסעיף 513יח(ד), אחרי "יברר בית הדין הצבאי" יבוא "עם התובע" ובסופו יבוא "וכן יברר עמו את עמדת נפגע העבירה בנוגע להסדר הטיעון, אם הובעה בפני התובע לפי סעיף קטן (א)."; (2) בסעיף 513יח(ד), אחרי "יברר בית הדין הצבאי" יבוא "עם התובע" ובסופו יבוא "וכן יברר עמו את עמדת נפגע העבירה בנוגע להסדר הטיעון, אם הובעה בפני התובע לפי סעיף קטן (א).";
(3) בסעיף 513יט, אחרי סעיף קטן (א) יבוא: (3) בסעיף 513יט, אחרי סעיף קטן (א) יבוא: (3) בסעיף 513יט, אחרי סעיף קטן (א) יבוא:
"(א1) נפגע עבירת מין או אלימות חמורה שמסר הצהרה בכתב כאמור בסעיף קטן (א), זכאי למסור את הצהרתו גם בעל פה לפני בית הדין הצבאי בדיון בעניין גזר דינו של הנאשם.; ואולם, בעבירות המפורטות בסעיף 513יח(ב) תחול הוראה זו רק אם נפגע העבירה ביקש זאת."; "(א1) נפגע עבירת מין או אלימות חמורה שמסר הצהרה בכתב כאמור בסעיף קטן (א), זכאי למסור את הצהרתו גם בעל פה לפני בית הדין הצבאי בדיון בעניין גזר דינו של הנאשם.; ואולם, בעבירות המפורטות בסעיף 513יח(ב) תחול הוראה זו רק אם נפגע העבירה ביקש זאת.";
(4) בסעיף 513כג, האמור בו יסומן "(א)", ואחריו יבוא: (4) בסעיף 513כג, האמור בו יסומן "(א)", ואחריו יבוא: (4) בסעיף 513כג, האמור בו יסומן "(א)", ואחריו יבוא:
"(ב) בני משפחתה המנויים בסעיף קטן (א), של נפגע עבירה שנפגע במישרין מעבירה ונפטר שלא בשל העבירה, זכאים לקבל מידע שנפגע העבירה היה זכאי לקבל לפי חוק זה, ובלבד שביקשו זאת מהגוף שאמור למסור את המידע." "(ב) בני משפחתה המנויים בסעיף קטן (א), של נפגע עבירה שנפגע במישרין מעבירה ונפטר שלא בשל העבירה, זכאים לקבל מידע שנפגע העבירה היה זכאי לקבל לפי חוק זה, ובלבד שביקשו זאת מהגוף שאמור למסור את המידע."
(5) בתוספת השלישית, בפרט 5, אחרי "347א,", יבוא "347ב,"; (5) בתוספת השלישית, בפרט 5, אחרי "347א,", יבוא "347ב,"; (5) בתוספת השלישית, בפרט 5, אחרי "347א,", יבוא "347ב,";
(6) בתוספת השישית, אחרי פרט 13 יבוא: (6) בתוספת השישית, אחרי פרט 13 יבוא: (6) בתוספת השישית, אחרי פרט 13 יבוא:
(7) בתוספת השביעית – (7) בתוספת השביעית – (7) בתוספת השביעית –
(א) אחרי פרט 2 יבוא: (א) אחרי פרט 2 יבוא:
(ב) אחרי פרט 6 יבוא: (ב) אחרי פרט 6 יבוא:
תיקון החוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים) 10. בחוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים), התשט"ו–1955 – בחוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים), התשט"ו–1955 – בחוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים), התשט"ו–1955 –
(1) בסעיף 2 – (1) בסעיף 2 – (1) בסעיף 2 –
(א) בסעיף קטן (ג), בסופו יבוא "הוראות סעיף קטן זה יחולו גם אם בעת מתן העדות מלאו לילד 14 שנים, ובלבד שטרם מלאו לו 15 שנים."; (א) בסעיף קטן (ג), בסופו יבוא "הוראות סעיף קטן זה יחולו גם אם בעת מתן העדות מלאו לילד 14 שנים, ובלבד שטרם מלאו לו 15 שנים.";
(ב) אחרי סעיף קטן (ד) יבוא: (ב) אחרי סעיף קטן (ד) יבוא:
"(ד1) חוקר ילדים רשאי לקבוע שילד שנחקר לפי הוראות חוק זה יעיד באחת הדרכים המנויות בסעיף קטן (ד) גם אם בעת מתן העדות מלאו לילד 14 שנים, ובלבד שטרם מלאו לו 15 שנים.";
(ג) בסעיף קטן (ה), אחרי "שחוקר ילדים הרשה אותה" יבוא "או אם בעת מתן העדות מלאו לילד 14 שנים, וטרם מלאו לו 15 שנים"; (ג) בסעיף קטן (ה), אחרי "שחוקר ילדים הרשה אותה" יבוא "או אם בעת מתן העדות מלאו לילד 14 שנים, וטרם מלאו לו 15 שנים";
(ד) בסעיף קטן (ו), אחרי "החלטה לפי סעיף קטן (א)", יבוא "או לפי סעיף קטן (ד1),"; (ד) בסעיף קטן (ו), אחרי "החלטה לפי סעיף קטן (א)", יבוא "או לפי סעיף קטן (ד1),";
(ה) בסעיף קטן (ז)(1), אחרי "כאמור בסעיף קטן (ד)," יבוא "או נתן החלטה לפי סעיף קטן (ד1),"; (ה) בסעיף קטן (ז)(1), אחרי "כאמור בסעיף קטן (ד)," יבוא "או נתן החלטה לפי סעיף קטן (ד1),";
(2) בסעיף 2ב, אחרי סעיף קטן (ב) יבוא: (2) בסעיף 2ב, אחרי סעיף קטן (ב) יבוא: (2) בסעיף 2ב, אחרי סעיף קטן (ב) יבוא:
"(ג) הוראות סעיף זה יחולו גם אם בעת מתן העדות מלאו לילד 14 שנים, ובלבד שטרם מלאו לו 15 שנים." "(ג) הוראות סעיף זה יחולו גם אם בעת מתן העדות מלאו לילד 14 שנים, ובלבד שטרם מלאו לו 15 שנים."
תחילה 11. (א) תחילתו של חוק זה, למעט סעיפים 2, 3, 5 ו-9(2), (3) ו-(5), שנתיים מיום פרסומו של חוק זה (להלן – יום התחילה). (א) תחילתו של חוק זה, למעט סעיפים 2, 3, 5 ו-9(2), (3) ו-(5), שנתיים מיום פרסומו של חוק זה (להלן – יום התחילה). (א) תחילתו של חוק זה, למעט סעיפים 2, 3, 5 ו-9(2), (3) ו-(5), שנתיים מיום פרסומו של חוק זה (להלן – יום התחילה).
(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), השרים שלהלן, לפי העניין, רשאים, לאחר התייעצות עם שר המשפטים ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, לדחות, בצו, את יום התחילה של הסעיפים המנויים לצידם, בשנה נוספת: (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), השרים שלהלן, לפי העניין, רשאים, לאחר התייעצות עם שר המשפטים ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, לדחות, בצו, את יום התחילה של הסעיפים המנויים לצידם, בשנה נוספת: (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), השרים שלהלן, לפי העניין, רשאים, לאחר התייעצות עם שר המשפטים ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, לדחות, בצו, את יום התחילה של הסעיפים המנויים לצידם, בשנה נוספת:
(1) השר לביטחון הפנים – סעיפים 1, 4, 6 ו-7; (1) השר לביטחון הפנים – סעיפים 1, 4, 6 ו-7;
(2) שר הרווחה והביטחון החברתי – סעיפים 8 ו-10; (2) שר הרווחה והביטחון החברתי – סעיפים 8 ו-10;
(3) שר הביטחון – סעיף 9(1), (4), (6) ו-(7). (3) שר הביטחון – סעיף 9(1), (4), (6) ו-(7).