הצעת חוק לדיון מוקדם

מספר פנימי: 2196475 הכנסת העשרים וחמש יוזם: חבר הכנסת אבי מעוז ______________________________________________ פ/415/25 הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (סמכות שיפוט בהסכמה), התשפ"ג–2022 דברי הסבר מוצע לעגן בחוק את סמכותם של בתי הדין הרבניים לדון בהסכמת הצדדים בעניינים אזרחיים היכולים לשמש נושא להסכם בין צדדים. בתי הדין הרבניים בישראל עסקו מאז ומעולם בבירור סכסוכים בעניינים ממוניים בהסכמת הצדדים. על פי תקנות הדיון בבתי הדין הרבניים, פסקי הדין חייבים להיות מנומקים והם ניתנים לערעור לפני בית הדין הרבני הגדול. מאות ואלפי פסקי דין רבניים בענייני ממונות פורסמו בקבצי פסקי דין רבניים, והם חלק מן המשפט העברי המשמש מקור משפטי חשוב הן בישראל – לרבות לפי חוק יסודות המשפט, התש"ם–1980 – והן בכל תפוצות הגולה. בית המשפט העליון בשבתו כבית דין גבוה לצדק מפקח על גבולות הסמכות של בתי הדין הרבניים, לרבות על חובתו שלא לפסוק בניגוד להוראות חוק המכוונות אל בית הדין. בפסק הדין שניתן בבג"ץ 8638/03 סימה אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (2006), סא (1) 259, נאמר כי "עקרון החוקיות" מחייב שסמכותו של בית הדין הרבני לדון בהסכמת בעלי הדין בסכסוכים ממוניים שאינם בגדר ענייני נישואין וגירושין, תעוגן בחקיקה מפורשת של הכנסת. בית המשפט העליון הכיר בצורך של קבוצות רבות בקרב הציבור היהודי בישראל ליישב סכסוכים בבתי דין הפוסקים על פי דין תורה. הסמכת בתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות על פי דין תורה לחפצים בכך היא מענה הולם לצורך זה וביטוי הולם וראוי להיותה של מדינה ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית. מן הראוי שהמדינה תעמיד לרשות אוכלוסיות בעלות מאפיינים ייחודיים כלים ממלכתיים ליישוב סכסוכים בדרך משפטית אלטרנטיבית המקובלת על קהילותיהם, במיוחד כאשר מדובר בדין-תורה, המשפט העברי, מורשתו של העם היהודי. דרך זו משתלבת עם זכות היסוד לגישה חופשית לערכאות משפטיות, לרבות בתי הדין הרבניים, ועם ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. אופן ההסדרה דומה להוראות סעיף 155 לחוק הירושה, התשכ"ה–1955, לפיו נתונה לבית דין דתי סמכות שיפוט אם כל הצדדים הנוגעים בדבר הביעו את הסכמתם לכך. מוצע כי אופן הפנייה אל בית הדין הרבני יבטיח כי בית הדין הרבני ידון רק בסכסוך אשר כל הצדדים הנוגעים בדבר מסכימים במפורש ובכתב לדיון בפני בית הדין. הצעת החוק מסתייגת מ"כפייה דתית": ההצעה קובעת שבית הדין לא ייתן "כתב סירוב", הנתפש כחרם דתי, נגד צד נוגע בדבר שאינו מסכים להתדיין בפני בית הדין. לפי דין תורה צריך בעל-דין למצות את האפשרות להתדיין על פי הדין הדתי בטרם פנייתו אל ערכאות אזרחיות, ולשם כך יינתן לו "היתר-בית-דין". מן הראוי לכבד בעלי דין דתיים המקפידים לקבל "היתר-בית-דין" בטרם פנייה מצדם לערכאות אזרחיות ולהסדיר עבורם את האפשרות לקבל היתר דתי-הלכתי זה מבית הדין, ובלבד שלא יכלול כאמור עיצום דתי. בדומה להסדר הקיים בחוק הירושה מוצע כי אם היה אחד הצדדים הנוגעים בדבר קטין, אדם שמונה לו אפטרופוס, פסול דין או נעדר, ימסור בית הדין הדתי הודעה על כך ליועץ המשפטי לממשלה, ובית הדין יהיה רשאי למנות אפוטרופוס לאותו צד לצורך מתן הסכמה לסמכות בית הדין ולצורך ייצוגו לפניו. עוד מוצע כי בית דין רבני הדן לפי חוק זה ידון לפי דין תורה, ועם זאת לא ייפגעו זכויות מהותיות של בעלי דין בניגוד לחוק שיווי זכויות האישה, התשי"א–1951‏, בניגוד לחוקי המגן המעניקים זכויות לעובדים או בניגוד לחוק המעניק הגנה לאדם בעל מוגבלות.‏ לבסוף, מוצע להבהיר בחוק כי הוא אינו בא לשנות את ההסדרים הקיימים בחוקים אחרים באשר לסמכויות בתי הדין הרבניים ובאשר לדין המופעל לפי אותם חוקים. הצעות חוק זהות הונחו על שולחן הכנסת העשרים וארבע על ידי חבר הכנסת אבי מעוז (פ/1669/24; פ/2711/24). הצעת החוק זהה לפ/2711/24 ולפיכך לא נבדקה על ידי הלשכה המשפטית של הכנסת. הגדרות 1. בחוק זה – בחוק זה – "עניין אזרחי" – עניין שאינו אחד מאלה: עניין פלילי, עניין מנהלי כהגדרתו בחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס–2000; "עניין אזרחי" – עניין שאינו אחד מאלה: עניין פלילי, עניין מנהלי כהגדרתו בחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס–2000; פסול דין" – כמשמעותו בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב–1962. פסול דין" – כמשמעותו בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב–1962. שיפוט בהסכמה בעניין אזרחי 2. לבתי הדין הרבניים תהיה סמכות שיפוט בעניין אזרחי היכול לשמש נושא להסכם, אם הצדדים הנוגעים בדבר הביעו את הסכמתם בכתב לכך. לבתי הדין הרבניים תהיה סמכות שיפוט בעניין אזרחי היכול לשמש נושא להסכם, אם הצדדים הנוגעים בדבר הביעו את הסכמתם בכתב לכך. הפנייה אל בית הדין 3. (א) פנייה לבית דין לדון בעניין אזרחי תוגש בצירוף הסכמתם בכתב של הצדדים הנוגעים בדבר. (א) פנייה לבית דין לדון בעניין אזרחי תוגש בצירוף הסכמתם בכתב של הצדדים הנוגעים בדבר. (ב) לא צורפה הסכמתו של צד הנוגע בדבר, יודיע בית הדין לאותו צד על אפשרותו להסכים מרצונו החופשי שבית הדין ידון בעניין. (ב) לא צורפה הסכמתו של צד הנוגע בדבר, יודיע בית הדין לאותו צד על אפשרותו להסכים מרצונו החופשי שבית הדין ידון בעניין. (ג) לא התקבלה הסכמתו של צד נוגע בדבר לסמכות בית הדין כאמור בסעיף קטן (ב) בתוך מועד שקבע בית הדין, ימסור בית הדין הודעה על כך לצדדים שהביעו את הסכמתם לסמכות בית הדין, ורשאי הוא לתת להם היתר-בית-דין על פי הדין הדתי להגיש את תביעתם לערכאה אזרחית; בהיתר-בית-הדין ייכתב שאין הוא כתב סירוב נגד הצד שלא נתן את הסכמתו לסמכות השיפוט של בית הדין. (ג) לא התקבלה הסכמתו של צד נוגע בדבר לסמכות בית הדין כאמור בסעיף קטן (ב) בתוך מועד שקבע בית הדין, ימסור בית הדין הודעה על כך לצדדים שהביעו את הסכמתם לסמכות בית הדין, ורשאי הוא לתת להם היתר-בית-דין על פי הדין הדתי להגיש את תביעתם לערכאה אזרחית; בהיתר-בית-הדין ייכתב שאין הוא כתב סירוב נגד הצד שלא נתן את הסכמתו לסמכות השיפוט של בית הדין. (ד) היה אחד הצדדים הנוגעים בדבר קטין, אדם שמונה לו אפוטרופוס, פסול דין או נעדר, ימסור בית הדין הדתי הודעה על כך ליועץ המשפטי לממשלה, ורשאי בית הדין למנות אפוטרופוס לאותו צד לצורך מתן הסכמה לסמכות בית הדין ולצורך ייצוגו לפניו. (ד) היה אחד הצדדים הנוגעים בדבר קטין, אדם שמונה לו אפוטרופוס, פסול דין או נעדר, ימסור בית הדין הדתי הודעה על כך ליועץ המשפטי לממשלה, ורשאי בית הדין למנות אפוטרופוס לאותו צד לצורך מתן הסכמה לסמכות בית הדין ולצורך ייצוגו לפניו. הדין 4. בעניין שהובא לפני בית דין רבני על פי חוק זה רשאי בית הדין לדון ולפסוק לפי דין תורה. בעניין שהובא לפני בית דין רבני על פי חוק זה רשאי בית הדין לדון ולפסוק לפי דין תורה. על אף האמור בסעיף קטן (א), בפסיקת בית הדין לפי חוק זה לא תיפגע זכות מהותית של בעל-דין בניגוד – על אף האמור בסעיף קטן (א), בפסיקת בית הדין לפי חוק זה לא תיפגע זכות מהותית של בעל-דין בניגוד – לחוק שיווי זכויות האישה, התשי"א–1951; לחוקי המגן המעניקים זכויות לעובדים; לחוק המעניק הגנה לאדם בעל מוגבלות כהגדרתו בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח–1998‏. שמירת סמכויות ודינים 5. אין בהוראות חוק זה כדי לפגוע בסמכויות בית דין רבני לפי חוק אחר ובדין שעל פיו הוא דן לפי אותו חוק. אין בהוראות חוק זה כדי לפגוע בסמכויות בית דין רבני לפי חוק אחר ובדין שעל פיו הוא דן לפי אותו חוק.