חומר רקע

2 ביולי 2026 לכבוד ח"כ צביקה פוגל יו"ר הוועדה לביטחון לאומי שלום רב, הנדון: עמדת הסניגוריה הציבורית באשר להצעת חוק לתיקון פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (מס' 19) (חיפוש שלא על פי צו חיפוש), התשפ"ו-2026 הסניגוריה הציבורית מעבירה בזאת את הערותיה להצעת החוק שבנדון, המבקשת להפוך את הסעיפים הקבועים כיום בהוראת שעה (אשר פקעה ביום 30.6.2026) – ומרחיבים את סמכותו של שוטר לבצע חיפוש ללא צו שיפוטי לשם תפיסת תיעוד או מצלמה – להוראת קבע. הסניגוריה הציבורית סבורה שלא בשלה העת להפיכת הוראת השעה (אף אם מדובר בחלק ממנה) להסדר קבע, מהנימוקים שיוצגו להלן, ולכל היותר יש לאפשר אותו כהוראת שעה לתקופה קצובה ותוך שמירה על מנגנון דיווח הנתונים לכנסת. מבחינה תהליכית, לוחות הזמנים הקצרים מאד שנוצרו בעקבות פקיעתה של הוראת השעה והמועד הקרוב של פיזור הכנסת לבחירות אינם מאפשרים דה-פקטו דיון יסודי ביצירת הסדר קבע ובסוגיות כבדות משקל המתעוררות בהקשר זה. זאת במיוחד בהתחשב במהות ההסדר שעניינו חיפוש ללא צו שיפוטי אשר מעלה חששות ברורים לפגיעה בזכויות הפרט ומצריך התעמקות וזהירות יתרה. הצעת החוק מבקשת לעגן כהוראת קבע רק את העילה הקבועה היום בסעיף 25(ב)(2) לפקודה ("עילת המצלמות") ולבטל את העילה הקבועה בסעיף 25(ב)(1) ("עילת הנשק"), בנימוק כי העילה השנייה ממילא מגולמת בסמכות הקבועה בסעיף 25(א)(1) – ועל כן מתייתרת. נימוק זה מצריך הסבר וליבון מעמיק יותר בדבר השלכות המהלך המוצע, משמעויותיו המעשיות והיחס שבין העילה החדשה שמוצע להוסיף כהוראת קבע לבין יתר העילות הקיימות בחוק. ראשית, עילת הנשק שבהוראת השעה כוללת בחובה תנאי מפורש של "מיידיות" החיפוש ואף מנגנונים מובנים של פיקוח ובקרה כדוגמת אישור קצין משטרה בדרגת רפ"ק וחובת תיעוד בכתב. בנוסף, הסמכות לחיפוש לפי עילת הנשק קמה כאשר קיים חשד סביר לקיומו של נשק, וכן כי החיפוש דרוש למנוע העלמת ראיה, זאת לעומת הדרישה הקבועה בסעיף 25(א)(1) ליסוד להניח שמתבצע פשע. היבט נוסף שהושמט מן ההסדר – גם ביחס לעילת המצלמות – הוא הסדרת הסיטואציה של תפיסת חפץ שלא קשור לעבירה שבגינה בוצע החיפוש. היבטים אלה שבהוראת השעה נקבעו בכוונת מכוון על ידי המחוקק, ומחד גיסא נשאלת השאלה מדוע מוצע כעת להשמיטם, ומאידך גיסא האם מן הראוי להכלילם (וייתכן שאף לטייבם) במסגרת יתר העילות הקיימות לחיפוש ללא צו שיפוטי. קבלת הנוסח המוצע עלולה הלכה למעשה להוות "חותמת כשרות" לביצוע חיפושים ללא צו, אשר בעניינם כבר קבע המחוקק כי נדרש רף גבוה יותר ופיקוח הדוק יותר, באופן מתירני אשר עלול לפגוע בזכויות האדם. הנימוק אף אינו מספק הסבר לתמיהתנו בתחילת הדרך מדוע העלתה המשטרה צורך דחוף בסמכות נפרדת אשר תאפשר חיפושי נשק באופן מיידי (אשר הוביל לחקיקת הוראת השעה), אם מלכתחילה מדובר בסמכות אשר מגולמת בסעיף 25(א)(1) לפקודה. בנוסף, כפי שיוצג בנתונים להלן, בשנה האחרונה קיים גידול משמעותי בשימוש בעילת הנשק, אשר אף הוא אינו מתיישב עם ההסברים שבבסיס הצעת החוק. עיון בנתונים אשר העבירה המשטרה לאורך חייה של הוראת השעה מגלה כי בשנה האחרונה, החל מאפריל 2025, חל גידול ניכר במספר האישורים לחיפוש ללא צו שיפוטי. בשנתיים הראשונות לתחולת הוראת השעה אושרו כ-350 חיפושים ללא צו בגין שתי העילות יחד, כאשר בעשרת החודשים העוקבים בוצעו כ-500 חיפושים ללא צו. עם זאת, כאשר בוחנים את אחוז החיפושים מתוך חיפושים אלו אשר הסתיימו בתפיסת מצלמה או נשק (להלן – "החיפושים המוצלחים") הרי שמתגלה מגמה הפוכה, כאשר אחוז החיפושים המוצלחים הלך וירד מאז נכנסה לתוקפה הוראת השעה: בשנה האחרונה רק כ-30% מכלל החיפושים הסתיימו בתפיסת מצלמה או נשק. בהקשר זה יצוין כי השיעור הנמוך של החיפושים המוצלחים בפרט ביחס לעילת המצלמות (שאותה מוצע לקבוע כעת כהסדר קבע) מעורר ביתר שאת חשש לשימוש מופרז בסמכות זו, שכידוע מופנית לעתים כלפי אזרחים שכלל אינם מעורבים בביצוע העבירות. גם שיעור הגשת כתבי אישום (לפי דיווחי הפרקליטות) אל מול מספר החיפושים הכולל הינו נמוך יחסית, ואפילו לעניין כתבי האישום שהוגשו לא ניתן ללמוד בהכרח כי החיפוש ותפיסת התיעוד אכן תרמו לביסוסם. נתונים אלו, לצד החששות שהוצגו לעיל, מעמידים בסימן שאלה גדול את נחיצות ההסדר ויעילותו אף כהוראת שעה. לפיכך עמדת הסניגוריה הציבורית היא שיש לבטל את ההסדר כליל, או לכל הפחות לקבוע אותו כהוראת שעה כדי להמשיך בבחינת יישומו לאחר שיצטברו נתונים נוספים בתקופה משמעותית יותר, וכן כדי לחוקק בהמשך הסדר קבע מאוזן ושלם יותר לעניין כלל העילות לחיפוש ללא צו. בכבוד רב ובברכה, ישי שרון, עו"ד מנהל מחלקה (חקיקה ומדיניות) הסניגוריה הציבורית הארצית