קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – שמירת זכויות אלמנה שנישאה), התשס"ז-2007 [הצעת חוק פ/1980/17; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת אורי אריאל) היו"ר אמנון כהן: יש פה הצמדה של כמה הצעות חוק של חברי הכנסת. חבר הכנסת אורי אריאל, יש לך הצעת חוק דומה, הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – שמירה על זכויות אלמנה שנישאה). בבקשה, חבר הכנסת אורי אריאל. יש לך כמה דקות. אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה להגיד לאלמנות צה"ל שיושבות אתנו ביציע: ברוכות תהיינה, והלוואי שנפגוש אתכן פה בקריאה שלישית, לאחר שהחוק יאושר בכנסת ישראל, ונוכל לברך על המוגמר. אני מצדיע לכן ואני אומר: זה מגיע לכן בזכות, ולא בחסד של אף אחד מהיושבים פה. אני מצטער ומבקש את סליחתכן על כך שזה לקח 60 שנה, אבל זה הגיע. אני רוצה להודות, בראשית דברי, לחבר הכנסת יואל חסון, שהעלה את הצעת החוק שלו עם החברים האחרים. הצעת החוק שלי שוכבת הרבה זמן, ולא העלינו אותה, כי לא היינו מסוגלים לגייס לה רוב. עכשיו, כשיואל וחבריו התגייסו, אני רואה בהחלט פתח תקווה להעברת החוק הזה במהירות. אני רוצה להודות לסגן השר הביטחון, שלמיטב ידיעתי מסייע בעניין הזה, ולקוות שירתום את כל מערכת הביטחון ואת כל הממשלה, ונעשה את זה בלי הבדלים בין ימין לשמאל, כאלה ואחרים, כי אין הבדל בשכול. אני לא צריך לומר לכן את זה. השכול אינו מבדיל בין צעירים לצעירות, בין דתיים לאחרים. לצערנו, לכולנו יש חברים וחברות שגורלם לא שפר עליהם. אני רוצה לומר את הדברים הבאים: המצב הנוכחי, שבו אלמנות צה"ל – אתם מבינים לאיזה מצב הגענו? – מסתירות את העובדה שהן חידשו את חייהן לאחר שהקריבו את היקר מכול; המצב שבו אם הן מתחתנות בצורה פורמלית ומסודרת ברבנות הן מפסידות את הכנסתן - הוא לא רק בלתי נסבל, הוא פשוט בושה, ואני מקווה שאנחנו נצליח לתקן את זה. אני פונה לידידי חבר הכנסת חסון, אני פונה אל הנהלת הקואליציה, שאפשרה חופש הצבעה: קחו את החוק הזה, ובואו נגמור אותו עוד במושב הזה. זה אפשרי, וזה תלוי בנו. אין עכשיו מי שיפריע לנו. זה תלוי, ידידי יואל חסון, בך ובי ובחבר הכנסת אפללו, יושב-ראש הקואליציה, ובאחרים. זה לא חוק מסובך. בואו נמחק את החרפה הזאת. יחד עם חבר הכנסת מרגי, יושב-ראש סיעת ש"ס, שהוא בין המציעים את החוק הזה – אני לא אזכיר את כולם, ברשותכם. יש פה בבית הזה רוב, ויפה שעה אחת קודם. אני רוצה להודות גם לנאוה שוהם, יושבת-ראש הארגון, שבלי ספק דחפה. אני מזכיר את זה גם בגלל תרומתה האישית, אבל גם כדי לומר לאזרחי ישראל ולהראות להם שבבית הזה אפשר לשנות דברים. אפשר לשנות דברים במדינה הזאת. זה תלוי גם באזרחים. אנחנו לא זורקים אליכם את הכדור, אבל יוזמות טובות שמגיעות מאזרחיות ומאזרחים יש להן סיכוי טוב בבית הזה, ואני מקווה – עוד פעם, ובזה אני מסיים – לפגוש אתכם פה בקריאה שלישית. תהי דרכם צלחה, וכל טוב. היו"ר אמנון כהן: תודה.